דף כג.

דף כג.

ש. אדם שמרגיש באמצע אלוקי נצור שצריך לצרכיו, האם יפסע באמצע אלוקי נצור, ויעשה צרכיו ואח"כ ימשיך אלוקי נצור.

ת. כן. (מקונטרס גם אני אודך תשובות הגר"ח שליט"א ח"ג סימן מה'.

ש. בשו"ע או"ח סימן פה' סעיף ב כתב, שאפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא וכו. רציתי לשאול האם מותר לכוין בבית הכסא כשנפנה לקיים מצות בל תשקצו ולא יהיה בך עקר או לא.

ת. מותר. (מקונטרס גם אני אודך תשובות הגר"ח חלק ב' שאלה נז'). [1]

ש. בגמ' בדף כג' מבואר שהיו אמוראים שנכנסו עם תפילין בידם כדי לשמור עצמן מפני המזיקין. האם זה לא נחשב לבזיון מה שמשתמש עם התפילין לצורך האדם עצמו להינצל ממזיקין.

ת. זה כבוד התפילין.

ש. מה מציל היום את האדם כשהוא בבית הכסא מפני המזיקין כשלא נכנסים עם תפילין. הרי גם היום יש מזיקין, כפי שכתוב במשנה ברורה בסימן ד' שלכן אסור לאדם לקחת בבוקר את בגדיו ממישהו אחר הגם שהשני כבר נטל ידיו, והרב שליט"א כתב לי שיש מזיקין וצריך ליזהר בזה, א"כ עד כמה שיש מזיקין, מה שומר על האדם בבית הכסא.

ת. המזיקין של היום מפחדין מאנשים.

ש. בגמ' בברכות מצינו שאמוראים נכנסו עם תפילין לבית הכסא לשמור עצמן מפני המזיקין כי יש כח בקדושת התפילין לשמור מפני המזיקין. האם בזמן חז"ל יכל תלמיד חכם לילך יחידי בלילה כשהתפילין בידו וינצל עם ידם ממזיקין כמו ששומרים ממזיקין בבית הכסא.

ת. אולי. 

ש. נשאלתי איך הכהנים נכנסו עם הבגדי כהונה לתוך בית הכסא, הרי בגד המיוחד לתפלה וכן לעבודה במקדש אי אפשר להכנס לבית הכסא.

ת. כדי למהר לעבודה אין זה גנאי.[2]

ש. האם הפשט שלפני שהלכו לבית הכסא מיד הלכו והחליפו בגדיהם ולבשו בגדי חול וכך נכנסו.

ת. לא, בל תשקצו.

ש. לכאורה צריך ביאור, הרי הטעם שלא להכנס זה לא מצד גנאי אלא מצד דבר קדוש אין להכנס עם זה, א"כ מה לי שמיהרו לעבודה, וכי לרגע מותר להכנס עם דבר קדוש למבואות המטונפות.

ת. הם משועבדים לציבור.

ש. עוד צ"ב, גם אם הטעם רק מצד גנאי ומותר להכנס לבית הכסא עם הבגדי כהונה, האם זה רק כשהוצרכו למי רגלים, או גם כשהוצרכו להסך רגליהם שיש כאן חשש הפחה, ואם להסך רגלים הוצרכו להחליף לבגדי חול.

ת. אם יכולים.

ש. הגמ' בדף כג' ע"א אומרת "ומעשה בתלמיד אחד שהניח תפילין בחורין הסמוכים לרשות הרבים ובאת זונה אחת ונוטלתן ובאת לבית המדרש ואמרה ראו מה נתן לי פלוני וכו' עלה לראש הגג ונפל ומת". האם נחשב מאבד עצמו לדעת במה שהפיל עצמו מהגג.

ת. מחמת הצער נתבלבל.

ש. הגמ' בדף כג' ע"א אומרת "ואמר רבה בר בר חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן כי הוה בעי למיעל לבית הכסא כי הוה נקיט ספרא דאגדתא הוה יהיב לן, כי הוה נקיט תפילין לא הוה יהיב לן אמר הואיל ושרנוהו רבנן ננטרן". לכאורה רבנן התירו רק כשאין אפשרות אחרת, אבל כאן היו לו תלמידים עמו שיכלו לשמור לו את התפילין, ומדוע הכניס אותם עמו.

ת. כיון שכבר התירו לא פלוג.