דף י"ב:

דף יב:

ש. הגמ' בדף יב' ע"א אומרת שהמשמר היוצא בירך את משמר הנכנס לעבוד בבית המקדש, מי ששיכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות. מה המיוחד דוקא בברכה הזו.

ת. ברכה למשמר.[1]

 

ש. עוד צריך להבין, אחרי שמשמר היוצא מברכים את משמר הנכנס בברכה, מדוע משמר הנכנס לא מחזיר ברכה לברך בברכה אחרת את משמר היוצא.

ת. לא נזכר.

 

ש. בגמ' בברכות יב' ע"א מצינו את הנוסח שמשמר היוצא היו מברכים את משמר הנכנס מי ששיכן שמו בבית הזה וכו'." האם זה ברכה ואיחולים או תפלה. הנפק"מ היא, שלכאורה יש דין להחזיר שלום ולכפול למי שבירך אותי, וכן לומר "וכן למר", א"כ עד כמה שמשמר היוצא בירכו את משמר הנכנס בברכה, מדוע לא מצינו שמשמר הנכנס בירכו גם הם את משמר היוצא ויכפלו להם ברכה על מה שהקדימו לברכם לפני כן, אבל אם זה תפלה ולא ברכה, אפשר שבכה"ג אין דין לכפול שלום.

ת. זה פשיטא. 

 

ש. האם זה גם הטעם מדוע לא מברכים הישראל את הכהנים אחרי ברכת כהנים, כי הברכת כהנים זה לא ברכה ואיחול אלא יותר תפלה, וכשאדם מתפלל על חבירו לא מצינו שצריך לכפול לו ברכה אלא רק לומר לו תודה רבה, וזה עושים כשאומרים לכהנים יישר כח.

והאם אפשר לומר בס"ד טעם אחר מדוע לא מברכים בחזרה ולכפול לכהנים על ברכתם, כי לא הכהנים מברכים כי אם הקב"ה הוא מברך את כלל ישראל דרך הכהנים, שבהם הקב"ה בחר רק כצינור להעביר את הברכה והשפע, בכה"ג לא צריך לכפול ברכה ולהחזיר לכהנים כי אם להקב"ה שהוא המברך, לכן מספיק שאומרים לכהנים יישר כח, ואילו להחזיר ברכה להקב"ה אין זה בידינו, מלבד מה שתיקנו לנו בשמו"ע ובשאר ברכות.

ת. נכון.

 

ש. הגמ' בברכות יב' ע"א מביאה את הברכה שמשמר היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן שמו בבית הזה וכו'. האם משמר הנכנס היה אומר אמן על ברכה זו שבירכו אותם.

ת. אין חייב.

 

ש. עוד יש לעיין, הרי ידוע שכל אדם שמברכים אותו, צריך להחזיר ברכה ולכפול, עד שמצינו שר' יוחנן הקדים לומר שלום לגוי, כי אם הגוי יאמר לו שלום, יצטרך ר' יוחנן לכפול לו שלום בחזרה ולא רצה. לפי"ז צ"ב מדוע לא מצינו שמשמר הנכנס מברך את המשמר היוצא, הרי עד כמה שמשמר היוצא בירכו אותו, א"כ שמשמר הנכנס יחזירו ברכה.

ת. זה פשוט.  

 

ש. בעשרת הדברות יש איזה דבר פלא, שלכאורה צד אחד של החמש דברות בצד ימין, היה מלא יותר מהצד של החמש דברות בצד שמאל. כי בדברות בצד ימים של בין אדם למקום, כל דיבור הוא ארוך ולפעמים כמה פסוקים, ואילו בדברות בצד שני של בין אדם לחבירו, יש דיבור קצר מאד, לא תגנוב, לא תרצח, נמצא שצד אחד היה מלא במילים ובצד שני היה ריק.

ת. כך רצון הקב"ה.

 

ש. האם יש מקום לומר מהאי טעמא, שלכן באמת לא היה כתוב את כל הפסוקים בחמש דברות שבצד ימין אלא נכתב מעט מכל דיבור, כדי ששני הצדדים יהיו בשווה.

ת. נכון.[2]

 

ש. מצוי בבתי כנסיות שמעל הארון קודש עושים צורה של שני לוחות הברית וכותבים שם ראשי פרקים של עשרת הדברות. האם מזה אפשר להוכיח שאולי כך גם היה כתוב בפועל על עשרת הדברות בקצור כעין זה רק ביותר אריכות מעט.

ת. אמת.

 

ש. מה הטעם במנהג שנוהגים לכתוב כן על ארון קודש את עשרת הדברות, הרי למעשה קבלנו היום כל התורה כולה. ולא עוד, שהרי בחז"ל מבואר בברכות יב' ע"א עשרת הדברות בקריאת שמע ורק מפני התערומת של המינין לא קבעו כן, כדי שלא יאמרו שאין שאר התורה אמת כי אם עשרת הדברות. א"כ מאי טעמא נוהגין לכתוב עשרת הדברות על ארון קודש.

ת. לרמז על שבועות.

     

ש. יש בתי כנסיות שמעל הארון קודש עושים דוגמת שני הלוחות וכותבים שם בקיצור את עשרת הדברות, האם יש מקור וענין לעשות כן.

ת. מנהג ישראל.

 

ש. עוד צ"ב, בחז"ל בברכות יב' ע"א מבואר שלא תיקנו עשרת הדברות בקריאת שמע מפני תערומת המינין שלא יאמרו כאילו רק זה התורה. א"כ מדוע אין בעיה שכותבים כן על ארון הקודש, הרי זה נראה כאילו קבלנו רק עשרת הדברות ולא כל התורה כולה כטענת המינים.

ת. על כתיבה במקומה אין קפידא.[3]