דף י"ב:

דף יב:

ש. הציבור שכורע במודים דרבנן ובעלינו לשבח ובברכו בקריאת התורה, האם צריכים להקפיד לכרוע לצד מזרח דוקא או לא.

ת. המנהג למזרח.[1]

 

ש. הגמ' בברכות יב' ע"ב אומרת "ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על  חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא". מדוע לא הביאו ראיה מהתורה עצמה שמצינו אצל שרה שאמרה לאברהם חמסי עליך שלא התפללת גם עלי שיהא לי ילדים כשהתפללת על עצמך בלבד, הרי אם התורה כותבת זאת ובלשון חמסי עליך, הרי שהתורה מסכימה עם דברי שרה שיש כאן איזה גזילה מסוימת וזה לא טוב.

ת. מנ"ל שהסכימה. [2]

 

ש. הגמ' בברכות יב' ע"ב אומרת "כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא". האם כל מודעה להתפלל על חבירו צריך להתפלל ואם אינו מבקש נקרא חוטא.

ת. למה לא.[3]

 

ש. אדם שיש לו רשימה של כמה חולים להתפלל עליהם, ושכח לפני שמו"ע להוציא את הפתק ולהניחו שיהא מוכן לו להתפלל, האם יכל להוציא באמצע שמו"ע את הרשימה.

ת. יתפלל על כל הרשימה שיש לו.

 

ש. עוד נשאלתי, מי שיש לו מכשיר טלפון בכיס ששם כתב לעצמו כל מיני חולים שרוצה להתפלל עליהם, האם אפשר באמצע שמו"ע להדליק את הטלפון ולקרוא משם את רשימת החולים, או שאין ראוי לעמוד כך בשמו"ע.

ת. כן.

 

ש. היכן כדאי להזכיר את השמות של החולים שמתפלל עליהם, האם בברכת רפאנו שזה מעין הברכה, או עדיף שכל הבקשות שרוצה לבקש גם על חולים, יבקש רק באלוקי נצור.

ת. בשניהם. 

 

ש. מה הפשט שאם החולה הוא תלמיד חכם צריך שיחלה עצמו עליו. 

ת. שיבקש רחמים עד שיחלה.[4]

 

ש. מצינו בחז"ל בברכות שכל מי שיכול להתפלל על החולה ואינו מתפלל נקרא חוטא. האם זה רק על חולה או גם כשרוצה להתפלל על זוג שלא זכו לזרע של קיימא, שיזכו, ואם לא מתפלל נקרא חוטא.

ת. כן.

 

ש. האם זה גם כשיכול להתפלל עבור חבירו וכדומה שיזכה לשידוך, או רק על חולה.

ת. על הכל.

 

ש. בשביל שלא יהא חוטא כשלא מתפלל על חבירו, האם די בפעם אחת או צריך לפחות כל יום פעם אחת.

ת. די פעם אחת.

 

ש. בחז"ל בשבת לב' ע"א מצינו שאדם צריך להתפלל שלא יהא חולה, היכן אנו מתפללים על כך.

ת. הושיענו ונושעה.

 

ש. הגמ' בברכות יב' ע"ב אומרת "ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא וכו'. אמר רבא אם תלמיד חכם הוא וצריך לרחמים צריך שיחלה עצמו עליו וכו'". מעתה יש לעיין כיצד כשלא עלינו אחד מההורים שלו חולה מאד, האם הדרגה היא כמו ת"ח שצריך שיחלה עצמו עליו, שיצטער כאילו שהוא חולה, או שיחלה עצמו זה דין מיוחד בת"ח.

ת. כיבוד אב.

