דף כה.

דף כה.

 

ש. הגמ' בברכות כה' ע"א אומרת "אתמר צואה על בשרו או ידו מונחת בבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרות ק"ש רב חסדא אמר אסור לקרות ק"ש. אמר רבא מאי טעמא דרב הונא דכתיב כל הנשמה תהלל י-ה ורב חסדא אמר אסור לקרות ק"ש מאי טעמא כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך". לכאורה קשה על רב הונא מה עושה עם הפסוק של רב חסדא, ומה עושה רב חסדא עם הפסוק של רב הונא.

האם אפשר לפרש בס"ד, שרב חסדא סובר שהפסוק כל הנשמה שהביא רב הונא בא לדרשה אחרת שאדם צריך לקלס להקב"ה על כל נשימה ונשימה כמבואר בילקוט שמעוני סוף תהלים, ורב הונא לומד שני הדרשות מפסוק אחד. ורב הונא סובר שהפסוק כל עצמותי תאמרנה שהביא רב חסדא בא לענין אחר מה שמצינו בהלכה שיש ענין להתנועע בזמן התפילה, עד שנחלקו הפוסקים האם הכוונה בזמן פסוקי דזמרה ולא בשמו"ע או גם בשמו"ע, ורב חסדא לומד שני הלכות מהפסוק כל עצמותי.

ת. אולי.[1]

 

הגמ' בברכות כה' ע"א אומרת "אתמר ריח רע שיש לו עיקר מחלוקת כמה צריך להרחיק ונפסק כרב חסדא שמרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח. והמשנה ברורה בהקדמה לסימן עט' בדין השביעי מביא נידון לגבי צואה מכוסה האם זה כריח שיש לו עיקר או כריח רע שאין לו עיקר, ונפק"מ לגבי הרחקה האם יצטרך להרחיק עד מקום שכלה הריח או ד' אמות ממקום שכלה הריח, ולא הכרי עהמשנה ברורה בזה. לפי"ז יש לעיין לדינא הלכה למעשה בילדים קטנים מאד שעושים צרכיהם בתוך הבגד והוא מכוסה באופן שיש ריח רע כמה ירחיק, האם כריח רע שיש לו עיקר או כריח רע שאין לו עיקר, מה צריך לעשות לדינא, כמה ירחיק.

ת. יזהר.   

 

ש. מצינו בגמ' בברכות כה' ע"א פי חזיר כצואה עוברת, האם דין זה שנפסק בשו"ע זה דוקא כשהחזיר הולך, או אפילו כשעומד, כיון שיכול ללכת אז גם בעומד כמהלך דמי.

ת. עומד כמהלך.

 

ש. שאר בעלי חיים שמונח עליהם צואה, האם גם דינם כצואה עוברת כפי חזיר.

ת. אם נראה.

 

ש. בסוגיא בברכות כה' ע"א יש מחלוקת לגבי צואה עוברת האם מותר לקרות ק"ש ונפסק כרבא שאסור. מעתה יש לעיין כיצד הדין במכונית של זבל שיש צואה של תינוקים שזרקו לתוך המכונית שאוספת אשפה, האם כל המכונית נחשבת לצואה עוברת ואסור לקרות ק"ש כנגדה, או שהמחיצות של המכונית נחשבים למחיצה, ומכיון שלא רואים את הצואנ עצמה שהיא בתוכו יוכל לקרות ק"ש כנגדה.

ת. כמחיצה.

 

ש. אם כל המכונית זבל שיש בתוכה הרבה צואה ועוד אשפה נחשב לצואה עוברת ולא מהני המחיצות של המכונית לחשב כמחיצה, יש לעיין כיצד הדין באדם מהלך ליד המכונית זבל כשהיא נוסעת ג"כ ויש כאן תרתי לטיבותא, גם האדם מהלך וגם המכונית עם הצואה נוסעת, שהרי מצינו אדם מהלך במבואות המטונפות לדינא לא יכול לקרות ק"ש כצואה כנגדו. וכל זה משום שהצואה עומדת במקומה, אבל כשיש תרתי לטיבותא כבר נסתפק בגבורת ארי בתענית ונשאר בספק, א"כ צ"ע לדינא מה לעשות באדם מהלך ועובר לידו מכונית זבל עם צואה בתוכו, האם מכיון ששניהם מהלכים ואין לאף אחד קביעות, יהא מותר לו לקרות ק"ש.

ת. אם אין ריח.    

 

ש. משאית זבל שאוספת אשפה מכל העיר ויש בה תמיד צואה, האם תחשב כפי חזיר וכל דיני צואה עוברת ופי חזיר יאמר גם על משאית זבל.

ת. כן[2].

 

ש. האם גם בעת שהמשאית זבל חונה ולא נוסעת נאמר שאסור לקרות כנגדה ק"ש, כי תחשב כבעל חי כשעומד כיון שיכול לנסוע כמהלך דמי בכל מצב.

ת. כן.

 

ש. אם משאית זבל גם בשעה שלא נוסעת נחשבת לפי חזיר וצואה עוברת כי יכולה לנסוע כל רגע, כיצד הדין כשאין נהג במשאית, כגון בלילה, האם גם בכה"ג שודאי לא נוסעת עד הבוקר, האם נחשבת כצואה עוברת.

ת. כן.

 

ש. עוברת לידו משאית זבל עם אפשה וצואה, ויש מכונית גדולה שחוצצת בין האדם למשאית זבל, האם המכונית הגדולה יכולה להחשב כמחיצה המפסקת בינו לצואה עוברת, או מכיון שגם המכונית יכולה לנסוע זה כמחיצה עראי ולא תחשב למחיצה לצוץ בינו לצואה.

ת. אם אין רואה.    

 

ש. אשה שמתפללת בביתה שמו"ע, ולפתע נעמד לידה הילד הקטן שעשה צרכיו בתוך הבגד ויש ריח רע, מה תעשה, האם תעזוב את מקומה ותלך לחדר אחר הגם שיש חשש שמא הילד יבוא למקום השני, או שנאמר שתחליף לו באמצע התפלה ותחזור להתפלל במקומה.

ת. תפוס לשון אחרון.

 

ש. הגמ' בברכות כה' ע"א מביאה את הפסוק שצריך לכסות צואה, האם בזמנינו נוהג מצוה שצריך לכסות צואה, ונפק"מ לגבי גינה ציבורית שמצוי שילדים קטנים עושים צרכיהם ליד העצים כשלא יכולים לחזור לביתם, האם יצטרכו לדאוג לכסות הצואה.

ת. כן.

 

ש. מי שלא כיסה צאתו בגינה ציבורית וכדומה, האם יש דין למישהו אחר לכסות זאת כדי שלא יהא סילוק שכינה.

ת. ראוי.

 

ש. בזמן שהיה מצוה לצאת מחוץ למחנה ולעשות שם צרכיו ולכסות הצואה כפי שכתוב בתורה, עד שכתוב בחינוך מצוה תקסו' שמי שלא עושה כן, ביטל מצות עשה. האם המצוה היא לצאת מחוץ למחנה ולכסות הצואה, או רק היציאה מחוץ למחנה.

ת. כן.

 

ש. אם המצוה לכסות הצואה זה היה חלק ממעשה המצוה, מדוע לא בירכו לפני שכיסה את הצואה באופן שלא עומד כנגד הצואה ויקח עפר בידיו יסתובב ויברך כמו שמברכים בכיסוי הדם.

ת. אולי מברכין.

 

ש. האם היה מותר לכסות הצואה ברגל או בכפפות, או שדינו ככיסוי הדם שאין לבזות המצוה.

ת. אין ראוי.  

 

ש. הגמ' בברכות כה' ע"א אומרת "דאמר רב המנונא לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד וכדר' יונתן, דר' יונתן רמי כתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ וכתיב ויתד תהיה לך וגו' וכסית את צאתך וכו'". מהו באמת הטעם שהתורה אסרה כנגד עמוד בלבד במי רגלים, אם מפני שזה מאוס, א"כ גם כשנפל לארץ זה מאוס.

ת. כבר אין ניכר.

 

ש. עוד צריך ביאור, שברמב"ם בהלכות מלכים וכן בחינוך מצוה תקסו' מבואר להדיא שכל הפסוקים ויד תהיה לך מחוץ למחנה וכן ויתד תהיה לך וגו', הכל מדבר בזמן מלחמה, עד שהחינוך כותב שמצוה זו נוהגת בזמן הבית ורק לזכרים שהם נלחמים ולא לנקבות. ועד שהרמב"ם בהלכות תפלה לא מזכיר חילוק זה של כיסוי צורה ולא לכסות מי רגלים. א"כ איך הרמב"ם והחינוך יבארו סוגיין לגבי ק"ש ותפלה, הרי למדו את הפסוקים רק למלחמה.

ת. זה סמך.

 

ש. עוד צריך ביאור, בגליון הש"ס מקשה מתוס' בבכורות מד' ע"ב, ששם בסוגיא מבואר שאדם צריך לעשות עצמו כבהמה לגבי מי רגלים של ימתין לעשות, ולא כמבואר בסוגיין שצריך לצאת מחוץ למחנה רק שלא צריך לכסות, ולא תירץ, א"כ מה אפשר לתרץ.

ת. זה רק אז.

 

ש. עוד צריך ביאור, גם לפי הרמב"ם והחינוך שמצוה זו נהגה רק בזמן הבית כשיצאו למלחמה, עדיין איך יצאו לעשות מי רגלים מחוץ למחנה, וכי אז לא היה הדין שאדם יעשה עצמו כבהמה להטיל מי רגלים בכל מקום שח"ו לא יהא עקר ועקרה בהם, א"כ איך הסתדו עם הסוגיא בבכורות כקושית הגליון הש"ס.

ת. פיקוח נפש דוחה הכל.

 

ש. עוד צריך ביאור, שהרשב"א בדף כב' ע"ב כותב לגבי הסוגיא של מים שותתין על ברכיו שהטעם שהתורה אסרה במי רגלים כנגד העמוד מצד ולא יראה בך ערות דבר. וצריך ביאור, לפי הרשב"א שאם יש מקור לאסור כנגד העמוד, מדוע הגמ' כאן בדברי רב המנונא שאומר לא אסרה תורה אלא כנגד העמוד, מדוע לא הביאו את הפסוק של הרשב"א.

ת. אינו אלא רמז.

 

ש. עוד תמוה, מה שייך ולא יראה בך ערות דבר בנוגע למי רגלים, הרי מדובר באופן שלא רואים את הערוה אלא את המי רגלים לחוד, א"כ כיצד שייך לאסור מדין ערוה.

ת. נזכר.

 

ש. עוד יש לעיין לדינא כיצד הדין בעמוד של מי רגלים כשחלק מונח על הארץ וחלק בעמוד עצמו, האם נחשב הכל כמחובר לעמוד עצמו ואסור הכל גם כשאינו רואה העמוד כי אם החלק שמונח על הארץ, אבל יודע שעדיין לא נגמר העמוד וגם אסור מדאורייתא, או שברגע שהעמוד הגיע להארץ, אף כשהעמוד עצמו של מי רגלים לא נסתיים, האיסור מדאורייתא של העמוד מי רגלים שבאויר ולא על החלק שנמצא על הארץ גם כשיש חיבור.

ת. בודאי אסור.