פרשת שמות - עבדוּת בני ישראל במצרים

גלותם של בני ישראל במצרים נגזרה עליהם ב'ברית בין הבתרים', כפי שאמר ה' יתברך לאברהם אבינו "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יב – יד). מצרים אכן שיעבדה את בני ישראל בעבודות פרך קשות בחומר ובלבנים, כפי שנאמר "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ" (שמות א, יג – יד). אמנם כל הַשִּׁעְבּוּד הזה היה לכאורה ללא סיבה של חטא (זוהר פרשת כי תשא דף קפט בסוף ע"א ד"ה כך ישראל בנוי) שהרי כל השבטים היו קדושים וללא פשע (עפ"י 'האלשיך הקדוש' תחילת פרשת שמות ד"ה והנה לבוא אל הענין).

ויש להבין, מדוע נגזר על בני ישראל להיות בעבדוּת קשה ומפרכת בתוך ארץ מצרים, הם ובניהם ובני בניהם במשך שנים כל כך רבות?

במשך מאה ושלושים שנה שפרש אדם הראשון אבדו נשמות קדושות

אחרי שאדם הראשון גורש מגן עדן, הוא פרשׁ מאשתו חוה למשך מאה ושלשים שנה (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"ב ד"ה וכל מלין, זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב - נה ע"א ד"ה ואמר רבי יצחק וד"ה בתר מאה) עד אשר נולד שֵׁת. בכל אותם השנים ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח תחילת דרוש א ד"ה בענין פסח ויציאת מצרים) היה יוצא מהאדם הראשון טיפות קרי לאונסו (גמ' עירובין דף יח ע"ב. ראה זוהר פרשת אחרי מות דף עו ע"ב ד"ה 'ותרין רוחין' וכן בזוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה 'ואף על גב') בשעה שהיה ישן בלילה (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת אחרי מות דף עו ע"ב ד"ה 'כולא בשבע' מהרמ"ק), והן היו טיפות חשובות מאוד ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח תחילת דרוש א ד"ה בענין פסח ויציאת מצרים) עם נשמות רמות וקדושות ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה נמצא, 'ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל ד"ה 'י' דורות מנח עד אברהם') שהתערבבו אחר כך 'בקליפות' ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח תחילת דרוש א ד"ה בענין פסח ויציאת מצרים, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה נמצא, 'ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל ד"ה 'י' דורות מנח עד אברהם') (להרחבה על 'נגעי בני האדם' ראה מאמרינו לפרשת וישב – 'שמירת ברית קודש').

מגודל רחמנותו של ה' יתברך על הנשמות הללו לבל יֹאבדו חס וחלילה, הוא רצה לתקנן ('תפארת שלמה' פרשת וירא ד"ה וישכם אברהם בבוקר). ועל כן הנשמות הללו היו צריכות גלגולים רבים ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה נמצא) פעם אחר פעם, בירור אחר בירור ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח דרוש א' ד"ה בענין פסח ויציאת מצרים, 'ליקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל ד"ה 'י' דורות עד אברהם') זיכוך אחר זיכוך לאט לאט, עד שכל 'הסיגים' ו'הטינופת' ייפרד מהן ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח דרוש א' ד"ה בענין פסח ויציאת מצרים), ואז הם יְצֹרְפוּ ויתלבנו ותיתוֹם כל החלאה מהן ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה נמצא). ודבר זה דומה ל'זהב' שמוציאים מבטן האדמה כאשר הוא כולו מלא טינוף כפי שלא ישוּער, עד שאין לו תואר זהב ולא הדר. והצורף צריך להתחכם ולזככו פעם ועוד פעם מכל הסיגים שבו עד שייפרדו ממנו ויתגלה הזהב ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח דרוש א' ד"ה בענין פסח ויציאת מצרים).

הנשמות הקדושות התגלגלו בדור אנוש דור המבול ודור הפלגה

תחילה התגלגלו הנשמות הללו בדור אֶנוֹש (עפ"י 'שפה אחת' להחיד"א ד"ה ואפשר לרמוז מה שמצאתי, עפ"י 'צמח דוד' לבעל שו"ת 'בית דוד' חלק א פרשת בשלח ד"ה 'ויהי בשלח פרעה' והלאה'), ואז בני האדם היו חוטאים לה' והחלו לעבוד עבודה זרה. הם היו קוראים לבני האדם ולחפצים שונים בשמות של הקב"ה ועושים אותם אלילים (רש"י בראשית ד, כו). וזה מה שנאמר "וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" (בראשית ד, כו). ועל מעשיהם הרעים הציף עליהם ה' יתברך שליש מהעולם במים ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך בנושא 'שייך להתחלת הסדרה').

