פרשת אמור – סוד תיקון האלמנה

הכהן הגדול נאסר בלקיחת אשה אלמנה שנאמר "אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה" (ויקרא כא, יד), אך שאר אֶחָיו הכהנים הותרו בה, וכל שכן שאר עם ישראל. ועם כל זאת נתקן על ידי המקובלים תיקון מיוחד הנעשה יחד עם עשרה תלמידי חכמים, לכל אדם מישראל המבקש לשׂאת אישה אלמנה (ראה התיקון ב'אמת ליעקב' לר' שאלתיאל ניניו בחלק שפת אמת אות א ד"ה יתקבצו עשרה).

ויש להבין, מדוע נתקן תיקון מיוחד עבור נישואי האלמנה מה שלא ניתקן עבור נישואי הגרושה או כל אישה אחרת בישראל?

אדם שנושא אישה מטיל בה רוח אחת ממנו שנשארת עמה כל חייה

בפעם הראשונה שהבעל נמצא עם אשתו ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי כוונת קריאת שמע דרוש ו ד"ה כבר הודעתיך, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק פה דף רמ ע"א ד"ה 'ועוד בא שלישיה' בשם הרב 'נזר הקודש') הוא נותן בה 'רוח אחת' (זוהר סבא דמשפטים דף קא ע"ב ד"ה שאר בני נשא, 'אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה 'אלא ודאי' מהרמ"ק, 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי כוונת קריאת שמע דרוש ו ד"ה כבר הודעתיך, 'בן יהוידע' למחבר 'בן איש חי' מסכת סוטה דף ב ד"ה הא בזווג ראשון) חיוּנית ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה 'אלא ודאי' מהרמ"ק, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק פה דף רמ ע"א ד"ה 'והנה כבר ידוע' מהרמ"ק) שהיא חלק ממנו ממש ('עולת תמיד' להאר"י ז"ל פרק יבום וחליצה ד"ה וירקה בפניו). ואין אדם אשר נושׂא אישה ובוֹעלה שאינו מניח בתוכה חלק מרוּחוֹ ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קא ע"א ד"ה 'פתח ואמר מי ימלל' ממהרח"ו). וגם אם היו לו נשים רבות, הרי שרוחו תתחלק לחלקים רבים עבור כל אחת ואחת ואינו חסר. והוא כמשל המדליק נר מנר עד שיכול להדליק נרות רבים ('אמת ליעקב' לר' שאלתיאל ניניו בחלק שפת אמת אות א ד"ה וא"ת אם ישא נשים).

הרוח שהפקיד הבעל באשתו מכשכשת במעיה ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה 'אלא ודאי' מהרמ"ק) ונשארת עמה באופן קבוע ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי כוונת קריאת שמע דרוש ו ד"ה כבר הודעתיך). על ידי הרוח הזאת יש התקשרות בין נפש הבעל לנפש אשתו, וגם מעלה את הגוף כך שאשתו תיחשב עצם מעצמו ובשר מבשרו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק פה דף רמ ע"א ד"ה 'ועוד בא שלישיה' בשם הרב 'אשל אברהם'). ומחמת הרוח הזאת של בעלה הנמצאת בתוכה, האישה מתעוררת לפעמים לבעלה וכמו שאמרה הרעיה לדודה בשיר השירים "יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו" (שיר השירים ד, טז). ואין בזה פגם של תובעת בפה כי השתוקקותה היא על ידי הרוּח של בעלה שנמצאת בתוכה ו'התביעה' נקראת על שמו ('עבודת ישראל' למגיד מקוז'ניץ לפסח דף לא ע"ב ד"ה יבא דודי לגנו). ומהרוח הזאת שנתן בעלה בתוכה נמשך לאישה 'אוֹרח כנשים' על מנת להוליד ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער טל סוף דרוש ח ד"ה נבאר עתה) (להרחבה בעניין הרוח שנותן הבעל באשתו ותיקונו על ידי מצות היבום או החליצה ראה מאמרינו לפרשת כי תצא – 'מצות יבום וחליצה').

כאשר אישה מתגרשת מבעלה מסתלק ממנה הרוח שהוא הטיל בה וחוזר להיכלל בו כפי שהיה במציאותו קודם הנישואין ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"א ד"ה 'ודוכתא' מהרמ"ק, 'אמת ליעקב' לר' שאלתיאל ניניו בחלק שפת אמת אות א ד"ה 'עוד כתב' בשם הרמ"ק), ונשארת באישה רק חיוּת מסוימת ('זוהר חי' לר' יצחק יהודה יחיאל מקומרנא פרשת משפטים דף קג ע"א ד"ה מתחיל לבאר ענין), ואין לבעלה עוד קשר עמה כלל. לכן אמרו רבותינו על הנושא את האלמנה "שאין כל האצבעות שוות" (ראה גמ' פסחים דף קיב תחילת ע"ב) אך לא אמרו כן על הנוֹשׂא את הגרוּשה אפילו אם בעלה מת אחרי שגירשה, כי כוונתם לרמוז על הרוּח שמטיל הבעל באישה שנשאר קיים באלמנה גם אחרי מיתת הבעל והוא לא שווה בין איש לאיש, וזה לעומת הגרושה שהרוּח שהטיל בה בעלה יוצא ממנה על ידי הגט שנתן לה בגירושין ('בן יהוידע' מסכת פסחים דף קיב ע"א ד"ה וחכ"א 'אפילו באלמנה' עפ"י דברי האר"י ז"ל).

רוח הבעל נשאר באלמנה ועל ידי כן זוכרת את בעלה ודמעתה על לחייה

אותו הרוח שהשאיר והדביק הבעל באשתו לא נאבד ממנה (זוהר סבא דמשפטים דף צט ע"ב ד"ה וההוא רוחא) אפילו לאחר מותו (זוהר סבא דמשפטים דף קא ע"ב ד"ה דהא האי), כי אף שמת הבעל הרי שמחמת חיבתם ואהבתם נשארת בה רוחו של בעלה והוא מְכַּשׁכֵּשׁ בתוך מעיה כמו פעמון ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת כי תצא ד"ה וסמך לכאן, 'אשכול הכופר' לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו מחבר ספר 'צרור המור' על מגילת רות דף טו ע"ב ד"ה ומצאן מנוחה). לכן כאשר התורה מנתה את אותם האנשים שמותר לכהן להיטמא להם במותם, היא כינתה את אשת הכהן בשם "שְׁאֵרוֹ" שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו" (ויקרא כא, א - ב) (ראה רש"י ויקרא כא, ב) כי היה באשת הכהן 'שְׁאֵר' מרוחו של בעלה ובגינו הותר לכהן להיטמא לה. מטעם זה נאמר "שְׁאֵרוֹ" בלשון זכר ולא בלשון נקבה – לפי שהוא מתייחס לבעלה. וכן נאמר לכהן ש"שְׁאֵרוֹ" הזה הוא "הַקָּרֹב אֵלָיו" לפי שהוא חלק מרוחו ממש. וממילא מובן גם מדוע הוקדם בפסוק הציווי על אשתו לפני הציווי על אביו ואמו – כי אשתו היא כגופו ממש מצד הרוח שנתן בתוכה ('פני דוד' להחיד"א פרשת אמור אות ב ד"ה כי אם לשארו).

רוחו של הבעל נשאר עם האישה גם אחרי מות הבעל כל ימי היותה אלמנה ('שורש ישי' לר' שלמה אלקבץ דף יד ע"ב על הפסוק 'ותאמר נעמי לשתי כלותיה' ד"ה כי במות האדם) ועד יום מותה ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קא ע"ב ד"ה 'ההוא קדמאה' מהרמ"ק) אלא אם עשתה ייבום או חליצה ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק פה דף רמ ע"א). ומטעם זה היא נקראת 'אלמנה' – שהוא מלשון 'ארמוֹן' או 'אַרְמֶנַה' כלומר ארמון ודירה למת ('יד יהודה' על 'מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג, סימן יז), כי רוח המת 'נשאבת' בה בין אם קיים בה מצות פריה ורביה ובין אם לאו ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג תחילת סימן יז),. המת הזה רגיל בבת זוגו אשת חיקו לפי שהיא כלי מוכן לקבלו באהבתה הקשורה בנפשו ('רקנאטי על התורה' פרשת וישב דף לה ע"ב עם פירוש אבן יקרה ד"ה וכבר רמזתי). וגם היא תמיד זוכרת את בעלה ודמעתה על לחייה מאנה להינחם – מחמת רוחו המכשכש בקרבה (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"א ד"ה תא חזי כמה עלאין, 'נחלת בנימן' על טעמי המצוות מצוה סו ד"ה ולהבינך הדבר, 'נחלת בנימן' על טעמי המצוות מצוה סב ד"ה אבל להבינך בשם הזוהר).

על כך בירכה נעמי את רות וערפה "וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יַעַשׂ ה' עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי: יִתֵּן ה' לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה" (רות א, ט) וכוונת נעמי שבעבור מה שגרמו מנוחה ושלום לבעליהן כאשר עסקו בקבורתם, כך גם תנוח דעתן מהם ותבוא להן "מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ" על ידי שישקיט ה' יתברך את הרוח שהטילו בעליהן בתוכן והם ייצאו החוצה, ותהיה דעתן "מתה" זה מזו וזו מזה ('משיב נפש' להב"ח על מגילת רות פרק א פסוק ט דף טז ע"א). נעמי הבינה שבניה לא היו בני זוגם של רות וערפה ולכן לא עלה זיווגם יפה. ומשום כך היא בירכה אותן שלא תהיה עוד רוח מכשכשת במעיהן ויזמין להם ה' "אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ" כלומר את הזיווג הניתן להן בעת לידתן. ואמרה להן "יִתֵּן ה' לָכֶם" בלשון זכר עם האות ם' ולא האות ן', וזה כדי לרמוז על כך שארבעים קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת 'בת פלוני לפלוני' (ראה גמ' סוטה דף ב ע"א) ('שורש ישי' לר' שלמה אלקבץ על מגילת רות דף טז ע"א על פסוק 'יתן ה' לכם ומצאן מנוחה').

האלמנה נאסרה לכהן גדול שנאמר "אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה" (ויקרא כא, יד), כי בהיות האלמנה תמיד זוכרת את בעלה הראשון נמצא שהכהן הגדול שלקחה לאישה אינו מנוקה מכל מחשבה פגומה ועל ידי כן יכול למות ביום הכפורים בעת בכניסתו לפני ולפנים. כי הוא נחשב חצי גוף ואשתו חצי גוף, ועל אף שהוא נכנס בלי מחשבות פגומות הרי שאשתו פוגמת במחשבות בלתי הגונות על בעלה הקודם וזה יביא אותו למותו היות שאין הוא שלם. ובזה גזרה חכמתו יתברך שהכהן גדול לא יישא אלא אשה "בְּתוּלָה מֵעַמָּיו" ('ידו בכל' למחבר ספר 'שבט מוסר' סימן תשד). וכיון שבכל אלמנה נמצא רוח בעלה, לכן כל צער שמצערים את האלמנה הוא צער כפול שלה ושל הרוּח של בעלה שבתוכה אשר מרגיש את צערה ואין לאל ידו להושיע ברב או מעט, כך שגם הוא בכלל העינוי. ולזה נאמרה לשון כפולה על עינוי האלמנה "אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ" (שמות כב, כב) ('נחלת בנימן' על טעמי המצוות סימן סו ד"ה ולהבינך הדבר).

רוח הבעל נשאר באלמנה גם אחרי פטירתו ויש לו בזה תועלת גדולה

יש תועלת גדולה לנפש המת כאשר אשתו לא נישאת לאחר ולא מתקיים בו "יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר" (תהלים קט, ח) ולא "תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין" (איוב לא, י). והוא גם נהנה ממעשה המצוות שלה למטה כל עוד שהיא בחיים כי רוחו שבקרבה זוכה עמה ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"ב ד"ה 'תועלתא אחרא' מהרמ"ק, 'אמת ליעקב' לר' שאלתיאל ניניו בחלק שפת אמת אות א ד"ה וא"ת אם תמות). ויש לנפש הנפטר תועלת ותוספת מנוחה גדולה בשעה שהוא פוקד בעולם הזה את אשתו, כמו שיש מנוחה לנפש כאשר היא פוקדת את הגוף בקבר ('אמת ליעקב' לר' שאלתיאל ניניו בחלק שפת אמת אות א ד"ה וא"ת אם תמות). ובכל שניים עשר חודש הראשונים הרוח שבקרב האשה פוקד בכל לילה ולילה את נפשו שבקבר (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"ב ד"ה ואיתתא דא דלא, 'שורש ישי' על מגילת רות לר' שלמה אלקבץ דף טו ע"ב על הפסוק 'ותאמר נעמי לשתי כלותיה' ד"ה אז נדח הראשון) ליתן לו מעט חיוּת ('זוהר חי' פרשת משפטים דף קב ע"ב ד"ה ובכל לילא ולילא), ושב למקומו באישה (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"ב ד"ה ואיתתא דא דלא, 'שורש ישי' על מגילת רות לר' שלמה אלקבץ דף טו ע"ב על הפסוק 'ותאמר נעמי לשתי כלותיה' ד"ה אז נדח הראשון).

כאשר האשה לא נישאת לאיש אחר יש לרוח של בעלה המת תועלת על שהוא נמצא במנוחתו ואינו צריך להתייגע ולשוטט בעולם אנה ואנה (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"ב ד"ה ואי תימא). ואחרי שעוברים שנים עשר חודשים והסתלק הדין מאותו האיש המת בנפשו ורוחו שכבר נתקנו למעלה, אז כשהרוח פוקד את נפשו בקבר הוא עולה עמו לשערי גן עדן. ובמשך כל ימי חיי האישה הוא ממשיך לפקוד אותה כי היא 'כלי' שהוא יצא מתוכו ('זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"ב ד"ה אתתא דא דלא, 'זוהר חי' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"ב ד"ה ובכל לילא ולילא). ועוד שהוא מהווה את החיוּת הנפש והנשמה של האישה כידוע, לכן בהכרח עליו לפקוד אותה כל ימי חייה ('זוהר חי' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"ב ד"ה ובכל לילא ולילא). וכיוון שלרוח שהטיל הבעל באישה יש עדיין קשר לאישה בעולם הזה, לכן כאשר הוא עולה למעלה לאחר שנים עשר חודשים הוא לא נכנס לתוך גן עדן ממש אלא מגיע רק עד השער ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון דף רלט ע"א ד"ה ואת זה חזיתי).

אישה שמת בעלה והיא לא לוקחת בעל אחר, עושה טובה גדולה וחסד גדול עם בעלה המת להיותו שָׁלֵו ושוקט על שמריו ולא מצטרך לעשות מלחמה עם רוחו של בעל אחר. וגם לאשה עצמה יש בזה נחת רוח כאשר היא יושבת ושוקטת על שמריה. ובהגיע שעת פטירת האישה היא עולה למעלה אל המקום אשר היה שם אהלה בתחילה, ומתרפקת על דודה ומתחברת עם בעלה, שהרי נפש הבעל ואשתו באים ממקור אחד ('אשכול הכופר' למחבר שבט מוסר על מגילת רות דף ט ע"ב ד"ה ומצאן מנוחה). ועלייתה אז אל רוחו העיקרית של בעלה בעליונים נעשה על ידי התלבשות ברוח שהשאיר בה בעלה (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"ב ד"ה אתתא דא דלא, 'שורש ישי' על מגילת רות לר' שלמה אלקבץ דף טו ע"ב על הפסוק 'ותאמר נעמי לשתי כלותיה' ד"ה אז נדח הראשון) אשר עולה בבת אחת בלי היותו משוטט בעולם הזה ('אמת ליעקב' חלק שפת אמת אות א ד"ה וא"ת אם תמות) ומעלה גם את רוחה של האישה אל בעלה. ואז מאירים הבעל ואשתו בחיבור אחד כראוי (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"ב ד"ה אתתא דא דלא, 'שורש ישי' על מגילת רות לר' שלמה אלקבץ דף טו ע"ב על הפסוק 'ותאמר נעמי לשתי כלותיה' ד"ה אז נדח הראשון).

הנושא את האלמנה יכול לבוא לידי סכנה מקטרוג רוח בעלה הראשון

כאשר האלמנה הולכת ונישאת לבעל אחר הוא מכניס לתוכה רוח אחרת משלו (זוהר סבא דמשפטים דף קא ע"ב ד"ה שאר בני נשא וד"ה דהא האי). ואז יש בתוכה שתי רוחות שונות שאינן יכולות להתקיים שם יחד. ובעלה הראשון מקנא על שנישאת אשתו לאחר ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קא ע"ב ד"ה 'השתא אית לגלאה' ממהרח"ו) ושאיש זה בא לביתו ('אמת ליעקב' חלק שפת אמת אות א ד"ה וא"ת אם תמות) ושגורם לבטל את קשריו עם אשתו בשעה שנזדקק לה. לכן בעלה הראשון תובע את עלבונו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון דף רלט ע"א ד"ה ועוד גדולה מזו) ומקטרג על הבעל האחר (זוהר סבא דמשפטים דף קא ע"ב ד"ה תא חזי, 'אמת ליעקב' חלק שפת אמת אות א ד"ה וא"ת אם תמות) ואז האישה לא יכולה להתיישב כראוי עם בעלה השני (זוהר סבא דמשפטים דף קא ע"ב ד"ה תא חזי). לכן החרדים לדבר זה מרחיקים עצמם מלשׂאת אלמנה ('זכר דוד' מאמר ראשון דף רמ ע"ב ד"ה והמורם למאי), והיא עצה טובה ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק פה דף רלח ע"א ד"ה ובכן עצה טובה) כפי שאמרו רבותינו על האלמנה "אל תבשל בקדירה שבישל בה חברך" (ראה גמ' פסחים דף קיב ע"א) כלומר שלא יישאנה מחמת הרוח שהטיל בה בעלה הראשון שעתיד לקטרג עליו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת כי תצא ד"ה וירקה בפניו, 'זוהר חי' לר' יחיאל ספרין על זוהר פרשת משפטים דף קב ד"ה מאן דנתיב).

ומעשה היה בבית מדרשו של הרש"ש יחד עם מהרי"ט אלגאזי והרב החיד"א, שבא לפניהם רב אחד חסיד אשר היה נשוי לאישה במשך שלוש שנים, והיא היתה קודם לכן אלמנה משלושה בעלים. הבעל הראשון היה בחור אחד ששהה עמה קצת ומת במגיפה, אחר כך נישאה לזקן אחד ומת אחר כמה שנים, ואחריו לרב אחד קדוש שגם מת. ואחריהם נישאה לרב החסיד שבא לפניהם. ואותו הרב החסיד סיפר שבאו לו בחלום שלושת הבעלים הקודמים של אשתו. הזקן שבהם לא אמר כלום, והרב הקדוש היה מוחל לו על שלקח את אשתו. אך הבחור התריס כנגדו ואמר שרוצה לדון עמו בדיני שמים! והתפעל מאוד מחלום זה וביקש מהחכמים בבית מדרשו של הרש"ש שיחרימו לבחור ההוא שלא יתבענו לדין. וענו לו "מי הוא זה אשר יחרים לשואל דין בשמים!" ופייסו אותו כי היו יראים לטפל בזה. ולא עברו ימים מועטים ונפטר הרב החסיד. והצטערו מאוד על ענין זה (שו"ת 'חיים שאל' להחיד"א סימן יט, 'אמת ליעקב' בחלק שפת אמת אות א ד"ה תיקון בשם החיד"א).

נמצא שיש בנשואי אלמנה חשש סכנה מצד בעלה הקודם, אך אין כל הכוחות שווים בזה. יש בעלים שמקפידים כמו הבחור שלא מחל לאותו חסיד עד שאפילו רצה לבולעו מן העולם. ויש בעל ששותק אך אינו מוחל כמו אותו הזקן, ויש בעל שמוחל בפירוש כמו אותו הרב שמחל לחסיד. ומכל מקום כיון שיש בעלים קשים ומתגרים, לכן יש גם סכנה בדבר וראוי להתרחק ממנה ('בן יהוידע' מסכת פסחים דף קיב ע"א ד"ה וחכ"א אפילו באלמנה) אלא אם יעשה לה 'תיקון אלמנה' (עפ"י נוסח התיקון ב'אמת ליעקב' לר' שאלתיאל ניניו בחלק שפת אמת אות א ד"ה 'תיקון'). וההרחקה ממנה רמוזה בשם 'אלמנה' – שהוא תיבות 'אַל- מָנָה' כלומר שלא תיפול זאת למנה וחלק באדם כשר. ובפרט אם בעלה הראשון היה תלמיד חכם שבמיתתו הוא חי ושפתי תורתו דובבות בקברו, והיו לה בנים ממנו – בלי ספק כי לא תהיה לה קורת רוח עִם אחר ובפרט לעם הארץ כי לא יצליחו ('מעבר יבק' שפת אמת פרק ט ד"ה בסבא דף קיב). ויש אומרים לגבי הבנים שאדרבא, אם יש לה בנים מבעלה הקודם אז הוא סימן שכבר יצאה ממנה הרוח הראשון ואין חשש נישואין עמה כלל ('זוהר חי' לר' יחיאל ספרין על זוהר פרשת משפטים דף קב כ"ה 'רוחא קדמאה' וכתב שהביא לכך ראיות ברורות ספרו 'נצר חסד').

תוקף הסכנה לישא אלמנה הוא בשנים עשר החודשים הראשונים לפטירת בעלה ('חיים שאל' להחיד"א סימן יט), שרוח בעלה מכשכש במעיה כל שנים עשר החודשים ואיננה יכולה לראות קורת רוח בבעלה השני ('שורש ישי' על מגילת רות דף טז ע"א על הפסוק 'יתן ה' לכם ומצאן'), וגורמת לבעלה הראשון עמל וכעס בהיותו נע ונד ממקום למקום ונלחם ומתקוטט עם הבעל האחר ('שורש ישי' על מגילת רות לר' שלמה אלקבץ דף טו ע"ב על הפסוק 'ותאמר נעמי לשתי כלותיה' ד"ה אז נדח הראשון). וכאשר הוא מתקוטט עמו, הוא יכול לעכב את האישה מללדת בנים ('זוהר חי' על זוהר פרשת משפטים דף קב ד"ה רוחא קדמאה). אמנם הסכנה ממשיכה גם אחרי שנים עשר חודשי הפטירה ('אמת ליעקב' בחלק שפת אמת אות א ד"ה עוד כתוב שם, 'חיים שאל' להחיד"א סימן יט, 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק פו דף רמ ע"ב ד"ה והמור"ם למאי דכתיבנא) אף שאיננה עצוּמה כמו בשנה ראשונה ('יוסף אומץ' להחיד"א סימן מט ד"ה 'ואולם לתלמיד חכם' עפ"י שורש ישי), כי גם אז ממשיך הבעל הראשון להתקוטט עם הבעל השני ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"א ד"ה 'עד זמן' מהרס"ג על פי הזוהר), וכפי מעשים שהיו ('יוסף אומץ' להחיד"א סימן מט ד"ה 'ואולם לתלמיד חכם') (וראה ב'רב פעלים' למחבר הבן איש חי חלק א אבן העזר שאלה ב'ד"ה 'והנה כל המדובר' שאם איש היה עם אישה בדרך איסור וניאוף שלא כדת משה וישראל אפילו כמה פעמים ואפילו התעברה ממנו, הרי כשתינשא לבעלה בקידושין ונישואין כדת משה וישראל, יסתלק הרוח שהטיל בה הראשון ולא יישאר ממנו מאומה לפי שאין לו מקום קבוע ויסוד חזק בלי קידושין ונישואין עיי"ש).

רוחות הבעל הראשון והשני מקטרגים זה על זה עד שיסתלק אחד מהם

רוחו של הבעל המת אינה מתיישבת עם רוח הבעל שחי לפי שאינם יכולים להתקיים יחד בגוף האישה. לכן הם מקטרגים ומריבים זה עם זה (זוהר סבא דמשפטים דף קא ע"ב ד"ה תא חזי וד"ה דהא האי) לפני בורא העולם ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"א ד"ה 'רוחא קדמא' מהרמ"ק, 'אמת ליעקב' בחלק שפת אמת אות א ד"ה 'ראיתי לכתוב' מהרמ"ק). רוח הבעל הראשון מקטרג על השני ומזכיר את מעשיו הרעים ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"א ד"ה רוחא קדמא מהרמ"ק) ומעורר עליו דין לעוקרו מן העולם ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"א ד"ה 'רוחא קדמא' מהרמ"ק, 'אמת ליעקב' בחלק שפת אמת אות א ד"ה 'ראיתי לכתוב' מהרמ"ק) ולגרשו משם ('אשכול הכופר' למחבר שבט מוסר דף לב ע"א). ומזכיר את חובותיו, כמו המקטרגים שמזכירים את עוונות האדם ('זוהר הרקיע' להאר"י ז"ל על זוהר פרשת משפטים דף צט ד"ה ונחזור עתה). וכנגד גם רוחו של הבעל השני לוחמת עם רוחו של הבעל הראשון ורוצה לשלח אותו לעזאזל ('אשכול הכופר' למחבר שבט מוסר דף לב ע"א). לכן אמרו רבותינו שהנושא את האלמנה הוא כמו אדם שנכנס עם אוניה בים סוער בלי מְשוֹטִים ואינו יודע אם ייצא בשלום או יטבע בתוך התהומות (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"א ד"א חברייא הא).

רוחו של הבעל הראשון יכולה להידחות ולהיעקר משם ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה 'אלא ודאי' מהרמ"ק. וראה זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"ב לאן הוא נדחה ואכמ"ל) אם הבעל השני הוא בן זוגה של האישה והראשון רק הקדים אותו לפי שעה ברחמים ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"א ד"ה בכמה אורחין מהרמ"ק) וכעת השני נוטל אותה מן הדין ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה 'אלא ודאי' מהרמ"ק). וכן מפני עונשו של הבעל הראשון כדי שיתקיים בו "יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר" (תהלים קט, ח) ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"א ד"ה 'בכמה אורחין' מהרמ"ק). ולכן גם התורה לא אסרה נישואי אלמנה על אף הסכנה, כיון שפעמים בעלה השני הוא בן זוגה האמיתי ואז אין שום סכנה ('שפתי כהן על התורה' פרשת אמור על הפסוק 'אשה זונה', 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק פה דף רלז ע"ב ד"ה והואיל ואתא). ופעמים שהבעל השני אינו בן זוגה של האישה וגם לא הבעל הראשון בן זוגה ('אמת ליעקב' בחלק שפת אמת אות א ד"ה עוד כתב), ואף על פי כן יידחה הראשון מפני השני כי הוא קדוש יותר מהראשון ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"א ד"ה 'בכמה אורחין' מהרמ"ק) ומתוקן יותר בענווה וצדקה ('זוהר חי' על זוהר פרשת משפטים דף קב ד"ה רוחא קדמאה) ומעשים טובים ('זוהר חי' על זוהר פרשת משפטים דף קב ד"ה וכד רוחין).

כך היה עם רבי יהודה הנשיא שביקש להינשא לאלמנתו של ר' אלעזר בן שמעון (ראה גמ' בבא מציעא דף פד ע"ב), כי ידע שיש לה נשמה גדולה וראוי להידבק בה ('בניהו' למחבר הבן איש חי מסכת בבא מציעא דף פד ע"ב ד"ה ומה שרצה רבי), ולא פחד מפני הרוח שהשאיר בה ר' אלעזר בעלה כי היתה זכותו של רבי יהודה הנשיא גדולה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק פה דף רלט ע"ב ד"ה ולעד"ן דהם הטמינו). וכאשר שלח אליה בקשה להינשא לו ענתה "כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול?" וכוונתה שעליו לחוש לרוּח שהטיל בה בעלה כאשר היתה כלי עבורו, שהוא יקטרג עליו וינצח אותו ('מראית העין להחיד"א בבא מציעא דף פד ד"ה שלחה ליה) כי גדול כוחו של ר' אלעזר יותר ממנו ויסתכן בנפשו אם יישאנה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק פה דף רלט ע"ב ד"ה ולעד"ן דהם הטמינו). והוא השיב לה ועל כך שבתורה הוא גדול אך במעשים איננו גדול ממנו וכל תוקף הדבר הוא במעשים טובים. והיא השיבה שכוונתה על המעשים של בעלה המת ('מראית העין להחיד"א בבא מציעא דף פד ד"ה שלחה ליה) כי היתה בביתו וידעה שהוא מקבל על עצמו יסורין בפיו ברצון הלב בסתר בלילה. ובעקבות דבריה רבי יהודה הנשיא קיבל על עצמו שלש עשרה שנה של יסורין (ראה גמ' בבא מציעא דף פה ע"א ורש"י שם ד"ה חביבין יסורין) ('בניהו' למחבר הבן איש חי מסכת בבא מציעא דף פד ע"ב ד"ה במעשים טובים).

לפעמים רוחו של הבעל השני תידחה, כאשר הראשון הוא בן זוגה של האישה ואילו הבעל השני בא שלא כדין (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"ב ד"ה אי הכי זווגא, 'אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"ב ד"ה 'תועלתא אחרא' מהרמ"ק). ויתכן ששניהם לא בני זוגה אבל הראשון מתוקן יותר במעשיו הטובים ('זוהר חי' על זוהר פרשת משפטים דף קב ד"ה וכד רוחין) ושאר זכויות ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה 'אלא ודאי' מהרמ"ק) למעלה '(זוהר הרקיע' והוא ינצח בין הרוחות ויגרש את רוח חברו שנשאר באישה ('זוהר חי' על זוהר פרשת משפטים דף קב ד"ה וכד רוחין) ואז ימות האיש האחרון ('שורש ישי' על מגילת רות לר' שלמה אלקבץ דף טו ע"ב על הפסוק 'ותאמר נעמי לשתי כלותיה' ד"ה כי במות האדם, 'זוהר חי' על זוהר פרשת משפטים דף קב ד"ה רוחא קדמאה). ובכל אופן הכל הוא בדין גמור ('זוהר הרקיע' להאר"י ז"ל על זוהר פרשת משפטים דף צט ד"ה ונחזור עתה) ומי שזוכה יותר נוצח בדין להוציא את האחר ('שביבי נוגה' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"ב ד"ה או דלא יקטרג) מן העולם (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"א ד"ה ואי אעבר דא). ולכן אמרו על הנושׂא את האלמנה "וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא" (משלי ז, כג) וכן "כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת" (משלי א, יז) על שהוא נלכד ברשת ויכול לשלם בנפשו (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"ב ד"ה ובגין כך מאן).

קטרוג רוחו של הבעל המת על בעלים אחרים הוא זה שגורם לאשה להיקרא 'קטלנית' ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה 'אלא ודאי' מהרמ"ק, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק פה דף רמ ע"א ד"ה והנה כבר, עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"א ד"ה 'רוחא קדמא' מהרמ"ק) כלומר שמתו לה לפחות שני בעלים (ראה גמ' יבמות דף סד ע"ב, שו"ע אבן העזר סימן ט, א), ונקראת כך אפילו אם חיה עמהם כמה שנים ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק פה דף רלט ע"א ד"ה ועוד גדולה), לפי שמלאך המוות התחזק בה על ידי (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"א ד"ה ועל דא תנינן ועפ"י ד"ה ואי אעבר) שהוחזק רוחו של בעלה הראשון בניצחון, ויותר לא שב לאחור ימינו והוא עצוּם בכוחו לכל מי שיבוא ('שורש ישי' על מגילת רות דף טו ע"ב על הפסוק 'ותאמר נעמי לשתי כלותיה', 'של"ה הקדוש' פרשת כי תצא אות טו ד"ה 'והנה אעתיק בקצרה' בשם 'שורש שי') להינשא לאשתו, על מנת להמיתו ('אור החמה' על זוהר פרשת וישב דף קפח ע"ב ד"ה 'אלא ודאי' מהרמ"ק). לכן מכאן והלאה צריך שלא יתערב עמה אף אדם (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"א ד"ה ועל דא תנינן). ואם אדם עבר ונשא אישה 'קטלנית' זו שמתו בעליה, הרי עתיד הוא ליתן את הדין כי הוא מסתכן בעצמו ועליו נאמר "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ" (בראשית ט, ה) על שהמית את עצמו בנישואיו עמה ('ספר חסידים' סימן תעז).

על ידי נוסח 'תיקון האלמנה' מסתלק לגמרי רוח הבעל הראשון

אלמנה שלא רוצה להינשא מפני החשש לפגוע בבעלה השני, הקב"ה אינו מכריחה מן הדין על אף שיתכן כי הוא בן זוגה האמיתי וגם אין לה בנים, משום שהיא לא מצוּוה על פריה ורביה. והקב"ה יזמין לבן זוגה אשה אחרת (זוהר סבא דמשפטים דף קב ע"ב ד"ה ובגין כך). וכן מצד הבעל שלא נושא אלמנה מפני החשש, ועל ידי כן יתכן שמפסיד את בת זוגו – לא יכוף אותו ה' בדין ולא ייענש על כך אלא יזמין לו אשה אחרת ('אור החמה' על זוהר פרשת משפטים דף קב ע"ב ד"ה 'תועלתא אחרא' מהרמ"ק). אך מכל מקום התורה לא אסרה על האדם להינשא לאלמנה למעט לכהן גדול, כדי שלא יצאו כמה אלמנות לתרבות רעה כאשר יידעו שהן אסורות ואין להן תקנה להינשא. ועוד שהסכנה מפני האלמנה היא לא וודאית כי יתכן שהרוח של הבעל השני חזקה יותר מהרוח של הבעל המת הראשון, והוא יגבר ולא יְאוּנֶה לו כל אָוֶן ('חיים שאל' להחיד"א סימן יט). וזה טעם נוסף שנקראת 'אלמנה' לומר שלא היתה מנתו וחלקו של ראשון אלא של שני ('שפתי כהן על התורה' פרשת אמור על הפסוק 'אשה זונה').

מימות עולם היו אנשים נושאים אלמנות וחיים וקיימים ובריא מזלם והאריכו ימים ושנים ורוחו של הבעל הראשון נדחתה, כי שומר פתאים ה'. אמנם היו כמה צדיקים שנמנעו לכתחילה מלקחתם כי לבם היה ממאן ('חיים שאל' להחיד"א סימן יט) מחמת דברי הזוהר וכמה מעשים שהיו בזה ('יוסף אומץ' להחיד"א סימן מט ד"ה ואולם תלמיד חכם) וכפי שרמזו בפסוק "עַל סוּס לֹא נִרְכָּב" (הושע יד, ד) כי התיבה "סוּס" גמטריא 'אלמנה' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת ויחי על הפסוק 'יהי דן נחש' בשם הזוהר, 'שפתי כהן על התורה' פרשת אמור על הפסוק 'אשה זונה'). והיו בהמון העם שהרחיקו לגמרי ולא היו נושאים נשים אלמנות כלל. כך היה בעיר בגדד שכל יהודיה אלמנה היתה נשארת בלי איש עמה עד יום מותה, וכל אדם שם היה נותן יתרון לנערה בתולה עניה על פני אלמנה עשירה וכבודה ויעלת חן, עד שישבו שם כארבע מאות או חמש מאות אלמנות יהודיות אשר לא היה להן כל תקוה להינשא ('מסעי ישראל' לר' ישראל בן יוסף בנימין במסע בעיר בגדד דף עא ד"ה 'עוד התבוננתי' הודפס בשנת תריט).

כאשר הרש"ש ראה את המעשה אשר היה בבית מדרשו עם אותו רב חסיד שמת בעקבות קטרוג הבעל הראשון של אשתו האלמנה, הוא עמד ותיקן תיקון מיוחד לאלמנה ('אמת ליעקב' לר' שאלתיאל ניניו בחלק שפת אמת אות א ד"ה 'תיקון' וראה שם התיקון) שֶׁיֵּעָשֶׂה בפני עשרה אנשים יראי ה' ועדיף תלמידי חכמים ('אמת ליעקב' חלק שפת אמת אות א ד"ה יתקבצו עשרה) הראויים לעשותו, כדי שיועיל התיקון (עפ"י 'אברהם אנוכי' לר' אברהם פלאג'י הושע סימן יג ד"ה 'נדבר אפרים' וראה המעשה שהיה עמו). והם יגזרו על הרוח שבתוך האישה לעזוב אותה ולעלות למנוחתו בעליונים, ושלא יקטרג ולא יזיק לבעל בשום אופן (עפ"י הנוסח המובא ב'אמת ליעקב' חלק שפת אמת אות א ד"ה יתקבצו). ולכתחילה יש לעשות את התיקון קודם הכניסה לחופה עם האלמנה, ואם לא עשו אז יעשו בכל עת וזמן אחר הנישואין, גם בזמן הריון או לאחר לידה. והתיקון יועיל אם הרוח עודנו מקטרג על הבעל כדי שינצל ממנו ('אור חדש וצמח צדיק' לר' יצחק אלפייה מחבר קונטרס היחיאלי מכתבי שו"ת דף רמג 'תיקון לנושא אלמנה' וראה שם הכנות לתיקון) ויהיה לו חיים טובים וארוכים בכל טוב, אמן.