פרשת ויקהל פקודי – נטילת ידיים שחרית

ה' יתברך ציוה את משה רבינו לעשות כיור לרחיצת ידיהם ורגליהם של הכהנים בבואם אל אוהל מועד שנאמר "וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם: וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם: בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לה': וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם" (שמות ל, יח – כא). וכך אכן משה רבינו עשה שנאמר "וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה: וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם: בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּבְקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות מ, ל - לב).

ויש להבין, מדוע היו צריכים הכהנים בבית המקדש ליטול את ידיהם ורגליהם בתחילת העבודה, אחרת היו מתחייבים מיתה?

רוּח הטומאה נשארת בידיו של האדם לאחר שהוא קם מהשינה

כאשר אדם הולך לישון, מסתלקת ויוצאת ממנו הנשמה הקדוֹשה (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח, 'מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו הנהגת הבוקר דף יז ע"א ד"ה הנה מבואר מדברי המאמר, 'דרך ה'' להרמח"ל חלק ד פרק ו אות ב) כדי לחזור למקום הראוי לה (זוהר פרשת ויקהל דף ריג ע"ב ד"ה וכל מלין דעלמא), ואז שׁוֹרה עליו הסטרא אחרא ('מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו הנהגת הבוקר דף יז ע"א ד"ה הנה מבואר מדברי המאמר) מצד המוות ('גליא רזיא' דף יג ע"ב טור א) שהיא 'רוח הטומאה' הרודפת אחרי מקוֹמה של הַקְּדֻשָּׁה ('אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף י ע"ב ד"ה 'בלחישו דשפוון' מהרמ"ק) אשר יש לה כניסה לגוף בהיעדר אור הנשמה המזכך אותו ('דרך ה' להרמח"ל חלק ד פרק ו אות ב), והיא מיד שׁוֹרה ('אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף י ע"ב ד"ה 'בלחישו דשפוון' מהרמ"ק) על כל גופו של האדם ('אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף י ע"ב ד"ה 'בלחישו דשפוון' מהרמ"ק) בדומה למה שקורה לאדם בשעת מותו ('מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא שפת אמת פרק לה ד"ה ולפי שכשאדם ישן), ואז האדם הישן טועם טעם מיתה (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח, זוהר פרשת תרומה דף קעג ע"א ד"ה כיון דההוא סטרא אחרא).

אין הטומאה שׁוֹרה על האדם בלילה עד אשר הוא ישן ומסתלקת ממנו הנשמה, לכן כאשר הוא נעור כל הלילה היא לא שורה עליו. וזה הטעם שאדם צריך לישון במשך 'ששים נשימות' (ראה גמ' סוכה כו ע"ב בשם רב) עד שיטעם 'טעם מיתה' בלילה כי רק אז מסתלק ממנו החלק הרוחני של הנשמה לגמרי ('מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו הנהגת הבוקר דף יז ע"א ד"ה הנה מבואר מדברי המאמר). וכאשר רוח הטומאה מטמאה את האדם הישן ('מקור חיים' לר' חיים הכהן או"ח סימן ד, א ד"ה בענין נטילת ידים דשחרית), עיקר משכנה ('מקור חיים' לר' חיים הכהן או"ח סימן ד, יב ד"ה אם שכשך ידיו. ראה זוהר פרשת בראשית דף נג ע"ב ד"ה ותא חזי כל בני עלמא) הוא על הידיים ('אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף י ע"ב ד"ה 'בלחישו דשפוון' מהרמ"ק) יותר משאר האיברים האחרים ('גליא רזיא' לתלמיד האר"י ז"ל דף יג ע"ב טור א). ומכוח הטומאה שעל האדם הישן גם המאכלים המונחים תחת מיטתו ואשר הוא מאהיל עליהם נטמאים כאילו היו באוהל המת ('טעמי המנהגים ומקורי הדינים' בחלק ליקוטים – עניינים שונים אות לו).

וכאשר הנשמה חוזרת אל האדם (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח, 'מעבר יבק' שפת אמת פרק לה ד"ה ולפי שכשאדם ישן) היא דוחה את הטומאה ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה וכד נשמתא) ששלטה שם בכל העת שגופו עמד בלי נשמה (זוהר פרשת ויקהל דף רטו ע"ב ד"ה בגין דבליליא), והטומאה נשארת רק בידיו של האדם (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח, 'אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'כי בגין כך חד' מהרמ"ק, 'אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו, 'מעבר יבק' שפת אמת פרק לה ד"ה ולפי שכשאדם ישן, 'מקדש מלך' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה וכד נשמתא. ראה 'תולעת יעקב' סוד ברכות נטילת ידים ד"ה וירחץ ידיו) על כל עשר אצבעותיו ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר דף י' ד"ה ואמר כד בר נש). וכך ידיו עדיין 'מתוֹת' במיתה ובטומאה ששרתה עליהם בזמן השינה ('מעבר יבק' שפת אמת פרק לה ד"ה ולפי שכשאדם ישן) והן מזוהמות ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר דף י' ד"ה ואמר כד בר נש) בשעה שהוא מתעורר ('שם משמואל' פרשת וישב שנת תרפ"א דף קכג ד"ה ויש להוסיף).

הטומאה נדבקת לידיים יותר משאר האיברים ('מקור חכמה' לר' יהודה לייב פוחוביצ'ר בחלק הלכות הנהגת האדם בבוקר ד"ה לבאר מהו ענין נטילת ידים) משום שדרכה של 'הטומאה' להימצא בקצוות הגוף ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'ובגין כך חד' מהרמ"ק, 'אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה  השינה' ממהרח"ו) ובצדדים בסוד "סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן" (תהלים יב, ט) ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה  השינה' ממהרח"ו) כי כל יניקתם של 'החיצוֹנים' הוא מן הקצוות ומסיומן, ואין להם רשות לעלות למקום הקדוּשה. וכך בקצוות של הזרועות והירכיים יש להם אחיזה ויניקה ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער לא פרק ב מהדורא תנינא ד"ה ועתה נבאר). וכבר אמרו רבותינו כי הידיים 'עסקניות' הן (ראה גמ' נדה דף נח ע"א, גמ' שבת דף יד ע"א, משנה טהרות ז, ח) וכוונתם גם לגבי 'הרוּח הרעה' שכנגדן (עפ"י 'כתם פז' על זוהר דף י' ד"ה ואמר כד בר נש) שנרמז אחיזתה בפסוק "יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ" (בראשית טז, יב) ('מעבר יבק' שפת אמת פרק לה ד"ה וממה שכתב).

כל זמן שלא נטל אדם את ידיו בבוקר (ראה גמ' שבת דף קח סוף ע"ב בשם רבי יהודה) (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח) אסור לו להעביר אותם על עיניו (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח, זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה ובכלא אית ליה, 'תולעת יעקב' סוד ברכות נטילת ידים ד"ה וירחץ ידיו) אפילו אם לא ייגע בגלגל העין עצמו אלא רק מבחוץ ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב) כדרך שרגילים בני האדם למשמש בעיניהם בשעה שפוקחים אותן ('נצוצי אורות' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב בשם הרמ"ז), משום שכל עוד לא נטל את ידיו (ראה גמ' שבת דף קח סוף ע"ב בשם רבי יהודה) רוח הטומאה שורה עליהן (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה רבי שמעון פתח, זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה ובכלא אית, 'תולעת יעקב' סוד ברכות נטילת ידים ד"ה וירחץ ידיו), ואם ייגע ישר בעיניו אז הוא יזיק באותו היום לכל מי שהוא ייתן בו את עיניו ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' סימן תקסז ד"ה 'ובהיות שהעין הרע' בשם הזוהר). לכן אם בכל אופן הוא צריך לגעת בעיניו, יעשה זאת על ידי איזה בד וכדומה ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב בשם הרמ"ז, 'מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה לא יעבר). 

כל עוד שהאדם שלא נטל את ידיו, לא ייגע בפתחים שבגופו שהם החוטם והפה והאוזן והעין ומקום הברית ופי הטבעת (גמ' שבת דף קח סוף ע"ב. ראה רש"י שם) למעט נגיעה באמצעות בד וכדומה ('מקדש מלך' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה לא יעבר) לפי שבכל אלו יכולה להיאחז הרוח הרעה השׁוֹרה על ידי האדם ('מקור חיים' לר' חיים הכהן או"ח סימן ד, ג ד"ה לא יגע בידו) ואז הוא יכול להיות עיוור (גמ' שבת דף קט תחילת ע"א) אם נגע בעינו (רש"י גמ' שבת דף קט תחילת ע"א ד"ה יד) או חרשׁ (גמ' שבת דף קט תחילת ע"א) אם נגע באוזנו וכן הלאה (רש"י גמ' שבת דף קט תחילת ע"א ד"ה יד). ואין הכוונה בזה לעיוורון או חֵרְשׁוּת ממש כפי שרואים שלא קורה במציאות אלא הכוונה בתורה הקדוּשה, שהנוגע באחת מכל אלו נעשה עיוור וחרשׁ בתורה באותו היום כי הוא לא יבין שמועה וגם לא מה שישמע בתורה ('מקור חיים' לר' חיים הכהן או"ח סימן ד, ג ד"ה לא יגע בידו).

הכהנים נטהרו מרוח הטומאה על ידי קידוש הידיים והרגלים בכיור

כאשר היו הכהנים משרתי האלקים נכנסים לעבודת הקודש הם היו צריכים לרחוץ את ידיהם ואת רגליהם, כי הידיים עסקניות הן ו'רוח רעה' שורה עליהם בלילה (ספר 'ציוני' תחילת פרשת כי תשא ד"ה כי תשא) ואינו מן הדין שהכהנים יעסקו בעבודת המקום אם לא יעבירו קודם (הרמ"ד וואלי שמות פרק ל' על הפסוק 'ונתת אותו בין אהל מועד') את הרוח הרעה מעליהם ('רקנאטי על התורה' פרשת כי תשא ד"ה ועשית כיור נחשת, 'מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה של ד"ה לקדש הכהנים). על ידי המים המטהרים. וכן הוא ברגליהם שנאחזים גם שם הרבה מכוחות הטומאה, והיו צריכים רחיצה לפני שמיהרו לרוץ אל עבודת המקדש (הרמ"ד וואלי שמות פרק ל' על הפסוק 'ונתת אותו בין אהל מועד') לשרת את ה' בהיותם יחפים והזוהמא ברגליהם. על כן הצטווּ לרחוץ גם את ידיהם וגם את רגליהם במים המטהרים להעביר את 'הרוח הרעה' (ספר 'ציוני' תחילת פרשת כי תשא ד"ה כי תשא).

אם הכהנים לא היו רוחצים את ידיהם ואת רגליהם בתחילת עבודתם אזי הם היו מכניסים את הטומאה למקום הקוֹדש (הרמ"ד וואלי שמות ל על הפסוק 'או בגשתם אל המזבח'). וכיון שכוחות אלו הם 'מצד המוות' אזי נמצא שהכהנים היו כאילו מביאים את 'המוות' במקום 'החיים' שהוא המקדש – ועל כן התחייבו בעצמם מיתה. וזה מה שנאמר "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם: בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לה': וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם" (שמות ל, יח – כא) (הרמ"ד וואלי שמות ל' על הפסוק 'ונתת אותו בין אהל מועד' ועל הפסוק 'או בגשתם אל המזבח'). ועל זה הזהיר שלמה המלך בחכמתו ואמר "שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹקִים" (קהלת ד, יז) (הרמ"ד וואלי שמות ל' על הפסוק 'או בגשתם אל המזבח').

מכאן תיקנו רבותינו על כל אדם ליטול ידיו שחרית ('רקנאטי על התורה' פרשת כי תשא ד"ה ועשית כיור נחשת, 'מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה ש"ל ד"ה לקדש הכהנים) כדי שֶׁיִּשָּׁפְכוּ עליהם מים ויטהרו אותם מכל הטומאה הנאחזת בהם ('שער התפילה' למחבר 'באר מים חיים' שער השמיני פרק ס ד"ה 'ואחר כך נוטל ידיו'). ולכן כמו שקידוּש הידיים והרגלים של הכהנים היה תחילה לכל עבודת היום, כך גם נטילת ידיים אצל כל אדם קודמת לכל הברכות של שחרית ('רקנאטי על התורה' פרשת כי תשא ד"ה ועשית כיור, 'מצודת דוד' להרדב"ז מצוה ש"ל ד"ה לקדש הכהנים). אמנם רבותינו לא תיקנו לרחוץ את רגליו של האדם, משום שהטומאה נאחזת שם יותר מן הידיים ('בן איש חי' שנה א בהקדמה לפרשת תולדות) ואין כוח לדחות אותה ('מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו על שו"ע או"ח סימן ד, א ד"ה בענין נטילת ידים, 'יפה שעה' על שער הכוונות ענין ברכות השחר אות ב, 'בן איש חי' שנה א בהקדמה לפרשת תולדות בשם 'יפה שעה'), בשונה מהכהנים שהיו יכולים לדחותה בזכות המקדש והעבודה שנאמר "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם" (שמות ל, כ) ('בן איש חי' שנה א בהקדמה לפרשת תולדות).

אך בהגיע יום השבת יכולה היא זכות השבת להגן ('יפה שעה' על שער הכוונות ענין ברכות השחר אות ב) שתדחה ותסתלק לגמרי הקליפה גם מרגלי שאר בני האדם (עפ"י 'שער הכוונות' דרושי סדר שבת דרוש א' ענין קבלת שבת ד"ה והנה ששת ימי החול). לכן תיקנו שאדם ירחץ פניו ידיו ורגליו (ראה שו"ע או"ח סימן רס סעיף א) ('בן איש חי' שנה א הקדמה לפרשת תולדות אות א) במים חמים ('שער הכוונות' דרושי סדר שבת דרוש א' ענין קבלת שבת ד"ה והנה ששת ימי החול) בערב שבת קודש ('בן איש חי' שנה א הקדמה לפרשת תולדות אות א) שרחיצת ידיים ורגלים בערב שבת היא דוגמת הכהנים אשר קידשו ידיהם ורגליהם ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן סימן ה פרק ז ד"ה כבר כתבתי שבערב שבת). ועל ידי רחיצת ערב שבת תסור מן האדם רוח הטומאה השׁוֹרה עליו כל ימי השבוע ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג דף טל ד"ה ורחיצת פניו). וכך נהג גם האר"י ז"ל שהיו מביאים לפניו כלי עם מים חמים והיה רוחץ בהם תחילה פניו ואז ידיו ומנגב אותם במטפחת, ואחר כך רוחץ גם את רגליו ומנגב אותם ('שער הכוונות' דרושי סדר שבת דרוש א ענין קבלת שבת ד"ה אח"כ היו מביאים. ראה גמ' שבת דף כה ע"ב במנהגו של ר' יהודה בר אלעאי).

על ידי נטילת ידיים שחרית מסלקים את רוח הטומאה מכל אדם

על מנת לרחוץ את ידי האדם מהטומאה ששרתה עליהם לאחר השינה (זוהר פרשת ויקהל דף ריג ע"ב ד"ה נפשא אזלת) צריך שיבואו על ידיו מים והם אלו שיסירו את 'הרוח הרעה' ('טעמי המצוות' לרקנאטי בחלק כוונת הברכות ד"ה ועתה בעזרת האל) כי רק על ידי מים ('בן איש חי' שנה א הקדמה לפרשת תולדות) כלשהם, אפילו כאלו הפסולים לנטילת ידיים של סעודה (ראה שו"ע או"ח סימן ד, א) ('מקור חיים' על שו"ע או"ח סימן ד, א ד"ה מים הפסולים) יש כוח לדחות את הרוח הרעה הבאה על האדם על ידי השינה בלילה ('בן איש חי' שנה א הקדמה לפרשת תולדות). ועל כן נוטלים ידיים בשחרית ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו) תכף ומיד ('מגן אברהם' על שו"ע או"ח סימן ד אות יח, 'קב הישר' פרק פה ד"ה בחמלת ה' יתברך שמו על האדם) לאחר הקימה מהשינה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו, 'קב הישר' פרק פה ד"ה בחמלת ה' יתברך שמו על האדם) אף אם לא עשו צרכים – בכדי להעביר מהם את הזוהמא שדבקה בהם ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי ברכות השחר ד"ה ואמנם ענין יטול).

הרוח הרעה שנמצאת על ידיו של האדם נקראת 'שיבתא' (גמ' חולין דף קז ע"ב בשם אביי, 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי ברכת השחר ד"ה ועתה נבאר סד נטילת ידים) ונקראת גם 'בת חורין' (ראה גמ' שבת דף קט תחילת ע"א בשם רבי נתן) שהוא מלשון חוֹר ('בניהו' למחבר הבן איש חי מסכת שבת דף קט ע"א ד"ה בת חורין היא), כי היא אמנם שוֹכנת על כל הידיים (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף י ע"ב ד"ה 'בלחישו דשפוון' מהרמ"ק) אך עיקר משכנה הוא בסוף האצבעות בין הפרקים התחתונים של האצבעות שהם 'החוֹרים' של הידיים ('בניהו' למחבר הבן איש חי מסכת שבת דף קט ע"א ד"ה בת חורין היא). זה הטעם שאף כי נאסרה הרחיצה ביום הכיפורים, התירו לרחוץ את הידיים עד סוף קשרי האצבעות ('מקור חיים' על שו"ע או"ח סימן ד, א ד"ה בענין נטילת ידים דשחרית) ואין צורך ליטול אז את ידיו יותר מכך כדרך שמסלקים את הטומאה מכל כף היד בימי החול, כי אין לסטרא אחרא שלטון בתגבורת על בני האדם ביום הכיפורים מפני רוב הקדוּשה המתפשטת בתחתונים, ויורד כוחה פלאים עד שאין לה כוח להדבק אלא רק מסוף קשרי האצבעות ומטה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק עא דף רלה ד"ה וא"ת נהו שהקליפות) ומשם דוחים אותה ('מקור חיים' על שו"ע או"ח סימן ד, א ד"ה בענין נטילת ידים דשחרית).

הרוח הרעה הזאת היא "בת מלך" (ראה גמ' שבת דף קט תחילת ע"א בשם רבי יוחנן) כלומר בתו של הס"מ ('מקור חיים' על שו"ע או"ח סימן ד, יב ד"ה אם שכשך ידיו). והיא מקפידה שייטול האדם את ידיו (שבת דף קט תחילת ע"א בשם רבי נתן) יפה (רש"י שבת דף קט תחילת ע"א ד"ה ומקפדת) שלש פעמים (שבת דף קט תחילת ע"א בשם רבי נתן) לסירוגין, על מנת להסירה ('מקור חיים' על שו"ע או"ח סימן ד, ב ד"ה ידקדק לערות). כי כאשר האדם נוטל את ידו הימנית תחילה אז סרה קצת הטומאה מידיו, וכשנוטל אחר כך את היד השמאלית היא יוצאת עוד קצת, וכשהוא חוזר ומערה מים על יד ימין ואחר כך שמאל וכן הלאה לסירוגין עד שלש פעמים על כל יד – הטומאה כבר הולכת לה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו).

נטילת ידיים שחרית צריכה להיות דווקא שלש פעמים לסירוגין בין הידיים ולא שלש פעמים ברצף על יד אחת ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו), כי על ידי כן רוח הטומאה שהיא 'בת מלך', דולגת וקופצת ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי ברכת השחר ד"ה ועתה נבאר סד נטילת ידים) והולכת לה ובורחת מיד ליד עם כל נטילה ונטילה כיון שדוחים אותה לסירוגין מזה לזה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו בשם 'רעיא מהימנא' כתב יד), עד אחרי שכבר נטלו ידיים שלש פעמים ואז הרוח נעתקת משם לגמרי. אמנם אם לא יעשו לפי הסדר הזה לא תהיה הרוח נעתקת משם ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי ברכת השחר ד"ה ועתה נבאר סדר נטילת ידים' וכן הוא מזוהר כתב יד), לפי שחזקת הטומאה הזאת גדולה ובכוח גדול, וצריך עירוי כתיקנו שלש פעמים על הידיים על מנת שתלך לה ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה מתפרד ובא לו. וראה בספר 'בניהו' למחבר הבן איש חי גמ' שבת דף קט ע"א ד"ה 'בת חורין היא' וכן בספרו 'בן יהוידע' גמ' שבת דף קט ע"א ד"ה 'בת חורין היא זו' כיצד לדעתו נעתקת הרוח).

מטעם זה על אף שבכל המצוות מברכים לפני עשיית המצוה, הרי שברחיצת ידיים שחרית קודם רוחצים ורק אחר כך מברכים "על נטילת ידים" מפני שהידיים טמאות ('מקור חיים' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו על שו"ע או"ח סימן ד, ז ד"ה ענין זה של נטילת ידים) ואם האדם יברך קודם הנטילה אז הטומאה תהיה נוטלת חלק בברכה חס וחלילה, ונשמת האדם תהיה מתפשטת בתוך 'המיתה' שהיא הטומאה ('מעבר יבק' שפת אמת פרק לה ד"ה ולפי שכשאדם ישן). לכן אסור לברך בידיים טמאות ומזוהמות כל זמן שרוח הטומאה שורה עליהם ומטמאה אותם (זוהר בהקדמת הזוהר דף י ע"ב ד"ה הכי הוו עבדי, זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי לאתקדשא) שאז האדם נקרא בשם 'טמא'. אך אם נטל כבר את ידיו הוא נקרא 'טהור' (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי לאתקדשא) ויכול לברך (הקדמת הזוהר דף י ע"ב ד"ה הכי הוו עבדי).

רוח הטומאה והכוחות המזיקים אחוזים במים של נטילת ידיים שחרית

בכדי להעביר את הזוהמא ורוח הרעה מעל ידי האדם, צריך ששפיכת המים תהיה דווקא על גבי כלי ('קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנובר פרק נז ד"ה כתב הטור), ואז על ידי שפיכת המים מועברת כוח הטומאה ומושלכת בכלי התחתון ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'ובגין כך חד' מהרמ"ק) אשר מקבל את הטומאה (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי לאתקדשא) ובו חונים 'הקליפוֹת' ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו). לכן האדם לא יעשה במים שבכלי התחתון שום שימוש (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה בגין כך חד) כלל, לא קטן ולא גדול אשר רוצה בקיומו. וזה מה שנאמר "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם" (דברים יג, יח) כלומר שירחיק האדם בכל ענין מאותה רוח הטומאה ששרתה עליו בלילה והשתתפה עמו. והכלי שנוטל לתוכו נקרא בשם 'ארוּר' כי שם נמצאים המים הארוּרים שאין לאדם חלק ונחלה בהם, ש'אין ברוּך נדבק בארוּר' ('סדר היום' לר' משה בן מכיר כוונת נטילת ידים ד"ה והענין הזה כתוב).

המים בכלי התחתון הם חלקה של הטומאה ('חסד לאברהם' מעין שביעי נהר י ד"ה וכן בכלל זה, 'מקדש מלך' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב סוף ד"ה ולכן יזהר שיעשה) אשר ניתן לה כדי שתיפרד מהאדם ('מקדש מלך' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב סוף ד"ה ולכן יזהר שיעשה) והוא יטהר ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי בחל' מעין שביעי נהר י ד"ה וכן בכלל זה). ואז מתקבצים במים האלו רוחות המזיקים (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי אתקדשא) שנהנים מאותם המים ('גליא רזיא' לתלמיד האר"י ז"ל דף י ע"ב טור ב). לכן אסור לשפוך את המים האלו בבית (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי אתקדשא) או על גבי קרקע ('מקור חיים' על שו"ע או"ח סימן ד, ז ד"ה ענין זה של נטילת ידים) במקום שידרכו עליהם בני האדם ('גליא רזיא' לתלמיד האר"י ז"ל דף י ע"ב טור ב) כדי שלא יקרב אליהם שום אדם (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי אתקדשא) ויכניס את עצמו לסכנה ('גליא רזיא' דף י ע"ב טור ב) ואף יינזק ממש מאותם המים הטמאים (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי אתקדשא).

וכן יזהר האדם הנוטל שלא יעלה הכלי שהוא נוטל לתוכו על גדותיו ויישפך סביב. גם יזהר ליטול ידיו בנחת שלא יותזו ממי הנטילה על בגדיו, וישים לב שהכלי התחתון לא יהיה נקוב כך שיישפך ממנו ('מזמור לאסף' לר' מרדכי ששון דיני נטילת ידים דף ז ד"ה מים של נט"י). כמו כן לא ישהה את המים בביתו כי רוח הטומאה שם יכולה להזיקו, וכל שכן שלא ייתן אותם לנשים הפועלות בכישופים כי על ידם יכולות להרע לבני האדם. ונכון לשפוך אותם במקום מדרון (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה בגין כך חד) שלא יעמדו במקום אחד אלא יפלו מטה ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב) עד שיהיו תחת הארץ ולא ייראו (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה בגין כך חד). ואפשר גם להשליכם למקום הראוי להם כמו בית הכסא או מקום הטינופת ('סדר היום' לר' משה בן מכיר כוונת נטילת ידים ד"ה והענין הזה כתוב). 

מי הנטילה של שחרית יותר טמאים ממי רגלים ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ב אות נז, 'בן איש חי' שנה א פרשת תולדות אות ט) לכן יזהר לא ליהנות מהם, ואף לא לדרוך עליהם לפי שהם מסוכנים מאוד לדורך מפני רוח רעה שבהם ('מנחת אהרן' כלל א אות יט ד"ה כלל הכל). וכן אם האדם קם מוקדם באשמורת הבוקר כדי ללמוד תורה ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב) הוא צריך להיזהר שלא לברך ולא ללמוד כנגד הכלי שנטל בו את ידיו, עד אשר יוציא אותו משם ('בן איש חי' שנה א פרשת תולדות אות ט). ואם לא יכול להוציאו ולשופכו ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב) אז יכסה אותו ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב, 'מורה באצבע' להחיד"א סימן ב אות נז, 'בן איש חי' שנה א פרשת תולדות אות ט) כדינם של 'מי רגלים' ('בן איש חי' שנה א פרשת תולדות אות ט) ואחר כך יברך וילמד ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב אות ב כפי שקיבל).

יזהר האדם מאוד מרוח הטומאה של השינה ויסלק אותה מידיו במהרה

רוח הטומאה שורה על ידיו של האדם בשעה שהוא קם מהשינה (זוהר פרשת בראשית דף נג ע"ב ד"ה ותא חזי כל בני עלמא) על כן יחיש לקום מהמיטה תיכף ומיד ויטול ידיו במהרה ('ימלט נפשו' לר' אברהם חמוי סימן א אות ב, 'מזמור לאסף' מוסר התעוררות הלילה ד"ה וכשיתעורר משינתו יקום) ולא יתהפך אנה ונאה בתוך המיטה בלי נטילה ('מזמור לאסף' מוסר התעוררות הלילה ד"ה וכשיתעורר משינתו יקום) וגם לא יישאר לשבת במיטה אלא לצורך גדול ('ימלט נפשו' לר' אברהם חמוי סימן א אות ב), וכל זה כדי שלא יהיה לסטרא אחרא שבידיו אחיזה בנשמה הרוחנית הקדושה שחזרה אל גופו ('מזמור לאסף' מוסר התעוררות הלילה ד"ה וכשיתעורר משינתו יקום). וכיון שכל מה שאותו האדם ייגע בו ייטמא מחמת הרוח הרעה (זוהר פרשת בראשית דף נג ע"ב ד"ה ותא חזי כל בני עלמא), לכן יקדים ליטול את ידיו קודם שייגע במלבושיו או בכל ענין ודבר ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה אחר שלבש חלוקו). והיזהר גם לא לקחת את בגדיו מאדם אחר שלא נטל עדיין את ידיו שחרית, משום שהאדם הזה ממשיך על בגדו 'רוח טומאה' ואז גם הוא עצמו שכבר נטל נטמא על ידו (זוהר פרשת בראשית דף נג ע"ב ד"ה ותא חזי כל בני עלמא, ספר 'זכירה' תחילת פרק 'ענין נטילת שחרית וענין שכחה' ד"ה 'ובסדר היום כתב' בשם 'סדר היום'). 

וכן לא יטול את ידיו ממי שעוד לא נטל (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי לאתקדשא, זוהר פרשת בראשית דף נג ע"ב ד"ה ותא חזי כל בני עלמא, עפ"י זוהר פרשת מקץ דף קצח ע"ב ד"ה הא תנינן) בין גדול ובין קטן, כי לא יוכל אדם להסיר את רוח הטומאה מחברו כל עוד שהוא עצמו עדיין דבק בו ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה ואם נוטל ידיו), שהרי בכל פעם שהוא ישפוך מים על ידיו של חברו הוא רק יוסיף טומאה על טומאתו, ולא תועיל נטילתו. וזה בשונה מאדם ששופך על עצמו מים ובכל פעם שנותן מים על אחת מידיו הן נטהרות מעט עד שהוא משלים שלוש פעמים על כל צד, וידיו טהורות מכל וכל ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה 'והנה השינה' ממהרח"ו). לכן כל אדם יטהר עצמו ואחר כך יטהר אחרים ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה ואם נוטל ידיו) כפי שנרמז בפסוק "וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא" (במדבר יט, יט), שאדם יטול את ידיו רק ממי שכבר נטל ידיים והוא בגדר "טָּהֹר", כי זה שלא נטל הוא "טָּמֵא" (זוהר פרשת וישב דף קפד ע"ב ד"ה והיך בעי לאתקדשא, 'תולעת יעקב' סוד ברכות נטילת ידים ד"ה וירחץ ידיו) וממנו ימשך על אחרים 'רוח רעה' שתשרה עליהם (זוהר פרשת בראשית דף נג ע"ב ד"ה ותא חזי כל בני עלמא).

בעל נפש צריך להיזהר מאוד לא ללכת ארבע אמות ויותר בידם מזוהמות בזוהמה ששרתה עליהם בלילה, כי הוא נותן כוח לטומאה לשלוט עליו ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה ואם נוטל ידיו), ונחשב כעובד עבודה זרה ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן ד' דיני נטילת ידים אות ג) על שנושא את 'העבודה זרה' הרוחנית בידו בהליכה של יותר מארבע אמות ('מזמור לאסף' בחלק מוסר לנטילת ידים ד"ה משל למי שיש, 'תולעת יעקב' סוד ברכות נטילת ידים ד"ה 'וירחץ ידיו'.) שנאמר "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר" (תהלים פא, י) ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה ואם נוטל ידיו), ועוד שאין ראוי לתת לרוח הטומאה שלטון אפילו רגע אחד ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה ואם נוטל ידיו) ולא להשתמש בטומאה הזאת לשום דבר אפילו רק הליכה של ארבע אמות ('סדר היום' כוונת נטילת ידים ד"ה אחר שלבש חלוקו). וכל כך חמורה היא ההליכה, עד שיש אומרים כי ההולך יותר מארבע אמות בלי נטילת ידיים שחרית מתחייב מיתה בידי שמים ('תולעת יעקב' סוד ברכות נטילת ידים ד"ה 'וירחץ ידיו', 'מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל א אות ז בשם הזוהר ועיי"ש בדבריו החריפים).

לכן נכון שיהיה לאדם סמוך למטתו כלי מכוסה עם מים בתוכו וכן כלי ריק, ובקומו ייטול מהמלא לריק. וטוב שהכלי הריק יהיה קצת שבור למעלה ומאוּס (עפ"י 'מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל א אות ט ד"ה טוב ליזהר בלילה). ואם אין לאדם כלי לנטילת ידיים סמוך למיטתו, אזי ילך עד מקום הנטילה כל פעם פחות מארבע אמות ויעצור וכן הלאה עד מקום הנטילה ('ברכי יוסף' להחיד"א או"ח סימן א, א, ב'מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל א אות ז). וחסידים ראשונים היו נותנים כלי עם מים לפני מיטתם, וכשקמו בלילה נטלו מיד את ידיהם וקמו לעסוק בתורה (זוהר בהקדמת הזוהר דף י ע"ב ד"ה הכי הוו עבדי), וכן נוהגים גם היום מקצת אנשים ליטול מתוך כלי תכף בעומדם משנתם ('קב הישר' פרק יא ד"ה ומכאן ראיה). ויש נזהרים עוד יותר, ולא מורידים את רגליהם על הארץ מעל גבי המיטה בלי שנטלו קודם את ידיהם, כדי לא לתת לרוח הטומאה השׁוֹרה על האדם שום שיעור קומה ('אגרא דפרקא' רמז ט ד"ה 'קבלה' וזה קבלה מפי הרמ"ז זצ"ל ועיי"ש בדבריו).

כאשר אדם נוטל את ידיו שחרית צריך לקחת בתחילה את הכלי בימין ולהעבירו ליד שמאל, ואז יד שמאל שופכת על יד ימין ואחר כך יד ימין שופכת על יד שמאל וכן הלאה שלוש פעמים על כל יד לסירוגין (ראה זוהר פרשת מקץ דף קצח ע"ב ד"ה ותו דבעיא ליה) ('חסד לאלפים' למחבר ספר 'פלא יועץ' סימן ד, א). אמנם יש עמי הארצות שנוטלים רק פעם אחת על כל יד, ואז רוח הזוהמא עדיין שׁוֹרה עליהם ומטמא את ידיהם. ואחר כך הם רוחצים את פניהם ומטמאים גם אותם על ידי ידיהם. ואז לוקחים מים ומשפשפים את פיהם ומטמאים גם אותם, וכך הם מוסיפים טומאה על טומאתם וכל היום שׁוֹרה עליהם רוח הטומאה ('קב הישר' פרק יג ד"ה והנה ראיתי עמי הארצות). וכל זה כי אין הנטילה נחשבת עד שיטול את ידיו שלוש פעמים לסירוגין, ואם משנה מכך כאילו לא נטל כלל ('מנחת אהרן' לר' יעקב פרדו כלל א אות ח). וכל עת שהאדם לא נטל כדין יזהר שלא ליגע באוזניו ובעיניו וכדומה אלא על ידי מטפחת ('מנחת אהרן' כלל א אות יט ד"ה כלל הכל).

צריך להזהיר את בני הבית שייטלו את ידיהם שלוש פעמים בכל בוקר, לטהר את ידיהם מן הרוח הרעה ('מנחת אהרן' כלל א אות יב) כדי שהיא לא תטמא את המאכלים ותגרום רעה להם ולבניהם (ספר 'זכירה' תחילת פרק 'נטילת שחרית וענין שיכחה' ד"ה סגולה שלא ישכח תלמודו) ותטמטם את הלב ספר 'זכירה' תחילת פרק 'נטילת שחרית וענין שיכחה' ד"ה סגולה שלא ישכח תלמודו, 'מנחת אהרן' כלל א אות יב בשם השל"ה) והדעת ('מנחת אהרן' כלל א אות יב בשם השל"ה) ותביאם לעשות עבירות (ספר 'זכירה' תחילת פרק 'נטילת שחרית וענין שיכחה' ד"ה סגולה שלא ישכח תלמודו, 'מנחת אהרן' כלל א אות יב). והיה מעשה בימי הבעל שם טוב בנשמה אחת מגולגלת כמה מאות שנים אשר היתה מוטרדת מאוד בצערה הגדול. וכשהתברר הדבר מחמת מה נפלה לעונש כזה קשה ונורא, נודע שעיקר הדבר שהתחילה לפגום בו בחייה היה זלזול בנטילת ידיים ועל ידי זה נפלה ברשת היצר הרע בעבירות ומעשים רעים, עד אשר יצאה מן העולם הזה בלי אפילו הרהור של תשובה ('תפארת שלמה' לר' שלמה הכהן מראדמסק פרשת בלק ד"ה אולי אוכל נכה בו).

ובזה צריכות להיזהר ביותר נשות ישראל, כי רוב תיקון המאכלים הוא על ידן ואם לא יגרשו את רוח הטומאה מעל ידיהן הרי שיטמאו את המאכלים ('מקור חכמה' לר' יהודה לייב פוחוביצ'ר בחלק 'הלכות הנהגת האדם בבוקר' בפירוש 'סולת בלולה' אות ב בהערה) ואז יהיו כל בני הבית אוכלים את כל מאכלם בטומאה ('מזמור לאסף' בחלק 'מוסר לנטילת ידים' ד"ה והנה יסתכל האדם). וכן יזהרו לעשות בכל יום נטילת ידיים כראוי לילדים הקטנים ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ב אות ס, 'בן איש חי' שנה א' הקדמה לפרשת תולדות אות י) ואפילו הם יונקי שדים, כדי שלא יטמאו את המאכלים ('בן איש חי' שנה א' הקדמה לפרשת תולדות אות י) ואת כל הדברים שייגעו בהם ואז תשרה הסטרא אחרא בכל חס וחלילה ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ב אות ס). ודבר זה הוא גם סגולה טובה לקטנים שיגדלו בטהרה ויהיו גִּדּוּלֵי קוֹדֶשׁ ('חסד לאלפים' או"ח סימן ד, יג, 'בן איש חי' שנה א' הקדמה לפרשת תולדות אות י) אמן, כן יהי רצון