פרשת עקב – מקור נשמות הגרים

התורה מצוה לאהוב את הגרים כפי שנאמר "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה: וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים י, יח – יט). וכן היא מזהירה בכמה מקומות אזהרות נוספות על הגרים (זוהר סבא דמשפטים דף צח סוף ע"ב ד"ה בכמה דוכתין) כמו איסור ללחוץ את הגר שנאמר "וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כג, ט) וכן איסור הונאת הגר ואהבתו שנאמר "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ: כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא יט, לג - לד).

ויש להתבונן, מאיפה באות נשמותיהם של הגרים אשר במשך הדורות הן מצטרפות אל שאר נשמות עם ישראל הקדושות?

ניצוצות הקדושה של הגרים נפלו לקליפה בתחילת הבריאה

בחטא אדם הראשון נפלו ניצוצות של קדוּשה ('מאיר בת עין' ר' מאיר ביקייאם פסחים פרק ו סימן מא ד"ה והנה גר נקרא מי שעומד במקום, פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו אות יט, פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' חלק ד תחילת פרק ג, 'נחלת בנימן' על טעמי המצוות מצוה מב ד"ה ועוד נראה טעם למה התירה) אל תוך 'הקליפה' ('מאיר בת עין' ר' מאיר ביקייאם פסחים פרק ו סימן מא ד"ה והנה גר נקרא מי שעומד במקום, פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו אות יט, 'נחלת בנימן' על טעמי המצוות מצוה מב ד"ה ועוד נראה טעם למה התירה) שהיא הטומאה (פירוש 'יואל משה' על 'מאמר אם כל חי' חלק ג סוף סימן ו), כמו 'נְסֹרֶת שֶל חָרָשִׁים' (פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' חלק ד תחילת פרק ג), והם ניתנים במשך הדורות בתוך גופות של גוים ('אגרא דפרקא' למהרצ"א מדינוב אות פג בשם הרמ"ז) כפי שנרמז בפסוק "וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי" (תהלים קה, יג)  על כך שהם מתהלכים בין הגוים ('תפארת שלמה' פרשת נצבים ד"ה כי אתם ידעתם את אשר ישבנו) ותחת שלטון השׂר הרוחני של אותה האומה, על אף שאין הם שייכים לחלקו כמו שאר בני אומתו ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן רנה ד"ה מה יקר חסדך).

כל הגוים שעתידים להתגייר נקראים בשם 'גרים' שנאמר "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר" (שמות כג, ט) וזה מחמת הניצוצות שבהם (פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד תחילת פרק ג) כי כל מי שדר במקום שהוא לא מקומו נקרא בשם 'גר', וכך הם אותם הניצוצות שמקומם ושורשם באמת הוא במקום 'הקוֹדש' ('מאיר בת עין' ר' מאיר ביקייאם פסחים פרק ו סימן מא ד"ה והנה גר נקרא מי שעומד במקום) ואילו הם נמצאים במקום 'הקליפה' ('מאיר בת עין' ר' מאיר ביקייאם פסחים פרק ו סימן מא ד"ה והנה גר נקרא מי שעומד במקום, פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר חקור דין' חלק ד תחילת פרק ג) בין אומות העולם ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת שלח לך אות כ). ובמשך הדורות נעשה באותם הניצוצות 'תקנת השבים' להשיבם ('נחלת בנימן' על טעמי המצוות מצוה מב ד"ה ועוד נראה טעם למה התירה), והם הם הגרים שמתגיירים (פירוש 'יואל משה' על 'מאמר אם כל חי' חלק ג סוף סימן ו), אשר שוֹרשם מן הקדוּשה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק טו ד"ה ומעתה חל עלינו) והם חוֹזרים אליה ('אור החיים הקדוש' ויקרא יט, לד. ראה 'מאירת עינים' לתלמיד הרמב"ן פרשת בראשית ד"ה ויה"ב שנ"ר דעת"ו קבלתי כי כל אותן אנשים).

לכן נאמר על הגרים "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא יט, לד) "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם" – ששווים הם הגרים לישראל, "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" – משום שגם נפשותיהן של עם ישראל היו מעורבות בתוך קליפות מצרים בין האומות ('אור החיים הקדוש' ויקרא יט, לד) עד שחמל עליהם הקב"ה והוציאם מתחת יד הקליפה בכוח גדול ויד חזקה, כשם שהוא חומל גם על הניצוצות הטובים שבגרים הללו אשר נפלו ביד 'הקליפה' ומוציאם משם כדי להחזירם לשורשם (הרמ"ד וואלי פרשת משפטים פרק כב על הפסוק 'וגר לא תונה ולא תלחצנו'). ועל דרך זה גם נאמר "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כג, ט) ('יד יהודה' על מאמר חקור דין חלק ד תחילת פרק ג). וכן מטעם זה הצטווּ לאהוב את הגר שנאמר "וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" (ויקרא יט, לד), כלומר הגר הוא מנצוצי הקדושה שבאומות העולם, וזה "כָּמוֹךָ" שהרי גם אצלכם התבררו נצוֹצי קדושה בגלות מצרים ('חומת אנך' להחיד"א פרשת קדושים אות יא).

אברהם ושרה הולידו את נשמות הגרים בזמן היותם עקרים

בשעה שאברהם ושרה היו עקרים, הם היו מולידים נשמות של גרים על ידי זיווגם ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קסח עא ד"ה 'כסא דעבדין' ממהרח"ו, 'אור החיים הקדוש' פרשת תזריע יב, ב ד"ה אשה כי תזריע. וראה זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה רב מתיבתא אמר) בכוונות היחודים שלהם ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו). כלומר שעל אף ששרה לא היתה יולדת בגשמיוּת, הרי שבכל זיקה וזיקה היא ואברהם כן היו מולידים 'נשמות' בלי גוף גשמי ('אור החיים הקדוש' פרשת תזריע יב, ב ד"ה 'אשה כי תזריע' עיי"ש) על מנת שאלו יתווספו לגרים כשיבואו להידבק בעם ישראל. וזה מה שנאמר על אברהם ושרה "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית לך לך יב, ה), שזה לא נאמר רק על הגרים הגשמיים שהם גיירו ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו) אשר קיבלו עליהם לא לעבוד עבודה זרה ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו, ופירוש 'יד יהודה' על 'מאמר אם כל חי' חלק ג סימן ו אות יח), אלא גם על כל באי עולם שעתידים להתגייר לגמרי ולהיות 'גרי צדק' ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו) עד ימות המשיח ('ילקוט חדש' בחלק 'אברהם וכל הדורות שבימיו' אות מ ד"ה  'מאריך הרבה' מהרמ"ע מפאנו, 'מגלה עמוקות' פרשת ויצא ד"ה ויצא יעקב מבאר שבע, 'מגלה עמוקות' פרשת וישב ד"ה וישב יעקב בארץ).

לכן אמרו רבותינו "אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים" (ראה רש"י בראשית יב, ה) ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו), לפי שהנשמות שעורר אברהם היו לגרים הזכרים, והנשמות שעוררה שרה היו לגיורות הנקבות. ולזה נאמר "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית לך לך יב, ה), "עָשׂוּ" לשון עשייה ממש, שבסוד זיווגם עשו 'נשמות' ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת לך לך אות יג בהגהה ד"ה יש בזה הפסוק גם כן) והתיבה "הַנֶּפֶשׁ" שבפסוק מלמדת על כך (זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה רב מתיבתא אמר). ודווקא "חָרָן" היתה מקום המוכן להמציא נשמות לגרים ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ח). וכך כל זמן שהיו אברהם ושרה בחרן (זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה רב מתיבתא אמר) ולא הולידו בגשמיוּת ('פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך אות טו בשם גורי האר"י והרמ"ע מפאנו) הם היו מולידים ברוחניוּת נשמות לגרים (זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה רב מתיבתא אמר, 'אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה 'איבין רצה לומר' ממהרח"ו). ולכן הגרים נקראים 'גרי צדק' כנגד אברהם אבינו שמכונה בשם "צֶדֶק" שנאמר "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ" (ישעיה מא, ב) ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת בא אופן הי"ב ד"ה הטעם השמיני. וראה 'בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן פרשת לך לך דף יד ע"ב טור ב שגרים כמו גרי אריות וגרי אנוסים וכו' אינם נקראים 'גרי צדק' לפי שאינם נקראים גרים כלל).

וליצירת נשמות אלו רמזה התורה בפסוק "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כג, ט), כאשר "יְדַעְתֶּם" הוא לשון זיווג כמו "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן" (בראשית ד, א) ('עץ החיים' לר' יהודה בן חנין על טעמי המצוות דף יב ע"א במצוה י' בפירוש ד"ה וע"ד האמת דע). וזה מה שנאמר אצל שרה אמנו "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית יא, ל), שחזר ואמר "אֵין לָהּ וָלָד" אחרי שכבר נאמר שהיא "עֲקָרָה" כדי ללמד כי ולד גשמי לא היתה מולידה אבל נשמות (זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה רב מתיבתא,, 'אגרא דכלה' למהרצ"א מדינוב פרשת נח על הפסוק 'אין לה ולד') רוּחָנִיּוֹת לגרים ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה 'איבין רצה' ממהרח"ו) בגבהי מרומים ('אגרא דכלה' פרשת נח על הפסוק 'אין לה ולד') כן היתה מולידה (זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה רב מתיבתא, 'מאיר בת עין' לר' מאיר ביקייאם על גמ' ברכות פרק א' ד"ה 'גם בענין שרה' בשם האר"י בליקוטי תורה). ועוד נאמר "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ" (בראשית טז, א), כלומר לאברהם היא לא ילדה אבל ילדה נשמות לגרים 'בכוֹח'. זה גם מה שאמרה שרה לאברהם "הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת" (בראשית טז, ב), שכוונתה כי וודאי היא יולדת אבל רק 'בכוֹח', ואילו היא רוצה ללדת גם 'בפוֹעל' ('פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך אות טו).

אברהם ושרה הכינו נשמות לגרים שיהיו ראויות להידבק בזרעו של בנם יצחק, כדי שעל ידי זה יהיה גאולה לחטא הקדוּם ('מאמר אם כל חי' חלק ג סימן ו) שבו נדחו ונפלו 'הניצוצות הקדושים' לתוך הקליפות (פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר אם כל חי' חלק ג סימן ו אות יט). וה' רמז לאברהם כי יבואו על ידו גרים שנאמר "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" (בראשית כב, יח) וכן שנאמר "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג) ('ילקוט חדש' ערך גרים אות יג ד"ה ענין נאה בענין הגרים). וזה גם מה שנאמר "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" (בראשית טו, יג) כלומר ה' הודיעו שמהזרע שקודם לידת יצחק 'נולדו' גרים ('זרע ברך' מהדורה בתרא תחילת פרשת יתרו דף לב ע"ב ד"ה וכן מה שכפל, 'ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' ערך אבות אות רעט ד"ה 'כי גר יהיה זרעך' בשם ברכת שמואל), בכל אותם השנים שהיו הוא ושרה עקרים ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד 'המגלה עמוקות' תחילת פרשת תולדות ד"ה 'במדרש רבה' בשם ראשונים). וכיון שאברהם אבינו גרם לקלוט ולהביא תחת כנפי השכינה את כל הגרים שבהם 'הניצוצות הקדושים' שהתפזרו באוּמות, לכן נקרא שמו אברהם "כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית יז, ה) ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תחילת פרשת חיי שרה ד"ה אכן הענין הוא אפשר).

הגרים נקראים על שם אברהם ושרה שמהם שורש נשמתם הקדושה

אברהם נקרא 'ראשון לגרים' כי הוא התקין את כל הנפשות של הגרים עד סוף הדורות ('מגלה עמוקות' לר' נתן שפירא פרשת לך לך ד"ה אמר במחזה בלשון תרגום) ומכוחו של אברהם שהוא אב הגרים יש לגרים שייכות לקדוּשה. לכן הגרים שהצטרפו במשך הדורות אל עם ישראל יכולים להגיד "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ" בנוסח הבאת הביכורים למקדש שנאמר "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לה' אֱלֹקֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" (דברים כו, ג) (ראה גמ' ירושלמי מסכת ביכורים דף ג ע"ב פרק א הלכה ד), לפי שגם הם משורש הנפש אשר עשה אברהם בחרן, וכאילו שאברהם ילד אותם ('ישראל קדושים' לר' צדוק הכהן מלובלין דף לט ע"ב ד"ה ואברהם נק' אב העולם). וכן הוא באמירת התיבות "וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ" שבברכת אבות בתחילת תפילת שמונה עשרה, שגם גרים אומרים אותן כאשר כוונתם לאברהם כי ממנו שוֹרשם, והוא "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית יז, ה) ('מחשבות חרוץ' לר' צדוק הכהן מלובלין דף פה ע"ב ד"ה והכל עצות השם יתברך) הכוונה לכל הגרים בעולם שנכנסים תחת כנפי השכינה ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק צא דף רנד ע"א ד"ה ואם הוכחנו). ולכן גם נהגו לקרוא את הגרים והגרוֹת בשמות אברהם ושרה (ראה פשט לשון הזוהר פרשת לך לך דף צו ע"א תו דכתיב כה יהיה זרעך) ('לב אריה' מגילת רות אות א), כי לפי האמת מהם הם באו ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק צא דף רנד ע"א ד"ה ונראה לי הפעוט).

ועל דרך זה היו שני חכמים במשנה שנקראו 'בֶּן בַּג בַּג' ו'בֶּן הֵא הֵא' שהיו גֵּרִים ושמם היה 'אברהם' על שם אברהם אבינו ראש הגרים. אך כדי להכיר מהי שמועתן של כל אחד מהחכמים ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת ויקרא דף ב ע"א ד"ה 'עוד יתכן לומר אומרו חביב עלי' בשם מפרשי המשנה) כך שיבדילו ביניהם ('זכר דוד' מאמר ראשון דף רנד ע"א ד"ה וכ"כ הר"ב מדרש שמואל), וכן כדי להסתירם מפני המלשינים ('מדרש שמואל' על פרקי אבות ה, כד סוף ד"ה 'ואפשר עוד שבא לדבר על לב' בשם ר' יעקב בן הרא"ש 'בעל הטורים') רבותינו הפכו את שמותיהם והם נקראו בכינוי הרומז לאברהם כפי שנאמר במשנה "בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ דְּכֹלָּא בָהּ וּבָהּ תֶּחֱזֵי וְסִיב וּבְלֵה בָהּ וּמִנַּהּ לֹא תָזוּעַ שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה: בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא" (ראה פרקי אבות ה, כב – כג), 'בֶּן בַּג בַּג' – התיבה 'בַּג' עולה בגמטריא חמש לרמוז על האות ה' שנוספה לשם אברהם. וכן 'בֶּן הֵא הֵא' – לומר שהוא בנו של האות ה' שנוספה לאברהם ('עיני העדה' פרשת ויקרא דף ב ע"א ד"ה 'עוד יתכן לומר אומרו חביב עלי' בשם מפרשי המשנה, 'שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת גרים אות יד. וראה גמ' חגיגה דף ט ע"א מעשה עם בר הי הי והתוס' שם ד"ה בר). והוכפל האות בשמם כנגד שתי אותיות ה' שנוספו לאברהם ולשרה (עפ"י תוס' חגיגה דף ט ע"א ד"ה בר הי, 'מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת בלק דרוש ב ד"ה גם רמז על אלו).

בשעת מתן תורה אותן נשמות גרים עמדו יחד עִם ישראל בהר סיני (ראה גמ' שבת דף קמו ע"א בשם רב אשי) (פירוש 'יואל משה' על 'מאמר אם על חי' חלק ג סוף סימן ח בביאור דברי הרמ"ע מפאנו, 'רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן מלובלין אות נא ד"ה וזה ענין החודש, 'דברים אחדים' להחיד"א דרוש יב שבת תשובה ד"ה ובאופן אחר יראה בהקדם' עפ"י רבותינו) כפי שנאמר אז "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (דברים כט, יד) (גמ' שבת דף קמו ע"א בשם רב אשי). מטעם זה רבותינו כינו את הגֵּר בשם 'גר שנתגייר' (ראה גמ' שבת דף סח ע"ב ודף קלה ע"א, ראה גמ' פסחים דף צב ע"א, ראה גמ' ראש השנה דף לא ע"ב ועוד) ולא אמרו 'גוי שנתגייר', כדי להורות שנשמתו כבר היתה במעמד הר סיני בעת שקיבלו ישראל את התורה, ומאז שהתה זמן רב מאוד עד ששבה לעם ישראל בתוך גֵּר ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת כ ערך גר אות ג, 'שמחת הרגל' להחיד"א דף מח ע"ב ד"ה ישראל בטח בה'. וראה ב'תפארת שלמה' פרשת נצבים ד"ה כי אתם ידעתם את אשר ישבנו). ואין בלקיחת הגוי שהתגייר גזל מידי השׂר הרוחני של אותה האומה, כי הוא כבר היה שייך לקדוּשה על ידי 'ניצוץ קדוּשה' שבו, ורק נדחה בגלל חטא אדם הראשון לבין האומות ('חומת אנך' להחיד"א על ספר הושע פרק יד ד"ה ישבו יֹשבי בצילו, 'אשל אברהם' על טעמי המצוות לר' אברהם טובייאנה דף לב ע"א ד"ה אפשר לפרש).

ישנן קצת נשמות של גרים שנעשות על ידי עקר ועקרה או זקן וזקנה שאינם יכולים להוליד כמו שהיה אצל אברהם ושרה ('זרע ברך' פרשת יתרו ד"ה אמנם הענין הוא על פי הקדמה, 'שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י בערך גרים אות ו), וזה נמצא בכוחם של הצדיקים בזיווגם הקדוֹש ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה 'איבין רצה לומר' ממהרח"ו, עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף יג ע"א ד"ה 'פקודא תמינאה' מהרא"ג, 'אגרא דכלה' למחבר 'בני יששכר' פרשת נח על הפסוק 'אין לה ולד', 'אגרא דפרקא' למחבר 'בני יששכר' אות פג בשם הרמ"ז, 'מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא שפתי רננות פרק כז ד"ה ראה כמה גדול). מטעם זה גם אשה מעוברת או מניקה מותרת לבעלה אף שאינה יולדת, ואין זה נחשב לבטלה כי בטוּב כוונתם לשם שמים ('פרדס רימונים' להרמ"ק שער הנשמה פרק ט ד"ה ועתה יתגלה לנו) ומחשבותיהם הטובות ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף גרים ד"ה לוחות הברית בשם השל"ה הקדוש) יוּכלוּ להוליד למעלה ('אגרא דכלה' למחבר 'בני יששכר' פרשת נח אות ל ד"ה אין לה ולד) ברוּחניוּת ('פרדס רימונים' להרמ"ק שער הנשמה פרק ט ד"ה ועתה יתגלה לנו) נשמות לגרים, כמו שהולידו אברהם ושרה ('פרדס רימונים' להרמ"ק שער הנשמה פרק ט ד"ה ועתה יתגלה לנו. וראה בזה על יצחק ויעקב ב'מגלה עמוקות' פרשת ויצא ד"ה או יאמר ג' מיני בנים יש).

גר שמתגייר מקבל נשמה קדושה שבאה מתחת כנפי השכינה

רק גוי שמלובשים בו בחינת 'הניצוצות הקדושים' יבוא להתגייר, כי בלעדיהם לא יתכן שיתקרב 'הרע הגמור' אל 'הטוב הגמור' ('מאור עינים' לר' מנחם נחום מצ'רנוביל פרשת כי תבוא ד"ה אך דנודע כי כל חיות העמים). וכשמגיע העת אז הניצוצות שהיו בתוך גופו של הגוי מתעוררים לצאת מן הטומאה ומשתוקקים אל הקדוּשה ('אגרא דפרקא' למהרצ"א מדינוב אות פג מהרמ"ז) ומעוררים אותו לשוב אל מקורו ולהתגייר. ואחרי שהגר מל וטבל ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא דף רנג ע"ב תחילת פרק צא ד"ה יקרא הגר), יוצאת נשמה אחת מנשמות הגרים שהתעכבה והמתינה לאותו הגר בהיכל תחתון בגן עדן ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה 'איבין רצה לומר' ממהרח"ו) והולכת אל תחת כנפי השכינה, ואז השכינה מנשקת לאותה הנשמה (זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה וכד מתגיירא, 'פירושי ר' אליעזר מגרמייזא על התורה' בחלק הוספות פרשת שמות ד"ה בהיכל אחר יש דבורה, 'אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה 'איבין רצה לומר' ממהרח"ו) אשר מקבלת אוֹרה והשפעה ושלימוּת מכוח אותו הנישׁוּק ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה 'איבין רצה לומר' ממהרח"ו) ונעשית קדוֹשה כשאר נשמות ישראל ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לד ד"ה ואמנם ר' עקיבא).

על ידי ברית המילה של הגר הוא מופרש מן הטומאה שנדבקה בניצוץ הקדוש שבו ('זכר דוד' לר' דוד ממודינא דף רנג ע"ב תחילת פרק צא ד"ה יקרא הגר) ועל ידי הטבילה במקוה טהרה הוא עובר מרשות הטוּמאה אל רשות הקדוּשה, כמו שמטבילים כלים הנקנים מן הגוי כדי להעבירם לקדוּשה (הרמ"ד וואלי ויקרא יג על הפסוק 'באש תשרפנו את אשר בו הנגע'). וכל זמן שהגר לא טבל הרי שהוא עדיין לא נקרא 'גר' (ראה רמב"ם הלכות איסור ביאה פרק יג, ג) כי כאשר הוא היה גוי תחת יד השׂרים 'החיצוניים' הרוחניים הם השליטו עליו כוחות חיצוניים טמאים ולא מצאה 'הקדוּשה' מקום לחוּל עליו שהרי 'הקדוּשה' ו'הטוּמאה' צרוֹת זו לזו. ואילו כאשר מכניסים אותו לתוך המים שׁם יד הקדוּשה כן שולטת עליו, כפי שאמר ה' "כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי" (ישעיה מג, ב) ('נחלת בנימן' לר' בנימין וואלף על טעמי המצות מצוה יד ד"ה אמור מעתה). ובעודו בתוך המים תלמידי חכמים מודיעים לו שוב מקצת מצווֹת קלות ומצווֹת חמורות (גמ' יבמות דף מז ע"ב. ראה שו"ע יורה דעה רסח סעיף ב) ובזה 'מעמיסים' עליו את המצווֹת ('נחלת בנימן' על טעמי המצות מצוה יד ד"ה אמור מעתה) והוא מצדו מקבל עליו אז 'עוֹל מצווֹת' (רש"י ביבמות דף מז ע"ב ד"ה ומודיעין אותו), ובצאתו מהמים לא יכולה 'הקליפה' לחזור ולשלוט עליו כי כבר קיבל עליו את אדנוּת הבורא בקבלת המצווֹת ('נחלת בנימן' על טעמי המצות מצוה יד ד"ה אמור מעתה).

באותה השעה שנשלחת הנשמה אל הגֵּר, מסלקים מעל הגר את החלק הרוחני הלא טהור שהיה בו מצד היותו גוי ('האלשיך הקדוש' ויקרא יט, לג) ונשארת בו רק 'נפש הגר' ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לד ד"ה ואמנם ר' עקיבא) שזה ניצוץ הקדוּשה (עפ"י פירוש 'יד יהודה' על מאמר חקור דין חלק ד תחילת פרק ג) שהחזיר אותו למוטב ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לד ד"ה 'ואמנם ר' עקיבא' ועיי"ש עוד על הנפש שנשארת בו). באותה השעה הגר נעשה כמו אדם שנולד מחדש וכפי שאמרו רבותינו "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" (ראה גמ' יבמות דף כב ע"א) ('האלשיך הקדוש' ויקרא יט, לג) וזה מכוח הנשמה החדשה שניתנה בו ('נזר הקודש' על בראשית רבה לט, כא ד"ה אם מתכנסין) וכפי שרמזה התורה בפסוק "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם" (דברים כד, יז) שנכתבו התיבות "גֵּר יָתוֹם" בלי אות ו' ביניהם, כדי ללמד שגר שהתגייר הוא כמו קטן שנולד ('בעל הטורים' דברים כד, יז). לכן אם הגר מת והניח בנים שנולדו לו בהיותו גוי ולא הניח בנים שנולדו לו בהיותו גר, אז כל הנכסים שלו במותו הם הפקר וכל הקודם זוכה בהם (ראה שו"ע חושן משפט סימן ערה, א). כי הירושה עוברת לפי שייכות הנשמה של האב אל הבן, ואין קשר בין נשמתו החדשה של הגר לבין בניו הגוים (עפ"י 'מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא בחלק אמרי נעם פרק כח ד"ה זכינו בזה לדעת).

והועיל ויצא הגר מטומאתו ונכנס אל קדושת ישראל, לכן גם שב 'הצלם' שלו להיות 'צלם אלקים' כמו שאר ישראל ('ספר הקנה' במצות אהבת הגר ד"ה ענין יראת המקום) במקום 'הצלם' הטמא (זוהר פרשת אמור דף קד ע"ב ד"ה אבל ישראל קדישין) מצד 'אלהים אחרים' שיש לגוי ('דבר בעתו' לרב מרדכי ששון בחלק ליום שישי ד"ה עוד אמרו אמר). כלומר אותו צלם שהיה לו מצד הטומאה והעבודה זרה בהיותו גוי שב חזרה למקומו, ואז נח עליו 'צלם אלקים' אחר טהור. ומחמת שהגר פשט את המלבוּש הנכרי ולבש לבוּש יקרוֹת של יהודי, לכן הזהירה התורה על הגר בעשרים וארבע מקומות ('מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה יד). והשכינה עצמה מכניסה את הגר תחת כנפיה כאשר היא רואה שהוא פרשׁ מהסטרא אחרא ובא להיכנס תחת כנפיה (הקדמת הזוהר דף יג ע"א ד"ה פקודא תמינאה) (להרחבה על ענין הצלם של ישראל והאומות ראה מאמרינו לפרשת שלח לך – 'הצלם של האדם').

לכן הקב"ה צריך לתת לגר שמתגייר "לֶחֶם וְשִׂמְלָה" כפי שנאמר "עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה" (דברים י, יח), לפי שמזונו של הגֵּר קודם שהתגייר היה ניתן לו על ידי השׂר הרוחני של האומה שהוא היה תחתיה ואילו עתה שהתגייר אינו צריך להיות ניזון יותר ממנו אלא מהשכינה, אבל הוא לא יכול לפי שאין לו מזון וחלק מהשכינה עד שייגזר עליו בראש השנה וביום הכפורים הבא יחד עם כל ישראל, שהרי מזונותיהם של כל אחד מישראל קצובים מראש השנה ואילו זה בא בתוך השנה. לכן ה' בודק אם יש בן ישראל שעשה איזה עוון שדינו לקפח את מזונו וכסוּתוֹ, ואז הוא נותן את חלקו של אותו בן ישראל לגר שהתגייר. וזה מה שנאמר "וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה" ולא נאמר 'נותן לו לחם ושמלה', כי ה' לא נותן לו ממנו יתברך אלא מחפש מאיזה אדם אחר לתת לו ('שפתי כהן על התורה' לתלמיד תלמידו של האר"י ז"ל פרשת עקב על הפסוק 'עושה משפט יתום', 'ימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ג אות תנה ד"ה גר).

'נשמות הגרים' מתחת כנפי השכינה ו'נשמות ישראל' מעל כנפי השכינה

נשמת הגר נשלחת מתחת כנפי השכינה ('האלשיך הקדוש' ויקרא יט, לג. וראה הקדמת הזוהר דף יג ע"א ד"ה 'כמה אכסדרין' לגבי החדרים שתחת כנפי השכינה לאומות השונות ואכמ"ל, 'מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת יתרו ד"ה אפשר לרמוז) אל הגוף של הגר ושוֹרה בו (זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה וכד מתגיירא, 'פירושי ר' אליעזר מגרמייזא על התורה' בחלק הוספות פרשת שמות ד"ה בהיכל אחר יש דבורה), והשכינה מצידה מכניסה את הגר תחת כנפיה (זוהר פרשת ויקרא דף יד ע"א ד"ה אמר רבי אלעזר) עם הימשכות הנשמה הקדוֹשה ממנה ('אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף יג ע"א ד"ה ולעאלא תחות גדפי' מהרמ"ק). ואז לאחר שהגר נימול (זוהר פרשת לך לך דף צו ע"א ד"ה תו דכתיב כה) ונכנס תחת כנפי השכינה ('מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות סוף מצוה תצד) הוא נקרא בשם 'גר צדק' (זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה וכד מתגיירא, זוהר פרשת ויקרא דף יד סוף ע"א ד"ה אמר רבי אלעזר, זוהר פרשת יתרו דף ע ע"א ד"ה תא חזי מה כתיב, 'שמחת הרגל' להחיד"א דף י ע"ב בחלק הקידוש ד"ה גם יתכן שרמז) כנגד השכינה הנקראת 'צדק' ('מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות סוף מצוה תצד, 'מאור עינים' פרשת שמות ד"ה ולזו המדרגה אינם יכולים).

אמנם אינו דומה בן ישראל שבא משורש וגזע קָדוֹשׁ לגר אשר בא משורש וגזע האומות המגוּעל בקליפוֹת קשוֹת. שהרי אצל ישראל נאמר "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת" (ירמיה ב, כא) ואילו אצל אומות העולם נאמר "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם" (יחזקאל כג, כ). ואף שלפני שהגר מתגייר שׁוֹרה עליו 'רוח הטומאה' ואחרי הגרוּת כבר שׁוֹרה עליו 'רוּח הקדוּשה', אך עם זאת הוא לא דומה לישראל שהם קדוֹשים בני קדוֹשים מגזעם ושוֹרשם (זוהר פרשת ויקרא דף יד ע"ב ד"ה דאמר רב המנונא סבא). לכן גם נשמתו של הגר אינה דומה לנשמת ישראל אשר נאצלת ממקום יותר גבוה לפני ולפנים ('כתם פז' על הקדמת הזוהר דף יג ע"א ד"ה פקודא תמינאה וד"ה ומאלה הכנפים) והיא "חֵלֶק" ממש מה' יתברך שנאמר "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ" (דברים לב, ט) ('מאור עינים' פרשת שמות ד"ה ולזו המדרגה אינם יכולים). וזה לעומת מדרגת נשמת הגר שנמוכה מישראל, אפילו אם הגר מדקדק במצוות יותר מישראל ('שמחת הרגל' להחיד"א דף י ע"ב בחלק הקידוש ד"ה גם יתכן שרמז). אמנם בנים שֶּׁיִּוָּלְדוּ לגר לאחר שיתגייר יזכו לנשמות ישראל ('אור החמה' על זוהר פרשת יתרו דף ע ע"א ד"ה 'ד"א הר ובית וגומר' מהרמ"ק כנלע"ד מלשונו) (להרחבה על מעלת נשמות ישראל ראה מאמרינו לפרשת ואתחנן – 'סגולת נשמות ישראל').

אין נשמת הגר במעלת נשמת ישראל ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין שישי נהר ד) ולא באה ממקומן ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה 'איבין רצה לומר' ממהרח"ו) שנשמות הגרים חוסות בהעלם והסתר ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת יתרו ד"ה אפשר לרמוז) תחת כנפי השכינה (הקדמת הזוהר דף יג ע"ב ד"ה ותו גיורין לית לון, 'מאור עינים' פרשת שמות ד"ה ולזו המדרגה אינם יכולים) וכפי שאמר בועז לרות המואביה "יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו" (רות ב, יא – יב) ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת יתרו ד"ה אפשר לרמוז) שזה בחינת 'עבד' לפני המלך ('מאור עינים' פרשת שמות ד"ה ולזו המדרגה אינם יכולים, 'אמרי נועם' על התורה פרשת יתרו ד"ה אתם ראיתם אשר עשיתי, ואילו נשמות ישראל הן למעלה מכנפי השכינה ('מאור עינים' פרשת שמות ד"ה ולזו המדרגה אינם יכולים, 'אמרי נועם' על התורה פרשת יתרו ד"ה אתם ראיתם אשר עשיתי) כפי שנאמר עליהם "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט, ד) ('אמרי נועם' על התורה פרשת יתרו ד"ה אתם ראיתם אשר עשיתי) וזה בחינת 'בן' לפני המלך. לכן גם אם גר יתקרב בתכלית ההתקרבות לפניו יתברך, מכל מקום הוא לא יהיה בחינת 'בן' כי אי אפשר להיות כך אלא למי שהוא חלק מהמלך ממש ('מאור עינים' פרשת שמות ד"ה ולזו המדרגה אינם יכולים).

לכן לא נהגו בישראל לקרוא את הבנים בשמות הגרים כמו 'יתרו' ו'אונקלוס' וכדומה וכל העושה כן אינו אלא מן המתמיהים, כי אין בחינת נשמות הגרים שוות לבחינת נשמות ישראל, שאלו מתחת כנפי השכינה וישראל מעל כנפי השכינה ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק צא דף רנו פרק צא ע"א ד"ה ובהיות ששמות בני אדם). ומטעם זה אמר האר"י ז"ל שאין לומר בנוסח התפילה של הזכרת נשמות ישראל "אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה" ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ג אות ח, 'מאור עינים' פרשת שמות ד"ה ולזו המדרגה אינם יכולים) לפי שנוסח זה הוא סכנה לנשמת המת ('מאור עינים' פרשת שמות ד"ה ולזו המדרגה אינם יכולים) על שמורידו לדרגת הגרים הנמצאים מתחת לכנפי השכינה ('של"ה הקדוש' מסכת שבועות תורה אור אות צו בהגהה ד"ה 'כי הגרים הם' בשם רבינו חיים ויטאל זצ"ל, 'מאור עינים' פרשת שמות ד"ה ולזו המדרגה אינם יכולים) ואילו ישראל בחינתם היא למעלה מכנפי השכינה ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ג אות ח מהאר"י ז"ל). לכן טוב בזה שתיקת האדם מדיבורו ('של"ה הקדוש' מסכת שבועות תורה אור אות צו בהגהה ד"ה 'כי הגרים הם' בשם רבינו חיים ויטאל זצ"ל). ואם רוצה יכול לבקש על נשמת המת שיהיה למעלה מכנפי השכינה ('מאור עינים' פרשת שמות ד"ה ולזו המדרגה אינם יכולים) "הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה" (אמנם ראה 'זכר דוד' מאמר ראשון דף רנו ע"ב סוף ד"ה 'אך מה שהזהיר' שכן יישב על פי הסוד את המנהג לומר 'תחת כנפי השכינה' עפ"י הרב 'מקדש מלך').

לא מקבלים גרים לעתיד לבוא כי אין עוד ניצוצות קדושים בגוים

ישנם גוים שמתגיירים לא לשם שמים כמו שהיו הגבעוֹנים והכּוּתִים אשר נקראו 'גרי אריות' על שהתגיירו מפחד האריות שנאמר "וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת" (ראה מלכים ב' פרק יז, כו) ('זרע ברך' פרשת יתרו ד"ה אמנם הענין הוא על פי הקדמה) וכן היו הגרים שהתגיירו בימי מרדכי ואסתר שעליהם נאמר "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם" (אסתר ח, יז) שכל אלו ודומיהם נפשותיהם מן 'הקליפה' ממש, ואין להם חלק 'בקדוּשה' ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה ויש גרים אחרים) ששבויה בין אומות העולם ('זרע ברך' פרשת יתרו ד"ה אמנם הענין הוא על פי הקדמה). מטעם זה מקבלים גוים שרוצים להתגייר ולבוא אל עם ישראל אבל מאיימים עליהם ומודיעים להם עונשם של עבירות, ואם יפרשו ולא ירצו להתגייר – שיפרשו, ואין מדקדקים בהם יותר מדי. והכל הוא כדי לבחון אם הם באים להתגייר כי יש בהם בחינת טוב שהוא 'הניצוץ הקדוש' ('מאור עינים' פרשת כי תבוא ד"ה אך דנודע כי כל חיות העמים) או שבאים מחמת שהם צריכים לישראל וכן מחמת שהם מפחדים מאיזה דבר, שעליהם נאמר "קשים גרים לישראל כספחת" (ראה גמ' קידושין דף ע ע"ב) ('כתם פז' על זוהר פרשת בראשית דף כד ע"ב ד"ה ועוד קשה כי וד"ה ויש גרים אחרים).

לכן לא מקבלים גרים בימות המשיח (גמ' יבמות דף כד ע"ב, זוהר פרשת קדושים דף פב ע"ב רעיא מהימנא ד"ה אמר ליה בוצינא קדישא) כי אז כבר יושלם הבירור של הטוב מהרע ('לקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל על מסכת יבמות ד"ה אין מקבלים גרים) ולא יהיו יותר ניצוצות קדושים בין האומות ('פרדס רימונים' להרמ"ק שער השערים פרק ג ד"ה הג' ענין גלות מצרים, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק טו ד"ה ומעתה חל עלינו), שהרי אין משיח בן דוד בא אלא עד שיכלו כל ניצוצות הקדושה שהם הגרים אשר נפלו בתוך עמקי הקליפות ('מדרש תלפיות' ענף בגדי כהונה ד"ה אך איחור הגאולה אומות העולם) ויבואו אל ישראל (ראה 'ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק יד דף כג ע"ב טור א ד"ה ההצעה הד', 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק טו ד"ה ומעתה חל עלינו). ובשל כך ה' גם פיזר את ישראל בגלוּת בין האומות ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק ב' פרשת תרומה ד"ה עוד אפשר דכיון) בכמה ארצות ובקצוי תבל ('זכר דוד' מאמר ראשון דף רנה ע"ב פרק צא ד"ה ומ"ש רז"ל בפסחים) כדי שיוציאו משם ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק ב' פרשת תרומה ד"ה עוד אפשר דכיון) ויקבצו איתם גרים (ראה גמ' פסחים דף פז ע"ב בשם בשם ר"א) ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק ב' פרשת תרומה ד"ה עוד אפשר דכיון. ראה 'חסד לאברהם' מעין שישי נהר ז ד"ה ולזה אין מקבלים) שיתווספו לעם ישראל ('זכר דוד' מאמר ראשון דף רנה ע"ב פרק צא ד"ה 'ומ"ש רז"ל בפסחים' מהרב 'מדבר קדמות').

כל הגרים שיתקבלו עד ימיו של משיח הם בקדוּשה ורק נדחוּ לבין אוּמוֹת העולם וחזרוּ ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק יד דף כג ע"ב טור א ד"ה ההצעה הד', 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק טו ד"ה ומעתה חל עלינו, עפ"י 'חומת אנך' להחיד"א על ספר הושע פרק יד ד"ה ישבו יֹשבי בצילו). אך אותם אלו שיבואו מזמן משיח והלאה כבר אינם מבני ישראל אלא מצד הטומאה ('ברית הלוי' פרק יד דף כג ע"ב טור א ד"ה ההצעה הד'), ולא יהיו בהם נשמות מן הקדוּשה אף אם יבואו ללמוד תורה, שכל ביאתם הוא משום מעלתן של ישראל באותה העת ששולחנם אז יהיה 'שולחן מלכים' ('מאור עינים' פרשת כי תבוא ד"ה אך דנודע כי כל חיות העמים) לכן חלילה להשחית אז את נחלת עבדי ה' על ידי קירבתם לישראל. אמנם עתידים אותם גוים ללכת מעצמם אחרי בני ישראל על מנת ללמוד ממעשיהם כדי שלא יבוא עליהם כליון חרוּץ. והם יהיו כוֹרמים וחקלאי שדה ועבדים לעם ה' שעליהם נאמר "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג, ט) ('ברית הלוי' פרק יד דף כג ע"ב טור א-ב ד"ה ההצעה הד'). במהרה בימינו, אמן.