פרשת לך לך – ישמעאל בן אברהם

ויש להבין, כיצד 'נבנתה' שרה אמנו בכך שהגר שפחתה ילדה בן? ומהי הבשורה של המלאך להגר כי ישמעאל "יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם"?

זוהמת הנחש של אדם הראשון יצאה על ידי הצדיקים במשך הדורות

כאשר הנחש הטיל 'זוהמא' בחוה היא נדבקה גם באדם הראשון ולא נפרדה מגופו. לכן הצדיקים שעמדו בכל דור ודור היו מצרפים את הזוהמא ומזקקים אותה מעט מעט, כמו כסף גולמי שמזקקים אותו בכּוּר. בתחילה בא שׁת וזיקק מעט שנאמר "וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת" (בראשית ה, ג). אחריו בה חנוך וזיקק עוד מעט שנאמר "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹקִים" (בראשית ה, כב). לאחר מכן בא נח וזיקק עוד שנאמר "אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו, ט). ואז בא שׁם בנו של נח וזיקק עוד קצת את הזוהמא שנאמר "יַפְתְּ אֱלֹקִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" (בראשית ט, כז) ('שערי אורה' השער החמישי הספירה השישית ד"ה 'ואחר שהודענו אלו העיקרים הגדולים'). ולא פסקה אותה זוהמת הנחש אשר גרמה להולדת רשעים עד שעברו דורותיהם של שלשת האבות ('מעשה רוקח' על המשניות לר' אלעזר רוקח מסכת תרומות דף י' ע"ב טור א ד"ה 'אך שלא תקשה לך' עפ"י מהרש"א בשם ספר ישן).

עיקר תיקון הזוהמא החל אצל אברהם אבינו ('ליקוטי מוהר"ן' אורח חיים א' ברכות השחר ג' אות ג) שעל ידי שזיקק הוא הוליד את ישמעאל וכך יצא ממנו אותה זוהמא. ואז יצחק אבינו גם זיקק ויצא ממנו עשו הרשע. וכך נתלבנה ונתפרדה זוהמת הקליפה שהיתה דבוקה עמהם (גמ' שבת דף קמו ע"ב, 'פרדס רימונים' להרמ"ק שער השערים תחילת פרק ג, 'שערי אורה' השער החמישי הספירה השישית, ד"ה 'ואחר שהודענו אלו העיקרים הגדולים', 'שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל בחלק 'מאמרי מדרשי רז"ל' דף מ' ד"ה 'גם זה הוא', 'זוהר חדש' פרשת יתרו דף מב ע"א מאמר 'ואתה תחזה' ד"ה 'מה עבד'. וראה 'בראשית רבה' סג, ח) ואחרי שנפרד עשו הרשע שהיה חלק 'הרע' אשר שהה בבטן אחת עם יעקב אבינו ('זכר דוד' לר' דוד זכות מאמר ג פרק צה דף שג ד"ה וביאור ענין בירור) – נולד יעקב נקי ללא סיגים וללא זוהמא. וגם מטתו היתה שלמה נקיה וטהורה (גמ' שבת דף קמו ע"ב, 'פרדס רימונים' להרמ"ק שער השערים תחילת פרק ג) בלי פסולת כלל ('שערי אורה' השער החמישי הספירה השישית ד"ה 'ואחר שהודענו אלו העיקרים הגדולים') ולכן הוליד שנים עשר שבטים שכולם בלי דופי ('מעשה רוקח' על המשניות לר' אלעזר רוקח מסכת תרומות דף י' ע"ב טור א ד"ה אך שלא תקשה לך), עד שנחשבו לתחילת הבריאה ('שערי אורה' השער החמישי הספירה השישית, ד"ה 'ואחר שהודענו אלו העיקרים הגדולים').

לאחר שנחרב העולם במבול הוא נבנה שוב על ידי נח ובניו ומהם נפוצה כל הארץ. מימי נח החלה להתברר יותר 'זוהמת הנחש' על ידי שעברה סך הכל 'שלוש עשרה נַפּוֹת' – עשרה דורות מנח עד אברהם ועוד שלושה דורות עד ימיו של יעקב אבינו, שמיטתו כבר היתה שלמה כאשר כל בניו צדיקים וקדושים ('בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק נג ד"ה עוד אני). וכשיעקב ביקש לגלות את הקץ והסתלקה ממנו רוח הקודש, הוא חשש כי בין צאצאיו יש 'פסולת' כמו שיצאו 'ישמעאל' ו'עשו' לאבותיו. אך מיד אמרו לו בניו "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד), כלומר "תשמע ישראל אבינו כשם שבלבך יש רק אחד כך גם בליבנו". והוא ענה כנגדם "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעולָם וָעֶד" (גמ' פסחים דף נו ע"א). ובטעות זו טעו בתחילה גם השבטים הקדושים בעצמם כשחשבו שיוסף אחיהם הוא 'הפסולת' של אביהם ('עבודת ישראל' למגיד מקוזני'ץ פרשת וישב ד"ה 'ויראו אותו מרחוק').

