חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת קרח – גלגולי נשמות חנה ושמואל הנביא

שמואל הנביא היה נודד במשך כל ימיו מעיר לעיר כדי לשפוט את ישראל כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה: וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ שָׁם אֶת שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי ה' וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד מְאֹד: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל א' יא, יד - טו יב, א – ב) ('מצודת דוד' שמואל א' יב, ב).
ויש להבין, מדוע שמואל הנביא שינה מדרכם של שאר הנביאים, וכל ימיו היה נודד מעיר לעיר על מנת לשפוט את ישראל?
הנחש הקדמוני החטיא את חוה והטיל בה זוהמא שממנה יצא קין
ה' יתברך ציוה את אדם הראשון לא לאכול מעץ הדעת שהיו בו ענבים ('אסתר רבה' ה, א ד"ה אמר רבי אחא) כפי שנאמר "וַיְצַו ה' אֱלֹקִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, טז – יז). אך בעקבות העצה שנתן הנחש הקדמון לחוה לאכול מעץ הדעת (רש"י גמ' שבת דף קמו ע"א ד"ה כשבא נחש) חוה סחטה את הענבים שבו ונתנה לאדם הראשון לשתות ('בראשית רבה' יט, ה) לאחר שגם היא שתתה כפי שנאמר "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (בראשית ג, ו) ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף י' ע"א ד"ה כלל העולה). ונרמז קלקולם של אדם וחוה בפסוק "כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ" (דברים לב, לב), כלומר שאותם "אַשְׁכְּלֹת" ענבים של אדם וחוה הם אלו שהביאו אחר כך "מְרֹרֹת" לעולם (ראה 'אסתר רבה' ה, א ד"ה אמר רבי אחא) ('יין המשומר' דף י' ע"א ד"ה ונלע"ד נתן, 'מקדש מלך' זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה וחוה חפצה לבטל).
כשהנחש הקדמון נתן לחוה עצה לאכול מעץ הדעת (רש"י על גמ' שבת דף קמו ע"א שם ד"ה כשבא נחש על חוה), הוא פיתה אותה ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה 'ויקח העבד עשרה גמלים' מפרקי דרבי אליעזר) וקלקל עמה (גמ' שבת דף קמו תחילת ע"א, 'רקאנטי' על התורה פרשת בראשית ד"ה מדרש רות 'בההיא זימנא' בשם הזוהר, הרמ"ד וואלי בראשית פרק ג על הפסוק 'ותקח פריו ותאכל'. ראה זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה תא חזי) כפי שאמרה חוה "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (בראשית ג, יג) (גמ' שבת דף קמו ע"א וראה ברש"י שם ד"ה כשבא נחש על חוה), כאשר "הִשִּׁיאַנִי" הוא לשון נישואין (רש"י בגמ' סוטה דף ט ע"א ד"ה הנחש הקדמון). על ידי כן הנחש הטיל בה זוהמא (גמ' שבת דף קמו תחילת ע"א, 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת שמות ע"פ וירא מלאך ה' ד"ה 'וצריך רקאנטי', הרמ"ד וואלי בראשית ג על הפסוק 'ותקח פריו ותאכל', 'זרע ברך' לרבינו ברכיה ברך פרשת בראשית ד"ה אמנם כדי, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת בחוקותי ד"ה והנה חוה חטאה) ועשרים וארבע מיני טומאה ('קהילת יעקב' ערך כ"ד ד"ה 'כ"ד מיני מסאבא').
הזוהמא שנתן הנחש בחוה היתה מכשׁכשׁת במעיה ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א ד"ה ואולי תולדין' מהרמ"ק, הרמ"ד וואלי פרשת בראשית סוף פרק ג), וביקשה לבוּש חומרי וגופני כדי לצאת לאויר העולם, אך לא היה לה (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית סוף פרק ג). עד שאדם הראשון היה עם חוה אשתו (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית סוף פרק ג) והתעוררה רוּח הזוהמא של הנחש בזרעו של אדם הראשון ('מעולפת ספירים' יום תשעה עשר אות כג מזוהר חדש) והתלבשה בו ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר בראשית דף לו ע"ב ד"ה ולבתר אולידו ברא), ונעשה לה גוף ('מעולפת ספירים' יום תשעה עשר אות כג מזוהר חדש, 'אור החמה' על זוהר פרשת אחרי מות דף עו עב ד"ה כולא בשבע' מהרמ"ק) בצורת וולד ובחילוק איברים (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית תחילת פרק ד ד"ה והאדם ידע את חוה), ומשם יצא קין הבכור שקיבל את 'זוהמת הנחש' ('אור החמה' על זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א ד"ה 'ואוליד תולדין' מהרמ"ק) ושממנה היה עיקר עצמוּתו (הרמ"ד וואלי פרשת בראשית תחילת פרק ד ד"ה והאדם ידע את חוה), והיא התפשטה אחר כך גם בשאר זרעו ('השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וישב-מקץ ד"ה הענין כשהביא).
קין בא מהזוהמא של 'הנחש' (זוהר פרשת בראשית דף כח ע"ב ד"ה ועלייהו אתמר) שהוא גם מלאך המוות (זוהר פרשת בראשית דף נד ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר), לכן הוא קם והרג את אחיו (זוהר פרשת בראשית דף נד ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר, זוהר פרשת בראשית דף כח ע"ב ד"ה ועלייהו אתמר) "כִּי מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע" (ישעיה יד, כט) ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיח ע"א ד"ה וקין איהו) ועשה בזה את המוות הראשון בעולם (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א – ע"ב ד"ה ולבתר דחב וד"ה אשכחנא בספרין). וכשם שדרכו של הנחש הגשמי לארוֹב בדרך ולהרוג בני אדם, כך גם 'הנחש' שבתוך קין גרם לו ללכת בדרכו. לכן כאשר קין הרג את הבל הוא נשך אותו כמה נשיכות כמו נחש עד אשר יצאה נשמתו של הבל והרגו, כי כל דבר חוזר אל שורשו הראשון (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א – ע"ב ד"ה ולבתר דחב וד"ה אשכחנא בספרין), וקין היה משורש הנחש הנושך וממית בפיו (הרמ"ד וואלי בראשית פרק ד על הפסוק 'ויאמר קין אל הבל'). ולולא שקין היה מאותו צד של הנחש הוא לא היה עושה כן לאחיו (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"א – ע"ב ד"ה ולבתר דחב וד"ה אשכחנא בספרין) (להרחבה בעניין הריגת הבל ראה מאמרינו לפרשת וארא – 'גלגולו של פרעה הרשע').
אדם הראשון גורש מגן עדן בעקבות חטאו, ופרשׁ מחוה אשתו למשך מאה ושלושים שנה (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"ב ד"ה וכל מלין, זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב – נה ע"א ד"ה ואמר רבי יצחק וד"ה בתר מאה) כשבאותן השנים יצאו ממנו טיפות קרי לאוֹנסו (גמ' עירובין דף יח ע"ב. ראה זוהר פרשת אחרי מות דף עו ע"ב ד"ה 'ותרין רוחין' וכן זוהר פרשת וישלח דף קסט ע"ב ד"ה 'ואף על גב'), ואותן הטיפות הפכו לרוחות ושדים (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"א, גמ' עירובין דף יח ע"ב) הנקראים 'נגעי בני אדם' (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"ב ד"ה וכל מלין, זוהר פרשת בראשית דף נד ע"ב – נה ע"א ד"ה ואמר רבי יצחק. ראה זוהר פרשת בראשית דף יט ע"ב ד"ה 'אדם מאה'). וכאשר היתה חוה בת מאה ושלושים ('שער הגלגולים' הקדמה לו ד"ה ודע כי גם שת) היא חזרה והולידה מאדם הראשון את שֵׁת, שהתגלגלה בו נשמתו של הבל שנרצח ('תיקוני הזוהר' תיקון ע דף קיט ע"ב ד"ה ושת איהו, 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה כט ד"ה נניח עתה מלבאר, 'שער הגלגולים' הקדמה לו ד"ה ודע כי גם שת). לכן כאשר הוא נולד נאמר "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹקִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן" (בראשית ד, כה), "תַּחַת הֶבֶל" ממש, כי התגלגלה בו נשמת הבל ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר רביעי פרק שישי ד"ה אמונת הגלגול, 'שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' לר' שלמה אוהב פרשת בראשית דף ב ע"א על הפסוק 'והאדם ידע').
חוה במעשיה כִּבְּתָה את נרו של אדם הראשון ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א) שהיה נרו של עולם (גמ' ירושלמי שבת פרק ב הלכה ו) לכן ניתן לאשה מצות הדלקת הנר בערב שבת לכפר על אותו 'הנר' שְכִּבְּתָה. חוה שפכה את דמו של אדם הראשון ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א) שהיה דמו של עולם (גמ' ירושלמי שבת פרק ב הלכה ו) לכן ניתן לאשה דם נדה ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א, 'מדרש תלפיות' ענף חוה ד"ה 'ילקוט משלי' בשם ילקוט משלי) שנשפך ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף סד ע"ב על מסכת ברכות טור ב ד"ה והנה אמרנו) כדי שיכפר על אותו הדם ששפכה ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א, 'מדרש תלפיות' ענף חוה ד"ה 'ילקוט משלי' בשם ילקוט משלי), וגם כנגד הזוהמא שניתן בה על ידי הנחש ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה קיב). אדם הראשון היה 'חלתו' של עולם (גמ' ירושלמי שבת פרק ב הלכה ו, 'מדרש תנחומא' פרשת נח אות א) וחוה טימאה אותו ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א) וקלקלה עיסתו, וגרמה שתצא רוחו וישוב לאדמתו ('מגלה עמוקות' פרשת שלח לך ד"ה ג' מצות נצטוו), לכן ניתן לאשה מצות הפרשת חלה לכפר על 'החלה' שטימאה ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א, 'מדרש תלפיות' ענף חוה ד"ה 'ילקוט משלי' בשם ילקוט משלי). וסימני המצוות רמוזים בשמה 'חוה' שהוא ראשי תיבות חלה, וסת, הדלקה ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה קיב).
חוה התגלגלה בחנה אשת אלקנה אשר תיקנה את חטאה של חוה
חוה התגלגלה בְּחַנָּה אשת אלקנה ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל בחלק ליקוטים ד"ה שרה חנה, 'ליקוטי נביאים' להאר"י ז"ל ספר שמואל א' על הפסוק 'כי את חנה אהב', 'עמק המלך' לר' נפתלי הרץ שער שעשועי המלך דף ח ע"א טור א, 'קהלת יעקב' ערך צ"ר על התיבה 'צרפית', 'קהלת יעקב' ערך ח"ן על התיבה חנה ד"ה היא גלגול חוה, 'סדר הדורות' האלף השישי ב' אלפים תתע"א ד"ה חנה ופניה לא היו לה) כדי לתקן את עוונה ('זכר דוד' מאמר ג פרק א דף לה ד"ה וביאור דברי חכמים). וְרֶמֶז לכך כי התיבה 'חנה' בגמטריא קטנה עם הכולל יוצא 'חוה' ('צוארי שלל' להחיד"א הפטרת שלח לך ד"ה אפשר ונקדים, 'פני דוד' להחיד"א פרשת שלח לך ד"ה אפשר ונקדים, 'סדר הדורות' האלף השישי ב' אלפים תתע"א ד"ה חנה ופניה לא היו לה). וכן השם 'חנה' הוא כדמיון השם 'חוה' רק במקום האות ו' יש אות נ', שהוא לשון מוצאת 'חן' ('הרי בשמים' על התורה לר' יצחק בדרשי דף נ ע"ב טור ב). לכן כל הדברים של חנה 'כפולים' כנגדה וכנגד גלגולה הראשון בחוה שנאמר "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס" (שמואל א' א, ו), "וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם" (שמואל א' א, ה), "וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה" (שמואל א' א, י), "וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לה' כָּל יְמֵי חַיָּיו" (שמואל א' א, יא) ('מדרש תלפיות' ענף חנה ד"ה בחיבור אחר).
חנה היתה בלי ילדים במשך מאה ושלושים שנה עד שנולד לה שמואל הנביא ('נחלת בנימן' על טעמי המצוות לר' יצחק בנימן וואלף מצוה קלט דף קעד ע"א ד"ה והאי מילתא). כי אלקנה נשא את חנה בגיל מאה ועשר אחרי שראה ברוּח הקוֹדש שעתיד לצאת ממנה צדיק, אך ה' עצרה מלדת ('מגלה צפונות' למחבר שבט מוסר פרשת תולדות דף עה ע"א ד"ה ובענין המאמר) והיא היתה עקרה במשך תשעה עשרה שנה וששה חודשים ('מגלה צפונות' למחבר שבט מוסר פרשת תולדות דף עה ע"א ד"ה ובענין המאמר, 'מדרש תלפיות' ענף חנה ד"ה תנא דבי אליהו בשם 'תנא דבי אליהו'). ואחרי שהרבתה בתפילות ('תנא דבי אליהו' אליהו רבה פרק יח ד"ה וכן צא ולמד מחנה) נולד לה שמואל כעבור ששה חודשי הריון (גמ' ראש השנה דף יא ע"א בשם מר זוטרא, רש"י שמואל א' א, כ) בהיותה בגיל מאה ושלושים ('מגלה צפונות' למחבר שבט מוסר פרשת תולדות דף עה ע"א ד"ה ובענין המאמר) והיא שמחה בו ('מדרש תלפיות' ענף חנה ד"ה תנא דבי אליהו בשם 'תנא דבי אליהו'). שנות עקרותה של חנה היו תיקון לחטא הזוהמא שהטיל הנחש בחוה ('הרי בשמים' לר' יצחק בדרשי דף נ ע"ב טור ב). וכן נתקנו בזה מאה ושלושים שנה שבהם נולדו שדים ומזיקים הנקראים 'נגעי בני אדם' כאשר פרשׁ אדם הראשון מחוה אשתו בעקבות החטא הקדמון ('נחלת בנימן' מצוה קלט דף קעד ע"א ד"ה והאי מילתא).
רבותינו רמזו גם על גלגול חנה כאשר אמרו ש"שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו" (ראה גמ' בבא בתרא דף טז ע"א בשם ר' לוי, ראה 'ילקוט שמעוני' שמואל א' רמז עז ד"ה וכעסתה), כי רצונם לומר שהשטן הוא זה אשר פיתה את חוה בימי בראשית והכשילה אז בחטא, ועתה חזר בגלגול חנה כדי לצערה ולהכעיסה על ידי פנינה צרתה שנאמר "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי סָגַר ה' בְּעַד רַחְמָהּ" (שמואל א' א, ו), ועשה כך כדי לתקן את אשר עיותה בגלגול חוה, כי השטן כוונתו בזה הוא להסית את האדם אם יוכל לעמוד בצדקתו ולהינצל מהחטא ואז אשריו לאדם וגם לשטן על מעשיו ('הרי בשמים' לר' יצחק בדרשי דף נ ע"ב טור ב). חנה הולידה את שמואל לאחר מאה ושלושים שנה כמו שחוה הולידה את בנה שֵׁת לאחר מאה ושלושים שנה ('נחלת בנימן' מצוה קלט דף קעד ע"א ד"ה והאי מילתא). וכאשר נפקדה חנה נאמר "וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ ה': וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן" (שמואל א' א, יט - כ) והוא דומה ללשון שנאמרה אצל חוה "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד, א) (לשון 'וידע' נאמרה רק באדם הראשון, באלקנה אביו של שמואל, ובקין ודו"ק. ראה 'פרדס רימונים' להרמ"ק שער ערכי הכינויים פרק ד אות א ד"ה דעת סתם).
חוה גרמה לשפוך את דמו של אדם הראשון, ובזה נאבדה 'חלתו' של עולם וכבה 'נרו' של עולם. לכן כנגדם חנה שהיא גלגול חוה היתה זהירה ביותר במצוות חלה, נדה והדלקת הנר – כדי לתקן את חטאה. וכפי שאמרה חנה לפני הקב''ה "רבונו של עולם שלשה בדקי מיתה בראת באשה וכו' ואלו הן נדה וחלה והדלקת הנר, כלום עברתי על אחת מהן?" (ראה גמ' ברכות דף לא ע"ב מר' יוסי בר' חנינא) ('סמיכת חכמים' דף סד ע"ב על מסכת ברכות טור ב ד"ה והנה אמרנו). ולכן חנה קראה לעצמה "אֲמָתֶךָ" שלוש פעמים שנאמר "וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לה' כָּל יְמֵי חַיָּיו" (שמואל א' א, יא) (ראה גמ' ברכות דף לא ע"ב מר' יוסי בר' חנינא) כי היא היתה עובדת את ה' בעבודה שלמה בכל שלושת האזהרות האלו המוטלות על הנשים, בתכלית הזהירות, לתיקון פיתוי הנחש הקדמוני (הרמ"ד וואלי על ספר שמואל א, א על הפסוק 'ונתתה לאמתך'), וכפי שנרמז בשמה 'חנה' שהוא ראשי תיבות חלה, נדה הדלקת הנר ('סמיכת חכמים' דף סד ע"ב על מסכת ברכות טור ב ד"ה והנה אמרנו, 'צוארי שלל' להחיד"א הפטרת שלח לך ד"ה ובזה ניחא, 'פני דוד' להחיד"א פרשת שלח לך ד"ה אפשר ונקדים, 'הרמ"ד וואלי' על ספר שמואל א, א פסוק 'ונתתה לאמתך').
עיקר התיקון של חנה היה על פגם עוון הנדה של חוה ('ליקוטי נביאים' להאר"י ז"ל ספר שמואל א' על הפסוק 'כי את חנה אהב', 'עמק המלך' לר' נפתלי הרץ שער שעשועי המלך דף ח ע"א טור א, 'קהלת יעקב' ערך ח"ן על התיבה חנה ד"ה היא גלגול חוה, 'סדר הדורות' האלף השישי ב' אלפים תתע"א ד"ה חנה ופניה לא היו לה, 'זכר דוד' מאמר ג פרק א דף לה ד"ה וביאור דברי חכמים), ועלה בידה לתקנו כפי שנרמז עליה בפסוק "וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד" (שמואל א' א, יח) ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל בחלק ליקוטים ד"ה שרה חנה, 'ליקוטי נביאים' להאר"י ז"ל ספר שמואל א' על הפסוק 'כי את חנה אהב', 'עמק המלך' לר' נפתלי הרץ שער שעשועי המלך דף ח ע"א טור א, 'קהלת יעקב' ערך צ"ר על התיבה 'צרפית', 'קהלת יעקב' ערך ח"ן על התיבה 'חנה' ד"ה היא גלגול חוה, 'סדר הדורות' האלף השישי ב' אלפים תתע"א ד"ה חנה ופניה לא היו לה, 'נחלת בנימן' מצוה קלט דף קעד ד"ה והאי מילתא), וכוונת הפסוק שנעשה לחנה נס ואף על פי שהיתה כבת מאה ושלושים היא הלכה "לְדַרְכָּהּ" כלומר ראתה דם נדה כדרך הנשים. ועם כל זאת לא השתנו "ּפָנֶיהָ" כפי שהיה קורה לנשים בשעת נדתן, ואף נתפשטו כל הקמטים שהיו לה מחמת זקנותה עד שהיו פניה יפות שנאמר "וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד" ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' על הפטרת ראש השנה ד"ה 'ותאמר תמצא שפחתך' עפ"י שני טעמים שם).
חנה ילדה את שמואל הנביא כתיקון לחוה שילדה את קין
חטאה של חוה היה בשתיית היין מהענבים שסחטה ושנתנה לאדם הראשון (ראה 'בראשית רבה' יט, ה), לכן היא חזרה בגלגול חנה לתקן את החטא ('הרי בשמים' לר' יצחק בדרשי דף נ ע"ב טור ב). וכאשר התפללה לפני ה', עלי הכהן חשד אותה "לְשִׁכֹּרָה" כנגד מה שנכשלה בענבים בגלגול חוה שנאמר "וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ: וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ: וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה'" (שמואל א' יב, יב – טו) ('סדר הדורות' האלף השישי ב' אלפים תתע"א ד"ה חנה ופניה לא היו לה). חנה היתה צריכה להיזהר מן היין, ולכן קיבלה בגלגול זה תוכחה על כך "עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ!" אך עלי הכהן דיבר 'כְּסוּמָא בַּאֲרֻבָּה' כלומר בלי להבין, כי לא ידע שחנה היא גלגול חוה ובאה עתה כדי לתקן השִכְרוּת ובוודאי לא השתכרה. ואילו היה יודע לא היה חושדה בשִכְרוּת ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף סד ע"ב על מסכת ברכות טור א ד"ה ועפ"י הסוד).
חנה ענתה לעלי "אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי" (שמואל א' יב, טו) מצד גלגולי הקודם בחוה, ולכן מוכח כי "יַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי" (שמואל א' יב, טו) לפי שמוטל עלי לתקן חטא זה. ומכך שלא הבחנת בזה נראה כי אין 'רוּח הקוֹדש' שוֹרה עליך (ראה רש"י שמואל א' א, טו) ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף סד ע"ב על מסכת ברכות טור א ד"ה ועפ"י הסוד). עלי הכהן בישר את חנה כי תפילתה לזכות לבן התקבלה שנאמר "וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ" (שמואל א' א, יז) (רש"י שמואל א' א, יז). ובאותה השעה הופיעה לחנה וסתה כסימן לְפִּריוֹנָה ('ילקוט מעם לועז' לר' יעקב כולי שמואל א' על הפסוק 'ותאמר תמצא שפחתך') ובעקבות כך זכתה להוליד את שמואל, כפי שנאמר עליה ועל אלקנה בעלה "וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי ה' וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ ה': וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מה' שְׁאִלְתִּיו" (שמואל א' א, יט – כ).
כשם שמשֵׁת בנה של חוה הושתת ונבנה כל העולם, כך גם חנה הולידה את שמואל ששיכלל את העולם והחזירו בתשובה ('נחלת בנימן' מצוה קלט דף קעד ע"א ד"ה והאי מילתא). חוה אמרה על לידתו של קין "קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה'" (בראשית ד, א) שכוונתה ובקשתה שייצא ילד זה לשם ה' יתברך, אך בפועל לא היה כך כי הנחש הטיל בה זוהמא קשה וזוהמא זו עברה לקין והוא נעשה קשה ותקיף מצד הטומאה ('תיקוני הזוהר' תקונא שתין ותשעה דף קיג ע"ב ד"ה והא בשעתא דאתיליד קין). לכן כנגדו חנה גלגולה הולידה זרע קודש את שמואל הנביא, וכאשר באה לפני עלי הכהן עם בנה היא הקדישה אותו לה' כל ימיו "וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה': אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ: וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לה' כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לה' וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לה'" (שמואל א' א, כו – כח).
חלק הטוב ברוחו של קין התגלגל בשמואל הנביא שהביא לתיקונו
מעט ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת נח דף ו ע"א ד"ה מעתה נבא) מחלק הטוב ברוחו של קין התגלגל בשמואל הנביא ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה אבל הרוח, 'שער הפסוקים' פרשת בראשית ד"ה ורוחו של קין, 'שער הגלגולים' הקדמה לו ד"ה אבל הרוח, 'ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לב ד"ה ובבחי' הרוח טוב שבו, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות שין דף מח ע"א ד"ה שמואל הוא משורש קין, 'בן יהוידע' לר' יוסף חיים מחבר 'בן איש חי' מסכת ברכות דף לא ע"ב ד"ה 'א"ר גבר בגוברין' מהאר"י ז"ל. וראה 'חסד לאברהם' מעין חמישי נהר כה ד"ה 'דע כי יוכבד' וכן 'קהלת יעקב' ערך ק"י אות ג ד"ה יתרו נשמת קין) ושם נתקן ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה אבל הרוח). ואילו שאר רוחו של קין מצד הטוב שבו אשר כבר נתקן על ידי תשובתו בחייו, נשאר למעלה בעולם הבא. לכן נכפל שמו של שמואל בפסוק "וַיָּבֹא ה' וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ" (שמואל א' ג, י), "שְׁמוּאֵל" אחד כנגד מה שלקח מחלק הטוב ברוחו של קין שבעולם הבא, ו"שְׁמוּאֵל" שני כנגד מה שנשאר מחלק הטוב ברוחו של קין בעולם הבא שכבר היה מתוקן ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת נח דף ו ע"א ד"ה מעתה נבא).
כשם שחוה עשתה מעין מעשה יבום בשעה שחזרה והוציאה את נשמת הבל דרך בנה שֵׁת לאחר מאה ושלושים שנה שפרש ממנה אדם הראשון, כך גם עשתה חנה דוגמת יבום כאשר הוציאה את רוחו של קין שוב פעם לעולם הזה דרך בנה שמואל הנביא. וכשם שחוה קראה את שמו של בנה 'שֵׁת' כדי שממנו יושתת העולם היפך בנה הבל שלא היה בר קיימא, כך גם חנה קראה לבנה 'שְׁמוּאֵל' כדי שה' ישמע לתפילתו היפך מה שלא שמע ולא שעה אל קין שנאמר "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו" (בראשית ד, ה) ('נחלת בנימן' מצוה קלט דף קעד ע"א ד"ה והאי מילתא). ה' יתברך רמז לקין בחייו כי הוא עתיד להתגלגל בתוך שמואל הנביא כדי להיתקן שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ו – ז), שהתיבות "שְׂאֵת וְאִם לֹא" הן צירוף התיבות 'אתא שמואל' כלומר הוא עתיד להיות שמואל הנביא ולהיתקן שם (עפ"י 'נחל קדומים' להחיד"א בראשית אות כד על הפסוק 'אם תטיב שאת').
שמואל התפלל שה' יושיע את ישראל מידי הפלשתים שנאמר "וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי ה' וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לה' וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּצְפָּה: וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי הִתְקַבְּצוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וַיַּעֲלוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֶל יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים: וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ מִזְּעֹק אֶל ה' אֱלֹקֵינוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל לה' וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה'" (שמואל א' ז, ז -ט). ה' שמע לתפילתו וקיבל את תשובתם של ישראל כאשר עשו "וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי ה' וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמְרוּ שָׁם חָטָאנוּ לה'" ('נחלת בנימן' מצוה קלט דף קעד ע"א ד"ה והאי) כלומר ששפכו ליבם כמים לפני ה' בתשובה (רש"י שמואל א' ז, ו מתרגום יונתן). אך תחילה התקיים בשמואל עצמו "וַיַּעֲנֵהוּ ה'" כי גם הוא היה צריך לאותו דבר אשר ביקש, לקבל את תשובתו על חטאו בגלגול הקודם בקין ('נחלת בנימן' מצוה קלט דף קעד ע"א ד"ה והאי מילתא).
שמואל לא הסתפק בכך שנענה בקבלת תשובתו עם תשובת ישראל, והוא הוסיף לקבל על עצמו גלות על הריגת הבל אחיו בגלגול קין. לכן הוא היה הולך ומסבב מידי שנה בשנה בערי ישראל שנאמר "וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי חַיָּיו: וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה: וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ וְשָׁם שָׁפָט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה'" (שמואל א' ז, טו – יז). ובכל מקום שהיה הולך בו לא היה נהנה מהכבוד שרצו לכבדו, כדין 'רוצח' שגלה ובא למקום שמכבדים אותו ואינו מקבל מהם כבוד ('נחלת בנימן' על טעמי המצוות לר' יצחק בנימן וואלף מצוה קלט דף קעד ע"א ד"ה והאי). מעשיו של קין היו נחשבים ל'שגגה' כי לא היה לו ממי ללמוד, כגון רציחת הבל ואיסור העריות בלקיחת תאומתו של הבל. לכן היה יכול להועיל לו דין גלוּת ששמואל גלגולו קצב על עצמו, אשר מכפרת על רציחה בשוגג ועל חייבי כריתות בשוגג ('נחלת בנימן' מצוה קלט דף קעד ע"א ד"ה והיינו), וכפי שאמר קין על עצמו "וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ" (בראשית ד, יד).
כנגד מה שקין כפר בדינין ('נחלת בנימן' מצוה קלט דף קעד ע"א ד"ה והאי מילתא) ואמר "אֵין דִּין וְאֵין דַּיָּן" ('תרגום יונתן' בראשית ד, ח) הלך שמואל הנביא ונעשה שופט לישראל ושפט אותם במשך כל חייו ('נחלת בנימן' מצוה קלט דף קעד ע"א ד"ה והאי מילתא). שמואל הנביא תיקן עשרים וארבע משמרות של כהונה, ועשרים וארבע משמרות של לוים, ועשרים וארבע מעמדות של ישראל בבית המקדש (ראה גמ' תענית דף כז ע"א) כשמטרתו היתה לתקן את 'עשרים וארבע מידי טומאה' שהטיל הנחש הקדמון בחוה כאשר חטא עמה, ואשר באו לעולם בשעת אכילת האדם מעץ הדעת בגן עדן. מיני טומאה אלו נרמזו בפסוק "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בראשית ג, יד – טו), כאשר התיבה "וְאֵיבָה" היא בגמטריא עשרים וארבע ('קהילת יעקב' ערך כ"ד ד"ה 'כ"ד מיני מסאבא'. והוסיף שם שכ"ד מיני הטומאה האלו נתקנים על ידי שמירת השבת לכן ראשי תיבות הפסוק "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת" (שמות לא, טז) יוצא 'ואיבה' שהוא בגמטריא כ"ד כנגד מיני הטומאה. ועיי"ש עוד רמזים נפלאים בזה ואכמ"ל).
קֹרח ועדתו נבלעו באדמה ועתידים לעלות בזכות שמואל הנביא
חלק הרע ברוחו של קין ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית ד"ה ורוחו של קין, 'ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לב, 'שער הגלגולים' הקדמה לח ד"ה גם אמר לי) שהיה בו קצת טוב ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לח ד"ה גם אמר לי) התגלגל בקֹרח ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית ד"ה ורוחו של קין, 'ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לב, 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לג ד"ה ודע כי קרח בן יצהר) ועל זה אמרו רבותינו שקֹרח לקח מקח 'רע' לעצמו (ראה 'ילקוט שמעוני' במדבר טז ד"ה ויקח קרח, 'בעל הטורים' במדבר טז, א). קֹרח חשב שבו יתוקן קין כי הוא גלגולו, וגם ראה שיוצאת אש מאמתו ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לג ד"ה ודע כי קרח בן יצהר) המעידה על היותו מבחינת קין שהוא 'גבוּרוֹת' כמו האש ('בן יהוידע' מסכת ברכות דף לא ע"ב ד"ה א"ר גבר בגוברין). אך ניבא ולא ידע מה ניבא ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לג ד"ה ודע כי קרח בן יצהר) כי האש שראה העידה על שמואל שיהיה מבני בניו ('בן יהוידע' מסכת ברכות דף לא ע"ב ד"ה א"ר גבר בגוברין) ובו יהיה חלק הטוב מרוחו של קין, והוא זה שיביא לתיקונו של קין. ואין תיקונו יבוא מקֹרח שהוא מצד הרע שבקין ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לג ד"ה ודע כי קרח בן יצהר).
קרח ועדתו נבלעו באדמה בעקבות חטאם שנאמר "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ: וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל" (במדבר טז, לב – לג). והם המשיכו לשקוע ולרדת בשאוֹל עוד ועוד גם לאחר שנבלעו באדמה בימות משה רבינו, עד אשר עמדה חנה אשת אלקנה והתפללה עליהם לאחר שנוֹשעה בהולדת בנה ואמרה "ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל" (שמואל א' ב, ה - ו), "מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל" – כלומר שביקשה כי ה' אשר הוריד את קֹרח ל"שְׁאוֹל" יעלהו לעתיד לבוא ('בראשית רבה' צח, ב). ומאותה השעה (עפ"י 'בראשית רבה' צח, ב) קרח שהיה תלוי ברפיון (עפ"י 'צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד חלק א' פרשת בראשית דף יז ע"א ד"ה מ"ש למעלה) הפסיק לשקוֹע באדמה עם שאר עדתו (עפ"י 'בראשית רבה' צח, ב). ודוקא חנה התפללה עליהם משום שהיא היתה גלגול חוה אמו של קין שקרח היה גלגולו ('צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד חלק א' פרשת בראשית דף יז ע"א ד"ה מ"ש למעלה).
קרח עתיד לעלות מן הגהינום ('שער הפסוקים' על תהלים בפסוק 'צדיק כתמר יפרח') כפי תפילתה של חנה (עפ"י 'צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד חלק א' פרשת בראשית דף יז ע"א ד"ה מ"ש למעלה) וזה יהיה על ידי שמואל הנביא שהוא מזרעו ('שער הפסוקים' על תהלים בפסוק 'צדיק כתמר יפרח'), ונרמז בדברי חנה "עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה: ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל" (שמואל א' ב, ה - ו), שהתיבה "שִׁבְעָה" היא גמטריא 'שמואל' ('מעשה רוקח' על המשניות לר' אלעזר רוקח מסכת נזיר דף סז ע"א ד"ה וגם סוד). לכן חנה ביקשה על הצלת קרח ועדתו דווקא בעת שעמדה להתפלל על שמואל בנה, כי על ידו יזכה קֹרח שהיה מאבותיו של שמואל ('צמח דוד' חלק ב פרשת קרח דף כב ע"ב טור א ד"ה עי"ל בדעת). ורמז לעלייתו של קרח על ידי שמואל הנביא הוא בפסוק "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" (תהלים צב, יג) שסופי התיבות הן 'קרח' אשר עתיד לפרוח על ידי ה"צַדִּיק" שהוא שמואל הנביא הבא מזרעו, ועל ידו יהיה לו תקומה וחיים ('שער הפסוקים' על תהלים בפסוק 'צדיק כתמר יפרח'). וסופי התיבות "כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" עִם הכולל יוצא גמטריא 'חנה' לפי שהיא התנבאה שיעלה ('חומת אנך' להחיד"א במדבר טז ד"ה והנה כתבו המפרשים).
שמואל הנביא הזדרז למחות את עמלק כדי לתקן את חטא קין
בלעם הרשע התנבא על צרתו של עמלק בשעה שיהיה שמואל הנביא בעולם ואמר "וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד: וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ: כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ: וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל" (במדבר כד, כא – כג), "וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי" – שראה את קין חוזר בגלגול שמואל, והוא יזרז את שאול המלך ('שער הגלגולים' הקדמה לג ד"ה ודע כי קרח בן יצהר) ואת כל ישראל ('שער הפסוקים' פרשת בלק על הפסוק 'וירא את הקני' ד"ה והענין הוא) לצאת למלחמת עמלק ('שער הגלגולים' הקדמה לג ד"ה ודע כי קרח בן יצהר) כדי למחות את זכרו, כפי שאמר שמואל הנביא לשאוּל "עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" (שמואל א' טו, ג). כי עמלק הוא לגמרי מצד הרע שבקין, וצריך היה למות על ידי שמואל שהוא מצד הטוב שבקין ('שער הפסוקים' פרשת בלק על הפסוק 'וירא את הקני' ד"ה והענין הוא).
בלעם אמר על עמלק כי "אַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד" (במדבר כד, כא) בימי שמואל הנביא, ואוי לו אז שנאמר "אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל" שהם אותיות 'שמואל' (במדבר כד, כג) ('שער הגלגולים' הקדמה לג ד"ה ודע כי קרח בן יצהר, 'שער הפסוקים' פרשת בלק על הפסוק 'וירא את הקני' ד"ה והענין הוא). ושמואל הנביא אכן הביא להרג העם העמלקי ושיסף בעצמו את אגג מלכם שנאמר "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל" (שמואל א' טו, לב – לג) ('שער הפסוקים' פרשת בלק על הפסוק 'וירא את הקני' ד"ה והענין הוא). שמואל אמר לאגג העמלקי לפני מותו "כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ" וכוונתו לרמוז על מה שהוא אגג הרג בגלגול קין את הבל אחיו וגרם אז שתהיה חוה אמו שְכּוּלָה בהריגת הבל בנה. לכן עתה "תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ" ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בלק על הפסוק 'וישא משלו') ודווקא על יָדִי לפי שאני הוא בנה של חנה אשר היתה בגלגול הראשון חוה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בלק על הפסוק 'וישא משלו'). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד