דף לא:

[1] בברכת אברהם על ברכות עמוד קמג' כתב דמאחר שאין זה פשוט ומבואר בתורה, צריך ללמוד מעלי הכהן, וע"ש עוד. ועיין בעינים למשפט על לא' ע"ב.

[2] בשיעורי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל על ברכות עמוד שלט' הביא בשם השפתי חכמים שביאר, שהנה חז"ל אמרו בשבת צז' ע"א שהחושד בכשרים לוקה בגופו והיינו שנמצא בגופו עצמו אותו הדבר שחשד באחרים. וזהו שאמרה לו לא אדון אתה בדבר זה, שגם אתה אינך נקי בדבר זה שאתה חושדני.

בשיעורי דעת לגאון ר' יוסף ליב בלאך זצוק"ל (שיעורי דעת ח"ב עמוד ריג') כתב לבאר "רצתה להדגיש במבטא זה, כי החשד שחשד אותה הוא רק מפני שנמשך והלך אחרי ההרגש הראשון המתעורר באדם למראה עיניו ואילו היה אדון על עצמו באותה שעה, לשלוט ברגשותיו ורשמיו הראשונים, היה מביא אותם בכור המבחן ולא היה רואה לעינים אלא ללב, כי אדם גדול כעלי הלא יש לו הרבה דרכים וסימנים שעל ידיהם יוכל להכיר ולראות את האמת, שאמנם אשה קשת רוח לפניו. ושני דברים הם שעוררתה אותו חנה עליהם, לא אדון אתה בדבר זה ולא רוח הקודש שורה עליך, כי אילו היתה רוח הקודש שורה עליו עתה, הלא היה יודע ברוח הקודש את מצבה, וגם לא אדון הוא בדבר זה, שאם היה אדון ומשגיח על עצמו באותה שעה, לפלס במאזני שכלו את רשמיו, אז היה לו לבוא לידי מסקנה נכונה מצד החכמה ולא היה חושד בה וכו'".

עוד הביא בשיעורי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל להקשות, מה הענין שאמרה לו שאין לו רוח הקודש , לגבי הענין לדון לכף זכות. אלא הביא שביאר הגר"א, דהנה השימוש באורים ותומים אפשר רק ע"י רוח הקודש, שעי"ז ידע הכהן גדול כיצד לצרף את האותיות המאירות בחושן. ובשעה שעלי שאל באורים ותומים, האירו לו האותיות ה, כ, ר, ש, ועלי קרא אותן כאילו הן אומרות שכרה, ולכן חשבה לשכורה. ואמרה לו חנה שאילו היה עליו רוח הקודש היה קורא זאת נכון "כשרה", שהכוונה כשרה אמנו. ומה שטעית בצירוף האותיות, הרי זה ראיה שלא שורה עליו רוח הקודש, ולכן דנת אותי לכף חובה. 

ושמעתי שהטעם שאמרה לו כשרה אמנו שהיא מתפללת כמותה.

[3] בשבט הלוי על בראשית עמוד רפה' מביא בשם הרדב"ז בתשובותיו סימן תתקי' בענין מקום תפלה ובמעלת המתפלל בקרבת רבו, כי בהביט האדם אל מי שדעתו נוחה בו, נפשו מתעוררת אל הכוונה השלימה ודעתו מתרחבת ולבו שמח ונחה עליו אז רוח ד' וכו'. ומוסיף השבט הלוי וזה מקדושה הנשפעת בסביבת הצדיק, ומציין לספורנו ויקרא כו' יב', ויערות דבש ח"ב דרוש יד. 

[4] הפני יהושע כתב לתרץ שמדוע הקדים בתחילה לומר לה לכי לשלום ואח"כ לברך אותה שאלוקי ישראל יתן שאלתך, הרי קודם צריך לברכה ואח"כ לומר לה לכי לשלום, ומזה שהקדים, בהכרח שאין זה כיון שנפרד ממנה אלא דרך פיוס. ועוד שמתוך הפסוקים נראה שדבר זה היה בכלות הרגל והיו צריכים עדיין להשאר ללון שם עד למחרת בבוקר, וכיון שהיו נפטרים ממנו רק בבוקר, למה הקדים לומר לה לכי לשלום, מזה מוכח שהיה דרך פיוס.

