דף כו.

פרק רביעי

 

דף כו.

 

ש. בית כנסת שמתקיים בו מנינים אחרי זמן תפלה, האם הגבאים חייבים לסגור להם את ארון קודש על מנת שלא יוכלו לקרוא בתורה, או שאחרי שהתפללו והגיע קריאת התורה יכולים לקרוא.

ת. חייבים לסגור.

 

ש. מנין שהתחיל אחרי זמן תפלה, ובדיוק בא הגבאי לסגור את ארון הקודש כדי שלא יקראו בתורה, וכל המתפללים שם צעקו עליו שלא יסגור, העבירה עליהם, ובית כנסת נבנה מכספי הציבור, ואין לו את הדעת להחליט מתי לסגור, הוא רק שליח של הציבור, וממילא לא יודע הגבאי מה לעשות. מה הוא צריך לעשות.

ת. יסגור.

 

ש. האם הגבאי חייב לסגור את כל החדרים כשמגיע סוף זמן תפלה כדי שלא יוכלו לקיים בו מנינים אחרי הזמן, וגם מי שרוצה ללמוד ילך למקום אחר, כי ודאי יהיו כאלו שמקיימים כאן תפלה לאחר זמן תפלה או שאינו רשאי לסגור.

ת. יסגור הכל.

 

ש. הגמ' בברכות כו' ע"א אומרת "אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים. שחרית מתפלל במנחה שתים וכו'". מנין המקור של רבי יוחנן שיש תשלומין לתפלה שלא התפלל.

ת. סברא.

 

ש. עוד צ"ב, עד כמה שהתפלות כנגד קרבנות לפי מ"ד אחד, לכאורה בקרבנות לא מצינו תשלומין שיוכל להשלים אח"כ מה שלא עשה בזמנו, שהרי בקרבן תמיד מבואר שאי אפשר להשלים אח"כ בזמן אחר, א"כ שגם שחרית לא יוכל להשלים.

ת. הרבה קרבנות יש להם תשלומין.

 

ש. עוד צ"ב, שאם הטעם כמבואר בהמשך הגמ' שמסתפקת דילמא זה רחמי ויוכל לבקש מתי שרוצה, א"כ מדוע יכול להשלים רק בתפלה שאח"כ, נאמר שיוכל להשלים בזמן שיהא לו נח וזמן וישלים גם אחרי כמה תפלות, ומדוע א"כ רק בתפלה הסמוכה יוכל להשלים.

ת. הכל יתכן.

 

ש. ילד בגיל חינוך שלא התפלל מנחה בטעות או תפלת מעריב, האם לחנכו להשלים ולהתפלל עוד שמונה עשרה.

ת. כן.[1]

 

ש. ממתי צריך לחנך בנות להתפלל מנחה ומעריב.

ת. משיודעות להתפלל.

 

ש. ממתי צריך לחנך בנות להתפלל מוסף בשבת וראש חודש.

ת. משמתפללות שחרית.

 

ש. אדם שלא התפלל אתמול מנחה והשלים זאת ע"י מעריב, האם ע"י תפלת תשלומין נחשב שאתמול בירך מאה ברכות, או שעד כמה שהתפלל זאת ביום החדש, לא מצטרף למאה ברכות של אתמול.

ת. מצטרף.

 

ש. בליל שבת אחרי מעריב חוזר החזן לברך ברכת מגן אבות שזה מעין שבע, האם יש לזה דין חזרת הש"ץ או זה סתם ברכה שיקנו להוסיף.

ת. כעין חזרת הש"ץ.

 

ש. הנפק"מ היא, שמצינו שחזן שצריך השלים תפילת מעריב, יכול בחזרת הש"ץ להשלים את התפלות מעריב כמבואר במשנה ברורה בסימן קח'. מעתה יש לעיין כיצד הדין בחזן שלא התפלל מנחה בערב שבת ורוצה עתה בחזרת הש"ץ של מגן אבות אחרי מעריב להשלים את מנחה, מעתה, אם מגן אבות דינו כחזרת הש"ץ, יוכל לצאת בזה ידי תשלומין, אבל אם זה לא דין חזרת הש"ץ, אולי אי אפשר להשלים במגן אבות.

