פרשת כי תבוא – מצות הבאת ביכורים

התורה מְצַוָּה על הבאת הביכורים לירושלים שנאמר "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לה' אֱלֹקֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ: וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים כו, א – י) (ראה 'אלשיך הקדוש' תחילת פרשת כי תבוא).

ויש להבין, מדוע התורה הקדושה מצוה שעם ישראל יטרחו ויעלו מידי שנה בשנה את ראשית פירותיהם בסלים עד לירושלים?

פירות ארץ ישראל קדושים כי הם יונקים מהארץ הקדושה

פירות ארץ ישראל הם בקדוּשה ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין שלישי נהר כא ד" הנה יש להקשות, 'טוב הארץ' לר' נתן שפירא דף כב ע"ב ד"ה הנה יש להקשות, 'שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן עב דף יא ע"ב – יב ע"א ד"ה הנה יש להק') כלומר שעל אף שהם כולם גשמיים יש בהם 'קדוּשה ('לקוטי יקרים' למגיד ממעזריטש דף יג ע"ב ד"ה המשך פסוקים והיה כי תבוא) עליונה' המתלבשת בהם ('שם משמואל' פרשת בשלח שנת תרעט דף רכח טור ב ד"ה ולפי"ז י"ל דהמן שהיה ברי' חדשה), כי הארץ עצמה קדוֹשה ('מאור ושמש' פרשת עקב ד"ה או יאמר ארץ חטה ושעורה) יותר מכל הארצות, וכל פירותיה יוֹנקים ('באר מים חיים' פרשת שלח לך ד"ה ונראה שעל כן) מצד קדוּשתה ('מאור ושמש' פרשת עקב ד"ה או יאמר ארץ חטה ושעורה) שהוא מקום שליטתו והשגחתו של הקב"ה בעצמו ('באר מים חיים' פרשת שלח לך ד"ה ונראה שעל כן), מה שאין כן בחוץ לארץ ('טוב הארץ' לר' נתן שפירא דף כב ע"ב ד"ה הנה יש להקשות, 'שער החצר לרב דוד בן שמעון סימן עב דף יא ע"ב – יב ע"א ד"ה 'הנה יש' בשם 'טוב הארץ) שהוא מקום שליטת השׂרים של אומות העולם וכל הדברים הגשמיים בו הם 'חיצוניים' וטמאים ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן עב דף יא ע"ב – יב ע"א ד"ה הנה יש להק').

לכן בסיום 'ברכת מעין שלוש' הנוסח על פירות ארץ ישראל הוא "עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ" ואילו על פירות חוץ לארץ הוא "עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת" – בכדי להורות על קדושת הארץ השוֹרָה בפירות הגדלים דווקא בה ולא הגדלים בחוץ לארץ ('טוב הארץ' לר' נתן שפירא דף כב ע"ב ד"ה הנה יש להקשות). וזה נרמז גם בפסוקים "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא" (שמות ה, יא – יב) כי התיבות "מֵעֲבוּר הָאָרֶץ" שבפסוק השני מיותרות אחרי שכבר אמר בפסוק שקודם לכן "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ", אלא שחזר על התיבות כדי ליתן טעם לשביתת המן בארץ ישראל שנאמר בו "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת", שהטעם לכך "מֵעֲבוּר הָאָרֶץ" כלומר שפירות ארץ ישראל הם בקדוּשה, והרוחניות ששרתה על המן התלבשה בפירות אלו ('שער החצר' לר' דוד בן שמעון סימן עב דף יא ע"ב – יב ע"א ד"ה הנה יש להק').

וזה הטעם שבמדבר ירד לעם ישראל מן ולא אכלו מפירות חוץ לארץ, כי במדבר כל הדברים שבו הם מ'החיצונים' ו'הטמאים' הגדלים בארץ העמים שהם ממשלת השׂרים הרוחניים של אומות העולם, ועל כן אין פירותיהם כדאיים לקבל רוּחניוּת של קדוּשה כי אין גוף טמא נעשה כלי לקבל רוחניות קדוֹשה. ואף לשים את הקדוּשה של 'המן' בתוך פירות ומזונות במדבר אי אפשר, כי אז זה היה ניתן לישראל על ידי השׂרים הרוחניים של אומות העולם ודבר זה אינו שייך כלל ('חסד לאברהם' מעין שלישי נהר כא ד"ה הנה יש להקשות) במן, שהרי הוא בא משמים ואין לשׂרים הרוחניים חלק בו ('טוב הארץ' לר' נתן שפירא דף כב ע"ב ד"ה הנה יש להקשות). לכן הקב"ה נתן לעם ישראל שבמדבר את המן הרוחני ישר משמים כך שלשׂרי אומות העולם הרוחניים לא היה בו חלק כלל. אך לעומתם פירות ארץ ישראל הם כן על ידי הקדוּשה, לכן אותה הרוחניות של המן התלבשה בפירות הקדוֹשים, וכבר לא היה צריך שהמן ימשיך לרדת משמים גם בארץ ישראל ('חסד לאברהם' מעין שלישי נהר כא ד"ה הנה יש להקשות).

הוצאת פירות הארץ היא על ידי פעולות גשמיות של חרישה וזריעה ואף על פי כן נמשך על ידם קדושה עליונה. והכל לפי מדת הזכות והחובה של האדם ועל ידי התורה והתפילה על הגשמים ובברכת הארץ ('שם משמואל' פרשת בשלח שנת תרעט דף רכט טור א ד"ה ולפי"ז י"ל דהמן שהיה ברי' חדשה). ואז פירות ארץ ישראל מסוגלים להוסיף 'ריח' של יראת ה' באוכלם ('עירין קדישין' להאדמו"ר מורזי'ן חמשה עשר בשבט ד"ה 'אך באמת דבר גדול' בשם האר"י ז"ל( ולהוסיף לו קדוּשה על קדוּשה וחיוּת על חיוּת, ובתנאי שכוונתו להשׂביע את נפשו ונשמתו מחיוּת הרוחניות הקדוֹשה שבמאכל ההוא, כפי שנרמז בפסוק "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח, י), מה שאין כן אם אוכל לתאוות גופו ולמלאות את בטנו וכרסו ('באר מים חיים' פרשת שלח ד"ה ונראה שעל כן סיים הכתוב וד"ה 'ואכן אף על פי כן' ועיי"ש עוד בזה).

וכיון שפירות הארץ יונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ ובאכילתה ניזונים מקדושתה וטהרתה, לכן הזהירה התורה "וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם ישְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לה, לד), שאם יטמאו את הארץ אזי תימשך הטומאה גם בפירותיה היונקים ממנה. מטעם זה כאשר התרבתה הטומאה והסתלקה השכינה מקרב הארץ, כלומר ממה שה' היה שוכן בתוכה ממש בגוף הארץ, אז נמשך מזה שהסתלקה גם השכינה השׁורה בקרבם של ישראל ממש באוכלם מפירות היונקים מאותה טומאת הארץ, כי כאשר הטומאה נכנסה עם אכילת הפירות בתוך בני ישראל אז יוצאת כנגדה הקדוּשה מקרבם (ב"ח על הטור חלק 'אורח חיים' סימן רח סעיף ח ד"ה וכתב עוד ויש אומרים).

הביכורים היו רק משבעת המינים כי מעלתם וקדושתם גדולה מאוד

ישראל הצטוו לקחת ביכורים דווקא מבין שבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל (ראה גמ' פסחים דף נג ע"א) כלומר חיטים, שׂעורים, ענבים, תאנים, רימונים, זיתים, ותמרים ('רבינו בחיי' דברים כו, א-ב ד"ה והיה כי תבוא) שהם 'המלכים' על כל הפירות ('השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת כי תבוא תורה אור ד"ה הענין כי תכלית) והם עיקרי הפרנסה והמזון ('רבינו בחיי' דברים כו, א-ב ד"ה והיה כי תבוא). ונרמזו בפסוק העוסק בהבאת הביכורים שנאמר "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים כו, ב), שהתיבה "הָאֲדָמָה" נכתבה בה' הידיעה ללמד שיש להביא ביכורים רק מאותם שבעת המינים הידועים לארץ ישראל בשבחה ולא מפירות אחרים ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת כי תבוא ד"ה או ירצה בא לתרץ) כי דווקא אותם שבעת המינים התקדשו ('השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת כי תבוא תורה אור ד"ה הענין כי תכלית), וכפי שנרמז בתיבה "וְלָקַחְתָּ" שהיא בגמטריא 'בשבעה המינין' ('פירוש הרוקח' פרשת כי תבא דברים כו, ב ד"ה ולקחת מראשית).

שבעת המינים נאצלים משבע הספירות העליונות ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת כי תבוא ד"ה מראשית ארז"ל מראשית, 'שפתי כהן על התורה' פרשת עקב ד"ה ואפשר עוד לומר שאלו השבעה) והם כנגדן (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף יא ע"ב טור א ד"ה 'ואחר דתני ביכורים' בשם המגיד מישרים) לכן נזכר בפסוקים העוסקים בשבח הארץ שבע פעמים את התיבה "אֶרֶץ" שנאמר "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח, ז – ט). ומכיוון שהפסוקים מתחילים ומסיימים ב"אֶרֶץ טוֹבָה" לכן אמר דוד המלך עליו השלום "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" (תהלים קטז, ט) ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת עקב ד"ה ואפשר עוד לומר שאלו השבעה).

וכיון שהביכורים הללו מורים על קדוּשה גדולה, לכן הצטווּ לקחתם אל מקום הקוֹדש שהוא בית הבחירה וירושלים, ולאחר שהונחו שם יכלו הכהנים שהם קדושים לאלוקיהם לאוכלם שם ('השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת ראה תורה אור ד"ה נחזר לענין כי שרש הקדשה). וכשמביאי הביכורים היו מוליכים לירושלים את הטֶּנֶא ('ספר הליקוטים' לרב יחיאל היילפרין מחבר 'סדר הדורות' ערך תרומה אות כב מהילקוט בשם 'מגילת סתרים') שהוא הסל ('רבינו בחיי' דברים כו, ב ד"ה ולשון טנא) עם הפירות, היה נעשה לעולים נס והטֶּנֶא היה נישׂא מעצמו לכן נאמר "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים כו, ב), כלומר שלא נאמר בפסוק "ולקח הטנא בידו והלך" אלא רק "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ" – ללמד שלא היה צריך לשׂאת אותם ביד כי הם נישׂאו בנס ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין ערך תרומה אות כב מהילקוט בשם 'מגילת סתרים').

וכשהיו מתקרבים העולים עם הביכורים לירושלים, היו יוצאים לקראתם המושלים והסגנים והגזברים ('רבינו בחיי' דברים כו, א-ב ד"ה 'כתב הרמב"ם ז"ל' בשם הרמב"ם) וגדולי ירושלים לכבדם ('ספר החיים' לאחיו של המהר"ל בחלק 'ספר סליחה ומחילה' פרק ב), ולהקביל את פני השכינה שהיתה באה עמהם. ודבר זה דומה לכך שיש מצוה לצאת ולהקביל פני חכם הבא לעיר כדי לקבל את פני השכינה שבאה עמו ואשר ליוותה אותו כדי לשומרו ולהצילו מפני כמה מיני סכנות המצויים בדרך, ושבלעדיה לא היה ניצול מהם ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת כי תבוא אור לט' אלול ד"ה ורזא דביכורים וכל מילין). וכשנכנסו מביאי הביכורים לירושלים, היו עומדים לפניהם כל בעלי האומניות ושואלים בשלומם "אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום!" ('רבינו בחיי' דברים כו, א-ב ד"ה 'כתב הרמב"ם ז"ל' בשם הרמב"ם) ועמהם עמדו גם תלמידי החכמים כדי שהעולים יביאו ביכורים גם בפעם הבאה ('ספר חסידים' סימן תתקלא).

הבאת הביכורים למקדש היה כדי לתקן את 'הניצוצות הקדושות' שבהם

בעקבות חטא אדם הראשון נפלו 'ניצוצות קדושות' בכל מה שברא הקב"ה בעולמו ('מחשף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת כי תבוא ד"ה 'כי נמי והיה כי תבוא' בשם האר"י ז"ל) ועיקר גדול בעבודת האדם להעלות את ה'ניצוצות הקדושות' ('אור תורה' למגיד ממעזריטש פרשת כי תבוא ד"ה המשך הפסוקים)  הנמצאות בבריאה. כך עשה אברהם אבינו שהעלה 'ניצוצות קדושות' כדי לתקן את חטא אדם הראשון, וכך עשה גם יצחק אבינו וגם יעקב אבינו שהוליד שנים עשר שבטי ישורון. וכן הורו חכמי האמת שכל ענין יעקב עם לבן הארמי ומה ששיעבד אותו בעבור שתי בנותיו לאה ורחל ובעבור צאנו, היה כדי שיעקב יעלה את הניצוצות הקדושות שהיו אצלו. ומפני זה התגלגל שלבן רדף אחרי יעקב אבינו כשברח, כי עוד נשארו לו לתקן כמה ניצוצות קדושות. ואז כאשר ישב יעקב אבינו לאכול עם לבן כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל" (בראשית לא, מו) התעלו אותם הניצוצות באכילת יעקב עמו על הגל והוא 'הוציא בֹלעוֹ מפיו' ('מאור ושמש' פרשת כי תבא ד"ה אמנם נרמז בזה ענין פנימי) (להרחבה על הניצוצות הקדושות בצאנו של לבן ראה מאמרינו לפרשת ויצא – 'נשמות ישראל שבצאן לבן').

וזה גם היה ענין ירידת אבותינו למצרים בכדי להעלות ניצוצות קדושות, כי לשם התגלגלו כל הניצוצות של דור המבול ודור הפלגה. לכן ה' הבטיח לאברהם אבינו "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יד). וכך אכן היה ועלה בידם להוציא את כל הניצוצות הקדושות שהיו שם שנאמר "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות יב, לו) ואמרו רבותינו שעשו את מצרים "כמצולה שאין בה דגים" (ראה גמ' ברכות דף ט ע"ב בשם ריש לקיש) לרמוז שהעלו את כל הניצוצות שמצאו שם במצרים. וכן הוא בארץ ישראל ארץ חמדה טובה ורחבה, שמפני גודל חשיבותה וקדוּשתה מגולגלים שם ניצוצות גבוהות שעל ידם יש כוח להעלות גם ניצוצות קדושה של מקומות אחרים בעולם ('מאור ושמש' פרשת כי תבא ד"ה אמנם נרמז בזה ענין פנימי). ובכלל זה אחד מעיקרי עבודת האדם בהעלאת הניצוצות שבבריאה, הוא להעלות את הניצוצות שבצומח ('לקוטי יקרים' למגיד ממעזריטש דף יג ע"ב ד"ה המשך פסוקים והיה כי תבוא).

וזה טעם הבאת הביכורים אל הכהן במקדש ('מאור ושמש' פרשת כי תבא ד"ה וכן אירע לאבותינו כי בבואם) לברר הניצוצות שבתוכם בירור גדול ('מחשף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת כי תבוא ד"ה אי נמי והיה), כי כשאדם יורד אל תוך שדהו ורואה תאנה שביכרה הרי זה מורה שיש בתוכה 'ניצוץ קדוש' מגולגל אשר לו משפט הבכורה לצאת ולעלות קודם. והנה כל אדם צריך להיות ירא לנפשו מליגע בפרי ההוא, כי אולי לא יהיה ביכולתו להעלות את הניצוץ ההוא שבתוכו ואפשר שיפסיד אותו. לכן ציותה התורה שילך האדם אל הכהן שיהיה אז כפי שנאמר "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם" (דברים כו, ג) שהוא גדול מאחיו בחכמה ועובד את בוראו עבודה תמה, והוא יניפנו לפני ה' ויעלה את הניצוצות ההם. ובאותה העת כשיראה האדם את גודל זריזות עבודת הכהנים וקדושתם ואכילתם לפני ה' בקדוּשה, ייכנע לבבו לשוב בתשובה שלימה ולא להימשך אחרי תענוגי תבל ויהיה בידו גם את היכולת להעלות ניצוצות המגולגלים בשאר הפירות שהשאיר בביתו כאשר יאכלם בקדושה ('מאור ושמש' פרשת כי תבא ד"ה וכן אירע לאבותינו כי בבואם).

לכן לאחר שהיה הכהן לוקח את הטנא בידיו, מביא הביכורים צריך היה לומר "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים" (דברים כו, ד – ח), כלומר שבתחילה הזכיר את לבן הארמי שהיו גנוזים בו 'ניצוצות קדושה' ויעקב הוציא אותם ממנו בעל כורחו ('מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת תולדות אור לשבת ט' כסלו ד"ה אבל רזא דמילתא, 'מג'ד מישרים' פרשת ויצא מהדורא בתרא אור ליום שבת ט' בכסליו סוף ד"ה ואצטריך למיסב בנתיה. וראה זוהר פרשת משפטים ד"ה קכה ע"א ד"ה ועל דא ישראל קדמין) וגם הזכיר את ירידת בני ישראל למצרים – לפי שכל אלו היו במטרה להעלות 'ניצוצות קדושות' כפי שהוא בעצמו עושה כעת כאשר הוא מביא את הביכורים על מנת שיעלה הכהן את 'הניצוצות הקדושות' שבהם ('מאור ושמש' פרשת כי תבא ד"ה ולזה היתה כונת מאמרו) (להרחבה על הניצוצות הקדושות שהיו במצרים ראה מאמרינו לפרשת שמות – 'שיעבוד בני ישראל במצרים').

חטא אדם הראשון היה בשבעת המינים לכן מביאים מהם ביכורים

'ניצוצות קדושות' נמצאות בתוך החטים והשעורים וכל מיני פירות וירקות, ועַם ישראל מלקטים אותם ומבררים אותם על ידי אכילתם וברכתם ('מחשף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת כי תבוא ד"ה כי נמי והיה כי תבוא). ודבר זה צריך זהירות רבה כי אם יזדמן לאדם במאכלו ניצוץ קדוש אשר התקלקל הרבה, והוא לא יֹאכל את המאכל בקדושה וטהרה ורק ימשך אחרי תאוותו – אז אפילו אם האדם הוא ממקום גבוה לא די שלא תהיה יכולת בידו להעלות את הניצוץ שבו אלא שגם יש מקום שיתקלקל וייפול בשחיתוּת קלקול הניצוץ ההוא. וזה הטעם שרואים לפעמים בעלי תשובה שאחרי כמה זמן חוזרים לקלקולם הראשון, והוא מפני שלא נזהרים לאכול את מאכלם בקדוּשה ועל ידי כן הניצוצות המגולגלים בתוך המאכלים ההם מושכים אותם אחורנית. וכמו שאירע לעם ישראל בבואם לארץ ישראל שהיתה מלאה כל טוב, והם נמשכו אחרי התענוג הגופני וחזרו לסוּרם להיות עובדי עבודה זרה – והכל מחמת שקלקלו באותם ניצוצות קדושות ('מאור ושמש' פרשת כי תבא ד"ה אמנם נרמז בזה וד"ה ושמעתי מהרב הקדוש).

ומטעם זה באה תפילת האדם לה' יתברך אחרי הבאת הביכורים "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כו, טו), וכוונת המתפלל שעל ידי הבאת הביכורים וְהַפְרָשַׁת התרומות והמעשרות יזכהו השם יתברך שיהיה בידו היכולת להעלות את הניצוצות הנמצאים בפירות שנשארו בביתו לצורך אכילתו, וחס ושלום לא יחטיאו אותו באכילתו מהם. והוא מבקש כי ה' יברך "אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָהּ" שנתן להם כדי שיהיה לאל ידם להעלות בעצמם את 'הניצוצות הקדושות' ושיהיו בהם ניצוצות שלא ירעו אותם ולא יסיגו אותם אחורנית מעבודתו יתברך ('מאור ושמש' פרשת כי תבא ד"ה ולזה היתה כונת מאמרו). ולזה היתה מסייעת גם השמחה הָרַבָּה כאשר העלו את הביכורים לציון ברינה בקיבוץ עם רב כשלפניהם תוף וחליל, כי על ידי כן ה' עתיד לזמן להם 'ניצוצות קדושות' שצריכות מעט תיקון ויכולות להתעלות על ידם ('מאור ושמש' פרשת כי תבא ד"ה והנה בהבאת הבכורים וד"ה והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל).

ולבית המקדש היו מביאים רק פירות משבעת המינים, כי הם היו תיקון לחטא אדם הראשון. לפי שֶׁחֵטְא אכילת עץ הדעת היה בשבעת המינים ('ראה 'ילקוט ראובני' לר' ראובן האשקי פרשת זאת הברכה על הפסוק 'אף חובב עמים') ('אשל אברהם' לר' אברהם טוביאנה על טעמי המצוות בטעם מצוה קמא בפירושו ד"ה לקרות על הבכורים) לכן דווקא בהם יש בירור גדול של 'ניצוצות קדוֹשוֹת' ('מחשף הלבן' על התורה לר' יעקב אבוחצירא פרשת כי תבוא ד"ה כי נמי והיה כי תבוא). ומטעם זה אומר מביא הביכורים "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה" (דברים כו, א – י) לרמוז על חטא 'הראשית' בבריאה של אדם הראשון באכילתו משבעת המינים. ומשום כך גם נאמר שצריך לקחת דווקא את "פְּרִי הָאֲדָמָה" (דברים כו, ב) עם אות ה' הידיעה שנאמר "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא" (דברים כו, ב), כי הכוונה דווקא לאותם מינים שהשתבחה בהן ארץ ישראל וגם חטא בהם אדם הראשון – שאותם צריך לשים "בַטֶּנֶא" ולא את שאר הפירות ('אשל אברהם' לר' אברהם טוביאנה על טעמי המצוות בטעם מצוה קמא בפירושו ד"ה לקרות על הבכורים).  

תיקונו של אדם הראשון רמוז במה שנאמר "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא" (דברים כו, ב), כתב "פְּרִי הָאֲדָמָה" ולא 'פרי העץ' כפי שהיה ראוי לפירות שבעת המינים, וזה כדי לרמוז על חטא אדם הראשון שנברא מן האדמה וגם נאמר בו "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ" (בראשית ג, יז) ('חומת אנך' להחיד"א על פרשת כי תבוא אות א ד"ה ולקחת מראשית). ולכן גם אמר מביא הביכורים "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב" (דברים כו, ד – ח), והוא על יעקב אבינו שהיה גלגול אדם הראשון, והוצרך לירד מצרימה כדי לתקן את מה שקלקל אדם הראשון על ידי הנחש ה"אֲרַמִּי" ('אשל אברהם' לר' אברהם טוביאנה על טעמי המצוות בטעם מצוה קמא בפירושו ד"ה לקרות על הבכורים) שהיה רמאי יותר מכל הנבראים, ושבעצתו הרעה "אֹבֵד אָבִי" כלומר איבד אדם הראשון שהיה 'אב' לכל בני העולם את מעלתו. ועל ידי כן גם נשתקעו ניצוצות רבים בקליפות שצריך להעלותם ('מחשף הלבן' פרשת כי תבוא ד"ה כי נמי והיה כי תבוא).

על ידי הבאת הביכורים היה מתבטל כוח הסטרא אחרא שהוא עמלק הרשע

אין מביאים ביכורים מחוצה לארץ כדי שלא ליתן חלק לסיטרא אחרא בַּקְּדֻשָּׁה ('מגיד מישרים' פרשת כי תבוא אור לט' אלול ד"ה והא קב"ה וכל בני מתיבתא, הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף יא ע"ב טור א ד"ה ואחר דתני ביכורים), שהרי לא רוצים להוציא את הקדוּשה 'אל החוץ' שהוא מקום שליטת 'עמלק' ראש הקליפות שהוא השטן בעצמו (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ דף יא ע"ב טור א ד"ה ואחר דתני ביכורים), וכל זה כדי לא יהיה לאותו צד טמא שום תפיסה בפירות שמביאים, כמו שלא רוצים שיהיה לו תפיסה בארץ בשעה שמביאים ביכורים ('מגיד מישרים' פרשת כי תבוא אור לח"י באלול ד"ה ואין מביאין ביכורים). מטעם זה נחלקו חכמים האם מביאים ביכורים מעבר לירדן (ראה גמ' ירושלמי מסכת ביכורים פ"א הלכה ח במשנה) כי היא איננה כל כך בצד הקדושה ויש לצד הסטרא אחרא קצת חלק בה ומחמת כן אולי לא שייך להביא ממנה ביכורים ('מגיד מישרים' פרשת כי תבוא אור לט' אלול ד"ה והיינו פלוגתא דחכמים). והוא הדין מדוע לא הביאו ביכורים עד אשר כבשׁו וחילקו את ארץ ישראל לנחלות – כדי שלא יהיה שם אפילו קצת תפיסה לצד הטמא שהיה לו עדיין רשות בארץ ('מגיד מישרים' פרשת כי תבוא אור לח"י באלול ד"ה ואין מביאין ביכורים).

ואדרבא, על ידי הבאת הביכורים מבטלים את כוונתו וכוחו של השטן שהוא הנחש והוא עמלק והוא הסטרא אחרא ראשית ועליון על כל הקליפות שנאמר "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" (במדבר כד, כ) המבקש להכניע את הקדוּשה תחת 'הקליפה' (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף יא ע"ב טור א ד"ה ואחר דתני ביכורים, הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף יא ע"א טור ב ד"ה או יש לתת טעם אחר) ולקעקע את כל 'הבירה' שהם שבע ספירות עליונות (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף יא ע"ב טור א ד"ה ואחר דתני ביכורים). וביטול כוחו נעשה דווקא על ידי הביכורים שהם משבעת המינים של ארץ ישראל המכוונים כנגד אותם שבע ספירות עליונות (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף יא ע"ב טור א ד"ה ואחר דתני ביכורים), וכך אין שום שטן וקטרוג בעת הבאת הביכורים. והרמז לדבר כי אין בכל פרשת הביכורים את האות ס' המורה על 'השׂטן' ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת כי תבא ד"ה וזה הענין שלא נכתב) (להרחבה על עמלק ראה מאמרינו לפרשת כי תצא – 'מצות מחיית זכר עמלק').

לכן גם נסמכה פרשת עמלק "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (דברים כה, ז) לפרשת הביכורים "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" (דברים כו, א – ב), לפי שלוקחים "מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה" בעל כורחו של עמלק ('צרור המור' פרשת בשלח ד"ה וע"ד הפשט ראה שלא, 'צרור המור' פרשת ואתחנן ד"ה ולזה אמר כשתבא) שהוא 'הסטרא אחרא' והראשית והעליון על כל הקליפות שנאמר "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" (במדבר כד, כ) (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף יא ע"ב טור א ד"ה ואחר דתני ביכורים) וכך מבטלים את זה על ידי זה (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף יא ע"א טור ב ד"ה גם לבנות בית הבחירה, עפ"י 'אמרי נועם' לר' מדזי'קוב בחלק לר"ח אדר ד"ה הנה פ' בכורים). ומטעם זה עמלק היה זורק כלפי שמים את ערלת המילה של בני ישראל במדבר, כי המילה היא ראשית קדושת ישראל ולא ניתן לו חלק בקדושה זו אלא רק בעֹרלה שבה (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף יא ע"א טור ב ד"ה או יש לתת טעם אחר) (להרחבה על חלקו של הסטרא האחרא בערלה ראה מאמרינו לפרשת וירא – 'ערלת הבשר של ברית המילה').

השפעת הביכורים משבעת המינים היתה מכוּונת כנגד שבע הספירות הקדושות ('שם משמואל' פרשת כי תבוא שנת תרע"א ד"ה ונראה דהנה יש להתבונן) ועוד היו שבע מצוות בהבאת הביכורים: הבאה, כלי, קריאה, קרבן, שיר, תנופה, לינה (ראה פירוטם ב'רבינו בחיי' דברים כו, א-ב ד"ה 'ומביאין בידם תורים' והלאה). וכנגדם יש שבע כוחות בטומאה השייכים לעמלק שהוא ראשית הרע וכל הרע שבעולם נמשך אחריו. וכן יש שבעה סוגי טומאות בעולם: מת, שרץ, נבלה, נדה, יולדת, זיבה, נגעים – שכולם נמשכות מן הנחש הקדמוני ומן עמלק שהוא מרכבה אל הנחש. וכמו שעמלק הוא 'ראשית' גם הנחש נקרא 'קדמוני' כאשר פירוש קדמון הוא 'ראשית'. וכך עשה ה' יתברך ששבע מצוות הביכורים דוחות ומסלקות את שבעה כוחות הטומאה ('שם משמואל' לר' שמואל בורשטיין מסוכטשוב פרשת כי תבוא שנת תרע"ו ד"ה הנה הרמב"ם מנה שבע וד"ה ונראה כי שבע המצוות) כי "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים" (קהלת ז, יד) ('שם משמואל' פרשת כי תבוא שנת תרע"א ד"ה ונראה דהנה יש) (להרחבה על שבעה כוחות הקדושה והטומאה שבעולם ראה מאמרינו לפרשת בהר – 'כל השביעיות חביבות' ואכמ"ל).

על ידי הבאת הביכורים היתה מתהפכת מדת הדין למדת הרחמים

בהבאת הביכורים למטה היה נמשך חסד ורחמים למעלה ('מצודת דוד' להרדב"ז על טעמי המצוות מצוה קצד דוף ד"ה שלא לבשלו) והיתה מתהפכת מדת הדין למדת הרחמים. ולרמוז על כך היו מוליכים לפני מעלי הביכורים שור ומנגנים בחליל, כפי שאמרו רבותינו "והשור הולך לפניהן וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו והחליל מכה לפניהן עד שהן מגיעין קרוב לירושלים" (ראה גמ' ירושלמי מסכת ביכורים פרק ג הלכה ג משנה) כי כל הדברים הללו היו רומזים למדת הדין – 'השור' ו'הזהב' ההולכים לפניהם עם 'הזית' שבראשו רומזים למדת הדין, וכן 'החליל' המכה לפניהם רומז למדת הדין בסוד הלוים הממונים על השיר. ומדת הדין הזאת היתה מתמתקת על ידי הבאת הביכורים ומתהפכת ממדת הדין למדת הרחמים ('מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו מחבר השולחן ערוך בפרשת כי תבוא אור ליום הכפורים ד"ה ורזא דביכורים) (להרחבה על הדין שבשור ראה מאמרינו לפרשת כי תצא – 'איסור חרישה בשור וחמור').

כל 'השקפה' שנאמרה בתורה היא לרעה כמו שנאמר "וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַֽחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כו, ח) וכן שנאמר "וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַֽעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן" (בראשית יט, כח)  ועוד שנאמר "וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם" (שמות יד, כד). אך שונה מכך היא 'ההשקפה' שנאמרה בעת הבאת הביכורים "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כו, טו), שהרי מצות הבאת הביכורים ('רבינו בחיי' דברים כו, טו ד"ה ומה שהזכיר לשון השקיפה, 'מגיד מישרים' פרשת כי תבוא אור ליום הכפורים ד"ה ורזא דביכורים) שעשו אז שִׁשִׁים רבוא מעם ישראל הרמוזים בפסוק "וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים כו, ב), כי התיבה "טֶּנֶא" בגמטריא עולה מספר שׁשׁים כנגדם ('לקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל סדר האלפא ביתא ע"ד הסוד אות ס), גרמה שהתהפכה מדת הדין למדת הרחמים ('רבינו בחיי' דברים כו, טו ד"ה ומה שהזכיר לשון השקיפה, 'מגיד מישרים' פרשת כי תבוא אור ליום הכפורים ד"ה ורזא דביכורים). וכן יהיה במהרה בימינו, אמן.