חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

דף כו:

דף כו:

 

ש. בגמ' בברכות כו' ע"ב מבואר שמי שלא התפלל מנחה בשבת, מתפלל מעריב שתים של חול, כי תפלת התשלומין מתפלל כנוסח שמתפלל בתפלת חובה הראשונה. כיצד הדין במי שטעה ובמקום להתפלל בתשלומין של חול התפלל כנוסח של מנחה בשבת, שחשב שעד כמה שצריך להשלים מנחה של שבת, כנראה כך צריך להתפלל, האם יצא כי למעשה זה התפלה שהוצרך להשלים, או מכיון שתיקנו שיתפלל כתפלת החובה של מעריב, לא יצא.

ת. לכאורה יצא.

 

ש. אם לא יצא ידי חובתו בתפלת התשלומין כיון שהזכיר של מנחה וצריך להתפלל דוקא כמו הנוסח של מעריב ולא אכפת לנו איזה תפלה צריך להשלים, לפי"ז צ"ע, המשנה ברורה בסימן קח' ס"ק לו' מביא דין שמי שבתאריך ו' חשון לא התפלל מנחה, ואז עדיין אמרו ותן ברכה, כשבא להשלים את המנחה כשמתפלל פעמיים מעריב בליל ז' חשון, צריך לומר בשניהם ותן טל ומטר, כי התשלומין כמו הנוסח של מעריב. אבל הוסיף המשנה ברורה "ובדיעבד אם לא שאל בשל תשלומין יצא". לכאורה איך בתפלת תשלומין יכול לצאת כשלא הזכיר טל ומטר, הרי מז' חשון כשלא אומרים ותן טל ומטר צריך לחזור, ומה אכפת לנו שהתפלת תשלומין זה בשביל מנחה שעדיין לא אמרו ותן טל ומטר, הרי עתה קבעו תפלת תשלומין כשל חובה, בדיוק כמו שאומרים במוצאי שבת לגבי תשלומין של מנחה, ואם שם כשהזכיר נוסח של מנחה לא יצא, כך כאן כשלא הזכיר ותן טל ומטר היה צריך שלא יצא אפילו בדיעבד.      

ת. הוא עשה כדין.

 

ש. האם אפשר לתרץ בס"ד, שהנה דעת המשנה ברורה בסימן קח' ס"ק ט' שמי שלא הזכיר טל ומטר בתפלה, לא אומרים שיחשב כאילו לא התפלל כלל, אלא יש כאן תפלה רק שחסר את ההזכרה של טל ומטר. א"כ עד כמה שיש תפלה גם בלא שאמר טל ומטר, כעת שחז"ל קבעו לומר טל ומטר, עד כדי שהצריכו לחזור, זה אמרו רק בתפלת חובה או באופן שמשלים תפלת חובה אחרת, שג"כ היה צריך לומר בה ותן טל ומטר, אולם ברגע שתפלת תשלומין היא בשביל מנחה שלא היה צריך לומר בה טל ומטר, לא הצריכו לחזור, כי הרי יש כאן תפלה מצד השמו"ע, וכל מה שחסר זה הזכרת טל ומטר, ועל זה לא תיקנו שיחזור עד כמה שבחובה שהחסיר לא היה צריך לומר, אבל כשמתפלל במוצאי שבת תשלומים למנחה של שבת, ומתפלל בתשלומין במוצאי שבת נוסח של מנחה בשבת, זה ודאי לא תפלה, כי תפלת נוסח של מנחה במוצאי שבת זה לא הנוסח כלל למוצאי שבת ודמי כמי שלא התפלל, לכן חלוק הדינים, ובהתפלל מנחה של שבת במוצאי שבת יחזור.

ת. יתכן ואין צריך לכך.

 

ש. מה שצ"ע, שבחידושי הגר"ח הלוי על הש"ס סימן א' כתב להדיא לחדש שמי שלא הזכיר טל ומטר בתפלתו נחשב כמאן דלא התפלל כלל ולא כדעת המשנה ברורה, דבחידושי הגר"ח כתב שאמירת טל ומטר הוא מסדר התפילה וכשלא אמר הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים וכאילו לא התפלל כלל, ואינו דומה ליעלה ויבוא שהוא חיוב הזכרה בעלמא וכשלא אמר יעלה ויבוא יש כא תפילה, א"כ לפי הגר"ח הלוי נמצא שגם טל ומטר בשכח זה כמי שלא התפלל כלל, האם באמת לפי הגר"ח הלוי יחלוק על הדין של המשנה ברורה ויסבור כהשיטות שאם השלים בליל ז' חשון את תפל המנחה של ו' חשון ולא יאמר טל ומטר בתשלומין לא יצא ידי חובתו גם בדיעבד, דומיא למי שהתפלל נוסח של מנחה של שבת בתפלת תשלומין במוצאי שבת, דבשניהם לא יצא ידי חובתו.

ת. למעשה מודה.

 

ש. יש מי שרצה לטעון מבני החבורה, שכל דברי הגר"ח הלוי שאם לא אמר טל ומטר נחשב כלא התפלל זה רק בתפלת חובה או בתשלומין של תפלה שהוצרך לומר טל ומטר, ולא בתפלה של מנחה שלא הוצרך לומר טל ומטר, ושוב הגר"ח הלוי יודה למשנה ברורה בנידון זה של ליל ז' חשון.

ת. דברי טעם.   

 

ש. בברכות ק"ש במעריב אומרים "על כן ד' אלוקינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תורתך וכו'". מדוע תיקנו במעריב בקשה על תורה, הרי מצד ברכות התורה הלילה נמשך אחרי היום שלפני כן ויכול להמשיך ללמוד מצד ברכות התורה שבבוקר.

ת. והגית בו יומם ולילה.

 

ש. האם אפשר לפרש, מצינו בגמ' בברכות כו' ע"ב שאבות תיקנו תפלות. ועד כמה שיעקב תיקן תפלת מעריב, הרי יעקב היה הסמל של עמוד התורה כפי שאומרים בתפילה, "תתן אמת ליעקב" שזה התורה, לכן מעריב שזה כנגד יעקב רומזים בתפילה בקשה על תורה.

ת. יפה. 

 

ש. בגמ' בדף כו' ע"ב שאבות תקנו תפלה מבואר שיצחק סידר תפלת מנחה. וצריך ביאור, הרי כשיצחק תיקן תפלת מנחה עדיין לא היה תפלת מעריב עד יעקב אבינו, א"כ מדוע יצחק תיקן תפלת מנחה שזמנה בסוף היום עם דמדומי חמה, לכאורה עדיף היה שיתקן מעריב שזה תפילה בתחילת היום החדש שמתחיל מהלילה.

ת. יום קודם ללילה. [1]

 

ש. לכאורה עד כמה שאבות הקדושים תיקנו תפלות והם התפללו ביחידות, מדוע אנו כן צריכים להתפלל דוקא במנין.

ת. מנ"ל שהתפללו ביחידות.[2] 

 

ש קצת קשה, איך אפשר לומר שהתפללו במנין, כי בכל הפסוקים שנזכר שהאבות התפללו, נזכר בלשון יחיד, "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד", וכן אצל יצחק כתוב לשון יחיד "ויצא יצחק לשוח בשדה", משמע שזה היה ביחידות.

ת. השכים ולקח עמו צבור.  

 

ש. האם אפשר להביא ראיה מאידך שהאבות הקדושים כן התפללו במנין, מצינו שאליעזר עבד אברהם לקח עמו עשרה גמלים, ומדוע לקח עמו דוקא עשרה ולא פחות, וכי היה צריך שמירה שלקח עמו עשרה, אז שמעתי פעם מאחד מלמדי תינוקות בחידר שלימד לילדים, שמכאן לומדים איך צריך לטרוח ולנסוע ולהתפלל תמיד במנין. מעתה מהיכן ידע אליעזר שצריך מנין, בהכרח שהיה תלמיד מובהק לאברהם אבינו ומזה ראה אצל אברהם עד כמה צריך מנין, ולכן גם כשיצא לדרך, הקפיד שלא נוסעים לשום מקום כל עוד אין לי מנין מסודר להתפלל, ומזה ראיה כדברי הרב שליט"א שאפשר שהאבות הקפידו להתפלל דוקא במנין.

ת. נכון. [3]

 

ש. שאלתי את הרב שליט"א מדוע האבות הקדושים שתיקנו לנו את התפילה, התפללו בלא מנין, והרב שליט"א תירץ לי מנין שהתפללו ביחידות. האם אפשר להוכיח שהתפללו ביחידות, שהנה התוס' בחולין צא' ע"ב בד"ה מהכא וכו' כתבו בתוך דבריהם "לכך נראה דהכא גרסינן וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו' ולא גרסינן ויחבוש את חמורו ומייתי קרא מסדום שהלך להתפלל על הפיכת סדום שהיתה בבוקר והיה לו להקדים להתפלל בלילה אלא שלא רצה לצאת יחידי בלילה הולך יחידי להתפלל עליהם ולא רצה שיהא שום אדם עמו בשעת תפלה". הרי שמהפסוק שלומדים שאברהם תיקן שחרית מבואר בתוס' שהלך יחידי, א"כ מבואר לכאורה שלא הקפיד על המנין. 

ת. עמדו קצת רחוק בכדי ראי'.

 

ש. האם אפשר אולי לדחות בס"ד, אדרבה, משם ראיה שתמיד כן הקפיד על מנין, כי אם תמיד התפלל ביחידות, מה תוס' צריך להדגיש "ולא רצה שיהא שום אדם עמו בשעת תפלה", הרי תמיד לא הקפיד להתפלל במנין, בהכרח שכאן היה טעם מיוחד שהתפלל ביחידות ומזה משמע שתמיד כן התפלל במנין.

ת. אולי.[4]

 

ש. כתוב בפסוק בפרשת ויצא (בראשית כח' טז') "ויקץ יעקב משנתו ויאמר וגו'" אומר הבעל הטורים סופי תיבות צבור, לומר שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בציבור".

צ"ב מדוע הענין שאין תפלתו של אדם נשמעת אלא בצבור מרומז כאן דוקא.

ת. כי כאן לא הי' לו מנין וקמ"ל דכאילו התפלל בציבור.

 

ש. חז"ל אומרים בברכות ו' ע"א "תניא אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה". האם כוונת חז"ל לומר שאין תפלת היחיד נשמעת אלא א"כ מתפלל בבית הכנסת ששם יש ציבור, או שאין צריך ציבור אלא העיקר שיתפלל בבית כנסת אפילו ביחידות ואז תשמע תפלתו.

ת. תפוס לשון אחרון.

 

ש. לכאורה אם כוונת חז"ל שתפלת אדם נשמעת בבית הכנסת כי יש שם ציבור, ומהא שמעינן להיפך שאם מתפלל ביחידות שלא בציבור, אין תפלתו נשמעת, א"כ איך מותר להתפלל ביחידות, הרי אין תפלתו נשמעת.

ת. אינה נשמעת כ"כ אבל מ"מ יוצא ידי תפילה.

 

ש. עוד צ"ב, האבות הקדושים תיקנו לנו להתפלל כמבואר בברכות כו' ע"ב, ובפשטות נראה שהם התפללו בלא מנין, יצחק כשיצא לשוח בשדה להתפלל מנחה, וכן יעקב כשהתפלל מעריב שיצא מהעיר לחרן והיה לבדו, ולכאורה מדוע התפללו ביחידות, הרי לפי חז"ל אין תפלתו נשמעת אלא א"כ מתפלל בציבור.

ת. עבדיהם התפללו אתם.

 

ש. האם אפשר לומר בס"ד, כאן התורה רומזת שגם האבות הקדושים לא התפללו ביחידות כי אם בצבור, ובחז"ל מצינו שגם יצחק וגם יעקב התעסקו לגייר אנשים, כפי שחז"ל אומרים בתחילת פרשת וישב על הפסוק (בראשית לז' א') "וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו'" אל תקרי מגורי אביו אלא מגיורי אביו. ועד כמה שהתעסקו לגייר אנשים, נמצא שאף פעם לא היו ביחידות, ובכל פעם שהתפללו היה להם מנין. וזה מה שהתורה רומזת אצל יעקב שגם הוא התפלל במנין, כי אין תפלתו נשמעת אלא בציבור.

ת. נכון.

 

ש. האם מותר לנסוע טיול לכתחילה למקום שלא יהא להם מנין לתפלת מנחה ומעריב ויצטרכו להתפלל ביחידות.

ת. לא.

 

ש. האם השבטים הקפידו ג"כ להתפלל בכל יום, כמו שהאבות התקינו ג' תפלות.

ת. כן.

 

ש. אם השבטים שמרו כל התורה והתפללו בכל יום, מה עשו בזמן שיעקב אבינו נפטר בכל השבעים יום שהיה במצרים עד הקבורה, וכי לא התפללו ולא למדו כי היו אוננים.

ת. כדין.

 

ש. האם אחרי קבורת יעקב ישבו האחים שבעה שהרי קיימו כל התורה כולה.

ת. כן.

 

ש. מצינו בגמ' בברכות כו' ע"ב שהאבות תיקנו תפלות. האם משה רבינו הקפיד להתפלל שחרית מנחה ומעריב בכל יום.

ת. בודאי.[5]

 

ש. אם משה רבינו היה מתפלל כל יום את כל התפלות, לפי"ז יש לעיין כיצד התפלל שחרית בימים שהוצרך לעמוד לפני פרעה, הרי בתורה נאמר בחלק מהמכות שהקב"ה מבקש ממנו להשכים בבוקר לצאת ליאור ולהמתין שם לפרעה, א"כ בהשכמה נצטרך לעמוד ליד פרעה, ומתי לפי"ז התפלל שחרית.

ת. א. הספיק.

    ב. בזמן הנץ. [6]

 

ש. לסוברים שתפלה זה דרבנן. האם משה רבינו הוצרך קודם ללכת בקול ד' לפרעה להזהירו על המכות ולהתרות בו ורק אח"כ להתפלל.

ת. ביחד.

 

ש. גם לסוברים שתפלה זה דאורייתא, האם לפני מתן תורה כשהתפלל האבות ומשה רבינו, נחשב שקיימו מצוה דאורייתא, כי קיימו כל התורה, או שלא נחשב שקיימו מצוה דאורייתא כי הרי לא נצטוו.

ת. כן.

 

ש. האם שייך לומר שנחשבו לפני מתן תורה כמי שאינו מצווה ועושה, בדיוק כמו נשים בזמנינו במצות עשה שהזמן גרמא שפטורות ומקיימות מצוה.

ת. כן.

 

ש. ידוע בברכות כו' ע"ב שאברהם אבינו תיקן שחרית. לכאורה צ"ב מדוע לא תיקן תפלת ערבית, הרי בכל התורה כולה היום מתחיל מהלילה, ויהי ערב ויהי בקר, א"כ בזמנו שלא היה שום תפלה, יכל לתקן מעריב.

ת. שחרית קודם ביום.[7]

 

ש. ידוע בחז"ל בברכות כו' ע"ב שהאבות הקדושים תיקנו שחרית מנחה מעריב. מעתה יש לעיין האם לא התפללו בשבתות ור"ח ומועדים תפלת מוסף, כי לא מצינו שתיקנו מוסף.

ת. רק בשבתות ויו"ט.

 

ש. אם האבות הקדושים התפללו בכל אופן לעצמם מוסף, רק לא תיקנו זאת לכולם, לכאורה איך יכלו להתפלל מוסף ביחידות אליבא דראב"ע הרי אין מתפללין מוסף אלא בחבר עיר.

ת. לא קי"ל הכי.

 

ש. בזמן שבית המקדש היה קיים, האם לא התפללו מוסף, כי היסוד של תפלת מוסף היום זהו מצד ונשלמה פרים שפתינו, שהרי מזכירים קרבנות מוסף, וכשהיה בית המקדש והקריבו בפועל קרבנות מוסף, לא התפללו כלל מוסף, או שהתפללו מוסף רק היה נוסח אחר בלא להזכיר קרבנות, כמו שלא הזכירו את הנוסח שלפנינו שעוסק בבקשה על בנין בית המקדש.

ת. ודאי שהתפללו . . שיעמוד בית המקדש ויתקיימו הקרבנות.[8]

 

ש. בגמ' בברכות כו' ע"ב מבואר מחלוקת רבנן ור' יהודה עד מתי זמן תפלת מנחה, האם עד פלג המנחה, שעה ורביע לפני הלילה, או עד השקיעה. מדוע לפי ר' יהודה הקריבו תמיד של בין הערבים רק עד פלג המנחה, הרי נשאר עוד שעה ורביע עד הלילה.

ת. זריזין מקדימים למצוות.

 

ש. עוד צ"ב, בתוס' ריש ברכות מבואר שאליבא דר' יהודה אחרי פלג המנחה אפשר להתפלל מעריב וק"ש, ולכאורה איך אפשר לקרוא ק"ש ולהתפלל מעריב אחרי פלג המנחה, הרי עדיין לא נגמר היום, כי יש עוד שעה ורביע עד השקיעה, וצריך לקרוא ק"ש בזמנה שאנשים הולכים לשכב, וכי אחרי פלג המנחה הלכו לשכב, הרי היום למלאכה עד הלילה.

ת. קרוב לשכב.

 

ש. מצינו בגמ' בברכות כו' ע"ב מחלוקת ר' יהודה ורבנן עד מתי זמן תפלת השחר, עד ד' שעות או עד חצות. מדוע פסקו כר' יהודה שהוא דעת יחיד ולא כרבנן שהם רבים, הרי קי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים.

ת. חז"ל הכריעו.

 

ש. בגמ' בברכות כו' ע"ב מבואר מחלוקת רבנן ור' יהודה עד מתי זמן תפלת שחרית, עד חצות כרבנן או עד ד' שעות לר' יהודה, וכך נחלקו לגבי עד מתי זמן שחיטת התמיד. לכאורה צ"ב היכן מצינו מחלוקת לגבי שחיטת התמיד עד מתי זמנו, כדי לתלות בו עתה את המחלוקת לגבי עד מתי תפלת השחר.

ת. הא בהא תליא.

 

ש. עוד צ"ב, כיצד הדין בדיעבד לפי ר' יהודה באופן שלא שחטו התמיד עד ד' שעות, האם בדיעבד הקריבו אח"כ עד חצות, וממילא בדיעבד יוכל להתפלל אחרי ד' שעות עד חצות רק לא כתפלה בזמנה. 

ת. כן.

 

ש. עוד צ"ב, הרי גם בזמן בית המקדש שהיה קרבנות התפללו שחרית בזמן תמיד של שחר, א"כ כל הזמן שמרו לעשות כפי שעשו בזמן בית המקדש, א"כ מה שייך לחלוק פתאום עד מתי זמן תפלת השחר.

ת. שתיהן שויין.

 

ש. עוד מחלוקת מצינו בי רבנן ור' יהודה עד מתי זמן תפלת המוספין. דלרבנן כל היום ולר' יהודה עד שבע שעות. צ"ב במה יסוד המחלוקת, וכי פליגי באיזה דרשה לגבי דאורייתא או דרבנן.

ת. דרשי דקראי.

   

ש. לפי ר' יהודה שאחרי פלג המנחה נגמר זמן תמיד של בין הערבים, כיצד הדין בדיעבד במי שלא התפלל מנחה עד פלג המנחה, האם לא יכול להתפלל אח"כ מנחה כי כבר הגיע זמן מעריב לשיטתו ויצטרך תפלת תשלומין אחרי מעריב בשביל מנחה.

ת. יתפלל שניהן בזה אחר זה.

 

ש. עוד צ"ב, שאם בדיעבד מי שלא התפלל מנחה לר' יהודה עד פלג המנחה, חייב להתפלל מנחה אחרי פלג המנחה עד השקיעה, האם בו בזמן יוכל להתפלל גם מעריב, כי הרי למעשה לר' יהודה אחרי פלג המנחה זה גם זמן של מעריב, או מפני שלא יראה כתרי דסתרי אהדדי, לא יתפלל מיד אח"כ מעריב.

ת. לא יכול.

 

ש. בגמ' בברכות כו' ע"ב מבואר מחלוקת ר' יהודה ורבנן עד מתי זמן מנחה, האם עד פלג המנחה, או עד השקיעה. ומבואר בגמ' כז' ע"א שלא נפסק הלכתא לא כמר ולא כמר ודעביד כמר עביד, מדוע באמת לא נפסק ההלכה לגבי מנחה כמאן, ומאי שנא מחלוקת זו שלא נפסק ההלכה מהמחלוקת לגבי תפלת שחרית שכן נפסק ההלכה.

ת. לא הכריעו חכמים.

 

ש. אם לפי ר' יהודה צריך בדיעבד להתפלל מנחה אחרי פלג המנחה ואז אסור לו התפלל מעריב באותו זמן כדי שלא יראה כסתרי אהדדי, לכאורה צ"ב, שתוס' ריש ברכות אומרים שאדם יזהר שלא יראה כתרי סתרי אהדדי אם עושה גם כר' יהודה וגם כרבנן, לכאורה תוס' היו יכולים צריכים לומר יותר, שגם אליבא דר' יהודה אדם צריך להיזהר לא לעשות שני דברים שסותרים זה את זה, שלא יתפלל מנחה ומעריב אחרי פלג המנחה לפני השקיעה.

ת. אפילו אינו חיוב גמור.

 

ש. עוד יש לעיין אליבא דר' יהודה שזמן מנחה הוא עד פלג המנחה ואח"כ אפשר לקרוא ק"ש של מעריב ונחשב כלילה, האם לפי ר' יהודה מפלג המנחה בערב שבת כבר יצטרכו לא לעשות מלאכה כי נחשב לשבת כמו שאפשר לקרוא ק"ש של מעריב.

ת. לא יעשה.

 

ש. בגמ' בברכות כו' ע"ב מובא דעת ר' יהודה שאפשר להתפלל מנחה עד פלג המנחה ואח"כ מתחיל מעריב, והרב שליט"א סובר שבערב שבת כבר לא יכול לעשות מלאכה מפלג המנחה גם באופן שלא קיבל שבת, כי אליבא דר' יהודה מפלג המנחה כאילו התחיל היום החדש. מעתה יש לעיין לגבי ספירת העומר, מי ששכח אתמול לספור ולא ספר כלל לא בלילה ולא ביום ונזכר רק אחרי פלג המנחה, האם לפי ר' יהודה יוכל להשלים את הספירה של אתמול אחרי פלג המנחה בלא ברכה, ואח"כ כשיתפלל מעריב יוכל להמשיך לספור את המשך הימים עם ברכה, או שברגע שהגיע פלג המנחה, הפסיד.

ת. יספור בלי ברכה.

 

ש. אם לפי ר' יהודה אחרי פלג המנחה יוכל להשלים את הספירה של אתמול כמו במי ששכח להתפלל מנחה עד פלג המנחה, שבדיעבד יוכל להתפלל מנחה מהר אחרי פלג המנחה, האם בכה"ג שסופר ספירה של אתמול אחרי פלג המנחה, האם נאמר לו שלא יתפלל עתה מיד מעריב עד אחרי השקיעה כדי שלא יהא כאן תרתי דסתרי אהדדי.

ת. אולי.

 

ש. לפי ר' יהודה שמותר להתפלל מנחה רק עד פלג המנחה ואח"כ זמן מעריב, מתי מתחיל תוספת שבת בערב שבת, הרי מפלג המנחה זה כבר שבת, כי התחיל זמן מעריב.

ת. כמה רגעים קודם.

 

ש. מצינו בגמ' בברכות שיטת ר' יהודה שאפשר להתפלל מעריב בפלג המנחה. לפי"ז יש לעיין כיצד הדין במי שהתפלל מעריב בערב ז' חשון אחרי פלג המנחה, ושכח במעריב להזכיר ותן טל ומטר, האם יצטרך לחזור, כי עד כמה שזה מעריב של ליל ז' חשון, יצטרך לחזור, או מכיון שזה רק פלג המנחה ועדיין לא ליל ז' חשון, רק שהוא התפלל מעריב מקודם, לא יצטרך לחזור, כי עדיין לא גמרו החמש עשרה יום שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת.

ת. צריך. [9]

 

ש. בברכות מובא שיטת ר' יהודה שמנחה מתפללים עד פלג המנחה ואחרי זה מתחיל מעריב. לפי ר' יהודה צ"ב מתי מתחיל שקיעת החמה. שאם השקיעה קצת לפני שמגיע פלג המנחה, לכאורה איך אפשר שאז השקיעה, הרי השקיעה זה מציאות שהשמש שוקעת, וכי לפני פלג המנחה השמש מתחילה לשקוע.

ת. א. השקיעה כשרואים אבל זמן מעריב מקדים.

    ב. ע"ז לא חולק.

 

ש. לשיטת ר' יהודה שזמן מעריב מפלג המנחה, שאלתי את רבינו שליט"א מתי זה הזמן של השקיעה לשיטתו, וכי מפלג המנחה כבר השקיעה. ותירץ רבינו שליט"א שעל זה הוא לא חולק. לפי"ז צ"ע לגבי הדלקת נרות שבת, כיצד הדין במי שלא התפלל לר' יהודה מעריב בפלג המנחה אלא קצת אחרי כגון חצי שעה אחרי, אבל כל יום מתפלל מעריב ממש בפלג המנחה. האם יוכל להדליק נרות שבת גם אחרי פלג המנחה, הגם שכל יום מתפלל כבר מעריב בפלג המנחה, או שכיון שבדרך כלל מתפלל מעריב בפלג, לא יתכן שבערב שבת התעכב וידליק נרות אחרי פלג ויאחר מעריב חצי שעה אחרי פלג.

ת. יכול.

 

ש. עוד צ"ב, לפי ר' יהודה שאפשר להתפלל מעריב מפלג המנחה, האם הכוונה שהתחיל הלילה, וגם באופן שלא מתפלל, כבר התחיל הלילה, ולגבי שבת יאסר במלאכה מפלג המנחה כאילו התחיל הלילה ואצלו שבת ולא תלוי במעריב.

ת. אסור במלאכה אם מתפלל.

 

ש. עוד צ"ב, שאם מפלג המנחה כבר התחיל אליבא דר' יהודה השקיעה, האם עד זמן צאת הכוכבים נמשך כ"כ הרבה זמן, כי צאת הכוכבים תלוי במציאות וזה נמשך עד צאת הכוכבים של רבנן, א"כ כמעט שעתיים עד צאת הכוכבים.

ת. הכל ספק.  

 

ש. האם לפי ר' יהודה אשה אחרי פלג המנחה כבר לא יכולה לעשות הפסק טהרה, כי כבר התחיל היום החדש.

ת. יתכן.

 

ש. כמו כן האם לר' יהודה אחרי פלג המנחה אשה תוכל לטבול ויחשב שנגמר שבעה נקיים.

ת. כן.

 

ש. שאלתי לרבינו שליט"א האם לפי ר' יהודה אשה אחרי פלג המנחה לא תוכל להפסיק בהפסק טהרה, כי התחיל היום החדש, והרב שליט"א תירץ יתכן. האם כוונת רבינו שליט"א דוקא אם האשה התפללה מעריב ולא עשתה קודם הפסק טהרה, או גם בלא מעריב, מפלג המנחה כבר יתכן שלא תוכל לעשות הפסק טהרה כי יתכן שהתחיל היום החדש.

ת. אם התפללה.

 

ש. לכאורה צ"ב, הרי רבינו שליט"א סובר ששיטת ר' יהודה שרק לגבי זמן מעריב, הזמן הוא מוקדם, כי על זמן השקיעה לא חולק שזה אח"כ כשהשמש שוקעת, א"כ מדוע שלא תוכל עדיין לעשות הפסק טהרה אפילו אם כבר התפלל מעריב, הרי כל עוד לא היה בפועל השקיעה, לא נגמר היום הזה ושתוכל לעשות הפסק טהרה.

ת. לחומרא חיישי'.

 

ש. עוד שאלתי לרבינו שליט"א האם לפי ר' יהודה אחרי פלג המנחה תוכל אשה לטבול ויחשב שנגמר השבעה נקיים, והרב שליט"א תירץ שכן. וצ"ב, הרי עד כמה שעדיין לא היה השקיעה גם לר' יהודה, איך שייך שאשה תטבול באמצע השבעה נקיים. הרי גם באופן שתפלל מעריב, זה דין בתפלה אבל לא נגמר שבעה נקיים.

ת. הא בהא תליא.[10]

 

ש. לשיטת ר' יהודה שמתפלל מעריב בזמן פלג המנחה, מתי הדליקו נרות חנוכה, האם לפני מעריב או רק לפני השקיעה וצאת הכוכבים ממש, שאז זה זמן שאנשים חוזרים הביתה בזמן חז"ל.

ת. לפני הכל.

 

ש. האם שייך לומר אליבא דר' יהודה שהדליקו נרות לפני מעריב ונתנו הרבה שמן עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים ממש.

ת. אין צריך לכך. 

 

ש. אליבא דר' יהודה שמפלג המנחה מתחיל זמן של מעריב, לפי"ז מתי מתחיל הדלקת נרות חנוכה, הרי זמן הדלקת הנרות הוא בזמן שתכלה רגל מן השוק, ויהא ניכר שהדליק נרות, ולפני פלג המנחה אם אז חל השקיעה, איך יוכל להדליק נרות חנוכה, הרי עדיין ממש אור יום ואיך יוכל לברך באמצע היום, הרי בכלל לא מפרסם כלום.

ת. רק בדיעבד. [11]

 

ש. האם שייך לומר שאליבא דר' יהודה שהתפללו מעריב מפלג המנחה, זה גרם שאנשים חזרו ממילא יותר מוקדם הביתה, ושוב התכלה רגל מן השוק היה לפני פלג המנחה וכולם אז הלכו להתפלל מעריב ויכלו להדליק נרות, כי מכיון שכולם חזרו וידעו שזה הזמן להדלקת נרות, דרך זה התפרסם הנס.

ת. רחוק.

 

ש. בזמנינו יש שמקילים להתפלל מעריב בפלג המנחה כר' יהודה, היום ודאי אין תכלה רגל מן השוק בזמן פלג המנחה, א"כ מה יעשו לגבי הדלקת נרות חנוכה, האם יוכלו להדליק בפלג המנחה נרות.

ת. יתכן.

 

ש. עוד יש לעיין, אם לר' יהודה השקיעה זה רגע לפני פלג המנחה, א"כ כמה זמן צריך להמתין להתפלל מעריב, והאם יוכלו לגמור מנחה רגע לפני פלג המנחה ומיד להתחיל גם מעריב בלי להמתין כלום, כי הרי לא צריך להמתין לצאת הכוכבים, ומיד בפלג המנחה זה זמן של מעריב, א"כ יוכלו להתפלל מנחה ומעריב בסמיכות זה לזה.

ת. בשעת הדחק יכול.  

 

ש. עוד יש לעיין, לגבי מי שנוהג להדליק נר חנוכה בזמן של השקיעה ומאידך מתפלל מעריב מפלג המנחה כר' יהודה, מתי הזמן שראוי להדליק נר חנוכה. האם יצטרך להדליק לפי השקיעה של ר' יהודה שזה לפני פלג המנחה, או שיכול להתפלל מעריב בפלג המנחה ואחרי זה ילדיק נר חנוכה לפי השקיעה של רבנן.

ת. לכאורה ראוי להקדים.

 

ש. עוד יש לעיין כיצד הדין במי שהתפלל מעריב כר' יהודה בפלג המנחה, ולא הדליק נר חנוכה לפי השקיעה של ר' יהודה אם זה לפני פלג המנחה, מעתה כשבא להדליק לפי השקיעה של רבנן, לכאורה האם יוכל לברך כי עתה זה השקיעה והזמן של הדלקת נרות חנוכה לפי רבנן, או שאליבא דר' יהודה כבר עבר זמן ההדלקה, כי מזמן השקיעה של ר' יהודה שזה לפני פלג המנחה, עד השקיעה אליבא דרבנן כבר עבר הרבה זמן, ואולי הפסיד את זמן ההדלקה, וא"כ אולי לפי ר' יהודה אי אפשר לברך על הדלקת נרות חנוכה לאחר מעריב בפלג המנחה כשבא להדליק בשקיעה לרבנן.

ת. לכאורה יכול.

 

ש. ידוע במסכת ברכות שיטת ר' יהודה שאפשר להתפלל מעריב בפלג המנחה. יש לעיין לגבי הדין של מאה ברכות שצריך בכל יום, האם המעריב יחשב למספר הברכות של יום הבא, או שזה נכלל בהיום הזה.

ת. כיום שנאמר.

 

ש. אם המעריב לר' יהודה נחשב כבר למספר הברכות של היום החדש, האם כל הברכות שיעשה אחרי תפלת מעריב בפלג המנחה עד השקיעה לרבנן, ג"כ נחשבים ומצטרפים ליום הבא, כי כמו שמעריב מצטרף ליום הבא, כך כל הברכות שעושה אח"כ, או שרק במעריב אפשר שיצטרך ליום הבא, כי זה כאילו שהתפלל עתה את המעריב במקום בלילה, אבל שאר הברכות שיעשה אחרי פלג המנחה, גם לר' יהודה זה שייך ליום עכשיו.

ת. עד השקיעה ליום שעבר.

 

ש. כיצד בקיבל שבת בפלג המנחה והתפלל מעריב, ואוכל מיד סעודת שבת, האם הברכות מצטרף ליום החדש, כי ע"י תוספת כאילו התחיל שבת, ויהא הבדל בין ימות החול לשבת לענין זה.

ת. כן.

 

ש. האם לר' יהודה יש דין זריזין מקדימין ויצטרכו להתפלל מעריב מיד בפלג המנחה.

ת. לא מסתבר.

 

ש. לפי רוב הראשונים זמן מנחה מתחיל מזמן מנחה גדולה עד השקיעה והכל זה לכתחילה, ולא כשיטת הרמב"ם שזמן מנחה גדולה זה בדיעבד ורקק זמן מנחה קטנה זה לכתחילה. לפי רוב הראשונים צ"ב מדוע א"כ יש זמן מנחה גדולה וזמן מנחה קטנה, די לומר זמן אחד משש שעות ומחצה עד הלילה אליבא דרבנן.

ת. נ"מ למתאחר.


[1] מצאתי בספר שפתי חיים ביאור תפלת שמו"ע עמוד רנה' בתוך דבריו שכתב וז"ל "כאשר יחסו חז"ל לכל אחד מהאבות חיבור תפילה אחרת משלשת התפילות, אין זה בגלל שאברהם אבינו היה הראשון שבאבות לכן חיבר את התפילה הראשונה של היום, שחרית, ויצחק השני תיקן תפלת מנחה מפני ששחרית כבר נתקנה, כי אם זו הסיבה היה יצחק אבינו יכול לחבר גם תפלת ערבית, אלא כל אחד מהאבות תיקן תפילה לפי דרכו בעבודת ד', אברהם אבינו שמידתו היתה מידת החסד, ובבוקר מתגברת בבריאה הנהגת החסד של השי"ת וכו' שבעליית השמש החולים מרגישים טוב יותר, כי בזמן שליטת הנהגת החסד, הברכה וההצלחה מתרבה בעולם, לכן שעת הבוקר הם הזמן המבורך של היום, משום כך אברהם אבינו הוא זה שתיקן תפלת שחרית.

שעות אחר הצהרים מתחילת זמן תפילת מנחה עד שקיעת החמה, הוא הזמן שבו מתגברת והולכת הנהגת הדין, וזנן הזה עבודת ד' היא בבחינה שונה, לכן יצחק אבינו, פחד יצחק שעבודת ד' שלו היתה במידת הדין וכו' למי שמונהג ומתנהג במידת הדין, יש בחינה אחרת של עבודת ד', לכן יצחק אבינו תיקן תפילת מנחה.

החושך והלילה מסמלים ומבטאים את צרות הגלות. מיעקב אבינו כבר התחילה הגלות בפועל, בהיותו בבית לבן, וברדתו אח"כ למצרים. מידת יעקב והתנהגותו היתה ואמונתך בלילות, להתחזק באמונה בשהי"ת גם בעת צרה שהיתה לו, וכו' תיקן תפילת ערבית, ללמד לדורות שגם בחושך ובצרות, עלינו להתחזק בתפילה מתוך אמונה ובטחון בישועת ד' וכו'".  

[2] בספר שאיפות עמוד רמט' מביא בשם הגה"צ הרב פינקוס זצוק"ל שפעם יהודי שאלו מהיכן היה לאברהם אבינו מנין, הלא אפילו אם נאמר שהוא היה יכול לצרף את אליעזר, הוא עדיין לא הגיע בכך למנין, והשיב לו, אכן אברהם אבינו לא התפלל במנין, משום שלא היה זקוק למנין. אברהם אבינו כלל בתוכו את כל ישראל מסוף העולם ועד סופו, אבל אנחנו צריכים מנין, כי כל אחד מאתנו נחשב כיהודי בודד, אבל הוא היה כללות כל עם ישראל. ומכיון שאברהם אבינו כלל בתוכו את כל כלל ישראל, ישנה השפעה עצומה בכל מעשה שלו, לכל כלל ישראל, עד סוף כל הדורות. במילים של תפילת שחרית הכניס אברהם אבינו כביכול חומר נפץ, ועי"ז יש בכל תפילה שלנו את האיכות והעוצמה של אברהם אבינו. וכיוצא בזה ממש אף  

[3] אחד מבני החבורה רצה לדחות ע"פ החזקוני שכתב שלקח עשרה בשביל ברכת אירוסין, א"כ זה היה ענין מיוחד ולא בשביל להתפלל.

[4] מצאתי בספר ראש הגבעה (לאחר מתלמידי הגר"א עמוד ד' ע"ב) מאריך בענין תפילה בציבור ואומר בתוך דבריו וז"ל "וראיתי בזוהר על פסוק וישובו המלאכים אל יעקב כי המלאך סנדלפון הממונה על תפלות ישראל עושה ורוקם עטרה לחי העולמים וכתר הכבוד מתפילתן של ישראל וכו' ובגין כך צלותא דסגיאין איהו מרוקמת מכמה גוונין ונעשית כליל ועטרה לחי העולמים משא"כ צלותא דיחיד דאיהו מגוון חד ואינה יכולה להיות ממנה עטרה מרוקמת בגין כך נאמר ויירא יעקב מאד וייצר לו ולא סמיך אצלותא וכו'". ממשיך ראש הגבעה וז"ל "ויש לנו ללמוד מוסר מיעקב אבינו שהיה בחיר שבאבות וצורתו חקוקה תחת כסא הכבוד ולא רצה לסמוך על תפלתו מפני שהיה ביחידי ומה יעשו אלו שיש להם בית כנסת בעירם ואינם נכנסין להתפל לבו בצבור ועליהם נאמר הוי כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה ונקרא שכן רע.

באוצר מפרשים נמצא בחלק מהמשניות בברכות פ"ד מ"ז מביאים בשם זרע יצחק שמבאר מדוע מוסף צריך ציבור, כי שחרית מנחה ומעריב מצינו שהאבות תקנו והם התפללו ביחידות, ע"כ גם אנו מתפללין ביחידות, משא"כ מוסף לא מצינו מי שהתפלל ביחידות. 

[5] יש פני יהושע בברכות לב' שמבואר להדיא שהתפלל שחרית מנחה ומעריב, כי עושה חשבון של תקט"ו תפלות שהתפלל משה כמנין ואתחנן על מנת להיכנס לארץ ישראל.

[6] בהזדמנות אחרת נשאל בנוסח אחר קצת.

[7] הליכות שלמה - תפילה פרק יג' עמוד קסח' הערה 50 מבאר הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל הא דתפלת ערבית רשות, מפני שהאדם מתחיל לעבוד את הקב"ה עם קומו ולא עם שכיבתו, ולכן גם לא תיקנה אברהם אבינו אלא פתח ותיקן תפלת שחרית.

עפי"ז יסוד זה היה נלע"ד בס"ד להוסיף הערה שהעולם שואל, ידוע שהיום מתחיל מהלילה, ומדוע השו"ע סידר את ההלכות מהבוקר ולא עם דיני הערב, אלא לאור הדברים לעיל יבואר היטב בס"ד, האדם מתחיל את עבודת ד' שלו כשקם בבוקר ולא בלילה, רק שלפי הלילה יכול לקום בבוקר בזמן.     

[8] בשיעורי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל על ברכות עמוד רצ' הביא כמה ראיות שבודאי אף בזמן שבית המקדש היה קיים התפללו כל התפלות.

דמצינו זמן שאילת גשמים שהוא בז' חשון כדי שאחרון שבישראל יגיע לנהר פרת. הרי שביקשו גשמים בתוך התפילה גם בזמן שבית המקדש היה קיים.

כמו כן הביא את דברי התשב"ץ ב' קסא' שהוכיח מהסוגיא בסוכה נג' ע"א "תניא אריב"ח כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה כיצד שעה ראשונה תמיד ש לשחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת המוספין", הרי שגם בזמן שהיו מקריבין קרבנות היו מתפללין ואפילו תפלת מוסף. ומה שאמרו בסוגיין כנגד תמידין תקנום, אין הכוונה רק לאחר שבטלו התמידין, אלא לומר שתקנו תפלות כנגד התמידים.

וסיים התשב"ץ דבריו "ובלא ספק שאין נוסח התפלה שאנו מתפללים היום כנוסח התפילה שהיו מתפליין בזמן הבית. שאנו מתפללין שתחזור מלכות בית דוד למקומה, ושיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ושיתקבצו נפוצתינו, והם היו מתפללים שתתקיים מלכות בית דוד ושלא יחרב בית המקדש ושלא יגלו ישראל מארצם. וכן כהן גדול כשהיה מתפלל ביום הכפורים בברכת רצה לא היה מתפלל אותה על הנוסח שלנו".

[9] וכן ראיתי מובא בחוברת אגרתא דחדוותא חלק כ' עמוד סט' שכתב שצריך לחזור כיון שזה למעשה תפלת מעריב של ז' חשון.

הגאון ר' שריה דבליצקי זצוק"ל השיב (ע"י הבה"ח ראובן קרמר נ"י) שצריך לומר.

בספר בנתיבות ההלכה שע"י והגית כרך לג' עמוד 208 ראיתי שמובא ששאלו להגר"נ קרליץ זצוק"ל במי שהתפלל בו' חשון אחרי פלג המנחה מעריב לגבי ותן טל ומטר והשיב שזה כבר נחשב לז' חשון וצריכים לומר, ואם שכח לומר דינו לחומרא כמו ז' חשון. 

ביום ב ו' חשון תשע"ו בקשתי מהגאון ר' גדליה הוניגסברג שליט"א שישאל שאלה זו למרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל והשיב מרן זצוק"ל, ודאי שלא יגיד, ואין זה דומה ליעלה ויבוא. כי כאן תיקנו שחמש עשרה יום אחר חג הסוכות לא לבקש על הגשמים כדי שאחרון שבישראל יגיע לנהר פרת, ועדיין לא נגמרו החמש עשרה יום ע"י התפלת מעריב שלו בפלג המנחה

בעלון כאיל תערוג גליון 197 הוסיפו על הדברים מהגאון רבי ישראל מאיר דרוק שליט"א שאמר להוכיח כדברי הגראי"ל שטינמן זצוק"ל מלשון השו"ע סימן קיז' סעיף א' וז"ל ברכת השנים צריך לומר בה בימות הגשמים ותן טל ומטר, ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ בתפלת ערבית של יום ס' אחר תקופת תשרי. ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון ושואלין עד תפלת המנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח ומשום ואילך פוסקין מלשאול". ודייק דלגבי חו"ל כ' מתפילת ערבית ואילו בארץ ישראל כתב השו"ע מתחילים מליל ז' והיינו דבפלג המנחה לא יזכיר רק בלילה אבל לבני חו"ל שזה ענין של זמן, שם גם מפלג המנחה יזכיר.   

 

[10] במשנה ברורה בהוצאת דרשו סימן רלג' הערה 15 עיין מה שהביא בשם הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל.

[11] בהזדמנות אחרת נשאלו שוב באופן אחר כמה שאלות בענין.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד