דף לג.

דף לג.

 

ש. חז"ל אומרים בברכות לג' ע"א מעשה במקום אחד שהיה ערוד היה מזיק את הבריות.  ואומר רש"י "מצאתי בה"ג אמרי במערבא כשהערוד נושך את האדם אם הערוד קודם למים מת האדם ואם האדם קודם למים מת הערוד ונעשה נס לרבי חנינא ונבקע מעין תחת עקבו". לשם מה הוצרך הקב"ה לעשות נס לר' חנינא שנבקע לו מעין, וכי חסר להקב"ה דרכים להציל את חייו.

ת. בדרך הטבע. [1]

 

ש. הגמ' בברכות לג' ע"א אומרת "ת"ר מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא וכו'". מפשטות לשון הגמ' משמע שערוד יחידי היה שהזיק שם את הבריות ומסתמא ניסו להורגו בכל דרך שהוא, ומשראו שלא הצליחו להורגו, באו לר' חנינא בן דוסא. ולא מובן בשביל מה באו אליו, וכי חשבו שהוא יצליח להרוג   את הערוד, ואם באו בשביל שיתן להם עצה במה להתחזק, כי הבינו שיש לזה סיבה שהערוד מזיק ולא בכדי לא מצליחים להורגו, א"כ מדוע בגמ' לא נזכר מה אמר להם להתחזק. הרי אם הבינו שהערוד מזיק אותם בגלל החטא וכן לא הצליחו להורגו, א"כ ר' חנינא בן דוסא  לא חידש להם כלום שאמר להם שהחטא ממית, כי הרי לצורך זה באו אליו, ידעו שגם הוא לא יצליח סתם להורגו, אלא באו להבין במה חטאו, א"כ מדוע לא אמר להם במה להתחזק.

ת. רב גובריא. [2]

 

ש. עוד צ"ע בהאי מעשה שחז"ל אומרים "נתן עקבו על פי החור יצאו ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר להם ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית וכו'". מלשון חז"ל "נטלו על כתפו", משמע שהיה ענין דוקא שנשא את הערוד על כתפו ולא בידו. מדוע.

ת. כי היה גדול ואי אפשר לנושאו.

 

ש. עוד צ"ע בלשון חז"ל במעשה "והביאו לבית המדרש", מדוע לא הסתפק להביאו לאותו מקום שהזיק הערוד את הבריות, ושם לומר לפני כולם את דבריו, ומה הצורך להביא את הערוד לתוך בית המדרש. וכי הציבור המתין לו בבית מדרשו.

ת. שכל התנאים הקדושים ישמעו.

 

ש. עוד יותר קשה, הרי ר' חנינא בן דוסא ביקש לפני מהציבור שבאו לספר לו את המעשה, "הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד". הרי שהציבור שבא לספר לר' חנינא בן דוסא על המעשה, חזרו עמו לאותו מקום כדי להראות לו את החור ששם נמצא הערוד שמזיק הבריות, וכל הציבור ראו איך שר' חנינא בן דוסא נתן עקבו על החור והערוד יצא ונשכו עד שמת הערוד. א"כ מיד ר' חנינא בן דוס איכל לומר את דבריו לפני כל הציבור שהיו עמו שראו את המעשה הנפלא, עד כדי שראו שנברא מעין מתחת עקבו של ר' חנינא כמבואר ברש"י שעי"ז הערוד מת, א"כ מדוע המתין לומר את דבריו עד כשבא לבית המדרש.

ת. לעם הארץ אין מספרין.

 

ש. האם אפשר בס"ד ללמוד מכאן מוסר השכל נורא, ר' חנינא בן דוסא ידע, אותם אנשים שנמצאים ברחוב וראו את כל הנס שנברא לו מעין, מחוץ לבית מדרש לא יבינו כלום מה רוצים מהם. כי ברחוב אין שום השפעה של הבן אדם גם כשרואה נסים. מחוץ לבית מדרש זה ראייה אחרת שמתפעלים לזמן מועט וחוזרים למצב שהיו מקודם. ובכדי שדבריו ישפיעו היטב, ידע שזה רק בתוך הבית מדרש, שם רואים את הכל בראייה של עינים של תורה, שם מבינים שהכל זה בורא עולם, ולכן נטל את הערוד על כפתו כדי שיראו שכאן במקום הוא לא מדבר עמהם, לרמז להם שברחוב לא יבינו את דבריו, וכולם יבואו עמו לתוך בית המדרש וכעת יאמר את דבריו "אין ערוד ממית אלא החטא ממית". בבית מדרש שם הבינו את המסר שיש בורא עולם שמביא יסורים כשיש חטאים, כי החטא זה הממית.

ת. נכון.  [3] 

  

ש. הגמ' בברכות לג' ע"א אומרת שאין ערוד ממית אלא החטא ממית. לפי"ז כתב ברוח חיים על מסכת אבות פ"ה מ"ה "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש וכו' ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם וכו' וז"ל "ולא הזיק נחש כמאחז"ל שאין נחש ממית אלא חטא ממית, ובירושלים לא לן אדם וחטאו עמו כמאחז"ל לא לן אדם בירושלים ועבירה בידו תמיד של שחר מכפר וכו'". וקשה שמדוע א"כ לא הזיק רק בירושלים ומשמע שבשאר מקומות כן הזיק, הרי קרבן התמיד היה קרבן ציבור וכיפר על כל ישראל, ועד כמה שהיו בלא חטא, א"כ בכל המקומות שלא יזיק נחש ועקרב, וחז"ל הדגישו דוקא בירושלים.

ת. רק על מי שרוצה.

 

ש. עוד צ"ע, מה זה קשור לנסים בבית המקדש, זה קשור שבגלל שהקריבו תמיד אז בכל ירושלים לא הזיק נחש, וכאן מדובר על נסים שהיו בתוך בית המקדש, ולא עוד, שזה רק תוצאה שע"י קרבן תמיד לא היה חטא, א"כ מה הנס כאן.

ת. מיוחד לכפרה.

 

ש. האם אפשר לומר בס"ד, מצינו בחז"ל בב"ב כא' שע"י בית המקדש היה השפעה על כל ירושלים ולכן תיקנו בתחילה להביא ללמוד תורה בירושלים כי מציון תצא תורה, שע"י שראו כהנים בעבודתם זה השפיע על כולם יראת שמים. מעתה אנשי ירושלים שהיו קרובים לבית המקדש, הושפעו יותר ביראת שמים, ולכן היה קשה להם יותר לעשות עבירה, ועד שעשו ח"ו איזה עבירה, כבר הקרבן התמיד כיפר עליהם. משא"כ הרחוקים מירושלים, שהיו רחוקים מבית המקדש, פחות היו חזקים ביראת שמים, וממילא יכלו ח"ו לחטוא יותר מהר. ובין קרבן תמיד אחד לשני, ל"ע היה מצוי שיעשו יותר עבירות ואז כבר יכול לבוא נחש ועקרב להזיק. א"כ עד כמה שבירושלים לא הספיקו לחטוא, הכל זה בגלל שהיו קרובים לבית המקדש, וגם יכלו יותר מהר להביא קרבן על החטאים שלהם בלי עצלות והתמהמהות, לכן הזכירו פרט זה שלא הזיק נחש ועקרב בכלל הנסים שנעשו בבית המקדש, כי הכל זכו בזכות קדושת בית המקדש.

ת. אם רצו.    

 

ש. הגמ' בברכות לג' ע"א אומרת שאפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אבל עקרב פוסק. כי נחש הוא לא מסוכן אבל עקרב הוא מסוכן. וצ"ב הרי גם אם נחש הוא לא מסוכן, אבל ודאי שזה מפריע את הכוונה, וכי אדם יכול לכוין בתפילה כשעומד מולו נחש. א"כ מדוע שלא יפסיק באמצע שמו"ע וילך למקום אחר, דלא גרע מדבר אחר שמפריע כוונתו שמותר לו ללכת באמצע שמו"ע.

ת. לא מפריע. [4]

 

ש. הגמ' בברכות לג' מביאה את המעשה בערוד שהזיק את הבריות עד שבא ר' חנינא בן דוסא ועי"ז מת הערוד. רש"י בד"ה ערוד כתב "ערוד מן הנחש והצב בא שנזקקין זה עם זה ויוצא משניהם ערוד". לפי"ז יש לעיין האם במעשה בראשית הקב"ה לא בר ערוד, כי הוא נברא רק אח"כ מן הנחש והצב ביחד.

ת. מה נ"מ.

 

ש. עוד צ"ע, חז"ל בפסחים נד' ע"א אומרים "והא תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות וכו' רבי נחמיה אומר משום אביי אף האור והפרד". וכתב רש"י "והפרד אין כל חדש תחת השמש ופרד ראשון נברא מן הארץ ולא בא מן הכלאים". לכאורה מבואר שהגם שהפרד נברא בדרך כלל מכלאים, אבל הפרד הראשון הוצרך להבראות בששת ימי בראשית כי אין כל חדש תחת השמש, ולכן הוא בין הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.

לפי המ"ד כאן שהפרד הוצרך להבראות בששת ימי בראשית כי אין כל חדש תחת השמש, ואם היה נברא רק מן הכלאים אח"כ, זה נחשב לבריה שלא היתה בששת ימי בראשית, והרי אין כל חדש תחת השמש, א"כ מה יענה על הערוד שנברא מכלאים ולא מצאנו שהיה ערוד אחד שנברא בששת ימי בראשית בערב שבת כמו הפרד, ומאי שנא.

ת. היינו הך.

 

ש. עוד יש לעיין, שרק דעת ר' נחמיה שהפרד נברא בין השמשות של ערב שבת בששת ימי בראשית, מבואר שלפי ת"ק הפרד לא נברא בששת ימי בראשית בערב שבת ודלא כמו ר' נחמיה. מעתה צ"ע מה סובר ת"ק. וכי סובר שהפרד לא נברא מכלאים, א"כ האם ת"ק סובר שהגם שהפרד נברא מכלאים ולא היה בששת ימי בראשית כלל, עכ"ז לא נחשב לחדש תחת השמש, כי הקב"ה כבר הטביע בבריאה בכח של הכלאים שמביאים את הפרד את הכח להביא כזה מין, ובזה חולק על ר' נחמיה שסבר שיש כאן בעיה של אין כל חדש תחת השמש, עד שהוצרך לפרש שפרד אחד כן נברא בששת ימי בראשית בערב שבת בין השמשות.

ת. הטבע נברא.

 

ש. האם לפי"ז בסוגיא בברכות לגבי ערוד ג"כ נאמר שלפי ת"ק לא היה ערוד בששת ימי בראשית והוא נברא רק מכלאים, ועכ"ז אין כאן בעיה של אין כל חדש תחת השמש, וכמו שנחלקו ת"ק ור' נחמיה לגבי הפרד, יחלקו גם לגבי הערוד, אלא דיקשה לפי ר' נחמיה מדוע לא הזכיר בסוגיא בפסחים גם את הערוד מתי הוא נברא, כי צריך ערוד אחד שיברא לא מן הכלאים, כדי שלא יהא החסרון של אין כל חדש תחת השמש.

ת. היינו הך.

 

ש. האם אפשר בס"ד לומר מהלך אחר בנוגע לסוגיא בפסחים לגבי המחלוקת של ת"ק ור' נחמיה מתי נברא הפרד, שגם ת"ק מודה שחייב להיות פרד שנברא שלא מן הכלאים כמו שיטת ר' נחמיה, כי אל"כ יש כאן חסרון של אין כל חדש תחת השמש, ונחלקו רק מתי נברא הפרד הראשון, האם נברא יחד עם שאר בעלי החיים שכך סובר ת"ק, ור' נחמיה סובר שנברא בששת ימי בראשית.

לפי"ז צ"ע מתי נברא הערוד הראשון שלא מן הכלאים, הרי לפי המהלך עתה לכו"ע יש חסרון של אין כל חדש תחת השמש באופן שנברא בעל חי אח"כ מן הכלאים, כמו לגבי הפרד, א"כ גם ערוד צריך שיהא אחד שנברא לא מן הכלאים, ומתי הוא נברא. האם כמו שחולקים לגבי פרד נחלקו לגבי ערוד. וצ"ע מדוע לא נזכר בדברי ר' נחמיה גם הערוד.

ת. היינו הך. 

 

ש. הגמ' בדף לג' ע"א אומרת "כל אדם שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו". מה הקשר בין דעת לבית המקדש.

ת. לבית המקדש צריך שכל.

 

ש. הגמ' בברכות לג' ע"א אומרת "רבי עקיבא אומר ברכה רביעית" לגבי הבדלה במוצאי שבת. "א"ל רב שמן בר אבא לר' יוחנן מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות נחזי היכן תקון. א"ל בתחילה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס הענו חזרו וקבעו בתפלה וכו'".

צ"ב אם אנשי כנסת הגדולה תיקנו לומר הבדלה בשמו"ע, איך אח"כ כשהעשירו והיה לכולם יין, שינו את התקנה ואמרו שלא לומר בתפלה כי אם על הכוס. הרי מי יכול לבטל תקנת אנשי כנסת הגדולה, הרי כל דור שיבוא אחרי, הם לא כאנשי כנסת הגדולה, ויש כלל שאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד הגדול ממנו אלא א"כ גדול ממנו במנין וחכמה.

ת. נשתנה המציאות נשתנה הדין.

 

ש .עוד צ"ב, בקידוש בליל שבת עושים קידוש הן בתפילה והן בכוס, מדוע מעיקרא לגבי הבדלה תיקנו רק בתפילה ואח"כ רק בכוס, ולא תיקנו לומר בשניהם כמו בליל שבת.

ת. לא צריך לדבר הרבה על הבדלה.

 

ש. עוד צ"ב, מעיקרא שתיקנו לומר הבדלה רק בתפלה כשלא היה לפני כולם יין, לכאורה למ"ד שתפלת ערבית רשות, א"כ מתי יאמרו ההבדלה, הרי לא חייבים להתפלל מעריב.

ת. אין חייבין אבל מותר.

 

ש. עוד צ"ב, במ"ב בסימן קו' ס"ק ד' מבואר שנשים לא קיבלו על עצמם כחובה להתפלל מעריב, א"כ כיצד בחז"ל הבדילו במוצאי שבת כשתיקנו רק בתפלה, הרי לא התפללו נשים.

ת. במוצא ישבת התפללו כי חייבין בשבת.    

 

ש. הגמ' בברכות לג' ע"א אומרת שהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. ילמדנו רבינו שליט"א מדוע הצריכו להבדיל הן בתפילה והן על הכוס.

ת. שיזכור היטב.[5]

 

ש. עוד צ"ב, ידוע שמי שהבדיל בתפלת מעריב במוצאי שבת מותר רק בעשיית מלאכה עד שיבדיל על הכוס שאז באכילה. מדוע שהבדלה במעריב לא יתיר לו גם אכילה כמו שמתיר עשיית מלאכה. שעד כמה שהבדלה בתפילה מתיר עשיית מלאכה, שיתיר גם באכילה.

ת. מאכילה צריך שתי'.

 

ש. עוד צ"ע, הרי מי שיבדיל על הכוס לפני מעריב, ודאי שהבדלה על הכוס מתיר הן מלאכה והן אכילה. א"כ שגם הבדלה בתפילה יתיר הכל ויוכל גם לאכול.

ת. יתכן.

 

ש. נשאלתי כיצד הדין באדם ששכח לומר אתה חוננתנו באתה חונן במוצאי שבת ואין לו כוס לעשות עליו הבדלה, צריך לחזור להתפלל את התפלה. כי כל מה שלא חוזרים על התפלה, כי עושים הבדלה על הכוס. מעתה כיצד הדין באדם שידע שלא יהא לו כוס להבדלה, ונזכר בשומע תפלה, האם יעזור שיאמר אתה חוננתנו בשומע תפלה.

ת. יעזור.

 

ש. כיצד הדין בלא יהא לו כוס להבדלה, ואמר אתה חוננתנו בשמע קולנו, האם יצא או שאין זה מקומו ויחזור להתפלל מעריב.

ת. מסתבר שיצא.

 

ש. נשים שאמרו במוצאי שבת ברוך המבדיל ועדיין לא שמעו הבדלה על הכוס, האם מותר לה לעשות כל המלאכות כמו אחרי הבדלה על הכוס, או שיש מלאכות שמותר לעשות ויש שאסור, ומה הם.

ת. כמדומה שלצורך מותר.[6] 

 

ש. הגמ' בברכות לג' ע"א שם בסוגיא אומרת "איבעיא להו המבדיל על הכוס מהו שיבדיל בתפלה אמר רב נחמן בר יצחק קל וחומר מתפלה. ומה תפלה דעיקר תקנתא היא אמרי המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס, המבדיל על הכוס דלאו עיקר תקנתא היא לא כ"ש".

לכאורה אפשר לפרוך את הק"ו, בשלמא כשהבדיל בתפלה שצריך להבדיל גם על הכוס, כי בהבדלה בתפלה הותר רק במלאכה, ולכן צריך גם להבדיל על הכוס כדי שיהא מותר באכילה, אבל כשהבדיל מתחילה על הכוס שכבר הותר הן במלאכה והן באכילה, מנין שיצטרך אח"כ להבדיל עוד גם בתפילה, ואין ק"ו מהבדלה בתפלה ואח"כ כוס.

ת. לא פלוג.

   

ש. בגמ' בברכות מבואר שיש מחלוקת האם המבדיל בתפלה צריך להבדיל על הכוס. שיש אומרים שצריך להבדיל וכך ההלכה ויש סוברים שאם הבדיל בזו ולא הבדיל בזו ינוחו לו ברכות על ראשו. ומבואר שהם סוברים שסגי שיבדיל בתפלה לחוד ולא יצטרך על כוס. כי חששו לברכה שאינה צריכה, וע"י הבדלה בתפלה מותר במלאכה ובאכילה. לפי"ז צ"ב מה יענו הסוברים שצריך להבדיל הן בתפילה והן על כוס, מדוע אין כאן ברכה שאינה צריכה כשחוזר אח"כ להבדיל על הכוס אחרי שהבדיל כבר בתפילה.

ת. רוצה מצוה מן המובחר. [7]

 

ש. עוד צ"ע, האם המחלוקת בגמ' חולקים האם בהבדלה בתפלה מתיר רק מלאכה ולא אכילה ולכן צריך שיבדיל גם על כוס להתיר אכילה, והחולקים סוברים שבתפילה מתיר הן אכילה והן מלאכה.

ת. יתכן.

 

ש. האם אפשר לומר בס"ד, לכו"ע מצד הבדלה אין הכא נמי בהבדלה בתפלה כבר היה צריך שיהא מותר הן אכילה והן מלאכה. כי זה אותו הבדלה לכו"ע. רק לסוברים שצריך להבדיל גם על כוס סוברים, שיש ענין גדול להבדיל על הכוס כמו שעושים קידוש על הכוס מלבד התפלה. ולכן אסרו על האדם לאכול אחרי שהבדיל בתפילה הגם שמצד הבדלה יכול לאכול, כי רצו שלא ישכח להבדיל על הכוס. ומעתה אין כאן ברכה שאינה צריכה, כי הם אמרו שאסור לאכול עד שיבדיל על הכוס, ואז הבדלה על הכוס צריך להתיר באכילה, ולכן בתפילה מותר רק במלאכה. והמחלוקת היא רק עד כמה יש ענין להבדיל על הכוס לאחר שהבדיל בתפלה.

ת. אין מוכרח.

 

ש. נשים שלא מקפידות להתפלל מעריב בכל יום וכן במוצאי שבת, כיצד באופן שלא יוכלו לשמוע הבדלה במוצאי שבת על כוס ואין להם אפשרות לעשות הבדלה על הכוס, האם חייבות להתפלל מעריב במוצאי שבת כדי להזכיר הבדלה בתפלה, או די כשאומרות ברוך המבדיל.

ת. בלא זה חייבות. [8]

 

ש. הנפק"מ היא בתשעה באב שחל במוצאי שבת ולא עושים הבדלה על הכוס עד יום ראשון בערב במוצאי תשעה באב, האם מכיון שאין הבדלה על הכוס במוצאי שבת, יצטרכו הנשים להתפלל מעריב במוצאי שבת ולומר אתה חוננתנו ולא די שיאמרו ברוך המבדיל.

ת. כנ"ל.

 

ש. יש מי שרצה לטעון, שבגמ' בברכות לג' ע"א מבואר שעיקר תקנת הבדלה זה בתפלה וכשהעשירו קבעו על הכוס ואח"כ השאירו את התקנה הן בתפלה והן על הכוס. וא"כ בכל שבוע שעושים הבדלה על הכוס, אין הנשים חייבות לומר אתה חוננתנו במעריב ודי ששומעות הבדלה על הכוס, אבל כשאין הבדלה על הכוס במוצאי שבת, נשאר עיקר התקנה להבדיל על התפלה במוצאי שבת, ולכן הנשים חייבות להתפלל מעריב ולהבדיל בתפלה.

ת. בלאו הכא חייבות. [9]

 

ש. יש לחקור בתשעה באב שחל במוצאי שבת שעושים הבדלה במוצאי הצום, האם מה שעושים הבדלה במוצאי הצום, פירושו שהפקיעו את ההבדלה ממוצאי שבת ותיקנו שחיובו יהא במוצאי הצום, או שחיובו נשאר במוצאי שבת,  רק שאין ברירה ולכן עושים במוצאי הצום, והנפק"מ היא בשאלה לעיל, שאם כשחל תשעה באב במוצאי שבת הפקיעו את הדין הבדלה למוצאי הצום, א"כ נשים ג"כ שישמעו את ההבדלה על הכוס במוצאי הצום, לא יהיו חייבות להתפלל מעריב במוצאי שבת ולהבדיל בתפלה, כי את התקנה להבדיל במוצאי שבת יעשו במוצאי הצום, אבל אם עיקר הבדלה נשאר במוצאי שבת ומחוסר ברירה עושים ביום ראשון, א"כ עיקר חיוב הבדלה זה במוצאי שבת, ועד כמה שאין כוס במוצאי שבת, שפיר יצטרכו להתפלל מעריב ולהבדיל בתפלה.

ת. בלאו הכא חייבות. [10]

 

ש. האם אפשר להוכיח שעיקר החיוב נשאר במוצאי שבת גם כשחל תשעה באב, שהרי חולה וכדומה שצריכים לאכול בתשעה באב, חייבים לעשות הבדלה לפני אכילתם, ואם הפקיעו את הבדלה על הכוס ממוצאי שבת ותיקנו לעשות זאת במוצאי הצום, א"כ שיאכלו בתשעה באב ועכ"ז ישמעו הבדלה במוצאי הצום שרק אז עיקר התקנה, אלא לכאורה מוכח שעיקר החיוב נשאר במוצאי שבת, ורק כשאין ברירה עושים במוצאי הצום, אבל מי שכבר אוכל, שיעשה הבדלה ויקיים את חיובו.

ת. היינו הך.

 

ש. יש נידון בפוסקי זמננו למעשה בנוגע לתשעה באב שחל במוצאי שבת ויש חולה שעושה הבדלה לעצמו האם אחרים יכולים לצאת ממנו ג"כ או רק החולה בלבד. האם יסוד המחלוקת הוא האם הפקיעו את החיוב הבדלה לבריאים ממוצאי שבת עד מוצאי הצום, ולכן לא יכול לשמוע הבדלה מחולה, כי לחולה כבר הגיע זמנו של הבדלה ולבריא לא הגיע זמנו, או שאצל כולם הגיע זמן חיוב הבדלה במוצאי שבת, רק שאין לו אפשרות בפועל להבדיל עד מוצאי הצום, אבל ודאי שיכול לשמוע הבדלה מחולה שכן מבדיל לעצמו.

ת. יכול. [11]

 

ש. מי ששכח במעריב בתשעה באב שחל במוצאי שבת לומר אתה חוננתנו ושכח ואכל במוצאי הצום לפני הבדלה האם קונסין אותו שיחזור ויתפלל כי לא הבדיל לא בתפלה ולא בכוס כמו בכל מוצאי שבת למי שאכל לפני שהבדיל בתפלה ולא הבדיל על הכוס, או שיש לחלק.

ת. בנדבה. [12]

 

ש. מי שאין לו כוס להבדלה בסתם מוצאי שבת עד יום ראשון ולא הבדיל בתפלה ואכל לפני שהבדיל על הכוס, האם קנסוהו, או שכל הקנס הוא רק במוצאי שבת למי שיש לו כוס ואכל כשלא הבדיל בתפלה ולא הבדיל על הכוס.

ת. כנ"ל.      

 

ש. בגמ' אמרו שיש סוברים שאם הבדיל בתפלה לא יחזור להבדיל על כוס כי יש כאן ברכה שאינה צריכה ועובר על לא תשא. צ"ע מדוע לא אמרו מצד ברכה לבטלה.

ת. לבטלה אינה, גם היא ברכה.

 

ש. מי שלא התפלל מעריב במוצאי שבת ולא הבדיל על הכוס ורק אמר ברוך המבדיל ואכל, האם יחזור להתפלל מעריב כמו בטעה בזו ובזו כאילו לא הבדיל שחוזר להתפלל מעריב והבדלה על הכוס. 

ת. כן.