פרשת האזינו – איסור שתיית יין נסך

בשירת האזינו נאמר "אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה" (דברים לב, לח). מהתיבות "יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" למדו על איסור שתיית 'יין נסך' שהוא יין שהתנסך לעבודה זרה. ובמשך הדורות רבותינו הוסיפו ואסרו גם 'סתם יינם' שהוא כל יין אשר נעשה על ידי גוי או יין של ישראל שנגע בו גוי (ראה רש"י גמ' חולין דף ד ע"ב ד"ה 'סתם יינם' ושו"ע יו"ד סימן קכג, א).

ויש להבין, מדוע נאסר על ישראל לשתות יין שעשו אותו או שנגעו בו גוים? ובמה יין זה שנעשה על ידי גוים שונה מיין שנעשה על ידי ישראל?

הס"מ שנגע בעץ הדעת טימא את ענביו ועשה את היין שבו ליין נסך

עץ הדעת היה עץ ענבים ('אסתר רבה' ה, א ד"ה אמר רבי אחא), וה' יתברך ציוה את אדם הראשון לא לאכול ממנו כפי שנאמר "וַיְצַו ה' אֱלֹקִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, טז – יז). וכאשר הנחש בא לפתות את חוה לאכול מעץ הדעת, חוה אמרה לנחש כי נאסר עליהם לגעת בעץ שנאמר "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל: וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן" (בראשית ג, א – ג), והיא אמרה כך על אף שלא באמת נאסרו בנגיעה (עפ"י רש"י בראשית ג, ג). ואז בא הס"מ שרכב על גבי הנחש הגשמי ('פרקי דרבי אליעזר' פרק יג ד"ה הקנאה והתאוה והכבוד, 'ספר הבהיר' לר' נחוניה בן הקנה בסוף הספר אות ר' ד"ה שאלו תלמידיו, זוהר פרשת בראשית דף לה ע"ב והנחש רבי יצחק) וביקש לגעת בעץ הדעת ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף י' ע"א ד"ה ונלע"ד נתן, 'מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה וחוה חפצה לבטל) ולהראות לחוה שלא מתים אם נוגעים בו ('יין המשומר' דף ט' ע"א ד"ה בשעה שאמר).

מיד צעק האילן כנגד הס"מ ואמר "יַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי" (תהלים לו, יב), משום שהאילן חשש שהס"מ ינדנד וינענע אותו ויעשה בזה מעין פעולת שִׁכְשׁוּךְ, ועל ידי כן ייעשה כל היין שעל גביו ל'יין נסך' ('יין המשומר' דף יא ע"א ד"ה וזה סוד מה) ורֶמֶז לכך כי ראשי תיבות "יַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי "יוצא 'תריא' שזה בגמטריא השמות 'סמא"ל לילי"ת' ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב טור ב ד"ה וא"נ יד רשעים). אך כך אכן היה שהס"מ התקרב ונגע בידו באילן וביין שהיה בתוכו. ודבר זה גם נרמז בשמו 'סמא"ל' שהגמטריא שלו עולה מאה שלושים ואחד, והגמטריא הקטנה שלו עולה 'יד' ('יין המשומר' דף י' ע"א ד"ה ונלע"ד נתן) כי כאשר הסמא"ל נגע עם היד אז נטמא היין שהיה באילן ונעשה יין נסך ('יין המשומר' דף ט' ע"א ד"ה בשעה שאמר, 'מקדש מלך' על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה וחוה חפצה לבטל, 'מקור חכמה' בדין ברכת הטוב והמטיב בנושא 'חומר איסור יינם של עכו"ם' סימן קעה ד"ה והנה כתבנו). ועוד נרמז בתיבה 'נסך' שעם הכולל היא גמטריא סמא"ל, וכן התיבות 'מגע גוי' גמטריא סמא"ל עם הכולל. וזה לפי שהס"מ הוא הראש לכל הגוים עובדי עבודה זרה ונגיעתו עושה 'נסך' ('יין המשומר' דף י' ע"א ד"ה כלל העולה).

חוה סחטה את הענבים שבעץ ('בראשית רבה' יט, ה) כאשר כוונתה היתה לטובה שעל ידי הסחיטה ייצאו השמרים הבלועים בענבים שהם 'הפסולת' אשר 'החיצונים' נאחזים בו ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה ועתה נבאר חטא). ואז היא שתתה ('יין המשומר' דף י' ע"א ד"ה כלל העולה. ועיי"ש פרטים נוספים ואכמ"ל) ונתנה גם לאדם הראשון לשתות ('בראשית רבה' יט, ה). ומחמת שתיית ה'יין נסך' ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק עא דף קפט ע"ב ד"ה ותוכן ענין איסור) חוה תיכף ומיד פירסה נדה, וניתן כוח לס"מ הנחש לקלקל עמה ולהטיל בה את זוהמת פסולת 'שמרי היין' שינק מהן קודם לכן. וכיון שחוה השתכרה היא תבעה אחר כך מאדם הראשון להיות עמה ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה וזהו שאמר הכתוב), וזה נרמז בתיבה המיותרת "עִמָּהּ" שבפסוק "וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (בראשית ג, ו). ובתיבה "וַתִּתֵּן" נרמז שממנה באה תחילת התשוקה. לכן עונשה של חוה היה "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" (בראשית ג, טז) כלומר שהכל ממנוֹ ולא תוכל לתבוע בפה ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה וזהו שאמר הכתוב).

