דף לד:
דף לד:
ש. הגמ' בברכות
לד' ע"ב אומרת "רבא כרע בהודאה תחלה וסוף. אמרי ליה רבנן אמאי קא עביד
מר הכי, אמר להו חזינא לרב נחמן דכרע וחזינא ליה לרב ששת דקא עביד הכי והתניא
הכורע בהודאה הרי זה מגונה, ההיא בהודאה שבהלל וכו'". לכאורה צ"ב, הרי
אותם רבנן שבאו לשאול את רבא מדוע כרע בהודאה תחלה וסוף, באו לשאול אותו מכח שידעו
בברייתא שזה מגונה מי שכורע, א"כ מדוע בתחילה אמר להם מה ראה אצל רבותיו ורק
אח"כ ביאר להם הברייתא, היה צריך מיד ליישב מנהגו שלא יקשה מהברייתא.
ת. הביא להם
ראיה[1].
ש. במשנה בברכות
בדף לד' ע"ב מובא המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו
מפני ששלוחו של אדם כמותו". קצת קשה, שהנה חז"ל בקידושין ריש פרק שני
שואלים מנין ששלוחו של אדם כמותו ומביאים דרשה וכו'. לכאורה עד כמה שכאן כמדומה זה
הדין הראשון של שלוחו של אדם כמותו, מדוע כאן חז"ל לא שאלו מנין ששלוחו של
אדם כמותו, וכי כאן לא היה אכפת לדעת מנין שזה מועיל, הרי אולי זה לא מועיל ולא
יוכלו לשלוח שליח ציבור.
ת. לא מיירי
להלכה.
ש. האם מזה אפשר
להוכיח שכאן זה סוג אחר של שלוחו של אדם כמותו, ולא כהסוגיא בקידושין, ולכן
בסוגיין לא צריך מקור שזה מועיל, כי זה סוג של שליחות אחרת ולא מפרשת שליחות.
ת. אין צריך
לכך.
ש. המשנה בדף לד'
ע"ב אומרת "אמרו על ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל ואומר זה חי וזה
מת". מדוע לא נחשב שפתח פה לשטן
כשאמר על פלוני זה מת, הרי עדיין לא מת בפועל.
ת. כבר נגזר. [2]
ש. הביאור הלכה
בסימן קא' שואל לגבי מי שלא כיוון בברכת אבות שמעיקר הדין צריך לחזור להתפלל,
א"כ באופן שנמצא באמצע שמו"ע איך מותר לו להמשיך את שאר הברכות ולעשותם
לבטלה, אחרי שלא כיוון בברכת אבות ולא יצא בזה ידי חובה. והעצה שמצא המשנה ברורה
בביאור הלכה זה להמתין לשמוע ברכת אבות מהש"ץ. אבל עצה זו היא רק כשיש חזרת
הש"ץ אבל כשאין חזרת הש"ץ אין עצה ולא כתב מה לעשות.
האם אפשר
בס"ד לומר שבדיעבד יוכל להמשיך הברכות ע"פ מה שהביא במשנה ברורה שם
בסימן קא' ס"ק ג' שיש פוסקים שדם מודים חשוב כאבות לכתחילה. וכתב כבר בקהלות
יעקב על ברכות סימן כז' שמצא ברוקח ובספר חסידים שהם גרסו בגמ' בברכות לד'
ע"ב שאם לא יכול לכוין בכל הברכות יכוין באבות ובהודיות שהכוונה למודים,
ובשו"ת מהרש"ם הביא בשם האגודה שנחלקו בזה בגמ' האם לכוין באבות או
במודים, וסיים הקהלות יעקב שמי שלא כיוון באבות, יזהר לכל הפחות לכוין במודים שזה
חשוב כמו באבות לדעת כמה פוסקים.
א"כ מי שנמצא
באמצע שמו"ע ונזכר שלא כיוון באבות ושואל הביאור הלכה איך יוכל להמשיך לברך
ברכות לבטלה, אולם לפי אותם פוסקים שעדיין יכול לכוין במודים, א"כ אין כאן
ברכה לבטלה, וכשאין לו אפשרות לשמוע ברכת אבות מהש"ץ, לפחות בדיעבד יסמוך על
אותם פוסקים שהביא המשנה ברורה שאפשר לכוין במודים, וימשיך בתפלתו.
ת. יכוין שם
מספק.
ש. ידוע שזבולון
ויששכר שוים הם בחלקם בגן עדן. לכאורה קשה שחז"ל בברכות לד' ע"ב אומרת
כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לת"ח
ולמהנה ת"ח מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה וכו'". א"כ
מבואר שמדרגת יששכר יותר גדולה ממדרגת זבולון שתומך ביששכר.
ת. שוין בשכר
ולא בכבוד.
ש. זבולון שמחזיק
ת"ח שיושב ולומד בימים מסוגלים, שכל שעה של לימוד שווה יותר משעה ביום חול,
האם הזבולון מקבל שכר ושותף גם במה שיש ליששכר מצד הימים המסוגלים כאילו גם הוא
למד כאלף שעות בשבת, או שהוא שותף רק כנגד השעה בפועל שהחזיק ולא בחלק ששוה כאלף
שעות.
ת. בהכל.
ש. הגמ' בדף לד'
ע"ב אומרת שבמקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין. האם מדובר
בנוגע למדרגה של תשובה אבל ודאי הצדיק בפועל במדרגה יותר גבוהה, או שהבעל תשובה
ע"י התשובה שהפך את כל העבירות לזכויות הוא בכל במדרגה יותר גבוהה.
ת.
תשובה.
ש. הגמ' בדף לד'
ע"ב אומרת "אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות וכו'". לכאורה
הגמ' בדף לא' ע"א אומרת כעין זה "לעולם יתפלל אדם בבית שיש בו
חלונות". האם יש הבדל בנוסחאות.
ת. קודם
הזכירו על לכתחילה עתה הוא על דיעבד.
[1]
לענ"ד
כתוב כאן יסוד עצום, יתכן שיש לכם עלי קושיא עצומה אפילו מברייתא, אבל עליכם לדעת,
שאעפ"כ אני עושה לפי מה שראיתי אצל רבותי. מה שטוב לרב שלי, זה טוב לי. אני
לא משנה ממה שקבלתי וראיתי אצל רבותי. ואחרי זה ביאר להם גם את הברייתא. אבל דבר
ראשון צריכים להנחיל לדורות הבאים שעושים כי כך הרב שלי היה נוהג.
בענין הזה נזכיר מעשה בדידי
הוה עובדא, שפעם שאלתי את מורי ורבי הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ זצוק"ל
בענין הנהגה מסוימת איך להתנהג, ואז אמר לי דבר ראשון עושים כי כך הורה כבר מרן
הרב שך זצוק"ל וזה לפני כל ההסברים. ואחרי זה ביאר לי גם טעם בדבר. ואז ראיתי
אצלו את ההכנעה למרן הרב שך זצוק"ל, אתה עושה מה שרבותיך הורו לך גם אם אתה
לא מבין. וזה מה שרבא אמר להם כאן. דבר ראשון ענה להם אני עושה כך, כי זה ראיתי
אצל רבותי, ולא בטוח תמיד שאני יצליח אפילו לבאר לכם הטעם.
בענין הזה נזכיר עוד מעשה
שאבי מורי הגאון ר' נחום זאב קרביץ שליט"א שאל פעם את הגאון הגדול ר' אריה
פינקל שליט"א שהוא חזן בימים נוראים בישיבת מיר, איזה הערה על הסדר בתפילת
וכל מאמינים, שלכאורה נראה שהיה צריך לומר בסדר אחר. ואז אמר לו הגאון ר' אריה
פינקל שליט,א, ההערה שלך נכונה, באמת נראה שהיה צריך לומר בסדר אחר, אבל מה שעשו
רבותי שלפני, מה שנהגו כל אלו שהיו לפני, אני לא משנה כי הוא זה.
[2]
הראוני
שבתפארת ישראל במשניות כאן פ"ה מ"ה כתב "ולא אמר זה יחיה וזה ימות
שלא לפתוח פיו לשטן אלא אמר זה מת בדרך שאלה. אי נמי ר"ל דאמר לאו דוקא אלא
חשב כמו ויאמר המן בלבו והבינו מתוך תנועותיו שחולה מטורף הוא".
