דף לג:
דף לג:
ש. הגמ' בברכות
לג' ע"ב מביאה את נוסח ההבדלה שצריך לומר ביו"ט שחל במוצאי שבת. אולם
אנו בסידור למעשה מוסיפים עוד דברים שלא נזכר בגמ' "ותתן לנו ד' אלוקינו
משפטים ישרים ותורות אמת, חקים ומצות טובים וכו'". מנין המקור להוספה זו שלא
נזכר בגמ'.
ת. בע"פ.
ש. עוד צ"ב
מהו הלשון "ותורות אמת" בלשון רבים.
ת. דאורייתא
ודרבנן.
ש. עוד צ"ב
מהו הלשון "חקים ומצות טובים". וכי יש מצוות לא טובים חלילה.
ת. טובים לנו.
ש. בהמשך הנוסח
שמזכירים ביו"ט שחל במוצאי שבת אומרים "ותנחילנו זמני ששון וכו' וחגי
נדבה ". וכתב המהרש"א שאי אפשר לפרש על קרבנות נדבה כי אין מקריבין
נדרים ונדבות ביו"ט ולכן מפרש שהרמז על יו"ט שני שעושין בחוץ לארץ
וקורין לזה חגי נדבה כיון שאין חייבין בה מן התורה". לכאורה קשה תינח בחוץ
לארץ שיש להם יו"ט שני מובן שאפשר לומר חגי נדבה, אבל מדוע בארץ ישראל לומר וחגי
נדבה, הרי אין כאן יו"ט שני.
ת.
להרמב"ם יש לחוש גם בארץ ישראל.
ש. בסידור תפלה
למשה עמוד 446 הביאו שרבינו שליט"א מבאר מהו "וחגי נדבה", "כי
בחגים מביאים כל הנדרים והנדבות, וע"ז אמרה תורה ובאת שמה והבאתם שמה
נדבותיכם וכו'". ומסתמא הכוונה על חול המועד, כי ביו"ט אין קרבין נדרים
ונדבות. וקצת יש להעיר, שהרי בשבועות אפשר להקריב בימי התשלומין ולא ביו"ט
עצמו, א"כ וכי וחגי נדבה קאי רק על יו"ט של פסח וסוכות שיש להם חול
המועד, ולא על יו"ט של שבועות ולא על שמיני עצרת שאין להם חול המועד.
ת. יו"ט
שני להרמב"ם.
ש. רבינו
שליט"א שם שואל על המהרש"א, איך מפרש וחגי נדבה על יו"ט שני, הרי
בירושלמי בעירובין פ"ג ה"ט מבואר שיו"ט שני הוא עונש. לפי"ז
איך שמחים בכל יו"ט שני ומברכים שהחיינו".
ת. אחר
שנענשנו הוא ברכה.
ש. בדף לג'
ע"ב אומרת המשנה שמי שאומר מודים מודים משתקין אותו. איך אנחנו אומרים בשירת
הים שני פעמים את הפסוק ד' ימלוך לעולם ועד, הרי אומרים זאת בציבור.
ת. ימלוך
שאני. [1]
ש. איך אנחנו
אומרים ביג' מידות הרחמים שני פעמים שם השם, ואומרים זאת בציבור.
ת. כמו שכתוב
בתורה.
ש. הגמ' בדף לג'
ע"ב שואלת "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא וכו'". ומתרצת הגמ'
"אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא". עדיין קשה, שהרי לא כולם כמו משה
רבינו, ולגבי אחרים לאו מילתא זוטרתא.
ת. הוא אמר מה
שנוגע לו וממנו ילמדו להיות כמוהו.[2]
[1]
בתפארת
ישראל במשניות כאן עמד בזה וכתב שזה דרך שיר. וצ"ע לפי דבריו האם באמת צריך
לומר זאת דרך שיר דוקא דאל"כ יהא אסור אן די במה שתיקנו זאת דרך שיר ולא
מחייב שבכל פעם יאמרנו דרך שיר.
[2]
הראני
שהר"ן בדרשות בדרוש העשירי כבר האריך בזה מאד ופירש שיש דבר שלאחר שעמל האדם
וטרח להשיגו כשרואה ונחשב אצלו חשיבות הדבר לא יחשב בעיניו כל הטורח שטרח בהשגתו,
וכן יש דבר שהאדם מאד חפץ בו וכבר קודם שמשיגו לא יתחשב בטורח להשיגו מרוב אהבתו
לדבר. אמנם למי שאינו מכיר ואינו חושק בדבר יחשב כקושי גדול להשיגו. וזהו שאמר משה
לישראל לאחר שהשיג את היראת שמים, שידעו שאם גם הם יחפצו בה מאד ויבינו את המעלה
הנשגבה שבה, תהיה בעיניהם היראת שמים למילתא זוטרתא.
הכלי יקר בפרשת עקב שם כתב
שבזמן שכלל ישראל היו אצל משה שהיה מדריכם במידת היראה, אין הכא נמי מילתא זוטרתא
היא.
הגאון ר' יעקב ניימן
זצוק"ל בדרכי מוסר עמוד קכ' הביא בשם השל"ה שכוונת הגמ' לומר שכשיש כזה
רבי גדול ונמצאים בקרבתו, בנקל יכולים לקבל כולם להגיע ליראת שמים.
בקובץ הערות (בסופו בחידושי
אגדות סימן יב' אות ט') מפרש שעצם האמונה בהקב"ה הוא דבר שקל מאד להשיגו, אלא
שרצונותיו של אדם לחיי העולם הזה מטין אותו שלא יאמין במה שמבין. וע"ז הקשו
בגמ' דכיון שיש הרצונות של כל אדם מה שרוצה, קשה למעשה להשיג את היראת שמים, ואיך
אמרו כאילו שזה דבר קטן. וע"ז הביאו ממשה רבינו שהיראת שמים זה דבר קל לולי
הרצונות של האדם, בדיוק כמו אצל משה שהשיגה כי לא שלטו אצלו כל הרצונות, וכך כל
אדם אם יתגבר על הרצונות שמטין אותו, יוכל להשיג יראת שמים.
עוד ביאור שמעתי ממורי ורבי
הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל שביאר, שהנה בחז"ל בסוכה לט' ע"א
מצינו שתלמיד חכם נקרא בשם משה, שחז"ל שם אמרו "משה שפיר קאמרת",
וביאר רש"י שהכוונה לגדול הדור. וא"כ כשחז"ל אמרו כאן "אין
לגבי משה" לא אמרו דוקא למשה רבינו אלא לתלמידי חכמים שנקראו בשם משה. ובכדי
להיות תלמיד חכם צריך יראת שמים, שהרי אמרו במסכת אבות שאם אין חכמה אין יראה,
שהדרך להשיג יראת שמים זהו ע"י חכמת התורה, ומי שהוא זוכה להיות תלמיד חכם עד
שנקרא בשם משה, לגביו אין הכא נמי מילתא זוטרתא היא, כי להשיג חכמת התורה צריך
להכיר בהקב"ה ולחיות שהכל ממנו יתברך וזהו היראת שמים.
עיין עוד בנצי"ב דברים
י' יב' וברוח חיים על אבות פרק ד' משנה א'.