הכוס ששתו אדם הראשון וחוה היה כוס תרעלה מחלקם של 'החיצונים' ('יין המשומר' דף י' ע"א ד"ה כלל העולה, 'שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה ועתה נבאר חטא) הנקרא 'צד המוות' ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה ועתה נבאר חטא). וכיון ששתו ממנו אדם הראשון וחוה, אז נמשך ממנו ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה ואלא היכן היה) מוות לאדם הראשון ומיתה לכל העולם עד ביאת המשיח ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף י' ע"א ד"ה כלל העולה. ועיי"ש פרטים נוספים ואכמ"ל) וכפי שמרומז בשמו של 'אדם' הראשון שהוא ראשי תיבות 'אדם דוד משיח' כלומר כל הגלגולים שלו עד המשיח שאז יתקיים "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיה כה, ח). לכן דוד המלך שהוא מלך המשיח עתיד להחזיק כוס יין ולומר "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא" (תהלים קטז, יח) כי אז תתוקן 'כוס התרעלה' ל"כּוֹס יְשׁוּעוֹת". ולדבר זה רמזו רבותינו במתק לשונם כי בדור עקבתא דמשיחא ה"יוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר" (ראה גמ' סוטה דף מט ע"ב) ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה ואז נתפתה אישה).

שורש קלקולם של אדם וחוה נרמז בפסוק "כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ" (דברים לב, לב), כלומר שאותם "אַשְׁכְּלֹת" ענבים של אדם וחוה הם אלו שהביאו "מְרֹרֹת" לעולם (ראה 'אסתר רבה' ה, א ד"ה אמר רבי אחא). וכן התיבה "עֲנָבֵמוֹ" נכתבה כשהיא חסרה את האות י' להורות שמי שגרם את המרירות הם "עִנְּבֵי רוֹשׁ". ופירוש הדברים, שאם תתבונן בראש האותיות שהן האותיות הקודמות לתיבה 'ענבם' כאשר היא חסרה את האות י', אזי תמצא את אותיות שמו המלא של הס"מ. שהרי קודם אות ע' יש אות ס', וקודם אות נ' יש אות מ', וקודם אות ב' יש אות א', וקודם אות מ' יש אות ל' – כך שב'ראש' הענבים נמצא הס"מ. ומכיון שהוא קרוב להם לא היה חסר לו אלא נגיעה בלבד ותכף טימא את היין שבתוך הענבים ועשה אותם יין נסך ('יין המשומר' דף י' ע"א ד"ה ונלע"ד נתן, 'מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה וחוה חפצה לבטל). ולכן תרגום התיבות "עִנְּבֵי רוֹש" (דברים לב, לב) הוא "כְּרֵישֵׁי חֶוְיָן" (אונקלוס דברים לב, לב) שהכוונה לס"מ הנקרא 'נחש' ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק עא דף קפט ע"ב ד"ה ותוכן ענין).

גוי שמנסך יין לעבודה זרה או רק נוגע ביין מטמא אותו כמו בגן עדן

הגוים הם מצד הס"מ, לכן כאשר גוי נוגע ביין הוא מטמא אותו ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה וחוה חפצה לבטל, 'מקור חכמה' לר' יהודה ליב פוחוביצ'ר בדין ברכת הטוב והמטיב בנושא 'חומר איסור יינם של עכו"ם' סימן קעה ד"ה והנה כתבנו). ומגעו אוסר את היין בהנאה כמו ב'יין נסך' ממש ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה וחוה חפצה לבטל) כי על ידי מגעו תכף מתעורר מגע הנחש ב'עץ הדעת', שהיה ענבים (ראה 'אסתר רבה' ה, א ד"ה אמר רבי אחא) ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב דרוש ב ד"ה לכן אל יאמר איש) והתנסך מכוח הזוהמא של הנחש, והתפשטה זוהמתו בחטא שסחטה חוה אשׁכול של ענבים שׁורשׁ פורה ראש ולענה ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת נצבים וילך האזינו תורה אור ד"ה וסוד התשובה). וכך גם רבותינו גזרו על מגע גוי ביין שייעשה 'יין נסך' ויאסר בהנאה, כמו שהס"מ נגע באילן ונעשה היין שעליו נסך ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק עא דף קפט ע"ב ד"ה ותוכן ענין איסור).

כבר בעוד הענבים עומדים להיבצר, הטומאה כרוּכה אחרי הגוי ומצפה להידבק בענבים בעת דריכתו עליהם ('דברים נחמדים' למהרצ"א מדינוב מסכת עבודה זרה משנה יא ד"ה המטהר יינו) שאז תכף רוח הטומאה שורה על היין, נכנסת בו ושולטת בו. ובאותה העת כל 'ניצוצות הקדושה' שהיו בענבים וגרמו להם את הגידול והצמיחה, נלקחים על ידי 'החיצונים' אשר מחליפים אותם ונותנים במקומם בתוך היין את רוחות הטומאה הנקראים בשם 'מתים'. וגם היין עצמו נקרא אז בשם 'מת' כי הסתלקו ממנו כל 'ניצוצות הקדושה' ('יין המשומר' דף יח ע"ב ד"ה והבט נא וראה). ואז באים אלף ומאה ושלושים ואחד 'קליפות' התלויות ב'יין נסך' הבא במגע גוי, ונרמזים בפסוק "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ" (ויקרא י, ט) כי התיבות "אַל תֵּשְׁתְּ" הן גמטריא מספר הקליפות הללו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק עא דף קצא ד"ה 'והנה צורף' בשם החייט ועוד).

וכן כל יין שנכנס ברשותו של הגוי הרי הוא טמא כמותו, ונעשה כמו שאר כליו מאכליו ומשתיו של הגוי שהם תחת 'החיצוֹנים' ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"אעל הזוהר פרשת שמיני ד"ה 'ר' יצחק' מהרמ"ק). וגם אם היה זה יין של ישראל והתקרב אליו הגוי – הרי שטימא אותו ונאסר לשתותו (זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה גוי דאיהו). ואותן הקליפות שמטמאות את 'היין נסך' אשר מתנסך לעבודה זרה הן אותן אלו שמטמאות גם את 'הסתם יינם', כך שבערך הטומאה עצמה שני האיסורים שווים. לכן רבותינו גזרו על 'סתם יינם' כמו על 'יין נסך' ממש, ואסרו אותו בהנאה מן התורה כמו 'זבחי מתים' כלומר תִּקְרֹבֶת עבודה זרה. והרמז לכך בפסוק "יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" (דברים לב, לח), שהתיבה "נְסִיכָם" היא ראשי תיבות 'נאסר סתם יינם כזבחי מתים' ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף טו ע"א ד"ה והנה אלו שני מיני יינות).

יין נאסר כאשר הוא התנסך לעבודה זרה או כאשר ('יין המשומר' דף טו ע"א ד"ה והנה אלו) הוא לא עבר תהליך של בישול (שו"ע יורה דעה סימן קכג סעיף ג) ונגע בו גוי ('יין המשומר' דף טו ע"א ד"ה והנה אלו). והרמז לזה בפסוק "יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה" (דברים לב, לח), "יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" – ראשי תיבות 'יין', וכן שלושת התיבות יחד הן גמטריא התיבות 'סתם ינוֹת'. ועוד נרמז בכך שיש בפסוק פעמיים את התיבה 'יין', פעם אחת במפורש שנאמר "יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" והוא כנגד איסור 'יין נסך', ופעם שנייה בראשי תיבות "יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" והוא כנגד איסור 'סתם יינם' ('יין המשומר' דף טו ע"א ד"ה והנה אלו). וכן גם יין של ישמעאלים טמא ונאסר בשתיה על אף שאינם עובדים עבודה זרה ולא מנסכים בו – משום שגם יינם הוא מ'הקליפות' (פירוש 'החייט' על 'מערכת אלוקות' פרק רביעי דף עה ד"ה הנה לך אחי).

והיה מעשה עם ר' חיים ויטאל ששתה יין עם מומר אחד ישמעאלי שעשה תשובה אך עדיין לא השלים את תשובתו, והראו לר' חיים ויטאל סימן במצח על שהוא שתה 'יין נסך'. וכשהלך להאר"י ז"ל וסיפר לו על כך הוא הצריך אותו תיקון כאילו שתה יין נסך ממש, והתענה שבעים ושלש תעניות שהן גמטריא התיבה 'יין' עם שלש אותיותיה. והוצרך רבינו חיים ויטאל לכל התעניות הללו מחמת חומרת הדבר, וזה על אף שגוי ישמעאלי לא מטמא את היין בהנאה כי אינו עובד עבודה זרה אלא רק אוסרו בשתיה, ועוד שאותו אדם חזר בתשובה רק לא השלים את תשובתו כהוגן. ואם כך היה צריך ר' חיים ויטאל אז כל שכן אדם שנכשל ממש ב'סתם יינם' של גוים ('יין המשומר' בחלק 'תשובה למי ששותה סתם יינם' דף כה ע"א ד"ה צריך לפרוש וד"ה אהה רבותינו) במזיד ובפרהסיא ('זכר דוד' מאמר א' פרק עא דף קצא ד"ה הרי מבואר במקצת).

פנחס ראה שישראל נכשלו בשטים וגזר בשם המפורש איסור על 'סתם יינם'

כאשר באו בנות מואב להחטיא את ישראל בַּשִּׁטִּים, הן באו עם בשר ויין על מנת שעל ידי כן יבער בישראל יצר הרע של הזנוּת ויבואו לידי עבודה זרה שנאמר "וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹקֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹקֵיהֶֽן" (במדבר כה, ב) וכן נאמר "אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם" (דברים לב, לח) ('צמח דוד' למחבר שו"ת 'בית דוד' פרשת דברים ד"ה ובזה יתורץ). וכך היה, שכשהיו נכנסים ישראל אל בנות מואב הן היו מציעות להן לשתות יין מהנוֹד שהיה מלא ביין של עמון ('דבר המלך' לר' אברהם מראד חלק א שער ב פרק עו דף קט ע"ב טור ב). והשקו אותם מעט, רק כדי לגרות בהם את 'החיצונים' שבאותו היין, ומצד שני שלא יהיו ממש שתוי יין כדי שלא יהיה להם פתחון פה מדוע חטאו ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סד ע"א ד"ה והלכו לאותו משתה). ועד אותה העת לא נאסר על ישראל 'סתם יינם' של גוים, היות שהם היו במעלה עליונה ולא היה כוח בטומאת הגוים להטיל טומאה בישראל על ידי מגען ביין. אך כאשר העם שבַּשִּׁטִּים שתה 'סתם יינם' וזה הביאם לידי זנות, אז ניתן כוח ל'חיצונים' לטמא את היין של ישראל ('מקדש מלך' על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה וכבר השיבני אדם).

וכשראה פנחס שמעשה השטים היה על ידי יינם של הגוים (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מז ד"ה 'עמד פנחס והחרים') וגם ראה את הכוח שניתן אז ל'חיצונים' ('מקדש מלך' על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה וכבר השיבני אדם), הוא קם והחרים בשלש מאות שופרות ('מקדש מלך' על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה וכבר השיבני אדם) ובסוד 'שם המפורש' ובכתב שנכתב על הלוחות ובחרם בית דין העליון ובחרם בית דין התחתון שלא ישתה אדם בישראל מיינם ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מז ד"ה רבי אלעזר המודעי). ונרמז החרם של פנחס בפסוק "וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ" (במדבר כה, ז), ש"רֹמַח" הן אותיות 'חרם' (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מז ד"ה 'עמד פנחס והחרים' בביאור דברי 'בעל הטורים' במדבר פרק כה, ז עיי"ש). וכן נרמז בתיבה "וַיִּקַּח" שהיא ראשי תיבות 'ואסר יינם קללת חרם'. ועוד נרמזה גזירתו בתיבות "יֵין נְסִיכָם" (דברים לב, לח) שהן בגימטריא יוצאות 'פנחס אליהו' – לרמוז שהוא גזר על איסור 'סתם יינם' (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מז ד"ה 'עמד פנחס והחרים').

וכאשר יהושע הכניס את ישראל לארץ והרג את שלשים ואחד המלכים, אז הוא הכניע את כל 'החיצונים' תחת ממשלת הקדוּשה, ולכן התבטל החרם של פנחס וחזר להיות מותר לישראל שתיית 'סתם יינם' ('יין המשומר' דף כד ע"ב ד"ה ואחר כך שהכניס, 'מקדש מלך' על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה ואחר כך כשהרגו ל"א מלכים). וכן היה כל זמן תקופת השופטים ומלכי בית דוד ומלכי ישראל כשבית המקדש היה עדיין קיים, כי כל החיצונים והסטרא אחרא היו כנועים תחת הקדוּשה לכן היה מותר להם באותו הזמן לשתות מ'סתם יינם'. וזה כפי שהיה עם יהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודתו של אחאב מלך ישראל ושתה בו 'סתם יינם' של גוים (ראה גמ' חולין דף ד ע"ב). וכל שכן שהותר להם בזמן שלמה המלך עליו השלום ('יין המשומר' דף כה ע"א ד"ה וכל זמן שהשופטים) שהיו יושבים אז איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ולא היה יכולת ל'חיצונים' לטמא את 'סתם יינם' אלא רק את היין שהיו מנסכים ממש לעבודה זרה שלהם ('מקדש מלך' על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה ואחר כך כשהרגו ל"א מלכים).

דניאל הלל ושמאי גזרו שוב על 'סתם יינם' בגזירה שתעמוד עד המשיח

כשגלו ישראל לבבל לאחר חורבן בית המקדש הראשון, ראה דניאל שהיו ישראל שותים מ'סתם יינם' של גוים כמו שהיה בַּשִּׁטִּים ושזה גרם להם שהיו זונים בבבל עם נשים נֹכריות כמו שזנו בזמן פנחס עם בנות מואב (ראה זוהר פרשת כי תשא דף קפט ע"ב ד"ה כיון דחב) וכן שהיו עובדים כמה וכמה עבודות זרות – לכן הוא חזר וגזר עליהם איסור על 'סתם יינם' של גוים ('יין המשומר' דף כה ע"א ד"ה לכן כשירדו, 'מקדש מלך' על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה ואחר כך כשהרגו ל"א מלכים) בכל עיר ועיר ('מקדש מלך' על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה ואחר כך כשהרגו ל"א מלכים). מטעם זה נאמר על דניאל "וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַתְבַּג הַמֶּלֶךְ וּבְיֵין מִשְׁתָּיו וַיְבַקֵּשׁ מִשַּׂר הַסָּרִיסִים אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאָל" (דניאל א, ח) ('יערות דבש' חלק ב דרוש א ד"ה והנה בעונותינו), כלומר שלא הוא ולא חבריו נגאלו ביין משתיהם של הגוים ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ס אות לב בשם 'יערות דבש'). וגזירתו של דניאל נשארה קיימת גם כאשר נבנה בית המקדש השני, לפי שכמו שחסרו אז 'האורים ותומים' ועוד כמה דברים, כך גם הגאולה אז לא היתה שלימה והיה ל'חיצונים' עדיין קצת אחיזה ('יין המשומר' דף כו ע"א ד"ה ובזה תבין סוד).

הלל ושמאי חיו בסוף בית שני קודם החורבן. הלל עלה מבבל לארץ ישראל ונעשה לנשיא ונמשכה נשיאותו כמאה שנה, והאריך ימים מאה ועשרים שנה עד חורבן הבית ועל זה היה נקרא הלל 'הזקן'. וגם שמאי האריך ימים כמו הלל חברו. וכשהלל ושמאי ראו שגברו החיצונים בעולם וגבר הס"מ שהוא ראש כל העבודות זרות בעולם הנקרא בעצמו 'אל אחר' – הם הוסיפו על גזירתו של דניאל, שהוא גזר איסור על 'סתם יינם' בעיר והם גזרו גם על 'סתם יינם' בשדה (ראה רש"י חולין דף ד ע"ב ד"ה סתם יינם הוא) ('יין המשומר'' דף כו ע"א ד"ה ובזה תבין סוד וד"ה והנה הלל ושמאי) גזירה זו נמנתה בין שמונה עשרה הדברים שגזרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון (ראה משנה שבת א, ד) ואפשר שהיתה אחרונה בהם והשלימה אותם לח"י גזירות ('בן איש חי' שנה ב' הקדמה לפרשת בלק עיי"ש). וגזירה זו של דניאל הלל ושמאי נרמזה בתיבה 'שדה' שהוא המקום שהוסיפו וגזרו עליו הלל ושמאי, לפי ש'שדה' הוא ראשי תיבות שמאי דניאל הלל ('יין המשומר' דף כו ע"א והלאה ד"ה והנה הלל ושמאי וד"ה ובזה תבין סוד).

הגזירה הזאת של הלל ושמאי עומדת מאז בכל עוז ותוקף עד ביאת המשיח עת שיבוּלע המוות לנצח, כי עד אז אין כוח ביד ישראל להכניע את 'החיצונים' בגלות הארוכה הזאת כמו שהיה בזמן יהושע בן נון ('יין המשומר' דף כו ע"א והלאה ד"ה והנה הלל ושמאי וד"ה ובזה תבין סוד). לכן אין אף חכם בדורות הראשונים וגם לא בדורות האחרונים שהתיר 'סתם יינם' ('זכר דוד' מאמר א פרק עא דף קצא ד"ה אבל בזמן הגלות), ואפילו אם יבוא אליהו הנביא ובית דינו הם לא יוכלו להתיר לשתות בזמן הזה 'סתם יינם' ('יין המשומר' דף כו ע"א והלאה ד"ה והנה הלל ושמאי וד"ה ובזה תבין סוד. ועיין בהסכמות לספר 'יין המשומר' על החרמות והעונשים שגזרו ר' יוסף קארו והמהר"ל מפראג ושאר גדולי הדורות על הפורצים גדר בעניין 'סתם יינם'). ורק לעתיד לבוא כאשר יבולע המוות לנצח, אז ייהפך 'יין נסך' ל'יין עָסִיס' המשמח אלקים ואדם שנאמר "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס" (עמוס ט, יג), לכן התיבה "עָסִיס" בגמטריא 'יין נסך' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק עא דף קצא ד"ה אבל בזמן הגלות).

כל מי ששותה 'סתם יינם' לא ייצא מהעולם עד שייכשל בבת אל נכר

כל מי ששותה מיינם של גוים שעליהם נאמר "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם" (דברים לב, לג), הרי הוא מפריש ומבדיל את עצמו מִדְּבֵקוּת בקדוֹש אל הטמא, וזה מביא אותו אל הזנות, ומן הזנות אל השמד כפי שהיה עם בנות מואב (הרמ"ד וואלי פרשת האזינו דברים פרק לב על הפסוק 'חמת תנינים יינם'). וכל זה משום שרוח הטומאה של היין הטמא שהוא שתה מקשׁקשׁת במעיו ועל ידי זה הוא בא להידבק בטומאה ולהתהוות בשר אחד עם בנות הגוים. לכן רבותינו אמרו שגזירת יינם של גוים הוא משום בנותיהם (ראה גמ' שבת דף יז ע"ב, וכן עבודה זרה דף לו ע"ב) ('דברים אחדים' להחיד"א מסכת עבודה זרה משנה יא ד"ה המטהר יינו) כי היין בוער באדם ומביאו לידי בנותיהם של הגוים (רש"י עבודה זרה דף לו ע"ב ד"ה משום יינן). וזה סופו של כל מי שפרוץ בשתיית יינם ('יערות דבש' חלק ב דרוש א ד"ה 'והנה בעונותינו' וכן חלק ב דרוש ב ד"ה ולכן בני ואחי) כפי שהוכיח הנסיון בזמן הגלות (הרמ"ד וואלי פרשת האזינו דברים פרק לב על הפסוק 'חמת תנינים יינם'). ואדם זה לא ייצא מהעולם עד שייכשל בבעילה אסורה של בת אל נכר ('יערות דבש' חלק ב דרוש א ד"ה 'והנה בעונותינו' וכן חלק ב דרוש ב ד"ה ולכן בני ואחי) כי ארסו של היין הזה הוא ארס נחשׁ ('יערות דבש' חלק ב דרוש ב ד"ה ולכן בני ואחי).

בזה ניסה המן הרשע להכשיל את ישראל על מנת שלא ייצאו מהגלות ('לב אריה' לר' אריה לייב האשקי מגילת אסתר אות ח ד"ה והנה בשני פירושים). שכשהוא ראה את העצה של בלעם שנתן למואב להחטיא את ישראל בזנות על ידי שתיית היין, עמד גם הוא ונתן את אותה עצה ממש לאחשורוש, שיעשה להם משתה ויגזור שיבואו יאכלו וישתו ויעשו כרצונם, ואז יעמיד להם נשים מקולקלות כי אלקיהם של אלו שונא זימה ('יין המשומר' דף כה ע"ב – כו ע"א ד"ה לכן כשירדו). וזה מה שנאמר בסעודת אחשורוש "וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ: וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ" (מגילת אסתר א, ז – ח). ואכן לאותו משתה הלכו שמונה עשרה אלף חמש מאות ארבעים וארבע איש מישראל. ו'החיצונים' התגרו אז באותו היין שבמשתה ועשו אותו 'יין נסך' ('יין המשומר' דף כה ע"ב – כו ע"א ד"ה לכן כשירדו) ואחר כך ישראל זנו ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' בביאור על מגילת אסתר דף עט ע"ב ד"ה איכא למידק), וכך חטאם של השותים את היין היה כמו החטא של אדם הראשון ('יין המשומר' דף כה ע"ב – כו ע"א ד"ה לכן כשירדו).

מטעם זה שמו של המן הרשע נרמז בתורה דווקא בעץ הדעת שנאמר "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ" (בראשית ג, יא) (ראה 'אסתר רבה' ט, ב), כי מעשיו של המן היו ממש כמו מעשה הנחש הקדמוני ב'יין נסך' ('יין המשומר' דף כה ע"ב – כו ע"א ד"ה לכן כשירדו, ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"א ד"ה והחטא שלהם). וזה נרמז בשמו 'המן' ששתי האותיות 'המ' הן גמטריא 'אדם' ואות ן' משמו של המן הוא כנגד אות נ' ראשונה של ה'נחש הקדמון' ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סד ע"א טור ב ד"ה וכמו שהועתק אצלי). וישראל שבאותו הדור היו צריכים לעשות תשובה על מה ששתו יין נסך בסעודתו של אחשורוש. לכן אסתר ציותה את מרדכי "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם" (אסתר ד, טז) ועשתה כן בשביל לתקן את חטא יין הנסך, לפי שרצתה שיתענו שבעים ושלוש שעות לתיקון השתיה ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' על מגילת אסתר דף קנח ד"ה עוד י"ל דשאני בתשובת) כנגד מספר התעניות הנצרכות לכפרה על שתיית יין נסך (עפ"י 'יין המשומר' בחלק 'תשובה למי ששותה סתם יינם' דף כה ע"א ד"ה צריך לפרוש וד"ה אהה רבותינו), כאשר כל לילה ויום הוא עשרים וארבע שעות ובשלשה ימים הם שבעים ושתים שעות, ועוד נוספה עליהם שעה אחת שהפסיקו אכילה ושתיה מבעוד יום ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' על מגילת אסתר דף קנח ד"ה עוד י"ל דשאני בתשובת).

ובעניין היין נסך היה מעשה נורא עם אַחַד עָשָׂר מחכמי ישראל ('בן איש חי' שנה ב' פרשת בלק אות א בשם 'איומה כנדגלות'). שפעם אחת היה מלך גדול ורע מעללים ששמו היה פירנאנדיקו אשר נועץ לקרוא לכל חכמיו וזקניו וגם קרא לאחד עשר חכמים מבני ישראל שיבואו לפניו. וכאשר באו אליו חכמי ישראל הוא וזקניו קמו על רגליהם, והוא קיבלם בכבוד עוד כשהיו הרחק כמטחוי קשת ממקום מושבו. וישראל תמהו אז על הכבוד שעשה להם. ואמר להם המלך "אהבתי אתכם כבבת עיני, ורצוני שתהיו מאוֹכלי שולחני. ועתה תבחרו לכם דבר אחד שהוא הטוב בעיניכם או לאכול בשר חזיר מבוּשל ומבוּשם או לבעוֹל ארמית או לשתות 'יין נסך' – אז אדע כי מצאתי חן בעיניכם ואטיבה אתכם" ('איומה כנדגלות' דף כד ד"ה ואדוני זקני).

אז קם אחד מהחכמים המובחרים שבהם על רגליו והיו עיניו יורדות מים והשתחוה אפים ואמר "אדוננו המלך האדיר תנה לנו שלשה ימים ונעיין בספרי החכמים, ונראה איזה מהם יכשר אם 'אבר מן החי' או היין והבשר". ויען להם המלך "נשׂאתי פניכם תעשו כטוֹב בעיניכם". והחכמים נועדו ויתגודדו בלב חמרמר וקראו זה לזה ואמרו "הבו לכם עצה האם נבחר החזיר היין או האשה, כי השעה לחוּצה". והחליטו להרחיק מעליהם בשר החזיר והאשה כי הוא עון פלילי, ובחרו להם שתיית יין המלך. וכשבאו לפני המלך אמרו אליו "אדוננו המלך מצאנו חן בעיניך להחשיבנו ולהשיבנו עם אוכלי שולחנך כל היום וכל הלילה נַרְוֶה ונשתה מיינך כי טובים דודיך" ('איומה כנדגלות' דף כד ד"ה קם על רגליו).

אך המלך הרשע והזקנים שׂמו מגמתם להכשילם יחד בשלושת האיסורים. ואז אמר המלך לחכמי ישראל "אך זה היום שקיויתי לאכול מתבשילי מעדנכם אִוִּיתִי". לכן הלכו החכמים והביאו מאכלים ותבשילים ומעדנים מינים ממינים שונים לכבוד המלכות, וישבו לפני המלך. והמלך והזקנים עשו בעֹרמה והניחו לפניהם שולחן עגול מתנועע בחכמה שכפי חפצם יסובבוהו. ובעוד שהיו החכמים אוכלים מאכלם ושותים מיין המלך כטוב לבם, גילה להם המלך סודות המלכות וטעמם והיו אוכלים ושותים ומשתכרים עמו. וכאשר ראה המלך שדעתם כבר משובשת מחמת היין, סובב את השולחן והביא את מאכל החכמים לפני הזקנים שלו ואת מאכל שולחנו שהיה בשר חזיר סובב לפני החכמים. והיו אותם חכמים אוכלים בשִׁכרוּתם מבשר החזיר ('איומה כנדגלות' דף כד ד"ה קם על רגליו).

ולעת ערב הציע להם המלך מיטות זהב בגדי משי יקרים ושמלוֹת ואת כל אחד ואחד מהם הוא השכיב במיטה אחרת והביא לפניו אשה מקולקלת שתהיה בחיקו. וכיון שעדיין היה בהם חוזק היין, לכן כל אחד מהם היה חוטא פעמיים ושלוש בחושבו שהיא אשתו. וכאשר השכים המלך בבוקר אמר לאותם חכמים "קומו אהובי, קומו מתנומתכם והתפללו בעדכם, הלא חטאה גדולה חטאתם באכלם החזיר בגאוה ובתגבורת. והראיה שלא אכלתם את מאכלכם אלא את מאכלי, הוא התבשיל שהבאתם אמש שהנה הוא עתה מונח לפניכם. ועוד בעלתם נשים נכריות מבנות עמון צידון וחיתי". וכשראו אותם אחד עשר חכמים את חרפתם הם בחרו מיתתם ובתוך השנה מתו כולם ממיתה משוּנה, רחמנא ליצלן ('איומה כנדגלות' דף כד ד"ה קם על רגליו).

יין שנטמא על ידי גוים מטמא את האדם בעולם הזה ומאבד עולם הבא

כל מי ששותה 'יין נסך' או 'סתם יינם' הרי הוא פוגם בעצמו ובנשמתו, ונכנסת בו רוח הטומאה ('יין המשומר' דף כ ע"א סוף ד"ה פירוש מי שהוא שותה יין נסך) שמטמאה את רוחו וגופו, ואין הוא נחשב לחלק מישראל (זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה בגין כך ישראל). ואפילו אם אותו יהודי מלא מצוות כרימון (פירוש 'החייט' על מערכת אלוקות פרק רביעי דף עה ד"ה הנה לך אחי) הרי הוא נקרא 'טמא' ('עיר מקלט' על טעמי המצוות בסופו בחלק 'סדר הא'ב'' אות ק) ועליו נאמר "סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ" (איכה ד, טו) (פירוש 'החייט' על מערכת אלוקות פרק רביעי דף עה ד"ה הנה לך אחי) כי יין נסך הוא ראש לכל הטומאות של המאכלות האסורות ('עיר מקלט' על טעמי המצוות בסופו בחלק 'סדר הא'ב'' אות ק). ועוד שאין דבר המעביר את 'הצלם אלקים' של האדם כמו השותה יין של נכרים. לכן דניאל חנניה מישאל ועזריה שנזהרו בזה נאמר עליהם "נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב וּבְרִיאֵי בָּשָׂר" (דניאל א, טו) כי לא סר 'צלם אלקים' מעל רֹאשם ('יערות דבש' חלק ב דרוש ב ד"ה ולכן בני ואחי).

וכיון שהסטרא אחרא שולט על היין ההוא, לכן כל מי ששותה מזה מטמא את נשמתו ומחליפים אותה בעד נשמה מהסטרא אחרא ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף יח ע"ב סוף ד"ה והבט נא וראה) הנקראת "גֶּפֶן סְדֹם" ורמוזה בפסוק "כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ" (דברים לב, לב) ונרמז על כך בטעם שגזרו על 'יינם של גוים' משום חתנות ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק עא דף קפט ע"א ד"ה והענין הוא). ונשמה זו בעצמה היא 'קליפה קשה' המסמא את עיני האדם מלראוֹת במצוות השם ובתורתו עד שהיא יכולה לאבדו מהעולם ('יין המשומר' דף יז ע"א סוף ד"ה ונחזור לענייננו). ובעיקר היא מכשילה אותו בזנוּת ובעבודה זרה ('יין המשומר' דף טז ע"ב ד"ה ונחזור לענייננו) ונעשית לו כיצר הרע להסיתו ולהדיחו תמיד עד שהוא נעקר מהקדושה ('יין המשומר' לר' נתן שפירא דף יז ע"א ד"ה ונחזור לענייננו) ומתפתה אחרי תאוות גופניות לראות ולזוּן במה שלא צריך ('יין המשומר' דף יח ע"ב סוף ד"ה והבט נא וראה), וסופו שבא לידי מיתה. לכן האיסור נקרא 'סתם' יין שהוא ראשי תיבות 'סוף תבוא מיתה' ('דבר המלך' לר' אברהם מראד חלק א שער ב פרק עו דף קי ע"א טור א) לרמוז על חומרתו ועונשו ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק עא דף קפח ע"א ד"ה אך ורק יזהרו).

ובעת שהאדם מטמא את עצמו בגשמיות למטה ביינם של גוים, אז ניתן רשות לסטרא אחרא לחטוף ולהוציא את החלק המגיע לו ב'יין המשומר בענביו' שהוא עיקר החלק הרוחני שיש לישראל בעולם הבא. ואז נשאר לו רק חלקו בגהינום ('יין המשומר' דף יח ע"ב סוף ד"ה 'והבט נא וראה', 'מקדש מלך' על זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה ויין דישראל, 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק עא דף קפט ע"א ד"ה והענין הוא). והוא גם מאבד לעתיד לבוא את חלקו ב'סעודת הלויתן' ('יין המשומר' דף יח ע"ב סוף ד"ה 'והבט נא וראה' בפירוש דברי הזוהר, 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק עא דף קפט ע"א ד"ה והענין הוא). ואוי לו על אותה חרפה וכלימה, עד שטוב לו שלא היה נברא בעולם במה שאיבד את הטוֹב הצפוּן לעתיד לבוא ועל שאין לו חלק באלקי ישראל ('יין המשומר' דף יח ע"ב סוף ד"ה 'והבט נא וראה' בפירוש דברי הזוהר) ולא בעולם הבא (עפ"י זוהר פרשת שמיני דף מ ע"א ד"ה בגין כך ישראל, עפ"י זוהר פרשת שמיני דף מ ע"ב ד"ה ומאן דפגים, עפ"י 'בן איש חי' שנה ב' הקדמה לפרשת בלק, מסדר א' ב' שבסוף ספר 'עיר מקלט' על טעמי המצוות באות ק). ועוד שהוא לא זוכה לראות פני שכינה ('ספר זכירה' דף לה ע"ב בחלק 'בענין יין נסך' ד"ה ואף לאחר כל העונשין).

לכן כל אדם בעל נפש צריך להפריש את עצמו מיינם של גוים ('מעבר יבק' שפתי צדק פרק טז ד"ה ואמרו שכל עמל האדם) ולהיזהר מאוד מאוד משתייתו, בין אם עשה הגוי את היין ובין אם עשה אותו ישראל ונגע בו הגוי ('יין המשומר' דף יז ע"א סוף ד"ה 'ונחזור לענייננו') שאין בכל האיסורים פגם כמו ביינות הללו ('דבר המלך' לר' אברהם מראד חלק א שער ב פרק עו דף קט ע"ב טור ב) וצריך לשמור על מצוה זו יותר מכל שאר הלאוין הכתובים בתורה ('יין המשומר' דף יח ע"ב סוף ד"ה 'והבט נא וראה' בפירוש דברי הזוהר) כי איסורה גדול מאוד ('מקור חכמה' בדין ברכת הטוב והמטיב בנושא 'חומר איסור יינם של עכו"ם' סימן קעה ד"ה והנה כתבנו). ובימים קדמונים היו אנשי מעשה שהחמירו על עצמם כך שאפילו אם גוי רק ראה את היין כבר לא היו שותים אותו, אף על פי שלא נגע בו. וטעמם היה שכיון שנתן בו הערל את עיניו והתאווה לו וסתם מחשבתו היא לעבודה זרה, הרי שיין זה כבר אינו סימן ברכה ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה שס).

תיקון חטא אדם הראשון ניתן דווקא לעם ישראל כי הם נזהרים ואינם שותים יין של גוים ('שתי ידות' פרשת תצוה דף סד ע"א ד"ה על כן כל יודעי). וכל הנזהר ופורשׁ מ'יין נסך' ו'סתם יינם' נקרא בשם 'קדוֹש' ('קב הישר' פרק עו ד"ה 'כל כן יראה האדם' עיי"ש עוד בדבריו הנפלאים). והזריז והמחמיר בזה זוכה ליום הדין ('שו"ת מן השמים' לר' יעקב ממרויש סימן יז) וזוכה שיתגלו לו בעולם הזה סודות התורה שנקראים 'יינה של תורה' ('יין המשומר' דף יא ע"ב ד"ה 'א"ר יוסי יין המשומר'). וגם לעתיד לבוא יתגלו לו דברים עתיקים שלא התגלו לאדם מיום שנברא העולם, והם נקראים בשם 'יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית' ('קהלת יעקב' ערך י"י ד"ה 'יין המשומר בענביו' בשם הזוהר) ובכללם ידיעת טעמי המצוות עד תכליתם ('נפש החיים' לר' חיים מוולוזי'ן שער א פרק כב ד"ה ומשכא). ויזכה לעתיד לבוא לאכול 'מסעודת הלויתן' עם שאר הצדיקים ('מקור חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר בדין ברכת הטוב והמטיב בנושא 'חומר איסור יינם של עכו"ם' סימן קעה ד"ה והנה כתבנו) לשתות מכוס רויה של ברכה כשיבוא הגואל במהרה בימינו, אמן ('שתי ידות' פרשת תצוה דף סד ע"ב טור ב סוף פרשת תצוה).