ת. כנ"ל.[2]

 

ש. בסוגיא בברכות כו' ע"א לגבי תשלומין של תפלה, יש ראשונים שסוברים שאפשר להשלים אפילו כמה תפלות שנאנס ולא התפלל. והנה ראיתי מביאים[3] בשם הרב שליט"א שציין למה שכתב בס' המנהיג (הלכות הלל) שכל הקרבנות שישראל לא הקריבו בגלות, ישלימו לעתיד לבוא, ואע"ג שכתב שם דקרבנות חובה לא ישלימו, דעבר זמנו בטל קרבנו. והמגיה הביא מרב סעדיה גאון שגם קרבנות חובה ישלימו, וזה הכוונה "מוסף יום השבת הזה וכו'". א"כ הראשונים שסוברים שאדם יוכל להשלים כמה תפלות שלא התפלל סוברים כרב סעדיה גאון שגם קרבנות חובה ישלימו.

ת. אולי.

  

ש. הגמ' בדף כו' ע"א אומרת "וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם". במה מדובר שיש עליו תביעה על שלא הצטרף עמהם, וכי כל פעם שנמנים קבוצה להתעסק באיזה דבר מצוה צריך ללכת. 

ת. כן.

 

ש. הגמ' בברכות כו' ע"א אומרת "וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם". לא נתבאר באיזה אופן מדובר כאן, וכי עם חברים נמנו ללכת לשמחת חתן וכדומה, יש תביעה עליו מדוע לא הלך עמהם, גם כשלא עוסק עתה בתורה.

ת. לכל מצוה שצריך ללכת.

 

ש. עוד צ"ב, הלשון בחז"ל "זה שנמנו חביריו לדבר מצוה". בשביל מה צריך שחביריו הם אלו שנמנו לדבר מצוה, וכי באופן שזה לא חביריו אלא סתם ציבור, יהא דין שונה. הרי מה יהא הדין באופן שציבור מסוים נמנו לעשות איזה דבר מצוה והוא רואה אותם ולא מצטרף, וכי לא יאמר עליו וחסרון לא יוכל להמנות, א"כ הגמ' היתה צריכה לומר פשט "וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו ציבור לעשות דבר מצוה ולא נמנה עמהם, ומדוע הדגישו חביריו.

ת. זה ג"כ חביריו.

 

ש. באופן שיש לו סיבה וטעם מדוע לא מצטרף לציבור שנמנו לדבר מצוה ולכן לא הולך, האם גם אז יש עליו תביעה וחסרון לא יוכל להמנות.

ת. לא.

 

ש. מי שהפסיד קידוש לבנה, האם שייך לומר עליו מעוות לא יוכל לתקון כמו שמצינו בברכות על מי שהפסיד ק"ש של שחרית או ערבית.

ת. כן.

 

ש. תוס' בברכות כו' ע"א וכן הרא"ש שואלים עד כמה שתפילת ערבית רשות מדוע צריך תשלומין למי שלא התפלל מעריב. ותוס' תירצו שתפלת מעריב רשות הכוונה שיש לו מצוה עוברת שצריך לקיים, אז המצוה עוברת דוחה תפלת ערבית רשות. אבל לבטל ערבית לחינם ודאי שאין לבטל. אולם הרא"ש מוסיף עוד היכי תימצי שאפשר לדחות מעריב, כגון שרי המייניה כמבואר בשבת דף י' ע"ב למ"ד תפלת ערבית רשות. לכאורה צ"ע מדוע תוס' בברכות הזכירו רק מצוה עוברת ולא הזכירו דוגמא כמו הרא"ש שהביא גמ' מפורשת בשבת היכי תימצי של שרי המייניה שדוחה מעריב, וכי תוס' חולקים על גמ' מפורשת. 

ת. כי אין אנחנו בבליים.

 

ש. עוד יותר קשה, מתוס' שהביאו דוגמא של מצוה עוברת שדוחה תפלת ערבית רשות משמע, שכיון שיש כאן מצוה עוברת ואם יתפל למעריב יפסיד המצוה עוברת, בזה אומרים שיעשה המצוה עוברת וידחה מעריב, אבל בלא זה, לא דוחים מעריב בכדי. לכאורה תמוה, שהרי בשבת רואים שלמ"ד תפלת ערבית רשות לא צריך דוקא מצוה עוברת לדחות מעריב, כי דבר קטן של טירחא כגון שרי המייניה דוחה מעריב, א"כ מדוע תוס' הזכירו רק מצוה עוברת ולא שרי המייניה.

ת. לא קי"ל כן אלא מצוה.   

 

ש. תוס' בברכות כו' ע"א אומרים יסוד שתפלת ערבית רשות היינו לגבי מצוה אחרת והיא עוברת דאז אמרינן תדחה תפלת ערבית מפניה אבל לחנם אין לו לבטלה. כיצד מדובר לפי תוס', אם מדובר שכבר התחיל מצוה אחרת, תיפוק ליה מדין עוסק במצוה שפטור ממצוה אחרת.

ת. לא התחיל.

 

ש. לפי תוס' האם יוצא שלא צריך להתפלל מעריב באמצע החתונה, כי כל עוד נמצאים בחתונה, לגבי זה צריך לומר תפלת ערבית רשות ולא יתפללו, וגם אם מדין עוסק במצוה לא חייב להיות בחתונה כל הזמן ויכול ללכת, אבל לפי תוס' ודאי שאפשר שפטור מתפלת ערבית שהיא רשות באופן שהוא עסוק בשמחת חתן.

ת. יש להתפלל.

 

ש. בסוגיא בברכות כו' ע"א לגבי תפלת תשלומין דנים התוס' והראשונים לגבי תפלת מוסף מדוע אין לה תשלומין ונאמרו בזה כמה דעות. כיצד הדין לגבי מי שנרדם ביום כפור מרוב חולשת התענית ולא התפלל נעילה, האם יש תשלומין לנעילה.

ת. עי' בפרי מגדים.[4]

 

ש. מדוע באמת תפלת ערבית רשות יותר משאר התפלות.

ת. אין קרבנות בלילה. [5]

 

ש. נשאלתי, תוס' בברכות כו' ע"א אומרים שאין תשלומין למוסף, כי מוסף עניינו ונשלמה פרים שפתינו ועבר זמנו. ומצד שני במסכת סוכה נג' ע"א שבזמן שמחת בית השואבה לא ראינו שינה, כי שעה ראשונה תמיד של שחר ומשם לתפלה ומשם לקרבן מוסף ומשם לתפלת המוספין. לכאורה עד כמה שהקריבו קרבנות איך התפללו מוסף. והאם שייך לומר כדלעיל, שהיה נוסח אחר של תפלת מוסף.

ת. בשביל שיתקבל הקרבן לרצון.

 

ש. מעיקר הדין חתן פטור מתפלת מעריב, רק האידנא שלא מכוונים כ"כ בתפילה ומיחזי כיוהרא, הצריכו חתן להתפלל מעריב. וראיתי באיזה ספר של אחד מפוסקי זמנינו שנסתפק איך הדין בחתן ששכח ולא התפלל מעריב כלל בליל החתונה, האם חייב להשלים את המעריב בשחרית, דאפשר שכיון שמעיקר הדין פטור, אין זו תפלת חובה ולא צריך להשלים, או שגם בזמן הזה מעיקר הדין חייב, ועד כמה שלא מכוונים לא פטרוהו כלל ויצטרך להשלים. מה דעת הרב שליט"א בענין.

ת. יש להשלים. [6]

 

ש. האם הלכה למעשה בחתן שלא התפלל מעריב בחתונה כלל אפשר לומר ספק ברכות להקל ולא ישלים זאת למחרת בשחרית, כי יש ספק אולי הוא פטור ולא תיקנו ע"ז השלמה כלל.

ת. כנ"ל (בתנאי נדבה).

 

ש. האם שייך לומר לחתן הזה שבבוקר אחרי שחרית יתפלל עוד תפלה בתורת נדבה וממ"נ זה יעלה לו למעריב מדין השלמה על צד שצריך להתפלל, ועל צד שלא צריך, אין זה ברכה לבטלה, כי התפלל תפלת נדבה ורשות, ולא יצטרך אפילו לחדש בה דבר, כי עד כמה שבתפלה כזו יוצא מידי ספק, אין לך חידוש גדול מזה, ולכן ממה נפשך יוכל להתפלל בשחרית עוד תפלה, רק שלא יאמר להדיא שזה תשלומין אלא ספק תשלומין ספק נדבה.

ת. עצה טובה.  

 

ש. אדם שהתחיל לאכול סעודה בזמן המותר ובדיוק ברגע האחרון של שבעים ושתים דקות שעובר זמן עיכול, עומד לפניו דקה לפני השקיעה והוא צריך להתפלל למנחה, מה יעשה, האם יברך ברכת המזון שזה דאורייתא ולא יתפלל מנחה.

ת. ברכת המזון.

 

ש. אם באמת צריך לברך ברכת המזון שזה דאורייתא ולא להתפלל מנחה, האם נחשב לאנוס ויוכל להשלים תפלת מנחה כשיתפלל פעמיים מעריב, או שאינו יכול להשלים מנחה זו.

ת. יכול.