חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

חג השבועות – מעלת מזמורי התהלים

דוד מלך ישראל עליו השלום מת ביום חג השבועות (גמ' ירושלמי חגיגה דף יב ע"א פרק ב' הלכה ג' מר' יוסי בן רבי בון, גמ' ירושלמי ביצה דף יא ע"א פרק ב' הלכה ד מר' יוסי בן רבי בון, 'רות רבה' ג, ב), וכיון שהוא יום ההילולא של דוד המלך לכן נכון לקרוא אז את כל ספר התהלים. כך האדם יקדם את פני יוצרו יתברך במזמורי התהלים של דוד, וישוררם בדביקות וחשק וחפץ כהלל נרצה ביום הילולתו. וגדולה זכותו של דוד המלך להגן על העוסק בתהלותיו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג תחילת פרק מג ד"ה 'יום הלידה' בשם 'שמחת הרגל' להחיד"א).
ויש להתבונן, מה המעלה הגדולה שיש במזמורי התהלים הנאמרים על ידי עם ישראל ביום חג השבועות ובשאר ימות השנה?
חמשת ספרי התהלים התחברו ברוח הקודש כנגד חמשת חומשי תורה
ספר התהלים התייסד על ידי דוד המלך ('חזה ציון' לר' עמנואל חי ריקי בהקדמת המחבר ד"ה לכן לכו חזו, 'מעשה רוקח על התורה' לר' אלעזר רוקח דף טו ע"ב תחילת פרשת ויחי) אשר חיברו לחמשה ספרים כנגד חמשה חומשי תורה ('ארץ החיים' למקובל הקדמון ר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור א אות ג, ר' משה דוד וואלי על תהלים הקדמה למזמור א, 'תולדות יעקב יוסף' פרשת חיי שרה ד"ה או יאמר ע"ד). וכמו שהתורה היא ספר אחד הכלול מחמשה, כך גם ספר תהלים הוא ספר אחד הכלול מחמשה (הרמ"ד וואלי על תהלים הקדמה למזמור א). ודוד חיברם כאשר באו לו צרות, שהיה מסתכל באותיות ובתיבות של אותה הצרה והיה מתגלה לו על ידי כן איזה אור מן התורה והוא היה מחבר כנגדו מזמור תהלים. ועל כך אמר "לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן" (תהלים קיט, צה) כלומר שכאשר נאספו "רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי" דווקא על ידי כן "עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן". לכן כנגד כל עניין בתורה יש איזה מזמור תהלים, כך שכל התורה כלולה וגנוזה בתוך התהלים ('תולדות יעקב יוסף' פרשת חיי שרה ד"ה או יאמר ע"ד), וחיבור התהלים חביב לפניו יתברך כחיבורה של תורה ממש (הרמ"ד וואלי על תהלים הקדמה למזמור א). 
האות הראשונה בכל אחד מחמשת חומשי התורה הוא ב, ו, ו, ו, א. ויחד עם האות האחרונה שבכל אחד מחמשת חומשי התורה מ, מ, י, ו, ל הם יוצאים גמטריא מאה ארבעים ושבע – כנגד מספר המזמורים שבספר התהלים (עניין מספר המזמורים יתבאר להלן) ('מגלה עמוקות' לר' נתן שפירא מהדורה תניינא פרשת חיי שרה ד"ה גם אמר בכ' קטנה). ועוד כיון שהתורה פתחה בתיבה "בְּרֵאשִׁית" שנאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) לכן כנגדה דוד המלך פתח את ספר התהלים בתיבות "אַשְׁרֵי הָאִישׁ" שנאמר "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב" (תהלים א, א), משום שהתיבה "בְּרֵאשִׁית" היא צירוף התיבות 'אשרי בת', וכיון שהנשמה נקראת בשם 'בת' ולפעמים גם בשם 'אישׁ' לפי המקובלים, לכן דוד המלך פתח את ספרו בתיבות "אַשְׁרֵי הָאִישׁ". כך נמצא שהכל כוונה אחת בתורה ובתהלים, כי דוד המלך חיבר את חמשת ספרי התהלים כנגד חמשת חומשי התורה ('ארץ החיים' למקובל הקדמון ר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור א אות ג).
