דף לא.

דף לא.

 

ש. הגמ' בדף לא' ע"א אומרת רב אשי עבד הלולא לבריה חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי טובא אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר קמייהו ואעציבו". ואומרים התוס' "מכאן נהגו לשבר זכוכית בנושואין". האם מדובר ששברו זאת בחופה כמו ששוברים כוס בזמנינו, או באמצע הריקודים והחתונה שאז שמחו יותר מדאי.

ת. בחופה. [1]

 

ש. מדוע נוהגים לשבור כוס בעת החופה ולא באמצע החתונה, הרי זכר לחורבן כבר עושים במה שנותנים אפר על ראש החתן, ושבירת הכוס מבואר בברכות לא' ע"א כדי שלא ישמחו יותר מדאי ויהא גילו ברעדה, א"כ היה עדיף לשבור כוס באמצע הריקודים ולא בחופה.

ת. א. אין ניכר לציבור.

    ב. לא יועיל אח"כ.

 

ש. ולא עוד, הרי היום באים הרבה אנשים אח"כ רק לריקודים לשמח את החתן, ומה ימנע מהם שלא ישמחו יותר מדאי, הרי הם לא היו בחופה ולא ראו את שבירת הכוס.

ת. וכי ישבור כל הכוסות שבעולם.

 

ש. מדוע כששוברים את הכוס בחופה נוהגים לאחל מזל טוב, וכי צריך לשמוח עתה, הרי צריך להיות בעצב ומה ענינו של אמירת מזל טוב לשבירת הכוס.

ת. שלא ישמחו יותר מדאי.

 

ש. האם אפשר לפרש בס"ד, מצינו בחז"ל בכתובות סו' ע"ב שרבן יוחנן בן זכאי אמר כשראה את בתו של נקדימון בן גוריון בשפל המדרגה "אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה וכו'". ומבואר במהרש"א שרבן יוחנן בן זכאי אמר "אשריכם ישראל" על שני הצדדים. כי כל אומה יש להם מזל ושר בשמים, משא"כ ישראל אין להם מזל ושר אלא הם תחת הקב"ה. וגם בנפילה למטה רואים מעלת ישראל שהם תחת הקב"ה ועל זה אמר אשריכם ג"כ.

א"כ אולי אפשר לפרש, בעת הנשואין בשעת החופה, זה מעמד של השראת השכינה בבחינה מסוימת כעין מה שהיה בהר סיני בקבלת התורה, וכעת בחופה אומרים לחתן והכלה, תראו איך שאתם עומדים במקום גבוה יותר משאר הציבור, כנהוג לעשות את מקום החופה מעט יותר גבוה, ואומרים להם, אשריכם ישראל, תיראו איך הקב"ה מחבב אתכם כשאתם עושים רצונו, מביאים את השכינה אליכם, ומיד שוברים את הכוס בחופה להורות על זמן של נפילה ושבירה, להורות שגם אם יש נפילה ושבירה, עדיין זה במקום הגבוה של החופה, כי בזמן של נפילה גם רואים אשריכם ישראל, כי תמיד אנחנו בידים של הקב"ה, ולכן הציבור אומר אז מזל טוב, כי אדרבה, בשבירת הכוס המרמז על מצב של נפילה גם רואים את המזל הטוב של ישראל שאין להם שר ומזל אחר, והם בידים של הקב"ה בדיוק כפי שיש בזמן שהם ברום מעלתם, שהשכינה מלווה אותכם לכל החיים בכל המצבים, וצריך לדעת לייקר זמן זה, כדי שגם אם נפלו, מיד לחזור כגלגל החוזר לעלות לשמי רום להתקרב להקב"ה. לכן שוברים את הכוס דוקא במקום החופה שהוא מעט יותר גבוה ומאחלים מזל טוב.

ת. יפה.

 

ש. נוהגים בחתונות לעשות כל מיני דברים זכר לחורבן, לשבור כוס בחופה, להניח אפר על ראש החתן. האם לעתיד לבוא כשיבנה בית המקדש השלישי, יפסיקו לעשות כן בחתונות, כי אין צורך בזכר לחורבן, או שיעשו כן זכר לאותם בתי מקדשות שנחרבו.

ת. נזכה ונראה.

 

ש. הגמ' בברכות לא' ע"א אומרת "אמרו ליה רבנן לרב המנונא זוטא בהלולא דמר בריה דרבינא לישרי לן מר. אמר להו וי לן דמיתנן ויי לן דמיתנן". לכאורה איך רב המנונא שר בחתונה כזה שיר שמצער את החתן וכל השותפים שמזכיר להם יום המיתה, הרי בחתונה זה זמן לשמחו ולא לצערו בכאלו דברים. א"כ מדוע שר דוקא כזה שיר להזכיר יום המיתה.

ת. איסור לשמוח לגמרי.[2]

 

ש. הגמ' במגילה כח' ע"ב "כי הא דריש לקיש הוה אזיל באורחא מטא עורקמא דמיא אתא ההוא גברא ארכביה אכתפיה וקא מעבר ליה וכו' שדי בר לקישא במיא א"ל ניחא לי וכו' אי הכי גמור מיני הא מלתא דאמר ר' זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל וכו'". מדוע ריש לקיש לימדו דוקא הלכה זו יותר משאר הלכות.

ת. נזכר בהלכה זו.

 

ש. הגמ' במגילה כח' ע"ב מיד אומרת "תנא דבי אליהו כל השונה הלכות וכו'". האם אפשר לומר בס"ד שחז"ל הסמיכו ענין זה למעשה לעיל, להורות שצריך ללמוד גם הלכות שנראה כחומרא בעלמא.

ת. אולי.

 

ש. חז"ל בברכות לא' ע"א אומרים "דאין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה", וביאר רש"י מתוך הלכה שאינה צריכה עיון, כדי שלא יהרהר בה בתפילה. נשאלתי מדוע לא אומרים כן גם לגבי הליכה למרחץ, שיהא אסור להיכנס למרחץ אלא מתוך הלכה פסוקה, דניחוש שמא מתוך שעסוק בה יהרהר בדברי תורה באיסור כשנמצא במרחץ.

ת. המרחץ יזכירנו.[3]

 

ש. האם אפשר לומר בס"ד, במרחץ די שיתאמץ לא לחשוב בלימוד, וזה יכול לעשות כל עוד נמצא בבית המרחץ. משא"כ בתפילה, לא די שיתאמץ לא לחשוב בלימוד כל זמן התפילה, כי עדיין לא יוכל לכוין בתפלה, כי כל הזמן יהא טרוד רק להתאמץ לא לחשוב בלימוד, לקיים את הסור מרע בזמן התפילה, אבל את עשה טוב לחשוב בתפלה ולכוין פירוש המילות זה לא יוכל, ולכן אמרו שאין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה.

ת. יפה.

 

ש. הגמ' בברכות לא' ע"א אומרת "שהנפרד מחבירו אל יפרד ממנו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זכרהו". לכאורה איך מותר להשתמש עם דברי תורה לצורך דבר חול כדי שעי"כ חבירו יזכרהו.

ת. גם זה דברי תורה[4].

 

ש. הגמ' בדף לא' ע"א אומרת שאל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו. האם זה חובה או עצה טובה קמ"ל.

ת. מצוה.

 

ש. האם מדובר בזמנם שנפרדו זה מזה ולא ידעו מתי יפגשו שוב, או גם היום שנפגשים הרבה, יש ענין לגמור ביחד מתוך דבר הלכה.

ת. כן.

 

ש. הגמ' מביאה שרב מרדכי ליווה לרב אשי מהגרוניא ועד בי כיפי ואמרי לה עד בי דורא. לכאורה קשה אבל לא נזכר שנפרדו מתוך דבר הלכה.

ת. זה פשוט. [5]

 

ש. הגמ' בברכות לא' ע"א אומרת "א"ר חייא בר אבא לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות וכו'". וכן מובא בהמשך בדף לד' ע"ב. ושם רש"י כתב הטעם שצריך חלונות, שגורמין לו שיכוין לבו שהוא מסתכל כלפי שמים ולבו נכנע. מבואר שהחלונות זה רק היכי תימצי לכוין לבו שיהא נכנע. האם לפי"ז יוכל למצוא עצה אחרת ג"כ, כגון בזמן שהיה צבע תכלת על הציצית, מצינו שדרך התכלת אדם נזכר בכסא הכבוד ובכל המצוות, האם בזמן ההוא היה די שיסתכלו בתכלת לפני שמו"ע ולא היו צריכים דוקא להתפלל במקום שיש חלונות, או שגם כשהיה תכלת, הוצרכו דוקא לחלונות.

ת. תמיד. [6]

 

ש. לפי שיטת רש"י שהטעם שצריך חלונות כדי שיעזור לכוין כשיראה השמים, האם יש שיעור לגודל החלון, או גם חור שדרך שם יוכל לראות השמים, כגון שיעשו כמה חורים שדרך זה ייראה השמים סגי, וחלון שנקטו לאו דוקא, או שצריך דוקא חלון בשיעור מסוים.

ת. כתוב חלון. [7]

 

ש. הרבינו יונה כתב טעם שצריך חלונות, מפני שע"י ראיית האור תתיישב דעתו יותר ויוכל לכוין כראוי. האם לפי"ז בזמנינו די באור החשמל ולא יצטרכו חלונות.

ת. חלילה.

 

ש. לפי הטעם של הרבינו יונה שהצורך בבית כנסת עם חלונות כדי שיכנס משם אור ויתיישב דעתו, לכאורה צריך לצאת שבלילה לא צריך להתפלל בבית כנסת שיש בו חלונות בזמן חז"ל, כי הרי לא נכנס שום אור בלילה מבחוץ, כי אין את אור השמש.

ת. לא פלוג.

 

ש. הגמ' אומרת בדף לא' ע"א אומרת "לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו חלונות". האם גם אשה צריכה לכתחילה להתפלל בחדר שיש שם חלונות.

ת. כן.[8]

 

ש. האם צריך להעדיף להתפלל בבית כנסת שיש שם חלונות יותר מבית כנסת אחר שאין כלל חלונות.

ת. כן.

 

ש. האם בתלמודי תורה ובתי ספר לבנות שמתפללים בכיתה, צריך לדאוג לכתחילה שיהא חלונות.

ת. כן.

 

ש. בשו"ע (סימן צ' סעיף ד') מבואר שצריך שיהיו חלונות בבית הכנסת כדי להתפלל כנגדן ואם נתבטלה כוונתו ישא עיניו לשמים לעורר הכונה. היום מצוי שעושים חלונות אטומים שלא יראו מה שנעשה בחוץ, מניחים וילונות שלא יכנס שמש, עד שבמשך התפילה כל החלונות סגורים ולא רואים כלום. האם יש מעלה לבית כנסת כזה, העיקר שיש בו במציאות חלונות, או עד כמה שאי אפשר להביט לשמים, אין מעלה בחלונות כאלו שאי אפשר לראות דרכם כלום.

ת. אם אפשר ראוי שיהא פתוח קצת.[9]

 

ש. האם המעלה להתפלל היכן שיש חלונות, זה דוקא כשמתפלל שמונה עשרה או בכל תפילה גם בלי שמו"ע, כגון שאומרים מנין תהלים לרפואת חולה בחדר סגור בלא חלונות.

ת. שמונה עשרה.   

 

ש. אבלים לא עלינו שיושבים שבעה ומתפללים עם מנין בבית, האם צריכים לחפש לערוך את המנין בחדר שיש שם חלונות דוקא.

ת. יותר טוב אם אפשר.

 

ש. מקלט שאין שם חלונות לראות החוצה, כי אם פתחים של צינור שדרך שם נכנס אויר לתוך המקלט אבל אי אפשר לראות משם כלום, האם סגי בשביל שהתפלה תצא דרך שם ויחשב כמו חלונות.

ת. כשאין ברירה אפשר.

 

ש. בכותל המערבי יש חלק בתוך הכותל שאין שם כלל חלונות, האם יש חסרון להתפלל שם כיון שאין חלונות ועדיף להתפלל בחוץ, או מכיון שהמטרה בחלונות כדי לזכור את הקב"ה כשמסתכל בחלון ורואה את השמים, ממילא בכותל ודאי זוכר את השכינה בכל מקום גם בחלק הפנימי תחת התקרה שאין חלונות וממילא אפשר להתפלל לכתחילה.

ת. אין שום חסרון.

 

ש. בקבר רחל אין חלונות החוצה, האם עדיף לא להתפלל שם שמו"ע כלל, או חד פעמי אפשר להקל כשעת הדחק.

ת. להתפלל בחוץ. 

 

ש. הגמ' בברכות לא' ע"א אומרת "יכול יתפלל אדם כל היום כולו כבר מפורש על ידי דניאל וכו' יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה ת"ל לקבל ירושלים וכו'". צ"ע מה הוי אמינא שיוכל להתפלל לכל צד עד שלומדים מדניאל שצריך לכיוון ירושלים, הרי לעיל ל' ע"א אמרו היה עומד בחוץ לארץ יכוין את לבו וכו' היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו וכו'", הרי שלעיל למדו שצריך להתפלל לכיוון ירושלים ובית המקדש, ומה כאן הקשו שוב שיוכל להתפלל לכל רוח, ולומדים מדניאל.

ת. אפילו תפלת עראי.

 

ש. הגמ' בדף לא' ע"א אומרת שכמה מהלכות תפילה לומדים מתפלת חנה. מדוע למדו חז"ל הלכות תפלה מחנה, הרי היו לפניה עוד הרבה שהתפללו, האבות הקדושים, האמהות הקדושות, וכן משה רבינו ועוד, א"כ מדוע למדו את הלכות תפלה מתפלת חנה דוקא.

ת. זה מפורש בפסוק והתורה האריכה בזה.

 

ש. מאיפה חנה בעצמה ידעה איך צריך להתפלל עד שלומדים ממנה הלכות שמו"ע.

ת. מסברא.[10]

 

ש. הגמ' בברכות לא' ע"א אומרת "ויאמר אליה עד מתי תשתכרין וגו' א"ר אלעזר מכאן לרואה בחברו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו". האם שחז"ל נקטו "לרואה בחבירו", זה דוקא חבירו, או לכל אחד מישראל הגם שאינו חבירו.

ת.  אם אינו חבירו לא יקבל.