פרשת תולדות – לקיחת הברכות מיצחק אבינו

יצחק אבינו ביקש לברך את בנו עשו שנאמר "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי: וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד: וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת" (בראשית כז, א – ד). רבקה שמעה זאת וביקשה מבנה יעקב שייקח בדרך מרמה את הברכות הללו לעצמו. לכן הלבישה אותו כך שאביו יטעה ויחשוב שהוא עשו שנאמר "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן: וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו" (בראשית כז, טו – טז). ויצחק אכן טעה בו שנאמר "וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו: וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרֲכֵהוּ" (בראשית כז, כב – כג).

ויש להבין, למה רבקה אמנו פעלה בדרך של מרמה ושקר על מנת להעביר ליעקב את הברכות שביקש יצחק אביו לברך את עשו בנו הגדול?

הנחש הקדמון שיקר ורימה את אדם הראשון והביא עליו קללות

התחלת הדיבור של הנחש עם חוה בגן עדן ('מגלה צפונות' חלק א' למחבר 'שבט מוסר' פרשת בראשית ד"ה אמנם נראה לפרש) היה פיתוי על ידי שקר שנאמר "וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן" (בראשית ג, א) (הרמ"ד וואלי בראשית ג על הפסוק 'ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים', 'ליקוטי הלכות' לר' נתן יורה דעה א' סימני בהמה וחיה טהורה ד, כג). וזה היה שקר כי הקב"ה לא אמר כך אלא רק "וַיְצַו ה' אֱלֹקִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, טז – יז) כלומר שאסר עליהם רק את עץ הדעת ולא שאר העצים ('מגלה צפונות' חלק א' למחבר 'שבט מוסר' פרשת בראשית ד"ה אמנם נראה לפרש). וכן בסוף דבריו של הנחש היה שקר שנאמר "וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל הָאִשָּׁה לֹא מוֹת תְּמֻתוּן: כִּי יֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ד – ה) ('ליקוטי הלכות' לר' נתן יורה דעה א' סימני בהמה וחיה טהורה ד, כג), כלומר הוא שיקר לאדם וחוה ואמר כי ה' בעצמו אכל מעץ הדעת וכך ברא את העולם, ואם יאכלו גם הם אז "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים" יוצרי עולמות (רש"י בראשית ג, ה).

חוה התפתתה לדבריו של הנחש ואכלה מעץ הדעת ואחר כך נתנה גם לאדם הראשון ששמע לעצתה ואכל שנאמר "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (בראשית ג, ו). וכך גם אמר אדם הראשון לקב"ה "וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל" (בראשית ג, יב) (עפ"י 'עץ הדעת טוב' פרשת תולדות ד"ה והנה עתה עלה ברצונו). וכל זה היה על ידי הנחש הערמומי שנאמר "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (בראשית ג, א) שבעורמתו ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת תולדות דף יט ע"ב ד"ה ואפשר שזהו) בא בעקיפין לאדם הראשון ('בגדי אהרן' על התורה פרשת מקץ דף לא ע"ב ד"ה ויאמר אליהם ישראל אביהם) בשפת שקר ועלילה ובמרמה להטעות את האדם ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'ה' הצילה נפשי' ממהרח"ו), כדי למנוע ממנו ברכות שהיו מגיעות לו ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'בג"כ אזדמן' ממהרח"ו) וכנגדם להביא עליו קללות ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'ה' הצילה נפשי' ממהרח"ו).

אדם הראשון היה צריך לקבל ברכות מפי הקב"ה אך בעקבות החטא הוא הפסיד אותם ונאחז ב'קליפות' (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'בג"כ אזדמן' ממהרח"ו). לכן אחרי חטא אכילת עץ הדעת הקב"ה קילל אותו היות שהוא נדבק בצד ה'ארור' של ה'קליפות' ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'בג"כ אזדמן' ממהרח"ו) וכך אמר לו "וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ: וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יז – יט). ובתוך דבריו של הקב"ה היו בסך הכל עשרה קללות (ראה 'במדבר רבה' ה, ד) שהתקלל בהם האדם הראשון, בעקבות מה שהחטיאו הנחש הקדמון באכילת עץ הדעת (עפ"י 'ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת תולדות דף יט ע"ב ד"ה ואפשר שזהו) באמצעות חוה ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה או יראה בדרך רמז. וראה 'ילקוט מעם לועז' לר' יעקב כולי תחילת פרק י לפירוט עשרת הקללות).