[5] עיין בברכת אברהם על ברכות בסוגיא שכבר עמד בזה.

[6] עיין בעינים למשפט ובמשמר הלווים.

[7] בספר ימלא פי תהלתך ח"א עמוד ט' עמד בזה מרן הרב שטינמן שליט"א מה הוסיפו במשל, ומדוע אין כל אחד יכול לטעון כטענת חנה כדי שיזכה בבן. וע"ז ביאר, דלא כל אחד נמצא במדרגה גבוהה בעת תפלתו. והנה חנה בעת תפלתה התבוננה בבריאה שיש כ"כ הרבה צבא להקב"ה, וזהו הסעודה. והקב"ה עומד ומחלק אושר בל סוף לכולם, ובזה רצתה חנה שגם לה יהא בן שיעמוד לשרת לפני ד' יתברך, שגם היא רוצה איזה פרוסה מהסעודה, ממה שהקב"ה מחלק אושר לעובדים אותו. וזה מה שנקטו חז"ל במשל שנדחק ונכנס למלך. שזה לא כ"כ בקלות לזכות לכזה התרוממות שיהא במדרגה לדבר עם הקב"ה, ובזה היא זכתה שנתקבלה תפלתה. כי רק מי שמתאמץ לעמוד לשרת לפני ד', מוסר נפשו עבור שמו יתברך, הוא זוכה להתקרב להשי"ת, שאח"כ יוכל לעמוד לבקש כמו חנה.

וראו להוסיף שהנה חז"ל המשיכו במשל, אמר להם תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו ודחק ונכנס אצל המלך". מה שהם לא יכלו להשגיח עליו, כי הרי כאן בנמשל מדובר שרצתה לבקש בן, ומפתח ש לחיה מבואר בתענית ב' ע"א שזה אחד מג' מפתחות שנשארו בידים של הקב"ה, א"כ אף אחד לא יכול לעזור ליתן לה בן כי אם הקב"ה בעצמו. לכן במשל ג"כ הזכירו שהם לא השגיחו בו עד שנדחק אצל המלך בעצמו.  

[8] בפירוש עץ יוסף על עין יעקב הקשה שאם עפ"י דין סבר עלי שמגיע עונש מיתה לשמואל, מה מועיל שצווחה. ותירץ, דברמ"א ביור"ד מבואר בסימן רמב' סעיף ג' שאם יש לתלמיד ראיה לדבריו מותר לחלוק על רבו, ומה שהקפיד עלי, על כבודו הקפיד ואינו חייב כלל, וע"ז היה יכול למחול.

בעצם דברי חנה, כתב המהרש"א בחידושי אגדות דאמרה לו דבזה חביב לי שנולד לי ע"י תפלתי משיולד לי אחר ע"י תפלתך.

בעיון יעקב הביא דאיתא במדרש בשם אגדות שמואל בכל יום ויום היתה בת קול יוצאת ומפוצצת בכל העולם כולו ואומר עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל וכל אשה שהיתה יולדת בן היתה מוציאה שמו שמואל וכיון שהיו רואין את מעשיו היו אומרים אין זה שמואל וכיון שנולד זה ורואין את מעשיו אומרין כמדומין אני שזה הוא עכ"ל. וסיים העיון יעקב להכי אמרה אל הנער הזה התפללתי הזה דייקא שזה הוא שיצא עליו הקול ואשר יאמר עליו כי הוא זה.

