פרשת מקץ – תיקונו של יעקב אבינו

לאחר שהשבטים ביקשו כי יעקב ישלח עמהם את בנימין למצרים נאמר "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה: וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ: וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה" (בראשית מב, לו – לח). אלו היו רק חלק מהצרות שעבר יעקב אבינו, וכפי שאמר על עצמו בשעה שעמד לפני פרעה "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" (בראשית מז, ט).

ויש להתבונן, מדוע יעקב אבינו שהיה בחיר שבאבות הקדושים התייסר וסבל הרבה מאוד במשך מאה ושלושים שנה לחייו?

נשמת אדם הראשון התגלגלה ביעקב אבינו כדי לתקן עוון 'גילוי עריות'

אדם הראשון היה צריך להמתין מלהיות עם חוה עד השבת, אך מחמת הפזיזות הוא הקדים לפני כניסת שבת ('ילקוט חדש' בפרק 'יעקב ודור שבימיו' אות כה בשם הרמ"ע מפאנו) בעוד יום, וזה גרם שהנחש הקדמון ראה אותו והתקנא בו והלך וחטא עם חוה ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת וישב דף כג ע"א ד"ה במדרש לא נתתי). לאחר שאדם הראשון גורש מגן עדן, הוא פרשׁ מחוה אשתו למשך מאה ושלושים שנה (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"ב ד"ה וכל מלין, זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב – נה ע"א ד"ה ואמר רבי יצחק וד"ה בתר מאה) כשבאותן השנים יצאו ממנו טיפות קרי לאוֹנסו (גמ' עירובין דף יח ע"ב. ראה זוהר פרשת אחרי מות דף עו ע"ב ד"ה 'ותרין רוחין' וכן זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה 'ואף על גב'), ואותם הטיפות הפכו לרוחות ושדים (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"א, גמ' עירובין דף יח ע"ב) הנקראים 'נגעי בני אדם' (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"ב ד"ה וכל מלין, זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב – נה ע"א ד"ה ואמר רבי יצחק. ראה זוהר פרשת בראשית דף יט ע"ב ד"ה 'אדם מאה'). מעשה הפזיזות נחשב לאדם הראשון כעוון 'גילוי עריות' ('ילקוט חדש' בפרק 'יעקב ודור שבימיו' אות כה בשם הרמ"ע מפאנו) יחד עם אותן הטיפות שיצאו במשך מאה ושלושים שנה ('מעולפת ספירים' ליום עשירי אות יט בשם הזוהר הקדוש, עפ"י 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויגש סימן מז על הפסוק 'ויאמר יעקב אל פרעה' ד"ה והנה אדה"ר) (להרחבה והבנת עניין 'נגעי בני אדם' ראה מאמרינו לפרשת וישב – 'שמירת ברית קודש').

נשמת אדם הראשון שָׁבָה והתגלגלה בתוך יעקב אבינו כדי לתקן את חטא 'גילוי העריות' ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת תולדות ד"ה והנה עתה עלה, 'דרך אמת' למהרח"ו על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב אות ב, 'חומת אנך' להחיד"א פרשת וישב אות ב, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת ויחי אות א, 'שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת וישב דף כג ע"א ד"ה במדרש לא נתתי). לכן אמרו רבותינו "דְּשׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הֲוָה" (ראה זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה ועשו הוה. וראה לשון דומה בגמ' בבא מציעא פד ע"א, גמ' בבא בתרא דף נח ע"א) שפירושו כי יופיו של יעקב היה יופיו של אדם הראשון, כשכוונתם גם לרמוז כי הוא עצמו היה נשמת אדם הראשון ('חומת אנך' להחיד"א פרשת וישב אות ב, 'עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת תולדות ד"ה והנה עתה עלה, 'דרך אמת' למהרח"ו על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב אות ב), כאשר התיבה "שׁוּפְרֵיהּ" מתפרשת גם כ'תיקון' כפי שנאמר "בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה" (איוב כו, יג) ('שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה מצאתי כתוב שאדם נתקן). כך יעקב אבינו תיקן את חלק הנשמה של אדם הראשון ('מגלה עמוקות' כתב יד עם פרישת שלום פרשת וישב ד"ה במדרש לפי שמצינו) והיה השלמת תיקונו ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת וישב דף כג ע"א ד"ה במדרש לא נתתי).

תיקונו של אדם הראשון בתוך יעקב אבינו נרמז בתיבת שמו 'יעקב', שכאשר עושים את אותיות התיבה במילואן כך: יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת, אזי כל 'האותיות הנעלמות' שהן כל האותיות למעט האותיות הראשונות יעק"ב – יוצאות ביחד שוות בגמטריא לתיבה 'תיקון' ('שפתי כהן על התורה' מתלמידי תלמידיו של האר"י ז"ל פרשת ויצא על הפסוק 'וישם שק במתניו'). וכן תחילת פרשת ויחי שבספר בראשית היא 'פרשה סתומה' כלומר נכתבה סמוך לסיום הפרשה הקודמת באותה השורה בתורה. והפסוקים של סיום הפרשה הקודמת ותחילת פרשת ויחי הם "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד: וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (בראשית מז, כז – כח), כאשר התיבה "מְאֹד" המסיימת את הפרשה רומזת באותיותיה לאדם הראשון וסמיכותה לתיבה "יַעֲקֹב" שבפרשה הבאה רומזת על גלגולו של אדם הראשון ביעקב אבינו ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת ויחי אות א).

מטעם זה יופיו הגשמי של יעקב אבינו היה כיופיו של אדם הראשון (ראה גמ' בבא מציעא דף פד ע"א, גמ' בבא בתרא דף נח ע"א, זוהר פרשת פנחס דף רמד ע"א ד"ה אריה נחית) שלפני החטא ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה 'א"ר יוסי שופרי' ממהרח"ו). והיתה צורתו דומה לאדם הראשון ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל סימן ג ד"ה וסוד הענין. ראה זוהר פרשת בראשית דף כא ע"ב ד"ה תליתאה נהירו) ממש (זוהר סבא דמשפטים דף קיא ע"ב ד"ה 'ובאונו שרה את' ס"א), ושׂרטוטי גופו של יעקב אבינו היו כשׂרטוטי גופו של אדם הראשון ('זוהר חדש' פרשת יתרו דף נא ע"ב ד"ה 'והוה שופרה ושרטוטין' סתרי תורה ואתה תחזה, 'אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קיא ע"א ד"ה ודיוקנא דיעקב' מהרא"ג) ממש (זוהר סבא דמשפטים דף קיא ע"ב ד"ה 'ובאונו שרה את' ס"א). לכן כל מי שהתבונן ביעקב היה כמסתכל ב'אספקלריא המאירה' (זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה תא חזי צלותא) שהיתה צורתו של יעקב אבינו עליונה וגופו קדוש, ולא היה גוף כזה מיום שנברא גופו של אדם הראשון (זוהר סבא דמשפטים דף קיא ע"ב ד"ה 'ובאונו שרה את' ס"א). על היופי הזה של יעקב אבינו היה יוסף בוכה בשעה שאביו נאסף אל המטה כפי שנאמר "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ" (בראשית מט, לג – נ, א), לכן נאמר "וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו" כלומר על מראה פניו שהיו דומים ליופיו של אדם הראשון אשר היה מכהה גלגל חמה ביופיו ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת ויחי דף לח ע"ב ד"ה ויאסוף רגליו).

הקב"ה בישר ליעקב אבינו כי הוא גלגולו של אדם הראשון ותיקונו

ה' הודיע ליעקב בעת שישן וחלם את חלום הסולם, כי הוא אדם הראשון ותיקונו ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויצא ד"ה עוד נוכל לומר שאמר). מטעם זה יעקב ראה אז את דמות הדיוקן של עצמו ב'כסא הכבוד' כי דמותו של אדם הראשון חקוקה שם ('נזר הקודש' על בראשית רבה פב, א ד"ה מדבר בדוד) וכן הראו לו בחלום מלאכי אלקים עולים ויורדים בסולם כמו מלך שיש לו חיילים רבים. ומחמת ידיעה זו יעקב הקִיץ כפי שנאמר "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ" (בראשית כח, טז) ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויצא ד"ה עוד נוכל לומר שאמר). לפני שיעקב נרדם הוא שׂם כמה אבנים תחת ראשו שנאמר "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כח, יא), אך כאשר הוא קם ראה שאותם אבנים שהוא שׂם מראשותיו הפכו לאבן אחת כפי שנאמר "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ" (בראשית כח, יח) (עפ"י רש"י בראשית כח, יא). וכן יעקב ראה כי הוא נמצא על 'אבן השתיה' אשר עליה הוּשתת העולם, ושממנה יצא 'כד עם שמן' הרומז לשפע מקור הברכות מגן עדן – ואז הבין שהוא בעצמו אדם הראשון שקודם החטא, ועליו עומד העולם (ספר 'סמיכת חכמים' לרב נפתלי כץ בהקדמה דף ז ע"ב טור ב) (להרחבה על אבן השתיה ראה מאמרינו לפרשת ואתחנן – 'אבן השתיה שבבית המקדש') (להרחבה על שמן המשחה ראה מאמרינו לפרשת צו - 'שמן משחת קודש').

הקב"ה קיפל את כל ארץ ישראל תחת ראשו של יעקב אבינו בשעה ששכב לישון שנאמר "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יג) (ראה רש"י בראשית כח, יג ד"ה שכב עליה), כי ראשו של אדם הראשון נוצר מעפרה של ארץ ישראל וכל שאר אבריו משאר הארצות (ראה גמ' סנהדרין דף לח תחילת ע"ב) ובהיות יעקב אבינו גלגולו של אדם הראשון לכן ה' יתברך קיפל את כל ארץ ישראל ונתנה תחת ראשו, כי כל ארץ ישראל היא בחינת ראשו של אדם הראשון אשר שורשו היה מארץ ישראל. ולכן גם בשכיבת ראשו של יעקב הוא קנה את כל הארץ כי היא בחינת ראשו ('נזר הקודש' על בראשית רבה סט, ג ד"ה קפלה כפנקס). ועוד ה' "אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" קרא ליעקב בשם "אֵ-ל" שנאמר "וַיִּקְרָא לוֹ אֵ-ל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לג, כ) (ראה גמ' מגילה דף יח ע"א בשם ר' אלעזר) מה שלא נקראו שאר הצדיקים והחסידים והאבות הקדושים – כי יעקב היה גלגול של אדם הראשון וחזר להיות כמו לפני החטא הקדמון שאז אדם הראשון היה כ'יחידו של עולם' ('ארבע חרשים' לר' יששכר בער בן ר' אלחנן פרק ח קנאת אפרים דף יט ע"ב ד"ה וימעלו).

שנים עשר השבטים היו ראויים לצאת כבר מאדם הראשון כפי שנרמז בפסוק "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה, א) שהתיבה "זֶה" היא גמטריא שנים עשר ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויצא על הפסוק 'וישם שק במתניו', 'מגלה עמוקות' כתב יד לר' נתן נטע שפירא עם פירוש פרישת שלום בפרשת וישב בחלק אופן הארבעים וחמש ד"ה בזוהר פרשת ויחי). אך לאחר שאדם הראשון חטא ('לב אריה' פרשת ויחי אות א ד"ה והנה מאחר שיעקב אבינו) וכן לאחר שקין הרג את הבל, מנע ה' מאדם הראשון את שאר הבנים ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויצא על הפסוק 'וישם שק במתניו'). ואחרי שאברהם ויצחק תיקנו באדם הראשון את חלקם ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת ויצא ד"ה ולכך לקח יעקב סימן) ויעקב אבינו בא וסיים את התיקון ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויצא על הפסוק 'וישם שק במתניו'), אז היה יכול יעקב להוציא שנים עשר שבטים ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת ויצא ד"ה ולכך לקח יעקב סימן) במקומו של אדם הראשון (עפ"י 'מגלה עמוקות' כתב יד עם פרישת שלום בפרשת וישב בחלק אופן הארבעים וחמש ד"ה בזוהר פרשת ויחי, עפ"י 'זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת ויצא ד"ה ובזה אפשר לבאר מדרש. וראה ב'נזר הקודש' על בראשית רבה פרשה ע, יב ד"ה 'ונרמז זה בביאתה' שמטעם זה יעקב היה רועה את צאן לבן כי היו כלולים בתוכם ששים רבוא נשמות ישראל שנדחו בחטא אדם הראשון ויעקב היה תיקונו של אדם הראשון. להרחבה בעניין צאן לבן ראה מאמרינו לפרשת ויצא – 'גלגול נשמות ישראל בצאן לבן'). 

יעקב אבינו השלים את תיקון שלושת העבירות שהיו צריכים לתקן האבות הקדושים באדם הראשון, עבודה זרה שפיכות דמים וגילוי עריות, ועל כך הוא ביקש "אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹקִים" (בראשית כח, כ – כא) וכוונתו בתיבות "בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה" לבקש על שלושת העבירות הללו שכולם נקראות בשם "דֶּרֶךְ" (ראה כיצד זה נלמד מהפסוקים ב'בראשית רבה' פרשה ע, ד ואכמ"ל). וכיון שהוא תיקנם, ידע יעקב שמכל האבות הקדושים דווקא הוא יעמיד את שנים עשר השבטים. והסימן שניתן לו היה התאחותן של שתים עשרה האבנים ששׂם מראשותיו לאבן אחת (ראה 'בראשית רבה' פרשה סח, יא) ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת ויצא ד"ה ולכך לקח יעקב). ורבותינו רמזו על השלמת אדם הראשון ביעקב אבינו כשאמרו "כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם" (ראה פרקי אבות ב, א) ש"תִפְאֶרֶת" היא מדתו של יעקב אבינו ו"הָאָדָם" רומז לאדם הראשון ('חסדי אבות' להחיד"א על פרקי אבות פרק ב ד"ה איזהו דרך ישרה) (להרחבה על תיקון חלקו של אברהם אבינו ראה מאמרינו לפרשת לך לך – 'האדם הגדול בענקים') (להרחבה על תיקון חלקו של יצחק אבינו ראה מאמרינו לפרשת  לך לך – 'תיקונו של יצחק אבינו').

יעקב התעכב שבע שנים עד שנשא אשה ותיקן את הפזיזות של אדם הראשון

רבקה אמנו ידעה שבנה יעקב צריך לתקן את חטא אדם הראשון, לכן אמרה לו שילך לבית לבן שנאמר "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה: וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ" (בראשית כז, מג – מד) וכוונתה ב"יָמִים אֲחָדִים" לשבע שנים כמו שנאמר אחר כך "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ" (בראשית כט, כ) (ראה 'בראשית רבה' סז, י). רבקה התכוונה שימתין שם שבע שנים לאשה ועל ידי כן יתקן את חטא גילוי עריות של אדם הראשון שלא המתין לשבת קודש. לכן רבקה לא יעצה ליעקב ללכת ל'ישיבת שם ועבר' היכן שהוא כבר היה בעבר, כי כוונתה שהוא יתקן את חטא אדם הראשון על ידי שימתין שבע שנים בביתו של לבן. וזה גם הטעם שיעקב לא נשאר להיאבק בעשו הרשע אלא ברח מפניו אל בית לבן על אף שהיה גבור כמותו ('שתי ידות' על התורה פרשת וישב דף כג ע"א ד"ה במדרש לא נתתי).

יעקב אבינו גלה לחרן יחד עם נשמת אדם הראשון שנאמר "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י)  ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק יח ד"ה ונתקן אותו, 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ בהקדמה דף מא עמודה ב' ד"ה טעם אחר), ואז בדרכו ביקש יעקב "אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (בראשית כח, כ), וכוונתו ב"וְנָתַן לִי לֶחֶם" שיזכה שם לאשה ('שתי ידות' על התורה פרשת וישב דף כג ע"א ד"ה וכדי לבא אל תוכן), לפי שהאשה נקראת בלשון נקיה בשם "לֶחֶם" כפי שנאמר אצל יוסף על אשת פוטיפר "וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (בראשית לט, ו) (עפ"י רש"י בראשית לט, ו ד"ה כי אם הלחם) ויעקב ביקש בזה מה' יתברך על עצמו, שיוכל להמתין לאשתו שבע שנים ועל ידי כן יפקיע את חטא גילוי עריות של אדם הראשון שלא המתין לשבת קודש וקלקל במעשה זה לעיני כל ('שתי ידות' על התורה פרשת וישב דף כג ע"א ד"ה וכדי לבא אל תוכן) ביום השישי לבריאה.

וכך אכן היה שיעקב נשא את רחל ולאה במתינות רבה ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק יח ד"ה ונתקן אותו, 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ בהקדמה דף מא עמודה ב' ד"ה טעם אחר) לאחר עבודה של שבע שנים כפי שנאמר "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי: וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים" (בראשית כט, יח – כ) ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת וישב דף כג ע"א ד"ה במדרש לא נתתי, 'יד יהודה' על 'מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק יח אותיות יא - יג). וכאשר יעקב לקח אותן לנשים היה זה בלילה היפך מה שעשה אדם הראשון שלקח את חוה ביום, וכך תיקן את חטא גילוי העריות ('עיר דוד' לר' דוד לידא בחלק בית אברהם חדר ג דף נ' ע"א ד"ה והשתא יבואר). ועל ידי מה שהתעכב מלהתחתן עד שהיה בן שמונים וארבע שנה הוא עשה היפך החיפזון של אדם הראשון, שנתקן על ידי זה (פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק יח אותיות יא - יג). וזה מה שאמר אחר כך יעקב לעשו אחיו "עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה" (בראשית לב, ה) רוצה לומר שהוא איחר עד עתה במשך שבע שנים כדי לתקן את חטאו של אדם הראשון ('שתי ידות' על התורה פרשת וישב דף כג ע"א ד"ה במדרש לא נתתי).

יעקב לא ראה קרי עד גיל שמונים וארבע ותיקן את הקרי של אדם הראשון

יעקב תיקן את חטא הקרי של אדם הראשון על ידי ששמר את עצמו ולא נשא אשׁה ולא ראה קרי עד גיל שמונים וארבע ורק אז התחתן ('דבש לפי' להחיד"א מערכת י אות כא, 'מדרש אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' דרוש ב' תקון העולם ד"ה והנה אבותינו הקדושים). וזה מה שאמר יעקב לראובן שהיה בנו הבכור מלאה "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי" (בראשית מט, ג) כלומר "אתה הטיפה הראשונה שלי משום שמימי לא ראיתי קרי" (רש"י בראשית מט, ג). וכמו שלתיקון הקרי צריך שמונים וארבע תעניות בימי השובבי"ם כמספר שמות הקודש אשר האדם פגם בהם, כן עשה גם יעקב אבינו כדי לתקן את אדם הראשון שהוא שהה שנה על כל יום של תענית, ובסך הכל שמונים וארבע שנה כמספר התעניות בימי השובבי"ם. ובזה הוא תיקן את עוון 'גילוי עריות' של אדם הראשון ('דבש לפי' להחיד"א מערכת י אות כא). לכן אף ש'הבכורה' עברה בסוף ליוסף כפי שנאמר על ראובן "וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל" (מלכים א' ה, א) עדיין המשיך ראובן להיקרא בכור שנאמר "בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי" (מלכים א' ה, ג) כדי לרמוז שבו נשלם תיקון אדם הראשון ('חומת אנך' להחיד"א על דברי הימים א' פרק ה ד"ה ויש להוסיף קצת).

כאשר לבן החליף ליעקב את רחל בלאה באותו הלילה, היה ליעקב צער קשה על כך ואמר לראובן שנולד מההחלפה שהוא תחילת חוֹליוֹ וצערוֹ (ראה 'בראשית רבה' פרשה צח, ד). והטעם לזה משום שיעקב טרח מאד לתקן את חטא 'גילוי עריות' של אדם הראשון וכל אותם השנים עד אז לא ראה שום קרי. והנה בגמר התיקון של אותם שמונים וארבע שנה הטעהו לבן ונמצא שחשב ברחל והתברר בבוקר שהיא היתה לאה, ולא עוד אלא שהתעברה באותו הלילה בראובן. לכן יעקב חשש שהוא פגם וכל יֵגִיעוֹ של שמונים וארבע שנה שחשב לתקן בהם לא תיקן, והצטער מה יהיה על הטיפה הזאת. אבל באמת כל זה היה מאת ה' ולא היה שום פגם ('חומת אנך' להחיד"א פרשת ויחי אות ג). ורמז על כך הוא שכל בני יעקב אבינו כולל ראובן נולדו לשבעה חודשי הריון ולא לתשעה חודשים שהם ר"ע ימים, בכדי ללמד שלא היה ביעקב שום 'רע' כפי שנקרא מי שפוגם חלילה את זרעו לבטלה וכמו שנאמר על עֵר בנו של יהודה "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה'" (בראשית לח, ז) ('ילקוט דוד' פרשת ויחי ד"ה 'ענין ארוך בתיקונים' מהמחבר).

יעקב היה יכול לשׂאת שתי אחיוֹת בלי שום צד של איסור בדבר, לפי שכך נברא אדם הראשון כאשר אין פירוד עריוֹת בין אח לאחות והכל הוא באחדות ואחוה, ורק מחמת החטא של אדם הראשון נאסרו אחר כך בעריות. ולכן יעקב אבינו שהיה גלגול נשמתו של אדם הראשון ותיקן את הקלקול שנעשה על ידו, הותר לו להינשא לשתי אחיות. ודבר זה היה ראוי להמשיך לכל הדורות לוּלא שחטאו ישראל בעגל שאז שוב נאסרו בעריוֹת ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויקח העבד עשרה גמלים'). ואדרבא במה שנעשה יעקב לעבד אצל לבן הארמי והתחתן עם שתי האחיות, הוא זכה להוציא משם 'שתי טיפות' קדוֹשוֹת שהן רחל ולאה אשר נפלו אצל 'החיצונים' על ידי קלקול אדם הראשון ('זרע ברך' פרשת ויצא ד"ה ובזה אפשר לבאר מדרש), ובזה הוא נטל את שלו היות שהיה בעצמו גלגול אדם הראשון ('בגדי אהרן' לר' אהרן תאומים דרשן פרשת מקץ דף לג ע"ב ד"ה 'להבין כוונתם אקדים' מהשל"ה הקדוש) (להרחבה על עניין העריות שהותרו בתחילת הבריאה ראה מאמרינו לפרשת חיי שרה – 'זיווגו של האדם').

יעקב קיבל על עצמו יסורים כדי לתקן את המאה ושלושים שנה של אדם הראשון

יעקב קיבל על עצמו גלות ויסורים קשים ולפחד מלבן ומעשו הרשע כדי לתקן את חטא העריות של אדם הראשון ('פני דוד' פרשת ויצא אות יד ד"ה ועל פי זה אומר) לכן כל מאה ושלושים שנה הראשונות שחי בהם יעקב, היו כולם בייסורים וגלות ('שער הפסוקים' האר"י ז"ל פרשת ויגש סימן מז ד"ה ויאמר יעקב אל פרעה) וצרות רבות ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת ויחי אות א) והכל כדי לכפר מאה ושלושים שנה שפרש אדם הראשון וראה בהם קרי. וזה מה שאמר יעקב כאשר הוא בא לפני פרעה "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (בראשית מז, ט) אמר "מְעַט וְרָעִים" כנגד קלקול הזרע הנקרא "רַע" אשר היה צריך להיתקן במשך כל אותם מאה ושלושים שנה על ידי רעת היסורים שבהם נתקנים העוונות ('שער הפסוקים' האר"י ז"ל פרשת ויגש סימן מז ד"ה ויאמר יעקב אל פרעה). וכיון שֶׁשָּׁנִים אלו תיקנו את הפגם של האדם הראשון לכן קרא להם "יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי", כלומר שעל אף שהיו רעים מצד הצער הרי שיקראו 'שנות חיים' מצד התיקון ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת תולדות ד"ה ונלע"ד דאפשר דיצחק) (להרחבה על תיקון העוונות על ידי היסורים ראה מאמרינו לפרשת תולדות – 'מעלת היסורים').

כאשר יעקב ברח מפני אליפז בנו של עשו הרשע שרדף אחריו במצות אביו, הם נפגשו. אז אמר לו יעקב שבמקום להורגו ייקח את כל אשר לו ויניחהו ערום, וְיַרְאֶה את הדברים לאביו. וכך עשה אליפז ונשאר יעקב ערום כבצאתו מרחם אמו. ויעקב נכנס לנהר שהיה שם כדי להתחבא מפני ערומו. ובעוד שיעקב היה בתוך הנהר, בא פָּרָשׁ אחד שרכב על סוס ופשט את בגדיו וירד לנהר לקרר את עצמו. אז באה זרימת נהר חזקה ביותר ושטפה את הַפָּרָשׁ וחנקה אותו. ויעקב עלה ולבש את בגדיו של הַפָּרָשׁ ורכב על הסוס. וכיון שהוא חשש כי קרובי הנטבע יראוהו ויכירו את בגדיו וסוסו ויעלילו עליו עלילה, לכן הוא הלך תכף ונטמן בבית שֵׁם וְעֵבֶר במשך ארבע עשרה שנה. ויעקב קיבל אז על עצמו להיות כמה שעות בתוך הנהר ובסכנת חנק כדין הבא על 'אשת איש' שמיתתו בחנק, כדי לתקן את חטא 'גילוי עריות' של אדם הראשון ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויצא אות יד ד"ה 'ועל פי זה אומר' בשם זקנו ר' אברהם אזולאי).

ונרמז התיקון של המאה ושלשים שנה של אדם הראשון גם בפסוק "וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" (בראשית כז, כב), התיבה "הַקֹּל" נכתבה כשהיא חסרה את האות ו', לפי שהיא רומזת על אותם ק"ל שנים ראשונות של יעקב שבהם תיקן את ק"ל שנים של אדם הראשון ('מגלה עמוקות רנב אופנים' אופן קצא בהגה). אמנם אחרי אותם השנים שיעקב תיקן, נותרו שבעה עשרה שנה לחייו שבהם הוא ישב בהשקט בבטח וחיים טובים, וכפי שנרמז בפסוק "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (בראשית מז, כח). כי אחרי שיעקב הצליח לתקן את חטא אדם הראשון בחלק 'גילוי עריות', הוא המשיך בנחת ושלוה טו"ב שנים ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת ויחי אות א) בלי רע, לעומת מאה ושלשים השנים הראשונות שבהם נתקן 'הרע' ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויגש סימן מז ד"ה ויאמר יעקב אל פרעה) שהוא השחתת הזרע הנקרא "רַע בְּעֵינֵי ה'" (בראשית לח, ז) (עפ"י 'אשל אברהם' לר' אברהם טוביינה על טעמי המצוות בספר 'עץ החיים ואשל אברהם' מצוה א ד"ה 'ונחזור לדברי הזוהר' ועיי"ש בעניין נשמת אדם הראשון שהיתה בתוך יעקב באותם שבעה עשרה שנה האחרונות לחייו. וראה בזה גם 'שער הפסוקים' להאר"י פרשת ויגש סימן מז על הפסוק 'ויאמר יעקב אל פרעה' סוף ד"ה 'צריך להבין').

וכן נרמז מה שנתקן אדם הראשון בסמיכות הפסוקים "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָֽחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד: וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (בראשית מז, כז – כח), סמך את שתי התיבות "מְאֹד: וַיְחִי" כי תיבת "מְאֹד" רומזת לאדם הראשון שהן אותן האותיות, ובא ללמד שהוא היה "חי" ביעקב אבינו ולא הוצרך לתיקון נוסף. כי כל ימיו של יעקב היו מכאובים עד אשר זוקק לגמרי והיתה מטתו שלמה ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויחי ד"ה עוד ויחי לפי), שיעקב תיקן הרבה "מְאֹד" את אדם הראשון ונתן לו 'חיים' יותר משאר אבותיו הקדושים ('מחשוף הלבן' תחילת פרשת ויחי ד"ה ויחי יעקב בארץ מצרים) ועל ידו נשלם תיקונו ('חומת אנך' להחיד"א פרשת ויחי אות א). ועוד פרשת ויחי שבתורה היא פרשה 'סתומה', בכדי לרמוז שתיקון זה שנעשה הוא דבר 'הסמוי מן העין' ואינו ידוע אלא ליחידי הדור ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויחי ד"ה עוד ויחי לפי).

יעקב אבינו לא מת כי השלים לתקן לגמרי את חטאו של אדם הראשון

עד ימיו של יעקב אבינו כל מי שהגיע עתו למות היה מתעטש ומת מיד. מטעם זה נהגו לומר למי שמתעטש "חיים טובים" משום שלא היה לו חיים. אך יעקב אבינו ביקש שיהיה חולי לפני מותו של האדם, כדי שיוכל אדם לצוות את בניו ולא יהיה מחלוקת על הנכסים ('ילקוט חדש' ערך מיתה אות עג). אמנם היה ליעקב טעם נוסף, שהיה יכול להיות קטרוג וערעור על אדם הראשון מצד הבריות בטענה שהוא גרם להם את המיתה בעולם. אבל עכשיו שיש חוֹלי לפני המוות אזי מחמת קושי החוֹלי ('מדרש תלפיות' ענף יעקב ד"ה 'יעקב ביקש' בשם שפתי כהן על התורה) והצער ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויחי על הפסוק 'הנה אביך חולה (רוב בני האדם הללו מתירים את עצמם למיתה ('מדרש תלפיות' ענף יעקב ד"ה 'יעקב ביקש' בשם שפתי כהן על התורה) ומבקשים מיתה בכל יום, ואין יותר תרעומת על אדם הראשון. ואם יבוא הנפטר בעצמו בטענה על אדם הראשון אומרים לו "אתה עצמך שאלת את המיתה!" ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויחי על הפסוק 'הנה אביך חולה'). ודווקא יעקב ביקש את 'החולי' על פי טעם זה, כי הוא היה סוף גלגולו ותיקונו של אדם הראשון ('מדרש תלפיות' ענף יעקב ד"ה 'יעקב ביקש' בשם שפתי כהן על התורה) (להרחבה בענין החולי של אדם ראה מאמרינו לפרשת משפטים – 'רפואת החולים').

כל האבות חמדו את מערת המכפלה כי אדם הראשון חצב אותה והאבות היו תיקונו של אדם הראשון, שאברהם תיקן את חלק 'הנפש' יצחק את חלק 'הרוח' ויעקב את חלק 'הנשמה' של אדם הראשון ('ילקוט דוד' פרשת ויחי ד"ה יעקב וכל האבות חמדו), והיו צריכים כולם להיקבר שם יחד עם אדם הראשון כי הם היו גלגוליו. לכן ציוה יעקב את יוסף "וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם" (בראשית מז, ל) לפי שאני השלמתי את הגלגולים של אדם הראשון. והרמז לכך כי הגמטריא של התיבות "וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי" כאשר תיבת "אֲבֹתַי" נגרסת לפי 'אם למקרא' כלומר במילוי אות ו' כך 'אבותי' ועם הכולל של שלש התיבות – יוצאים בגמטריא 'לתשלום גוף של אדם'. ומטעם זה ציוה יעקב את יוסף "וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם" ולא בקבר אחר ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויחי ד"ה 'ועד"ה קרא ליוסף') לפי שזה שלימות תיקון חטא אדם הראשון ('ילקוט דוד' פרשת ויחי על הפסוק 'וקברתני בקבורתם' מהזוהר) שהוא עצמו גמר התיקון שלו ('לב אריה' פרשת ויחי אות ב סוף ד"ה 'לפי זה נראה לי' ועיי"ש עוד, 'נזר הקודש' על בראשית רבה סג, ב ד"ה ואמנם), להיקבר בקברם של שאר האבות ('לב אריה' פרשת ויחי אות ב סוף ד"ה 'לפי זה נראה לי' ועיי"ש עוד) (להרחבה בעניין מערת המכפלה ראה מאמרינו לפרשת חיי שרה – 'מערת המכפלה').

אחרי שתוקנה נשמת אדם הראשון "יעקב אבינו לא מת" (ראה גמ' תענית דף ה ע"ב) ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף ל ע"א טור א) רק אחזה אותו שינה עמוקה באחרית ימיו ('אור החיים הקדוש' בראשית נ, א) והיה נראה בגופו דומה למת ('צמח דוד' לבעל שו"ת בית דוד פרשת ויחי ד"ה בפ"ק דתעניות יעקב אבינו). והטעם בזה, כי אחרי שהושלם תיקון חטא אדם הראשון על ידי יעקב הרי דין הוא שיעקב יחיה ולא ימות כדי לקיים בו מה שהיה צריך להיות לכתחילה שהאדם יחיה לעולם. וזה גם נרמז בסמיכות התיבות "מְאֹד: וַיְחִי יַעֲקֹב" (בראשית מז, כז – כח) שמחמת תיקונו של אדם הראשון שהוא אותיות "מְאֹד", מתקיים "וַיְחִי יַעֲקֹב" ('חומת אנך' להחיד"א זצ"ל פרשת ויחי אות א) כי יצא מקללת האדם "מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז). ולכן אמרו רבותינו על יעקב "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" (ראה גמ' תענית דף ה ע"ב) ('ראש דוד' להחיד"א סוף פרשת תולדות ד"ה וחשבתי דרכי), ובזה רמזו גם על אדם הראשון שהיה בתוכו ולא הוצרך להתגלגל עוד ('שפתי כהן על התורה' פרשת בראשית ד"ה כדאיתא בזוהר) כי כבר נתקן ביעקב אבינו עליו השלום ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויחי ד"ה עוד ויחי לפי) (להרחבה על כך שיעקב אבינו לא מת ראה מאמרינו לפרשת ויחי – 'יעקב אבינו לא מת'). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן