דף ט"ו:

דף טו.

 

ש. השו"ע בסימן צו' דן עד כמה צריך לחזר אחר מים לתפילה לפניו ולאחריו כשהוא בדרך, וכיצד בשעה שחושש שמא יעבור זמן תפלה. לכאורה מדוע המתין השו"ע לכתוב הלכה זו רק בסימן צב', הרי בסימן ד' כבר דן בהלכות נטילת ידים שחרית, שם דן במי שאין לו מים לקנח ידיו בצרור או בעפר ויועיל לתפלה. א"כ מדוע בסימן ד' לא כתב את כל מה שכתב בסימן צב', ומדוע חילק זאת לשני מקומות נפרדים.

ת. סמך שידעו.

 

ש. המשנה ברורה בסימן צב' ס"ק טז' כותב שכל הדין שאם נמצא בדרך שצריך לחזר אחרי מים, זה רק באופן שלא יצטרך ללכת עי"כ יחידי אח"כ, או שיוכל להגיע למחזו חפצו מבעוד יום. אבל אם לא יוכל, אין צריך לחזר אחרי מים. כיצד הדין בנוגע לאופן שיפסיד ממון עי"כ שיחזר אחרי מים, האם יחזר למים ויוותר על הממון, או שבכה"ג לא יפסיד הממון.

ת. אין חייב.

 

ש. עוד כתב המשנה ברורה סימן צב' ס"ק כ' שאם ע"י שיחזר אחרי מים יפסיד מנין בציבור, שלא יחזר אחרי מים כי עדיף מנין בציבור. והנה במקום אחר כתב המשנה ברורה (סימן צ' ס"ק כט') שבשביל אונס ממון יכול להתפלל ביחידות כדי שלא יפסיד ממונו. מעתה קשה, שאם אונס ממון דוחה תפלה בציבור, כ"ש שאונס ממון ידחה שלא יחזר אחרי מים, א"כ אם באמת אונס ממון דוחה שלא יצטרך לחזר אחר מים, מדוע המשנה ברורה לא הביא כאן בין הדברים שלא צריך לחזר אחרי מים, גם אופן זה של הפסד ממון.

ת. לא שכיחא. 

    

ש. חדר אמבטיה עם בית הכסא, האם מותר למלאות מים מהברז להכין לנטילת ידים שחרית או שהמים נטמאו.

ת. מותר.

 

ש. אדם שמצא בכיור ספל עם מים ואינו יודע האם המים שבו טמאים כי השתמש בהם איזה אדם ונגע בהם או לא, האם מספיק שיתקן את המים שבכלי על ידי שיוסיף עליהם עוד מים מהברז וכך יוכל להשתמש בהם, או שחייב לשפוך את כל המים שיש בכלי ואח"כ למלאות מחדש את הספל במים טהורים.

ת. א, ספיקא דדינא.

    ב, כמדומה שאי אפשר לתקן.[1] 

 

ש. כתוב במשנה בברכות טו' ע"א הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ר' יוסי אומר לא יצא". האם המחלוקת היא באופן שלא שמע כלל בשני אזניו, אבל אם שמע רק באוזן אחת, אין מחלוקת ולכתחילה יצא לכו"ע, או שאין נפק"מ, וגם בשומע רק באוזן אחת יש מחלוקת.

ת. אין נ"מ.

 

ש. הנפק"מ היא באדם חרש רק באוזן אחת, ושומע רק באוזן השניה, או אחד שסתם אוזן אחת בידו ושומע כעת רק באוזן השניה, האם יוצא לכו"ע לכתחילה, כי הדין במשנה במי שלא שומע כלל בשני אזניו, או שהמשנה דיברה גם באוזן אחת שלא שומע.

ת. כשר.

 

ש. ראיתי באיזה ספר של תלמיד חכם שליט"א גדול אחד שרצה לדייק מלשון המשנה "ולא השמיע לאזנו", ולא כתיב "לאזניו", שהחסרון הוא שלא השמיע אפילו לאוזן אחת, אבל באופן שהשמיע לפחות לאוזן אחת, יוצא לכתחילה. כי אם המשנה מקפידה שיצטרכו תמיד לשמוע דוקא בשני האוזניים אבל בשמיעה באוזן אחת ג"כ לכתחילה לא טוב, מדוע התנא נקט "אזנו" לשון יחיד ולא הזכיר "לאזניו", לשו רבים להשמיענו שתמיד יצטרכו להקפיד בשמיה בשני אוזניים ולא די באוזן אחת. [2]

האם זה ראיה או שכך לשון התנא להשתמש עם האיברים בלשון יחיד, אבל כוונתו גם לאוזן אחת שנחלקו.

ת. כנ"ל.

 

ש. בהלכה מבואר שצריך להשמיע לאזנו קריאת שמע, כיצד הדין בקריאת שמע שעל המיטה כשאומר פרשה אחת בלבד.

ת. אם לא יועיל לא יזיק.

 

ש. בשו"ע סימן סב' סעיף ב' מבואר שאפשר לקרוא קריאת שמע בכל לשון. האם לפי השו"ע אפשר לומר קריאת שמע בכמה לשונות כאחד, כגון מי שיודע כמה לשונות, האם יכול לומר מקצת בלשון זה ומקצת בלשון אחר, קצת בלשון הקודש וקצת בלשון אחר, או שחייב לומר הכל באותה לשון.

ת. לא. 

 

ש. שאלתי את הרב שליט"א שמבואר בהלכה לגבי ק"ש שאפשר לקרוא בכל לשון, האם אפשר לקרוא ק"ש בכמה לשונות באותו זמן למי שיודע כמה לשונות. והרב שליט"א תירץ שלא. לכאורה צ"ב במגילת אסתר מצינו שקוראים בכמה לשונות, כי יש מילים שהם בלשון הקודש ויש מילים שאינם בלשון הקודש ומצטרפים שני הלשונות, א"כ גם בק"ש שיוכל לצאת בשני לשונות כאחד.

ת. שם נאמר כך בנבואה[3].

 

ש. אם הפשט שבמגילת אסתר אי אפשר אחרת והוי כשעת הדחק, כיצד הדין בקריאת שמע למי שלא יודע טוב לשון הקודש ויודע יותר טוב לשון אחרת, האם יוכל לקרוא בשני לשונות כי אצלו זה כשעת הדחק.

ת. לא טוב.