אחר כך התגלגלו הנשמות בדור המבול, וכיון שהיו מהשורש המר ההוא של חטא פגם הברית, לכן הם היו מורדים וכופרים בה' יתברך, וגם עיקר חטאם היה פגם הברית שנאמר "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו, יב) ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה והנה התחלת). לכן ה' הביא עליהם את המבול, כי 'ברותחים' הם קלקלו בעבירה ובמים הרותחים של מי המבול הם נדונו (גמ' סנהדרין דף קח ע"ב, גמ' ראש השנה דף יב ע"א). אותו הדור נקרא בשם "רָעַת אָדָם" שנאמר "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ" (בראשית ו, ה) לפי שהם היו 'רעתו של אדם' כלומר מהשחתתו של אדם הראשון ממש. לכן גם נאמר "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ו, ה – ז) לרמוז שהם בני האדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה, ושהם הם הנשמות שיצאו בפגם בריתו באותן מאה שלושים שנה שפרש מאשתו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה והנה התחלת, 'שער הכוונות' דרושי הפסח דרוש א' ד"ה בענין פסח ויציאת מצרים) (להרחבה על מעשיהם הרעים של דור המבול ראה מאמרינו לפרשת נח – 'דור המבול').

לאחר מכן התגלגלו הנשמות בדור הפלגה, והם הרעו שוב כמו אבותם ומרדו בעליון רק שלא השחיתו בריתם ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה אח"כ נתגלגלו, 'שער הכוונות' דרושי הפסח דרוש א' ד"ה בענין פסח ויציאת מצרים). הם בנו עיר ומגדל ונכנסו תחת ממשלת 'החיצונים' שהתירו להם עבודה זרה וגילוי עריות ולהרשיע כרצונם, והשליטו מעליהם את הס"מ ואשתו הלילי' ('חסד לאברהם' מעין שני נו ד"ה אמנם סיבת גלות). ומחמת שהיו מזרעו של אדם הראשון לכן נאמר עליהם "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם" (בראשית יא, ה), "בְּנֵי הָאָדָם" – כלומר בניו של אדם הראשון ממש, שיצאו בעת השחתת בריתו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה אח"כ נתגלגלו, 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח דרוש א' ד"ה בענין פסח ויציאת מצרים). וחוץ ממה שה' יתברך הפיץ אותם כמו שנאמר "וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר" (בראשית יא, ח) עוד הציף מים על שלושים אומות מתוכם ('בראשית רבה' פרק לח אות י, 'מגלה עמוקות' פרשת לך לך בנושא 'שייך להתחלת הסדרה') (להרחבה על כוונותיהם ומעשיהם של דור הפלגה ראה מאמרינו לפרשת נח – 'דור מגדל בבל'). 

כל שלושת הדורות הללו נרמזו על ידי דוד המלך במזמור הראשון שבספר התהלים כפי שנאמר "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב: כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ" (תהלים א, א – ג), "רְשָׁעִים" – הם דור אנוש, "חַטָּאִים" – הם דור המבול, "לֵצִים" – הם דור הפלגה ('בראשית רבה' כו, א). וכולם לקו במים שנאמר "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם" ('מגלה עמוקות על התורה' פרשת לך לך בנושא 'שייך להתחלת הסדרה').

הנשמות הקדושות שאבדו חזרו והתגלגלו באנשי העיר סדום

אותן הנשמות חזרו והתגלגלו בדור סדום בימיו של אברהם אבינו ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה אח"כ נתגלגלו). ונרמז גלגולם של דור הפלגה בתוך אנשי סדום בפסוק "וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם" (בראשית יט, ד), כלומר אנשי "סְדֹם" היו ממש אותם אנשי "הָעִיר" אשר בנו "עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם" (בראשית יא, ד) בזמן דור הפלגה ('לב אריה' פרשת קרח אות כג בשם המגלה עמוקות, 'אמרי נועם' לר' מדזיקוב פרשת קרח ד"ה על דברי הילקוט, 'קהלת יעקב' ערך 'סד' תיבה 'סדום' בשם 'המגלה עמוקות' פרשת בראשית) אמנם גם בגלגול סדום הם הרשיעו והחטיאו עד שנאמר עליהם "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לה' מְאֹד" (בראשית יג, יג). ונקראו "רָעִים" לפי שהיו משחיתים את בריתם ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה אח"כ נתגלגלו) וכל מי שמשחית את בריתו נקרא בשם 'רע' כפי שנאמר "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה' וַיְמִתֵהוּ ה'" (בראשית לח, ז) (ראה רש"י בראשית לח, ז). ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה והנה התחלת, 'שער הכוונות' דרושי הפסח דרוש א' ד"ה בענין פסח ויציאת מצרים).

הנשמות הקדושות באו בדור המבול דור הפלגה ודור סדום כדי להיתקן אך לא נתקנו ואדרבא הוסיפו זוהמא לזוהמתן ('מחשף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת יתרו דף לב ע"א טור א) בגלל רחמנותו הגדולה עד אין שיעור של הקב"ה על הנשמות הללו שהיו בתוך אנשי העיר סדום, הוא גילה לאברהם אבינו על הפיכת סדום על מנת שיתפלל עליהם ויוציאם מתוך הקליפות, לבל ידח ממנו נידח ('תפארת שלמה' פרשת וירא ד"ה והנה על פי הדברים). הקב"ה גם סיפר לאברהם על שלושת הדורות שכבר התגלגלו בהן אותן הנשמות הקדושות שבסדום, כפי שנרמז בפסוק "וה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה" (בראשית יח, יז), כאשר ראשי תיבות "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם" יוצא ראשי תיבות של שלושת הדורות הפלגה, אנוש, מבול ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך בנושא 'שייך להתחלת הסדרה'). 

ה' גילה לאברהם אבינו מה היה עניינם של הנשמות הגבוהות הללו המשוקעות בסדום, ושעל ידי זה שהוא יתפלל עליהם הוא יעלה אותם לבל יֹאבדו. והועילה תפילתו של אברהם אבינו לכך שימשיכו להתגלגל לתיקונם ('תפארת שלמה' פרשת וירא ד"ה והנה על פי). וזה הטעם שאברהם אבינו התפלל הרבה על סדום וביקש עליהם רחמים כפי שנאמר "וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע: אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם" (בראשית יח, כג – כו). והוסיף עוד להתפלל בעבורם (ראה בראשית יח).

ריבוי העוונות בכל ארבעה הדורות הללו גרם ליצירת מזיקים רבים, ועל זה אמר דוד המלך "סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן"  (תהלים ו, ט) שהם אותם המזיקים שנוצרו בעוון ארבעה דורות ורמוזים באותו הפסוק "סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" שהוא ראשי תיבות הדורות סדום, מבול, הפלגה אנוש. וכן נרמזו גם בסופי התיבות "סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" שזה גימטריא של התיבה 'אמס"ה' והיא ראשי תיבות של הדורות הפלגה, סדום, מבול, אנוש ('יוסף תהילות' להחיד"א מזמור ו' ד"ה סורו ממני). ולמרות כל הקלקול של הדורות הללו חס עליהם ה' והחשיבם, וזה נרמז בפסוק "כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ" (ישעיה מ, יז), שהתיבה "מֵאֶפֶס" היא ראשי תיבות של ארבעת הדורות מבול, אנוש, הפלגה, סדום (עפ"י 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ג, אות כא). ועל הדורות הללו גם אמר דוד המלך "בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה" (תהלים ו, ז) ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ג אות ז, 'שפה אחת' להחיד"א ד"ה ואפשר לרמוז מה).

בברית בין הבתרים התגלה לאברהם אבינו סיבת הגלות הקשה במצרים

ה' יתברך סיפר לאברהם אבינו ב'ברית בין הבתרים' על ארבעה הדורות שבהן התגלגלו אותן הנשמות שנאמר "וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו יב - יג), "אֵימָה" – זה דור אנוש שאז הציף ה' שליש עולם במים. "חֲשֵׁכָה" – זה דור המבול שלא שמשו בו המאורות. "גְדֹלָה" – זה דור הפלגה שגדל בו המרד בבניין המגדל. "נֹפֶלֶת" – זה מהפכת סדום. ואברהם אבינו התבשר שאת כל עוונותיהם של הדורות הללו יצטרכו לסבול הנשמות במצרים שנאמר "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק כב), כלומר צריכים להיות מאה שנה לכל דור וסך הכל "אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" ('בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן פרשת שמות דף א ע"א בספר שמות ד"ה ויאמר ה' אל משה לך).

וה' הוסיף לגלות לאברהם כי למרות הגזירה הזאת, הנשמות שיתגלגלו למצרים יהיו שם בפועל רק מאתים ועשר שנה שנאמר "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (בראשית טו, טז), כאשר התיבה "דוֹר" היא גימטריא 'מאתים ועשר' כנגד מספר השנים שעתידים להיות בגלות מצרים. ובסך הכל יהיו שם שלושה דורות כאשר "דוֹר רְבִיעִי" כבר ישובו לארץ ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך ד"ה ודור רביעי ישובו). ה' גילה לו שסיבת גלגולם הוא "כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" כלומר שצריכים לתקן את חטאם של שלושת הדורות הפלגה אנוש מבול הרמוזים בתחילת התיבה "הָאֱמֹרִי", כאשר האותיות ר"י הנותרות בסוף התיבה הם גמטריא מאתים ועשר ורומזות על מספר השנים שישראל יישבו בפועל בגלות מצרים כדי לתקן את הדורות הקודמים, לפי שלא "שָׁלֵם" עוונם עד "הֵנָּה" ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת לך לך ד"ה באופן אחר ויתיישב).

אז אמר ה' לאברהם אבינו "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" (בראשית טו, יג), כלומר שהוא צריך ידיעה אחר ידיעה על מנת שיתיישב טוב בדעתו שכל גלותם של בניו במצרים היא לטובה ולא לפורענות (הרמ"ד וואלי בראשית פרק טו על הפסוק 'ויאמר לאברם ידוע'). וכיוון שהקב"ה ביאר לאברהם אבינו את כל הסודות הנוראים שיש בגלות מצרים, על כן שתק אברהם אבינו ולא התפלל בכלל על הגלות הזאת (ראה בראשית פרק טו), כי ידע שהיא לטובתם של ישראל ולהצלת נפשם מיד הסטרא אחרא אשר הם היו תפוסים בידה עוד מימות קדם ('גליא רזיא' דף כ ע"א טור ב ד"ה 'תדע כי גלות מצרים'). ואדרבא, אברהם אבינו רצה בגלות מצרים לפי שהעדיף גלות שתרחיק אותם מהסטרא אחרא ותזכך אותם מכל זוהמא על פני שהם יסבלו בגהינום (ראה 'בראשית רבה' מד, כא) ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשות וישב מקץ ויגש ד"ה זהו סוד).

וכן נאמר לאברהם אבינו "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יד), "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" – אלו הנשמות שצריך להוציא משם ('תפארת שלמה' פרשת וירא ד"ה וישכם אברהם בבקר), שאין לך 'רכוש' גדול יותר מהוצאת הנשמות השקועות בתוך הטומאה ('אגרא דכלה' פרשת בא ד"ה ויש לפרש עוד). וגם נאמר "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱלֹקֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ" (דברים ד, לד), לא נאמר שלקח לו "עָם מִקֶּרֶב גּוֹי" אלא "גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי" – לפי שנשמותיהם היו בקרבם של הקליפות ממש עד כדי שהיו גוים כמותם. ואחר כך נצרפו והתלבנו ונלקחו מקרב הגויים ההם ממש ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה וז"ס).

ובכדי שלא יגיד אברהם אבינו שה' קיים בהם "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) בגשמיות, אבל לא התקיים בהם "וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יד) בגשמיות אלא רק ברוחניות – לכן הצטווּ בני ישראל על ביזת מצרים שנאמר "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" (שמות יא, ב) והוסיף עליהם גם 'רכוש קטן' את ביזת הים ('פה אחד' להחיד"א דף ק' ד"ה ורב כמו שנאמר, 'אגרא דכלה' פרשת בא סוף ד"ה ויש לפרש עוד). ועל זה נאמר לשון כפולה "וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים" (יחזקאל יז, ז) אחד כנגד ביזת מצרים ואחד כנגד ביזת הים ('במדבר רבה' פרשת נשא יג, כ). והכל על מנת לעשות נחת לאברהם אבינו עליו השלום ('פה אחד' להחיד"א דף ק' ד"ה ורב כמו שנאמר).

בעת גלות מצרים יצאו נשמות ישראל הקדושות מתוך הקליפות 

במשך מאה ושלשים שנה הראשונות של גלות מצרים שבהם סבלו ישראל את שעבוד מצרים התחילו אותן הנשמות להתגלגל בבני ישראל, והתבררו והתלבנו הטוב מן הרע עד שהושלמו בסוף מאה ושלשים שנה ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה והנה אותם. ראה 'עמק המלך' שער קרית ארבע תחילת פרק קח). אותן השנים היו תיקון כנגד מאה ושלשים שנה שפרשׁ אדם הראשון מאשתו חוה והיה קלקול לאונסו ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשות וישב-מקץ-ויגש ד"ה 'זהו סוד' וכן בהגהה שם בשם קונטרס האר"י. ראה 'שער הכוונות' דרושי פסח דרוש א ד"ה בענין פסח ויציאת). לכן לאחר שעברו מאה ושלשים שנה נולד משה רבינו גואלם של ישראל ליוכבד אמו שהיתה בת מאה ושלשים שנה, וגם התבטלה גזירת השלכת הזכרים ליאור – היות שכבר הושלמו כל הנשמות לבוא ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה והנה אותם).

כאשר ישראל היו שואבים מים בכדיהם באותן השנים, היה ה' מביא להם דגים קטנים על מנת שיאכלו אותם, ובדגים הללו היו מגולגלות שִׁשִּׁים ריבוא נשמות שהיו צריכות להיתקן במצרים. וזה מה שאמר יעקב אבינו בברכותיו לשבטים "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז), שמכוח הדגים יבואו לכלל "רֹב" בבני ישראל שיהיו בארץ מצרים ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויחי אות טו ד"ה וידו לרוב). ומכיוון שבסוף גלות מצרים כבר לקחו משם ישראל את כל הנשמות הנקראות 'דגים', על כן אמרו רבותינו שעשו אותה 'כמצולה שאין בה דגים' (ראה גמ' פסחים דף קיח ע"א) ('דבש לפי' להחיד"א מערכת י אות יד, 'יוסף תהלות' להחיד"א מזמור ח', 'שם משמואל' פרשת שמות תרע"ו ד"ה וירא איש מצרי) ומאז נאסר לשוב למצרים כי כבר נתבררו משם כל הנשמות ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ז אות יז ד"ה ועתה נבאר).

תיקון הנשמות במצרים נרמז בפסוק "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם" (שמות א, ז), כאשר התיבה "מְאֹד" היא אותיות 'אדם' – לרמוז ששם נתבררו הניצוצות שלו. וככל שבאו עוד ועוד ניצוצות במצרים היו בני ישראל פרים ורבים שלא כדרך הטבע שנאמר "פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ" (שמות א, ז). וכן נרמז התיקון שלהם גם בפסוק "וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו" (תהלים קה, כד), שהתיבה "מְאֹד" היא אותיות "אדם". "וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ" – שהפרה את עמו ישראל מאותם ניצוצות קרי של אדם הראשון. וכן ו"יַּעֲצִמֵהוּ" היה על ידי "צָּרָיו", שהם אותם הגוים שהצרו לישראל במצרים ועינו אותם, ולפי קושי השעבוד כך גדל הבירור ונעשו ישראל עצוּמים ('פה אחד' על ההגדה להחיד"א ד"ה לגוי גדול ועצום).

במצרים התבררו ניצוצות אדם הראשון ונעשו לאנשים מבני ישראל, כפי שכתב מחבר ההגדה "וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל" ('פה אחד' על ההגדה להחיד"א ד"ה לגוי גדול ועצום). כאשר בירור ניצוצות הקדוּשה שם נעשה על ידי הצרות והעינויים שנאמר "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א, יב) ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ג אות כא). והיה בזה גם מדה כנגד מדה, שעל מה שיצאו אותן נשמות על ידי אדם הראשון שלא בקדושה כי אם בערוה, הם שָׁבוּ והשתעבדו דווקא במצרים הנקראת "עֶרְוַת הָאָרֶץ" (בראשית מב, ט) ('חֲזֵה צִיֹּון' לר' עמנואל חי ריקי על מזמור תהלים א, ב ד"ה כי אם נמצא בדור) ועלו משם. והוא סוד הפסוק "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יג, יח), "וַחֲמֻשִׁים" – לפי שהם עתה דור חמישי אחרי ארבע דורות 'דור אנוש' 'דור מבול' 'דור הפלגה' ו'דור סדום' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' דף שב ע"א ד"ה וממה שקרינו בענין).

כל הדורות הקודמים באו על עונשם והתכפר להם על ידי היסורים במצרים

כיון שהנשמות הללו חטאו וקלקלו בדורות הקודמים, לכן היו צריכים כפרה על כך ונגזר עליהן שִּׁעְבּוּד קשה במצרים שאין כמותו ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח דרוש א' ד"ה בענין פסח ויציאת מצרים). ומה שכבר באו עליהן צרות בגלגולים קודמים זה לא היה עונש אלא רק איבד אותם מהעולם, ועתה חזרו אותן הנשמות בגלגול בכדי לקבל את עונשם ולהיתקן. וכל אותן הנשמות שהיה אפשר לתקן במצרים תוקנו והשאר שלא יכלו להיתקן אבדו. חלקם נמעכו בתוך הבניינים שבנו (ראה 'שמות רבה' ה, כא), חלקם נשחטו על ידי פרעה שהיה שוחט ורוחץ בכל יום בדמם של מאה וחמישים תינוקות בבוקר ומאה וחמישים תינוקות בערב (ראה 'שמות רבה' א, לד), וכן הלאה בשאר המיתות ('ערבי נחל' פרשת נח דרוש ב ד"ה ובתירוץ דבר). וכך בששים רבוא עם ישראל שיצאו לבסוף ממצרים היו ששים רבוא נשמות שהצליחו להזדכך ולהיטהר כראוי, ועליהם נאמר "וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵֽרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי" (שמות יב, לז), כשכוונת התיבה "רַגְלִי" היא שהנשמות היו טמונות בין הקליפות ונרמסו בין רגליהם לפני שיצאו ונתקנו ('מחשֹׂף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת יתרו דף לב ע"א טור א).

אחד הילדים בארץ מצרים היה מִיכַה, והוא מאותם אלו שנמעכו בתוך בניין במצרים כי היה צריך למוּת על מעשיו בגלגול הקודם בדור הפלגה ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק כב. וראה ביאור 'יד יהודה' שם) ששם בנה עיר ומגדל בחומר ובאבנים (עפ"י 'צמח דוד' חלק א פרשת בשלח ד"ה 'ויהי בשלח פרעה' והלאה), אך משה רבינו הציל אותו מתוך הבניין במצרים על ידי תפילתו (ראה סנהדרין דף קא ע"ב ורש"י שם). ובסוף מיכה נעשה צנינים לישראל, כי הוא עשה פילוג במלכות שמים על ידי העבודה זרה שהיתה לו אשר העשן שלה היה מתערבב עם העשן של משכן שׁילה. וכן הוא ניסה לפלג את מלכות בית דוד, כאשר שׁבע בן בכרי שהיה בעצמו מיכה (ראה גמ' סנהדרין דף קא ע"ב) המריד את כל ישראל נגד דוד המלך (ראה שמואל ב' פרק כ). משה רבינו נענש על הצלתו של מיכה, בכך שבן בנו של משה אשר נקרא בשם 'יהונתן בן גרשום' תעה אחרי העבודה זרה של מיכה ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק כב. וראה ביאור 'יד יהודה' שם. ראה 'קנה חכמה' לר' יהודה לייב פוחוביצר דרוש חג הפסח ד"ה 'ובזה יתבאר למה צוה').

ובעבור מה שחטאו הנשמות בגלגול דור אנוש במעשיהם הרעים (עפ"י 'צמח דוד' לבעל שו"ת 'בית דוד' חלק א פרשת בשלח ד"ה 'ויהי בשלח פרעה' והלאה') וכן בדור המבול בפגם בריתם, נגזר עליהם בגלות מצרים "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (שמות א, כב) ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש ד"ה והנה אחר, 'זרע שמשון' על פרשת שמות דף נב ע"א טור א ד"ה פסוק ויקרא מלך מצרים) שהוא טביעה במיתת חנק בתוך המים ('זרע שמשון' פרשת שמות דף נב ע"א ד"ה פסוק ויקרא מלך מצרים) דוגמת העונש של דור המבול ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי הפסח דרוש א' ד"ה בענין פסח ויציאת מצרים) וכן העונש של דור אנוש, שגם היה במים ('צמח דוד' לבעל שו"ת 'בית דוד' חלק א פרשת בשלח ד"ה 'ויהי בשלח פרעה' והלאה'). והגזירה של השלכת התינוקות למים היתה דווקא על הזכרים אבל לא על הנקבות, לפי שהזכרים הם אלו שחטאו בפגם בריתם בדור המבול ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש' ד"ה והנה אחר) ועתה השלימו לפרוע את חוב עונשם ('זרע שמשון' פרשת שמות דף נב ע"א ד"ה פסוק ויקרא מלך מצרים). ובגין זה גם נגזר עליהם במצרים פרישׁוּת מ'דרך ארץ' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק כה דף צח ד"ה ולדרכנו יתבארו).

ועל מה שחטאו הנשמות בגלגול דור הפלגה שרצו לעלות ולכפור 'בעיקר' ולהילחם בו יתברך ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש ד"ה והנה אחר) על ידי בניית עיר ומגדל מאבנים כפי שנאמר "וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר" (בראשית יא, ג) ('ערבי נחל' פרשת נח דרוש ב' סוף ד"ה ולכן נגד) וכן מה שאמרו "הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים" (בראשית יא, ג), כנגדם נגזר עליהם במצרים "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים" (שמות א, יד) וכן נאמר עליהם "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ" (שמות א, י) ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש ד"ה והנה אחר, עפ"י 'שפה אחת' להחיד"א ד"ה ואפשר לרמוז מה שמצאתי) וגם "וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ" (שמות ה, יח) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק כה דף צח ד"ה ולדרכנו יתבארו). וכנגד העיר והמגדל שהם בָּנוּ, העבידו אותם בגלות מצרים בבניית "עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות א, יא) ('שער הפסוקים' פרשת שמות על הפסוק 'ויקם מלך חדש ד"ה והנה אחר). וכשם שהפיצם בדור הפלגה שנאמר "וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר" (בראשית יא, ח), כך ה' הפיצם במצרים לקושש תבן שנאמר "וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן" (שמות ה, יב) ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן רלו, 'אגרא דכלה' פרשת נח ד"ה ויפץ ג' במסרה).

ועל מה שחטאו הנשמות בגלגול דור סדום והוּכוּ "בַּסַּנְוֵרִים" כאשר ניסו לפגוע במלאכים שנאמר "וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח" (בראשית יט, יא), כנגדם מתו רבים מאנשי דור מצרים במכת חושך בשלושת ימי האפילה ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן רלו, 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג' סוף פרק כב) כאשר רק אחד מכל חמישה ישראלים ניצל ממכת חושך וארבעה אחרים מתו בה (רש"י שמות יג, יח) ('שפה אחת' להחיד"א ד"ה ואפשר לרמוז מה שמצאתי). והעונש הכבד של אנשי סדום באותם ימי אפילה היה משום ש'דוֹר סְדוֹם' היה קרוב יותר משאר הדורות אל דור מצרים, וגם חטאם היה בארץ הקדושה ('צמח דוד' חלק א פרשת בשלח ד"ה 'ויהי בשלח פרעה' והלאה). ובדומה לעונש של אנשי סדום שבו נהפכו הערים על יושביהם כפי שנאמר "וה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה" (בראשית יט, כד - כה), כך היו במצרים משקיעים את בניהם של ישראל בתוך הבניין ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק כה דף צח ד"ה ולדרכנו יתבארו).

תיקון כל ארבעת הדורות נרמז בפסוק "מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה" (ויקרא כה, מד), "מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם" ראשי תיבות ארבע הדורות שהתגלגלו למצרים מבול, הפלגה, אנוש, סדום. ועתה בגלגול החמישי שבמצרים נאמר "מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה" – שהן אותן הנשמות שבסוף נפלו לעבדוּת במצרים ויצאו משם ('שפה אחת' להחיד"א ד"ה ואפשר לרמוז מה שמצאתי, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ג אות ז). וכנגד ארבעה דורות הללו שבהם התגלגלו אותן הנשמות אמר הקב"ה ארבע לשונות של גאולה ביציאת מצרים ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן רלו, 'זרע ברך' חלק ב תחילת פרשת שמות ד"ה 'הטעם הב' איתא' בשם המגלה עמוקות 'זרע שמשון' פרשת שמות דף נב ע"א טור א ד"ה פסוק ויקרא מלך מצרים) כפי שנאמר "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" (שמות ו, ו – ז).

וכן נרמזו כל אותן הדורות שהתגלגלו בתוך הפסוק "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" (שמות ו, ז), "הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" – ראשי תיבות אמס"ה שהם ארבעה הדורות הראשונים הפלגה, אנוש, מבול, סדום ('זרע ברך' חלק ב פרשת שמות סוף ד"ה הטעים הק איתא בכוונת האר"י ז"ל' מהמגלה עמוקות, 'שפה אחת' להחיד"א ד"ה ואפשר לרמוז מה שמצאתי, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ג אות ז, 'זרע שמשון' פרשת שמות דף נט ע"א טור א ד"ה פסוק ויקרא מלך מצרים, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק כה דף צח ד"ה ולדרכנו יתבארו) אשר לבסוף התגלגלו נשמותיהם ל"סִבְלוֹת מִצְרָיִם" ('שפה אחת' להחיד"א ד"ה ואפשר לרמוז מה שמצאתי, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ג אות ז). ולהם רמז בעל ההגדה של פסח בדבריו ואמר "מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ וְעַתָּה קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ" לפי שראשי התיבות "וְעַתָּה קֵרְבָנוּ" יוצא בגמטריא התיבה 'אמס"ה' – לרמוז שכל הדורות הללו התבררו במצרים ('בתי הנפש' על ההגדה להחיד"א ד"ה 'מתחילה עע"ז היו אבותינו' הספר הובא בסוף 'מראית העין') ואחר כך יצאו לעבודת "הַמָּקוֹם" ברוך הוא. 

גלות מצרים הקשה היתה תיקון גדול ורפואה לנשמותיהם של ישראל

הקב"ה האריך אפו ולא נפרע מדור אנוש דור המבול דור הפלגה ודור סדום כפי מעלליהם אשר חטאו, כי ידע שהם לא יוכלו לסבול אז את כל העונשים בעת ובעונה ההיא. והוא העמיד אחרים תחתיהם במצרים עם נפשותיהם ממש, והם היו שם במצוֹר ובמצוֹק לסבול את עוֹנשם. לכן אף שישראל עצמם לא חטאו במצרים אבל נפשם כן חטאה בדורות הקודמים. וכדי שלא יהיה פתחון פה לבני האדם ויאמרו "למה נענשו האנשים הללו בלי עוון?" לכן הקב"ה עשה שיכירו מתוך עבדוּתם של ישראל במצרים מי הם ומה היו מעשיהם הקודמים, על ידי 'החומר והלבנים' במצרים ועל ידי השלכתם ליאוֹר ומעיכתם בתוך הבניינים וכן הלאה שאר העונשים, שהכל הוא אות ומופת ש'אבותיהם' הרשעים חטאו ואינם, והם סבלו תחתם מה שלא נפרע מהם בימי קדם ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש ראשון סדר נח ד"ה 'מעתה אחד הרואה את בני ישראל' וכן ד"ה והנה יש להקשות).

ישראל שבמצרים נצרפו צירוף אחר צירוף עד אשר עלו נשמותיהם הקדושות אשר התערבו ברע ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק ט סימן ה ד"ה וזה שרימז המשורר). ונמצא כי כנגד מה שחשבו הַמִּצְרִים לרעה על ישראל האלוקים חשבה לטובה, כי כל השעבוד היה למירוק רעתם והמכה היתה רפואה ממש. ורמז לדבר בפסוק "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות א, יא), כאשר ראשי התיבות "אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" יוצא למפרע 'רופא' (הרמ"ד וואלי פרשת שמות פרק א' על הפסוק 'ויבן ערי מסכנות לפרעה'). לכן אף שגלות מצרים היתה גלות מרה, היא באמת היתה טובה לישראל ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק ט סימן ה ד"ה וזה שרימז המשורר). ומה שנגזר על דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום שאין להם חלק לעולם הבא ואינם קמים בתחיית המתים, היה זה על גופם, אבל נשמתם התגלגלה במצרים ושם נתקנה, כאשר הם ממש בני ישראל שיצאו וקיבלו את התורה ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת בא ד"ה וכתב עוד הנה), ועתידים לזכות לחיי העולם הבא עם גופות שכן הצליחו ('מאיר בת עין' לר' מאיר ביקייאם על מסכת עירובין פרק ב ד"ה והנה להבין זה נקדים).

כל העינויים הקשים שעברו עם ישראל בתוך מצרים היה אמת ומשפט כדי לתקן את ארבעת הדורות הקודמים וזה "פְּדוּת שָׁלַח לְעַמּוֹ צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ" (תהלים קיא, ט) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק כה דף צח ד"ה ומעתה אתאן), שגלות מצרים היתה הכרחית לצרף וללבן את נשמות ישראל והם לא היו יכולים בלעדיה ('מאורי אור' פרשת וישב ד"ה נלע"ד שלהבין ענין). לכן אמרו רבותינו "ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל" (ראה גמ' שבת דף פט ע"ב בשם ר' יוחנן) ('מאורי אור' פרשת וישב ד"ה נלע"ד שלהבין ענין) כדרכם של כל הגוֹלים (רש"י גמ' שבת דף פט ע"ב ד"ה בשלשלאות של ברזל) אלא שזכותו גרמה לו שירד בשביל יוסף ('מאורי אור' פרשת וישב ד"ה נלע"ד שלהבין ענין). וכל אותם הדורות שעברו היו חייבים את הגזירות במצרים והן היו באים עליהם שם אף בלעדי פרעה הרשע, אך כיון שמגלגלים "חובה על ידי חייב" (ראה גמ' שבת דף לא ע"א) לכן באו הגזירות דווקא על ידי פרעה, ואז הוא היה צריך להיענש עליהם ולקבל מכות שהיו ראויות לו ('צמח דוד' חלק א פרשת בשלח סוף ד"ה 'והנה תירוץ זה') (להרחבה מדוע פרעה היה צריך להיענש ולקבל את עשרת המכות ראה מאמרינו לפרשת וארא – 'גלגול נשמתו של פרעה הרשע').

ומשום שכל עניינה של מצרים היה לתקן את הקלקול הראשון ב'ברית קודש' באותם מאה שלושים שנה של אדם הראשון, לכן בני ישראל נגאלו ממצרים על ידי מצות דם 'ברית המילה' שעשו קודם קרבן הפסח (ראה שמות יב, מח) ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת בא ד"ה עוד רמזתי סודות) וכן נאסר על מי שהוא ערל לאכול וליהנות מקרבן הפסח כל זמן שעֹרלתו בו אפילו אם ליבו לשמים ('עיר מקלט' על טעמי המצוות פרשת בא אות יז). וזה גם עניין 'ימי השובב"ים' שיש בהם סגולה לקבל את תשובת האדם על עוון הקרי יותר מכל ימות השנה, ומתחילים ימים אלו מפרשת שמות עד פרשת משפטים מחמת התיקון שהיה לאדם הראשון בעוון הקרי ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל תיקון כז דף סב ד"ה עניין השובבים), כאשר כל הנשמות הקדושות שנפלו ממנו באותם מאה ושלושים שנה התגלגלו בעם ישראל שבארץ מצרים ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' דף שב ע"א ד"ה וממה שקרינו בענין) ותוקנו בפרשיות אלו על ידי עבדוּת בני ישראל במצרים ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל תיקון כז דף סב ד"ה עניין השובבים).