אדם הראשון והנחש הקדמון התגלגלו ביעקב הצדיק ועשו הרשע

חוה התגלגלה ברבקה אמנו ('ספר הלקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תולדות על הפסוק 'ותאמר לו אמו', 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת תולדות ד"ה לה' לנוכח אשתו, 'עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה והנה עתה עלה ברצונו, 'לקוטי שושנים' לר' שמשון מאוסטרופולי דף ט ע"ב ד"ה אמרו רז"ל עץ, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת תולדות אות ט, 'חומת אנך' פרשת תולדות פרק כה, ז ד"ה ורבקה אוהבת את יעקב, 'עיני העדה' למחבר ספר 'שבט מוסר' על ספר דניאל דף קל ע"ב ד"ה ויביאה ד' שנים חסרים, 'מגלה עמוקות' פרשת תולדות, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ריש אות ח) כדי לתקנה ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת תולדות ד"ה לה' לנוכח אשתו). לכן כמו שנאמר על רבקה "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד, סז) ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה, 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת לך לך דף ח ע"ב ד"ה או אמר במחזה) כך נאמר על חוה "וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (בראשית ב, כב) ('עיני העדה' על התורה למחבר ספר 'שבט מוסר' על ספר דניאל דף קל ע"ב ד"ה ויביאה ד' שנים חסרים). וכן נרמז שרבקה התגלגלה בחוה בפסוק "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כה, כא), שסופי התיבות "לי-הוה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" יוצא 'חוה' ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת תולדות ד"ה לה' לנוכח אשתו, 'עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה או יראה ויעתר, 'לקוטי שושנים' לר' שמשון מאוסטרופולי דף ט ע"ב ד"ה אמרו רז"ל עץ).

יצחק אבינו התפלל שתיהפך רוחו של אדם הראשון ותתגלגל לבוא בתוך בטן אשתו רבקה על מנת לתקנו שנאמר "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" (בראשית כה, כא) וה' יתברך נענה לו שנאמר "וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כה, כא) ('מגלה עמוקות' פרשת תולדות ד"ה או אמר ותהר). אמנם לרבקה היה צער רב בימי העיבור ('פני דוד' להחיד"א פרשת תולדות אות ח) כי כאשר היתה עוברת ליד 'בית המדרש של שם ועבר' היה הָעֻבָּר בבטנה מנסה לצאת וגם כאשר עברה ליד 'עבודה זרה' הָעֻבָּר היה מנסה לצאת כפי שנאמר "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (בראשית כה, כב). אז רבקה הבינה שיש שניים בבטנה כאשר אחד הוא צדיק והשני רשע, ועל כך אמרה "אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי" (בראשית כה, כב) באתי לעולם, שהרי אין זה תיקון ('מגלה עמוקות' פרשת תולדות דף יח ע"א ד"ה ובזוהר חדש, 'ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין במערכת אבות אות רצט בשם ספר 'תורת חיים'). והשיב לה שֵׁם בן נח ברוּח הקוֹדש על ידי שליח (רש"י בראשית כה, כג) כי חטאם של אדם וחוה גרם זאת בהידבקם בעץ הדעת ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין במערכת אבות אות רצט בשם ספר 'תורת חיים').

וכך השיב לרבקה "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ" (בראשית כה, כג) כלומר בישר לה שהם שני צדדים שבעולם, אחד הוא קדוש והשני הוא טמא ('מגלה עמוקות' פרשת תולדות דף יח ע"א ד"ה בזוהר חדש), והם גלגול אדם הראשון והנחש ('פני דוד' להחיד"א פרשת תולדות אות ח). וכך רבקה ילדה את יעקב שהיה אדם הראשון ואת עשו שהיה הנחש. וכיון שנאמר לנחש הקדמון "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה" (בראשית ג, טו) לכן רבקה היתה שונאת את בנה עשו כי הוא היה הנחש ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה והנה עתה עלה ברצונו) אשר הטעה אותה בגלגול הקודם ('חומת אנך' פרשת תולדות פרק כה, ז ד"ה ורבקה אוהבת את יעקב), ואילו את יעקב שהיה גלגול אדם הראשון היא היתה אוהבת. וזה מה שנאמר "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו" (בראשית כה, כח) אך לא רבקה, ואילו על יעקב נאמר "וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (בראשית כה, כח) ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה והנה עתה עלה ברצונו). ונרמז בתיבה "אֹהֶבֶת" שהיא ראשי תיבות 'אדם הראשון בעלה תחילה' ('חומת אנך' להחיד"א פרשת תולדות פרק כה, ז ד"ה ורבקה אוהבת את יעקב).

אדם הראשון התגלגל ביעקב אבינו ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'בג"כ אזדמן' ממהרח"ו, 'עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה והנה עתה עלה ברצונו, 'חומת אנך' פרשת תולדות פרק כה, ז ד"ה ורבקה אוהבת את יעקב, 'בגדי אהרן' על התורה פרשת מקץ דף לא ע"ב ד"ה ויאמר אליהם ישראל אביהם, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ריש אות ח). לכן אמרו רבותינו "דְּשׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הֲוָה" (ראה זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה ועשו הוה. וראה לשון דומה בגמ' בבא מציעא דף פד ע"א וכן בגמ' בבא בתרא דף נח ע"א) שפירושו כי יופיו של יעקב היה יופיו של אדם הראשון, כשכוונתם גם לרמוז כי הוא עצמו היה נשמת אדם הראשון ('חומת אנך' פרשת וישב אות ב, 'עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת תולדות ד"ה והנה עתה עלה, 'דרך אמת' למהרח"ו על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב אות ב). ויעקב אבינו היה צריך לתקנו כפי שנרמז בתיבה 'יעקב' שכאשר עושים את אותיות התיבה במילואן כך יו"ד עי"ן קו"ף בי"ת, אזי כל 'האותיות הנעלמות' שהן כל האותיות למעט האותיות הראשונות יעק"ב – יוצאות ביחד שוות בגמטריא לתיבה 'תיקון' ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויצא על הפסוק 'וישם שק במתניו') (להרחבה על כל תיקונו של יעקב במשך חייו ראה מאמרינו לפרשת מקץ – 'תיקונו של יעקב אבינו').

הנחש הקדמון התגלגל בעשו הרשע ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'בג"כ אזדמן' ממהרח"ו, 'חומת אנך' פרשת תולדות פרק כה, ז ד"ה ורבקה אוהבת את יעקב, 'קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק ט סימן א ד"ה וכלל מזה, 'בגדי אהרן' על התורה פרשת מקץ דף לא ע"ב ד"ה ויאמר אליהם ישראל אביהם, 'מגלה עמוקות' פרשת תולדות מהדורא בתרא ד"ה או יאמר שהוצרך) לכן הוא יצא "אַדְמוֹנִי" (בראשית כה, כה) כי נולד במזל מאדים ונוספה לו גם האות נ' כנגד שורש הנחש שנולד עמו ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת תולדות ד"ה ונראה שעיקר). ומשום כך התיבה 'עשו' יוצאת בגמטריא 'זהו נחש' ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת תולדות ד"ה ונבא לביאור הפסוקים) וכן על הפסוק "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (בראשית כה, כז) כתב התרגום "וַהֲוָה עֵשָׂו גְבַר נַחְשִׁירְכָן" (ראה 'תרגום אונקלוס' ו'תרגום יונתן' בבראשית כה, כז), לרמוז על היותו הנחש הקדמון ('אגרא דכלה' פרשת תולדות ד"ה במרמה ב' במסורה, 'שתי ידות' לר' אברהם חזקוני פרשת תולדות ד"ה ונראה שעיקר) אשר בא על אדם הראשון ברמאות בתחילת בריאתו של עולם וגרם לו לקבל קללות ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק ט סימן א ד"ה וכלל מזה).

רבקה הלבישה את בנה יעקב בבגדיו של אדם הראשון כדי לתקנו

כאשר יצא אדם הראשון מגן עדן אבדו ממנו הבגדים שקיבל מה' יתברך. נמרוד לקח אותם ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה 'ותקח רבקה וגו' ממהרח"ו) ועל ידם היה צד ציד שנאמר "הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה' עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'" (בראשית י, ט). מאוחר יותר עשו הרשע יצא לשדה ועשה מלחמה עם נמרוד והרג אותו ואז לקח את הבגדים הללו ממנו והטמין אותם אצל רבקה אמו, וגם הוא היה רגיל לצאת ולצוד בהם ציד (זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה ותקח רבקה). רבקה ידעה שבגדים אלו הנקראים בגדי "הַחֲמֻדֹת" על שחמד אותם נמרוד מאדם הראשון (ראה רש"י בראשית כז, טו) באו בקלקול לידי עשו, לכן היא הוציאה אותם מידו והלבישה את בנה יעקב כי חשבה שלו יאה לקחתם שנאמר "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (בראשית כז, טו) ('תפארת שלמה' על התורה פרשת וישב ד"ה וישראל אהב את יוסף).

בשעה שיעקב לבש את הבגדים של עשו הרשע חזרה 'האבידה' למקומה (זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה וכד הוה לביש) כי יעקב היה גלגול אדם הראשון ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה 'ותקח רבקה וגו'' ממהרח"ו) ועל מה שניטלה מאדם הראשון אז בגלגולו, חזרה אליו עתה האבידה בגלגול יעקב ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן שלושים וחמשה ד"ה והנה נראה לי). ומחמת שבגדים אלו היו בגדיו של יעקב ממש, לכן כאשר הוא לבשם הם העלו ריח טוב (זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה וכד הוה לביש) כי חזרו לאדוניהם, מה שלא העלו כל זמן שהיו בידי הזרים נמרוד ועשו, שהרי הם לא היו בגדיו של נמרוד ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל בן עזיאל בראשית רבה סה, יח), וגם לא בגדיו של עשו הרשע ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה 'וירח את ריח בגדיו' ממהרח"ו, 'כתם פז' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"א ד"ה ד"א כיון דאלביש לו סליקו, 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל בן עזיאל בראשית רבה סה, יח). ולכן נאמר על יעקב "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו" (בראשית כז, כז) כי היו בגדיו של יעקב ממש ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה 'וירח את ריח בגדיו' ממהרח"ו) (להרחבה בעניין הבגדים הללו ראה מאמרינו לפרשת תולדות – 'בגדי אדם הראשון').

כאשר יעקב הופיע לפני יצחק אביו על מנת לקבל ממנו את הברכות, יצחק הריח את ריח בגדיו שנאמר "וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשֲׁקָה לִּי בְּנִי: וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'" (בראשית כז, כו – כז) ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"ב ד"ה 'וירח את ריח בגדיו' ממהרח"ו, 'כתם פז' על זוהר פרשת תולדות דף קמב ע"א ד"ה ד"א כיון דאלביש לו סליקו) ובגדים אלו שלבש יעקב העלו באותה השעה 'ריח גן עדן' (רש"י בראשית כז, כז), כי אדם הראשון לבש בגדים אלו בהיותו בגן עדן ('עיקר שפתי חכמים' על רש"י בראשית כז, כז אות ב) ועתה בגלגול יעקב חזר אליו ה'גן עדן' שגורש ממנו ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'אדמן מיכאל' מהרמ"ק, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א אות ב) על מנת שיתקן את הקלקול שנעשה בהיותו שם בגלגול הראשון ('מגלה עמוקות' חלק א' עם פירוש פרישת שלום בפרשת תולדות דף מח ע"ב ד"ה ולכן כשראה יצחק). כי כמו שהקללה היתה בגן עדן כך גם הברכה היתה צריכה להיות בגן עדן ('מחשוף הלבן' פרשת תולדות ד"ה ונבא לביאור הפסוקים).

רבקה נתנה את בגדי אדם הראשון ליעקב כדי שיבוא הדבר על מתכונתו, שבשעת התיקון של אדם הראשון הוא יהיה לבוש בבגדיו. רוח הקודש הופיעה ברבקה אמנו להיות עיקר ענין תיקון הקלקול של אדם הראשון על ידה, כי החטא שגרם לקלקול הראשון היה על ידי חוה שנאמר "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (בראשית ג, ו) לכן היה צריך גם בעת התיקון להתחיל ברבקה שהיא גלגול נשמתה ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת תולדות ד"ה ונבא לביאור הפסוקים). ורבקה הלבישה בעצמה את יעקב כפי שנאמר "וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (בראשית כז, טו) ותיקנה בזה גם את מה שגרמה לאדם הראשון בגלגול חוה על ידי אכילת עץ הדעת שהבין כי עירום הוא עד שנצרך לבגד שעשה לו הקב"ה, וכעת בגלגול רבקה הלבישה לו שוב את הבגד ('שארית יעקב' לר' ישראל יעקב מאסקוויטש פרשת תולדות דף מז ד"ה והנה האר"י).

רבקה תיקנה את הקללות של אדם הראשון על ידי מעשיה עם יעקב

רבקה היתה צריכה לתקן את כל הקללות שקיבל אדם הראשון ('מגלה עמוקות' פרשת תולדות דף כא ע"ב ד"ה רבו צרי) כי הקללות באו על ידי האשה חוה לכן התיקון היה צריך להיות על ידי אשה, היא רבקה ('מגלה עמוקות' פרשת תולדות דף כא ע"א ד"ה מאי ענין חרדה, 'ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת תולדות דף יט ע"ב ד"ה ואפשר שזהו) שהיתה גלגולה ('שארית יעקב' לר' ישראל יעקב מאסקוויטש פרשת תולדות דף מז ד"ה והנה האר"י). לכן אמרה רבקה ליעקב "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי" (בראשית כז, יג) כלומר שהקללה של אדם הראשון היה בסיבתי, ואני רוצה לתקן בזה את החטא הקדום ('עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה או יראה בדרך רמז, 'שארית יעקב' לר' ישראל יעקב מאסקוויטש פרשת תולדות דף מז ד"ה 'והנה האר"י' בשם האר"י ז"ל). וכן אמרה "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי" (בראשית כז, ח) כאשר התיבה "וְעַתָּה" מיותרת, והיא כדי לרמוז על התשובה שהיה מוטל על רבקה לעשות לתיקון חוה, על דרך שנאמר על מצות התשובה (ראה 'אור החיים הקדוש' דברים י, יב ד"ה עוד יתבאר על זה) "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" (דברים י, יב) ('מגלה עמוקות' פרשת תולדות דף כא ע"א ד"ה מאי ענין חרדה).

רבקה אמרה ליעקב שבא זמן התיקון של חטא אדם הראשון על ידם ('עץ הדעת הטוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה או יראה בדרך רמז) לכן הם חזרו שוב בגלגול. ועל מה שבגלגול קודם הוא היה אדם הראשון בעלה, הרי עתה הוא יעקב בנה. לכן אמרה ליעקב "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי" (בראשית כז, ח) לומר שקודם לא היית בני אלא בעלי. ומה ששמעת קודם לכן לאשתך חוה כפי שאמר ה' לאדם הראשון "כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל" (בראשית ג, יז) הרי עתה צריך לתקן לכן "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי" (בראשית כז, ח) ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת תולדות ד"ה לכן אמר ורבקה) וכן אמרה "אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי" (בראשית כז, יג) שעתה היא שמיעה טובה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תולדות על הפסוק 'ותאמר לו אמו') לתיקון החטא הקדום ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה או יראה בדרך רמז). ועל דרך זה גם נאמר "וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ" (בראשית כז, ה) כדי לתקן את השמיעה של אדם הראשון שעל ידו הוא התקלל כפי שנאמר "כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ" (בראשית ג, יז) ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת תולדות ד"ה ולכן כשראה יצחק).

חוה גרמה להביא קללות לעולם על ידי אכילת עץ הדעת, לכן רבקה הוצרכה לתקן על ידי אכילה ('מגלה עמוקות' פרשת תולדות דף כא ע"א ד"ה מאי ענין חרדה). מטעם זה רבקה ביקשה מיעקב שיביא לה שני גדיי עיזים שנאמר "לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב" (בראשית כז, ט) כשאחד טוב והשני רע כנגד 'עץ הדעת טוב ורע' ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"ב ד"ה 'מסטרא דחולקי' מהרמ"ק). ויעקב אכן הביא לה שני גדיי עיזים כפי שנאמר "וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו" (בראשית כז, יד), והתיבה "וַיָּבֵא" גמטריא 'חוה' לרמוז על כוונתה של רבקה אמו לתקן את חטא חוה ('מחשוף הלבן' פרשת תולדות ד"ה ונבא לביאור הפסוקים). מטעם זה יעקב גם הביא לאביו יין שנאמר "וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ" (בראשית כז, כה) כי עץ הדעת היה ענבים וחוה סחטה את הענבים ונתנה לאדם הראשון לשתות, ולכפר על זה רבקה הביאה על ידי יעקב יין ענבים ('עץ הדעת טוב' פרשת תולדות ד"ה או יראה בדרך רמז, 'מגלה עמוקות' פרשת תולדות דף כא ע"א ד"ה מאי ענין חרדה).

יעקב פחד לרמות את יצחק אביו בלקיחת הברכות של עשו אחיו, ואמר לרבקה אמו "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק: אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה" (בראשית כז, יא – יב) ('מגלה עמוקות' פרשת תולדות דף יח ע"א ד"ה בזוהר חדש). ורבקה ענתה לו שאין שם קללה, כי היא יודעת בוודאות ב'רוּח הקוֹדש' שהופיעה בה שכל העניין הזה הוא להחזיר את הברכות לעולם, ואין קללה יוצאת מזה כלל. וכפי שאמרה "וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי" (בראשית כז, יג) כלומר שְׁמַע לרוח הקודש שהופיעה בי ('מחשוף הלבן' פרשת תולדות ד"ה ונבא לביאור הפסוקים) כי כעת עלי לתקן חטא חוה שקלקלה והביאה קללה לעולם ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת תולדות דף יח ע"א ד"ה בזוהר חדש), ואני צריכה בכל כוחי שאתה יעקב תקבל את הברכות כאשר "יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ" (בראשית כז, י) ואז תצא מהקללות של אדם הראשון ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה והנה עתה עלה ברצונו, עפ"י 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת רי"ש אות ח).

יצחק אבינו החליט לעשות תיקון לחטא של עץ הדעת לעת זקנותו

יצחק היה בזקנותו סגי נהור שנאמר "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת" (בראשית כז, א) ועשו הרשע היה מטעה אותו שהוא צדיק ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'פתח אמר' ממהרח"ו, 'ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת תולדות דף יט ע"ב ד"ה ואפשר שזהו) על ידי שהיה צד ומרמהו בפיו שנאמר "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כה, כח) ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'פתח אמר' ממהרח"ו, 'ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת תולדות דף יט ע"ב ד"ה ואפשר שזהו). שהיה אומר לו "איך מעשרין את התבן?" ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת תולדות דף יט ע"ב ד"ה ואפשר שזהו) ו"איך מעשרין את המלח?" ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'ה' הצילה נפשי' ממהרח"ו, 'אור החיים הקדוש' לר' חיים בן עטר בראשית כה, כח ד"ה ויאהב יצחק), בעוד שהיו "שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ" (משלי כו, כה) ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת תולדות דף יט ע"ב ד"ה ואפשר שזהו). ועוד היה אומר לו שהולך להתפלל בשדה כמוהו "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב" (בראשית כד, סג), אך שֶׁקֶר היה דובר כי הלך בשדה של חורבן ושיממון "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" (בראשית כה, כז) ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'ה' הצילה נפשי' ממהרח"ו). ולא הכיר יצחק ברשעו של עשו בנו כי הוא היה מקיים בו מצות כיבוד אב בכמה דרכים ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'פתח אמר' ממהרח"ו).

רוח הקודש הופיעה ביצחק אבינו לעשות תיקון לעץ הדעת. והיה זה בעת זקנותו סמוך למיתתו שנאמר "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק" (בראשית כז, א), כי הנחש הקדמוני נקרא מלך זקן וכסיל ועל ידי כסילותו ורמאותו נטל הברכות מאדם הראשון וחוה אשתו, והתיקון לזה על ידי אדם חכם וזקן שייקח את הברכות מזרע הנחש ויחזירם למקומם מקום הקודש. ומשום שזקני תורה כל העת שמזקינים דעתם יותר מתיישבת עליהם שנאמר "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה" (איוב יב, יב) לכן לא ביקש לעשות את התיקון אלא לעת זקנותו ('מחשוף הלבן' פרשת תולדות ד"ה ונבא לביאור הפסוקים). ויצחק שחשב כי עשו בנו ראוי לקבל את הברכות אמר לו "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה (קרי: צָיִד): וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" (בראשית כז, ג – ד). 'צידה' הוא צורת הכתיב לתיבה "צָיִד", לומר לו שייצא לשדה בו הוא מתפלל אל השכינה הרמוזה באות ה' האחרונה שבתיבה 'צידה', כדי שיהיה ראוי להתברך מפיה ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'ה' הצילה נפשי' ממהרח"ו). והתיבות "כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי" גמטריא 'זה עץ דעת טוב ורע', להודיע שהאהבה שלו היתה לעשות תיקון לעץ הדעת ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת תולדות ד"ה ונבא לביאור הפסוקים).

יצחק אבינו צפה ברוח הקודש שעל ידי אחד מבניו יתוקן חטא אכילת עץ הדעת טוב ורע של אדם הראשון, ורצה להפוך את הקללות שהתקלל אז העולם לברכות. לכן הוא גמר בדעתו שכמו שהקללה בחטא הקדמון היתה על ידי אכילה כאשר אדם הראשון ואשתו אכלו מעץ הדעת, הרי שכך גם תהיה הברכה היפך הקללה על ידי האכילה וביקש לעשות סעודה. וכך אמר לבנו עשו "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי" (בראשית כז, ד). וכשם שהנחש הקדמוני בא מכוח עֹרמתו לגן עדן מקום מושב אדם ואשתו והצליח להתגבר שם, כך ביקש יצחק להשיב לו גמולו בראשו ולהביא את אכילתו מן השדה כפי שביקש "וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד" (בראשית כז, ג), כיון שהשדה הוא מקום 'הנחש'. ויצחק חשב לתומו שבנו עשו ראוי לכך כי הוא הגדול ומצוה בגדול יותר מבקטן, אף שמכל מקום דעת יצחק היתה שעשו ויעקב שווים בברכה זו. ובאותה העת עדיין לא ידע יצחק שעשו הרשע הוא חלק 'הנחש' ממש ('מחשוף הלבן' פרשת תולדות ד"ה ונלע"ד דאפשר דיצחק).

בשעה שיעקב נכנס ליצחק אביו הוא אמר ליעקב "גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא" (בראשית כז, כא). אז הרגיש יעקב שהוא בצרה גדולה, כי פחד שאביו יכיר אותו וַיִּוָּדַע הדבר לפניו. ומיד אמר יעקב "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי: ה' הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה" (תהלים קכ, א – ב) וכוונתו שה' יציל אותו מהדרגה שעשו הרשע היה שרוי בה שהיא "שְּׂפַת שֶׁקֶר" (זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר), לפי שהיה גלגול נחש הקדמון ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה ה' הצילה נפשי' ממהרח"ו) ובדרגת הנחש שהביא קללות על העולם בהתחכמות ועקמימות ושפת שקר (זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר). ויעקב ביקש שהקב"ה יציל אותו, כי אם יכיר בו אביו אז יקלל אותו על מעשיו ויהיה בדרגת 'ארור' ואילו את עשו יברך ויהיה בדרגת 'ברוך', ובזה אדרבא יוסיף עוד קלקול גדול על הקלקול הראשון בימי אדם הראשון, ולא תהיה רפואה למכתו עוד כל ימי עולם ('אור החמה על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'ה' הצילה נפשי' ממהרח"ו).

יצחק ראה שהשכינה נכנסה עם יעקב והבין שהוא ראוי לברכה

הקב"ה הציל את יעקב אבינו ('אור החמה על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'ה' הצילה נפשי' ממהרח"ו), כי כאשר נכנס יעקב אל אביו נכנסה עמו השכינה הנקראת גם בשם 'גן עדן' כפי שנאמר "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'" (בראשית כז, כז), וכשראה יצחק שהשכינה נכנסה עם יעקב אמר "בוודאי שהוא ראוי לברכות!" ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמד ע"א ד"ה 'כדין אמר' ממהרח"ו). וכך כאשר היה יצחק מברך את יעקב הוא התברך לפני השכינה והיא היתה מודה לו על ברכותיו. וכשיצא יעקב יצאה השכינה עמו שנאמר "אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו" (בראשית כז, ל) (זוהר פרשת תולדות דף קמד ע"א ד"ה ובהאי זמנא). לכן כאשר הבין יצחק שזה היה יעקב הוא חזר וברכו "מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (בראשית כז, לג) מידיעתי, אחרי שראיתי שהשכינה חפצה בו ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמד ע"א ד"ה 'כדין אמר' ממהרח"ו).

אך לעומתו כשנכנס עשו הרשע השכינה כבר לא היתה שם שנאמר "אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ" (בראשית כז, ל). אז עשו הרשע התברך על ידי יצחק לבדו בגשמיות למטה ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"ב ד"ה 'מסטרא דחולקי' מהרמ"ק). וכן במקום השכינה נכנס עם עשו הרשע ה'גהינום' (זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר) כשהכוונה ל'קליפה' הנקראת גהינום והיא הלילי' אשת השטן הנקראת 'נחש נְקֵבָה' של הס"מ אשר לה שבע היכלות הנקראות גהינום עליון, והיא דרגת עשו הרשע הנקרא 'שפת שקר' המביא קללות על העולם ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה ה' הצילה נפשי' ממהרח"ו). לכן מיד נאמר "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד" (בראשית כז, לג) כי הוא לא חשב בתחילה שעשו נמצא בצד ההוא של הטומאה (זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר). ובזה התגלה ליצחק אבינו כי בנו עשו הוא רשע וחלק 'הנחש' ממש ('מחשוף הלבן' פרשת תולדות ד"ה ונבא לביאור הפסוקים).

מימות אדם הראשון היה מיועד יעקב לקחת מן 'הנחש' את הברכות (זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה בגין כך) כי יעקב בא לתקן את אדם הראשון ולהצילו מדרגת 'ארור' לדרגת 'ברוך' ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה ה' הצילה נפשי' ממהרח"ו) על ידי שייצא מן הקללות ויקבל כנגדם ברכות. לכן השכינה שרתה על יצחק בעת שהוציא את הברכות מפיו, כדי לבטל את אותם הקללות שנתקלל האדם הראשון מפי השכינה, וכנגדם להתברך מפי יצחק. וה' יתברך הוא זה שזימן בפי יצחק את הברכות הללו כדי לקיים הדבר. ואז יעקב חזר אל המקור ממנו חוצב לצד ה'ברוך' ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'בג"כ אזדמן' ממהרח"ו), ואילו הנחש נשאר בקללות שלו לדורי דורות כפי שנאמר לו כבר בימי בראשית "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג, יד) (זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה בגין כך). ועוד סופי תיבות "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (בראשית כז, לג) יוצא בגמטריא 'אדם חוה' עם הכולל, כדי לרמוז שעיקר העניין היה להחזיר את הברכות שמנע הנחש מאדם הראשון ('מחשוף הלבן' פרשת תולדות ד"ה ונבא לביאור הפסוקים).

יצחק אבינו ברך את יעקב "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ" (בראשית כז, כח – כט). וכל חלק בברכה הוא כנגד מה שהתקלל אדם הראשון. בתחילה התקלל "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ" שלא תעשה גידולים כראוי – והתברך על ידי יצחק "וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ". ועוד התקלל "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – והתברך על ידי יצחק "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם". וכן מה שהתקלל "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" – התברך על ידי יצחק "וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ". וכנגד מה שהתקלל "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" – התברך על ידי יצחק "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים" כי הם יעבדו את הארץ ובשדה. וכך הכל נטל יעקב זה כנגד זה, ולא נטל אלא משלו כי הם היו חלקו (זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"ב ד"ה תא חזי). וכמו שהקללות התפרטו לעשרה, כך גם הברכות התפרטו לעשרה (ראה 'ילקוט שמעוני' פרשת תולדות רמז קיד) ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת תולדות דף יט ע"ב ד"ה ואפשר שזהו).

יעקב לקח את הברכות ברמאות מדה כנגד מדה לרמאות הנחש הקדמון

כשם שהנחש בא ברמאות דברים על אדם הראשון דרך חוה אשתו וגרם קללה לאדם הראשון, כך מדד לו יעקב כמדתו ובא גם כן ברמאות ליטול ממנו את הברכות ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת תולדות ד"ה והנה עתה עלה, 'אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'בג"כ אזדמן' ממהרח"ו, 'פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן שלשה עשר ד"ה וענין יעקב, 'מחשוף הלבן' פרשת תולדות ד"ה ונלע"ד דאפשר) שגנב ומנע תחילה מאדם הראשון ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'בג"כ אזדמן' ממהרח"ו), ועשה לו כמשפטו ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו זצ"ל פרשת תולדות ד"ה והנה עתה עלה) מדה כנגד מדה ('אור החמה' על זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה 'פתח ואמר' ממהרח"ו, 'אגרא דכלה' למחבר 'בני יששכר' פרשת בראשית ד"ה בפסוק א' והנחש). שהרבה שקרים וענייני שקר עשה הנחש הקדמון לאדם הראשון על מנת להטעותו ולהביא קללות על העולם, ולכן כנגדו (זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה רבי אלעזר) בעת התיקון ('מחשוף הלבן' פרשת תולדות ד"ה ונלע"ד דאפשר) בא יעקב בחכמה וערמה להביא ברכות על העולם ולקחת מעשו הרשע את מה שמנע מן העולם (זוהר פרשת תולדות דף קמג ע"א ד"ה רבי אלעזר אמר).

זו גם הסיבה שה' הכהה את עיניו הגשמיות של יצחק והעלים את רוחניותן עד שנעשה אוהב לעשו שנאמר "וַיֶּֽאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו" (בראשית כה, כח), כדי שיבחר לברך את עשו הרשע ואז יעקב יבוא בדרך רמאות ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת תולדות ד"ה 'והנה עתה עלה' ועיי"ש בדברים הנפלאים שהביא) ועל ידי אשה שהיא אמו, כמו שהיה הקלקול בימי אדם הראשון ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תולדות סימן כח על הפסוק 'ותאמר לו אמו', 'שפתי כהן על התורה' פרשת תולדות ד"ה שמעתי דשופריה) ברמאות הנחש ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת תולדות ד"ה 'והנה עתה עלה' ועיי"ש עוד דברים נפלאים, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת רי"ש אות ח) ועל ידי אשה שהיא חוה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תולדות סימן כח על הפסוק 'ותאמר לו אמו', 'שפתי כהן על התורה' פרשת תולדות ד"ה שמעתי דשופריה). ויעקב אכן מנע מעשו הרשע את 'הברכות' ולקח אותן לעצמו (זוהר פרשת בראשית דף לה ע"ב ד"ה ודאי בחכמה), ועשה בזה תיקון ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת תולדות ד"ה 'והנה עתה עלה' ועיי"ש עוד דברים נפלאים) שהרי הן היו שייכים אליו (זוהר פרשת בראשית דף לה ע"ב ד"ה ודאי בחכמה) והוא היה ראוי להן, כי הוא עצמו היה אדם הראשון ('פלח הרימון' אופן עשרים ושמונה ד"ה ונראה לי שזהו).

כאשר עֵשָׂו הבין מה עשה לו אחיו יעקב, נפל דבר בפיו ואמר "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" (בראשית כז, לו), "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" – כלומר שעתה הגדיל לעשות כפול, אני רימיתי אותו לשעבר ועכשיו הוא נהפך אלי להיות הרודף. וגם "עַתָּה" בהיותו יעקב "לָקַח בִּרְכָתִי" ממני, כנגד מה שבפעם הקודמת אני גרמתי לו קללה ('ראש דוד' להחיד"א סוף פרשת תולדות ד"ה אפשר לדקדק). וזה הטעם שיעקב נאבק עם מלאך ס"מ ('קהלת יעקב' ערך וא"ו ד"ה ואיבה ר"ת ביום ההוא) אשר רכב בימי בראשית על הנחש הקדמון ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה 'ויקח העבד עשרה גמלים' מפרקי דרבי אליעזר), כדי שיסכים לברכות שהתברך מפיו של יצחק (ראה רש"י בראשית לב, כז) ('קהלת יעקב' ערך וא"ו ד"ה ואיבה ר"ת ביום ההוא) כפי שאמר יעקב למלאך "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּֽרַכְתָּֽנִי" (בראשית לב, כז) ('אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף לה ע"ב ד"ה והנחש ר' יצחק אמר' ממהרח"ו). וכך יעקב נטל בחכמה את הברכות מעשו הרשע ותיקן מה שהנחש לקח מאדם הראשון ברכות והביא במקומן קללות ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר בראשית דף לה ע"ב אות ב). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.