דף לה:

דף לה:

 

ש. הגמ' בדף לה ע"ב אומרת "א"ר חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל וכו'". אומר רש"י "גוזל להקב"ה את ברכתו וכנסת ישראל שכשחטאו, הפירות לוקין". א"כ מדוע הוא רק כאילו גוזל ולא גוזל ממש, הרי מפסיד לישראל פירות טובים כשלא מברך, והוא גוזל מהקב"ה ברכתו ומישראל שאין להם פירות טובים.

ת. לא גוזל ממש בידים.

 

ש. מהו הביטוי "כנסת ישראל", יכול לומר גוזל להקב"ה וישראל.

ת. א. האסיפה.

    ב. כל כלל ישראל.

 

ש. צ"ב עד כמה שלא מברך, הפירות לוקין ומפסיד לישראל מה שמגיע להם, הרי הוא מזיק, ומדוע אמרו חז"ל שהרי הוא כאילו גוזל.

ת. גוזל ומזיק. [1]

 

ש. בוידוי אומרים "אשמנו וכו' גזלנו וכו'". האם צריך לפי חז"ל כאן לחשוב ולהתוודות שמא אדם גזל ע"י שאכל בלי ברכה, ואולי גם גזל ע"י ברכה שלא כראוי שגם גורם השפעה לא טובה בפירות.

ת. יחשוב על כל מה שכלול.

 

ש. בתחילה חז"ל אמרו שהאוכל בלי ברכה מועל, ואח"כ הוסיפו כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל".

ת. כעין זה.

 

ש. הגמ' בברכות לה' ע"ב אומרת "ת"ר ואספת דגנך מה תלמוד לומר לפי שנאמר וכו' ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה תהא עליה". לכאורה צ"ב מהו טענת רשב"י, הרי עד כמה שאדם זה יקבע עצמו לתורה, ודאי לא יענש מה שעסק בפרנסה, שחז"ל אומרים חגיגה ה' ע"ב רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרוי ליה רבנן בר בי רב וכו' אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד לשמה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה". ובמהרש"א מבאר שלא מדובר שהלך ג' חודשים לבית מדרש כשיטת רש"י אלא הלך לפרנסה ולמד יום אחד, ועכ"ז מעלה עליו הכתוב כאילו עסק בתורה כל השנה, א"כ מה טענת רשב"י תורה מה תהא עליה.

ת. אין כאן טענה אלא אמר שלא מה תהא עליו.

 

ש. האם אפשר לתרץ בס"ד, הלשון של רשב"י תורה מה תהא עליה, לא התכוין מה יהא עם שכרו בעולם הבא, כי זה יתכן שודאי יקבל כשקבע עתים לתורה ועשה תורתו קבע ומלאכתו עראי, אבל רשב"י מפריע לו עדיין איך תדע את כל התורה, מה יהא עם כל ידיעת התורה כאן בעולם הזה, מכל העיסוקים בפרנסה אי אפשר להיות למדן. הגם שעולם הבא אולי ילמדו אותו כמו יששכר וזבולון, כי עסק בפרנסה רק כדי קיום נפשו, אבל את התורה לא יודע.

ת. יפה.

 

ש. הגמ' אומרת לה' ע"ב "אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלה בידן, כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן". מה אביי בא לומר בדבריו, וכי בא לומר שעדיף לעשות כר' ישמעאל שהרבה עשו כן ועלתה.

ת. המציאות.

 

ש. הגמ' אומרת בברכות לה' ע"ב "א"ל רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי וכו'". מדוע הוצרך להם לומר "במטותא מינייכו", בלשון בקשה, וכי מעצמם לא רצו להתעסק בפרנסה כדי מחייתם שיוכלו ללמוד.

ת. חשבו שזה משום שהוא יעלב.

 

ש. עוד יש לעיין, האם רבא שביקש מתלמידיו שילכו בחודש ניסן ותשרי להתעסק בעניני פרנסה, מדובר בתלמידים נשואים שעול הפרנסה עליהם, או בתלמידים בחורים שילכו לעזור בבית בחודשים גדולים אלו שצריך הרבה עזרה לצורך הפרנסה.

ת. נשואים.

 

ש. לכאורה אם היו תלמידים בישיבה צעירים, ושלח אותם לעזור להורים, הרי מצינו אצל יעקב אבינו שכנגד אותם שנים שלמד תורה לא נענש והיה פטור מכיבוד אב ואם, א"כ מדוע היו צריכים ללכת לעזור בבית כשעסקו בתורה.

ת. כנ"ל.

 

ש. האם אפשר לומר שאצל יעקב אבינו זה היה מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, כי היה את עשו ששימש את יצחק ורבקה, לכן יעקב יכל לשבת וללמוד ופטור מכיבוד אב מדין מצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, אבל כאן מדובר בתלמידים באופן שלא נעשית המצוה ע"י אחרים, כי הוצרכו לעזרה שלהם, לכן הותר להם להפסיק מלימודם.

ת. אין צריך לכך.

 

ש. האם אפשר לומר שהרגישו שלהתעסק בפרנסה, זה סכנה שמא ימשכו אחרי זה כעין שמצינו בשבת על ר' אלעזר בן ערך, שהיציאה מבית מדרש זה סכנה גדולה, לכן הוצרך להתחנן במטותא מינייכו, שיעשו לו טובה, כי בלי זה לא היו הולכים.

ת. אולי.

 

ש. הגמ' אומרת "בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים. דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות וכו' כדי לפוטרן מן המעשר". מהו הלשון "בא וראה", וכי יכול להראות לו על סוגי אנשים שיש שעושים כך ויש שעושים כך, הרי מדבר על הבדל של דורות ומה שייך בא וראה.

ת. כמה הדורות יורדין.

 

ש. עד כמה שדורות האחרונים עשו ע"פ הלכה שאפשר להיפטר דרך זו ממעשר, האם חז"ל מלמדים אותנו שאדם צריך לחפש איך לחייב את עצמו במצוות הגם שיש לו אפשרות להפטר.

ת. שב ואל תעשה.

 

ש. הגמ' בברכות לה' ע"ב אומרת "אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משום רבי יהודה בר' אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידן". העולם מקשה, איך ר' יהודה בר' אלעאי אומר על דורו דורות האחרונים שעשו תורתן עראי, הרי חז"ל בסנהדרין כ' ע"א אומרים שקר החן והבל היופי לפי פירוש אחד בגמ' יראת ד' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה ברבי אלעאי שהיו ששה מתכסין בטלית אחת ועוסקים בתורה, הרי שעסקו בתורה מתוך הדחק ובצורה הגבוהה ביותר, ואיך כאן בברכות אומר שתורתן עראי.

ת. י"א אחר על על דורו

 

ש. האם אפשר בס"ד לתרץ, חז"ל בברכות גילו לנו את הסוד איך זכה דורו של ר' יהודה ברבי אלעאי להגיע לזה רוממות בעסק התורה עד להיות הדור הנבחר של יראת ה' היא תתהלל, שכסדר ר' יהודה דרש מאנשי דורו, למה אתם שמחים במצב שלכם, אל תהיו כדורות האחרונים, אדרבה, כסדר תשאפו להיות כדורות הראשונים שהעיקר יהא התורה, תעזבו עסק המלאכה, וכך זירז אותם עד שאכן הגיעו ללימוד התורה מתוך הדחק. הרי שהסדר היה קודם המעשה בברכות שחז"ל גילו לאנשי דורו את הבדל הדורות ומה מפסידים בגלל שעוזבים התורה, ואז זוכים לשפיץ שהגיע דורו. 

ת. ג"כ נכון.

 

ש. אדם שפטור ממצוה מסוימת בזמן מסוים, האם יכול להביא את עצמו לידי חיוב במצוה ולברך עליה, כמו נשים שפטורות ממצות עשה שהזמן גרמא ויכולות לחייב עצמן לבני אשכנז ולברך, או שנשים שאני ואיש לא יכול לחייב עצמו.

ת. כן.

 

ש. הנפק"מ היא, הגמ' בסוכה אומרת כו' ע"א "דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עילי בשבתא דרגילא לבי ריש גלותא הוו גנו ארקתא דסורא אמרי אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין". ולכאורה וכי לא יכלו לחייב עצמם להכנס לאיזה סוכה ולהרוויח מצות סוכה, ובגמ' משמע שבכלל לא חיפשו להתחייב, שמחו שפטורים ודי.

ת. ביטול תורה.

 

ש. עוד צ"ע, הגמ' בברכות לה' ע"ב אומרת שיש הבדל בין דורות הראשונים לדורות האחרונים שדורות הראשונים חיפשו לחייב עצמם במצוות, ולכן הכניסו פירותיהן דרך טרקסמון לחייב עצמן במעשר, ואילו דורות האחרונים חיפשו איך להיפטר ממעשר, ולכן הכניסו דרך קרפיפות. הרי שיש מעלה לחייב עצמו במצוות, ומדוע הם לא חייבו עצמן במצות סוכה.

ת. סברו שת"ת עדיף.

 

ש. הגמ' בברכות לה' ע"ב אומרת דא"ר ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית וכו'". וכתב רש"י פני הבית פתח כניסה ויציאה". מה רש"י מדגיש שפני הבית זה פתח כניסה ויציאה, האם בא לאופקי שאם מכניס פירות דרך חלון שג"כ לא מתחייב במעשר כמו במכניס דרך גגות וקרפיפות.

ת. לאפוקי חלון.

 

ש. בגמ' בברכות לה' ע"ב מבואר שיין מסעד סעיד, ולכן אסור לשתות מעט יין בערב פסח אבל הרבה יין מיגרר גריר. מעתה יש לעיין במיץ ענבים שמברכים עליו הגפן, האם דינו כיין גם לגבי זה שיזהר לא לשתות מעט מיץ ענבים בערב פסח, או שמיץ ענבים כשאר משקין שיכול לשתות מעט בערב פסח, כי לא נאמר בזה שפורתא מסעד סעיד, וגם לא נאמר שהרבה מגרר גריר ויוכל לשתות כמה שרוצה.

ת. כיין.  

 

ש. נפסק בהלכה שכהן ששתה יין אסור לו להורות הלכה מה הדין בשותה מיץ ענבים שאינו משכר אבל מברכים עליו הגפן, האם יהא אסור להורות כמו ביין.

ת. אם משכר.

 

ש. כהן ששתה מיץ ענבים האם מותר לו לישא כפיו כי זה לא משכר, או מכיון שברכתו הגפן דינו כיין לענין זה.

ת. אין ראוי.  

 

ש. האם יש עדיפות בליל הסדר לשתות יין בארבע כוסות יותר ממיץ ענבים, או שיכול לשתות איזה שירצה.

ת. יש.

 

ש. אם יש עדיפות לשתות יין לארבע כוסות, כיצד הדין באדם שיודע שאם ישתה יין בארבע כוסות, יצטרך למעט בסיפור יציאת מצרים, כגון שיכאב לו הראש, או שיגיע יותר מהר למצב של תחטפנו שינה, מה עדיף, האם בכל אופן ישתה יין, או שמצות סיפור יציאת מצרים עדיף.

ת. לכאו' חביבה מצוה בשעתה.[2]