 

ש. עוד צ"ע, הגמ' אומרת כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר גם אנכי חלילה לי מחטא לד' מחדול להתפלל בעדכם". וצ"ע, שהנה חז"ל יכלו גם לומר שנקרא גזלן מה שלא מתפלל וזה החטא, שהרי מצינו אצל שרה אמנו שאומרת לאברהם אבינו (בראשית טז' ה') "ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו'", אומר רש"י חמס העשוי לי, עליך אני מטיל העונש, כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי לא התפללת אלא עליך והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך". ומרן הרב שך זצוק"ל היה מרבה לדבר, שכמו שבממון יש ענין של גזל וחמס, כך כשלא מתפללים על השני יש כאן חמס וגזל, א"כ חז"ל היו צריכים לומר שמי שיכול להתפלל ולא מתפלל יש כאן גזל כטענת שרה.

ת. זה רק בחיוב תפלה. 

 

ש. בעצם דברי הגמ' כל שאפשר לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא, בפשטות משמע שמדובר שחבירו חולה ולא מתפלל עליו, כמו שמשמע שלגבי ת"ח שחולה צריך שיחלה עצמו. האם דברי הגמ' זה רק באופן של מחלה, או גם בשאר דברים שחבירו צריך כגון זיווג וזרע של קימא.

ת. כל דבר כמו מחלה.

 

ש. עוד יש לעיין בלשון הגמ' "כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו", האם התכוונו לומר כפשוטו שרק אם יש חבר חולה ולא מתפלל עליו אז נקרא חוטא, או שגם כשיש אדם מישראל שאינו חבירו ולא מתפלל נקרא חוטא. כי חז"ל היו צריכים לומר לשון אחר, כל שאפשר לבקש רחמים על אחרים, וזה כולל בין חבירו ובן שאינו חבירו, ומדוע הדגישו חבירו.

ת. רק חבירו הצריך ולא הרשע.

 

ש. הנפק"מ היא שאם אדם רואה מודעה בבית כנסת או ברחוב נא להתפלל על פלוני שאינו מכירו, האם באופן שלא מתפלל נקרא חוטא.      

ת. כ"ז שלא בירר אם הוא צדיק או רשע אינו חוטא.

 

ש. מי שמכוין בשמו"ע כשאומרים רפאינו "ושלח רפואה שלמה לכל מכאובינו", האם בזה מספיק שנחשב שהתפלל על אחרים בכדי שלא יחשב כחוטא, או כל שלא הזכיר את שם החולה לא מספיק.

ת. תלוי בכוונתו.

 

ש. כשאדם רואה מודעה להתפלל על מישהו וכתוב את שם החולה ואמו, האם די שהעובר יוציא מפיו "רפואה שלמה", ובזה נחשב שהתפלל, או שצריך לומר יותר מזה, איזה פרק תהלים או קל נא רפא נא לחולה בשמו הפרטי.

ת. די.

 

ש. גבאי בבית כנסת שבסיום קריאת התורה עושה מי שבירך עבור החולים, ויש לו רשימה בכיסו של שמות החולים שביקשו ממנו המתפללים שיזכיר את שמותיהם במי שבירך, האם חייב להזכיר את כל השמות במפורש, או שיכול לקצר ולומר חלק מהשמות והשאר כל הנזכרים בפתק.

ת. יכול.

 

ש. כשחז"ל אמרו שצריך להתפלל על חבירו, האם די בתפילה אחת, או תפלה אחת כל יום.

ת. די בא'.  

 

ש. בקריאת התורה בתענית, הציבור אומר בעל פה כמה פסוקים מהקריאה בעל פה. איך אפשר לומר את הפסוקים בעל פה, הרי תורה שבכתב אי אתה רשאי לאומרו על פה.

ת. עמש"כ בשיח השדה ברכות יב' ב'.

 

ש. בשש זכירות כשמזכירים את הזכירה של יציאת מצרים, יש סידורים שהביאו את הפסוק בפרשת בא (שמות יג' ג') "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וגו'", ויש סידורים שהביאו את הפסוק בפרשת ראה (דברים טז' ג') "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", איזה פסוק נכון לומר.

ת. היינו הך.

 

ש. בשש זכירות שמובא בסידורים לומר בסיום התפלה, מובא לומר פסוק בפרשת עקב "זכר אל תשכח את אשר הקצפת את ד' אלקיך במדבר". וקשה, שהדפיסו רק חצי פסוק, האם די בשביל זכירה לומר רק את החלק הזה או שצריך להשלים את כל הפסוק.

ת. די לזכור.

 

ש. מי שיודע את כל השש זכירות בעל פה, האם יכול לאומרו בעל פה, או שפסוקי תורה שבכתב צריך להקפיד לומר מתוך הסדור.

ת. בשעת הדחק מקילין.

 

ש. כתוב במשנה בסוף פרק ראשון בברכות (יב' ע"ב) "א"ר אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות וכו'". מה בא ר' אלעזר בן עזריה להוסיף במה שאמר הרי אני כבן שבעים שנה, הרי למעשה היה רק בן שמונה עשרה שנה ונעשה לו נס שנראה כבן שבעים שנה, ומה זה קשור לדרשה.

ת. כיון שנעשה לו נס שהיה ראוי לנשיא הי' ראוי גם לנס שיבין ולא זכה עד בן זומא.[5]

 

ש. במשנה בברכות יב' ע"ב הביאו דברי ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות וכו'. נשאלתי, עד כמה שלא היה ממש בן שבעים, מדוע לא אמר כבן שמונים או תשעים, להגדיל את הענין שאפילו כ"כ הרבה שנים עדיין לא זכה שתאמר יציאת מצרים, ומדוע בחר בגיל שבעים.

ת. ימי שנותינו בהם שבעים שנה.[6]

 

ש. הגמ' בסוף פרק ראשון של ברכות (יב' ע"ב) אומרת "מזכירין יציאת מצרים בלילות וכו' עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכ"א ימי חייך העולם הזה כל להביא לימות המשיח". לפי שיטת חכמים צ"ע איך יפרשו את הפסוק רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וגו'". שצריך לזכור מעמד הר סיני גם לעתיד לבוא. ולכאורה מה צריך להזהיר לעתיד לבוא שיזכרו מעמד הר סיני ולא ישכחוהו, הרי לכאורה לא יהא שכחה לעתיד לבוא. הרי יחזרו להיות כמו במצב של לוחות הראשונות שהיה חרות מן השכחה, ומה שייך להזהיר "השמר פן תשכח", על דבר שלא יוכלו לשכוח.

ת. יזכור עתה שיזכור אז. 

 

ש. בספרי בפרשת שופטים מביא מקור שספר תורה צריך להיות עם המלך כל הזמן, שדורשים וקרא בו כל ימי חייו, ימי חייו הימים, כל ימי חייו הלילות. לכאורה קשה, הרי בברכות יב' ע"ב סוברים רבנן שלא דורשים כל ימי חייך לרבות הלילות כי אם לרבות לימות המשיח, א"כ מנין לרבנן נדע שהמלך צריך לקחת עמו ספר תורה בלילות, הרי לא דורשים כל ימי חייו לרבות הלילות.

ת. עד שהולך לישון דינו כיום.

 

ש. בפרשת עקב כתוב (דברים ז' יט') "המסת הגדלת אשר ראו עיניך והאתת והמפתים וגו'". מדוע הרבה תיבות בפסוק נכתבו חסר.

ת. שלא הבינו היטב רק ראו. 

 

ש. האם אפשר לפרש בס"ד, הבעל הטורים אומר שכל האלפא ביתא בזה הפסוק חוץ מאות ב', כי עוד יעשה פעם שנית נפלאות כימי צאתך מארץ מצרים. א"כ הרי בברכות יב' ע"ב מבואר שכל היציאת מצרים יהא טפל לעומת הניסים שיהיו לעתיד לבוא, ואולי לכן נכתב הפסוק חסר, כי עד כמה שכאן רמוז שעוד עתיד להיות נסים יותר גדולים, ומה שראו זה טפל לעומת מה שיראו, לכן כתוב חסר.

ת. אולי.