ונראה להוסיף מה ששמעתי בשם מרן הרב שטינמן שליט"א, שהרבה נשים רצו לזכות בבן צדיק כזה כשמואל ולכן גם הן נתנו לבניהם השם שמואל, ועכ"ז לא זכו שיוולד אצלם שמואל הנביא. מדוע רק חנה זכתה, אלא ביאר, כל הנשים לא עשו כלום בכדי לזכות לבן צדיק כשמואל, הסתפקו רק בקריאת השם שמואל וחשבו שבזה יועיל להם, אולם חנה כסדר עמדה והתפללה לזכות שאותו בן צדיק שמואל הנביא יצא ממנה, ובגלל שהתפללה ע"ז כל הזמן, זכתה למעשה ששמואל הנביא יצא ממנה.

בחידושי הגר"א על ברכות הקשה מנין ידעה שזה הוא הנער שהתפללה עליו. ועוד, מה אכפת לה אם עלי יתן לה נער אחר רביה מיניה כמו שהבטיח, וביאר, שכיון שחנה התפללה שיהא לה בן לא ארוך ולא גוץ נמצא שדעתה היה שיהא בינוני בכל דבריו. וכיון שעלי רצה ליתן לה ילד אחר רבה מיניה, בעל כרחך לא יהא בינוני ויהיה עין הרע שולט בו, לכך אמרה אל הנער הזה התפללתי. והוסיפו שם עוד שכתב הגר"א שסתם שיתן לה בן אחר כמו הראשון בודאי אינו כדאי לה צער מיתתו זה זה ועיבור לידה וגידול השני אם לא יהיה עדיף מן הראשון, ולכך אמר לה שיתן לה רבה מיניה, והיא אמרה לו אל הנער הזה דוקא, ולכן אינו כדאי לה החילוף ושישאר הנער הזה. 

בשיעורי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל על ברכות עמוד שמא' מביא קושית האחרונים הרי שמואל קטן היה ולאו בר עונשין ואיך שייך לומר שחייב מיתה בידי שמים מדין המורה הלכה בפני רבו. ותירץ, שכאן רצה להעניש את שמואל לא מדין האיסור אלא בודאי היה צער לעלי שנוכח שלא ידע את ההלכה, ואף בזיון היה לו בזה ולכן נענש שמואל מחמת הצער שגרם לעלי ולא מחמת העבירה.

מביאים שם בהערות שעצם הפגיעה בכבוד הרב היא הממיתה בעצמה כמבואר במהרש"א, וזהו כדברי הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל שאש שורפת ולא מבחינה בין גדול לקטן, כי בין אדם לחבירו זה אש וכ"ש בשעה שזה פוגע בכבוד הרב.

בספר הערות ממרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל על מסכת ברכות עמוד רעח' הביאו נוסח אחר שתירץ, שאף שלא עונשים קטן במיתה בידי שמים, מ"מ משום ערכו רצה לעונשו, והיינו דמה שאין עונשים קטן אין זה משום שאינו עובר עבירה אלא שהוא חטא קלוש יותר עבורו, ולדידיה משום גדלותו בחכמה רצה להענישו .

לפי"ז מבואר היטב דברי רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א בתשובתו שתפילתו הועילה שלא יענישו אותו על החלק שנוגע לו.

בספר ומתוק האור בראשית ח"ב עמוד קנב' שואל שאלה עצומה, שאם עלי יכל למחול על כבודו, מעיקרא מדוע לא מחל גם בלא בקשת חנה, ותירץ, ידוע שהסבא של שמואל היה קורח כמבואר ברש"י במדבר טז' ז' שראה קורח ששלשלת גדולה עתיד לצאת ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. כאשר ראה עלי ששמואל מורה הלכה בפני רבו, התעורר בלבו מחשבה, שמא הוא מושפע מהסבא קורח שהיה בעל מחלוקתו. שאם בגיל שנתיים מורה הלכה בפני רבו, מי יודע מה יעשה לכשיגדל, ולכך ביקש עלי להורגו, עד שחנה אמרה לו, שמואל הזה לא קשור לסבא קורח, שהרי היתה עקרה ששברה את שלשלת הדורות הקודם, ואין קשר בין שמואל לקורח, ואז קיבל עלי את טענתה, והשאיר את שמואל שגדל ששקול שמואל כמשה ואהרן.