פרשת בשלח – גלגולי נשמות יעל וסיסרא

סיסרא נס מפני המלחמה עִם ישראל ויעל יצאה לקראתו שיבוא להיות עמה כדי שאחר כך תמית אותו שנאמר "וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי: וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן: וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת" (שופטים ד, יז – כא). דבורה הנביאה שִׁבְּחָה את יעל על מעשיה ואמרה "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ: מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה: יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ: בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד" (שופטים ה, כד – כז).

ויש להבין, מדוע דבורה הנביאה שיבחה את יעל שעשתה ברצון מעשה איסור עם סיסרא הרשע אשר גרם לאסור אותה על בעלה?

יעל קירבה אליה את סיסרא הרשע כדי להושיע את ישראל

סיסרא שר צבאו של יבין מלך כנען היה בן שלושים שנה כאשר כבש בכוחו את העולם. הוא היה גיבור גדול אשר בקולו האדיר היו חיוֹת השדה קופאות במקומם ('ילקוט שמעוני' ספר שופטים פרק ד רמז מד ד"ה ויזעק סיסרא, 'סדר הדורות' לר' יחיאל היילפרין האלף השלישי ב"א תרל"ו ד"ה סיסרא בא), ולא היה לפניו עיר שלא הפיל את חוֹמתה ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וירא דף יג ע"א ד"ה ועפ"י הדברים האלה). וכאשר גברו עליו ישראל במלחמה, הוא נס ברגליו אל אוהל של יעל שנאמר ""וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי" (שופטים ד, יז). יעל עשתה מעשה זר של נכריה ויצאה לקראת סיסרא על מנת שיבוא אליה שנאמר "וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא" (שופטים ד, יח), וכוונתה של יעל בזה היתה לעשות 'עבירה לשמה' ואז להרוג אותו. סיסרא אכן שמע לה ובא אליה לאוהל לעשות עמה עבירה שנאמר "וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה" (שופטים ד, יח) ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וירא דף יג ע"א ד"ה וא"כ יקשה על דבורה).

יעל היתה גיורת ואשה חסידה ('ילקוט חדש' בערך 'דבורה וכל הנביאות' אות ט) וכשרה ('ילקוט שמעוני' על ספר שופטים רמז מב ד"ה ותשלח ותקרא לברק) וכוונתה היתה להצלת ישראל ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה ברם חזה הוית) וגדולים היו מעשיה ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וירא דף יג ע"א ד"ה וא"כ יקשה על דבורה). יעל היתה מוכנה למסור עצמה ולהיות בעבירה עם סיסרא על מנת להתיש את כוחו ולבסוף להורגו, ועל ידי כן לבער קוץ מכאיב וסילוֹן ממאיר מן העולם. ועלה על ליבה של יעל אפילו להיאסר מחמת כן על בעלה, כי לא היה אכפת לה אלא הצלתם של ישראל ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה ברם חזה הוית). יעל הבינה שאף כי ברק רודף אחריו הוא לא יוכל להמיתו לגודל כוחו של סיסרא, ואילו אם היא תתיש את כוחו ותחלישהו במעשה איסור אז כן יהיה בכוחה אחר כך להמיתו. ואכן צדקה במחשבתה ולולא שסיסרא עשה את מעשיו באוהל יעל, לא היה ניתן להמיתו ('דברי שלמה' דרוש לפרשת וירא דף יג ע"א ד"ה וא"כ יקשה על דבורה).

יעל עשתה תשועה גדולה לישראל ('ילקוט שמעוני' ספר שופטים רמז מב ד"ה ותשלח ותקרא לברק), והיא היתה הסיבה שהם ניצלו ('דברי שלמה' דרוש לפרשת וירא דף יג ע"א ד"ה וא"כ יקשה על דבורה) שאלמלא היא הם היו אבודים ('דברי שלמה' דרוש לפרשת וירא דף יג ע"א ד"ה אמור מעתה שיעל). כי דווקא אותו היום ניתן להם לניצחון, ואם היה עובר היום ההוא שנס בו סיסרא לא היו מצליחים עליו יותר, כפי שאמרה דבורה הנביאה לברק "וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן ה' אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו" (שופטים ד, יד). אם יעל לא היתה מתישה את כוחו של סיסרא על ידי ריבוי מעשה האיסור שביקש לעשות עמה באוהל, ואחר כך במה שהרגה אותו בו ביום ('דברי שלמה' דרוש לפרשת וירא דף יג ע"א ד"ה ועפ"י הדברים האלה) כאשר שברה ראשו ופצעה את מוחו (תרגום על ספר שופטים ה, כו) אחרי שהשקתה אותו חלב ונרדם ('דברי שלמה' דרוש לפרשת וירא דף יג ע"א ד"ה וזה נראה כוונת), הרי שסיסרא היה נמלט ושוב לא היו ישראל יכולים לו, כי היה חוזר ומתחזק בשל כוחו הגדול ('דברי שלמה' דרוש לפרשת וירא דף יג ע"א ד"ה ועפ"י הדברים האלה).

ה' החליף בדרך נס את יעל בשֵׁידָּה וסיסרא הרשע קלקל עמה

ה' ראה את טוב צדקת לבה של יעל, וביקש להצילה לגמרי ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה ברם חזה הוית) כדי שלא יטמא אותה סיסרא ('דבש לפי' להחיד"א מערכת א אות טו). לכן נעשה לה נס מופלא ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה ברם חזה הוית), וכאשר התקרב אליה סיסרא ה' זימן לה שֵׁידָּה ('אהבת דוד' דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה ברם חזה הוית, 'מראית העין' להחיד"א על מסכת הוריות דף י' ד"ה 'א"ר יוחנן י' בעילות' בשם גורי האר"י ז"ל, 'חומת אנך' להחיד"א על תהלים מזמור צח ד"ה 'מזמור שירו' מהרב צמח דוד בשם האר"י ז"ל) בין רגליה ('חומת אנך' להחיד"א ספר שופטים פרק ה על הפסוק 'בין רגליה כרע נפל' מגורי האר"י ז"ל, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת א אות טו) ואז סיסרא קלקל עם השידה ('צמח דוד' לר' יוסף דוד למחבר שו"ת 'בית דוד' על הפטרת פרשת בשלח דף קנט ע"א ד"ה באשר כרע שם נפל, 'אהבת דוד' דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה 'ברם חזה הוית' ממהר"י דוד בשם דרושי האר"י ז"ל, 'חומת אנך' ספר שופטים פרק ה על הפסוק 'בין רגליה כרע נפל' מגורי האר"י ז"ל) בשעה שחשב שהיא יעל אשת חבר הקיני ('מראית העין' על מסכת הוריות דף י' ד"ה 'א"ר יוחנן י' בעילות' בשם גורי האר"י ז"ל. וראה 'צמח דוד' על הפטרת פרשת בשלח דף קנט ע"ב ד"ה 'איברא דתירוץ הרב' כי מה שנראה שהגמ' ביבמות דף קג ע"א – ע"ב מלמדת זכות על יעל במעשיה, כל זה נאמר כדי שלא נאסור אותה למראית עינינו אך לא כך היה באמת שלא נטמאה כלל. וב'אהבת דוד' להחיד"א דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א סוף ד"ה 'אכן עתה' כתב שהגמ' שם כתבה על דעת מה שמסרה עצמה יעל לעשות 'עבירה לשמה' כי לא ידעה בתחילה שה' יציל אותה עיי"ש).

שבע פעמים קלקל עמה סיסרא הרשע באותו היום (גמ' יבמות דף קג ע"א בשם ר' יוחנן, גמ' הוריות דף י ע"ב בשם רב נחמן בר יצחק, ילקוט שמעוני' ספר שופטים ה רמז נה ד"ה בין רגליה כרע נפל) כפי הרמוז בפסוק "בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד" (שופטים ה, כז) (גמ' הוריות דף י ע"ב בשם רב נחמן בר יצחק, גמ' יבמות דף קג ע"א בשם ר' יוחנן, 'ילקוט שמעוני' שופטים ה' רמז נה ד"ה בין רגליה כרע נפל), וכולם היו עם השידה. סיסרא לא נגע ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' על הפטרת פרשת בשלח דף קנט ע"א ד"ה באשר כרע שם נפל, 'מראית העין' להחיד"א על מסכת הוריות דף י' ד"ה 'א"ר יוחנן י' בעילות' בשם גורי האר"י ז"ל, עפ"י 'ויקרא רבה' כג, י) כלל בגופה של יעל (''צמח דוד' על הפטרת פרשת בשלח דף קנט ע"א ד"ה באשר כרע שם נפל) ולא קלקל עמה ('מראית העין' להחיד"א על מסכת יבמות דף קג ע"א ד"ה ואולם הדרך השני). ונרמזה הצלתה של יעל במה שדרשו רבותינו בפסוק "וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה" (שופטים ד, יח), שאין את התיבה "שְּׂמִיכָה" בכל המקרא והיא באה פה לרמוז על נוטריקון "שְׁמִי-כֹּה", כלומר שמו של ה' יתברך מעיד עליה שלא נגע בה אותו הרשע (ראה 'ויקרא רבה' כג, י, 'ילקוט שמעוני' שופטים ד רמז מד ד"ה ותכסהו בשמיכה) ('מראית העין' להחיד"א על מסכת הוריות דף י' ד"ה 'א"ר יוחנן י' בעילות', 'חומת אנך' על התהלים מזמור צח ד"ה מזמור שירו).