התורה כולה היא שמותיו של ה' יתברך (הרמב"ן בהקדמתו לספר בראשית ד"ה 'וכשם' וכתב שהיא קבלה בידינו, הרמ"ד וואלי על תהלים הקדמה למזמור א), כי התיבות יכולות להתחלק בצורות אחרות כגון "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים" (בראשית א, א) יכול להיות בצירוף "בראש יתברא אלקים". וזה מלבד מה שיש בה צירופים וגמטריאות של שמות קודש (הרמב"ן בהקדמתו לספר בראשית ד"ה 'וכשם' והיא קבלה בידינו). ולכן כנגדה גם החיבור הקדוֹש של ספר התהלים מלא וגדוּשׁ מן השמות הקדושים היוצאים ממנו (הרמ"ד וואלי על תהלים הקדמה למזמור א). ובעלי קבלה קיבלו שמכל מזמור ומזמור יוצא שם קוֹדֶשׁ להועיל לאיזה עניין אחר ('כתם פז' לר' שמעון לביא דף קעח ע"א ד"ה 'ת"ח באלין שירין ותושבחן' כפי היוצא מתוך ספר 'שימוש תהלים' לרב האי גאון). וכשם שיש מאה פעמים את התיבה 'שמים' בתורה שבכתב, כך יש בתהלים שהוא סוד תורה שבעל פה מאה פעמים את התיבה 'שם', ועל זה רמזו ואמרו "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך דף ז ד"ה לך לך מארצך, 'ליקוטי מהרצ"א' פרשת כי תבוא ד"ה הבן ענין).
סודו של ספר התהלים רב ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש בחלק ספר סגולות והנהגות ד"ה תהלים מעלתו גדולה) דברים עתיקים מפלאות תמים דעים, דברי אלקים שנאמרו לדוד המלך ברוּח הקוֹדש ואין אדם יודע עוֹמקם ורוּמם ('פלא יועץ' ערך תהלים ד"ה וכל המעלות). ספר התהלים כולל את כל מאורעות ישראל, ונרמזו בו כל הצרות וכל הישועות עד שיחיו המתים ('שם משמואל' פרשת ויצא שנת תרע"ב ד"ה רך בפלוגתא). וכל השירים והתשבחות שבו (זוהר פרשת ויצא דף קנח ע"ב ד"ה תא חזי כתיב) וכל אותיותיו – כולם נכתבו ונסדרו ('כתם פז' לר' שמעון לביא דף קעח ע"א ד"ה ת"ח באלין שירין ותושבחן) ונאמרו בסוד עליון (זוהר פרשת ויצא דף קנח ע"ב ד"ה תא חזי כתיב) וברוח הקודש ששרתה על דוד המלך (זוהר פרשת ויצא דף קעט ע"א ד"ה תא חזי באלין שירין), כמו מזמורי החורבן "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן" (תהלים קלז, א) ו"מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹקִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ" (תהלים עט, א) ('מעשה רוקח על התורה' לר' אלעזר רוקח דף טו ע"ב תחילת פרשת ויחי). לפעמים שרתה רוּח הקוֹדש על דוד המלך ורק אז אמר את מזמור התהלים ובזה נאמר "מִזְמוֹר לְדָוִד" (תהלים ג, א ועוד), ולפעמים דוד המלך הקדים לומר שירה ואז נחה עליו רוּח הקוֹדש ועל זה נאמר "לְדָוִד מִזְמוֹר" (תהלים כד, א ועוד) (זוהר פרשת נח דף סז ע"א ד"ה רבי יהודה פתח לדוד).
יעקב אבינו היה לומד בביתו הטמא של לבן הארמי את ספר התהלים
יעקב אבינו היה עשרים שנה בבית לבן ('בראשית רבה' סח, יד) והוא לא היה יכול לעסוק שם בתורה כדרך שעסק בישיבת שם ועבר, מפני הַטֹּרַח במלאכתו ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת ויחי דף עה ד"ה מסכת ברכות) ומפני שביתו של לבן היה מלא בטומאה וקליפה, שהרי לבן הארמי היה ראש הקליפה. לכן ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון סוף פרק ל ד"ה אך עם) הוא לא שכב בביתו של לבן ('בראשית רבה' סח, יד) והיה מנדד שינה מעיניו ('נזר הקודש' על מדרש רבה בראשית סח, יד ד"ה כאן) ואומר בלילות את חמש עשרה שיר המעלות שבספר התהלים כפי שנאמר "לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל" (תהלים קכד, א) כאשר "יִשְׂרָאֵל" הוא יעקב אבינו הנקרא 'ישראל סבא' ('בראשית רבה' סח, יד בשם ר' יהושע בן לוי), וכן הוא היה עוסק בכל שאר ספר התהלים שנאמר "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל" (תהלים כב, ד) ('בראשית רבה' סח, יד בשם ר' שמאול בר נחמן). ומזמורי התהלים נודעו ליעקב אבינו על ידי 'רוח הקוֹדש' כפי מה שדוד המלך עתיד היה לאומרם ('כסא רחמים' להחיד"א פרק יג הלכה א ד"ה מאה וארבעים ושבע. וראה 'פתח עינים' להחיד"א על מסכת ברכות דף ג ע"ב ד"ה 'ובענין שלש' כי ממעשיו של יעקב אבינו יש סמך שקריאת תהלים בלילה הם לא בכלל אזהרת האר"י ז"ל שלא לקרוא מקרא בלילה).
