דף כז.

דף כז.

 

ש. הגמ' בברכות כז' ע"א בענין הלכתא כמאן עד מתי זמן מנחה אומרת, "אמר רב חסדא נחזי אנן מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום ש"מ הלכה כרבי יהודה". יש לעיין כיצד רב נהג להתפלל בכל שאר ימות השבוע. אם נהג להתפלל בלילה כרבנן, א"כ אולי סבר כרבנן, ובערב שבת זה דין מיוחד כמו שנפסק בשו"ע בסימן רסז' שאחרי שקיבל שבת כבר יכול להתפלל מעריב, א"כ מנין שסבר כרבי יהודה.

ת. זה עצמו הספק.

 

ש. עוד צ"ב, שאם בכל ימות השבוע גם נהג כרבי יהודה להתפלל מעריב אחרי פלג המנחה, מדוע הגמ' הזכירה שרק בערב שבת התפלל מעריב מוקדם, היו צריכים לומר יותר, שכל השבוע עשה כרבי יהודה.

ת. שם זה נוגע ביותר.[1]    

 

ש. במשנה בפרק ה' במסכת טהרות יש את הדין של שני שבילים אחד טמא ואחד טהור, והלכו בהם שני בני אדם, כל אחד בשביל אחר, שלמעשה בדיעבד אם באו ביחד שניהם טמאים, ואם באו בזה אחר זה טהורים. וכל זה בדיעבד לאחר שהלכו. מעתה יש לעיין כיצד יהא הדין לכתחילה באופן שיבואו שני אנשים לפני בי"ד וישאלו את בי"ד באיזה דרך ללכת לא בבת אחת, האם גם לכתחילה יאמרו לכל אחד שיכול ללכת מספק בדרך אחרת העיקר שלא ילכו בבת אחת, או שבאופן שבאים לשאול לפני כן באיזה דרך ללכת, יאמרו לשניהם ללכת באותה דרך גם באופן שהולכים רק בזה אחר זה.

ת. כרצונם.

 

ש. הנפק"מ היא, דהנה בגמ' בברכות כז' ע"א אמרו שלא נפסק ההלכה עד מתי זמן מנחה, אם כרבי יהודה או כרבנן. ודעביד כמר עביד ועביד כמר עביד. וכתב המאירי שרק ביום אחד אין ראוי להתפלל מנחה וערבית לאחר פלג המנחה, דאז יש כאן תרתי דסתרי, אבל מיום ליום אין לחוש כלל ואין כאן תרתי דסתרי, דברבנן לא חיישינן, והרי זה כשני שבילים אחד טמא ואחד טהור שהלכו שני בני אדם זה באחת וזה באחרת, שאם באו לישאל בבת אחת שניהם טמאים, ובזה אחר זה טהורים. לכאורה מה מדמה המאירי סוגיא דברכות לסוגיא של שני שבילים, שם מדובר בדיעבד לאחר שכבר הלכו אותם שני בני אדם בזה אחר זה כל אחד בדרך אחרת, אבל בסוגיין מדובר באדם שעומד להתפלל בכל יום ושואל את השו"ע באיזה זמן להתפלל, האם יאמרו לו שבכל יום ילך בדרך אחרת ויתפלל פעם כרבי יהודה ופעם כרבנן, מדוע שלכתחילה לא יאמרו לו שתמיד ינהג באותה שיטה ולאיעשה כל יום אחרת.

ת. מה נ"מ.

    

ש. בערבי שבתות בקיץ מתפללים מעריב מאד מאוחר בליל שבת, ויש בתים שהילדים הקטנים כבר נרדמים עוד לפני שבאים מבית הכנסת, וקשה להם להמתין עד כזה שעה מאוחרת, לכן רוצים אברכים לארגן מנין להתפלל מעריב מפלג המנחה כשיטת ר' יהודה ועי"ז יוכלו לערוך סעודת שבת יותר מוקדם וישתתפו כל הילדים, האם ראוי לקיים כזה מנין בפלג המנחה, או נחשב שמשנים ממנהג המקום, כי לא נוהגים כ"כ כאן בארץ.

ת. אין ראוי.[2]

 

ש. במקום שנהוג לערוך בערב שבת מעריב מפלג המנחה ע"י הספרדים שנוהגים כן שנים רבות, האם בני אשכנז ג"כ יכולים להתחיל לערוך כזה מנין.

ת. לא.

 

ש. האם צריך לחשוש שיש קצת בעיה, כי ברגע שהם חוזרים מבית הכנסת כשהתפללו פלג המנחה, פתאום הילדים עדיין רואים יהודים אחרים שנוסעים ועושים מלאכות, כי אצל אחרים עדיין יום שישי, ומסתפקים האם יכנס רפיון וחלול שבת בכה"ג.

ת. אין צריך.[3]

 

ש. מנין שמתפללים מעריב בשבת בפלג המנחה והולכים לעשות סעודת שבת מבעוד יום, האם רשאים לבקש משכנים שעדיין לא קיבלו שבת שיעשו עבורם מלאכה.

ת. עי' רמ"א או"ח סוף סימן רסג'.

 

ש. באותם בתי כנסיות שבקיץ מתפללים מעריב אחרי פלג המנחה כשיטת ר' יהודה, כי קשה להם להמתין עד מאוחר בלילה, כי כל הילדים הקטנים נרדמים, מתי יצטרכו להדליק נרות שבת בערב שבת, האם האשה תדליק עוד לפני פלג המנחה, כי מפלג המנחה כבר לר' יהודה אסור לעשות מלאכה.

ת. קודם. 

 

ש. אשה שהדליקה נרות לפני פלג המנחה ולא חזרה אח"כ להדליק נר נוסף לכבוד שבת, האם נחשב כלא הדליקה ויקנסוה כי הדלקת נרות לפני פלג המנחה לא טוב, או שמכיון שיש שיטות שלא צריך לחזור ולכבות ולשיטתם יצאה ידי חובה, אי אפשר לקונסה כאילו שלא הדליקה.

ת. אין לחייבה. [4]

 

ש. בשו"ע מובא שאין להדליק נרות שבת לפני פלג המנחה. ובודאי מדובר אף באופן שמקבלים שבת ע"י הדלקת הנרות. מעתה יש לעיין הלכה למעשה, יש שמחמירים לחומרא לנהוג כשיטת ר"ת במוצאי שבת ובעוד זמנים, לפי"ז צריך לחשב את זמן פלג המנחה גם לחומרא רק כשיטת ר"ת שזה כחצי שעה ופחות לפני השקיעה שלנו. א"כ העולם שואל, איך יש שמדליקים נרות כארבעים דקות ויותר לפני השקיעה שלנו ומברכים על כך, הרי לפי זמן ר"ת עדיין לא הגיע זמן פלג המנחה, וכמו שמחמירים במוצאי שבת וחוששים לשיטת ר"ת, א"כ גם בערב שבת לכאורה היו צריכים לחשוש לשיטת ר"ת, ורק מפלג המנחה לשיטתו להדליק נרות עם ברכה, ולא מפלג המנחה לפי השקיעה שלנו.

ת. אינו מוכרח.

 

ש. השו"ע בסימן רסג' סעיף ד' כותב שאי אפשר לקבל שבת רק מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה. ובמשנה ברורה בס"ק יט' מביא את דעת הלבוש והגר"א שפלג המנחה מתחיל משקיעת החמה. ובביאור הלכה כתב "ועיין בסימן רסא' במג"א שהביא בשם הב"ח, דיש לחוש לדעת הרבינו אליעזר ממיץ ולפרוש ממלאכה שתי שעות קודם הלילה, ומשמע מינה דלא חשש לדעת השו"ע שפסק דלא יקדים יותר משעה ורביע. ולמעשה בודאי יש לסמוך על הב"ח והמג"א דיוכל לקבל עליו שבת שתי שעות קודם הלילה וכו'".

העולם שואל, האם כוונת הביאור הלכה שתי שעות מהזמן לשיטת ר"ת, או שתי שעות לפני שקיעת החמה, שזה יותר מפלג המנחה, לפי הלבוש והגר"א והגאונים.

ת. כרצונו.

 

ש. לכאורה אם כוונת הביאור הלכה שתי שעות לפי שיטת ר"ת, איך נוהגים להדליק ארבעים דקות וכדומה לפני השקיעה בזמנינו, הרי זה יותר משתי שעות לפי ר"ת, הרי המ"ב עצמו אומר (בס"ק יח') שקודם פלג המנחה אין קבלתו קבלה אף בדיעבד.

ת. לא קי"ל כר"ת. [5]

  

ש. ראיתי שיש שרוצים לפרש, שבעיר שכולם נוהגים להדליק בזמן מסוים ומקבלים שבת, בכה"ג אפשר להדליק אף אם זה יוצא קודם פלג המנחה לפי שיטת ר"ת, כי ע"י שכולם מקבלים שבת, ניכר שזה לצורך שבת.

לפי"ז צ"ע הלכה למעשה, תינח בירושלים שזמן הדלקת נרות שם הוא ארבעים דקות קודם השקיעה, וזה מנהג המקום אצל רובם, אבל מה יעשה היחיד בבני ברק שהזמן הדלקת נרות הוא כעשרים דקות לפני השקיעה, ויש יחיד שרוצה בביתו להזדרז להדליק נרות כארבעים דקות ויותר לפני השקיעה, האם אין הכא נמי לא יוכל לעשות כן, כי לפי ר"ת זה יותר מפלג המנחה.

ת. יכול. [6]

 

ש. האם יש מקום לומר שעד כמה שיש מקומות שנוהגים כארבעים דקות ויותר להדליק נרות, א"ג גם היחיד בעיר אחרת כבר יכול לעשות כמנהג העיר השניה, כי ניכר שעושה כן לכבוד שבת, כי יודעים שיש מנהג באיזה מקום להדליק כארבעים דקות.

ת. נכון. [7]   

 

ש. בירושלים נוהגים להדליק נרות בערב שבת כארבעים דקות, ובמקומות אחרים נוהגים להדליק כחצי שעה או עשרים דקות לפני השקיעה. יש לעיין במי שגר מחוץ לירושלים ונוהג כעשרים דקות ונסע לשבת אחת לירושלים, האם צריך להחמיר כמנהג אנשי ירושלים וראוי להדליק כארבעים דקות, או יכול להמשיך כמנהגו בעירו.

ת. יכול. [8]

 

ש. בשו"ע סימן רסג' סעיף ד' מובא במשנה ברורה ס"ק יח' שאין להקדים להדליק נר לפני פלג המנחה ואם הדליק אין קבלתו קבלה אפילו בדיעבד.

נשאלתי כיצד הדין בנר שמדליקים בשאר החדרים רק משום שלא יכשל בעץ ובאבן, האם מותר להדליק לפני פלג המנחה, כי זה לא עיקר הדלקת הנרות, ונשאר לאשה אח"כ להדליק את עיקר הנרות עם ברכה במקום האכילה.

ת. יכול.

 

ש. הנפק"מ היא באופן שהדליקו נר לפני פלג המנחה בשאר החדרים, האם צריכים לכבותו ולהדליקו שוב אחרי פלג המנחה, וכן בזמנינו הדליקו חשמל כשר לשבת לפני פלג המנחה בשאר החדרים, האם יצטרכו לכבות האור ולהדליקו שוב אחרי פלג המנחה.

ת. אין צריך, וסגי בנר שמדליקין לשבת. [9]

 

ש. עוד נפק"מ, יש הסוברים שעל נר של יו"כ ג"כ אפשר לברך הגם שאין אכילה, כי על נר של שלום בית שלא יכשל בעץ ובאבן, ג"כ אפשר לברך. לפי"ז צ"ע האם בערב יו"כ יוכלו להדליק גם קודם פלג המנחה, כי רק נר במקום הסעודה אין להדליק לפני פלג המנחה שאז לא ניכר שהודלק לכבוד היום ולכבוד הסעודה, אבל נר שמדליקים רק בשביל שלא יכשל בעץ ובאבן, אולי אין הכא נמי אפשר להדליק גם קודם פלג המנחה.

ת. לא פלוג.

 

ש. האם מותר לעבור איסור דרבנן לעבור לפני המתפלל כדי להינצל מאיסור דאורייתא.

ת. לא.

 

ש. האם יש ראיה מהדין בל תשקצו שמותר לעבור איסור דרבנן כדי להינצל מאיסור דאורייתא.

ת. משם אין ראי' כי הוא סכנה.

 

ש. מי שלא מחזיר את הספרים בגמר הלימוד, האם עובר איסור דאורייתא לא תדרה בו בפרך, שמשאיר את הספרים על השולחן וגורם לאחרים לאסוף את הספרים שלו.

ת. כן.

 

ש. נפק"מ במי שגומר ללמוד בבית כנסת ופתאום הוא צריך ללכת לאיזה מקום, אבל לא יכול להחזיר את הספרים שלמד בהם לארון, כי רואה שאנשים עומדים באמצע שמו"ע קרוב לארון ספרים ולא יכול להניחם במקומם. האם יוכל לעבור על האיסור לפני המתפלל כדי שלא יעבור איסור דאורייתא של לא תרדה בו בפרך במה שלא יחזיר הספרים למקומם.

ת. אונס רחמנא פטרי'.

 

ש. באופן שהישיבה ממנה בחורים כל שבוע שהם אחראים לאסוף את הספרים בבית מדרש, ובכל שבוע ממונים בחורים אחרים לאסוף הספרים, האם ג"כ עובר על לא תרדה בו בפרך מי שמשאיר ספרים בחוץ, כי אם היה מחזיר למקומו לא היו עובדים קשה באיסוף הספרים, או שכך הדרך שבכל פעם בחורים אחרים אוספים הספרים, אין האיסור.

ת. יתכן.   

 

ש. בחור שהישיבה מינתה אותו להיות אחראי על אוצר הספרים ולקנות ספרים שבני הישיבה צריכים, האם מותר לדחוק בו ולבקש ממנו כמה פעמים שיקנה ספר מסוים עד שיקנהו, או שכל מי שדוחק בו עובר על לא תרדה בו בפרך.

ת. לבקש יכול ולא לדחוק.

 

ש. האם מותר לעבור לפני המתפלל כדי להתפלל במנין בחדר הפנימי, באופן שבחדר החיצוני גמרו להתפלל ויש מישהו שעדיין באמצע שמו"ע קרוב לפתח של החדר הפנימי, ושם בחדר הפנימי התחילו להתפלל, ומי שרוצה להכנס לא יכול, או שנשאר בחוץ או שעובר לפני המתפלל ונכנס לחדר הפנימי, מה יעשה.

ת. ימתין.