דבורה הנביאה התנבאה על הנס של יעל בפסוק "בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד" (שופטים ה, כז), "בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע" – זה אצל יעל, "נָפַל שָׁכָב" – זה עם השידה ('חומת אנך' על התהלים מזמור צז על הפסוק 'אוהבי ה' שנאו רע'). לכן "שָׁכָב" גמטריא 'בשידה' עם הכולל ('חומת אנך' על התהלים מזמור צז על הפסוק 'אוהבי ה' שנאו רע', 'מראית על מסכת יבמות דף קג ע"א ד"ה ואולם הדרך השני). וחזר שוב ואמר "בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל" לחזק העניין שסיסרא לא עשה עם יעל מעשה כדרך כל הארץ ורק נפל שם ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וירא דף יג ע"א ד"ה ובזה נראה להבין). "בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם" – ראשי תיבות 'שכב' וסופי תיבות 'מרע' לומר שהוא היה עם 'הרע' כי היא חלקו ('מראית העין' להחיד"א על מסכת יבמות דף קג ע"א ד"ה ולפי הדרך הראשון). ואמר בסוף "שָׁדוּד" (שופטים ה, כז) שהוא מלשון 'שידה', לומר שסיסרא היה באותו מעשה מחובר עם השׁידה ('צמח דוד' על הפטרת פרשת בשלח דף קנט ע"א ד"ה ובזה יובן הכתוב, 'חומת אנך' שופטים פרק ה על הפסוק 'בין רגליה כרע נפל' מהרב 'צמח דוד', 'כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה 'ובזה נרמוז בכתוב' מ'צמח דוד'). 

זה הטעם שדברי הנבואה בשירת דבורה בו מוזכר מעשה האיסור של סיסרא עם יעל לא נזכר כסדר הדברים אלא רק אחרי מותו של סיסרא שנאמר "יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ: בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד" (שופטים ה, כו – כז) כי לא היתה באמת עבירה ליעל עם סיסרא ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וירא דף יג ע"א ד"ה ובזה נראה להבין). לכן אמו של סיסרא אמרה בחכמתה (ראה תרגום ספר שופטים ה, כט) "רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר" (שופטים ה, ל) כלומר היא ידעה שבנה סיסרא עסוק בזימה, וראתה בחכמת הכישוף שהוא עם יעל אך נמצא גם עם שׁידה ואדרבא שהיא עיקר שכיבתו. וכיון שחכמת הגוים איננה שלימה לכן היה לה ספק במעשיו ואמרה בלשון מסופקת על יעל והשידה "רַחַם רַחֲמָתַיִם" כלומר אחת או שתים ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' על הפטרת פרשת בשלח דף קנט ע"א ד"ה ובזה יובן מש"ה רחם רחמתים).

דבורה אמרה בנבואה "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (שופטים ה, כד), "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל" – שעל אף שהיתה אשת איש לא נאסרה על בעלה על ידי סיסרא ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה ובזה נרמוז בכתוב) בשונה משאר הנשים הצדקניות אשר מוסרות עצמן להצלת ישראל ששכרן מרובה אך אסורות לבעליהן ('דבש לפי' להחיד"א מערכת א אות טו), כי באה הנבואה והעידה עליה להתירה לבעלה ושהיא "אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי" הכשרה, כי לא היה עמה סיסרא ('דבש לפי' להחיד"א מערכת א אות טו, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה 'ובזה נרמוז בכתוב'. וראה שם בשם הרשב"א שכך הותרה מיכל לדוד המלך על פי נביא שאמר כי פלטי בן ליש לא נגע בה). והוסיפה דבורה ואמרה "מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" – כלומר מן האמהות הקדושות שרה רבקה רחל ולאה שהיו באוהל (גמ' הוריות דף י ע"ב בשם רב נחמן בר יצחק). כי יעל היתה כל כך צדקת עד שבא דבר עבירה לידה וניצלה ועשתה תשועה גדולה, לכן הדין נותן שתבורך מעין האמהות שהיו צדיקות בלי שום דופי ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וירא דף יג ע"א ד"ה ובזה נראה להבין).

יעל הכתה את סיסרא בראשו והוציא ממנו את נשמת ר' עקיבא

כל הדברים בעולם מתקיימים על ידי 'נִיצוֹצוֹת קְדוּשָּׁה' שיש בהם כפי שנאמר "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם" (נחמיה ט, ו) ('פתח עינים' להחיד"א על גמ' סנהדרין דף צו ע"ב בספר ד"ה ואף מבני בניו), ואצל הרשעים 'ניצוֹצוֹת הקדוּשה' נמצאים בראשם ('מראית העין' להחיד"א על גב' מסכת עבודה זרה דף ד ד"ה ואריב"ל כל מצות שישראל). כך היה עם עשו הרשע שהיו בראשו 'ניצוצות קדוּשה' ומטעם זה יצחק היה אוהבו שנאמר "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כה, כח), כלומר שהיה אוהבו כדי להוציא את בולעו מפיו, הם ניצוצות הקדוּשה ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' על הפטרת פרשת בשלח דף קנט ע"א ד"ה באשר כרע שם נפל). וכאשר עשו הרשע ביקש לעכב את קבורת אחיו יעקב בטענה שהוא עצמו צריך להיקבר במערת המכפלה מקום קברי אבותיו ולא יעקב שכבר קבר שם בחלקו את לאה אשתו, ראה חוּשִׁים בן דן שעשו הרשע מעכב את קבורת סבו לכן הוא הכה אותו בראשו ומחמת כן נפלו עיניו של עשו (גמ' סוטה דף יג ע"א) ועמהם כל ראשו, והתגלגלו ונקברו יחד עם האבות במערת המכפלה ('מראית העין' להחיד"א על גב' מסכת עבודה זרה דף ד ד"ה ואריב"ל כל מצות שישראל, 'מראית העין' מסכת יבמות דף קג ע"א ד"ה ואולם הדרך השני). וזכה עשו הרשע שראשו יקבר במערת המכפלה בזכות 'ניצוצות הקדוּשה' שהיו בו ('צמח דוד' על הפטרת בשלח דף קנט ע"א  ד"ה באשר כרע שם נפל).

סיסרא שר צבא יבין מלך כנען היה גלגול של עשו הרשע ('צמח דוד' על הפטרת בשלח דף קנט ע"א ד"ה באשר כרע שם נפל, 'אהבת דוד' להחיד"א דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה 'הדרן לדברי רבינו האר"י ז"ל', 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת יוד אות נב מהרב 'צמח דוד' בשם האר"י ז"ל). וגם בראשו היו נמצאים 'ניצוצות קדוּשה' כמו שהיו בעשו הרשע ('מראית העין' להחיד"א על גמ' מסכת עבודה זרה דף ד ד"ה ואריב"ל כל מצות שישראל, 'מראית העין' על גמ' מסכת יבמות דף קג ע"א ד"ה ואולם הדרך השני, 'אהבת דוד' דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה ברם חזה הוית). יעל ידעה ברוח הקוֹדש על הניצוצות שיש בראשו מצד עשו שהוא גלגולו ('צמח דוד' על הפטרת פרשת בשלח דף קנט ע"א ד"ה כאשר כרע שם נפל, 'אהבת דוד' דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה 'הדרן' מהאר"י ז"ל) לכן נתנה לסיסרא לאכול "חֶמְאָה" (שופטים ה, כה) שהיא גמטריא 'מוֹחַ' כנגד הניצוצות שבמוחו ('אמרי נועם' לר' מדזי'קוב על מועדי השנה לראש חודש אדר ד"ה בפסוק בספל אדירים). ומטעם זה היא גם לא הרגה אותו בחרב ('מדבר קדמות' מערכת יוד אות נב ד"ה 'יעל' מהרב 'צמח דוד' בשם האר"י ז"ל) אלא תקעה יתד בראשו שנאמר "יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ" (שופטים ה, כו) כדי לקבל את אותם הניצוצות ('צמח דוד' על הפטרת פרשת בשלח דף קנט ע"א ד"ה כאשר כרע שם נפל, 'אהבת דוד' דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה 'הדרן' מהאר"י ז"ל), ולהוציאם משם לאוֹר ('אהבת דוד' דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה 'הדרן' מהאר"י ז"ל, 'מראית העין' על מסכת עבודה זרה דף ד ד"ה ואריב"ל כל מצות שישראל).

יעל אכן הצליחה להוציא מסיסרא את 'ניצוצות הקדוּשה' והם עלו למעלה אל השכינה. ואחר כך השכינה הורידה אותם ('מראית העין' להחיד"א על מסכת הוריות דף י ד"ה א"ר יוחנן י' בעילות) בדרך גבר ('מראית העין' להחיד"א על מסכת יבמות דף קג ע"א ד"ה ואולם הדרך השני, 'חומת אנך' על תהלים מזמור צז על הפסוק 'אוהבי ה' שנאו רע) בתוך גר אחד, אשר בסופו בא ממנו ר' עקיבא ('מראית העין' להחיד"א על מסכת הוריות דף י ד"ה א"ר יוחנן י' בעילות). כך נמצא שמאותם ניצוצות שהיו בראשו של סיסרא יצא ר' עקיבא בן יוסף ('צמח דוד' על הפטרת פרשת בשלח דף קנט ע"א ד"ה כאשר כרע שם נפל, 'אהבת דוד' להחיד"א דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה 'ברם חזה הוית' וד"ה 'הדרן' מהאר"י ז"ל, 'מראית העין' להחיד"א על מסכת יבמות דף קג ע"א ד"ה ואולם הדרך השני, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה ובזה נרמוז בכתוב. וראה 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה גם א"ל מורי ז"ל, 'מדבר קדמות' מערכת יוד אות נב מהאר"י ז"ל) ודבר זה מפלאות תמים דעים ('מראית העין' להחיד"א על מסכת הוריות דף י ד"ה א"ר יוחנן י' בעילות). ועל ר' עקיבא אמרו רבותינו כי מבני בניו של סיסרא התגיירו ולמדו תורה בירושלים (ראה גמ' סנהדרין דף צו ע"ב) ('בן יהוידע' על גמ' סנהדרין דף צו ע"ב ד"ה  ולפי דברי רבינו האר"י ז"ל), כי יצאו ניצוצות קדוּשה מסיסרא והיו למאוֹרוֹת בישראל ('חומת אנך' להחיד"א ספר ירמיה פרק נא על הפסוק 'רפאנו את בבל' ד"ה ואל יושבי לב).

וזה נרמז בפסוקים "אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם: אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" (תהלים צז, י – יא) "אֹהֲבֵי ה'" זו יעל ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה 'ועם הקודם נבא לרמוז' מגורי האר"י ז"ל) לפי ששמו של ה' העיד בה שלא קלקלה אלא השידה ('מראית העין' להחיד"א על מסכת יבמות דף קג ע"א ד"ה ועל פי האמור). "שִׂנְאוּ" – ראשי תיבות 'שידה נזדמנה אצלו ושכב' ('מראית העין' להחיד"א על מסכת יבמות דף קג ע"א ד"ה ואולם הדרך השני, 'חומת אנך' תהלים מזמור צז על הפסוק 'אוהבי ה' שנאו רע'). וכן ראשי התיבות "אֹהֲבֵי ה' שִׂנְאוּ רָע" יוצא 'ראש' לפי שהיו ניצוצות בראשו של סיסרא, וזה בלי שם ה' המעיד על שנשמרה. "שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו" – לשון רבים, כנגד נפש יעל שלא נטמאה וכן נפש ר' עקיבא שיצאה מניצוצות הקדוּשה שבראשו. "מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם" – הם סיסרא והסטרא אחרא ('מראית העין' להחיד"א על מסכת יבמות דף קג ע"א ד"ה ועל פי האמור). ואחר כך נאמר "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" – סופי תיבות 'ר' עקיבה' (ראה גמ' ירושלמי ראש השנה דף ח ע"א הלכה ג וכן גמ' ירושלמי ברכות דף נד ע"ב הלכה ג שר' עקיבא נכתב שם עם האות ה') ('חומת אנך' להחיד"א תהלים מזמור צז על הפסוק 'אוהבי ה' שנאו רע'). וכן "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק" – הוא ר' עקיבא, "וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה" – הם יעל ובעלה חבר הקיני שהיה להם שמחה כי היו מותרים זה לזה על פי הנבואה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה ועם הקודם נבא לרמוז).

יעל התגלגלה באסתר המלכה וסיסרא התגלגל בהמן הרשע

נשמת יעל התגלגלה באסתר המלכה ('מראית העין' להחיד"א על מסכת נזיר דף כג ד"ה 'א"ר יוחנן ז' בעילות' מהאר"י ז"ל, 'אהבת דוד' דרוש ה' לשבת זכור דף כא ע"ב ד"ה 'ולפי מה שכתבנו' בשם גורי האר"י ז"ל, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת א אות טו בשם האר"י ז"ל, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה 'א"נ אפשר בהקדים' מגורי האר"י בשם מהרח"ו ז"ל, 'אמרי נועם' לר' מדזיקוב בחלק 'לפורים' מבנו של המחבר ד"ה 'אלי אלי למה עזבתני' מהאר"י ז"ל, 'בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ד אות ט ד"ה פורים מתורגם פוריא, 'שיירי יפה ללב' בסוף ספר 'פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י חלק אורח חיים סימן תרע אות א). לכן כשם שיעל זכתה לכינוי "יַעֲלַת חֵן" (משלי ה, יט). כך גם אסתר זכתה לכינוי "אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר" (תהלים כב, א). וכשם שיעל היתה נושאת חן בעיני כל שומעי קוֹלָה (ראה גמ' מגילה דף טו ע"א) כך אסתר היתה נושאת חן בעיני כל רואיה שנאמר "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ" (אסתר ב, טו) ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה 'א"נ אפשר בהקדים' מגורי האר"י בשם מהרח"ו ז"ל). ואסתר רמזה על גלגולה הקודם באומרה למרדכי "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי" (אסתר ד, טז) כאשר התיבה "עָלַי" היא אותיות 'יעל' ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חודש אדר מאמר ז אות ז ד"ה בספר דבש לפי).

סיסרא התגלגל בהמן הרשע ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה 'א"נ אפשר בהקדים' מגורי האר"י בשם מהרח"ו ז"ל, 'מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף גלגולים אות הא, 'אמרי נועם' לר' מדזיקוב על מועדי השנה לראש חודש אדר ד"ה 'בפסוק בספל אדירים' מהאר"י ז"ל, 'בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ד אות ט ד"ה פורים מתורגם פוריא, 'ויקרא יצחק' לר' רחמים יצחק פלאג'י חלק ב מערכת אלף אות ב'ך ד"ה אסתר משורש יעל, 'שיירי יפה ללב' בסוף ספר 'פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י חלק אורח חיים סימן תרע אות א. ראה 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל בספר שופטים על הפסוק 'מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם' וכן ב'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה גם ר' שמואל בר שילת) ונרמז גלגולו העתידי בפסוק "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא" (שופטים ה, כ) שראשי התיבות יוצא 'המן', לומר שסיסרא עתיד להתגלגל בהמן הרשע ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל בספר שופטים על הפסוק 'מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם', 'כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה 'א"נ אפשר בהקדים' ממהרח"ו ז"ל, 'אמרי נועם' לר' מדזיקוב על מועדי השנה לראש חודש אדר ד"ה 'בפסוק בספל אדירים' מהאר"י ז"ל).

לכן כמו שיעל לא נטמאה מסיסרא והוא היה עם שידה במקומה, כך היה גם עם אסתר המלכה שלא נטמאה מאחשורוש ('דבש לפי' להחיד"א מערכת א אות טו) כי אסתר היתה מפרידה מעליה את הצד הרע שלה, ואחשורוש היה נטפל  אל 'הרעה' הזאת ('עבותות אהבה' הוא השמטות לספר 'אהבת דוד' להחיד"א ונמצא בסופו ד"ה ולפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל) שנקראת גם 'שידה', ושהיתה נראית כאסתר ממש וכצורתה ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער מט פרק ו ד"ה וזהו ענין אסתר). ואילו אסתר המלכה נשארה טהורה ('דבש לפי' להחיד"א מערכת א אות טו, 'עבותות אהבה' בסוף ספר 'אהבת דוד' להחיד"א ד"ה ולפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל) למרדכי בעלה (ראה גמ' מגילה דף יג ע"ב בשם רבה בר לימא) ('עבותות אהבה' בסוף ספר 'אהבת דוד' להחיד"א ד"ה ולפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל), כמו שיעל נשארה טהורה לבעלה חבר הקיני ('מראית העין' להחיד"א על מסכת נזיר דף כג ד"ה 'א"ר יוחנן ז' בעילות' מהאר"י ז"ל). וזה נרמז בדברי דבורה הנביאה "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (שופטים ה, כד), "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי" כי היא טהורה לבעלה, וגם לעתיד לבוא "מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" בגלגול אסתר שלא יגע בה אחשורוש. וכן התיבות "בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" עם הכולל גמטריא 'אסתר' ('מראית העין' להחיד"א על מסכת נזיר דף כג ד"ה 'א"ר יוחנן ז' בעילות') (להרחבה והבנה על הפרדת הרע של אסתר ראה מאמרינו לפרשת ויקרא זכור – 'סודותיה של מגילת אסתר').

כשם שיעל נתנה לסיסרא הרשע לשתות שנאמר "וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ" (שופטים ד, יט) כך גם אסתר זימנה את המן הרשע כדי לשתות שנאמר "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ" (אסתר ה, ד) וכן הזמינה אותו למשתה השני "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ" (אסתר ה, ח). וכשם שהמפלה של סיסרא היתה על ידי שתית החלב שנתנה לו יעל, כך בגלגולו בהמן הרשע מפלתו היתה על ידי ההזמנה לשתיה עם אסתר. וכשם שיעל מסרה עצמה לדבר איסור עם סיסרא בכדי להציל את עם ישראל, כך גם אסתר באה ברצון אל אחשורוש ביודעה שיכולה לבוא לדבר איסור אם הוא ירצה להיות עמה וכפי שאמרה "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר ד, טז) (ראה גמ' מגילה דף טו ע"א) ועשתה כן בכדי להציל את ישראל ('בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ז אות ז ד"ה בספר 'דבש לפי').

המן היה 'מורגל' להיות עם אסתר מהגלגול הקודם של סיסרא ויעל, לכן שכשעמד לבקש על נפשו מאסתר הוא נפל על המטה אשר אסתר עליה כפי הרגלו. ולדבר הזה רומז השם 'פורים' שבתרגום ארמית הוא 'פוריא' שפירושו 'מיטה' והוא עיקרו של הנס ('בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ד אות ט ד"ה פורים מתורגם פוריא). וזה הטעם שהפסוק מזכיר את נפילת המן בלשון הווה שנאמר "וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּ" (אסתר ז, ח), ללמד שכשם שנאמר על סיסרא אצל יעל "בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד" (שופטים ה, כד – כז) ועל ידי זה היתה מפלתו, כך הוא חזר עתה בגלגול המן הרשע והיה נופל על מטתה של אסתר ועל ידי כן באה מפלתו, ולא הוסיף לקום ('בני יששכר' מאמרי חודש אדר מאמר ז דורש טוב אות ז ד"ה בספר דבש לפי).

אסתר נרמזה בתורה בתוך הפסוק "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח) (ראה גמ' חולין דף קלט ע"ב), והלשון הכפולה "הַסְתֵּר אַסְתִּיר" היא כדי לרמוז על יעל ואסתר שהיו בסכנה בידי סיסרא ואחשורוש, וה' הסתיר אותן בְּצִלּוֹ כך שזרים אלו לא קרבו אליהן ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה ועם הקודם נבא לרמוז). וכמו שסיסרא נפל בידי אשה היא יעל, כך גם המן שהיה גלגולו נפל בידי אשה היא אסתר גלגולה ('דבש לפי' להחיד"א מערכת א אות טו מהאר"י ז"ל, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה 'א"נ אפשר בהקדים' מגורי האר"י בשם מהרח"ו ז"ל, 'מראית העין' להחיד"א על מסכת נזיר דף כג ד"ה 'א"ר יוחנן ז' בעילות' מהאר"י ז"ל, 'עבותות אהבה' הוא השמטות לספר 'אהבת דוד' להחיד"א ונמצא בסופו ד"ה ולפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל, 'ויקרא יצחק' לר' רחמים יצחק פלאג'י חלק ב מערכת אלף אות ב'ך ד"ה אסתר משורש יעל. ראה מקור הדברים ב'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל ספר שופטים על הפסוק 'מן השמים נלחמו הכוכבים ממסילותם'). וכמו שנפל סיסרא ומת בליל פסח גם המן הרשע נפל ומת בליל פסח. לכן המן נרמז אצל סיסרא בראשי תיבות הפסוק "מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא" (שופטים ה, כ) ('פירוש הרוקח' על התורה בחלק רמזי ההפטרות לפרשת בשלח ד"ה הכוכבים ממסילותם נלחמו).

וכשם שהיו בראשו של סיסרא ניצוצות קדושה ('מראית העין' להחיד"א על גב' מסכת עבודה זרה דף ד ד"ה ואריב"ל כל מצות שישראל, 'מראית העין' להחיד"א על גב' מסכת יבמות דף קג ע"א ד"ה ואולם הדרך השני, 'אהבת דוד' להחיד"א דרוש ח לשבת כלה דף לד ע"א ד"ה ברם חזה הוית) וכדרכם של הרשעים שיש להם 'ניצוצות קדוּשה' בראשם ('מראית העין' להחיד"א על גב' מסכת עבודה זרה דף ד ד"ה ואריב"ל כל מצות שישראל) שֶׁמֵּחַיּוֹת אותם, כך גם בהמן הרשע היו ניצוצות קדוּשה שהחיוּ אותו ('פתח עינים' להחיד"א על גמ' סנהדרין דף צו ע"ב בספר ד"ה ואף מבני בניו) בתוך ראשו ('אמרי נועם' לר' מדזי'קוב על מועדי השנה לראש חודש אדר ד"ה בפסוק בספל אדירים). וכשם שהניצוצות קדושה יצאו מסיסרא כך הם גם יצאו מהמן הרשע (עפ"י 'חומת אנך' להחיד"א על ירמיה פרק נא בפסוק "רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל" ד"ה ואל יושבי לב) על ידי מפלתו. ומאלו הניצוצות יצאו לומדי תורה בבני ברק (ראה גמ' סנהדרין דף צו ע"ב) ('אמרי נועם' לר' מדזי'קוב על מועדי השנה לראש חודש אדר ד"ה בפסוק בספל אדירים) והיו למאוֹרוֹת בישראל ('חומת אנך' להחיד"א ספר ירמיה פרק נא על הפסוק 'רפאנו את בבל' ד"ה ואל יושבי לב). לכן יש חמשים וארבע פעם את התיבה 'המן' במגילה, כגמטריא התיבה 'מוֹחַ' על אשר מוחו התעלה לקדוּשה ('אמרי נועם' לר' מדזי'קוב על מועדי השנה לראש חודש אדר ד"ה בפסוק בספל אדירים).

יעל התגלגלה ביהודית וסיסרא הרשע באליפורנו מלך יון

יעל התגלגלה ביהודית ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת י אות מה, 'סדר הדורות' לר' יחיאל הייפלרין האלף השלישי ב"א תרל"ו, 'מדרש תלפיות' ענף גלגולים אות יוד ד"ה יהודית שנעשה נס, 'שיירי יפה ללב' בסוף ספר 'פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י חלק אורח חיים סימן תרע אות א), וסיסרא התגלגל באויב אליפורנו מלך יון ('שיירי יפה ללב' בסוף ספר 'פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י חלק אורח חיים סימן תרע אות א) אשר צר על ירושלים בעם כבד וביד חזקה ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וירא דף יג ע"ב ד"ה יש לפרש באופן אחר). יהודית היתה בת יוחנן כהן גדול ויפת תואר מאוד. ותבע אותה מלך יון שתהיה עמו ('שיירי יפה ללב' בסוף ספר 'פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י חלק אורח חיים סימן תרע אות א) והסכימה לו. וכשהיתה אצלו האכילה אותו תבשיל של גבינה כדי שיהיה צמא וישתה לרוב וישתכר מן היין. וכך היה שאכל ושתה ונרדם מרוב שכרוּת. ואז היא לקחה ('יפה ללב' לר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י חלק ו אורח חיים סימן תרעה ד"ה אשה מדלקת) את חרבו ('שיירי יפה ללב' בסוף ספר 'פדה את אברהם' חלק אורח חיים סימן תרע אות א) וחתכה את ראשו מעליו, והביאה אותו לירושלים. וכשראו חֵיל היוונים כי מת גבורם, מיד נסו כולם ('יפה ללב' לר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י חלק ו אורח חיים סימן תרעה ד"ה אשה מדלקת, 'שיירי יפה ללב' בסוף ספר 'פדה את אברהם' חלק אורח חיים סימן תרע אות א).

כשם שיעל אשת חבר הקיני השקתה את האויב סיסרא בחלב, כך גם יהודית גלגולה האכילה את האויב אליפורנו שהיה גלגול סיסרא במאכל גבינה ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת י אות מה, 'שיירי יפה ללב' בסוף ספר 'פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י חלק אורח חיים סימן תרע אות א). וכשם שיעל הרגה את האויב סיסרא כך יהודית הרגה את האויב אליפורנו ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת י אות מה, 'שיירי יפה ללב' בסוף ספר 'פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י חלק אורח חיים סימן תרע אות א, 'דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וירא דף יג ע"ב ד"ה יש לפרש באופן אחר), כאשר יעל הלמה בראשו של סיסרא ויהודית חתכה את ראשו של אליפורנו ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וירא דף יג ע"ב ד"ה יש לפרש באופן אחר). יעל התכוונה לעשות עבירה לשמה עם סיסרא כדי להתיש את כוחו ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת י אות מה, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות יוד ערך יעל ד"ה 'יעל זכתה' בשם הרמ"ע מפאנו) אף שלבסוף נעשה לה נס מופלא והזדמנה לשם שידה וניצלה ממנו ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש ח לשבבת כלה דף לד ע"א ד"ה ברם חזה הוית), ובגלגול יהודית תיקנה יותר שכלל לא התכוונה להיות עם אליפורנו וחתכה את ראשו עוד קודם שעשה מעשה ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת י אות מה, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות יוד ערך יעל ד"ה 'יעל זכתה' בשם הרמ"ע מפאנו).

דבורה הנביאה רמזה בשירת נבואתה על המעשה העתידי של יעל בגלגול יהודית כשאמרה "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ: מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה: יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ: בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד" (שופטים ה, כד – כז), "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי" – בפעם הזאת בהיותה יעל אשת חבר הקיני, "מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" – בפעם אחרת במעשה שתעשה יהודית לאליפורנו באוהל. לכן התיבה "מִנָּשִׁים" היא גמטריא 'היהודית'. "מַיִם שָׁאַל" – סיסרא במעשה עם יעל, "חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים" – אליפורנו במעשה יהודית שלא ביקש והביאה לו. "יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה" – שביתד הרגה את סיסרא, "וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים" – זה הריגת אליפורנו. "וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ" – זה סיסרא, "וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ" – זה אליפורנו. "בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב" – זה סיסרא שעשה מעשה, "כָּרַע נָפָל" – זה אליפורנו שלא עשה מעשה ('דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת וירא דף יג ע"ב ד"ה יש לפרש באופן אחר). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן