חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

דף י"ד:

דף יד: 

ש. המשנה ברורה סימן סב' ס"ק א' מביא שמי שלא הזכיר תיבות או החסיר אותיות בקריאת שמע, לא יצא ידי חובתו. לפי"ז קשה, שהרי נפסק שם בהלכה עוד דין, שמי שלא דקדק להפריד וליתן רווח בין הדבקים, שלא הפריד בין על לבבך וכדומה שיוצא בדיעבד. לכאורה קשה, הרי מי שלא מפריד בין הדבקים ואומר על לבבך במהירות, נמצא שמחסיר אות אחת כי ע"י המהירות נשמע שאומר עלבבך והחסיר האות ל' של המילה לברך, א"כ מדוע מי שלא דקדק באותיותיה להפריד בין הדבקים יצא בדיעבד, ומה ההבדל בינו לבין החסיר אות אחרת שלא יצא בדיעבד. ולא מסתבר שגם במהירות אכן אמר על לבבך ולא החסיר שום אות רק שנשמע כאילו החסיר ולכן יצא בדיעבד, שהרי יותר נראה שאכן החסיר אות כשאומר במהירות, ומדוע יוצא בדיעבד.

ת. לא החסיר.

 

ש. הגמ' בברכות יד' ע"ב אומרת "אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו". מדוע הגמ' נקטה דוקא תפילין, הרי הוא הדין למי שקורא ק"ש בלא טלית וציצית ג"כ מעיד עדות שקר, שהרי בפרשת ויאמר מזכירים ענין ציצית ואין לו.

ת. ציצית אין חיוב לקנות בגד שחייב בציצית.

 

ש. האם הגמ' נקטה תפילין כי זה נמצא בשני הפרשיות של ק"ש, הן בפרשה ראשונה ובן בפרשה שניה, אבל אין הכא נמי גם מי שאומר ק"ש בלא טלית וציצית מעיד עדו תשקר.

ת. אין צריך כנ"ל.

 

ש. מי שיאמר ק"ש בלא מזוזה בפתחו האם ג"כ נאמר כאילו מעיד עדות שקר, שהרי בק"ש נזכר וכתבתם על מזוזות ביתך ואין לו מזוזה.

ת. לא שייך לו רק לבעל הבית.[1]

 

ש. אם גם במזוזה נאמר שאם אין לו וקורא ק"ש הרי זה כמעיד עדות שקר, מדוע הגמ' נקטה תפילין ולא הזכירה מזוזה, הרי תפילין שייך רק בק"ש של שחרית ואילו מזוזה שייך הן ביום והן בלילה, ועדיף היה לנקוט מזוזה מתפילין.

ת. נ"מ לאחר. 

 

 

דף טו.

 

ש. השו"ע בסימן צו' דן עד כמה צריך לחזר אחר מים לתפילה לפניו ולאחריו כשהוא בדרך, וכיצד בשעה שחושש שמא יעבור זמן תפלה. לכאורה מדוע המתין השו"ע לכתוב הלכה זו רק בסימן צב', הרי בסימן ד' כבר דן בהלכות נטילת ידים שחרית, שם דן במי שאין לו מים לקנח ידיו בצרור או בעפר ויועיל לתפלה. א"כ מדוע בסימן ד' לא כתב את כל מה שכתב בסימן צב', ומדוע חילק זאת לשני מקומות נפרדים.

ת. סמך שידעו.

 

ש. המשנה ברורה בסימן צב' ס"ק טז' כותב שכל הדין שאם נמצא בדרך שצריך לחזר אחרי מים, זה רק באופן שלא יצטרך ללכת עי"כ יחידי אח"כ, או שיוכל להגיע למחזו חפצו מבעוד יום. אבל אם לא יוכל, אין צריך לחזר אחרי מים. כיצד הדין בנוגע לאופן שיפסיד ממון עי"כ שיחזר אחרי מים, האם יחזר למים ויוותר על הממון, או שבכה"ג לא יפסיד הממון.

ת. אין חייב.

 

ש. עוד כתב המשנה ברורה סימן צב' ס"ק כ' שאם ע"י שיחזר אחרי מים יפסיד מנין בציבור, שלא יחזר אחרי מים כי עדיף מנין בציבור. והנה במקום אחר כתב המשנה ברורה (סימן צ' ס"ק כט') שבשביל אונס ממון יכול להתפלל ביחידות כדי שלא יפסיד ממונו. מעתה קשה, שאם אונס ממון דוחה תפלה בציבור, כ"ש שאונס ממון ידחה שלא יחזר אחרי מים, א"כ אם באמת אונס ממון דוחה שלא יצטרך לחזר אחר מים, מדוע המשנה ברורה לא הביא כאן בין הדברים שלא צריך לחזר אחרי מים, גם אופן זה של הפסד ממון.

ת. לא שכיחא. 

    

ש. חדר אמבטיה עם בית הכסא, האם מותר למלאות מים מהברז להכין לנטילת ידים שחרית או שהמים נטמאו.

ת. מותר.

 

ש. אדם שמצא בכיור ספל עם מים ואינו יודע האם המים שבו טמאים כי השתמש בהם איזה אדם ונגע בהם או לא, האם מספיק שיתקן את המים שבכלי על ידי שיוסיף עליהם עוד מים מהברז וכך יוכל להשתמש בהם, או שחייב לשפוך את כל המים שיש בכלי ואח"כ למלאות מחדש את הספל במים טהורים.

ת. א, ספיקא דדינא.

    ב, כמדומה שאי אפשר לתקן.[2] 

 

ש. כתוב במשנה בברכות טו' ע"א הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ר' יוסי אומר לא יצא". האם המחלוקת היא באופן שלא שמע כלל בשני אזניו, אבל אם שמע רק באוזן אחת, אין מחלוקת ולכתחילה יצא לכו"ע, או שאין נפק"מ, וגם בשומע רק באוזן אחת יש מחלוקת.

ת. אין נ"מ.

 

ש. הנפק"מ היא באדם חרש רק באוזן אחת, ושומע רק באוזן השניה, או אחד שסתם אוזן אחת בידו ושומע כעת רק באוזן השניה, האם יוצא לכו"ע לכתחילה, כי הדין במשנה במי שלא שומע כלל בשני אזניו, או שהמשנה דיברה גם באוזן אחת שלא שומע.

ת. כשר.

 

ש. ראיתי באיזה ספר של תלמיד חכם שליט"א גדול אחד שרצה לדייק מלשון המשנה "ולא השמיע לאזנו", ולא כתיב "לאזניו", שהחסרון הוא שלא השמיע אפילו לאוזן אחת, אבל באופן שהשמיע לפחות לאוזן אחת, יוצא לכתחילה. כי אם המשנה מקפידה שיצטרכו תמיד לשמוע דוקא בשני האוזניים אבל בשמיעה באוזן אחת ג"כ לכתחילה לא טוב, מדוע התנא נקט "אזנו" לשון יחיד ולא הזכיר "לאזניו", לשו רבים להשמיענו שתמיד יצטרכו להקפיד בשמיה בשני אוזניים ולא די באוזן אחת. [3]

האם זה ראיה או שכך לשון התנא להשתמש עם האיברים בלשון יחיד, אבל כוונתו גם לאוזן אחת שנחלקו.

ת. כנ"ל.

 

ש. בהלכה מבואר שצריך להשמיע לאזנו קריאת שמע, כיצד הדין בקריאת שמע שעל המיטה כשאומר פרשה אחת בלבד.

ת. אם לא יועיל לא יזיק.

 

ש. בשו"ע סימן סב' סעיף ב' מבואר שאפשר לקרוא קריאת שמע בכל לשון. האם לפי השו"ע אפשר לומר קריאת שמע בכמה לשונות כאחד, כגון מי שיודע כמה לשונות, האם יכול לומר מקצת בלשון זה ומקצת בלשון אחר, קצת בלשון הקודש וקצת בלשון אחר, או שחייב לומר הכל באותה לשון.

ת. לא. 

 

ש. שאלתי את הרב שליט"א שמבואר בהלכה לגבי ק"ש שאפשר לקרוא בכל לשון, האם אפשר לקרוא ק"ש בכמה לשונות באותו זמן למי שיודע כמה לשונות. והרב שליט"א תירץ שלא. לכאורה צ"ב במגילת אסתר מצינו שקוראים בכמה לשונות, כי יש מילים שהם בלשון הקודש ויש מילים שאינם בלשון הקודש ומצטרפים שני הלשונות, א"כ גם בק"ש שיוכל לצאת בשני לשונות כאחד.

ת. שם נאמר כך בנבואה[4].

 

ש. אם הפשט שבמגילת אסתר אי אפשר אחרת והוי כשעת הדחק, כיצד הדין בקריאת שמע למי שלא יודע טוב לשון הקודש ויודע יותר טוב לשון אחרת, האם יוכל לקרוא בשני לשונות כי אצלו זה כשעת הדחק.

ת. לא טוב. 



[1] מצאתי בחשוקי חמד על ברכות בסוגיין שדן בזה באופן אחר.

[2] הגאון ר' שמואל אליעזר שטרן שליט"א אמר לי שלחוש אין צריך לחוש שמא המים טמאים, כי מסתבר שזה נשאר מהקודם שנטל ולא השתמש בכל המים או שטפטף מהברז. אבל אם יודע להדיא שהמים טמאים, לא יעזור לתקן את המים הטמאים ע"י שיוסיף מים טהורים, אלא חייב לשפוך, כי רק בפגום עוזר לתקן ע"י הוספה.  

[3] כך נלע"ד מתוך ברכת אברהם בסוגיא.

[4] בסימן תרצ' סעיף י' בשו"ע ובמשנה ברורה ובשער הציון יש נידון לגבי מגילת אסתר.    

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד