פרשת מטות מסעי – ימי בין המצרים

"חמשה דברים ארעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד וְהֻבְקְעָה העיר ושרף אַפּוֹסְטֹמוֹס את התורה והעמיד צלם בהיכל. בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר. משנכנס אב ממעטין בשמחה" (משנה תענית ד, ו).

ויש להתבונן, מדוע כל כך הרבה צרות ורעות באו על עם ישראל במשך הדורות דווקא בימי שבעה עשר בתמוז ותשעה באב?

הסטרא אחרא שולט בשלושת החודשים טבת תמוז ואב 

יעקב ועשו היו תאומים, ואחרי שבאו לעולם חילקו ביניהם את חודשי השנה. יעקב לקח את החודשים הראשונים של השנה ניסן אייר וסיון. ואילו עשו הרשע לקח את החודשים תמוז אב (זוהר פרשת יתרו דף עח ע"ב ד"ה יעקב נטיל ברזא. וראה שם שעשו הרשע היה צריך לקחת את אלול אך יעקב אבינו לקח אותו ממנו) וטבת ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קעד ע"א ד"ה 'תמוז אב וטבת' מהרמ"ק). כאשר לקיחת החודשים על ידי עשו הרשע הכוונה היא לסוד ה'סטרא אחרא' השולט ('טור ברקת' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו על שו"ע או"ח סימן תקנא אות ד) בחודשים אלו (עפ"י 'מעשה רוקח' על המשניות מסכת תענית פרק ד דף מה ע"ב בספר ד"ה חמשה דברים). וראיה לדבר הן שלושת הימים הקשים שיש בהם לעם ישראל – עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, תשעה באב ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קעד ע"א ד"ה 'תמוז אב וטבת' מהרמ"ק). לכן מפטירין לפני תשעה באב שלוש הפטרות של פורענות כנגד אותם שלשה חדשים שנמסרו לידיו של עשו הרשע ('תפארת שלמה' לשבת נחמו ולחמשה עשר באב ד"ה נחמו נחמו עמי).

הס"מ תופס את ישראל בחודש אב שנאמר "בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ" (ירמיה ב, כד) (פירוש 'מטה אהרן' לר' אהרן דרשן דף סב ע"ב המובא בספר 'חלוקא דרבנן' ד"ה ביד חזקה שתים) כלומר שנקבע כי ישראל ילכדו בחודש אב (רש"י ירמיה ב, כד ד"ה כל מבקשיה). לכן הוכפלו בו הצרות של ישראל (פירוש 'מטה אהרן' לר' אהרן דרשן דף סב ע"ב המובא בספר 'חלוקא דרבנן' ד"ה ביד חזקה שתים) ונחרב בית המקדש ('תפארת שלמה' לשבת נחמו ולחמשה עשר באב ד"ה נחמו נחמו עמי) פעמיים (עפ"י משנה תענית ד, ו). אמנם לא ניתן לס"מ כל החודש אלא רק תשעה ימים ראשונים (זוהר פרשת יתרו דף עח ע"ב ד"ה יעקב נטיל ברזא, 'טור ברקת' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו על שו"ע או"ח סימן תקנא אות ד) שבו הוא שולט ('זכר דוד' מאמר שלישי דף קסט ע"א פרק נג ד"ה אמנם מה שקבעו) ולא יותר (זוהר פרשת יתרו דף עח ע"ב ד"ה יעקב נטיל ברזא). וכאשר יש בחודש תמוז שלושים יום יחד עם תשעת הימים הראשונים של חודש אב, זה עולה שלושים ותשע יום כנגד שלושים ותשע קללות שהתקללו אדם הראשון וחוה והנחש הקדמון בראשית הבריאה, וגם כנגד ל"ט מלקות ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת יתרו דף עח ע"ב אות ג).

בשלשת החודשים טבת תמוז ואב שׁוֹרֶה דין קשה בעולם (זוהר פרשת שלח לך דף קעד ע"א ד"ה ותצפנהו, זוהר שמות דף יב ע"א ד"ה ותהר האשה ותלד בן) וזמנים אלו הם ימי הרעה המוכנים להשׁרות רע ודין על ישראל ('טור ברקת' שו"ע או"ח סימן תקמט אות א ד"ה יסוד הצומות, 'זכר דוד' מאמר שלישי פרק צד דף ש ע"א ד"ה וזמן הזה מזומן, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק מו דף קמו ד"ה ואיך לא נבוש). אמנם מתוכם עשו הרשע אחז בעיקר את ימי חסרונות הלבנה של החודשים תמוז ואב, וזה משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף עח ע"ב ד"ה 'ניסן אברהם' מהרמ"ק) ושאר ימי החודש נאבדו ממנו. וכך נשאר לו עשרים ואחד יום שהם ימי 'בֵּין הַמְּצָרִים' ('מדרש תלפיות' ענף חילוק חדשים ד"ה זוהר פרשת יתרו), ימי רעה ('זוהר חדש' על שיר השירים דף עה כ"ב מדרש הנעלם ד"ה 'וינאץ השקד' עיי"ש) צער וצרה ('זכר דוד' מאמר שלישי דף קמה ע"ב ומ"מ אלו הימים ימי צער וצרה) הרמוזים בתיבות 'תמוז אב' שהן גמטריא 'בֵּין הַמְּצָרִים' עם עוד תשע כנגד האותיות ('יין הרֹקח' לבנו של 'מעשה רֹקח' והובא בסוף ספרו של אביו בליקוטים ד"ה בגמרא דתענית).

בשמותיהם של החודשים טבת תמוז ואב נרמז דינם הקשה 

ימי טבת הם ימים קשים כפי שנאמר במבול "וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" (בראשית ח, ה), "הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי" – הוא חודש טבת שאז "נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" הם הרי החוֹשך המקוּללים אשר נראו אז בתוקפם ועשו רעות לעולם (זוהר פרשת פנחס דף רנט ע"א ד"ה עד החדש העשירי). ושליטת 'החוֹשך' בימי חודש טבת נרמזים על ידי הלילות הארוכים שיש בחודש זה, שהשטן שולט בהם ('אמרי נועם' לר' מדזי'קוב לחנוכה במאמר 'חנוכה ר"ח טבת' דף סא ע"א טור א). ועוד השם טבת מורה על סכנה כי הוא מלשון "טְוָת" שפירושו 'עינוי נפש' כמו בפסוק שנאמר על המלך אחרי שזרק את דניאל לגוב האריות "אֱדַיִן אֲזַל מַלְכָּא לְהֵיכְלֵהּ וּבָת טְוָת וְדַחֲוָן לָא הַנְעֵל קָדָמוֹהִי וְשִׁנְתֵּהּ נַדַּת עֲלוֹהִי" (דניאל ו, יט) ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ד ד"ה 'והוא מלשון' ועפ"י ביאור 'יד יהודה' שם) שפירושו "כי הלך המלך להיכלו ולן בתעניתו, וכלי זמר לא הובאו לפניו ושנתו נדדה עליו" (רש"י דניאל ו, יט, 'מצודת ציון' דניאל ו, יט). ואות ב' מתחלפת באות ו' כי הן שוות במבטא ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ד ד"ה והוא מלשון).

חודש 'תמוז' יש בו התגברות 'הדינים' התקיפים כאש. לכן נקרא בשם 'תמוז' שהוא לשון 'חימום' ו'היסק' ('שם משמואל' פרשת מטות שנת תרע"ה ד"ה ולפי דרכנו יש לפרש). ונרמז בראשי תיבות הפסוק "תּוֹצִיאֵנִי מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ לִי כִּי אַתָּה מָעוּזִּי" (תהלים לא, ה) שיוצא 'תַמֻז' בכתיב חסר, כי הוא החודש אשר דרגות הטומאה מסיתים ומפתים לדרגות הקדוּשה, וישראל מבקשים שיוציאם ה' יתברך מ"רֶשֶׁת" זו של המקטרג בחודש זה. לכן גם בגשמיות רואים שיש בחודש זה יותר חרקים מעופפים המתפרצים ועוקצים ועוסקים במלאכתם (הרמ"ד וואלי סדר הזמנים והכוונות דף תקנג בנושא 'בענין חדש תמוז' ד"ה תוציאני מרשת זו). ומטעם זה לא עמד דוד המלך בנסיון עם בת שבע כי זה היה בחודש תמוז, ואילו היה בחודש אחר לא היה נכשל בו ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת עקידה דף קפב ע"ב ד"ה והגאון הגדול). וכן נאמר "וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז" (יחזקאל ח, יד) כי הנשים אז היו מיחסות למזל החודש ההוא את הדברים הרעים שקרו לישראל, והיו מבכות את אותו החודש רע המזל שאסף עליהם את הרעות בעונשים אלוקיים לכובד עוונותיהם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף קמה ע"א ד"ה כל המעיין).

חודש אב נקרא בשמו כדי להורות על עניין הקללה, שהרי העולם לא נברא באות א' אלא באות ב' שנאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) כי האות א' מורה על 'ארוּר' ואילו האות ב' מורה על 'ברכה' (ראה גמ' ירושלמי חגיגה דף י ע"א פרק ב הלכה א). ואילו חודש זה מתחיל באות א' כי היה בו קללה וארירה לכל ישראל, שבו נחרב בית המקדש וגלו ישראל מארצם. ומחמת קללת חודש אב ממעטים בשמחה כאשר הוא נכנס (ראה משנה תענית ד, ו) וגם נמנעים מלהיות נידונים עם הגוי בחודש זה כי מזלם של ישראל רע ('טור ברקת' לר' חיים הכהן הלכות תשעה באב על שו"ע סימן תקנא אות א, 'זכר דוד' מאמר שלישי פרק מז ד"ה ימעט השמחה). על חודש זה נאמר "בה' בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ אֶת חֶלְקֵיהֶם" (הושע ה, ז) "ֹאכְלֵם חֹדֶשׁ" – הוא חודש אב (רש"י הושע ה, ז) המעוּתד לצרות ישראל, שהוא "יֹאכְלֵם" בחורבן בית ראשון ובחורבן בית שני. וגם יִפָּגְעוּ ממנו "חֶלְקֵיהֶם" שהם אנשי הגלוּת בארצות מגוריהם, כי גם שם לא יונח להם בחודש זה ('זכר דוד' מאמר שלישי דף קנח ע"א פרק נא סוף ד"ה אהה ליום מר).

משה רבינו היה מוסתר על ידי השכינה בחודשים טבת תמוז ואב

מחמת הסכנה בשלושת החודשים של טבת תמוז ואב, היה צריך להסתיר בהם את משה רבינו לפני בואו לעולם וכך לשומרו מ'כוחות הדין' (זוהר פרשת שלח לך דף קעד ע"א ד"ה ותצפנהו שלשה ירחים, זוהר פרשת שמות דף יב ע"א ד"ה ותהר האשה ותלד בן). וכך היה הדבר, שיוכבד התעברה במשה רבינו לעת זקנותה בששה בסיון הוא היום שבו עתידה להינתן התורה על ידי משה רבינו ואשר גם נקראת על שמו שנאמר "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים" (מלאכי ג, כב), כי מקור מחצב נשמתו של משה גרם שהתורה ונשמתו 'תאומים' הם ל'היוולד' באותו היום, ורמז לכך כי חודש סיון מזלו הוא 'תאומים'. עמרם אביו של משה לא ידע שיוכבד אשתו התעברה כי לא הוכר עוברה, ואדרבא חשש שתתעבר מפני גזירת היאור "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שמות א, כב). לכן שילח אותה מביתו למשך שני החודשים תמוז ואב ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ד ד"ה אף לא עברתו).

אחרי שעברו שלשה חודשים מתחילת עיבורה ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ד אות מ) בתוך חודש אלול, עמרם חשב כי פסקה גזירת היאור והחזיר את יוכבד אשתו. חודש זה רמוז בפסוק "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (שיר השירים ו, ג) שהוא עת דוֹדים, ומזלו מזל בתולה הַמּוֹרֶה לבעלה כי שבה לימי עלומיה. אחר כך עברו עוד כמה חודשים, אך עדיין לא הכירו הבריות בעוּברה של יוכבד כי היה חומר העוּבר הזה שבקרבה מן הָאוֹרָה של מעלה כפי שנאמר עליו ביציאתו לעולם הזה "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (שמות ב, ב) ולכן כשהיה בבטן אמו הוא לא תפס מקום כלל. יוכבד ילדה בשבעה לחודש אדר ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ד ד"ה וכשחשבו שפסקה) לאחר שהושלמו תשעה חודשי לידה בששה באדר ונכנסו יום אחד בתחילת החודש העשירי ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ד אות מה). וכך כל העולם היה חושב שיוכבד ילדה למקוטעין כלומר לאחר ששה חודשי הריון בלבד, אך לא כך, כי היא השלימה הריונה וילדה ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ד ד"ה וכשחשבו שפסקה).

משה רבינו נסתר בחודשי תמוז ואב של תחילת הריונו, שהרי העולם לא ידע שאמו מעוברת והיא אף שוּלחה מביתה. וכן הוא נסתר על ידי השכינה בחודש טבת, כי הוא היה החודש השמיני להריונו וחודש זה מסוכן לוולד ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ד ד"ה וכשחשבו שפסקה) שנעשה בו על פי רוב חלש בכוחו. ולמשה רבינו היה כפל סכנה בחודש טבת, מצד היותו החודש השמיני להריון וגם שהיה חודש טבת שהוא עצמו מסוכן ('יד יהודה' על 'מאמר חקור דין' חלק ג פרק ד אות מז). לכן נאמר על משה "וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים" (שמות ב, ב) (ראה זוהר פרשת שלח לך דף קעד ע"א ד"ה ותצפנהו שלשה ירחים, ראה זוהר פרשת שמות דף יב ע"א ד"ה ותהר האשה ותלד בן) והכוונה היא לשכינה הקדוֹשה שהצפינה את משה רבינו ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ד ד"ה וכשחשבו שפסקה) ופרשׂה כנפיה להגן על מושיען של ישראל שהיה בסכנות גדולות ועצומות ('יד יהודה' על 'מאמר חקור דין' חלק ג פרק ד אות נא) במשך אותם שלשה חודשים שמדת הדין מתוחה ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ד ד"ה וכשחשבו שפסקה) והס"מ שולט בהם ('ליקוטי שושנים' דף ו ע"ב ד"ה איתא בפליאה). ומחמת הסתרתו באותה העת, לא יכלה זכותו לעכב אחר כך את חורבן בית המקדש שהיה עתיד להיות בחודשים האלו. וזה היה לטובת ישראל כדי שה' יתברך יְכַלֶּה חמתו בעצים ובאבנים ולא בישראל ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ג פרק ד).

שד מסוכן הנקרא 'קטב מרירי' שולט בימי בין המצרים

בין י"ז בתמוז לתשעה באב שולט ('במדבר רבה' פרשת נשא יב, ג ד"ה אמר רב הונא, 'מדרש תנחומא' פרשת נשא אות כג, 'איכה רבה' פרשה א אות כט) שֵׁד (רש"י ברכות דף ה ע"א ד"ה קטב מרירי) הנקרא 'קטב מרירי' ('במדבר רבה' פרשת נשא יב, ג ד"ה אמר רב הונא, 'מדרש תנחומא' פרשת נשא אות כג) שעליו נאמר "מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" (דברים לב, כד) (רש"י דברים לב, כד ד"ה וקטב מרירי). שלטונו של השד הוא בשעות הצהרים (רש"י ברכות דף ה ע"א ד"ה קטב מרירי) מסוף השעה הרביעית ועד תחילת השעה התשיעית ('איכה רבה' א, ג בשם ר' לוי) שנאמר "מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם" (תהלים צא, ו) (גמ' פסחים דף קיא ע"ב, 'רבינו בחיי' פרשת נשא פרק ז, א ד"ה ובמדרש ויהי ביום). ולכן הוא נקרא 'קֶּטֶב' שפירושו 'חוֹתך' על שחותך את עיקר עיצוּמוֹ של היום ('עץ יוסף' לר' חנוך זונדל בן יוסף על איכה רבה א, ג ד"ה דהוא גזיז סוגיא, 'מתנות כהונה' לר' יששכר בער כ"ץ על איכה רבה א, ג ד"ה דהוא גזיז סוגיא) כאשר החוֹם בוֹער ('ילקוט ראובני' לר' אברהם ראובן הכהן סופר פרשת וישלח דף סא ד"ה הספירה התשיעית). ו"יָשׁוּד" שבפסוק פירושו שהוא 'שוֹדד' ('עץ יוסף' לר' חנוך זונדל בן יוסף על איכה רבה א, ג ד"ה דהוא גזיז סוגיא) את חוזק שליטת השמש (מהרז"ו על איכה רבה א, ג ד"ה גזיז סוגיא). ומקום הליכתו של השד הוא לא בצל ולא בחמה אלא בצל הסמוך לחמה ('איכה רבה' פרשה א אות כט, 'ילקוט שמעוני' ספר דברים רמז תתקמה ד"ה כל רדפיה).

קטב מרירי דומה בראשו לעגל ('מדרש תנחומא' פרשת נשא אות כג, 'ילקוט ראובני' פרשת כי תשא דף קו ע"ב ד"ה 'מצאתי בספר הקוסמים' בשם ספר ציוני על התורה, 'רבינו בחיי' פרשת נשא פרק ז, א ד"ה ובמדרש ויהי היום) וקרן אחת יוצאת מתוך מצחו ('מדרש תנחומא' פרשת נשא אות כג, 'רבינו בחיי' פרשת נשא פרק ז, א ד"ה 'ובמדרש ויהי היום' ושם כתב שהקרן יוצאת מתחת למצחו) כל גופו עשוי מלא קליפוֹת, מלא שׂערוֹת ומלא עיניים. ובליבו קבועה לו עין אחת ('במדבר רבה' פרשת נשא יב, ג ד"ה אמר רב הונא, 'איכה רבה' פרשה א אות כט, 'ילקוט שמעוני' דברים רמז תתקמה ד"ה כל רדפיה) וגופו מתגלגל כמו כדור ('מדרש שוחר טוב' הנקרא 'מדרש תהלים' במזמור צא ד"ה מדבר באפל יהלוך). וכל אדם או בהמה שרואים אותו אין להם חיים ('במדבר רבה' פרשת נשא יב, ג ד"ה אמר רבה הונא, 'מדרש תנחומא' פרשת נשא אות כג) ונופלים ומתים ('איכה רבה' פרשה א אות כט, 'מדרש תנחומא' פרשת נשא אות כג, 'ילקוט שמעוני' דברים רמז תתקמה ד"ה כל רדפיה). וכמו שהיה עם חזקיה שראה את 'קטב מרירי' ומיד נפל על פניו ('מדרש שוחר טוב' הנקרא מדרש תהלים במזמור צא ד"ה מדבר באפל יהלוך) ומת ('במדבר רבה' פרשת נשא יב, ג ד"ה אמר רבה הונא) (בספר 'יסוד יוסף' לרבו של 'קב הישר' כתב שאם רואה אדם את קטב מרירי יכוון שם קדוש 'חסחסי"ה' והוא לא יזיק לו בשום דבר. ושֵׁם זה הוא משמותיו של מלאך מט"ט והוא בגימטריא "מִקֶּטֶב" (תהלים צא, ו) כי מציל מהיזק שלו. עיי"ש).

קטב מרירי יכול לפגוע במי שהולך יחידי (שו"ע או"ח סימן תקנא סעיף יח), מסוף ('באר היטב' שו"ע או"ח סימן תקנא סעיף יח) שעה רביעית ועד (שו"ע או"ח סימן תקנא סעיף יח) תחילת ('באר היטב' שו"ע או"ח סימן תקנא סעיף יח) השעה התשיעית ביום (שו"ע או"ח סימן תקנא סעיף יח). ומחמת שלטונו של קטב מרירי נאמר "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א, ג) ('איכה רבה' פרשה א אות כט, 'ילקוט שמעוני' ספר דברים רמז תתקמה ד"ה כל רדפיה), כי ימים אלו נעשים מסוכנים מאוד מפני שליטת 'קטב מרירי'. אך לא רק קטב מרירי אלא גם מזיקים אחרים שולטים מאוד בימים אלו ש'בין המצרים'. לכן ימים אלו רעים מאוד לְחֳלָאִים שונים, ואם כלבים נושכים בהם אז נשיכתם נשיכת שׂרף וארס, כי הכלבים נעשים אז שׁוטים. וגם טבע הימים הללו שחם בהם עד מאוד וזה עצמו גורם לחולאים קשים וקדחות השׂורפות את האדם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר השלישי דף קמו ע"א ד"ה ובימים האלה המזיקים). זה הטעם שבימים אלו מצליחים מאוד הכשפים, וכמו שנעשה עגל הזהב בעזרת כשפים ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת פנחס דרוש ד ד"ה גם על זה אמר) ביום שבעה עשר בתמוז ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' דף לא ע"ב ד"ה עשב תבנית שור).

קטב מרירי היה מקליפתו של בלעם הרשע ('מגלה עמוקות' מהדורה בתרא בלק דרוש ד ד"ה זה שאמר) ומכוחו ('מגלה אופנים – רנב אופנים' אופן קז). לכן בלעם ביקש לקלל את ישראל בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, בהם 'קטב מרירי' מוֹשל (ספר 'מתתי-ה' פרשת בלק דף נד ע"ב ד"ה וכדי לבאר היאך, 'לקט שמואל' לר' שמואל פיבש הכהן בערך 'אומות' דף יז ע"ב אות ג), שכל עניינו של בלעם היה דווקא בימי 'בין המצרים' ונרמז אצלו בפסוק "גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה" (במדבר כב, כד) ('מגלה עמוקות' מהדורה בתרא פרשת בלק דרוש ה ד"ה ובג' מקומות אלו). אך ה' הפך לו את הקללה לברכה שנאמר "וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה" (דברים כג, ו) כי הוא העביר אותו שינסה לקללם בחודשים אלול ותשרי במקום בחודשים תמוז ואב. וזה נרמז בתיבות "אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה" – כי "אֶת" ראשי תיבות 'אב תמוז' שבהם רצה בלעם לקללם אך ה' לא נתן בידו והעבירו לחודשים 'אלול תשרי' ושָׁם זה הפך לברכה. וזה היה כפי רצונו של בלק בן צפור אשר חשב שהוא זמן מתאים יותר ולכן ביקש "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה" (במדבר כב, ו), "אָרָה" ראשי תיבות 'אלול ראש השנה' (ספר מתתי-ה פרשת בלק דף נד ע"ב ד"ה וכדי לבאר, 'לקט שמואל' בערך 'אומות' דף יז ע"ב אות ג).

הסטרא אחרא החטיא והכשיל את המרגלים בימי בין המצרים

המרגלים יצאו לרגל את ארץ ישראל ביום עשרים ותשעה בסיון וחזרו בערב תשעה באב, כך שמשך הליכתם היה בחודשים תמוז ואב בהם שולט הס"מ ('ליקוטי שושנים' לר' שמשון מאוסטרופולי דף ו ע"ב ד"ה איתא בפליאה). לכן אמר להם משה רבינו "וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים" (במדבר יג, כ), "וְהִתְחַזַּקְתֶּם" – כנגד הס"מ, משום ש"הַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים" הרומזים לשלטונו של הס"מ. כי האותיות שהם "בִּכּוּרֵי" כלומר קודם כל אות בתיבה "עֲנָבִים" למעט האות י', הם אותיות שמו המלא של הס"מ. וכך לפני האות ע' – יש אות ס', לפני האות נ' – יש אות מ', לפני האות ב' – יש אות א', לפני האות ם' – יש אות ל' ('מזבח אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת שלח לך דף קסא ע"א ד"ה 'והתחזקתם ולקחתם' בשם רבו של ר' משה אשכנזי). והרמז לשמו של הס"מ הוא דווקא בתיבה "עֲנָבִים" על שם תחילתו, כי בראשית הבריאה הנחש הקדמון שהוא הס"מ החטיא את אדם הראשון כאשר סחט ענבים מעץ הדעת וגרם לו לשתות ('מזבח אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת שלח לך דף קסא ע"א ד"ה והתחזקתם) (להרחבה על חטא שתיית הענבים של עץ הדעת ראה מאמרינו לפרשת האזינו – 'איסור יין נסך').

כאשר יצאו המרגלים לרגל בארץ ישראל זה היה בסוף חודש סיון, כשעדיין לא היה שלטון לס"מ באותו החודש. לכן נאמר על המרגלים בתחילה "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (במדבר יג, ג) ('לקוטי שושנים' לר' שמשון מאוסטרופולי דף ו ע"ב ד"ה איתא בפליאה), "כֻּלָּם אֲנָשִׁים" – לשון חשובים שהיו אנשים כשרים באותה השעה (רש"י במדבר יג, ג ד"ה כולם אנשים). ורק אחר כך כאשר תרו את הארץ מתחילת חודש תמוז והלאה משך ארבעים יום שנאמר "וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם" (במדבר יג, כה) אז שלט בהם הס"מ, אשר שמו רמוז קודם לאותיות התיבה "עֲנָבִים" בפסוק "וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים" (במדבר יג, כ) ('לקוטי שושנים' לר' שמשון מאוסטרופולי דף ו ע"ב ד"ה איתא בפליאה). והס"מ הוא זה שבלבל את המרגלים ('מזבח אליהו' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת שלח לך דף קסא ע"א ד"ה 'והתחזקתם ולקחתם' בשם רבו של ר' משה אשכנזי) עד אשר חטאו והוציאו דיבת הארץ רעה שנאמר "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא" (במדבר יג, לב) (להרחבה על חטא המרגלים ראה מאמרינו פרשת שלח לך – 'שליחות המרגלים').

ניתנה רשות לסטרא אחרא להיכנס ביום תשעה באב למקום המקדש

בעת שהגיע זמן חורבן בית המקדש גברו מאוד 'הדינים' ו'המקטרגים' בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב ('מאור ושמש' פרשת בלק ד"ה והנה יודע שבעתים הללו) והתקרבה 'הקליפה' מכל קצוות הסובבות את אויר ארץ ישראל, ונפסק השפע והדבקוּת אשר לארץ ישראל עם 'ירושלים של מעלה' ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן רצה ד"ה 'אך כשגרמו חובין' בשם 'טוב הארץ' ממהרח"ו), ונפתחו המחיצות אשר עולות עד כסא הכבוד ומבדילות בין ארץ ישראל לחוץ לארץ ולא מאפשרות בדרך כלל לשׂרי אומות העולם הרוחניים להיכנס פנימה ('ילקוט חדש' ערך ארץ ישראל וחוצה לארץ אות נד ד"ה מביא בשם זוהר). ואז ניתנה רשות למלכות 'הסטרא אחרא' להיכנס לארץ הקדוֹשה ולהחריב את בית המקדש (זוהר פרשת ויגש דף רי ע"ב ד"ה ודא איהו דכד חובין, 'טוב הארץ' לר' נתן שפירא דף ה ע"ב ד"ה ועתה נבאר). ולא האמינו אומות העולם שכך יהיה ותשלוט 'הקליפה' במקום המקדש שנאמר "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כֹּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (איכה ד, יב) אלא שהעוונות גרמו לכך שנאמר "מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים" (איכה ד, יג) ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן רצה ד"ה 'אך כשגרמו חובין').

האויבים נכנסו להיכל ('חומת אנך' להחיד"א מלכים ב' פרק כה על הפסוק 'בשבעה לחודש') של בית המקדש הראשון ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי חיוב זכירת החרבן דף קסא ע"ב ד"ה אחרי הודיע ה' לנו) ביום השביעי בחודש אב, וקלקלו בו בשמיני ובתשיעי באב. ואז סמוך לחשיכה הוצת בו האוּר ('חומת אנך' מלכים ב' פרק כה על הפסוק 'בשבעה לחודש') שנאמר "אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב" (ירמיה ו, ד) (זוהר פרשת ויחי דף רל ע"א ד"ה תא חזי כד אתחרב). אמנם מה שהיה נראה כי נשרף בית המקדש ('חומת אנך' מלכים ב' פרק כה על הפסוק 'בשבעה לחודש') הראשון ('זכר דוד' מאמר שלישי חיוב זכירת החרבן דף קסא ע"ב ד"ה אחרי הודיע ה' לנו) ביום עשירי באב אין זה היה האמת, כי אין לסטרא אחרא שלטון בעשירי באב ('חומת אנך' מלכים ב' פרק כה על הפסוק 'בשבעה לחודש') וגם לא היה יכול לשלוט במעשי ידיו של שלמה המלך ('מאמר חיקור דין' חלק א פרק כו עיי"ש שכך הובטח לשלמה המלך), אלא המקדש כולו עלה ונגנז במרומים ('מגלה עמוקות-רנב אופנים' אופן פז, 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק א פרק כו) והקב"ה הביא לְבֵנִים ועפר וסיד ממקום אחר בארץ והניחם שם שֶׁיֵּרָאוּ כאבני המקדש ('עמודיה שבעה' עמוד שלישי סימן יד ד"ה 'ובדרך אחר' מספר ההיכלות, 'חומת אנך' מלכים ב' פרק כה על הפסוק 'בשבעה לחודש') ובאו ארבעה מלאכים ממרום ובידם לפידים של אש, ונתנו את האש בארבע זוויות ה'היכל' ושרפו אותו ('זכר דוד' מאמר שלישי דף קסא ע"ב ד"ה אחרי הודיע ה') לעיני האויב ('חומת אנך' מלכים ב' פרק כה על הפסוק 'בשבעה לחודש').

אמנם בבית המקדש השני כן שלטו האומות שנאמר "שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ" (תהלים עד, ח) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי חיוב זכירת החרבן דף קסא ע"ב ד"ה אחרי הודיע ה' לנו). אך שריפתו היה ישועה לישראל שה' שפך חמתו על עצים ואבנים, לכן גם אז לא היה נחשב ששלט עליו הסטרא אחרא בעשירי באב ('חומת אנך' להחיד"א מלכים ב' פרק כה על הפסוק 'בשבעה לחודש' עפ"י טעם ראשון). ומכל מקום הם לא שלחו את ידיהם כלל ביסודות בית המקדש (ראה זוהר פרשת פקודי דף רמ ע"ב ד"ה תא חזי אינון אבנין), לפי שבנה אותן דוד המלך עליו השלום ולא היו יכולים האויבים לשלוט במעשה ידיו. ובני אדום הרשעים היו מתייעצים להרוס את יסודות בית המקדש השני ולשׁרשׁ אחריהם אך לא עלתה בידם שנאמר "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ" (תהלים קלז, ז), כלומר שרק היו "אֹמְרִים עָרוּ עָרוּ" אך לא עשו כן בפועל, כי היסודות נגנזו. לכן חורבן בית המקדש השני היה יותר חמור וקשה מחורבן בית המקדש הראשון, כי בראשון הוא 'נשרף' על ידי מלאכים ולא היה כל כך פגם ובזיון, ואילו בית שני ניצת על ידי השונאים שהבעירו בו את הבעירה ושרפוהו ממש והתקיים "הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ" (תהלים עט, ד) ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי חיוב זכירת החרבן דף קסא ע"ב ד"ה אחרי הודיע ה' לנו).

הסטרא אחרא נמצא בשיא כוחו ושלטונו ביום תשעה באב 

כל זמן שלא נבנה בית המקדש כאילו הוא נחרב, והסטרא אחרא 'קונה' את שלטונו בימי 'בין המצרים' ('זרע שמשון' על התורה בחלק קינות דף מט ע"ב ד"ה מדרש רבה גלתה). וכך בכל שנה ושנה הסטרא אחרא שהוא צד עשו הרשע מרים ראשו בחודש אב ואומר "יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא), ומשׂטין על ישראל ומתנחם עליהם להורגם ('שער המלך' לר' מרדכי מווילקאטש שער הרביעי פרק א ד"ה אבל להרבות השמחה). לכן נהגו מנהג יפה ('טור ברקת' על שו"ע או"ח סימן תקנא אות יא ד"ה וכל מי שאוכל בשר במקו') לא לאכול בשר בימים אלו על מנת לא להגביר את כוחו של הסטרא אחרא ('טור ברקת' על שו"ע או"ח סימן תקנב אות ג) באכילה זו, כיוון שהיא חלקו ('טור ברקת' על שו"ע או"ח סימן תקנא אות יא ד"ה וכל מי שאוכל בשר במקו'). שכשם שרוחו ונשמתו של האדם באים מצד הקְדוּשָה (עפ"י זוהר פרשת שלח לך דף קע ע"א ד"ה אי חסידא קדישא) הרי שחלק הבשר בגופו של האדם בא מצד הסטרא אחרא (זוהר פרשת שלח לך דף קע ע"א ד"ה אי חסידא קדישא, 'טור ברקת' על שו"ע או"ח סימן תקנב אות ג). ועוד ממעטים בחודש אב במשא ומתן (ראה שו"ע או"ח סימן תקנא סעיף ב) לומר בזה כי צריך כוח גדול להתגבר על סטרא אחרא ('טור ברקת' הלכות תשעה באב על שו"ע סימן תקנא אות ב ד"ה והנה אמר).

וכן לא לובשים בגדים חדשים לבנים או צבועים בשבוע שחל בו תשעה באב כי כנגד זה מתעוררת עצבוּת למעלה וזה מגביר את כוח הסטרא אחרא ('טור ברקת' הלכות תשעה באב על שו"ע סימן תקנא אות ו ד"ה כלים חדשים). וכן בערב תשעה באב לא נופלים על פניהם בתפילת המנחה כי אז הוא עת ההתעוררות של 'הקליפה' אשר חוזר וניעור כמו בזמן שעשה את כל הצרות הרעות לישראל, ואין ראוי להכחיש אותו בשיא כוחו על ידי נפילת אפיים, על דרך שנאמר "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (דברים כה, ד) ('טור ברקת' הלכות תשעה באב על שו"ע סימן תקנב אות יב ד"ה אין אומרים תחינה). ותלמידי חכמים בטלים ממלאכתם ביום תשעה באב, כי על ידי עסק בט"ל מלאכות שהוא כנגד ל"ט קללות שהתקללו אדם וחוה נמשך מזה גם שפע למטה ל'קליפות' שהם ל"ט קללות, וכשנמנעים ממלאכה לא יורד שפע אצלם. וכל אדם שיכול למעט בעסק המלאכה בתשעה באב ימעט, ובזה ממעט את השפע מהקליפות באותו היום ('טור ברקת' לר' חיים הכהן מארם צובא על שו"ע או"ח סימן תקנד אות כב ד"ה מקום שנהגו).

יום תשעה באב הוא היום בו שולט מלאך הס"מ (זוהר פרשת וישלח דף קע ע"ב ד"ה בגין דאית בבר נש, 'מדרש לפירושים' דרוש ל"א לבין המצרים דף קז ע"א ד"ה ובזה נלע"ד) ורמז לכך בפסוק "וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים" (במדבר יג, כ), כי לבד משמו של מלאך סמא"ל הקודם לאותיות ע'נ'ב'ם ורומז שהוא שולט בימי בין המצרים, עוד יש בתיבה "עֲנָבִים" את האות י' שהאות הקודמת לה היא ט', ובאה לרמוז על שלטונו של הס"מ ביום ט' באב בכל שנה ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש כ' לשבת תשובה דף קח ע"א ד"ה ובהכי ניחא לי). כיון שיום תשעה באב נמסר ל'קליפות' ויש להם בו אחיזה יתירה, לכן אירע בו חורבן בית המקדש הראשון והשני, נלכדה העיר ביתר ונחרשה העיר ירושלים. וכמו שיום הכיפורים הוא יום עליון וקדוֹש בקדוֹשה של מעלה יותר מכל השנה והוא הַחַיּוּת של כל השנה והמובחר שבכולן לקדוּשה עד שאין לשטן רשות לקטרג ביום זה, כך "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים" (קהלת ז, יד) יום תשעה באב הוא היום המובחר לסטרא אחרא, להיות לו אחיזה יתירה ביום זה ולכן אירעו בו מאורעות קשים לישראל ('מאור ושמש' לר' קלונימוס קלמן אפשטיין תחילת פרשת וישלח ד"ה על כן לא יאכלו) (להרחבה על שליטתו של הס"מ ביום זה ראה מאמרינו לפרשת וישלח – 'איסור אכילת גיד הנשה').

הסטרא אחרא שולט בתשעת הימים הראשונים של חודש אב. לכן על עיקר זה קבעו את יום התענית לחורבן ביום התשיעי בחודש אף שההיכל נשרף ביום עשירי באב, לפי שעיקר שליטת הסטרא אחרא הוא בתשעה לחודש ולא יותר ('טור ברקת' על שו"ע או"ח סימן תקנח אות א ד"ה כך אמר ריב"ז). וכך הוא גם בעניינים הגשמיים שתכף אחר התענית של תשעה באב מותרים לכבס הבגדים, וכן מותרים לספר שׂערות הראש כי השׂערות הן סוד כוחות הרע של עשו הרשע "אִישׁ שָׂעִר" (בראשית כז, יא) וארבע מאות איש עמו, ועתה שעבר תשעה באב ואין עוד שליטה ל'סטרא אחרא' כאמור, אז מותרים לספר השׂערות כדי לדחות 'הקליפה' למטה ('טור ברקת' על שו"ע או"ח סימן תקנא אות ד). וזה גם הטעם שנוהגים בנחמה בתשעה באב לקראת ערב, כי כבר אין לסטרא אחרא עוד אחיזה בקודש עם סיומו של תשעה באב ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף עח ע"ב ד"ה 'ניסן אברהם' מהרמ"ק) והחל מהיום העשירי לחודש אב כבר אין לו יותר שום שליטה ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש כ' לשבת תשובה דף קח ע"א ד"ה ובהכי ניחא לי).

יום תשעה באב מזומן לפורענות ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף קנח ע"א ד"ה אהה ליום מר, 'שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י חלק ב' פרשת שלח לך אות קעא) ובלילו נגזר על דור המדבר שימותו ('זכר דוד' מאמר שלישי דף קנח ע"א ד"ה אהה ליום מר) ונקבע להם אותו היום בכיה לדורות (גמ' סוטה דף לה ע"א בשם ר' יוחנן). יום זה הוא יום מר ויום שוֹאה ענן וערפל, שאירעו בו מאורעות קשים גם במשך הדורות שאחרי חורבן המקדש ובהם כמה גֵּרוּשִׁים וּשְׁמָדוֹת. ביום זה נחרבה העיר אלכסנדריאה שבמצרים עִם קהל גדול של יהודים שהיו שם. בו ביום נעשה גרוּש יהודי צרפת בשנת כל"ה לבריאת העולם. וכן לאחר שגזר מלך ספרד לגרש את כל היהודים אשר במדינות מלכותו, תשעה באב היה יום היציאה מספרד. ומלך ספרד לא ידע מאומה מהזמן הזה ורק מן השמים כיוונוהו לקיים "בה' בָּגָדוּ כִּי בָנִים זָרִים יָלָדוּ עַתָּה יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ אֶת חֶלְקֵיהֶם" (הושע ה, ז) "יֹאכְלֵם חֹדֶשׁ" – הוא חודש אב (רש"י הושע ה, ז) שכל הגזירות הן בחודש אב וביום תשעה באב ('זכר דוד' מאמר שלישי דף קנח ע"א ד"ה אהה ליום מר). ועתיד יום זה להיפך "לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה" (זכריה ח, יט) ו"עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיה נב, ח) במהרה בימינו, אמן.