אברהם אבינו היה זקוק להגר על מנת להוציא בה את כל הסיגים והזוהמא

שרה אמנו ראתה ב'רוח הקודש' שטעם עקרוּתה הוא על מנת שיתבררו קודם כל הסיגים מאברהם אבינו, ורק אחרי הבירור היא תוכל להביא ממנו זרע קדוש וטהור, וזה מה שנאמר "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר" (בראשית טז, א), "לֹא יָלְדָה לוֹ" – בשבילו, כלומר ששרה לא ילדה כל עוד לא נבררו הסיגים מאברהם ('פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך ד"ה 'כיוצא בזה שמעתי'). והיה זה משום שהקב"ה לא חפץ שייצא שום 'פסולת' מהצדקת הזאת שהיתה כשרה יותר מכל הנשים. וזה הכוונה במה שנאמר "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית יא, ל), שהסיבה ש"שָׂרַי עֲקָרָה" לפי ש"אֵין לָהּ וָלָד" הראוי לתת לה, כל עוד לא יצאו קודם 'הסיגים' במקום אחר (הרמ"ד וואלי על ספר בראשית פרשת נח ד"ה ויקח אברם ונחור).

לכן שרה אמנו החליטה לקחת את הגר שפחתה ולמוסרה לאברהם אבינו שיישׂא אותה ויטיל בה את הזוהמא והסיגים שבו ('אלשיך הקדוש' פרשת לך לך טז, א – ב בביאור הפסוק 'ושרי אשת אברם', 'שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה 'ושרי אשת אברם'), ואז הוולד של הגר יהיה כמו 'קליפה הקודמת לפרי' ('תפארת יהונתן' פרשת לך לך ד"ה 'ותאמר שרי אל אברם') כי 'הזוהמא' יוצאת דווקא בטיפה הראשונה שמתעברים בה ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת לך לך דף לז ע"ב ד"ה ראובן בכורי אתה) וזה מה שנאמר "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (בראשית טז, ב), "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת" בשבילך, לפי שיש בך סיגים הצריכים בירור. לכן עצתי היא "בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי" ותטיל בה את כל הסיגים והזוהמא, ואחרי שזה יקרה "אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" – שאתעבר בזרע קוֹדש ('פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך ד"ה 'כיוצא בזה שמעתי') כי בני ייצא נקי ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ה ערךד הגר אות ו).

אברהם שמע לקול רוּח הקוֹדש שבישרה לו אשתו ('פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך ד"ה 'כיוצא בזה שמעתי'), בעצה שנתנה לו כדי להוציא הזוהמא בהגר ('שמו אברהם' מערכת ה ערך הגר אות ו) שנאמר "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" ('פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך ד"ה 'כיוצא בזה שמעתי'). ואז לפי ציווי שרה הוא לקח את הגר, לא לשם אישוּת על מנת שלא תירש אותו, אלא רק בכוונה להטיל בה את הזוהמא ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה 'ושרי אשת אברם'). שרה אמנו מצידה לא שחררה את הגר שפחתה לחופשי, כדי שהוולד שעתיד היה לצאת מהגר לא יקרא על שם אברהם אלא על שם הגר (ראה גמ' קידושין דף סו ע"ב) ('תפארת יהונתן' פרשת לך לך ד"ה 'ותאמר שרי אל אברם') לכן גם אחרי ששרה מסרה את הגר לאברהם אבינו עדיין נקראה הגר בכינוי 'שפחה' שנאמר "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (בראשית טז, ה – ו).

היות שהגר היתה עדיין שפחה, לכן 'הזוהמא' נמשכה אליה יותר. ועל כך היא נקראה בשם 'הגר' משום שעל ידה ניגר הזוהמא מאברהם אבינו ('עבודת ישראל' למגיד מקוזני'ץ פרשת וירא ד"ה 'ותאמר שרה אל אברהם') אליה, כאשר הוא כיון להוציא בה את 'הסיגים' ולתקן את עצמו כמצרף כסף ('שמו אברהם' מערכת ה ערך הגר אות ו). לכן נאמר על שרה אמנו שאברהם היה טפל לה בכוח הנבואה, כי על ידה נפלט ממנו חלק הרע בשפחתו (ראה רש"י בראשית כא, יב) ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה 'ושרי אשת אברם', 'מדרש תלפיות' ענף הגר ד"ה ולעניות). הגר התעברה מאברהם, ושרה אמנו ראתה ב'רוח הקודש' שהעוּבר שלה היה 'סטרא אחרא' ממש, רע ומר. וזה היה מרוב הסיגים שהיו בו. על כן כיוונה שרה ועשתה בו 'עין הרע' ועל ידי כן גרמה שהפילה הגר את עוּברה (ראה 'בראשית רבה' מה, ה, וב'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת לך לך סימן טז כתב שטומאת העובר באה מהקליפה של הגר). אחר כך הגר שוב התעברה, וגם הפעם היה בעיבור הזה סיגים אך היו בו גם ניצוצי קדושה ויצא ממנה בנה 'ישמעאל' ('ככר לאדן' להחיד"א סימן ד על בראשית רבה פרשה מה, 'פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך ד"ה 'ועפ"ז אפשר שזה') (להרחבה בנושא 'עין הרע' ראה מאמרינו לפרשת בלק – 'סכנת עין הרע').

הסיגים והזוהמא שהיו באברהם אבינו יצאו בישמעאל בנה של הגר

ישמעאל נולד כאשר אברהם אבינו היה בגיל שמונים ושש, שזה בגימטריא שם 'אלקים' שהוא שם של מידת הדין – לרמוז שהתבררו מאברהם אבינו כל הדינים הקשים והסיגים ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג, פרק יח, 'פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך ד"ה ואברם בן שמנים שנה, 'אגרא דכלה' פרשת לך לך ד"ה ואברם בן פ"ו שנה). לכן אחר כך היה יכול יצחק להיוולד נקי לגמרי ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג, יח) מתוך בטנה של שרה כשהוא זך ובלי 'שמרים', לאחר שישמעאל יצא מהבטן של הגר יחד עם 'הרפש' ו'הטיט' ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת לך לך דף יג ד"ה אמור מעתה). כי יצחק הצדיק היה נחשב לפרי ואילו ישמעאל ל'קליפת הפרי' ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק שמן הטוב על הפסוק 'ואלה תולדות' ד"ה לתרץ) שהיא 'הפסולת' ו'הזוהמא' היוצאת לפני שמבשיל הפרי ('נזר הקודש' על בראשית רבה כט, ג ד"ה ואמנם כל זה) [להבנת ענין בני קטרה ראה 'חסד לאברהם' מעין שני נהר נו ד"ה 'אמנם נשאר', 'דבש לפי' מערכת ב אות כג,'צדקת הצדיק' דף יא אות עח].

זה הטעם שמיום שנולד יצחק, שמו של ישמעאל לא נזכר יותר בפסוקים אף שהוא עדיין היה גר בבית אברהם אביו (זוהר פרשת וירא דף קיח ע"ב ד"ה ותרא שרה). כך בתחילה הוא נקרא בדרך של חיבה בשמו 'ישמעאל' כגון "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ" (בראשית יז, כ) וכן "וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (בראשית יז, כה) וכן "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (בראשית יז, יח), אך אחרי שיצחק נולד הוא נקרא רק בכינויים אחרים כגון "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ" (בראשית כא, יב), וכן "וְגַם אֶת בֶּן הָֽאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא" (בראשית כא, יג) וכן "אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד" (בראשית כא, טז) ('כתם פז' על זוהר פרשת וירא דף קיח ע"ב ד"ה ותרא שרה), וכל זה מכיוון שישמעאל היה 'הפסולת' של אברהם אבינו ואילו יצחק היה נחשב לעומתו ל'זהב', ובמקום בו נמצא הזהב – הפסולת לא נחשבת לכלום (זוהר פרשת וירא דף קיח ע"ב ד"ה ותרא שרה. ראה 'האלשיך הקדוש' פרשת שמות א, ז ד"ה על כן האלקים).

ישמעאל היה מעורב אדם ובהמה, לפי שמצד אביו היה בו 'קדוּשה' ומצד אמו היה בו 'קליפה' שנחשבת כבהמה. וזה הסיבה שקרא לו המלאך "פֶּרֶא אָדָם" (בראשית טז, ו),"פֶּרֶא" – מצד אמו הגר, ו"אָדָם" – מצד אביו אברהם. והקדים "פֶּרֶא" ל"אָדָם" לפי שהטבע של אמו גבר אצלו יותר מהטבע של אביו, כפי שהוכיחו מעשיו (הרמ"ד וואלי בפירושו על ספר בראשית פרשת לך לך פרק טז ד"ה 'ויאמר לה המלאך') שכבר בגיל חמש עשרה הביא 'צלם' ועבד אותו עבודה זרה ('שמות רבה' א, א, 'מדרש תנחומא' פרשת שמות א), עבר איסורי עריות עם חמוֹתוֹ ועם זכרים ('דבש לפי' להחיד"א מערכת י' אות לג) והיה גוֹנב נפשות ואוֹכל נבלות ('בראשית רבה' מה, ט). וכן מטעם זה לא באים גֵּרִים מישמעאל ('פני דוד' להחיד"א פרשת וזאת הברכה אות ה ד"ה 'וזרח משעיר', 'חומת אנך' להחיד"א פרשת תולדות אות א בשם גורי האר"י ז"ל, 'ראש דוד' להחיד"א פרשת ראה ד"ה 'ויראה בהקדים' בשם האר"י ז"ל, עיי"ש) אלא מעשו הרשע, כי ישמעאל נולד מהבטן הפגומה של הגר בשוֹנה מעשו הרשע שנולד מהבטן הקדוֹשה של רבקה ('וימהר אברהם' לר' אברהם פלאג'י מערכת ג אות תסח ד"ה גרים).

ישמעאל ניצל ממות בזכות 'התשובה' שעתיד לעשות ובגלל גילו הצעיר

כאשר ראה אברהם אבינו כי בנו יצא לתרבות רעה, הוא היה מרבה להתפלל עליו שיחזור בתשובה. וזה מה שנאמר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (בראשית יז, יח), "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" – ביקש שיחזור בתשובה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תולדות על הפסוק 'כי זקן יצחק') וכן ביקש עבורו 'חיים' כי הרשע קרוי 'מת' והצדיק נקרא 'חי' ותפילתו היתה שהוא יהיה צדיק ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת תולדות ד"ה 'או יראה בדרך רמז קרוב', 'אור החיים הקדוש' פרשת לך לך יז, יח) ויחיה מתוך יראת ה' (רש"י בראשית יז, יח). ומתוך כך ה' הבטיחו שיעשה תשובה ('ילקוט שמעוני' פרשת נח רמז מח) ויזכה בסוף לעולם הבא ('אלשיך הקדוש' פרשת לך לך יז, כ), ואף יוליד שניים עשר נשיאים ויפרה וירבה זרעו מאוד מאוד שנאמר "וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית יז, כ).

אברהם אבינו ניסה לחנך את בנו ישמעאל במצוות על מנת ליישרו. כך היה בעת שהכין את הארוחה לשלושת המלאכים שביקרו אותו הוא היה נעזר בישמעאל בנו שנאמר "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ" (בראשית יח, ז), "הַנַּעַר" הוא ישמעאל שנעזר בו אברהם אבינו בכדי לזרז אותו במצוות ('בראשית רבה' מח, יג), והיה אברהם אבינו מוציאו מעומק 'הקליפות' והמקטרגים, ומחנכו במצוות כדי שלא יהיה מושרש 'בקליפות' ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וירא ד"ה נחזור לענין המלאכים). וכאשר נשלח ישמעאל ביחד עם הגר למדבר באר שבע ועמד למות בצמא, זרקה אותו הגר תחת אחד השיחים שנאמר "וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם" (בראשית כא, טו) וישמעאל התפלל אז לקב"ה. ועל אף שמיד קטרגו עליו מלאכי עליון בגלל מה שעתידים בניו להצר לישראל (בראשית רבה, נג, יד) הקב"ה החייה אותו, כי ראה שהוא עתיד לחזור בתשובה. וזה מה שנאמר "וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹקִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹקִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" (בראשית כא, יז) ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת כי תצא ד"ה 'כי תהיינה', 'יערות דבש' חלק א' דרוש טו ד"ה 'ולכך נאמר').

ישמעאל היה רשע במעשיו ולא היה ראוי להצילו, אך כיון שהיה רק בן שבע עשרה ('ילקוט שמעוני' פרשת וירא רמז צה, רמב"ן פרשת וירא כא, ט ד"ה 'וכן הלשון') לא היה עדיין העת להענישו (זוהר פרשת וירא דף קיח ע"ב ד"ה באשר הוא), לפי שאין מתחשבים בבית דין של מעלה בעבירות האדם ('מאמר חיקור דין' הרמ"ע מפאנו חלק ב, כג) ואין מענישים שם (זוהר פרשת וירא דף קיח ע"ב ד"ה באשר הוא) לפני גיל עשרים (זוהר וירא דף קיח ע"ב ד"ה באשר הוא, 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב, כג), וישמעאל שהיה צעיר נחשב כביכול 'צדיק' באותה העת ('מאמר חיקור דין' הרמ"ע מפאנו חלק ב, כג). וזה מה שנאמר על ישמעאל "כִּי שָׁמַע אֱלֹקִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" (בראשית כא, יז) "בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם" – כלומר שעל אף שישמעאל הוא רשע, לא היה עת להענישו כי היה מתחת לגיל עשרים (זוהר פרשת וירא דף קיח ע"ב ד"ה באשר הוא). ואז ה' גילה לו את הבאר שנבראה 'בין השמשות' בערב שבת של בריאת העולם, והוא שתה ממנה ('ילקוט שמעוני' פרשת וירא רמז צה) וניצל מהמוות (להרחבה בנושא הבאר שנבראה בין השמשות ראה מאמרינו לפרשת חוקת – 'בארה של מרים').

ישמעאל חזר בסוף ימיו בתשובה שלימה בכוח תפילת אברהם אבינו

על ידי חיבתו הגדולה של אברהם אבינו לבנו ישמעאל הושקטו ממנו כל המקטרגים, ואז התעוררו בו רשפי תשובה שהחלו עולים בקרבו. אמנם בלי הכנעת המקטרגים קודם לכן, לא היה מתאפשר לקבל את תשובתו ('פני דוד' להחיד"א פרשת חיי שרה אות יז ד"ה 'וה' בירך את אברהם') שבאה לו מכוח אותם 'ניצוצי הקדושה' שהם החלק הטוב שהיה בתוך ישמעאל ('פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך ד"ה 'ועפ"ז אפשר שזה, 'ככר לאדן' להחיד"א סימן ד' על בראשית רבה פרשה מה). ואכן ישמעאל עשה תשובה, והתייסר בסוף ימיו בחוֹלִי מעיים בשביל מירוק עוונותיו שנאמר "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית כה, יז), "וַיִּגְוַע" –במחלת המעיים (מדרש 'שכל טוב' בראשית כה, יז). וישמעאל הכניע את עצמו לפני יצחק אחיו בשעה שקברו את אברהם אביהם על ידי שהוליך את אחיו לפניו שנאמר "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה" (בראשית כה, ט) (גמ' בבא בתרא דף טז ע"א) ובזה הראה ישמעאל שהוא חזר בתשובה שלימה, לפי שאין סימן ברור יותר של 'תשובה שלימה' כמו ההכנעה (הרמ"ד וואלי בפרשת חיי שרה פרק כה ד"ה ויגוע ד"ה ויקברו).

לכן כמו שנאמר על אברהם אבינו "וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים" (בראשית כה, ז), "וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי" – שמעיד כי זכה לחיים נצחיים וקיימים, כך גם על ישמעאל נאמר "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל" (בראשית כה, יז) שמעיד כי זכה לחיים נצחיים וקיימים, משום שחזר בתשובה (זוהר פרשת חיי שרה דף קכד ע"ב ד"ה תא חזי יומין). ודבר זה רמז אברהם לישמעאל ואליעזר נעריו בעת שהלכו לעקידה שנאמר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר" (בראשית כב, ה), כלומר דווקא "פֹּה" בעולם הזה ישיבתכם היא עם החמור, אך לא בעולם הבא כי אליעזר עתיד להיכנס חי לגן עדן וישמעאל יעשה תשובה בסוף ימיו ('ילקוט חדש' ערך משיח ותחיית המתים לעתיד לבוא אות כ בשם הרמ"ע מפאנו. וראה על גלגולי נשמות שעבר ישמעאל לאחר מותו ב'מגלה עמוקות' פרשת בלק ד"ה 'בילקוט ע"פ מה'', 'דבש לפי' להחיד"א מערכת י' אות לג, 'ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל חלק ליקוטים פרק 'מספר עץ חיים', 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו אות נד ואכמ"ל). ויהיה בעל תשובה וצדיק (הרמב"ן בראשית כה, יז ד"ה 'ואלה שני') (להרחבה על אליעזר עבד אברהם ראה מאמרינו לפרשת דברים – 'עוג מלך הבשן').

ה' שמע את תפילת אברהם אבינו וקיבל את בקשתו על בנו ישמעאל (זוהר פרשת וארא דף לב ע"ב ד"ה 'אמר ליה') שנאמר "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" (בראשית טו, טו), "תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה" – בישרוֹ שישמעאל יעשה תשובה ('ילקוט שמעוני' פרשת נח רמז מח), והיא אמנם תהיה בחייו של אברהם (רש"י בראשית טו, טו), אך רק בסוף ימיו. לכן יש טעם הנקרא 'זרקא' על התיבה "וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֘" באותו פסוק בו הודיע ה' לאברהם אבינו כי שמע את תפילתו שנאמר "וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֘ שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם" (בראשית יז, כ) משום שטעם זה מאריך את התיבה ומלמד בזה שהוא יחזור בתשובה בסוף ימיו ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה 'ויאמר אברהם') על ידי מיתוק הזוהמא שבו ('תפארת יהונתן' פרשת לך לך טז ד"ה ויאמר לה), ותשובתו תתקן את מה שפגם וקלקל בחייו. והיות ששב בתשובה הותר לבן ישראל להיקרא בשמו אף שהיה בתחילה רשע ('זרע שמשון' לר' שמעון נחמני דף ו ע"ב ד"ה ויקרא האדם). וכן נקרא ר' ישמעאל כהן גדול ('מדרש אליהו' למחבר שבט מוסר דרוש א' סעודת הצדיקים ד"ה ואבוא).

ישמעאל נשׂא לאישה את עישה ופטימה והוא סימן לנביא השקר של הישמעאלים

ישמעאל הלך ולקח אישה מואבית בשם 'עשייה' ('ילקוט שמעוני' פרשת וירא רמז צה) ויש אומרים ששמה 'עָישה' ('פר אחד' על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק ל' ד"ה 'ועישה שמה'). האישה הזאת לא היתה טובה ולא מכניסת אורחים, והיתה מכה את ילדיה ומקללת אותם ואת ישמעאל בעלה (עפ"י 'ספר הישר' פרשת וירא ד"ה וישלח אבימלך) וגם כאשר בא אברהם אבינו לבקר את ישמעאל בנו בשעה שהתגעגע אליו, היא לא הראתה לו פנים טובות והניחה אותו לבדו בשעה שהיא נכנסה לאוהל. וכך נעשתה רעה בעיני אברהם אביו ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת יוד ערך ישמעאל אות ז ד"ה ישמעאל). אשה זו הביאה לישמעאל בת וארבעה בנים (עפ"י 'ספר הישר' פרשת וירא ד"ה וישלח אבימלך). בנים אלו היו בניו הראשונים של ישמעאל ונקראו בשם "נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם" (בראשית כה, יג) ('ספר הישר' פרשת חיי שרה ד"ה ובני מדין) כל אלו ירשו את טבע אימם ולא היו מכניסי אורחים, כמו שמצינו בבני קדר שהיו אכזריים בטבעם (ביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר פרק ל ד"ה 'הדבר הזה ושילחה').

ישמעאל גירש את האשה הזאת בעצת אברהם אביו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק ל, 'ילקוט שמעוני' פרשת וירא רמז צה) שרמז לו כי עליו לגרשה, וזה על אף שהביאה לו כמה בנים ('שמו אברהם' מערכת יוד ערך ישמעאל אות ז ד"ה ישמעאל). אחר כך ישמעאל נשׂא אישה שניה אחרת שהביאה לו אמו ממצרים ושמה היה 'פטימה'. אישה זו הביאה טובה לישמעאל והיתה מכניסה לו אורחים ('פרקי דרבי אליעזר' פרק ל, 'ילקוט שמעוני' פרשת וירא רמז צה. וראה שם באריכות את המעשה שהיה כאשר אברהם אבינו ביקר את ישמעאל), ואירחה גם את אברהם אביו בכבוד גדול (עפ"י 'שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת יוד ערך ישמעאל אות ז ד"ה ישמעאל). ישמעאל הביא ממנה את שאר בניו והם "וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא: חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה" (בראשית כה, יד –טו). ובסך הכל נולדו לישמעאל שנים עשר ילדים נשיאי אומות ('ספר הישר' פרשת חיי שרה ד"ה ובני מדין). וכל אותם צאצאים שיצאו מ'פטימה' אשתו השנייה של ישמעאל, מחזיקים גם כיום במידת הכנסת האורחים כטבע אמם (הוספות הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר ל' ד"ה 'וכ"כ סופרי הארץ').

שנים רבות אחר כך, כאשר מחמ"ד נביא השקר של הישמעאלים עזב את אשתו הראשונה, הוא הלך ונשא אישה שניה ששמה היה 'עישה' והיא היתה אישה קשה ורעה ולא הטיבה עמו. מאשתו הראשונה נולדה לו בת שלה הוא קרא בשם 'פטימה' (פאטמה) (שהיא היחידה שהביא לו צאצאים שחיו, והם שני נכדיו ששמם היה 'חסן' ו'חוסיין'). והסיבה שהוא קרא לה בשם זה, כי כוונתו שיהיה שמה כשם אשת ישמעאל השנייה שהיתה טובה עם ישמעאל. הוא ידע שאשתו השניה של ישמעאל הטיבה עמו, לפי שהיה בקי במדרשי רבותינו כפי שגם לקח הרבה מדבריהם ושׂם בתוך דבריו. ואכן כשם שעשתה פטימה אשתו השניה של ישמעאל, כך עשתה גם הבת פטימה למחמ"ד נביא השקר שהיתה סועדת ומטפלת בו לפני פטירתו (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק ל' ד"ה 'ושמה פטומה'). בזכות מעשיה ועוז רוחה, נחשבת פטימה בתו של מחמ"ד נביא השקר עד היום למוערצת בין נשות הישמעאלים. לכן נשים רבות אצלם נקראות בשם זה.

אוּמת ישמעאל גדלה והתחזקה בכוח תפילתו של אברהם אבינו

אברהם אבינו היה מתפלל על ישמעאל עד מתי שנולד יצחק, ואחר כך הפסיק להתפלל עליו ('שמו אברהם' מערכת ת' ערך תפילה אות מד ד"ה לא התפלל). בעקבות תפילתו של אברהם אבינו, ה' ברך את ישמעאל והבטיח כי הוא יפרה וירבה שנאמר "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית יז, כ), "שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם" – בזה הבטיחו כי שנים עשר ילדיו יתנשׂאו ויתעלו "וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד" – הבטיחו שתחול עליהם ברכת הריבוי יותר משאר העמים ('רבינו בחיי' בראשית יז, כ). כל הניצוצות החשובים של שנים עשר הנשיאים היו כבר כלולים בתוך ישמעאל שהוא היה 'הכלי המחזיק' והשורש שלהם. וזה מה שאמר המלאך להגר על ישמעאל בנה "כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ" (בראשית כא, יח) (הרמ"ד וואלי בפרשת וירא פרק כא ד"ה קומי שאי).

ההבטחה על ריבויים של אותם נשיאים התעכבה אַלְפַּיִם שלוֹש מאוֹת שלוֹשים ושלוש שנה מעת הבטחת ה' לאברהם אבינו, עד שהגיע המועד שהתרבו יוצאי חלציו של ישמעאל ריבוי רב בימי מחמ"ד נביא השקר של הישמעאלים, בערך בשנת ארבעת אלפים שלוש מאות ושמונים שנה לבריאת העולם. והיו בני הישמעאלים מצפים כל אותם השנים מתי תחול ההבטחה של ה' לאברהם אבינו. ואחרי שהיא אכן חלה, התחזקה המלכות בידם ('רבינו בחיי' בראשית יז, כ ד"ה 'ונתתיו' בשם רבינו חננאל) ונכבשו ארצות שלמות תחתם. וגם היום מלכותם מחולקת לשניים עשר נשיאים, רק שלא בקיאים באומות הישמעאלים לדעת מי הן. למעט המלכות הטורקית שוודאי הם מזרעו של 'נביוֹת' כי ממשלתם גדולה ונביוֹת היה הבכור (הרמ"ד וואלי פרשת חיי שרה פרק כה ד"ה 'אלה הם בני ישמעאל').

בני ישמעאל קרובים יותר אל הקדושה מבני עשו, לפי שאינם נוגעים באלוֹקוּת ומניחים את אחדותו יתברך ('קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני פרק 'חמה ולבנה וכוכבים' ד"ה עתה אפרש ועתה אודיעך). אך כיון שהם באים מהקליפה של הזנוּת כפי שהיה ישמעאל אבי אומתם ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין מאמר לו' חנוכה וראש חודש טבת אות כא ד"ה 'כבר אמרנו שנקרא'), על כן הם נקראים 'שחוֹרים' ו'מכוֹערים' על פי התורה הקדושה. וזה לעומת מי שהוא היפך מכך וגדוּר בזנוּת ויש לו גוף נקי ומהודר שאז נקרא "יְפֵה תֹאַר" כמו יוסף הצדיק שנאמר עליו "וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (בראשית לט, ו) (ראה רש"י ובעל הטורים בבראשית לט, ו). לכן כל אלו בני האדם שהם מקליפת ישמעאל כמו בני קדר שהם מזרעו ומשוקעים בתאוות הזנוּת, הרי הם שחוֹרים במראם החיצוני ('פרי צדיק' מאמר לו' חנוכה וראש חודש טבת אות כא ד"ה 'כבר אמרנו שנקרא').

אין גלות קשה יותר מהגלות האחרונה שהיא 'גלות ישמעאל'

מלכותם של הישמעאלים התארכה מכוח תפילת אברהם על בנו ישמעאל ('תפארת יהונתן' פרשת לך לך ד"ה וירד העיט על הפגרים) בשעה שאמר "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (בראשית יז, יח). ותפילה זו היא שגרמה להשליט את ישמעאל בארץ ישראל שנים רבות כשעם ישראל היו תחת ידיהם ('צרור המור' סוף פרשת נח ד"ה ובכאן רמזו במדרש), וכפי שאמר ה' לאברהם לאחר תפילתו "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ" (בראשית יז, כ) "וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית יז, כ). מלכותם של הישמעאלים היתה קשה לישראל, שכמה רעות עשו לישראל עינוּ אותם וגזרו עליהם שְמָדוֹת, ועד היום הם שולטים עליהם ולא נותנים להם לעמוד בדתם. ולא עוד אלא שאין לך גלות קשה (זוהר פרשת שמות דף יז ע"א ד"ה רבי יהודה פתח) וגדולה ('ילקוט חדש' ערך גלות אות סא) לישראל כמו 'גלות ישמעאל' (זוהר פרשת שמות דף יז ע"א ד"ה רבי יהודה פתח) שהיא גלות שעתידה להיות בעת אחרית הימים אחרי שיסתיימו ארבע גלויות – גלות בבל, גלות מדי, גלות יון, גלות אדום. וגלות ישמעאל תקיפה יותר מארבע הגלויות שקדמו לה ('עץ הדעת טוב' לרבינו חיים ויטאל זצ"ל על התהלים קכד, א) כי גזירות הישמעאלים קשות (ספר 'חבל נביאים' ובתוכו פירוש מהר"י סרוק הנקרא 'מנחת יעקב' דף ה ע"א ד"ה כבר ידעת).

אין אומה בעולם ששונאת את ישראל כמו בני ישמעאל ('רבינו בחיי' בראשית כא יד ד"ה ויתכן). ואין לישראל אומה יותר אויבת ממנה, שכל מטרתה לדלדל את ישראל, להקטין אותם ולמאוס בהם. ועליה צעק וקונן דוד המלך "אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר" (תהלים קכ, ה) ('אגרת תימן' להרמב"ם דף יד ע"א לפי דפוס פיעטרקוב ד"ה 'אבל מה שזכרת מעסק'). הישמעאלים רוצים להצר לישראל צרות קשות ומשונות שלא נראו כמותן, ורוצים להרוג ולכלות את הממון של ישראל ולבלוע אותם חיים בגוף ונפש יחד ולא להשאיר להם שורש וענף. לכן על גלות הישמעאלים אמר דוד המלך "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל: לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם: אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ" (תהלים קכד, א - ב) ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו על התהלים פרק כד, א - ג). וגודל השנאה ששונאים הישמעאלים את ישראל הוא דבר שלא ניתן לספר. לכן כדי להטיב עִם ישראל, ה' המליך עליהם את ישמעאל יחד עם מלכות אדוֹם ועל ידי כן הם לא שונאים כל כך את ישראל (ספר 'חבל נביאים' פירוש מהר"י סרוק מנחת יעקב דף ה ע"א ד"ה כבר ידעת).

כמה שירדפו ישראל אחרי הישמעאלים לשלום הרי שהם ירדפו את ישראל למלחמה, כמו שאמר דוד המלך "אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר הֵמָּה לַמִּלְחָמָה" (תהלים קכ, ז) ('אגרת תימן' להרמב"ם דף יד ע"ב לפי דפוס פיעטרקוב ד"ה 'אבל מה שזכרת מעסק') וגם דוד המלך התפלל לה' מפניהם "יַצִּילֵנִי מֵאֹיְבִי עָז וּמִשֹּׂנְאַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי" (תהלים יח, יח) ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי תהלים יח, יח ד"ה יצילני מאויבי). ואין לישראל תקוה אחרת בגלותם, זולתי שיבטחו בשמו הגדול יתברך שיושיעם מידם ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל על התהלים קכד, א). ולפי שעתיד הקב"ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, על כן הם נקראים 'ישמעאל' – שהוא מלשון "יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם" (תהלים נה, כ) ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לב), וכפי שהתפלל דוד המלך בתהלים על גלות הישמעאלים ואמר "בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם: נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ: עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (תהלים קכד, ו – ח) (עפ"י 'עץ הדעת טוב' לרבינו חיים ויטאל זצ"ל על התהלים קכד, א).

אומת ישמעאל זכתה לשלטון בארץ ישראל ואף בנו 'בית חוּפה' במקום הקודש ושם הרגיעה הלילי' אשת השטן בעוונות הרבים. וכל זה בזכות המילה שעשה ישמעאל אביהם, שבשבילה ניתן לשׂר הרוחני שלהם שליטה במקום ההוא ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק טז דף מ ד"ה 'וצא ולמד' עפ"י הזוהר). אך מכל מקום לא שוכנת שם הטומאה כבחוץ לארץ מקום משכן 'הקליפות' והשׂר, אלא רק יושבים מבני הישמעאלים בארץ ושואבים את שִׁפְעָם מבחוץ ממה שכנגד גבולם ואין להם חלק במקום הקודש כלל, וכל שכן במה שלמעלה ממנו. ואותה 'העבודה' שהם עושים שם מתגלגלת עד שיוצאת לחוץ אל משכן השר הרוחני שלהם ('זכר דוד' מאמר א פרק טז דף מ ד"ה 'וצא ולמד' מהרב טוב הארץ). וכיון שמילת ישמעאל ריקנית ('זכר דוד' מאמר א פרק ג דף ו ד"ה ואפשר) כי הם מלים לא פורעים וכל מי שמל ולא פרע כאילו לא מל ('חזה ציון' תהלים סט על הפסוק 'מוזר הייתי לאחי'), לכן שלטונם בארץ ישראל היה דווקא בשעת חורבנה, ולא בזמן שעמד בית המקדש על מכונו ושם הויה שהוא רחמים שלט בו ('חזה ציון' מזמור צב ד"ה ועל פי המדרש).

בני ישמעאל זכו למשול על ישראל במשך הגלות מכוח אברהם אביהם ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי על תהלים פרק יז ד"ה ויש עוד לפרשו). וכך גם במלחמה האחרונה שהיא מלחמת גוג ומגוג, עתידים הישמעאלים לעלות ביחד עם כל אומות העולם על ירושלים שנאמר "וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה" (זכריה יד, ב) (זוהר פרשת וירא קיט ע"א ד"ה עד שאשתלימו) ובראשם יעמוד מלך ישמעאל ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא קיט ע"א ד"ה 'וכדין יסתיימון' מהרמ"ק). ואז עתיד ה' להשמיד את בני ישמעאל ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מח) ואת שאר האומות ('בעל הטורים' בראשית כה, יח), ולעשות בהם נקמה ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא קיט ע"א ד"ה 'וכדין יסתיימון' מהרמ"ק) שנאמר "וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב" (זכריה יד, ג). וכשיפול ישמעאל באחרית הימים אז יצמח משיח בן דוד שהוא מזרע יצחק אבינו, וכפי שנרמז בסמיכות הפסוקים "עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם" (בראשית כה, יח – יט) ('בעל הטורים' בראשית כה, יח), וממשלתם של ישראל תעלה במקום ממשלת ישמעאל ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי על תהלים פרק מו ד"ה ועוד רומז בזה) במהרה בימינו, אמן.