דוד המלך חיבר מאה ארבעים ושבע מזמורי תהלים (גמ' ירושלמי שבת פרק טז הלכה א) על אף שהחלוקה כיום היא למאה חמשים מזמורים. וזה משום שמזמורים "אַשְׁרֵי הָאִישׁ" (תהלים א, א) ו"לָמָּה רָגְשׁוּ" (תהלים ב, א) הם מזמור אחד, וכן מזמורים "לַמְנַצֵּחַ עַלְמוּת" (תהלים ט, א) ו"לָמָה ה' תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק" (תהלים י, א) הם מזמור אחד. וכן המזמורים "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (תהלים קיד, א) ו"לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ" (תהלים קטו, א) הם מזמור אחד, וכך עולים כל מזמורי התהלים למאה ארבעים ושבע מזמורים ('חומת אנך' להחיד"א על תהלים י ד"ה 'למה ה' תעמוד' בשם מהר"ש עדני ז"ל בספרו 'דברי אמת', 'ויוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י אות ד דף כג ע"א ד"ה 'דוד' בשם הרב 'דברי אמת'). ודוד המלך תיקן דווקא מאה ארבעים ושבע מזמורים כנגד מספר שנות חייו של יעקב אבינו שנאמר "וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (בראשית מז, כח) (גמ' ירושלמי שבת פרק טז הלכה א, 'מדרש תהלים' הנקרא 'שוחר טוב' מזמור כב ד"ה ואתה קדוש).
והטעם שתיקן דווקא כנגד שנותיו של יעקב אבינו, לפי שיעקב אבינו ('מגלה עמוקות' מהדורא תניינא פרקת ויחי ד"ה או אמר ויחי יעקב) אמר במשך כמה שנים מזמורי תהלים ('כסא רחמים' להחיד"א פרק יג הלכה א ד"ה מאה וארבעים ושבע), וכשבא דוד המלך הוא אמר את מזמורי התהלים מכוחו של יעקב ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא פרשת וישלח ד"ה בדרך דרוש) כפי שעסק בהם בבית לבן הארמי. ונרמזו התהלים אצל יעקב אבינו במה שאמר "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי" (בראשית כח, כא) שסופי התיבות יוצא 'תִלִים' ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא פרשת וישלח ד"ה בדרך דרוש), והוא כפי שנקראים התהלים בפי רבותינו (עפ"י 'במדבר רבה' יב, א ראה שם, עפ"י רש"י זכריה ה, יא ד"ה 'על מכונתה' ראה שם). לכן דוד המלך תיקן מאה ארבעים ושבע מזמורים כמניין שנותיו של יעקב אבינו ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר' פרק נט ד"ה וזאת בקבלה מחסידים ראשונים, 'מגלה עמוקות' מהדורא תניינא פרקת ויחי ד"ה או אמר ויחי יעקב, 'מגלה עמוקות' מהדורא תניינא פרשת חיי שרה ד"ה גם אמר בכ' קטנה), כך שכל הקילוסין שישראל מקלסים לקב"ה בתהלים הם כנגד שנותיו של יעקב (גמ' ירושלמי שבת פרק טז הלכה א) והכל על פי הנסתר ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר' פרק נט).
דוד המלך היה צריך למות ביום לידתו, אך קיבל שבעים שנה מהאבות ועל ידי כן האריך ימים. אברהם אבינו נתן לו חמש שנים וחי רק מאה שבעים וחמש שנה ולא מאה ושמונים כמו יצחק בנו (ראה בראשית לה, כח) שנאמר "וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים" (בראשית כה, ז). יעקב אבינו נתן לו עשרים ושמונה שנה כי חי רק מאה ארבעים ושבע שנה שנאמר "וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (בראשית מז, כח) במקום מאה שבעים וחמש כמו אברהם זקנו (זוהר פרשת וישלח דף קסח תחילת ע"ב ד"ה ודאי אברהם). יצחק אבינו לא נתן לו דבר כי פרחה נשמתו בעת העקידה כשהיה בגיל שלושים ושבע, כך שכבר ירדו לו שנים אלו ('יוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י אות ד דף כג ע"א ד"ה דוד. וראה טעם נסתר נוסף בזוהר לעיל). יוסף הצדיק הוא זה שנתן לדוד עוד שלושים ושבע שנה, וחי רק מאה ועשר שנה שנאמר "וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" (בראשית נ, כו) וזה במקום לחיות מאה ארבעים ושבע שנה כפי ימי יעקב אביו (זוהר פרשת וישלח דף קסח תחילת ע"ב ד"ה ודאי אברהם). ובחר דוד המלך לתקן את מזמורי התהלים כנגד שנותיו של יעקב אבינו אשר נתן לו שנות חיים ('יוסף אברהם' לר' אברהם פאלאג'י אות ד דף כג ע"א ד"ה דוד. וראה 'מדבר קדמות' להחיד"א ערך דוד אות ו כי גם אדם הראשון נתן לדוד שבעים שנה, והטעם בזה לפי שבשונה מכל אדם דוד לא ישן בלילות רק מעט מאוד, ולכן היה צריך שבעים שנה כנגד הימים ושבעים שנה כנגד הלילות).
דוד המלך סידר את "מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹקִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים" (תהלים עט, א) דווקא כמזמור עט בתהלים, כנגד יעקב אבינו. כי יעקב אבינו היה בן ששים ושלוש בשעה שהתברך מאביו ואחר כך עשה ארבע עשרה שנה בישיבת שם ועבר. כך בשעה שהלך לחרן היה כבר בן שבעים ושבע וראה את חלום הסולם שנאמר "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (בראשית כח, יב). ובאותו לילה ראה את חורבן בית המקדש ולכן אמר "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה" (בראשית כח, יז) (ראה 'בראשית רבה' סט, ז) והיה מקוֹנן עליו. אם כן יעקב אבינו ראה את החורבן והצטער עליו לאחר ע"ז שנה לחייו, לכן מזמור זה נתקן כנגד שנה זו כמזמור ע"ט שהוא למעשה מזמור ע"ז, כי מזמורי התהלים א' וב' הם אחד וכן מזמורי התהלים ט' וי' הם אחד (עפ"י חידושו של 'מעשה רוקח' על התורה לר' אלעזר רוקח דף טו ע"ב תחילת פרשת ויחי וכנלע"ד ליישב לפי ספר 'דברי אמת' שהובא לעיל. ועיין ב'מעשה רוקח' את שיטתו).
וכן מזמור "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן" (תהלים קלז, א) שעוסק בחורבן המקדש ואף נתקן לאומרו בתיקון חצות, נסדר גם כנגד יעקב אבינו. כי יעקב אבינו היה בן מאה ושלושים כאשר עמד לפני פרעה שנאמר "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (בראשית מז, ח – ט), ויוסף שלח לאביו "וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר: וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה" (בראשית מה, ו – ז), כלומר שיעקב היה ראוי להיות במצרים רק עוד חמש שנים לכל היותר ואף פחות כי פסק הרעב כאשר הוא הגיע למצרים, ואחר כך היה צריך לשוב אל מגורי אביו בארץ כנען. אלא שהכל היה סיבה מאת מסובב כל הסיבות שמאותה העת תתחיל גלות מצרים, ולפיכך התעכבו במצרים. ומגלות מצרים נמשכו כל הגלויות וחורבן בית המקדש היות שעם ישראל לא השלימו ארבע מאות ושלשים שנה במצרים ונאלצו להשלימם בגלות, ובאותה העת יעקב ראה ב'רוח הקודש' שהם מוכרחים להישאר שם בגלות ושמזה יצמח חורבן בית המקדש. לכן מזמור החורבן סודר כמזמור קלז לאחר שעברו שנותיו המקבילות של יעקב אבינו (עפ"י חידושו של 'מעשה רוקח' על המשניות מסכת נדרים דף סה ע"א ד"ה 'והואיל ואתי לידן' כנלע"ד ליישב לפי ספר 'דבר אמת' שהובא לעיל. ועיין ב'מעשה רוקח' את שיטתו).
וכן "מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לה' כָּל הָאָרֶץ" (תהלים ק, א) נתקן במזמור ק' בתהלים על השלמת נדרו של יעקב אשר הביא קרבן תודה על שהצילו הקב"ה מִלָּבָן הארמי ועשו הרשע. כי יעקב הגיע לחרן בגיל שבעים ושבע והיה בבית לבן עוד עשרים שנה, ואז היה צריך בגיל תשעים ושמונה לשוב ולקיים את נדרו אשר נדר בדרך ולהביא קרבן לה' שנאמר "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹקִים" (בראשית כח, כ – כא). אך יעקב עיכב בדרך ולא שילם את נדרו עד שנת תשעים ותשע שלו, שאז ה' הזכיר לו על איחור נדרו "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵ-ל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ" (בראשית לה, א) (ראה רש"י בראשית לה, א). לכן 'מזמור לתודה' נתקן במזמור ק' שהוא למעשה מזמור צח היות ומזמורי התהלים א' וב' הם אחד וכן מזמורי התהלים ט' וי' הם אחד, וזה על מה שיעקב היה צריך בשנת צ"ח לחייו להביא את קרבן התודה (עפ"י חידושו של 'מעשה רוקח' על המשניות מסכת נדרים דף סה ע"א ד"ה 'ובזה נבאר' כנלע"ד לפי ספר 'דבר אמת' שהובא לעיל. ועיין 'מעשה רוקח' לשיטתו).
מזמורי התהלים מכריתים את כוחות הדין והקליפות ודוחים פורענויות 
דוד המלך תיקן את התהלים שיש בכוחם לכרות את כל כוחות הדין וכוח היצר הרע ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת כי תשא ד"ה ולכן בא דוד) לסלק את המונעים ולפנות דרך לַקְּדֻשָּׁה (הרמ"ד וואלי תהלים קיט אות נד). לכן הם נקראים 'מזמורים' מלשון 'מזמר' ו'כורת' ('שערי אורה' שער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדנ-י שפתי תפתח), ו'לזמר עריצים' (מתוך 'יהי רצון' שקודם אמירת התהלים) (הרמ"ד וואלי תהלים קיט אות נד)  כי הם מַזְמֵרוֹת לכרות כוחות אלו ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת כי תשא ד"ה ולכן בא דוד). ועליהם אמר דוד המלך "זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי" (תהלים קיט, נד) כלומר שבאותם המקומות שאני הייתי מתיירא בדרך והיה לי פחד ומגוֹר ('שערי אורה' שער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדנ-י שפתי תפתח, 'מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער שלשה עשר דף יג ע"ב ד"ה וטעם מצוה זו) מפני הקליפות ('ארץ החיים' על התהלים לט אות פ ד"ה זמירות היו לי חקיך), הייתי כורת ומבריח אותם באותן ה"זְמִרוֹת" ('שערי אורה' שער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדנ-י שפתי תפתח, 'מאה שערים' על טעמי המצוות המיוחס לרקנאטי שער שלשה עשר דף יג ע"ב ד"ה וטעם מצוה זו, 'ארץ החיים על התהלים לט אות פ ד"ה זמירות היו לי חקיך).
אין לך דבר יפה ומעולה להכרית את 'הקליפות' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק סט דף קפב ע"ב ד"ה ואין לך דבר) העומדים נגד ישראל ומבקשים את רעתם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון סוף פרק ל ד"ה אך עם) כמו הזמירות, ושמם מוכיח עליהם שהם מלשון "וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה, ד) וכשם שהמזמר בגפנים מסיר את הפסולת ומניח את הטוב, כך על ידי זמירות התהלים מסירים את כל המכשולות ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק סט דף קפב ע"ב ד"ה ואין לך דבר). וזה הטעם שיעקב אבינו היה קורא תהלים בבית לבן מקום הטומאה ו'הקליפות' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון סוף פרק ל ד"ה אך עם). וכן היו עושים במקדש בעת הקרבת הקרבן, שהלוים שוררו בשירי התהלים למען יקובל ברצון ויבוטלו המשטינים והמקטרגים ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק סט דף קפב ע"ב ד"ה ואין לך דבר). ומטעם זה טוב לומר בליל ברית המילה מזמורי תהלים, שגדול כוחם להכרית המשׂטינים ולזמר העריצים ומועיל לשמירת הילד ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון דף פרק ל ד"ה אך עם). ובכל שעה שקוראים מזמורי תהלים ומזכירים 'שונאים' ו'אויבים' יש לכוון על 'הקליפוֹת' ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שנדוך בחלק 'טל מלאכות' עמ' רצג ד"ה והקורע על מנת) ו'המקטרגים' שהם האויבים האמיתיים, אויבי ה' ואויבי נפשו ('פלא יועץ' ערך ראש השנה ד"ה עיניך רואות).
ונהגו בכמה מקומות מאז ומקדם לקרוא תהלים אחרי התפילה בקול בכי ונעימה מראש חודש אלול ועד יום הכפורים, כדי להבריח השׂטנים הנאספים על בני האדם, שאין לך דבר העומד בפני המקטרגים כמו ספר התהלים ('שער המלך' לר' מרדכי מווילקטש שער הראשון פרק ב ד"ה והנה ראיתי בכמה מקומות) ועוד יותר הוא הקדיש שנאמר על התהלים (הקדמה לספר 'יוסף תהלות' להחיד"א אות יג בשם 'ויקהל משה') אשר מגן מפני המזיקים. ויש קבלה מאנשי השם הקדושים שמי שיש לו איזה דוחק השעה או צער או שהוא מהלך או עובר בים או בנהרות, יקרא את כל התהלים בכל יום בלי הפסק בכוונה והכנעה ויראה נפלאות, וזה בדוק ומנוסה ('פלא יועץ' ערך תהלים ד"ה וכתבו שהרגיל). כי קריאת כל ספר התהלים ממתיקה את הדינים והגבורות כפי שנרמז בפסוק "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ" (תהלים קו, ב), "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת" – מי שרוצה למלוֹל לכתוֹשׁ את הגבוּרוֹת, "יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ" – כלומר יקרא את כל ספר התהלים ('אגרא דפרקא' למחבר 'בני יששכר' אות שמח, 'ארץ החיים' על תהלים קו אות ל).
וקבלה מחסידים ראשונים כי אמירת תהלים בכוונה דוחה הרבה פורענויות מעל האדם ובני ביתו ומעל כל בני דורו ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר'  פרק נט ד"ה וזאת בקבלה, 'פלא יועץ' ערך תהלים ד"ה וכתבו שהרגיל, 'עמק המלך' לר' נפתלי בכרך הרץ דף טו ע"א ד"ה מצאתי כתוב). לכן טוב שיהיה בכל קהילה איזה עשרה אנשים שיגמרו את התהלים בכל יום, בקול נעים ושבח. ואם לא יוכלו לגמור את כל ספר התהלים אזי על כל פנים יקראו כמה מזמורים דבר יום ביומו ברוב עם הדרת מלך, בשיר וזמר ורוֹן, שיש בהם שבחים ותהילות גדולות להשם יתברך ברוך הוא. ויש כמה הרפתקאות וסיבות אשר פוגעות ביום ובלילה, בבית ומחוץ לבית, בעיר וחוץ לעיר, בים בשדה וביער, ביבשה במים ובנהרות. וכנגד זה הציגו הקדמונים רפואות והצלות כמו התהלים אשר האדם בהיותו בטוח בה' ועורך תפילות ושירות ותשבחות הרי הם נעשים לו פרקליטים ושומרים ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר'  פרק נט ד"ה ועל כן מה טוב) ובאות על ידם הצלות לעולם ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר'  פרק נט ד"ה ועל כן אל יהי) שהרבה שְלוּחִים למקום ברוך הוא ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר'  פרק נט ד"ה ועל כן מה טוב).
והיה מעשה בשנת קי"ב בכפר אחד סמוך לְעיר עֶרְפוֹרְט שבמרכז גרמניה של היום, שלא שלטו בו האויבים. והיה יושב בו איש אחד זקן מסכן וחסיד שנפטר בשיבה טובה. ובתוך שלושים יום לפטירתו הוא בא בחלום לחכם אחד מופלג וחסיד שהיה גר בְּעֶרְפוֹרְט, כשהוא לבוש תכריכים וספר קטן בזרועו. ואמר לו החכם הנזכר "וכי אינך האיש שנקבר ביום פלוני?" וענה לו "כן". אמר לו "מה הספר שבידך?" ענה לו "ספר תהלים". והוסיף הנפטר לומר שבא אליו כעת כדי שיזהיר את בני הישוב ההוא שהיה גר בו שיברחו מן העיר וימלטו על נפשם אל הקהילות הסמוכות כי כלתה אליהם הרעה, שכל עוד הוא היה גר שם וגומר ספר תהלים בכל יום במשך כמה שנים, האריכו להם בשלוה וניצולו, ומעתה אין מי שיגן עליהם! ואז בבוקר נפעמה רוחו של החכם ושלח אל יושבי העיר והזהירם כפי אזהרת הזקן. מקצת מאנשי הכפר היראים את דברי החכם שמעו לדבריו ונמלטו וניצולו. ומקצת הקלים בדעתם לא שמו ליבם לשמוע דברי גדולים וחכמים, ולא השגיחו בדבריו ונשארו. ותוך ימים ספורים באה עליהם גזרה גדולה ומדת הדין פגעה בהם רחמנא ליצלן ('עמק המלך' לר' נפתלי בכרך הרץ דף טו ע"א ד"ה מצאתי כתוב. וראה 'יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר'  פרק נט ד"ה והנה בוא וראה).
מזמורי התהלים שלפני תפילת העמידה מסייעים להעלות את התפילה
ה'קליפות' מונעים את התפילות בדרכם ('תולעת יעקב' בחלק סוד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם ד"ה ברוך שאמר) ומקטרגים ומלשינים ומעכבים אותם מלעלות ('טעמי המצוות' לרקנאטי בחלק פירוש התפילות דף כח ע"א ד"ה שמור רגלך), ומזכירים את עוונות האדם כך שלא תועיל לו כל הכוונה בתפילות העמידה ('אור תורה' למגיד ממעזריטש רמזי תורה על תהלים דף מה ע"א ד"ה רמז) שנאמר "סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה" (איכה ג, מד) ('שערי אורה' לר' יוסף ג'קטיליא שער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדנ-י שפתי תפתח, 'תולעת יעקב' בחלק סוד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם ד"ה ברוך שאמר). זה הטעם שלא מפסיקים בין 'גאל ישראל' לתפילת עמידה כי אז השטן מוצא פתח לקטרג ולהזכיר עוונותיו ולומר שאינו ראוי ליתן לו את שאלתו ('מאה שערים' על טעמי המצוות שער שלשה עשר דף יג ע"ב ד"ה וטעם מצוה זו). ומשום כך דוד המלך תיקן מזמורי תהלים כדי שבאמצעותם יְפַנּוּ דרך לתפילות, ויסתלקו אותם 'עננים' המפסיקים ('טעמי המצוות' לרקנאטי בחלק פירוש התפילות דף כח ע"א ד"ה שמור רגלך) ויתפזרו ויכרתו ממקומם ('תולעת יעקב' בחלק סוד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם ד"ה ברוך שאמר), ותתוקן דרך שהתפילות יעברו בה ('שערי אורה' לר' יוסף ג'קטיליא שער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדנ-י שפתי תפתח).
דוד המלך היה פועל בעצמו באמצעות הרננה והזימרה כדי לעשות דרך ולהעלות את תפילתו כפי שאמר "שִׁמְעָה אֱלֹקִים רִנָּתִי הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי" (תהלים סא, ב) ('שערי אורה' שער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדנ-י שפתי תפתח, הרמ"ד וואלי תהלים סא אות ב) כלומר קודם "שִׁמְעָה אֱלֹקִים רִנָּתִי" ואחר כך "הַקְשִׁיבָה תְּפִלָּתִי", כי זה גורם את זה וזה תלוי בזה (הרמ"ד וואלי תהלים סא אות ב). ועל כך הוא היה אומר "זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי" (תהלים קיט, נד) כלומר שכשהייתי יירא מן המקטרגים אזי באותם זמירות פזרתים והכרתים (טעמי המצוות לרקנאטי בחלק פירוש התפילות דף כח ע"א ד"ה שמור רגלך). וכן נאמר "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹקִים" (איוב לח, ז), "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר" – שעל ידי הרינה שהם הזמירות הנאמרים בבוקר, יתפזרו ויתרועעו וינועו כל בעלי הדין הקשה הנקראים "בְּנֵי אֱלֹקִים" ('שערי אורה' שער הראשון הספירה העשירית ד"ה אדנ-י שפתי תפתח, 'מאה שערים' על טעמי המצוות שער שלשה עשר דף יג ע"ב ד"ה וטעם מצוה). ואז התפילה עולה מעילוי לעילוי דרך מסעותיה ('תולעת יעקב' בחלק סוד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהם ד"ה ברוך שאמר).
ומטעם זה התקינו לומר פסוקי דזמרה של תהלים קודם תפילת עמידה, כדי לפנות ולעשות מקום אל התפילה עצמה שלא יהיה שום דבר רע כָּרוּךְ בְעֲקְבָה שיהיה מונע עלייתה (הרמ"ד וואלי תהלים סא אות ב). ועל ידם מונעים גם את הקטרוג של השטן בין 'גאל ישראל' לתפילת העמידה ('מאה שערים' על טעמי המצוות שער שלשה עשר דף יג ע"ב ד"ה וטעם מצוה זו) וחותכים ומזמרים את כל הפגעים הרעים ('סדר היום' לר' משה בן מכיר בחלק 'סדר העבודה' כוונת ברוך שאמר ד"ה כן ענין הזמירות). כי כאשר מְגַנִּים את 'הקליפות' ו'הסטרא אחרא' ואומרים "כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וה' שָׁמַיִם עָשָׂה" (תהלים צו, ה) וכנגד זה מעלים ומשבחים ומספרים נפלאותיו וחסדיו של ה' יתברך עם הבריות "הוֹדוּ לה' קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו" (תהלים קה, א) הרי בזה כוחות הטומאה נכנעים ולא יכולים להיאחז בעת העלייה של התפילה. ומשום כך תיקנו זמירות גם אחרי תפילת העמידה "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ" (תהלים פד, ה) ו"תְּהִלָּה לְדָוִד" (תהלים קמה, א) ושיר של יום – על מנת שלא יתאחזו החיצונים בשפע האורות היורדים מכוח התפילה ('מזמור לאסף' בחלק 'מוסר לזמירות' דף מא ע"א ד"ה 'בזמירות' מהאר"י ז"ל).
משום כך מצוה מן המובחר גם להשכים קודם התפילה להתעטף בציצית וללמוד תהלים. ורמז לכך בפסוק "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" (במדבר טו, לח) שסופי תיבות "צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" יוצא 'תִלִים' ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת שלח לך אות כה מרבינו אפרים, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת תיו אות א מרבינו אפרים). ועוד ראשי תיבות "צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" יוצא גמטריא 'יעקב' לרמוז שיעקב אבינו היה קורא תהלים בבית לבן ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת שלח לך אות כה, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת תיו אות א). ואמירת מזמורי תהלים קודם התפילה מסוגלת הרבה לזמר עריצים ולגרש את הקליפות המעכבין את התפילה ('ימלט נפשו' לר' אברהם חמוי סימן ה אות ב) ועומדים כמו ענן וחומת ברזל שלא תעבור. כי על ידי התהלים הם מסתלקים ('ימלט נפשו' סימן י אות כא) ועולה התפילה לרצון (בהקדמה לספר 'חומת אנך' על התהלים מתוך ספר 'יוסף תהילות'). ורמז לכך בפסוק "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר" (תהלים פ, יד) שהאות ע' הגדולה היא חצי של כל הפסוקים בתהלים, ורומזת שאפשר על ידי התהלים לבטל את המקטרגים משׂרו של עמלק נחש הקדמוני שהוא "חֲזִיר מִיָּעַר" ('ילקוט דוד' פרשת בראשית בשם חידושי אגדות ומעצמו ד"ה וכן עי"ן).
אמירת תהלים בדקדוק וכוונה מגנים על האדם בעולם הזה ובעולם הבא
פסוקי דזמרה צריך לקרוא בנחת ולא במרוצה, ולדקדק באותיותיהם ולתת ריוח בין תיבה לתיבה, לקרוא בקול נעים גילת ורנן ושמחה וצהלה ('מזמור לאסף' בחלק 'מוסר לזמירות' דף מב ע"ב ד"ה יכוין לקיים, 'מקור חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר הלכות ברכות השחר אות ג, 'דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר נתיב הי"ח התפלה אות ד ד"ה בזוהר בלק. וראה 'פלא יועץ' ערך זמירות). ויש להיזהר לא לדבר בין פסוקי דזמרה ועד אחרי תפילת שמונה עשרה, ולכוון במחשבתו כראוי שלא יתעכב תפילתו. כי אם הוא שָׂח בינתיים ונתבטלה הכוונה, אז חוזרים אותם 'גדודים' רוחניים לערוך מלחמה אתו ולעכב תפילתו. לכן אמרו רבותינו שהשׂח בין 'ישתבח' ל'יוֹצר אוֹר' עבירה היא בידו ומחזירים אותו ממערכי המלחמה (ראה טור או"ח סימן נא ד"ה 'לכן צריך ליזהר' בשם גמ' ירושלמי) וכוונתם לרמוז על אותם גדודים אשר המה 'מערכי מלחמה' נגד האדם ותפילתו והוא כבר דחה אותם ופיזרם על ידי פסוקי דזמרה, אך כאשר דיבר בין 'ישתבח' ל'יוצר' חזרו אותן 'מערכי מלחמה' לעכב את תפילתו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק ע ד"ה לכן צריך ליזהר).
צריך לקרוא את התהלים בכוונה כך שיבין את הדברים ('מזמור לאסף' בחלק 'מוסר לזמירות' דף מא ע"א ד"ה בזמירות) וטוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה, כי כל מזמור ומזמור שקורא בנחת ובכוונת הלב יש בו סגולה בפני עצמו להציל ולהגן על האדם מנזק אחד, ובלבד שיהיה בְּשֵׂכֶל ויבין המקרא ('מזמור לאסף' בחלק 'מוסר לעסק התורה הלילה' דף יט ע"ב ד"ה ואחר כך). ויכוון האיש לטהר מחשבותיו ולאומרם בכוונת הלב, כי מזמורים אלו עושים פעולות עצומות וראשם מגיע השמיימה. וכמו שהמגל קוצר את הקציר דווקא אם הוא מחוּדד כך הזמירות פועלים לזמר 'הקליפוֹת' דווקא כשמבין הדברים ואומרם בכוונת המחשבה ('מזמור לאסף' בחלק 'מוסר לזמירות' דף מא ע"א ד"ה בזמירות). שכל המעלות שבתהלים הם לקורא אותם בדקדוק ומבין מה שמוציא בשפתיו נגד אויבי נפשו ובשבח נורא עלילה ('פלא יועץ' ערך תהלים ד"ה וכל המעלות). ויכוון שיש בהם סודות עמוקים ('פלא יועץ' ערך ראש השנה ד"ה עיניך הרואות) ויאמר שכוונתו כפי דעת דוד המלך ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל הייפלרין בערך תשובה אות לג ד"ה אם תפילות, 'פלא יועץ' ערך ראש השנה ד"ה עיניך).
גם תלמידי חכמים שֶׁשִּׂיחַ וְשִׂיג להם לעסוק בהלכה יבקשו איזה שעה קטנה בכל יום ללמוד קצת תהלים ('אורות אלים' לר' אליעזר פאפו בליקוטים מהחיד"א בספרו מדבר קדמות ד"ה תהלים) ולא יהיה קל בעיניהם הקביעות בזה ('יסוד יוסף' לר' יוסף מדובנא רבו של מחבר 'קב הישר' פרק נט ד"ה ועל כן) שסגולתם נוראה מאוד ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ג, קיט), והאומרם בכל יום זוכה להיות תחת כסא הכבוד. ורמז לכך בפסוק "וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם" (בראשית מה, יג) שסופי תיבות יוצא 'תִלִים' ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת תי"ו אות כח בשם רבינו אפרים). וטוב לקרוא לפחות חמש מזמורים בכל יום וכך לסיים בכל חודש את כל התהלים ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש בחלק ספר סגולות והנהגות ד"ה תהלים 'מעלתו גדולה' בשם השל"ה הקדוש). ומכל מקום לא יפחות מלומר תהלים פעם בשבוע ובפרט ברבים שאז עולה לרצון ('פלא יועץ' ערך תהלים ד"ה תהלים גדלה). וכל הרגיל ודש בספר תהלים מגלגל על עצמו ועל בני דורו כל מיני שפע, טובה והצלחה, והוא זוכה ומזכה הרבים ('עמק המלך' לר' נפתלי בכרך הרץ דף טו ע"א ד"ה מצאתי כתוב), ובלי ספק שתהלים אלו מגנים עליו בעולם הזה ובעולם הבא ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ג, קיט) כן יהי רצון.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד