דף י"ג

פרק שני

דף יג. 

ש. חזן שטעה וגמר ישתבח ולא אמר חצי קדיש כי אם מיד ברכו, והציבור עדיין לא ענה ברוך ד' המבורך, האם יחזור לומר חצי קדיש וברכו.

ת. לא.

 

ש. כיצד הדין באופן שהחזן טעה ואמר מיד ברכו וגם הציבור כבר ענו ברוך ד' המבורך אבל עדיין לא התחילו ברכות ק"ש, האם יכול החזן לומר קדיש, או מכיון שענו הציבור ברוך ד', נחשב כמו שהתחילו כבר ברכות ק"ש ולא יאמר קדיש.

ת. לא.

 

ש. המשנה ברורה בסימן נד' ס"ק יג' מביא שברכו  לפני ברכות ק"ש זה כתחילת הפרקים שאסור להפסיק בין ברכו לברכות ק"ש, ורבינו שליט"א מאריך בחומרת הדבר באורחות יושר על תפילה, שכ"ש שאסור לאחר לבוא אחר ברכו. [1]

מעתה יש לעיין לדינא, כיצד במי שרוצה להתחיל ברכות ק"ש לפני שהחזן אמר ברכו, כי כי רוצה לומר במתינות ובכוונה, ואם ימתין עד שהציבור יאמרו ברכו ויתחילו ברכות ק"ש, לא יוכל לומר עמהם טוב, כי מתפללים קצת במהירות, ולכן מתחיל לפני הציבור בברכות ק"ש, כשכולם עדיין באמצע פסוקי דזמרה. לכאורה יש לעיין האם שפיר למעבד הכי, שהרי אם מתחיל ברכות ק"ש לפני הציבור, נמצא שהתחיל לפני שאמר ברכו, ואח"כ כשיענה לברכו, זה לא יהא סמוך לתחילת ברכות ק"ש, א"כ מה יעשה באופן כזה, האם עדיף להפסיד מעלה זו של סמיכות ברכו לברכות ק"ש, העיקר שיאמר ברכות ק"ש וק"ש כמו שצריך, או עדיף להסמיך ברכו לברכות ק"ש, ולא יתחיל לומר ברכות ק"ש לפני שעונה לברכו.

ת. לא טוב עושה.

 

ש. רבינו שליט"א באורחות יושר פרק ל' בענין התפלה עמוד קג' אות כ' כותב וז"ל "אחר ברכו דינו כמו באמצע הפרק כי עיקר תקנת ברכו הוא שיאמר מיד ברכת יוצר אור ומי שמאחר ואין עומד עדיין בברכת יוצר אור כשהש"ץ אומר ברכו מבטל בידים עיקר תקנת ברכו וכ"ש שאסור לבוא לאחר ברכו שהוא חיוב גמור לשמוע שהרי תיקנו פריסת שמע בשביל אלו שלא שמעו ברכו".

לפי"ז נשאלתי הלכה למעשה מה לעשות מי שעומד עדיין באמצע פסוקי דזמרה ושומע את הש"ץ מתחיל ישתבח, האם ידלג כל הפסוקי דזמרה שעדיין לא אמר ויתחיל עם הש"ץ ישתבח, כדי שיוכל אח"כ לומר ברכו ולהתחיל ברכות ק"ש בלא שיצטרך להפסיק כלום בין ברכו לברכות ק"ש, או שאף בכה"ג לא ידלג פסוקי דזמרה הגם שיצטרך לענות באמצע לברכו ולהמשיך הפסוקי דזמרה בלא לסמוך ברכו לברכות ק"ש, כי יותר יש ענין לומר כל הפסוקי דזמרה לפי הסדר שתיקנו.[2]

ת. לא ידלג רק יענה ברכו.

 

ש. יש שרצו להציע עצה למי שנמצא באמצע פסוקי דזמרה, שאם שומע ברכו מהש"ץ, יענה ברכו אבל יכוין שעניית הברכו לא יחשב כאילו כבר מתחיל ברכות ק"ש, אלא כאילו סתם שומע ברכו, ולכן יוכל חהמשיך פסוקי דזמרה היכן שאוחז, כי אם יכוין בעניית ברכו זה השייך לתחילת ברכות ק"ש לשם זה, יחשב כאילו התחיל ברכות ק"ש ולא יוכל להמשיך לומר הפסוקי דזמרה שאוחז. מה דעת רבינו שליט"א בענין האם מועיל כזה עצה.

ת. אין צריך לכך. [3]

 

ש. האם אפשר לומר בס"ד שלא צריך להגיע לעצה זו, ואף אם יכוין להדיא שמכוין לברכו שלפני ברכות ק"ש, עכ"ז כשעומד באמצע פסוקי דזמרה יוכל להמשיך, ובכה"ג לא תיקנו שידלג כלל על פסוקי דזמרה, דהנה אנו נוהגים לומר ברכו בסיום התפילה בכל שאר הימים שאין בהם קריאת התורה, ובימים שיש קריאת התורה כבר אמרו ברכו כשעולים לתורה, וכל הענין באמירת הברכו בסיום התפילה מבואר ברמ"א בסימן קלג' שזה בשביל אותם יחידים שלא שמעו את הברכו קמא שלפני ברכות ק"ש, שלהם תיקנו שלפחות ישמעו ברכו בסיום התפילה.

ומעתה, אם כוונת המשנה ברורה בסימן נד' ס"ק יג' שאחרי אמירת הברכו הוי כאמצע הפרק, כי עיקר כוונת הש"ץ שאומר ברכו את ד', היינו שיברכוהו אח"כ בברכת יוצר אור, שהברכו זה תחילת ברכות ק"ש, א"כ מה עוזר אמירת ברכו של סיום התפלה ואמירת ברכו כשעולים לתורה לצאת ידי חובה למי שלא שמע ברכו קמא, הרי גם כשישמע עתה, הרי לא מתחיל ברכות ק"ש, אלא הפשט, למי שעומד להתחיל ברכות ק"ש, אצלו הברכו זה כאילו התחיל ברכות ק"ש ואסור להפסיק ביניהם, אבל כשלא עומד להתחיל ברכות ק"ש, ודאי כששומע כל ברכו, גם אם זה נתקן להשלים את הברכו קמא, אצלו אין כאן שום התחלה והפסיד את עיקר התקנה כדברי רבינו שליט"א.

לכן נראה שגם מי שעומד באמצע פסוקי דזמרה, ושומע כבר את הש"ץ שאומר ברכו, עד כמה שלא עומד להתחיל עמו ברכות ק"ש מיד, אצלו אמירת הברכו זה כמו הברכו שלאחר התפלה, ששניהם זה בשביל הברכו שתיקנו לפני ק"ש, אבל באופן כזה לא אמרו שהברכו נחשב לתחילת ברכות ק"ש ושפיר יוכל להמשיך פסוקי דזמרה, גם שעונה ומכוין מדין עיקר ברכו, דלא גרע מברכו אחר התפילה למי שלא שמע, שזה בשביל להשלים מה שהחסיר, ולא צריך להגיע לעצה לעיל שיכוין לסתם ברכו ולא בשביל ברכו שתיקנו לפני ק"ש.

ת. נכון.

 

ש. יש אנשים שבמעריב מעדיפים להתחיל עם שמו"ע ולא עם ברכות ק"ש, כי יודעים שאם יתחילו עם ברכות ק"ש וק"ש לא יספיקו להתפלל שמו"ע עם הציבור, ולכן מתחילים עם שמו"ע. לכאורה איך אפשר להתחיל עם שמו"ע, הרי במעריב ג"כ הברכו הוא חלק מתחילת ק"ש וברכותיה, ואיך עונים ברכו וממתינים להתחיל רק שמו"ע ואח"כ אומרים ברכות ק"ש לאחר שמו"ע, הרי מפסיקים בין הברכו לברכות ק"ש.

ת. יפה כתבתם. 

 

ש. מדינא דגמ' בתחילת פרק שני דברכות מבואר שאם אביו שאל בשלומו באמצע קריאת שמע צריך לענות מפני הכבוד. כיצד הדין באופן שאביו התקשר בטלפון לבנו שעומד באמצע קריאת שמע, וחברו הרים הטלפון וכעת אביו שואל את החבר היכן בנו, האם מדינא דגמ' נחשב שאביו שאל בשלומו, הגם שלא דיבר עמו עדיין כלום כי אם דרך החבר שהרים את הטלפון, או שכל עוד שאביו לא דיבר עמו ממש, אינו מחויב לענות להשיב שלום לאביו בטלפון.

ת. חייב.

 

ש. אם באופן שחבר הרים את הטלפון אינו צריך להשיב שלום באמצע קריאת שמע, כי לא נחשב שאביו שאל בשלומו כי עדיין לא דיבר עמו, כיצד באופן שהבן הרים בטעות את הטלפון באמצע ק"ש, האם הקול ששומע שזה אביו, נקרא ששמע את אביו ממש וחייב להשיב לו שלום מדינא דגמ', או שקול דרך הטלפון זה לא קול של אביו ממש ולא יצטרך להשיב שלום, כעין שיש נידון לענות אמן על ברכה ששומע בטלפון, שיש סוברים שזה לא הקול של המדבר ממש.  

ת. כנ"ל.

 

ש. בפרק שני בברכות מובא מתי להפסיק מפני הכבוד ומפני היראה בקריאת שמע. מדוע לא אומרים שעוסק במצוה פטור מן המצוה, וכל זמן שעוסק בתפלה ובקריאת שמע פטור משאר המצוות.

ת. אדעתא דהכי ניתנה התפילה.

 

ש. מצינו דין בגמ' בברכות שאסור לדבר בקריאת שמע כי אם לדברים מסוימים. האם הדין שאסור לדבר, זה רק בשעה שאומר ק"ש עם ברכותיה, או גם באופן שאומר ק"ש בלא ברכותיה אבל מתכוין לצאת בק"ש ידי חובתו כגון שרואה שזמן ק"ש עובר עוד מעט וקורא ק"ש בלא ברכותיה.

ת. תמיד. 

 

ש. הרב שליט"א כתב לי שהדין שאסור לדבר בקריאת שמע ורק בין הפרקים מה שמותר, זה לא תלוי בקורא ק"ש עם ברכותיה, אלא אפילו בקורא ק"ש בלא ברכותיה, ורוצה לצאת ידי חובה אסור לדבר. נשאלתי כיצד הדין במי שהתחיל ק"ש בלא ברכותיה על מנת לצאת ידי חובה, ולפתע הוצרך לדבר כמה דברים, ולכן רוצה להחליט שלא לצאת בק"ש עתה ויוכל לדבר ואח"כ יתחיל שוב ק"ש מחדש לצאת ידי חובה, האם שייך להתחרט באמצע שהתחיל ק"ש בלא ברכותיה וכך יוכל לדבר.

ת. אי אפשר. 

 

ש. כתוב בפרק שני בברכות יג' ע"א היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא ומבואר בגמ' שמדובר בקורא בתורה להגיה. לכאורה איך יכול לצאת בכוון לבו, הרי בתורה לא נזכר בפרשת ק"ש את הפסוק ברוך שם, ומבואר בהלכה בסימן סג' ס"ק יב' במשנה ברורה שברוך שם הוא חלק מקריאת שמע, א"כ איך יוצא.

ת. כגון שאמר או הרהר להרמב"ם. [4]

 

ש. עוד צ"ב, שאם מדובר שאין הכא נמי צריך לומר ברוך שם, מדוע בגמ' לא הזכירו פרט זה.

ת. מובן. 

 

ש. קיבל על עצמו בלי נדר ללמוד שעה אחת בתענית דיבור, ובאמצע השעה בדיוק הגיע אליו חבר לשאול בשלומו, האם מותר לו להשיב שלום ולשאול בחזרה את החבר גם מה שלומו.

ת. ינענע בראשו. 

 

ש. בחור קיבל על עצמו תענית דיבור שעה ראשונה של הסדר כחיזוק, ובתוך שעה זו מגיע הר"מ שלו בישיבה לדבר עמו לאיזה צורך לא בלימוד, האם מותר לו לענות לרבו את כל מה ששואל, או שכדאי שיאמר לרבו שהוא בתענית דיבור ואח"כ יגש לדבר עמו.  

ת. א. מותר.

    ב. כבוד רבו עדיף וישלים השעה אח"כ[5].