חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת כי תשא – איסור אכילת בשר בחלב

התורה הזהירה מאיסור תערובת של בשר וחלב כפי שנלמד מהפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות לד, כו) (רש"י שמות לד, כו). צווי זה חוזר גם בפרשת משפטים (ראה שמות כג, יט) ובפרשת ראה (ראה דברים יד, כא). סך הכל שלוש פעמים בכדי לצוות על שלושה איסורים של 'בשר בחלב' – איסור אכילה, איסור בישול ואיסור הנאה (גמ' חולין דף קטו ע"ב).
ויש להתבונן, מדוע נאסר על עם ישראל לאכול מאכל שמעורב בו בשר וחלב בעוד שאכילת בשר או חלב בנפרד מותרת?
  החלב הוא כנגד 'החסד' והבשר כנגד 'הדין' ואין לערבב ביניהם
שורש החלב הוא במידת הרחמים ('טעמי המצות' לרבינו מנחם הבבלי מצוה נו, 'צרור המור' פרשת משפטים ד"ה ליראי ה' ולחושבי שמו, 'ילקוט ראובני' פרשת משפטים ד"ה בשר בחלב, 'עיר מקלט' פרשת משפטים אות צג, 'באר מים חיים' פרשת וארא ד"ה וזה רמז הקדוש ברוך הוא, 'ילקוט דוד' פרשת ראה ד"ה 'ענין בשר בחלב' בשם הרקנאטי) והקדוּשה ('ילקוט דוד' פרשת ראה ד"ה 'ענין בשר בחלב' בשם הרקנאטי) ומידת החסד (ספר 'מאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער עה ד"ה ועל דרך האמת, 'מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה קצד ד"ה ועיקר הלאו, הרמ"ד וואלי פרשת ראה ד"ה לא תבשל גדי בחלב אמו) שנאמר "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ" (שיר השירים ד, יא) ('ילקוט דוד' פרשת ראה ד"ה 'ענין בשר בחלב' בשם הרקנאטי) לכן מראהו של החלב הוא לבן (ספר 'ארבע חרשים' לר' יוסף יששכר בר בן אלחנן חלק כסא דוד פרק טל דף סג ע"ב טור ב' ד"ה 'אגב אמינא', 'ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' בחלק 'ברכות ואיסור בשר בחלב' סעיף ב בשם ספר 'ארבע חרשים', עפ"י ספר 'מאה שערים' המיוחס  לרקנאטי שער עה ד"ה ועל דרך האמת).
לעומת כן, שורש הבשר הוא במידת הדין ('טעמי המצות' לרבינו מנחם הבבלי מצוה נו, 'ילקוט ראובני' פרשת משפטים ד"ה בשר בחלב, הרמ"ד וואלי פרשת וירא ד"ה ויקח חמאה וחלב, 'עיר מקלט' פרשת משפטים אות צג) לכן 'בשר' זה אותיות ש-ב-ר ('מעבר יבוק' שפת אמת פרק טז ד"ה ובטל שהקב"ה), וגם הבשר הוא אדוֹם ('עיר מקלט' פרשת משפטים אות צג, ספר 'ארבע חרשים' חלק כסא דוד פרק טל דף סג ע"ב טור ב' ד"ה 'אגב אמינא', 'ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' בחלק 'ברכות ואיסור בשר בחלב' סעיף ב בשם מחבר 'ארבע חרשים', עפ"י 'צרור המור' פרשת משפטים ד"ה ליראי ה' ולחושבי שמו). ונרמז 'הדין' של הבשר בפסוק "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי" (בראשית ו, יג) (ספר 'מאה שערים' המיוחס לרקנאטי שער עה ד"ה ועל דרך האמת) שפסוק זה מדבר על 'מלאך המוות' השׂם "קֵץ" ל"כָּל בָּשָׂר" על ידי נטילת הנשמות (ראה זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב ד"ה ולבתר אייתיאו, זוהר פרשת בראשית דף נח ע"א ד"ה השתא דחבו). וכן נרמז הדבר בפסוק "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף ה' חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד" (שמות יא, לג) ('מצודת דוד' להרדב"ז מצוה קצד ד"ה ועיקר הלאו). 
אכילת הבשר והחלב מוּתרת כאשר כל אחד נאכל בפני עצמו ('רבינו בחיי' פרשת משפטים כג, יט ד"ה ועל דרך הקבלה) אך חיבורם יחד יוצר מעין 'כלאים' ('תיקוני הזוהר' תיקון יד דף ל ע"א ד"ה אמר רבי שמעון) כי ערבובם למטה גורם לערבב את הכוחות העליונים ('טעמי המצוות' לר' מנחם רקנאטי מצוות לא תעשה מצוה שלא לאכול בשר בחלב) של 'מידת הדין' ו'מידת החסד' (הרמ"ד וואלי פרשת משפטים ד"ה 'לא תבשל גדי בחלב אמו', 'השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת משפטים ד"ה 'טעם בשר בחלב' בשם הרקנאטי, 'ילקוט דוד' פרשת ראה ד"ה 'ענין בשר בחלב' בשם הרקנאטי) ובזה נפגמת כבודה של מלכות שמים, כי הכוחות העליונים משנים את תפקידם (הרמ"ד וואלי פרשת משפטים ד"ה 'לא תבשל גדי בחלב אמו', 'השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת משפטים ד"ה 'טעם בשר בחלב' בשם הרקנאטי). זה הטעם שנאסר חיבורם ('רבינו בחיי' פרשת משפטים כג, יט ד"ה ועל דרך הקבלה) של הבשר והחלב למטה כדי שלא התערבב במשהו 'הדין' עם 'הרחמים' ('טעמי המצות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה נו) וכל אחד יהיה על כַּנוֹ ('צרור המור' פרשת משפטים ד"ה ליראי ה' ולחושבי שמו).
צריך להמתין שש שעות לאחר אכילת מאכלי בשר בכדי לאכול מאכלי חלב (ראה שו"ע יורה דעה סימן פט אות א) כיון שהבשר הוא בחינת 'דין', וכשהוא נאכל ראשון אז הוא התחתון בבטן האדם ויש לו כוח לגבור על מאכל החלב שהוא בחינת חסד אשר יבוא אחריו כי 'תָתָאַה גָבַר', ועל ידי כן נמצא כי מתעורר ומתגבר 'הדין' על 'החסד' והדינים מתגברים בעולם ('סמוכים לעד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת משפטים ד"ה הנה אנוכי שולח מלאך, ספר 'ארבע חרשים' לר' יוסף יששכר בר בן אלחנן חלק כסא דוד פרק טל דף סג ע"ב טור ב' ד"ה 'אגב אמינא', 'ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' בחלק 'ברכות ואיסור בשר בחלב' סעיף ב). אך אם עברו שש שעות מאכילת הבשר, אזי כבר מתבטל הבשר בבטנו של האדם ואין לו עוד שם של 'תָתָאַה גָבַר', ואפשר לאכול אחריו חלב (ספר 'ארבע חרשים' חלק כסא דוד פרק טל דף סג ע"ב טור ב' ד"ה 'אגב אמינא', 'ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' ר' יחיאל הייפלרין בחלק 'ברכות ואיסור בשר בחלב' סעיף ב).
וכאשר אדם אוכל מאכל חלב תחילה, ואחר כך מקנח ועושה הדחת הפה כדין (עפ"י שו"ע יורה דעה סימן פט, ב) ואוכל מאכל בשר, אזי המאכל החלבי שבא ראשון מתגבר בבטנו על המאכל הבשרי שבא אחריו ואז גם 'הרחמים' גוברים על 'הדין' ('סמוכים לעד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת משפטים ד"ה הנה אנוכי שולח מלאך, ספר 'ארבע חרשים' חלק כסא דוד פרק טל דף סג ע"ב טור ב' ד"ה 'אגב אמינא', 'ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' בחלק 'ברכות ואיסור בשר בחלב' סעיף ב) ואין האדם צריך להמתין שש שעות בין המאכלים (עפ"י ספר 'ארבע חרשים' חלק כסא דוד פרק טל דף סג ע"ב טור ב' ד"ה 'אגב אמינא'). ואף על פי כן, יש מדקדקים ואנשי מעשה שלא אוכלים בכלל ביום אחד בשר ואחר כך גבינה או גבינה ואחר כך בשר, בכדי שלא לערב בשום אופן את כוח 'הדין' וכוח 'הרחמים' ('צרור המור' פרשת משפטים ד"ה ליראי ה' ולחושבי שמו).
באכילת בשר בחלב מסתלק מהאדם 'צלם אלוקים' והוא מקבל 'צלם חיה'
כאשר ברא הקב"ה את העולם, הוא יצר את כל הבריות כפי המראה הראוי להם, ואחר כך ברא את האדם בצורה העליונה (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה ויהי אחר הדברים) שהיא 'צלם אלוקים' שנאמר "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו) ('באר מים חיים' פרשת נח אות ו ד"ה או יאמר כי בצלם). אז השליט הקב"ה את האדם על כל הבריות על ידי "צֶלֶם" זה, כך שכל זמן שהאדם קיים כל הבריות של העולם זוקפים ראשיהם ומסתכלים בצורה העליונה של האדם ויראים וזעים ממנו, כמו שנאמר "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ" (בראשית ט, ב) (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה ויהי אחר הדברים) (להרחבה על הצלם ראה מאמרינו לפרשת שלח לך – 'הצלם של האדם').
דבר זה הוא בדומה למה שקיים בין העליונים ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'רבי יהודה' מהרא"ג), כאשר יש בכסא הכבוד דמות של אריה שור ונשר כפי שנאמר "וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן" (יחזקאל א, י) וכולם פונים אל פני 'האדם' העליון ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"ב ד"ה ויהי האחר הדברי) אשר נמצא על הכסא בעליונים, וכפי שראה יחזקאל הנביא שנאמר "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה" (יחזקאל א, כו). וכל זה ללמד כי 'דיוקן' האדם שולט על כל בעלי החיים ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'רבי יהודה' מהרא"ג).
לכן גם בני האדם מושלים בעולם ('אלשיך הקדוש' בראשית א, כז ד"ה ופירש איך יהיה) על כל הבהמות והחיות ('באר מים חיים' פרשת נח אות ו ד"ה או יאמר כי בצלם) על ידי 'צלם אלקים' שעל פניהם, כאשר הוא בקדוּשה וטהרה רבה. כך היה עם יוסף כאשר הושלך אל הבוֹר עם הנחשים והעקרבים וכן היה עם דניאל בגוֹב האריות ('אלשיך הקדוש' בראשית א, כז ד"ה ופירש איך יהיה, 'שם משמואל' פרשת מצורע שנת תרע"ג דף רמב, א ד"ה והנה בהא). כך גם היה עם יחזקאל הנביא לכן הוא נקרא בשם "בֶּן אָדָם" כנגד 'צלם האדם' שהיה אצלו תמידי ולא השתנה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'ות"ח קב"ה אחלף' מהרא"ג), כמו שנאמר "וַיֹּאמֶר אֵלָי בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וַאֲדַבֵּר אֹתָךְ: וַתָּבֹא בִי רוּחַ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלַי וַתַּעֲמִדֵנִי עַל רַגְלָי וָאֶשְׁמַע אֵת מִדַּבֵּר אֵלָי: וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם שׁוֹלֵחַ אֲנִי אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גּוֹיִם הַמּוֹרְדִים אֲשֶׁר מָרְדוּ בִי הֵמָּה וַאֲבוֹתָם פָּשְׁעוּ בִי עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" (יחזקאל ב, א – ג).
אך כאשר האדם לא הולך בדרכי התורה (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה וכד בר נש), מורד באלֹקוּת ופורק עוֹל מלכות שמים מעליו ('שם משמואל' פרשת שלח לך שנת תרע"ג דף ריא טור א ד"ה אך בה' אל תמרודו), אזי אותה הצורה הקדוֹשה שניתנה בו מתחלפת לו (זוהר פרשת וישב דף קצא  ע"א ד"ה וכד בר נש) ומשתנה צלם אלקים שבו ('שם משמואל' פרשת שלח לך שנת תרע"ג דף ריא טור א ד"ה אך בה' אל תמרודו) לצורה של גדי וטלה או שהוא נדמה לכל חיה שרואה אותו כמו חיה קטנה יותר ממנה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'רבי יהודה' מהרא"ג) וחיוֹת השדה ועופות השמים יכולות לשלוט עליו (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה וכד בר נש) ולטרוף אותו כדרכם ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'רבי יהודה' מהרא"ג). ודבר זה מסור בידי הקב"ה ולפי רצונו בעולם – להחליף את 'צלם אלוקים' של האדם (זוהר פרשת וישב דף קצא  ע"א ד"ה וכד בר נש) כדי שיצויר וידמה בעיני החיוֹת לצורת בהמה ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"ב ד"ה ומ"ש ר' אלעזר) ויטרפוּ אותו ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה 'ות"ח קב"ה אחלף' מהרא"ג).
וכך הוא גם כאשר אדם אוכל חלילה מאכל של בשר בחלב (עפ"י זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה תאנא במה וד"ה תא חזי מה כתיב, 'סמוכים לעד' פרשת משפטים ד"ה הנה אנכי שולח מלאך) או מבשל בשר בחלב, אזי גורם שמסתלק ממנו הצלם ('היכל הברכה' לאדמו"ר מקומרנא פרשת כי תשא לד, כו ד"ה ורמיזות מצוה) ובמקומו הוא מקבל צלם כצורת גדי, ויכולות חיות רעות להזיק לו (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה ותו דמסתפי), לפי שאין חיה שולטת באדם אלא אם הוא נדמה לה כבהמה שנאמר "וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ" (תהלים מט, יג) (גמ' שבת דף קנא ע"ב) כלומר שאם החיה מושלת באדם הרי בידוע שהוא נדמה לה כבהמה (רש"י בגמ' שבת דף קנא ע"ב ד"ה נמשל). וכן אמר הנביא "הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ" (עמוס ג, ד) כלומר וכי האריה שואג לטרוף אדם? הרי הוא מפחד ממנו! אלא שאותו האדם נדמה לו כבהמה ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה ויהי אחר הדברי').
גם אצל הגוים יש צלם והוא משתנה אם הם אוכלים בשר בחלב ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ותשקו את הנזירים' מהרמ"ק). כך היה עם נבוכדנצר הרשע מלך בבל שהיה רגיל לאכול על שולחנו 'בשר בחלב' וגבינה עם בשר, והיו מאכלים אלו עולים על שולחנו מידי יום (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה תאנא במה זכו), כי מאכלי 'בשר בחלב' היה נחשב אצלם למאכלים משובחים העולים על שולחן מלכים (עפ"י 'מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק ב' פרשת משפטים ד"ה ונראה לי עוד) וגם משום שהוא רצה על ידי זה לחזק את אחיזת 'החיצוֹנים' ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ותשקו את הנזירים' מהרמ"ק) ולאבד את צלם דמותם של האוכלים על שולחנו ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ותשקו את הנזירים' מהרמ"ק).

ובשעה שנענש נבוכדנצר ונלקחה ממנו מלכותו, הוא נזרק בין חיוֹת השדה. אז סר צל פניו ממנו ולא היה נראה צלמוֹ וצורתו כצורת אדם (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה וההוא רשע בשעתא) כי התחלף צלמו לצלם של בהמה חיצונית טמאה ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ותשקו את הנזירים' מהרמ"ק). והיה נבוכדנצר נדמה אז לכל בהמה שבאה לפניו כאילו הוא מהמין שלה אבל מסוג נקבה, והיו החיות באות עליו. וגם כמה פעמים רצו חיות השדה לטרוף אותו ורק נשאר בחיים בגלל שנגזר עליו העונש הזה (זוהר פרשת משפטים קכה ע"ב ד"ה וההוא רשע בשעתא ועיי"ש). וכך על מה שרצה נבוכדנצר להאכיל את כולם 'בשר וגבינה' בסוד צלם תועבה שלו וביקש לשנות את דמותם, מדה כנגד מדה השתנה הוא בעצמו לדמוּת כל הבהמות ועוד ממין הנקבה ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ותשקו את הנזירים' מהרמ"ק).
דניאל חנניה מישאל ועזריה ניצלו בזכות שלא אכלו מאכלי בשר בחלב
נבוכדנצר מלך בבל ציווה להביא לפניו מבני ישראל על מנת ללמדם חכמות חדשות חיצוניות, וביקש שיביאו דווקא ילדים שאז תלמודם מתקיים בידם (הרמ"ד וואלי ספר דניאל פרק א' סעיף ד) וזה מה שנאמר "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאַשְׁפְּנַז רַב סָרִיסָיו לְהָבִיא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וּמִן הַפַּרְתְּמִים: יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּלֲלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים" (דניאל פרק א, ג – ד). ובין הילדים שנלקחו אל המלך היו דניאל חנניה מישאל ועזריה כפי שנאמר "וַיְהִי בָהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה" (דניאל א, ו).
נבוכדנצר ציווה שהילדים יאכלו מהאוכל של המלך וכך יהיו חזקים ובריאים ויוכלו לעמוד לפניו שנאמר "וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו וּלְגַדְּלָם שָׁנִים שָׁלוֹשׁ וּמִקְצָתָם יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (דניאל א, ה). אך דניאל לא רצה לטנף עצמו במאכלים אסורים שהיו בשולחנו של נבוכדנצר שנאמר "וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל" (דניאל א, ח). וזה משום שמאכלו של המלך היה בכל יום בשר בחלב ('מגלה צפונות' חלק ב' פרשת משפטים ד"ה ונראה לי עוד, 'מדרש תלפיות' ענף בשר וחלב ד"ה א"ה יבא על נכון), כפי שנאמר "מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ" (דניאל א, ה) והתיבה "בַּג" היא ראשי תיבות 'בשר גבינה' ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ותשקו את הנזירים' מהרמ"ק, 'אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'ר' ייסא שרי' מהרא"ג, 'מגלה צפונות' חלק ב' פרשת משפטים ד"ה ונראה לי עוד, 'מדרש תלפיות' ענף בשר וחלב ד"ה א"ה יבא על נכון, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב אות א מהרמ"ז).
דניאל ביקש שיאכילו אותם זרעונים במקום המאכלים האסורים. אך הממונה עליהם חשש שמחמת אכילתם הגרועה ישתנה מראיהם ויהיה הדבר ניכר למלך שהם לא אכלו ממאכליו. דניאל השיב לו שלא ידאג לכך משום שלא ייפחת מראיהם ממראה שאר הילדים האוכלים את מאכלי המלך, והוא יוכל לנסות אותם במשך עשרה ימים ולהיווכח. וזה מה שאמר דניאל לממונה "נַס נָא אֶת עֲבָדֶיךָ יָמִים עֲשָׂרָה וְיִתְּנוּ לָנוּ מִן הַזֵּרֹעִים וְנֹאכְלָה וּמַיִם וְנִשְׁתֶּה: וְיֵרָאוּ לְפָנֶיךָ מַרְאֵינוּ וּמַרְאֵה הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ וְכַאֲשֶׁר תִּרְאֵה עֲשֵׂה עִם עֲבָדֶיךָ" (דניאל א, יב – יג), וכך אכן היה שנאמר "וַיִּשְׁמַע לָהֶם לַדָּבָר הַזֶּה וַיְנַסֵּם יָמִים עֲשָׂרָה" (דניאל א, יד).
ה' יתברך עשה לדניאל וחבריו נס ועל אף שהיו אוכלים רק את הזרעונים במשך עשרה ימים במקום את מאכלי המלך, היה מראיהם יותר טוב מכל הילדים שאכלו את המאכלים האסורים שנאמר "וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר מִן כָּל הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ" (דניאל א, טו). והסיבה שהיה מראיהם טוב, לפי שלא התקלקלו במאכלים האסורים ולכן 'צלם אלקים' לא סר מעליהם. ואילו לילדים האחרים שכן התקלקלו במאכלים האסורים נסתלק הצלם (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה תא חזי מה כתיב).
כיון שדניאל היה שלם בצלם אלקים שבו ולא השתנה צלמו הקדוש לצלם אחר (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה ודניאל דאסתמר, עפ"י זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה דניאל לא אשתני) מחמת זהירותו ממאכלי בשר בחלב ('מדרש תלפיות' ענף בשר וחלב ד"ה מי שאוכל), על כן גם כאשר השליכו אותו לתוך גוֹב האריות התייראו ממנו האריות. והם גם לא יכלו לפגוע בו (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה ודניאל דאסתמר) כי  באותה השעה 'הצלם' של דניאל היה סוגר את פיהם של האריות וקושר אותם שלא יוכלו להזיק לו (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה דניאל לא אשתני וד"ה אמר ליה). 
וזה מה שאמר דניאל על הצלתו מגוב האריות כאשר כינה את צלמו בשם 'מלאך' שנאמר "אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי" (דניאל ו, כג) (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה דניאל לא אשתני וד"ה אמר ליה) שתרגום הדברים הוא "אלוקי שלח מלאכו וסגר פי האריות שלא יזיקוני". ונרמזה הצלתו של דניאל על ידי 'המלאך' בזכות הימנעותו מאכילת בשר בחלב, על ידי סמיכות הפסוקים בתורה שבהם נאמר "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות כג, יט – כ) ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק ב' פרשת משפטים ד"ה ובזוהר וז"ל רבי אבא).
וכן כאשר זרקו את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש, הם ניצלו בזכות שלא נטמאו במאכלים האסורים שהיו אצל המלך (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה תאנא במה, 'מדרש תלפיות' ענף בשר וחלב ד"ה מי שאוכל). ועוד זכו בכוח התחזקותם בדבר הזה לחכמה נוספת על חכמתם, ובפרט דניאל שהתחזק בזה עוד יותר מחבריו. וזה מה שנאמר עליהם "וְהַיְלָדִים הָאֵלֶּה אַרְבַּעְתָּם נָתַן לָהֶם הָאֱלֹקִים מַדָּע וְהַשְׂכֵּל בְּכָל סֵפֶר וְחָכְמָה וְדָנִיֵּאל הֵבִין בְּכָל חָזוֹן וַחֲלֹמוֹת: וּלְמִקְצָת הַיָּמִים אֲשֶׁר אָמַר הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאָם וַיְבִיאֵם שַׂר הַסָּרִיסִים לִפְנֵי נְבֻכַדְנֶצַּר: וַיְדַבֵּר אִתָּם הַמֶּלֶךְ וְלֹא נִמְצָא מִכֻּלָּם כְּדָנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וְכֹל דְּבַר חָכְמַת בִּינָה אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ מֵהֶם הַמֶּלֶךְ וַיִּמְצָאֵם עֶשֶׂר יָדוֹת עַל כָּל הַחַרְטֻמִּים הָאַשָּׁפִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּתוֹ" (דניאל א, יז – כ) (הרמ"ד וואלי ספר דניאל פרק א סעיף יז). וכך על ידי שנשמר דניאל מהמאכלים האסורים הוא זכה להתקדש ולעלות לגדוּלה (הרמ"ד וואלי ספר דניאל פרק א סעיפים ח – ט).
מחמת זה נהגו לאכול זרעונים ביום פורים, כפי שאכלו דניאל וחבריו כאשר היו אצל נבוכדנצר מלך בבל (הרמ"א או"ח סימן תרצה סעיף ב) ונעשה להם בזה נס ('בן איש חי' הלכות שנה א' פרשת תצוה הלכות פורים יט), כי בעקבות אכילת הזרעונים נעשה דניאל חשוב במלכות עד שזכה להיקרא בשם "הֲתָךְ" לפי שכל דברי המלכות היו נחתכים על פיו (ראה גמ' מגילה דף טו ע"א בשם שמואל). וכאשר הגיעה הידיעה על גזירת המן למרדכי היהודי, הוא שלח את הֲתָךְ שהוא דניאל לדבר עם אסתר שתשׂים את נפשה בכפה ותבוא לפני המלך להתחנן לו שנאמר "וַיֵּצֵא הֲתָךְ אֶל מָרְדֳּכָי אֶל רְחוֹב הָעִיר אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶךְ: וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ בַּיְּהוּדִים לְאַבְּדָם: וְאֶת פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם נָתַן לוֹ לְהַרְאוֹת אֶת אֶסְתֵּר וּלְהַגִּיד לָהּ וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ: וַיָּבוֹא הֲתָךְ וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי" (אסתר ד, ו – ט).
צריך האדם להיזהר מאוד ולהרחיק בין אכילת בשר לחלב 
יזהר האדם לשמור את צלם דמות תבניתו כפי שהיה בו טרם בואו לעולם ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"ב ד"ה 'ויהי אחר הדברי' ד"ה ומ"ש ר' אלעזר), ולא יאבד אותו באכילת מאכלים אסורים (זוהר פרשת וישב דף קצא ע"א ד"ה אמר ליה בגין וד"ה תא חזי יחזקאל) של בשר בחלב (עפ"י 'כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"ב ד"ה ומ"ש ר' אלעזר), כי זו חלילה 'סגוּלה' להסיר מהאדם האוכל את צלם אלקים ודמות אדם שניתן בו ('נחלת בנימן' על טעמי המצוות מצוה קיד ד"ה אזהרה זו אתיא) ואז שולטות בו חיוֹת השדה והיער ('כתם פז' על זוהר פרשת וישב דף קצא ע"ב ד"ה ומ"ש ר' אלעזר). ואילו התורה הזהירה מאיסור אכילת בשר בחלב בכדי שלא יסור מהאדם 'צלם אלקים', שהוא חוֹתם המלך הקדוש אשר הוטבע באדם ('נחלת בנימן' על טעמי המצוות מצוה קיד ד"ה אזהרה זו אתיא).
חיבור הבשר והחלב מגביר את הקליפה והסטרא אחרא ('לקוטי הלכות' לר' נתן בחלק יורה דעה א' סימני בהמה וחיה טהורה ד אות נא), ועל ידי אכילתו אדם מנוּדה למעלה במשך ארבעים יום ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'וגרים הנחש' מהרמ"ק) ומצטייר על עוֹר קליפתו צורת גדי צלוּי, בכדי שיכירוהו 'החיצונים' ויענישוהו ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"א אות ג), והם אכן שולטים עליו ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'וגרים הנחש' מהרמ"ק). ואם באותם ארבעים יום אותו האדם יוליד בן, אזי מלבד הנשמה הטהורה שנותנים לילד יתנו לו עוד נשמה טמאה מהסטרא אחרא להחטיאו, והיא מטמאה את הילד (זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה ואי אוליד בר). וכשיגדל הילד הוא יצטרך לעמול ולטהר את עצמו בכדי לפשוט את הנשמה הטמאה שניתנה בו, כמו גר שנולד בטומאה ופושט ממנו את 'החיצונים' ואז יוֹרש טובה ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"ב ד"ה 'וגרים הנחש' מהרמ"ק).
מי שמתקדש ביותר שלא לערבב בין בשר לחלב, קדוש יאמר לו ('של"ה הקדוש' מסכת שבועות ד"ה ההפטרה של חג השבועות). לכן גדולי הדורות היו עושים גדרים להרחיק מהדבר הזה מאוד, כפי שנהג האר"י ז"ל להחמיר מאוד וביום שאכל גבינה לא היה אוכל אחרי זה בשר עד הלילה ('שער המצות' להאר"י ז"ל פרשת משפטים ד"ה בענין בשר בחלב). והיו אחרים שנהגו לא לאכול בשר אחרי חלב אלא אם יש הפסק שש שעות כמו שנוהגים כאשר אוכלים חלב אחרי בשר ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קכה ע"א ד"ה 'אתא ר"ש' ממהרח"ו ז"ל, 'הלבוש' על שו"ע או"ח סימן קע"ג סעיף א, 'מעבר יבוק' בחלק 'שפתי צדק' פרק כד ד"ה 'ואם לא נהנה מתענוגי' כמנהגו ומנהג משפחתו. ראה רמ"א שו"ע יורה דעה פט, ב) שהוא כדי הזמן שיתעכל המזון במעיו. ובזה פירשו מה שאמרה התורה "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות לד, כו) שהכוונה כי לא יתבשלו הבשר והחלב בבטן בזמן אחד, לכן לא נאמר "לֹא תֹּאכַל" אלא "לֹא תְבַשֵּׁל" ('צרור המור' פרשת משפטים ד"ה ואמר לא תבשל) וזה על אף שמעיקר הדין די בניקיון הידיים וקינוח הפה על ידי לעיסת לחם וכדומה והדחת הפה במים, על מנת לאכול בשר לאחר אכילת מאכלי חלב (שו"ע יורה דעה סימן פט, ב).
יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד