דף כו.

דף כו.

ש. יש דין שאסור לבעול בעילת מצוה עד שיהא הדבר הקדוש מכוסה כלי בתוך כלי. כיצד הדין במי שלקח מגבת או שמיכה וקיפל זאת לכמה קיפולים ובזה כיסה את הדבר הקדוש מכל הצדדים, האם מכיון שזה בגד אחד, לא מהני שלמעשה יש כאן כמה קיפולים זה על זה, או מועיל כמה קיפולים ככלי בתוך כלי.

ת. מהני.[1]

ש. ארון ספרים גדול מאד שמונח בחדר שינה ויש בו דלתות מזכוכית שנראים הספרים הקדושים, האם הדלתות מזכוכית יכולים לחשב כמחיצה ויוכלו לקיים בחדר הזה מצות עונה, או שצריך לכסות הדלתות באופן שלא יראה הספרים כאילו אין כאן מחיצה וצריך כלי בתוך כלי.

ת. יש לכסות.[2]

ש. בשו"ע בהלכות צניעות סימן רמ' סעיף ו' כתוב שבית שיש בו ס"ת או חומשים העשויים בגלילה, אסור לשמש בו עד שיעשה מחיצה ואם יש לו בית אחר אסור עד שיוציאנה. ואם יש בו תפילין או ספרים אפילו של גמ' אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי. ואומר המשנה ברורה ס"ק כג' ששאר ספרים עד שיעשה מחיצה, היינו שהן כתובין בקלף כמו בס"ת אלא שיש בהן רק חומש התורה והוא הדין שאר כתבי הקודש כשהן עשויין בגלילה.

יש לעיין בהלכה זו כמה דברים שצריכים ביאור.

א. לכאורה איך מועיל לגבי מזוזה ותפילין ליתנם כלי בתוך כלי, הרי יש להם את הפרשיות שכתובות על קלף, א"כ מאי שנא תפילין ומזוזה מספר תורה, ויצטרכו גם להם דוקא מחיצה מצד הדברי תורה שכתוב על קלף.

ת. ספר תורה חמורה.

ב. סופר סת"ם שהתחיל לכתוב על קלף חומש בראשית ועדיין הוא באמצע, האם יצטרך ליתן דוקא מחיצה או לכתחילה להוציא מהחדר, או משום שלא גמר לכתוב יהא מותר דלא גרע מתפילין ומזוזה.

ת. לא צריך.

ש. אדם שיש לו פיטום הקטורת על קלף וכתוב שם פסוקים ופרשת הקטורת, האם דינו כקלף ויצטרכו מחיצה דוקא ולא סגי בכלי תוך כלי.

ת. לא.

ד. האם סופר סת"ם שבאמצע לכתוב אחד מהנביאים וכתובים או חמש מגילות ועדיין לא גמר, האם כיון שלא גמר הכל, נחשב כתפילין ומזוזה וסגי בכלי בתוך כלי.

ת. יתכן. 

ש. במשנה בברכות כו' ע"א כתוב זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע וכו' צריכין טבילה. וכתב רש"י צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא משום קרי, וכן נדה אם באה להתפלל שמונה עשרה. לפי"ז צריך ביאור, בזמן שנזהרו בתקנת עזרא לטבול, איך אשה נדה למעשה התפללה שמונה עשרה בזמן נדותה, הרי לא הלכה לפני כל תפילה לטבול, האם אין הכא נמי לא התפללו שמונה עשרה כל זמן היותה נדה, ואמרה רק בקשה בעלמא.

ת. בהרהור.

ש. הגמ' בברכות כו' ע"א אומרת "זב שראה קרי, ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה ור"י פוטר". והגמ' מסתפקת מה הדין בבעל קרי שרואה זיבה עד שפושטת שר' יהודה פוטר כמו במשמשת שראתה נדה. לכאורה צ"ב, כמו שלגבי אשה כתב התנא ב' אופנים, א' נדה שפלטה ש"ז, ב' משמשת שראתה נדה, מדוע לגבי איש התנא כתב רק אופן אחד של זב שראה קרי ולא כתב גם בעל קרי שראה זיבה ולא יצטרכו להסתפק בגמ' מה הדין בבעל קרי שראה זיבה.

ת. סמך אסיפא.   

ש. הגמ' בברכות כו' ע"א אומרת שבעל קרי שראה זיבה, לפי ר' יהודה פטור עתה מטבילה, כי עד כמה שכעת ראה זיבה והטבילה לא תטהרו, פטור לגמרי מטבילה גם בשביל הקרי שראה קודם לכן. לכאורה צ"ב, הרי עד כמה שהיה בתחילה בעל קרי, היה אסור בדברי תורה מתקנת עזרא, א"כ איך ברגע שראה זיבה ולא מועיל טבילה, חוזר להיות מותר בת"ת, להיכן נעלם האיסור בעל קרי שגורם לו איסור ללמוד תורה. היה ר' יהודה צריך לומר שלא יועיל לו טבילה כי עתה ראה זיבה, אבל עדיין שיהא אסור בדברי תורה, וכי האיסור פקע בכדי.

ת. לא שייך טבילה מותר.

ש. האם אפשר לומר בס"ד, מצינו לעיל בברכות כב' ע"ב שיטת ר' יהודה בן בתירא שאומר שאין דברי תורה מקבלין טומאה, א"כ יש מקום לומר, שכל תקנת עזרא לאסור בעל קרי בת"ת, זה לא מצד קדושת הדברי תורה, כי דברי תורה לא מקבלין טומאה, אלא זה דין על האדם, לפני שהולך ללמוד תורה, חייבוהו לשמור בטהרה ולטבול. א"כ הם אמרו והם אמרו. הם אמרו שכל החיוב לטבול לבעל קרי, זה עד כמה שיכול לטבול ויהא טהור, וכל זמן שלא טבל, אסור בדברי תורה, אולם ברגע שהטבילה לא תועיל לו כי ישאר טמא מצד טומאתה אחרת כמו כאן בבעל קרי שראה אח"כ זיבה, מעיקרא לא תיקנו באופן כזה טבילה, לכן לא נאסר על אופן זה בת"ת, הגם שלמעשה לא טבל.

ת. אולי.