דף כה:

דף כה:

 

ש. הגמ' בברכות כה' ע"ב לגבי לבטל מי רגלים ע"י נתינת מים אחרים, אמרו בגמ' "ת"ר כמה יטיל לתוכן מים כל שהוא ר' זכאי אומר רביעית. אמר רב נחמן מחלוקת לבסוף אב לבתחלה כל שהן. ורב יוסף אמר מחלוקת לכתחלה אבל לבסוף דברי הכל רביעית וכו'".

א. מהו סברת ת"ק שמועיל שיתן כל שהוא מים ועי"ז יבטל את המי רגלים, וכי ע"י שנתן מים רגילים כבר אין לפנינו שום מי רגלים.

ת. לא חשיב ובטל בכל שהוא.

 

ב. עוד צ"ב לפי רב נחמן שאומר שאם נותן כל שהוא מים רגילים לפני שנותן המי רגלים, לכו"ע מהני ורק נחלקו לאחר שיש מי רגלים, איך מועיל מה שנותן טיפת מים בתחילה, מדוע שהמי רגלים לא יבטלו את הטיפת מים שנתן בתחילה.

ת. כנ"ל.

 

ג. עוד צ"ב, דלפי חלק הראשונים מועיל רביעית מים כנגד כמה רבעיות של מי רגלים. וזה ג"כ קשה, כמו שכל שהוא מים לא מועיל לר' זכאי כי זה מעט, איך מועיל רביעית מים כנגד כמה רבעיות של מי רגלים.

ת. כנ"ל.

 

ד. לפי רב יוסף שהמחלוקת של ת"ק ור' זכאי זה רק כשנותן מים לפני שמגיע המי רגלים, אבל אחרי שיש כבר מי רגלים לכו"ע צריך רביעית, צ"ב מה באמת ההבדל האם קדם המי רגלים ואח"כ נתן סתם מים או שקודם נתן הסתם מים ואח"כ הגיעו המי רגלים. הרי אם הענין של נתינת סתם מים שיש כאן עירוב של מים עם מי רגלים, א"כ מא ישנא מה קדם.

ת. המים חשובים.

 

ש. מצינו בתורה בפרשת כי תצא שבזמן מלחמה "ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך". כי הקב"ה היה ביניהם וצריך לדאוג שהצואה תהיה מכוסה. מעתה יש לעיין, שהנה בגמ' בברכות כה' ע"ב אמרו וכן נפסק בהלכה שאפשר לכסות צואה ע"י רוק עבה, ומבואר בראשונים שהחידוש הוא, שאפילו שזה כיסוי לזמן, יכול לומר ק"ש ולהתפלל בעוד שהרוק העבה נמצא ומכסה הצואה. האם בזמן מלחמה שהוצרכו לכסות צואה, יכלו להשתמש בעצה זו של רוק עבה כלגבי ק"ש ותפלה, או שלא מועיל, כי עד כמה שצריך בזמן מלחמה שהצואה תהיה מכוסה כי השכינה ביניהם כל הזמן, א"כ כיסוי שלאחר זמן לא יהא, לא נחשב לכיסוי ולא יוכלו להשתמש ברוק עבה.

ת. לא.

 

ש. כמו כן יש לעיין, בספר הערות למרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל על ברכות מביאים בשם הפוסקים שדנים לכסות צואה בזמן ק"ש ותפלה ע"י שלג כל זמן שהוא קפוי הגם שאח"כ זה ימס ויהפך למים. האם בזמן מלחמה שהקב"ה התהלך ביניהם, יכלו להשתמש בעצה זו של שלג שיחשב לכיסוי, או מכיון שאח"כ זה ימס ושוב הצואה יתגלה, לא נחשב לכיסוי, כי צריך לכסות באופן שיותר לא יראו את הצואה כלל ולא בכיסוי לזמן.

ת. כמו היום.[1]  

 

ש. המשנה ברורה בסימן פז' ס"ק ט' מביא מחלוקת המג"א ושאר אחרונים לגבי מיטה שחוצצת בין האדם לגרף של רעי וכדומה, האם צריך שהמיטה תהא חוצצת מכותל לכותל שכן הוא דעת המג"א, ואחרים חולקים.

האם הדין של המג"א שצריך שהמחיצה תחצוץ מכותל לכותל זה דין מיוחד לגבי מיטה, שהגם שהיא אחד מכלי הבית ולא חוצצים, אבל באופן שחוצצת מכותל לכותל מועיל, אבל לגבי מחיצה אחרת של גובה עשרה טפחים על ד' אמות לא צריך שיחצוץ מכותל לכותל, כי שם מחיצה על זה, או שכל מחיצה לפי המג"א צריך שיחצוץ לגבי גרף של רעי דוקא מכותל לכותל.

ת. כל מחיצה.

 

ש. אם דברי המג"א הוא שכל מחיצה לגבי גרף של רעי וכדומה צריך שיחצוץ מכותל לכותל ולא די בד' אמות, לכאורה קשה, בסימן רמ' לגבי צניעות בבעילת מצוה, מביא השו"ע שמועיל מחיצה עשרה טפחים על ד' אמות לגבי לחצוץ בין האדם לספר תורה, ושם לא מצאנו שהמג"א מצריך מחיצה מכותל לכותל, מדוע.

ת. במקום מצוה מקילין.

 

ש. האם אפשר להוכיח מזה שהמג"א לא כתב לגבי בעילת מצוה בסימן רמ' שצריך מחיצה מכותל לכותל, בהכרח שדינו זה דין מיוחד רק לגבי מיטה שאם חוצצים ע"י מיטה, אז צריך מחיצה שהמיטה תהא מכותל לכותל, אבל בהלכות צניעות סגי במחיצה גובה עשרה על ד' אמות, ולכן גם המשנה ברורה בסימן רמ' לא הזכיר דעה זו.

ת. כנ"ל.  

 

ש. מצינו בהלכה בסימן פג' שאם הזמינו מקום לבית הכסא, כבר אסור בתוכו לקרוא ק"ש כבית הכסא ממש. מדוע לא מצינו כמדומה בהלכה מה הדין בהזמינו כלים מטלטלין לבית הכסא, כגון בהזמין כלי לעביט של מי רגלים או כלי לגרף של רעי מה דינו.

ת. בכלי לאו שמי' הזמנה (ומ"מ ראוי לחוש).

 

ש. בית חרושת שמייצר את המושב מאבן של בית הכסא, האם כיון שזה מיוחד לבית הכסא והוזמן לכך, יאסר לקרוא ק"ש כנגדו, כי המ"ב בסימן פג' מביא שיש מחמירין להתפלל בד' אמות בסמוך לבית הכסא שהוזמן לכך.

ת. יזהר.[2]

 

ש. כיצד הדין בנייר שמיועד להשתמש בבית הכסא, וכן בחיתולים המיועדים עבור ילדים קטנים, האם יאסר לקרוא ק"ש כנגדם כיון שדברים אלו הוזמנו לצורך בית הכסא.

ת. יתכן.