פרשת יתרו – מעמד הר סיני

ה' יתברך השׁרה את שכינתו על הר סיני ומשה רבינו עלה לקבל את התורה שנאמר "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד: וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל: וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה" (שמות יט, יח – כ). ישראל ראו את המראה הגדול הזה שנאמר "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" (שמות כ, טו). בעקבות כך ישראל הצטוו לזכור את מעמד הר סיני שנאמר "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן" (דברים ד, ט - י).

ויש להתבונן, מה היה במעמד הר סיני אשר הצטווּ עליו "הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ"? 

ירידת השכינה על הר סיני סילקה את כוחות הטומאה מההר ומישראל

כנגד הר סיני שלמטה בארץ יש 'הר סיני' רוחני למעלה בעליונים ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק לא, הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לרב נפתלי כץ דף מא ע"א טור ב, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש ד' לשבת כלה ד"ה ועפ"ז אפשר לרמוז, 'שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' פרשת וזאת הברכה דף פז ע"ב על הפסוק 'ויאמר ה' מסיני בא' ד"ה או יאמר ה' מסיני בא), לכן הקב"ה הביא את בני ישראל דווקא לפני הר סיני שלמטה, שעל ידי זה יהיה מושפע עליהם מההר הרוחני שלמעלה שנאמר "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט, א – ב) ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש ג' לשבת כלה ד"ה ומתוך האמור), "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט, ב) הכוונה היא שחנו כנגד 'הר סיני' של מעלה המכוּון מול הר סיני של מטה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש ד' לשבת כלה ד"ה ועפ"ז אפשר לרמוז).

מטעם זה כאשר ההרים היו מתדיינים אלו עם אלו על מי ה' ייתן את התורה, ענה להם ה' "לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים הָהָר חָמַד אֱלֹקִים לְשִׁבְתּוֹ אַף ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח" (תהלים סח, יז) (ראה גמ' מגילה דף כט ע"א, וראה 'בראשית רבה' צט, א) "לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים" – למה אתם ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש ג' לשבת כלה ד"ה ומתוך האמור) ההרים תבוֹר וכרמל, 'תרצו דין' עם הר סיני ('כסא דוד' להחיד"א דרוש ד' לשבת כלה ד"ה ועפ"ז אפשר לרמוז) ותהיו מדיינים על מי ייתן ה' את התורה, והרי כבר "חָמַד אֱלֹקִים לְשִׁבְתּוֹ" דווקא על הר סיני לפי שהוא מכוון כנגד 'הר סיני' הרוחני ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש ג' לשבת כלה ד"ה ומתוך האמור), שהרי יש 'הר סיני' למעלה כמו שיש הר סיני למטה. ודבר זה דומה לכך שלעתיד "ה' יִשְׁכֹּן לָנֶצַח" במקדש הנקרא 'בית העולמים', משום שיש 'בית מקדש' של מעלה המכוון כנגד בית המקדש של מטה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש ד' לשבת כלה ד"ה ועפ"ז אפשר לרמוז) (להרחבה בעניין בית המקדש של מעלה ראה מאמרינו לפרשת פקודי – 'השראת השכינה במקדש').

הקב"ה ירד מ'הר סיני של מעלה' להר סיני של מטה עד לגובה של עשרה טפחים מהקרקע (ראה גמ' סוכה דף ה ע"א) ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וזאת הברכה ד"ה ויאמר ה' מסיני בא) על מנת לתת תורה לישראל שנאמר "וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא" (דברים לג, ב), הוא הר סיני של מעלה ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וזאת הברכה ד"ה ויאמר ה' מסיני בא, 'שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק שמן הטוב פרשת וזאת הברכה דף פז ע"ב על הפסוק 'ויאמר ה' מסיני בא' ד"ה או יאמר ה' מסיני בא). וכיוון שההר היה נמצא בַּמִּדְבָּר, מקום שבו אין יישוב בני אדם, הרי שהוא היה מלא קוצים ודרדרים ואילני סרק שרוחות הטומאה וכוחות 'החיצונים' מתיישבים בהם ומקננים ביניהם. על כן כאשר ירדה השכינה היא ירדה ב'אש אוכלת' על ראש ההר שנאמר "וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד" (שמות יט, יח) ועל ידי אש זו התבערו כל אותן נטיעות מקולקלות שהיו שם מחמת השראת כוחות הטומאה, והתפנה מקום טהור להשראת הקדוּשה (הרמ"ד וואלי פרשת יתרו פרק יט ד"ה ויהי ביום השלישי).

ה' ביטל במעמד הר סיני את החלוקה שגזר בראשית הבריאה "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קטו, טז) והוריד את שכינתו למטה שנאמר "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות יט, כ) ('מדרש תנחומא' פרשת וארא אות טו, 'שמות רבה' יב אות ג). ירידה זו השפיעה על המומים הגופניים של ישראל, כי כל המומים של האדם באים מכוח אחיזת 'הסטרא אחרא' במקום בו נמצא המוּם, וכאשר מתגלית הקדוּשה מסתלקת לה הסטרא אחרא וממילא המוּם מתרפא. מטעם זה התרפאו כל בני ישראל מהמומים שלהם במעמד הר סיני (הרמ"ד וואלי פרשת יתרו פרק יט ד"ה והיו נכונים ליום השלישי) ולא היו בהם יותר חיגרים, גידמים, חרשׁים, עיוורים, ואילמים ('במדבר רבה' ז אות א, זוהר פרשת יתרו דף פב ע"ב אמר רבי יוסי), ולא זבים, מצורעים ושוטים (ויקרא רבה יח, ד), לפי שכולם התרפאו ('במדבר רבה' פרשת נשא ז אות א, זוהר פרשת יתרו דף פב ע"ב, 'ויקרא רבה' יח, ד) ונעשו בריאים וחזקים ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' בפירושו על שיר השירים דף עז ע"א ד"ה אביאך אל בית), כולל משה רבינו שהתרפא מגמגום לשונו (הרמ"ד וואלי פרשת יתרו פרק יט ד"ה והיו נכונים ליום השלישי. וראה זוהר פרשת וארא דף כה ע"ב ד"ה אלא רזא וד"ה והכי אזיל) (להרחבה על מומי האדם ראה מאמרינו לפרשת אמור - 'מומי האדם והבהמה').

נשמותיהם של ישראל פרחו מהם וחזרו על ידי התורה הקדושה

בשעה שהתגלה הקב"ה על הר סיני פרחו נשמותיהן של ישראל (זוהר פרשת יתרו דף פ ע"ב סוף ד"ה ויהי ביום השלישי) מרוב השתוקקות ואהבה, לפי שנשמותיהם חצובות מתחת כסא הכבוד ורצו להידבק בו יתברך שנאמר "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שיר השירים ה, ו) ('שפתי כהן על התורה' פרשת יתרו ד"ה וידבר אלקים את כל). והנשמות עלו אז למעלה עד כסא הכבוד (זוהר פרשת יתרו דף פד ע"ב ד"ה דהא תנינן), טבלו ב'נהר דינור' ('שפתי כהן על התורה' פרשת יתרו ד"ה וידבר אלקים את כל) ועל ידי כך נטהרו ('ילקוט דוד' פרשת יתרו ד"ה וזה הענין שיצאה נשמתן). וגם גופם הגשמי בארץ התבטל אז ('מדרש פנחס' לר' פנחס מקוריץ  דף ז ע"א אות כח) וכמעט התחלפה צורתו ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת עקב ד"ה כי ידוע). וכל זה היה בכדי שיקבלו את התורה ('שפתי כהן על התורה' פרשת יתרו ד"ה וידבר אלקים את כל) ללא התכוּנוּת והמידות הרעות שהיו רגילים בהם ('בית אלקים' להמבי"ט שער התפילה פרק ה' ד"ה ולע"ד גם כי טעם) ועם גוף טהור זך ונקי ('שפתי כהן על התורה' פרשת יתרו ד"ה וידבר אלקים את כל).

התורה הקדושה היא זו שהחזיקה באותן הנשמות שעלו לכסא הכבוד והחזירה אותן כל אחת ואחת למקומה בגוף ישראל שנאמר "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ" (תהלים יט, ח) כלומר שהתורה השיבה ממש את נפשות ישראל למקומן (זוהר פרשת יתרו דף פה ע"א ד"ה דהא תנינן). והיו אז נשמותיהם מאירות כזוהר הרקיע, בעוד שגופם נעשה מצוחצח כמו המלאכים הקדושים ללא הזוהמא שהיתה בהם קודם לכן מחטא אדם הראשון (זוהר פרשת יתרו דף צד ע"א ד"ה ואי תימא וד"ה וכד אעבר) וזה גרם שעל ידי כן ישראל יכלו לשמוע את קול ה' בדברותיו הראשונות, ועם כל זאת לא מתו. ודבר זה הוא קצת מעין מה שיהיה לעתיד לבוא כאשר תתבטל 'רוח הטומאה' מן הארץ ואז יוכל האדם לשמוע לגמרי את קול ה' יתברך ולא למוּת ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' פרשת ואתחנן ד"ה היום הזה ראינו).

כל נשמות ישראל שעתידות לבוא בעולם השתתפו במעמד הר סיני

כל נשמות ישראל שכבר היו בעולם ושעתידים להיוולד עד סוף כל העולם באו למעמד הר סיני ביחד עם בני ישראל ('מדרש תנחומא' פרשת יתרו יא, 'תרגום יונתן' דברים כט, יד) ובכללם כל נשמות הגרים שעתידים לבוא לתוך עם ישראל ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש ח' לשבת כלה ד"ה ועוד אפשר לומר), כי נשמותיהם שייכות לעם ישראל ורק נפלו בין 'הקליפות'. ובמשך הדורות נשמותיהם שבים אל תוך עם ישראל כמו שהיה עם רות המואביה ('זרע ברך' מהדורא בתרא פרשת בשלח דף לב ע"ב טור ב ד"ה והענין נתבאר עוד). גם נשמת יעקב אבינו היתה במעמד הר סיני, והיא באה לקבל את התורה עם בני ישראל כפי שנרמז בפסוק העוסק בהגעתם של ישראל להר סיני "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" (שמות יט, ב), וַיִּחַן" נאמר בלשון יחיד כי הוא רומז על "יִשְׂרָאֵל" סבא שהוא יעקב אבינו ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת יתרו ד"ה או ירצה כי הנה בשלושה שמות).

ועל כל הנשמות שהיו במעמד הר סיני נאמר אז "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דברים כט, יד), "אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" – אלו נשמות שעתידות לבוא בישראל שהיו נמצאות אך לא היו עומדות שם בגוף ממש ('מדרש תנחומא' פרשת יתרו אות יא). ולפי שבני ישראל לא ראו אותן בעיניהם לכן נאמר "אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ". אך למעשה הנשמות הגיעו בגוף דק עד מאד אשר בו מרוקמים כל איברי האדם בצלמוֹ וכולם דקים בתכלית הדקוּת. הוא 'הגוף' שבו מתלבשת הנשמה גם בטרם בואה לעולם. והיה מראה דיוקנן של אותן נשמות כפי שעתיד להיות מראיהן כאשר יבואו לעולם ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר ראשון פרק שלוש עשרה). ולפי שכל ישראל היו נמצאים במעמד של הר סיני, לכן כולם הצטווּ בזכירת המעמד ('שפתי כהן על התורה' פרשת ואתחנן ד"ה רק השמר לך ושמור) (להרחבה על דיוקן הנשמה טרם בואה לעולם ראה מאמרינו לפרשת שלח לך – 'הצלם של האדם').

אמנם לא כולם עמדו קרוב להר סיני כפי שאמרו רבותינו "מי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני" (ראה גמ' נדרים דף כ ע"א), "אבותיו" הוא כינוי לגלגול הראשון בהר סיני, לפי שהגלגול הראשון של האדם נקרא בשם 'אב' ('ככר לאדן' להחיד"א על מסכת כלה ד"ה 'וכל שאין' בשם 'אספקלריא מאירה', 'אהבת דוד' להחיד"א דרוש טו"ב לשבת תשובה ד"ה 'ומ"ש בפסיקתא' בשם 'אספקלריא מאירה', 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות א ד"ה נמצא שגלגול). וכוונת הדבר הוא, כמו שהאר"י ז"ל העיד על 'עזי פנים' שבדורו כי נשמתם היתה בגלגול קודם בתוך בהמות, כן הוא לאותם אלו שאין להם 'בושת פנים' שהם היו מגולגלים בגלגול קודם במעמד הר סיני בתוך הבהמות של בני ישראל. וכיון שבהמות אלו היו מרוחקות מההר ולא נמצאו בסמוך לו כפי שנאמר "גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא" (שמות לד, ג) לכן אמרו רבותינו על אותן הנשמות כי "בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני" (ראה גמ' נדרים דף כ ע"א) ('ככר לאדן' על מסכת כלה ד"ה 'וכל שאין' מ'אספקלריא מאירה', 'אהבת דוד' דרוש טו"ב לשבת תשובה ד"ה 'ומ"ש בפסיקתא' מ'אספקלריא מאירה').

קולו של ה' בהר סיני נחלק לשבעה קולות ואז לשבעים קולות 

שבעה מלאכים בשבעה רקיעים קיבלו את "הקוֹל" שנברא בעת דיבורו של ה' והוליכו אותו לעולם. כנגדם יש שבעה 'קוֹלוֹת' המוזכרים במזמור שייסד דוד המלך ('סודי רזיא' לר' אלעזר מגרמייזא הלכות הנבואה ד"ה נראה בסיני) על זמן נתינת התורה ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת יתרו ד"ה אנכי וכו' דע כי) והוא "מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לה' כָּבוֹד וָעֹז: הָבוּ לה' כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לה' בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ: קוֹל ה' עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים: קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר: קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן: וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים: קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ: קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ: קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד: ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעוֹלָם: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהלים כט, א - יא) ('סודי רזיא' הלכות הנבואה ד"ה נראה בסיני), "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן" – "עֹז" היא התורה הקדושה שניתנה רק "לְעַמּוֹ" שהוא עם ישראל, אך לא לאומות העולם. ופנה דוד המלך בתחילת המזמור למלאכים הנקראים "בְּנֵי אֵלִים" כיון שהם ירדו עִם ה' יתברך על הר סיני לתת את התורה לישראל ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת יתרו ד"ה אנכי וכו' דע כי).

וכנגד שבעת המלאכים הללו הוזכרו גם שבעה 'קוֹלוֹת' במראה שראה יחזקאל הנביא שנאמר "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן: וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן: וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה: וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב: כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה' וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר" (יחזקאל א, כד – כח) ('סודי רזיא' לר' אלעזר מגרמייזא הלכות הנבואה ד"ה נראה בסיני).

לכן אמרו רבותינו כי הקול שבהר סיני נחלק לשבעה קולות (ראה 'מדרש תנחומא' שמות כה, ראה 'שמות רבה' יתרו כח, ו) שנשמעו בזמן מתן תורה, והם שבעת המלאכים הללו שהוליכו את הקול ('סודי רזיא' הלכות הנבואה ד"ה נראה בסיני). ואחר כך נחלקו הקולות שוב לשבעים לשון כדי שתשמע כל אוּמה ואוּמה בלשונה ('מדרש תנחומא' שמות כה, 'שמות רבה' יתרו כח, ו). לכן נהגו בקהילות ישראל להגיד את פרק התהלים "מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לה' בְּנֵי אֵלִים" (תהלים כט, א) אשר התייסד על זמן מתן תורה, דווקא בעת החזרת הספר תורה למקומו בארון הקודש לאחר קריאת התורה. ונהגו לאמרו דווקא ביום שבת שאז קוראים את כל הפרשה אשר נחלקת לשבעה עולים כנגד שבעת הקולות שהיו במתן תורה, מה שאין כן בימי שני וחמישי ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת יתרו ד"ה אנכי וכו' דע כי).

מכל דבור ודבור נוצרו מלאכים שלימדו לישראל את כל התורה 

עשרת הדברות היו יוצאים בעשרה מיני ניגונים, כל דיבר בניגון הראוי לו. הקב"ה לימד את אותם עשרה ניגונים לדוד המלך, ומטעם זה שמו של דוד המלך מופיע בספר דברי הימים בתוספת האות י' בכדי לרמוז על כך. כגון בפסוק "וַיְבָרֶךְ דָּוִיד אֶת ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל וַיֹּאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם" (דברי הימים א' כט, י) וכן בפסוק "וְדָוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים וַיַּמְלֵךְ אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ עַל יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א' כג, א) ('ביאור סידור התפילה' למחבר 'הרוקח' סימן לב ד"ה הללוהו אל בקודשו). ואחרי שיצא הדבור מפי ה' יתברך הוא היה ממשיך וטס מלמעלה למטה, נחקק בארבע רוחות העולם ומסובב את ישראל ואחר כך נחקק במקומו בלוחות האבן. וכך היה עם כל תיבה ותיבה שיצאה (זוהר פרשת יתרו דף פג ע"א - ע"ב ד"ה תאנא, 'שיר השירים רבה' פרשה א, א בתרא ד"ה ישקני מנשיקות) (להרחבה בעניין לוחות האבן ראה מאמרינו לפרשת יתרו – 'מעשה עשיית לוחות הברית').

מכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה בשעת מתן תורה נברא מלאך ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה וז"ס מ"ש רז"ל אין דבור ודבור, 'עץ חיים' להאר"י ז"ל שער טל מ"ן ומ"ד דרוש ד' ז"ה וזהו, 'מגלה עמוקות' תחילת פרשת ויגש ד"ה ויגש וידבר, 'ילקוט דוד' פרשת יתרו ד"ה 'וכל העם רואים' מהכלי יקר. וראה גמ' חגיגה דף יד ע"א) וזה מה שנאמר "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (שמות כ, טו), "הַקּוֹלֹת" הם המלאכים עצמם שנבראו. לכן ישראל היו יכולים לראות את הקולות ('תיקוני זוהר' תיקון כב דף סד ע"ב ד"ה הדא הוא דכתיב, 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת עקב על הפסוק 'כל המצוה אשר אנכי מצוך היום' ד"ה וכן שמעתי, עפ"י 'עץ חיים' להאר"י ז"ל שער טל מ"ן ומ"ד דרוש ד' ז"ה וזהו). ועל המלאכים האלו נאמר "עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל" (קהלת י, כ) ('מגלה עמוקות' תחילת פרשת ויגש ד"ה ויגש וידבר).

המלאך שנוצר מהקול, בא (זוהר פרשת תרומה דף קמו ע"א ד"ה וההוא קלא הוה) לצד ימינו ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קמו ע"א ד"ה 'וזאת התרומ' וגומר' מהרמ"ק) של כל אדם ואדם מישראל, וְהִתְרָה ואמר לו לקבל אותו עליו עם כך וכך מצוות עשה שבתורה – וענה לו האדם "כן" (זוהר פרשת תרומה דף קמו ע"א ד"ה וההוא קלא הוה). ואחר כך המלאך הלך לשמאלו של האדם ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קמו ע"א ד"ה 'וזאת התרומ' וגומר' מהרמ"ק) וְהִתְרָה בו שיקבל אותו עם כך וכך מצות לא תעשה שבתורה – וענה לו האדם "כן" (זוהר פרשת תרומה דף קמו ע"א ד"ה וההוא קלא הוה). והיה המלאך ('תיקוני זוהר' תיקון כב דף סד ע"ב ד"ה הדא הוא דכתיב) שהוא עצמו 'הקול' שיצא (זוהר פרשת תרומה דף קמו ע"א סוף ד"ה וההוא קלא הוה) שׁוֹרה על פיו של כל אחד ואחד מישראל שאמר 'נעשה ונשמע' ('תיקוני זוהר' תיקון כב דף סד ע"ב ד"ה הדא הוא דכתיב) ומנשקו שנאמר "יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ" (שיר השירים א, ב) (זוהר פרשת תרומה דף קמו ע"א סוף ד"ה וההוא קלא הוה) ומלמדו את כל התורה כולה ('תיקוני זוהר' תיקון כב דף סד ע"ב ד"ה ד"ה הדא הוא דכתיב).

אחרי ששמעו ישראל את שתי הדברות הראשונות "אָנֹכִי" (שמות כ, ב) ו"לֹא יִהְיֶה" (שמות כ, ג), הם לא יכלו יותר לסבול ולשמוע גם את שמונה הדברות האחרונות, על כן היו שומעים אותם מפי המלאכים שנוצרו מקול הדברים שדיבר ה'. וכדי שישראל לא יטעו לחשוב שהמלאכים האלו הם אלוקי ישראל חלילה, לכן אמר להם משה רבינו "וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל" (דברים ד, יב), "קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים" – הוא ה"קוֹל" של המלאכים הנקראים "דְּבָרִים" כי נחצבו מדיבר ה'. אך "תְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל" – כלומר מה שראיתם מראה "תְמוּנָה" של מלאך הוא היה רק ה"קוֹל" שדיבר עמכם את שמונה הדברות, אך אין זה מראה האלקים ('אור החיים הקדוש' דברים ד, יב).

ישראל התעלו במעמד הר סיני והשיגו את כל פרד"ס התורה של נשמתם

גופם של ישראל במעמד הר סיני היה מצוחצח וטהור כמו לבוש המלאכים העליונים שמתלבשים בשעה שעושים את שליחות קוֹנם בעולם הזה, ועם לבוש זה יכלו להיכנס לתוך האש ולא לפחד שיקרה דבר, כמו המלאך שנראה אצל מנוֹח אביו של שמשון ונכנס בתוך שלהבת אש ועלה לשמים שנאמר "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ" (שופטים יג, כ) (ראה בספר שופטים פרק יג). ונשמותיהם של ישראל האירו כזוהר הרקיע היות שהיו נקיים אז מזוהמת הנחש ויכלו לראות את כבוד קוֹנם אף יותר ממה שזכו לראות כאשר היו בקריעת ים סוף (זוהר פרשת יתרו דף צד ע"א ד"ה וכד אעבר), והם התעלו יותר ממלאכי השרת ('ספר המפואר' לשלמה מולכו בחלק 'דרשות רשם מבראשית' דף ט ע"ב טור ב ד"ה כי כולם הגיעו) עד שראו פנים בפנים את זיו השכינה (זוהר פרשת יתרו דף פא ע"א ד"ה אמר רבי אבא, זוהר פרשת יתרו דף פב ע"ב ד"ה אמר רבי יוסי). וכל זה לפי שהתלבן חומרם והזדכך שִׂכְלַם וניתן בהם כוח לראות שנאמר "וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כד, יז) ('שפתי כהן על התורה' פרשת תרומה ד"ה ודע שאילו לא).

ישראל באותה העת היו בדרגת נביאים ('האלשיך הקדוש' פרשת יתרו יט, ב ד"ה וזהו שהטיבו, 'נשמת חיים' מאמר ראשון הפרק השישי, 'ספר המפואר' לשלמה מולכו בחלק 'דרשות רשם מבראשית' דף ט ע"ב טור ב ד"ה כי כולם הגיעו לדרגת הנבואה), ולא נמצא אז מלאך המוות בעולם (זוהר פרשת פקודי דף רכז ע"א ד"ה ולא אתבסם) כי היה לישראל חירות ממנו ('שער מאמרי רשב"י' להאר"י ז"ל פרשת פקודי ד"ה וכאשר עמדו ישראל על הר סיני). ופסקה מהם 'זוהמת הנחש' ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל פרק שישי על המשנה 'ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה') שהוטל בחווה ('זרע שמשון' פרשת בראשית דף ז ע"ב ד"ה גמרא דסנהדרין), עד שחזרו להיות כמו אדם הראשון לפני החטא הקדמון ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל פרק שישי על המשנה 'ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה') בלי שום יצר הרע ('ארבע חרשים' בפרק יג כסא דוד דף כח ע"ב ד"ה ובח"ל שבשעה שאמרו) והיו דומים למלאכי השרת, בני חורין ממיתה ומשעבוד מלכויות (זוהר פרשת בשלח דף מה ע"ב ד"ה דתנינן בעא). אז רצה ה' להשאירם חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים ('תנא דבי אליהו' אליהו זוטא פרק ד, ה), לבנות להם בית קדוש ולהוריד אותו להם משמי הרקיעים (זוהר פרשת פנחס דף רכא ע"א ד"ה והכי הוא דכד נפקו), מקדש רוחני שלא ייחרב לעולם ('שפתי כהן על התורה' פרשת תרומה ד"ה ודע שאילו לא).

ששים ריבוא מלאכים נתנו אז לכל אחד מישראל שני כתרים כנגד מה שאמרו 'נעשה' ו'נשמע' (גמ' שבת דף פח ע"א). וה' גם נתן בידיהם של ישראל כְּלִי זַיִן שהיה כתוב עליו 'שם המפורש' ('איכה רבה' פתיחתא דחכימי כד ד"ה 'דבר אחר כל קציניך', מדרש 'שוחר טוב' על תהלים מזמור קג ד"ה 'רבי יוחנן' בשם רשב"י) וגם היה כתוב עליו "לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה" (תהלים צא, ה) ('פירוש על הסידור' לר' אלעזר מגרמייזא על מזמור 'יושב בסתר' בשם רשב"י, 'שפתי כהן על התורה' כי תשא ד"ה ולפי המדרש העדי הוא). וכל זמן שהיה כלי הזין הזה בידם לא היה יכול מלאך המוות לשלוט בהם, והיה להם חירות ממנו ('שפתי כהן על התורה' כי תשא ד"ה ולפי המדרש העדי הוא). וכל אותו הדור ששמעו את קולו של הקב"ה בהר סיני לא ראו טיפת קרי בימיהם ולא משלו בהם כל מיני כינים. ועל אף שמתו לבסוף, לא שלטה בהם רמה ותולעה ('פרקי דרבי אליעזר' סוף פרק מא). 

כל נשמות הנביאים קיבלו את נבואתם בסיני כפי שאמר ישעיה הנביא "קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי ה' שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ" (ישעיה מח, טז) ('שמות רבה' כח, ו ועיין שם, 'דרשות על התורה' לר' יהושע אבן שועיב תלמיד הרמב"ן פרשת תולדות דף י ע"א טור ב ד"ה מכאן אמרו שכל הנביאים). גם כל החכמים שעתידים לעמוד בכל דור ודור קיבלו את שלהם בסיני ('שמות רבה' כח, ו). כי כל נשמה ונשמה שעמדה בהר סיני, קיבלה (זוהר פרשת יתרו דף פג ע"ב ד"ה וכלהו דרין) את חלקה בפירושי הפשט, רמז, דרש וסוד שהם פרד"ס חלקי התורה הקדושה השייכים לשורש נשמתה ('צוארי שלל' על ההפטרות להחיד"א הפטרת בשלח אות ז' ד"ה יבחר) כפי הראוי לה (זוהר פרשת יתרו דף פג ע"ב ד"ה וכלהו דרין), כי בקולות של עשרת הדברות היו משיגים את כל תרי"ג המצות, והשיגו את כל הסודות של התורה וכל הסודות העליונים והתחתונים (זוהר פרשת יתרו דף צג ע"ב ד"ה הני עשר אמירן וד"ה וכלא הוה נהיר) שלא התגלו אפילו לדורות הבאים אחריהם עד שיבוא מלך המשיח (זוהר פרשת יתרו דף פא ע"ב ד"ה כגוונא דא). וגם משה רבינו השיג אז את הכל כפי שנרמז במשנה הראשונה בפרקי אבות "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי" (אבות א, א) כלומר שמשה קיבל בסיני את חלקי התורה של כל אחד מישראל וידע אז מה שעתיד תלמיד ותיק לחדש ('מראית העין' להחיד"א אבות פרק א, א).

ישראל הפסידו בחטא העגל את מעלתם והיא תשוב על ידי עמל התורה

בעקבות חטא העגל פשטו כל אחד מבני ישראל את 'הגוף החדש' שקיבלו בהר סיני וחזרו לגוף שהיה להם לפני מתן תורה הכולל את הזוהמא הרעה שנאמר "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב" (שמות לג, ו) (זוהר פרשת שלח לך דף קסב ע"ב ד"ה אמר להו רבי אילאי). וגם כל המוּמים שסרו מהם במעמד הר סיני כאשר התרפא גופם, חזרו עתה והם ונעשו שוב זבים ומצורעים ('במדבר רבה' פרשת נשא ז, א). וזה מה שנאמר "שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּֽל: הַלה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ" (דברים לב, ה – ו), "שִׁחֵת לוֹ" – שמכוח מה שחטאו בעבודה זרה במעשה העגל הם שיחתו לעצמם, כי חזרו למומם הראשון כבתחילה ו"בָּנָיו מוּמָם". ו"הַלה' תִּגְמְלוּ זֹאת" – כלומר עשו זאת ל"אָבִיךָ קָּנֶךָ" אשר ריפא אותם מכל המומים שלהם, והם חטאו כנגדו. לכן נעשו הבנים חזרה בעלי מומים ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת עקב דף קיג ע"ב ד"ה וחוץ לענינינו נוכל).

מיד כבה מאוֹר שׂכלם ונסתמו עיניהם של ישראל מלהביט ראיה רוחנית במראה כבוד ה' ('שפתי כהן על התורה' פרשת תרומה ד"ה ודע שאילו לא), ונלקחו מהם שני הכתרים על ידי מאה עשרים ריבוא מלאכי חבלה (גמ' שבת דף פח ע"א) ובא מלאך וקילף את 'שֵׁם המפוֹרש' שהיה על גבי כְּלִי הַזַּיִן שקיבלו במעמד הר סיני ('איכה רבה' פתיחתא דחכימי כד ד"ה 'דבר אחר כל קציניך'), וחזרה עליהם זוהמת הנחש שהוטלה בחוה ('זרע שמשון' פרשת בראשית דף ז ע"ב ד"ה גמרא דסנהדרין) וכן שיעבוד מלכויות. וחזרה מיתה (זוהר פרשת בשלח דף מה ע"ב ד"ה דתנינן בעא) לעולם, ביד המשחית (זוהר פרשת פקודי דף רכז ע"א ד"ה וכדין מה כתיב) שהוא מלאך המוות. וזה מה שאמר להם ה' "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹקים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם: אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ" (תהלים פב, ו - ז),"אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹקִים אַתֶּם" – כלומר אני רציתי שתהיו כמו מלאכים שאין מלאך המוות שולט בהם, אך עתה "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" – כלומר תמותו כמו אדם הראשון, לפי שחיבלתם מעשיכם כמוהו ('תנא דבי אליהו' בחלק 'אליהו זוטא' פרק ד אות ה, רש"י תהלים פב פסוקים ו – ז).

בעקבות מעשה העגל כל פירושי וחלקי הפשט רמז דרש וסוד של התורה הקדושה אשר קיבל כל איש ואיש מישראל לפי שורש נשמתו – נטמעו בקליפות ('צוארי שלל' להחיד"א הפטרת בשלח אות ז' ד"ה יבחר, 'פני דוד' להחיד"א פרשת האזינו אות א) במצולות "טִּיט הַיָּוֵן" (תהלים מ, ג) ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ה' שבת כלה ד"ה וכל מן דין היה לישראל) והפכו להיות חיוּתם של 'הקליפות'. ומאז צריך כל אדם לטרוח מאוד ('צוארי שלל' הפטרת בשלח אות ז' ד"ה יבחר, 'פני דוד' להחיד"א פרשת האזינו אות א) לפלפל ולהתייגע בעסק התורה לשמה ובכוונה לאמיתה של תורה ('דברים אחדים' דרוש ה' שבת כלה ד"ה וכל מן דין היה לישראל) בכדי להוציא לאוֹר כל מה שקיבל כפי שורש נשמתו בהר סיני ('צוארי שלל' הפטרת בשלח אות ז' ד"ה יבחר, 'פני דוד' להחיד"א פרשת האזינו אות א). ולפי עוצם טֹרחו ודבקותו בלימוד התורה הוא מעלה ומוציא לאור את חלקי תורתו שניתנו לו בהר סיני ('דברים אחדים' דרוש ה' שבת כלה ד"ה וכל מן דין היה לישראל ד"ה מעלבונה של תורה).

לכן צריך האדם ללמוד תורה בכל עת שהוא פנוי ולא רק שעה אחת ביום ובלילה וכל השאר להוציא בשׂחוק וטיולים ובדברים בטלים  – כי אין האדם יודע האם קיבל בהר סיני הרבה או מעט בחלק התורה, ואולי הוא לא יוצא ידי חובה בלימודו ('דברים אחדים' דרושים להחיד"א דרוש יט שבת כלה ד"ה והיינו דאמרינן בריש) וזה גם עלבון לתורה שחלקיה נמצאים בנזיפוּת ובבדידוּת בין הקליפות. לכן כנגדה גם אדם זה המתבטל ממנה נקרא נזוף לפני המקום, מדה כנגד מדה ('דברים אחדים' דרושים להחיד"א דרוש ה' שבת כלה ד"ה מעלבונה של תורה). ועל כך אמר רבן יוחנן בן זכאי "אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ כִּי לְכָךְ נוֹצָרְתָּ" (פרקי אבות ב, ח) כלומר שבאת לעולם כדי להוציא לאוֹר את חלקך שקיבלת בהר סיני, ואין אף אדם אחר שיוכל להוציאם לאוֹר בלעדיך ('זרוע אבות' להחיד"א על פרקי אבות פרק ב, ח) והוא כמו חוֹב המוטל עליך ('דברים אחדים' דרוש ה' שבת כלה ד"ה ואפשר במה שהקדמנו) לטרוח הרבה בכל לב, בחלקי הפרד"ס של התורה הקדושה (עפ"י ספר 'קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס דף סד ע"א ד"ה במה שכתב).

על כך אמר שלמה המלך "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה" (משלי ג, יג), "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה" – היא אותה "חָכְמָה" שהקנו לו מן השמים בהר סיני ואבדה בקליפות, "וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה" – שמוציא לאור ומבין דבר מתוך דבר ועל ידי כן הוא מוציאה מהקליפות. וכן על זה אמרו רבותינו "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" (ראה גמ' פסחים דף נ ע"א, גמ' בבא בתרא דף י ע"ב), "תלמודו" זה התלמוד שלו דווקא, הנוגע לשורשי נשמתו. וכן נאמר "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" (משלי ד, ב), "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם" – כלומר שלכל אחד נתתי את חלקו בהר סיני, אך בעקבות מה שהיה נפלו ניצוצות התורה בקליפות, לכן "תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ" – שלא תעזבו אותה שם בידי הסטרא אחרא, אלא תטרחו להוציאה לאור על ידי שֶׁתִּפְרוּ וְתִרְבּוּ בתורה הקדושה ('פני דוד' על התורה להחיד"א פרשת האזינו אות א), כן יהי רצון