פרשת ויחי - מעלת שיר של פגעים

יוסף ואחיו הלכו ללוות את יעקב בשעת קבורתו שנאמר "וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם" וכן נאמר "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים" (בראשית נ, ז – י). וידוע המנהג שבשעה שמלווים את המת אומרים 'שיר של פגעים' שהוא מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי אֱלֹהַי אֶבְטַח בּוֹ: כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת: בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ: לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם: מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם: יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ: רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה: כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ: לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ: עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ: עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין: כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי: יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ: אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי" (תהלים מזמור צא, א - טז) ('קונטרס היחיאלי' פרק ט בית עולמים ד"ה גם בדרך אומרים).

ויש להבין, מדוע מזמור תהלים זה נקרא בשם 'שיר של פגעים'? ומדוע עם ישראל נוהגים לאומרו כשיש חלילה מצות לווית המת?

אדם הראשון תיקן את 'שיר של פגעים' כדי להכניע את המזיקים

לאחר החטא הקדמון אדם הראשון פרשׁ מאשתו למשך מאה ושלושים שנה שבהם ישב בתוך מי הגיחון ועשה תשובה. אך אותן השנים לא נתקנו כראוי ('ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל דף י"ז ע"ב בנושא 'פירוש מאמרי רז"ל על דרך הסוד' ד"ה גם, 'עמק המלך' שער עולם התוהו פרק מב ד"ה והיא לוקחת חסדים) כי אשת השטן היא הלילי' היתה מחטיאה אותו ('ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל דף י"ז ע"ב בנושא 'פירוש מאמרי רז"ל על דרך הסוד' ד"ה גם, 'עמק המלך' שער עולם התוהו פרק מב ד"ה והיא לוקחת חסדים), וגרמה שיצאו ממנו טיפות קרי לאוֹנסו (גמ' עירובין דף יח ע"ב. ראה זוהר פרשת אחרי מות דף עו ע"ב ד"ה 'ותרין רוחין' וכן זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה 'ואף על גב'), ועל ידן נולדו ממנו רוחות ושׁדים ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרמב"ן, 'ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל דף י"ז ע"ב בנושא 'פירוש מאמרי רז"ל על דרך הסוד' ד"ה גם, 'עמק המלך' שער עולם התוהו פרק מב ד"ה והיא לוקחת חסדים) שנקראו 'נגעי בני אדם' (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"ב ד"ה וכל מלין, זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב – נה ע"א ד"ה ואמר רבי יצחק, 'צרור המור' פרשת בראשית ד"ה ובזה צדקו דברי הרמב"ם) וגם נקראו 'פגעים רעים' ('חיי אברהם' על טעמי המצוות לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות אות רלא), וכולם נדבקו אליו ('צרור המור' פרשת ויקרא ד"ה ולפי שבסבת חטא אדם הראשון) (להרחבה והבנת עניין 'נגעי בני אדם' ראה מאמרינו לפרשת וישב – 'שמירת ברית קודש').

וכשראה אדם הראשון את כל הרוחות הרעות והפגעים שנוצרו על ידו, הוא תיקן כנגדן את מזמור התהלים "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן". לכן מזמור זה נקרא 'שיר של פגעים' (ראה גמ' שבועות דף טו ע"ב ורש"י ד"ה 'ושיר של פגעים', גמ' ירושלמי עירובין פרק י הלכה יא) ('חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות אות רלא ד"ה 'ואני הכותב' בשם 'צרור המור') כי הוא כנגד 'הפגעים' שהוליד אדם הראשון כשפרשׁ מאשתו ('חיי אברהם' על טעמי המצוות אות רלא ד"ה 'ואני הכותב') שנבראו במאה ושלושים שנה ('דבק מאח' לר' אברהם חמוי מערכת כ אות ט). וכן יש במזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" מאה ושלושים תיבות, וזה כאשר מוסיפים אחד כנגד הכולל וכן מוסיפים את הפסוק שלפני "וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" (תהלים צ, יז) וגם כופלים את הפסוק האחרון "אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי" (תהלים צא, טז). וכל תיבות אלו יחד הן כנגד אותן מאה ושלושים שנה שפרשׁ בהן אדם הראשון מאשתו ('צרור המור' פרשת ויקרא ד"ה ולפי שבסבת חטא אדם הראשון, 'חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות אות רלא מהמחבר), ונתקנו במזמור זה כדי שאפשר יהיה לעמוד מול המזיקים שנתהווּ אז ממנו ('צרור המור' פרשת בראשית ד"ה ובזה צדקו דברי הרמב"ם).

'שיר של פגעים' מסוגל להבריח את אותם המזיקים שנבראו על ידי אדם הראשון ('צרור המור' פרשת בראשית ד"ה ובזה צדקו דברי הרמב"ם) ולהתיש את כוחם ('דבק מאח' לר' אברהם חמוי מערכת כ אות ט). ולכן נאמר במזמור "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י) ('צרור המור' פרשת ויקרא ד"ה ולפי שבסבת חטא אדם הראשון, 'חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות אות רלא מהמחבר) "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" – היא לילי' הרשעה אשת השטן ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי על תהלים צא, י ד"ה לא תאונה אליך רעה, 'ארץ החיים' על התהלים מזמור צא אות ע על הפסוק 'לא תאונה אליך רעה', 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא ד"ה נחזור לשמעתין) שהיא נקבה וגורמת לחמם את האדם ולהחטיאו בלילה בעוון קרי ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי תהלים צא, י ד"ה לא תאונה אליך רעה). "וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" – כנגד אותן רוחות שנוצרו בעוון הקרי ('צרור המור' פרשת ויקרא ד"ה ולפי שבסבת חטא אדם הראשון) ונקראות 'נגעי בני אדם' (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"ב ד"ה וכל מלין, זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב – נה ע"א ד"ה ואמר רבי יצחק, 'צרור המור' פרשת בראשית ד"ה ובזה צדקו דברי הרמב"ם), וכנגד הס"מ ('ארץ החיים' על התהלים מזמור צא אות ע על הפסוק 'לא תאונה אליך רעה', 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא ד"ה נחזור לשמעתין) שלא יתקרב ל"אָהֳלֶךָ" שהיא אשתך כדי להחטיאה ('ארץ החיים' על התהלים מזמור צא אות ע על הפסוק 'לא תאונה אליך רעה').

שיר של פגעים מציל מכל הפגעים והמזיקים שרוצים להרע לאדם

אין מקום פנוי מן הארץ עד לרקיע כי הכל מלא גדוּדים רוחניים לפעול את פעולתם ותפקידם אשר הופקדו עליו. יש מהם ממונים לחיים לטוב לחסד ולרחמים, ויש מהם מקטרגים ומזיקים הממונים למלחמה לרע ולמוות ('שערי אורה' לר' יוסף גי'קיטליא השער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדנ-י שפתי תפתח, 'טעמי המצוות' לרקנאטי בחלק פירוש התפלות ד"ה שמור רגלך כאשר תלך, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק סט דף קפב ד"ה 'וענין צורך ותועלת הזמירות' בשם 'מטה משה'), וכולם עומדים ('שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדנ-י שפתי תפתח) ופורחים באויר. ועל אלו המזיקים התייסד 'שיר של פגעים' כפי שנאמר בו "כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת" (תהלים צא, ג) וכן "בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ" (תהלים צא, ד) ('שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדנ-י שפתי תפתח, 'טעמי המצוות' לרקנאטי בחלק פירוש התפלות ד"ה שמור רגלך כאשר תלך, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק סט דף קפב ד"ה 'וענין צורך ותועלת הזמירות'), וגם "לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה" (תהלים צא, ה) וכן "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ" (תהלים צא, ו)  ונאמר "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ" (תהלים צא, יא) ('שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדנ-י שפתי תפתח).

מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) הוא כנגד הסטרא אחרא (עפ"י 'של"ה הקדוש' בשער האותיות ד"ה הרי בכל ע"ש ג' טבילות), ושומר מן המזיקין ('זיקוקין דנורא ובעורין דאשא' לר' שמואל הקטן על אליהו רבא פרק ל אות קטז בפירוש ד"ה פי' אחר) ומבטל פגעים רעים ('ארץ החיים' לר' חיים הכהן על התהלים מזמור צא אות א) ומבריח את השׁדים ('תולדות יעקב יוסף' פרשת אמור אות א). המזמור עוזר להינצל מכמה רוחות שחושבות לשלוט על ישראל ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי למוצאי שבת אות כב) ומשוטטות בכל העולם ומשׁרות פחד על בני האדם (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה בתר דאתבריאו). אמירת 'שיר של פגעים' טוב לדחות את כל הדברים שמצערים לאדם בעולם הזה בחייו ואחרי מותו ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש שמונה וארבעים במיתת אם דף רו ע"א). והוא מרחיק את כל הרוחות שמבקשים להזיק, אל מחוץ ליישוב בני האדם ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי למוצאי שבת אות כב). ולכן נתקן לאומרו בכל שעה שפחדם של הרוחות שׁוֹרה בעולם (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה בתר דאתבריאו).

ישנם ששה סוגי מזיקין בעולם, ואלו הם מזיקין שנבראו מאדם הראשון באותם מאה שלושים שנה שפירש מאשתו, מזיקין שנבראים בקרי של כל אדם, מזיקים שנולדים מרוּחה של נעמה על ידי שני המלאכים עז"א ועזא"ל, מזיקים שנעשים מנפשות הרשעים אחרי מותם, מזיקים שנולדים מנעמה בשעה שבני אדם חוטאים בחזיון לילה במחשבתם עם נשים. וכנגדם נאמרו שש לשונות במזמור 'שיר של פגעים' והם "מִפַּח יָקוּשׁ" (תהלים צא, ג) "דֶּבֶר הַוּוֹת" (תהלים צא, ג) "מִפַּחַד לָיְלָה" (תהלים צא, ה) "חֵץ יָעוּף יוֹמָם" (תהלים צא, ה) "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל" (תהלים צא, ו) "קֶּטֶב יָשׁוּד" (תהלים צא, ו) ('ארץ החיים' לר' חיים הכהן על התהלים מזמור צא אות א). ועוד ישנן ארבע כתות של שֵׁדִים וכולן מוזכרות בפסוק "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין" (תהלים צא, יג) ('רבינו בחיי' פרשת נשא פרק ז, א ד"ה ונראה לפי המדרש). ובמזמור מבקשים כי ה' יפיל את כל המזיקין שנאמר "יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ" (תהלים צא, ז), וזה על ידי שם שד"י השומר מפני המזיקין שנאמר "בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" כמו ששֵׁם זה מגן במזוזה (ספר 'רזיאל המלאך' דף ו ד"ה ג' קרבנות האלה, 'צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד בסוף פרשת פקודי ד"ה ובזה יובן אחר).

אין ב'שיר של פגעים' את האות ז' לפי שכל האומרו אין צריך כלי זיין ('מדבר קדמות להחיד"א מערכת ו, ד בשם ר' דוד אבודרהם) כדי להינצל מן הפגעים לפי שהוא עצמו כלי זיין ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרמב"ן). ואין בו אות ז' גם כדי ללמד שכל האומרו ז' פעמים אינו יכול להזיק לו שום כלי זיין (ספר 'תשבץ קטן' סימן רנז ד"ה בויהי נועם נעלם). וכאשר אומרים את מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) וכופלים את הפסוק האחרון "אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי" (תהלים צא, טז) ומוסיפים את הפסוק האחרון במזמור הקודם לו "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָ-י אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" (תהלים צ, יז) הרי כולם יוצאים ביחד מאה עשרים ותשע תיבות, שזה גמטריא של התיבות 'כלי זין' כאשר מוסיפים עוד שתיים כנגד שתי התיבות, ללמד שחשוב מזמור זה להגן בעת צרה מכל כלי זיין ('סדר היום' לר' משה בן מכיר תפילת ערבית למוצאי שבת סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה).

גדולי הדורות אמרו שיר של פגעים כדי להינצל מהסטרא אחרא

רבקה אמרה 'שיר של פגעים' בשעה שיעקב נכנס ליצחק אביו ('מגלה עמוקות' על התורה לר' נתן נטע שפירא פרשת ויצא ד"ה 'נחזור לשמעתין' מהמדרש) כי בכל מקום שעשו הרשע הלך היה שִׂטְנוֹ עמו, וכן היה כשבא עשו הרשע אל אביו ('מגלה עמוקות' על התורה לר' נתן נטע שפירא פרשת ויצא ד"ה 'נחזור לשמעתין') גם הס"מ נכנס עמו ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא ד"ה 'נחזור לשמעתין', 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת תולדות ד"ה באותו מזמור) עם כל מחנותיו ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת תולדות ד"ה באותו מזמור) וגהינום בידו. לכן יצחק נחרד מאוד שנאמר "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד" (בראשית כז, לג). רבקה אמרה "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י) כדי לבטל כוח הלילי' וכן הס"מ. וגם אמרה "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ" (תהלים צא, יג) ראשי תיבות 'עשו'. ועל ארבעת נשיו של הס"מ שהן אגרת, לילית, מחלת ונעמה, אמרה רבקה לבנה יעקב "עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין" (תהלים צא, יג) שרומזים עליהן. רבקה גם ביקשה שהקב"ה יציל את יעקב מכל שבע המלכים של מלכות אדום הרמוזים באותו המזמור ('מגלה עמוקות' על התורה לר' נתן נטע שפירא פרשת ויצא ד"ה 'נחזור לשמעתין').

כאשר יצא יעקב אבינו מישיבת שם ועבר, הלך הס"מ עמו כדי לבלבלו ולקטרגו ולהיאבק עמו שנאמר "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה" (בראשית כח, י) "וַיֵּלֶךְ" – לא הגיד מי זה שהלך, כי היה זה הס"מ שנלווה אליו ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא ד"ה נחזור לשמעתין) שהוא "חָרָנָה", כלומר 'חרון אף' של מקום. לכן הוצרך יעקב לומר 'שיר של פגעים' כנגדו כפי שנרמז מיד בפסוק שאחריו "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ" (בראשית כח, יא), כי הסטרא אחרא שהוא היצר הרע והשטן ומלאך המוות היה רודף אחרי יעקב מרגע שראה שיצא מבית מדרשו של שם ועבר ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא ד"ה ע"ד הדרש, 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת ויצא מהדורה שניה ד"ה 'ע"ד הדרש' עם פרישת שלום). ועל כך אמר יעקב "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה" (בראשית כח, יז) מצד מלחמות היצר הרע בו, שכל זמן שהוא היה טמון ב"בֵּית אֱלֹקִים" (בראשית כח, יז) שהוא ישיבת שם ועבר, לא היה הסטרא אחרא נלחם עמו ('מגלה עמוקות' פרשת ויצא ד"ה או יאמר שראה הפרש סלם).

כאשר עלה משה רבינו בהר סיני ('מדרש תנחומא' פרשת נשא אות כג) אל הרקיע ('ימלט נפשי' לר' אברהם חמוי סימן ה אות א) הוא נכנס ב"עָנָן" שנאמר "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר" (שמות כד, יח) ('במדבר רבה' יב, ג) והלך והתקרב לפני האלקים. אז התיירא משה רבינו מפני המלאכים שמא ישרפו אותו בהבל פיהם ('ימלט נפשי' לר' אברהם חמוי סימן ה אות א) לכן אמר באותה השעה מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן: אֹמַר לה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי" (תהלים צא, א - ב) ('במדבר רבה' יב, ג, 'מדרש תנחומא' פרשת נשא אות כג, 'רבינו בחיי' פרשת נשא ז, א), "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) – על שנכנס בתוך הענן שהוא סתר עליון כפי שנאמר על ה' יתברך "עָבִים סֵתֶר לוֹ" (איוב כב, יד) ('במדבר רבה' יב, ג). "בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" – שלן שם במשך מאה ועשרים יום כמנין גמטריא התיבה "צֵל". "אֹמַר לה' מַחְסִי וּמְצוּדָתִי" – שנעשה לו ה' כחוֹמה ('מדרש תנחומא' פרשת נשא אות כג). ובזה עשה משה רבינו יפה שהקדים תפילה לפגיעה ואמר 'שיר של פגעים', כי היה לו צרת מלאכי מרום ומשרתי עליון ('ימלט נפשי' לר' אברהם חמוי סימן ה אות א).

וגם כשהיו הכהנים החשמונאים יוצאים להילחם ביוונים אמרו פסוק "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" (תהלים צ, יז) ואחר כך 'שיר של פגעים', וכפלו בשיר שוב את הפסוק האחרון "אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי" (תהלים צא, טז) (ספר 'תשבץ קטן' סימן רנח, 'חיי אברהם' לר' אברהם פאלאג'י על טעמי המצוות אות רלא בשם ספר תשב"ץ). והיו חוזרים כסדר הזה שבע פעמים ביוצאם למלחמה, ובזה היו מנצחים (ספר 'תשבץ קטן' סימן רנח). והטעם שהחשמונאים היו כופלים את הפסוק האחרון הוא כדי שייצא להם כל התיבות במזמור עם עוד אחד כנגד הכולל ועם תיבות הפסוק הקודם "וִיהִי נֹעַם" – כמניין התיבה 'כהנים' (ספר 'תשבץ קטן' סימן רנח, 'חיי אברהם' לר' אברהם פאלאג'י על טעמי המצוות אות רלא בשם ספר תשב"ץ) כשמוסיפים להם עוד חמש כנגד מספר האותיות ('פירוש שבעת הנרות' על ספר 'תשבץ קטן' סימן רנח) או כמניין התיבה 'הכהנים' כשהיא עם האות ה' ('פירוש שבעת הנרות' על ספר תשבץ קטן סימן רנח בשם המגן אברהם אורח חיים תחילת סימן רצה). ולכן נהגו ישראל לומר אחרי הדלקת נרות חנוכה שבע פעמים מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" כפי הנוסח של החשמונאים ('סגולות ישראל' מערכת ח אות לד בשם ר' יוסף מאיר).

סילוק הטומאה ממקום המקדש וירושלים היה על ידי שיר של פגעים

בשעה שיהושע בא לכבוש את העיר יריחו, היו הכנעניים עושים בכשופים עצומים להכריח 'מזיקין' להיות בפתח יריחו ובחוֹמה, כדי להבריח את ישראל. ויהושע הוצרך לשלוח את גדולי הדור שיבינו את אופן הכישוף כדי לבטלו שנאמר "וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר" (יהושע ב, א), "חֶרֶשׁ" – לשון 'חרשׁין' שהן כשופין, כדי שיראו הכשופים. "לֵאמֹר" – שיגידו לו אופניהם וחוזקם. ולזה הוצרכו ישראל על פי ה' להקיף את חומת יריחו בהקפות עם ארון הברית ובכוונות גדולות להבריח משם את המזיקים, שׂריהם וחילוֹתיהם ('צוארי שלל' להחיד"א על הפטרת שלח לך אות ו בשם ר' יוסף פייאמיטא, 'חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע פרק ב ד"ה 'חרש לאמר' בשם ר' יוסף פייאמיטא), והוא על דרך שעושים הקפות למתים להבריח המזיקין ('צוארי שלל' להחיד"א על הפטרת שלח לך אות ו בשם ר' יוסף פייאמיטא). ובעת ההקפות לעיר יריחו היו אומרים 'שיר של פגעים' להבריח על ידו את כל הסטרא אחרא ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע פרק ב ד"ה 'חרש לאמר' בשם ר' יוסף פייאמיטא, 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת השי"ן סימן ארך ד"ה שיר של פגעים).

והחכמים אנשי כנסת הגדולה (ספר הציוני לר' מנחם ציוני פרשת אחרי מות ד"ה ולפי שידעו) בימיו של עזרא הסופר ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק שפתי רננות פרק כ) כשהיו עדיין בבבל, ידעו שבאו מזיקין לירושלים. לכן כשעלו לארץ והגיעו לירושלים הם אמרו על כל פינה ופינה ואבן מכשול 'שיר של פגעים', וניגנו בכנורות ובנבלים הרומזים ללילה ולמדת הדין (ספר הציוני לר' מנחם ציוני פרשת אחרי מות ד"ה ולפי שידעו) וכן בתופים, בעוד שהם היו סובבים את המקום ההוא ('מגלה עמוקות' פרשת ויצא מהדורה שניה עם פרישת שלום ד"ה הדרש ראה), ועל ידי כן הם היו מבריחים ממקום בית המקדש השני את כל הסטרא אחרא ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע פרק ב ד"ה 'חרש לאמר' בשם ר' יוסף פייאמיטא, 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת השי"ן סימן ארך ד"ה שיר של פגעים), ואז התקדשה ירושלים ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע פרק ב ד"ה 'חרש לאמר' בשם ר' יוסף פייאמיטא, 'וימהר אברהם' מערכת השי"ן סימן ארך ד"ה שיר של פגעים, 'מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק שפתי רננות פרק כ).

וכן בזמן בית המקדש השני כשרצו להוסיף עוד על מקום העזרות ועל העיר ירושלים, היו צריכים לעשות זאת על ידי אמירת 'שיר (משנה שבועות ב, ב) של פגעים' ('רבינו בחיי' פרשת נשא ז, א, מהרש"א על מסכת שבועות דף טו ע"א ד"ה שיר של פגעים, 'מעבר יבק' בחלק אמרי נועם פרק כא), כדי להעביר מהמקום ההוא שמתקדש את רוחות הטומאה. כי הפגעים שהם המזיקים ורוחות הטומאה שולטים במקומות אלו כל עוד שלא התקדשו. וכשהיו שׁרים 'שיר של פגעים' היו עושים זאת יחד עם כלי שיר כי הם מסוגלים לבטל רוח רעה כמו שהיה אצל שאול המלך שנאמר "וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה" (שמואל א' טז, כג). ואז התקיים בהם "וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י), כלומר לא יקרב נגע בעזרה שהוסיפו. ועל ידי סילוק רוח הטומאה שרתה שם השכינה למטה במקום שנתקדש שנאמר "בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) (מהרש"א על מסכת שבועות דף טו ע"א ד"ה שיר של פגעים). וכך המשיכו ואמרו 'שיר של פגעים' בירושלים במשך כל הדורות כדי להגן שם מן המזיקין, כמו שאמר משה רבינו בהר סיני ('רבינו בחיי' פרשת נשא ז, א).

שיר של פגעים שומר על האדם בעת השינה יותר מכל כלי זיין

מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) יכול להגן בעת צרה יותר מכל כלי זיין. לכן יש נוהגים שכאשר אדם הולך לישון במטתו, יֹאמַר מזמור זה עד התיבות "כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי" (תהלים צא, ט) (עפ"י נוסח הספרדים) ('סדר היום' לר' משה בן מכיר תפילת ערבית למוצאי שבת סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה) שעד תיבות אלו הם עיקרו של המזמור ('מעבר יבק' חלק שפתי רננות פרק כ) והם שִׁשִּׁים תיבות כנגד "שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים" שמוזכרים בפסוק "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל: כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת" (שיר השירים ג, ז – ח) ('מעבר יבק' חלק שפתי רננות פרק כ, 'סדר היום' לר' משה בן מכיר תפילת ערבית למוצאי שבת סוף ד" ואחר שאכל סעודה). ושלמה המלך חקק סביב מטתו את ששים התיבות הללו של מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי בחלק מעין שביעי עין גדי ד"ה ודע כי בס' דפים שסביבות המטה). ועל ידי שאדם אומר מזמור זה באים מלאכי השרת לשומרו בלילה כמו שנאמר "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ" (תהלים צא, יא) ('וישכם אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מזמור תהלים ד' ד"ה אמרו בלבבכם).

אם אדם לא יכול להרהר בדברי תורה קודם שתחטוף אותו השינה, אז נכון שיאמר לפחות את הפסוק "וִיהִי נֹעַם" (תהלים צ, יז) וכל מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) כמה פעמים, עד שיישן. וזה יועיל לגרש מעליו את 'החיצונים' להיותו 'שיר של פגעים'. ואז בוודאי יֵאָמֵר על האדם הפסוק "אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ" (משלי ג, כד) וכן "בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ" (משלי ו, כב) וגם "וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י) ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל כב אות יג). וכן מי שנצרך לישון שינת צהרים כי היה נעור כל הלילה ולמד תורה ('פתח הדביר' לר' חיים בנימין פונטרימולי ח"ב דף קכ ע"ב ד"ה 'באופן דבאדם שהיה נעור'), יֹאמַר לפני שמשכיב עצמו לישון ביום את פסוק "וִיהִי נֹעַם" (תהלים צ, יז) (ספר 'תשבץ קטן' סימן רנט עפ"י מעשה מגמ' שבועות דף טו על ר' יהושע, 'פתח הדביר' ח"ב דף קכ ע"ב ד"ה 'באופן דבאדם שהיה נעור') וכל מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) כמו שנהגו כמה גדולי עולם. וזה יועיל לו שלא יינזק, כי שינת היום שהיא יותר מ'ששים נשימות' מזיקה לצדיקים שנשמתם אינה נמסרת אז כפקדון ביד מלכו של עולם, ועלולים להיפרד מהם נשמות הצדיקים שהתעברו בהם מחמת הלימוד בלילה (עפ"י 'פתח הדביר' ח"ב דף קכ ע"ב ד"ה 'באופן דבאדם שהיה נעור' ועיי"ש מי הגדולים שנהגו בכך).

וכן אם רואים שילדים צוחקים בשעה שהם ישנים וכן כשהם משׂחקים לבדם ואפילו בהָקִיץ, הרי הוא סימן שפלונית הלילי' אשת השטן חלילה משׂחקת עמהם, ובפרט אם דבר זה קורה בלילי ראש חודש. לכן טוב שחבריהם או משפחותיהם הרואים אותם צוחקים יכו אותם מכה קלה על החוטם ויאמרו "זילי פלונית מכאן לית לך כאן חוּלק ואחסנא לית לך כאן נייחא!" שפירושו "לכי מכאן פלונית אין לך כאן חלק ונחלה ואין לך כאן מנוחה!". ואז יֹאמַר פסוק "וִיהִי נֹעַם" (תהלים צ, יז) וכל מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א). ויעשה את ההכאה על החוטם ואמירת המשפט הזה והמזמור שלוש פעמים ('אורות אלים' לר' אליעזר פאפו בליקוטי מוסר מהחיד"א ד"ה 'ילדים משחקים' מגורי האר"י ז"ל). ואומר את המשפט דווקא בלשון ארמית לפי שהיא עיקר לשונם של השׁדים והמזיקים ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת צו דף עח ע"ב טור ב ד"ה שני' אדרבא המזיקין עיקר לשונם) והקליפות, כפי שנרמז בפסוק "וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית" (דניאל ב, ד) ('תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי דף טו ע"ב ד"ה ואומר קדיש ונתקן בלשון ארמי) (להרחבה על השפה הארמית ראה מאמרינו לפרשת ויצא – 'סודה של השפה הארמית').

אומרים שיר של פגעים ביום שבת ולאחריו כדי להציל ולהינצל מהמזיקים

מזמור תהלים "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) נסמך בספר התהלים ל"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהלים צב, א) כי רוחות הרשעים במיתתם נעשים ל'מזיקים' וניתן להם רשות להזיק למחללי שבתות או למי שיש לו עצבון ביום שבת או למי שאינו מענגו כראוי, לכן סמך דוד המלך את  'שיר של פגעים' ל'שיר של שבת' על מנת להכניע את אותם המזיקים ('יעלזו חסידים' לר' אליעזר פאפו על ספר חסידים סימנים אלף קכ עד סוף הספר ד"ה למה הרוחות מחבלין). כמו כן נתקן לומר מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) בתוך המזמורים שבתחילת תפילת שחרית של שבת, וזה בשביל אותם רשעים הנמצאים בגהינום. ועל אף שחייבי גהינום שְמוּרִים ביום שבת כי גהינום לא פועל בשבת, הרי כל זה הוא לאותם רשעים ששמרו בעולם הזה את השבת, אבל מי שחילל שבת נענש בגהינום גם בשבת, ולאלו נתקן 'שיר של פגעים' בתפלת שחרית של שבת כדי לסייעם ('אור החמה' על זוהר בראשית דף מח ע"א ד"ה 'ואפי' חייבי גיהנם' מהרמ"ק).

בשבת קודש אין שטן ואין פגע רע, כי כל המזיקים בורחים להררי החושך ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית ד"ה ובזה צדקו דברי הרמב"ם) ומתחבאים ב'תהום רבה' ('דבר בעתו' לר' מרדכי בן ששון שנדוך ליום שבת קודש ע"מ רח ד"ה יבעתוהו כמרירי) ואין נראים כל יום השבת כי הוא יום מקודש ואילו הם טמאים ('צרור המור' פרשת בראשית ד"ה ובזה צדקו דברי הרמב"ם). אך בצאת השבת יש להם רשות לצאת ממקום מחבואם ב'תהום רבה' כל אחד ואחד למלאכתו אשר הופקד עליו ללכת ולהזיק, עד שנראה שהם כביכול 'נבראים' באותה השעה ('סדר היום' לר' משה בן מכיר תפילת ערבית למוצאי שבת סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה), ויוצאים ושטים בארץ ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת בראשית ד"ה ואמר כי בליל שבת) ומזדמנים ופוגעים בבני אדם ומזיקים אותם ('צרור המור' פרשת בראשית ד"ה ובזה צדקו דברי הרמב"ם) וכל מגמתם הוא להרע לישראל, כי הם חלק הקדושה וכל דבר שֹׂונֵא את היפוכו ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת בראשית ד"ה ואמר כי בליל שבת). וזה גם הטעם שהרשעים חוזרים במוצאי שבת לעונשם בגהינום (ראה זוהר פרשת ויקהל דף רז ע"א ד"ה בשעתא) ('סדר היום' לר' משה בן מכיר תפילת ערבית למוצאי שבת סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה).

לכן התקינו לומר 'שיר של פגעים' בערבית של מוצאי שבת קודש ('סדר היום' תפילת ערבית למוצאי שבת סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה. ראה זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה בתר דאתבריאו), על מנת להרחיק מישראל את המזיקים ('דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרמב"ן סוף פרשת ויקהל פקודי ד"ה ובהיות כל אלו העניינים, 'צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית ד"ה ובזה צדקו דברי הרמב"ם) ולהבריח 'הקליפות' ('ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל דף יז ע"ב בנושא 'פירוש מאמרי רז"ל על דרך הסוד' ד"ה גם). ובאמירתו ישראל מתפללים שה' יציל אותם מהן, ושלא יקטרגו עליהם ולא ישלטו בהם ('סדר היום' תפילת ערבית למוצאי שבת סוף ד"ה ואחר שאכל סעודה). ואכן על ידי 'שיר של פגעים' אין להם רשות להרע לישראל "וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם" (במדבר יח, ד) ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' זוהר פרשת בראשית ד"ה ואמר כי בליל שבת. ראה 'בן איש חי' הלכות שנה ב פרשת ויצא אות ד). ואומרים גם פסוק "וִיהִי נֹעַם" (תהלים צ, יז) ('מעבר יבק' כלל ט אות יג) שהוא היפך הקליפה 'נעמה' שחוזרת לשלוט בעולם במוצאי השבת אחרי שבשבת לא היה לה כוח, ומבקשים שיהיה נועם ה' על ישראל להצילם ממנה שלא יחטאו בקרי ויולידו חלילה בנים רוחניים שהם "מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה" ('לקוטי כתובים' להאר"י ז"ל על התהלים מזמור צא ד"ה ויהי נועם).

אדם נשמר מכל רע בעולם הזה ואחרי מותו על ידי שיר של פגעים

כל הקליפות והסטרא אחרא פורחות על ידי אמירת 'שיר של פגעים', לכן טוב לאומרו כאשר הולכים לבקר את החולה ('מעבר יבק' חלק שפתי רננות פרק כ). וטוב שגם החולה ירגיל את עצמו לומר מזמור זה של "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) ('מעבר יבק' פרק שפתי צדק פרק יט), וכל שכן אם הוא חולה מחמת פחד או עין הרע. וכן הוא לכל אדם שחושש להיפגע יכול להקדים ולומר את המזמור הזה כדי להגן על עצמו ('יעלזו חסידים' לר' אליעזר פאפו על ספר חסידים סימנים ש – שטו ד"ה 'אין קורין פסוק' בשם גדולים). לכן גם נכון לאומרו בדרך הילוכו מביתו לבית הכנסת, החל מהפסוק הקודם לו "וִיהִי נֹעַם" (תהלים צ, יז) והלאה ('מעבר יבק' כלל ט אות יג). וכן כאשר נכנס לבית חדש ועושה 'חנוכת הבית' יאמר פסוק "וִיהִי נֹעַם" (תהלים צ, יז) וכל מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) ('קונטרס היחיאלי' בחלק 'בית האדם' סדר חנוכת הבית לדוד) ובפרט יש לאומרו במקום שעוד לא נבנה כלל והיה שמם כמו במדבר (עפ"י 'קונטרס היחיאלי' בחלק 'בית האדם' סדר תיקון לבנין היסוד' וראה שם כל סדר התיקון). ויש נהגו שהמוהל והסנדק משלבים ידיהם קודם ברית המילה ואומרים 'שיר של פגעים' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ב פרק ז בסוף אות ג) לשמירה על הנער הנימול.

שיר של פגעים טוב לדחות את כל הדברים המצערים את האדם בין בעולם הזה ובין לאחר מותו, כי רבים מבקשים ורודפים לטרוף את נפשו ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש שמונה וארבעים במיתת אם דף רו ע"א). לכן נהגו שבשעה שמוליכים את המת לקבורה אומרים פסוק "וִיהִי נֹעַם" (תהלים צ, יז) וכל מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) ('קונטרס היחיאלי' לר' יצחק אלפייה בית עולמים פרק ט ד"ה ידוע ומפורסם). ולְזָכָר שֶׁמֵּת יש עושים קודם הקבורה שבע הקפות על ידי עשרה חכמים או זקנים, ובכל הקפה אומרים 'שיר של פגעים' כולו ואחריו את הפסוק "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (בראשית כה, ו) ודבר זה מועיל לגרש מעל המת את כל המזיקים שנבראו ממנו בטיפות זרע לבטלה כפי המקובל מזמן קדמון ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש פרק כא ד"ה וכן היו נוהגים. וראה סדר ההקפות ב'קונטרס היחיאלי' לר' יצחק אלפייה בפרק 'ההקפות הרגילים לעשות בעיר ירושלים'). וטוב שהמלווים יאמרו 'שיר של פגעים' גם ביציאתם מבית הקברות כדי להבריח מעליהם את הרוחות המלווֹת את המת ('מעבר יבק' שפתי רננות פרק כ) כי 'שיר של פגעים' מבריח רוחות מכל מקום ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק שפת אמת פרק לג. וראה 'מעבר יבק' חלק שפת אמת פרק ל שכתב גם לשבת ולקום שבעה פעמים).

בעת הדלקת נרות החנוכה יורד אור קודש עליון עד למטה, למקום בו מצויים 'החיצונים'. ויש חשש שמא הם יתאחזו באותו 'אור עליון' לכן אסור לישראל להנות מן האור ('פרי עץ חיים' לר' חיים ויטאל שער חנוכה פרק ד ד"ה ודע כי אנו), והנהנה מאור החנוכה בזמן שיעור המצוה עושה פגם גדול שגורם כי יתאחזו 'החיצונים' באותו אור עליון ('בן איש חי' לר' יוסף חיים מבגדד הלכות שנה א' פרשת וישב הלכות חנוכה אות יד עפ"י האר"י ז"ל). מטעם זה כתב האר"י ז"ל לומר אז את מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" (תהלים צא, א) לשמור את 'האור העליון' מאחיזת 'החיצונים'. ויועיל אמירת המזמור גם שיסך ה' על ישראל מכל פגע ('עבודת ישראל' למגיד מקוזני'ץ סוף פרשת וישב ד"ה לכן בחנוכה) כאשר יאמרו אותו שבע פעמים בכל לילה אחרי הדלקת נרות החנוכה. והוא שמירה מעוּלה לכל השנה ('ספר זכירה' לר' זכריה סימנר דף נט ע"א על חנוכה ד"ה סגולה לשמירה מעלה, 'ימלט נפשו' לר' אברהם חמוי סימן כט אות ש) ומובטח לאדם שאומרו כי ינצל מכל מיני ליסטים ואויבים ומקטרגים באותה השנה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא דף רפט ע"א ד"ה אמנם למי שעשה הדברים) (להרחבה על האור העליון שיורד בחנוכה ראה מאמרינו לפרשת וישלח – האור הגנוז בנרות החנוכה), כן יהי רצון.