פרשת וישב – יוסף הצדיק ואשת פוטיפר

יוסף הורד מצרימה ושם הוא נמכר לעבד אצל פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים. אשת פוטיפר ראתה את יוסף וביקשה שיחטא עמה שנאמר "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי: וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי: אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹקִים" (בראשית לט, ז – ט). כשאשת פוטיפר ראתה שיוסף לא חוטא עמה היא תפסה בבגדו, ואז יוסף נס החוצה שנאמר "וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ: וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת: וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית לט, י – יב). וגם אחרי שפוטיפר שׂם את יוסף בבית הסוהר היתה אשת פוטיפר הולכת אליו יום יום ומנסה להסיתו, והוא לא שמע לדבריה לחטוא ולפשוע לאלקים ('ספר הישר' ד"ה ובכל זאת לא שבה).

ויש להבין, מדוע אשת פוטיפר שהיתה אשתו של שׂר גדול וחשוב אצל פרעה המלך, רדפה כל כך הרבה אחרי יוסף שהיה עבד? 

זליכה אשת פוטיפר ראתה שהיא עתידה להעמיד זרע מיוסף

יוסף היה בן שמונה עשרה שנה ויפה מראה מאוד, כמוהו לא היה בכל ארץ מצרים. וכאשר שירת בבית אדונו פוטיפר המצרי, ראתה אותו זליכה אשתו של פוטיפר וחמדה את יוֹפיוֹ בליבה, עד שנפשה דבקה בו מאוד באהבתה אותו להיות עמה. לכן היתה מסיתה אותו יום יום לפתותו ('ספר הישר' ד"ה 'ויהי ה' את יוסף' וד"ה 'ותאמר  אליו זליכה') ומחליפה בגדים בבוקר ובערב כדרך הנוֹאפים ('חוט של חסד' למחבר שבט מוסר פרשת נשא דף קיא ע"א ד"ה עוד י"ל באופן אחר). אך יוסף לא היה נושׂא את עיניו לראות אותה אלא נותן את עיניו למטה בארץ ('ספר הישר' ד"ה ויהי ה' את יוסף' וד"ה 'ותאמר אליו זליכה') שלא לזוּן עיניו מיופיה (הרמ"ד וואלי בראשית לט על הפסוק 'ויהי כדברה אל יוסף') שהיה רב מאוד (עפ"י 'ספר הישר' ד"ה וד"ה ותאמר אליו זליכה). יוסף היה גם אוֹטם אוזנו משמוע קולה שנאמר "וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ" (בראשית לט, י). והיה בורח מחברתה כי ידע את סכנת נפשו להתעכב אצלה (הרמ"ד וואלי בראשית לט על הפסוק 'ויהי כדברה אל יוסף').

כאשר ראתה זליכה אשת פוטיפר כי היא לא יכולה לפתות את יוסף על אף שנפשה דבקה בו, היא נפלה בחוֹלי כבד מרוב תאוותה ואהבתה אליו. אז באו כל נשות מצרים לבקר אותה ושאלו מדוע היא דלה ורזה על אף שהיא אשת שׂר נכבד וגדול בעיני המלך ולא חסרה דבר מכל אשר תאוה נפשה. והיא אמרה להם שהיום ייוודע להן על מה היה לה הדבר הזה, ועשתה להן משתה ונתנה להן לקלף אתרוגים בסכין ולאוכלם. ובאותה שעה בא יוסף לפניהן והיו כל הנשים מביטות בו ולא הסבו עיניהן ממנו עד שחתכו כולן את ידיהן בסכינים שבידיהן והאתרוגים שלהן התמלאו דמים. ולא ראו נשות מצרים מה שעשו כי לא הפכו את עפעפיהן ממנו מחמת שהביטו ביופיו הרב. אז אמרה להן זליכה "הלא ברגע שראיתם אותו קרה לכן הדבר זה ולא יכולתן להתאפק עליו, ומה אני אעשה שהוא בביתי תמיד ואני רואה אותו יום יום הולך ובא, איך לא אהיה דלה ולא אמות מזה שהוא לא אבה אל דברי אף שמבטיחה אני אותו בכל טוב?!" ('ספר הישר' ד"ה וד"ה ותאמר אליו זליכה).

אשת פוטיפר התכוונה במעשיה עם יוסף לשם שמים, כיון שהיא ראתה באסטרולוגיה ('בראשית רבה' פה, ב), כלומר בחכמת הכוכבים וגזרת המזלות וההולדות ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א דרוש ב ד"ה והנה הא דיוסף), שהיא עתידה להעמיד מיוסף בן ('בראשית רבה' פה, ב). שנאמר "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי" (בראשית לט, ז), "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו" – שנשׂאה את עיניה לשמים בחכמת האצטגנינות וראתה במזלו וכוכבו של יוסף שמחוּיב הוא להיות עמה, ובטחה בזה והתעצמה לומר לו "שִׁכְבָה עִמִּי" ('ידו בכל' למחבר שבט מוסר פרשת וישב סימן ח ד"ה 'עי"ל עם מה' בשם ר' מאיר דאנון). וגם אמרה ליוסף "שׂא נא עיניך השמימה באצטגנינות ותראה מה שאני רואה כי אתה עתיד להקים ממני זרע" ('ידו בכל' למחבר שבט מוסר פרשת וישב סימן ח ד"ה עי"ל עם מה). ויוסף הצדיק שהיה חכם בחכמת האצטגנינות ובגזירת הכוכבים ובכל חכמות מצרים, ראה גם בעינו כי מבית פוטיפר ייצא לו זרע קודש ('דברים אחדים' להחיד"א דף צד ע"ב דרוש יח ד"ה ובס' יערות דבש). כך שניהם ראו כי הם יידבקו וייצא מהם זרע אמוּנים אשר יעשה חיל בישראל ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א דרוש ב ד"ה והנה הא דיוסף).

יוסף ברח מפני העבירה עם אשת פוטיפר כאשר ראה את דיוקן אביו

בכל יום שהיתה מנסה אשת פוטיפר לפתות את יוסף, הוא היה עושה עצמו כאילו לא מבין את לשונה (זוהר פרשת פנחס דף ריג ע"ב ד"ה תא חזי בשעתא). עד שיום אחד התמלא כל נחל מצרים על גדותיו ויצאו כל יושבי מצרים עם המלך והשׂרים לראות בתופים ובמחולות כי שמחה גדולה היתה למצרים ויום טוב, והלכו לשמוח שם כל היום. וכשיצאו כל אנשי בית פוטיפר, לא יצאה זליכה עמהם ואמרה שהיא חֹולה על מנת להישאר לבדה עם יוסף. אז היא קמה ולבשה בגדי מלכות ושׂמה על ראשה אבנים יקרוֹת ותמרוקי נשים על פניה וּבְשָׂרָה, ועמדה לפני יוסף הצדיק שבא לעשות את מלאכת אדוֹנוֹ ('ספר הישר' ד"ה וד"ה ותאמר אליו זליכה) בבדיקת פנקסי החשבונות ('תרגום אונקלוס' בראשית לט, יא, 'תרגום יונתן' בראשית לט, יא). באותה שעה יוסף נרתע אחורנית מפניה ('ספר הישר' ד"ה וד"ה ותאמר אליו זליכה) ואילו היא תפסה בבגדו (זוהר פרשת פנחס דף ריג ע"ב ד"ה תא חזי בשעתא) להראות את כוונתה, כי חשבה שלא הבין עד עתה את לשוֹנה ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת פנחס דף ריג ע"ב אות ב בשם הרמ"ז).

אשת פוטיפר אמרה ליוסף "למה אתה לא שומע לי?" אז הוא ענה ואמר לה "אשת איש את!" ענתה לו "אין איש יודע בנו". אמר לה יוסף "אם בנות האמורי הפנויות אסורות לנו, כל שכן אשת איש!". אך היא לא שמעה אליו ('ילקוט ראובני' פרשת וישב לט, י ד"ה אמרה לו). אמר לה "מתירא אני מהבורא!" אמרה לו "איננו!" ('שפתי כהן על התורה' פרשת וישב ד"ה עוד הן אדוני). ויוסף טעה בה באותה שעה היות שזכר כי ראה על פי חכמת האצטגנינות שהוא צריך להידבק בה ולהוליד זרע קוֹדש ('יערות דבש' דרוש ב ד"ה והנה הא דיוסף, 'דברים אחדים' להחיד"א דף צד ע"ב דרוש יח ד"ה 'ובס' יערות דבש' בשם ה'יערות דבש') ואז נכנס עמה מחדר אל חדר, עד שהגיע לחדרה ('שפתי כהן על התורה' פרשת וישב ד"ה עוד הן אדוני) ועלה על מטתה ('מדרש תנחומא' פרשת וישב אות ט) ועמד להיכשל בעבירה ('מדרש תנחומא' פרשת וישב אות ט, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק לט ד"ה רבי פנחס, גמ' סוטה דף לו ע"ב בשם ר' יוחנן) כפי שהיה במחשבתו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בהעלותך על הפסוק 'ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות', 'קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק ט סימן ג ד"ה ואיתא למה נכנס, 'פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן עשרים ותשעה ד"ה 'והנה משה בקש' מ'ילקוט חדש' בשם 'ספר הכוונות' להאר"י ז"ל).

בכל דבר שיוסף עשה הוא היה רואה ברוח חכמתו את דיוקנו של אביו שסייע לו באותו דבר, כי על ידו היתה מתווספת בו 'רוח אחרת' בהארה עליונה. כך היה בשעה ששר המשקים הרשע ביקש שיוסף יפתור את חלומו ואמר לו "בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי" (בראשית מ, ט), שמיד הזדעזע יוסף כי לא ידע על מה בא החלום הזה ואיך לפתור אותו. אלא שמיד כאשר המשיך שׂר המשקים ואמר "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם" (בראשית מ, י) התעוררה ביוסף 'רוּח' כי נוספה לו הארה מכוֹח הסתכלותו בדיוקן אביו – והוא ידע מהו דבר החלום של שׂר המשקים (זוהר פרשת וישב דף קצב ע"א ד"ה תא חזי האי וד"ה בשעתא דאמר ליה). מעין זה היה גם באותה שעה שדחקה אשת פוטיפר את יוסף (זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"א ד"ה ויקרא לבנו ליוסף) והוא עמד לחטוא עמה ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לט ד"ה רבי פנחס) בעוד הס"מ ואשתו הלילי' חיכו שם שיפוּתה 'מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת מקץ ד"ה והנה נלע"ד לפרש) – שאז נראה לו דיוקנו של יעקב אביו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לט ד"ה רבי פנחס), כי שורש נשמתו הטהורה של יעקב התגלמה באותה השעה ב'צלם' ממש ובאה להזהירו על העבירה ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"א ד"ה 'דיוקנא דאבוי' להרמ"ק).

וזה מה שנאמר "וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת" (בראשית לט, יא) ש"אִישׁ" מאנשי הבית לא היה שם אבל 'איש' אחר שאינו מאנשי הבית כן היה והוא יעקב אבינו (זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"א ד"ה ויקרא לבנו ליוסף,  תוס' גמ' סוטה דף לו ע"ב ד"ה 'באותה' בשם רבינו משה הדרשן) שדמות דיוקנו נראתה שם באותה העת (גמ' סוטה דף לו ע"ב, זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"א ד"ה ויקרא לבנו ליוסף). ונרמז הדבר בתיבות "וְאֵין אִישׁ" שהוא ראשי התיבות 'ודמות אביו יעקב נראה אל יוסף שם' ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"א אות א). ועליו כיון יוסף ואמר לאשת פוטיפר "וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי" (בראשית לט, ח) ('כתם פז' למחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת ויחי דף רכ"ב ע"א ד"ה ויקרא לבנו ליוסף). כמו כן דמות יעקב אביו נראתה לו אז דווקא 'בחלון' (גמ' סוטה דף לו ע"ב) כלומר בעבור חכמת 'החלון' שהיא האצטגנינות וכפי שנאמר אצל אבימלך "וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן" (בראשית כו, ח), והתגלות זו באה ללמד את יוסף שעל אף שסמך במעשיו על מה שראה באצטגנינות הרי שאין הדברים הם באמת כך, לפי שרואים באצטגנינות דברים ולא יודעים לגמרי מה רואים ('דברים אחדים' להחיד"א דף צד ע"ב דרוש יח ד"ה ועל פי דרכו מתוק לחיכי).

וכשיוסף נשׂא עיניו וראה את דיוקנו של אביו (זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"א ד"ה ויקרא לבנו ליוסף) הוא חלק לו כבוד שלא תיפגם נשמתו במעשה המגוּנה ('אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"א ד"ה 'דיוקנא דאבוי' מהרמ"ק) וחזר לאחוריו (זוהר פרשת ויחי דף רכב ע"א ד"ה ויקרא לבנו ליוסף, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק לט ד"ה רבי פנחס), כבשׁ את יצרו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לט ד"ה רבי פנחס, 'כתם פז' למחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת ויחי דף רכ"ב ע"א ד"ה ויקרא לבנו ליוסף) ולא עשה את המעשה הרע ההוא ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בהעלותך על הפסוק 'ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות', 'קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק ט סימן ג ד"ה ואיתא למה נכנס, עפ"י גמ' סוטה דף לו ע"ב בשם ר' מאיר). ועל כך שקידש שם שמים בסתר (גמ' סוטה דף לו ע"ב) זכה שנוספה לשמו האות ה' (זוהר פרשת פנחס דף ריג ע"ב ד"ה מאי קמשמע לן) משמו של ה' יתברך (גמ' סוטה דף לו ע"ב) כפי שנאמר "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (תהלים פא, ו) (זוהר פרשת פנחס דף ריג ע"ב ד"ה מאי קמשמע לן, גמ' סוטה דף לו ע"ב). ומטעם שֶׁנִּצַּל בזכות דיוקן אביו נקרא יוסף בשם "בְנוֹ" של יעקב שנאמר "וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף" (בראשית מז, כט). לכן הכינוי "בְנוֹ" לא נאמר על שאר השבטים הקדושים על אף שגם הם היו בניו של יעקב אבינו ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת ויחי דף רכ"ב ע"א ד"ה ויקרא לבנו ליוסף).

נשמתו של יוסף הצדיק התגלגלה ביהושע בן נון

נשמת יוסף התגלגלה ביהושע בן נון (ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת מ בשם רבינו חיים ויטאל זצ"ל, 'מדרש תלפיות' ענף גלגולים אות יוד,  'חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע א, א ד"ה 'זונה ושמה רחב' מהרמ"ע מפאנו בשם מהרח"ו, 'בן יהוידע' למחבר ה'בן איש חי' מסכת מגילה דף יד ע"ב ד"ה בני לא הוו ליה). לכן כשם שיוסף נקרא "נַעַר" שנאמר "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו" (בראשית לז, ב), כך נקרא גם יהושע שנאמר "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" (יהושע לג, יא) ('מדרש תלפיות' ענף גלגולים אות גימל ד"ה 'יוסף היה גלגול ראשון' בשם גליא רזי'. ראה 'ילקוט חדש' בחלק 'ניסים ונפלאות מכל השונאים' אות ה') על אף שהיה בן חמשים ושש באותה העת ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז פרשת נשא דף לא ע"א ד"ה 'בפסוק משרתו' בשם האבן עזרא). וכן התיבות 'אהל מועד' יוצאות בגמטריא 'יוסף'. ועוד אם עושים את אותיות 'יהושע' במילואן כך 'יוד, הי, ויו, שין, עין' – אזי אותיות המילוי בלבד יוצאות בגמטריא 'יוסף', לפי שהוא בתוכו ('טוב הארץ' לר' נתן שפירא על משנה מסכת כלים דף ב ע"ב). וכן מטעם שיוסף הוליד רק בנים ולא בנות, הוא שב בגלגול יהושע שהיו לו רק בנות ולא בנים (ראה גמ' מגילה דף יד ע"ב ד"ה בני לא הוו ליה) כדי להשלים את מה שהוא החסיר בגלגול יוסף ('בן יהוידע' למחבר ה'בן איש חי' על גמ' מגילה דף יד ע"ב ד"ה בני לא הוו).

יהושע בבחרותו לא היה בן תורה והיו קוראים אותו בשם 'כְסִיל'. דבר זה נרמז אצל יוסף, כי נאמר "מוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל" (משלי י, יח) ויוסף הוציא דיבה רעה על אֶחָיו בצעירותו שנאמר "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית לז, ב) ('מדרש תלפיות' ענף יהושע ד"ה והנה כונת המאמר). וכיון שיוסף גרם לְאֶחָיו לקרוֹע את בגדיהם כאשר נמצא הגביע באמתחת בנימין שנאמר "וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן: וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַֽיַּֽעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה" (בראשית מד, יב – יג), לכן פרע לו ה' אצל יהושע כפי שנאמר "וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם" (בראשית ז, ו) ('בראשית רבה' פד, כ, 'ילקוט חדש' ערך יהושע אות לה, 'ילקוט חדש' ערך 'יעקב ודור שבימיו' סימן קצו). ועל מה שהיה יוסף מוציא דיבה על אחיו ומתרחק מהם, הוא תיקן בגלגול יהושע שהיה אוהב את אֶחָיו ישראל וסידר להם את הדרכים להלך בהם (ראה גמ' עירובין דף כב ע"ב) (ספר 'אוצר חיים' לר' ישועה הלוי על מסכת עירובין דף פט ד"ה שבילי בית גלגול).

יהושע נרמז בפסוק "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" (בראשית לז, ג), שהתיבה "וְעָשָׂה" היא אותיות 'הוֹשֵׁעַ' לרמוז על שמו של יהושע לפני שנוספה לו אות י' לשמו (ראה במדבר יג, טז) ('חומת אנך' להחיד"א פרשת וישב אות ד בשם רבינו אלעזר מגרמייזא). וכן כנגד מה שנוספה אות ה' לשמו של יוסף כפי שנאמר "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (תהלים פא, ו), חסרה אות ה' משמו של יהושע בפסוק "וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד" (נחמיה ח, יז), ש"יֵשׁוּעַ בִּן נוּן" הוא למעשה יהושע בן נון, ונחסרה ממנו האות ה' על אף שקיבל אותה בגלגול יוסף – כדי להגדיל אז יותר את כבודו של עזרא הסופר בשעת עשיית הסוכות ('אגדת אליהו' למחבר שבט מוסר על גמ' ירושלמי חלק שלישי פרק ששי אות א ד"ה 'איכא למידק למה' ועיי"ש ביאור הדברים, 'זכר דוד' לר' דוד זכות מודינא מאמר שלישי ליל סוכות דף רנד ע"א ד"ה 'וגם הלום ראיתי' בשם 'אגדת אליהו'). וכן בשם 'יהוֹסֵף' וגם בשם 'יְהוֹשֻׁעַ' ישנן אותיות יה"ו שבהם תלויה הגאולה לעתיד לבוא על ידי 'משיח בן אפרים' ('ילקוט חדש' ערך יהושע אות נה ד"ה 'לעתיד לבא' בשם המגלה עמוקות).

כיון שהיה ביהושע את נשמת יוסף לכן הוא היה מלומד להינצל מהחטא ויחד עם תפילתו של משה עליו זה הֵגֵן שהוא לא יחטא עם שאר המרגלים כאשר נשלחו לרגל בארץ ישראל. אך לעומתו כלב היה צריך להתענות כל ימיו על מנת שלא לחטוא עם המרגלים, לכן רק על כלב נאמר השבח "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יֽוֹרִשֶׁנָּה" (במדבר יד, כד) ('גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות ל דף לא ד"ה אמר המאסף). וכן יוסף הוא שוֹר כפי שנאמר "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ" (דברים לג, יז). וגם יהושע שבא ממנו היה בבחינה זו, לכן הוא תיקן את תפילת 'עלינו לשבח' בשעה שסובב את יריחו, כאשר הגמטריא של התיבות 'עלינו לשבח' הוא 'שוֹר' ('תורת נתן ליקוטים ממהרח"ו' פרשת וישב דף טז ע"ב ד"ה שור הוא יוסף בכור שור, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ע אות ט). וכן היה ליהושע מטבעות שהוא ובני דורו סחרו בהם, והיה מצויר עליהם 'שׁוֹר' מצד אחד ו'רְאֵם' מצד שני, על שם הפסוק ביוסף "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו" (דברים לג, יז) ('ספר החיים' לאחיו של המהר"ל מפראג פרק שלישי ד"ה מכלל חיי האדם, 'ילקוט חדש' ערך 'אברהם וכל הדורות שבימיו' סימן קיב).

בדברים רבים היו דומים יוסף ויהושע. על יוסף נאמר "הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ" (בראשית מא, לח) וכן נאמר על יהושע "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה" (דברים לד, ט) ('שמות רבה' מח, ג). יוסף מל את המצריים (ראה 'בראשית רבה' צא, ה) ('ילקוט שמעוני' רמז קמח ד"ה ויאמר הנה שמעתי) וגם יהושע מל את ישראל שנאמר "וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת" (יהושע ה, ג). שנותיהם של יוסף ויהושע היו שווים ששניהם חיו מאה ועשר שנים כפי שנאמר אצל יוסף "וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" (בראשית נ, כו) וכן נאמר אצל יהושע "וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד ה' בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים" (שופטים ב, ח וכן יהושע כד, כט) ('בראשית רבה' ק, י, 'ספרי' על דברים פסקא שנז). יוסף הקדים למוּת לפני שאר אחיו כפי סדר הפסוק "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא" (שמות א, ו) וכן יהושע מת לפני שאר הזקנים בדור כפי שנאמר "וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת ה' כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל" (שופטים ב, ז) ('אבות דרבי נתן' נוסחה ב' פרק כב ד"ה דבר אחר ושנא את הרבנות).

יעקב אבינו רמז ליוסף שהוא עתיד להתגלגל ביהושע בן נון

יעקב רמז ליוסף שהוא עתיד להתגלגל ביהושע. שבשעה שבא יוסף ליעקב כדי שיברך את בניו נאמר "וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" (בראשית מח, יז – יט), "וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי" – יעקב רמז ליוסף שהוא יבוא בגלגול יהושע בן נון דרך בנו אפרים, ואז יעמיד את השמש ויתקיים בזה "וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם". לכן ראשי תיבות "יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" בגמטריא יוצא 'בחמה'. וכן סופי התיבות "וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" עם הכולל יוצא גמטריא 'חמה'. ומטעם זה יעקב לא שׂם ידו על ראש הבכור מנשה אלא על ראשו של אפרים, לכבוד יוסף ולכבוד יהושע בן נון שעתיד להתגלגל בו ('מראית העין' להחיד"א על מסכת עבודה זרה דף כה ע"א ד"ה והיכא רמיזא וזרעו).

וכן רמז יעקב ליוסף בברכתו כפי שאמר "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר: וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים: וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, כב - כד), התיבות "יוֹסֵף" ו-"עֲלֵי עָיִן" יחד הן גמטריא 'יהושע' עם עוד חמש כנגד האותיות (ראה רש"י בראשית מט, כב ד"ה שור). "עֲלֵי שׁוּר" – רמז לו שיהושע יעלה על חומות העיר ויכבוֹש את כל העיירות בארץ ישראל. "וַיְמָרֲרֻהוּ" – על אנשי יריחו שייצאו להילחם ביהושע. "וָרֹבּוּ" – שיהיו בהם בעלי רוֹבי קשת שיישבו על החומה לירות עליו ('פירוש הרוקח' על התורה פרשת ויחי שער הפשט פרק מט, כב – כד, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת ויחי אות ט ד"ה בן פרת), וכן "וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים" – אלו המזיקים שיהיו בחומה ובפתח יריחו כדי להילחם ביהושע ולהבריח משם את ישראל ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת ויחי אות ט ד"ה בן פרת). "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ" – שהוא יישב כנגדם לירות בחוֹזק קשתו ('פירוש הרוקח' על התורה פרשת ויחי שער הפשט פרק מט, כב – כד, 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת ויחי אות ט ד"ה בן פרת), "וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו" – שישליך ידיו וינדנד אותם חץ אחר חץ ('פירוש הרוקח' על התורה פרשת ויחי שער הפשט פרק מט, כב – כד). וסיים ואמר "מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, כב) על שהוא עתיד להיות 'רועה ישראל' בתוך גלגול יהושע ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע ב, א ד"ה זונה ושמה רחב).

וכן בשעה שמשה רבינו בֵּרַךְ את כל שבטי ישראל "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים לג, א) הוא בֵּרַךְ גם את יוסף שנאמר "וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת" (דברים לג, יג) והוסיף ואמר לו "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ" (דברים לג, יז) כשכוונתו לשלושים ואחד מלכים שהיו נמצאים בארץ ישראל בשעה שיהושע בא להילחם בהם (ראה יהושע פרק יב). וברכה זו נאמרה "לְיוֹסֵף" שהוא עצמו בא בתוך גופו של יהושע. וכן אמר ה' יתברך למשה רבינו "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו" (במדבר כז, יח), "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" – היא רוחו של 'יוסף' שנמצאת בתוך יהושע בן נון ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע ב, א ד"ה זונה ושמה רחב).

אשת פוטיפר התגלגלה ברחב מיריחו ויהושע לקחה לאשה

אשת פוטיפר התגלגלה ברחב הזונה ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת מ בשם מהרח"ו, 'חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע ב, א ד"ה 'זונה ושמה רחב' מהרמ"ע מפאנו בשם מהרח"ו) ונקראה בשם 'זונה' לרמוז על מעשה גלגולה הקודם באשת פוטיפר, וגם שמה הקודם 'זליכא' הוא בגמטריא 'זונה' ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע ב, א ד"ה 'זונה ושמה רחב'. ואף שבמקור שמה נכתב עם האות ה' הרי שאות ה' ואות א' מתחלפות בסיום השם כנודע). רחב קלקלה עם כל שׂר ונגיד במשך ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, מהיותה בגיל עשר עד גיל חמשים, וכשהיתה בת חמשים התגיירה (גמ' זבחים דף קטז ע"ב). ואף שה' לא בחר בה להיות בתחילה חלק מישראל, הוא קירב אותה ('במדבר רבה' ג, ב) שהיתה לה נשמה קדושה מאוד ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה עוד דע כי רחב הזונה) במדרגה גדולה ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת שלח לך ד"ה והצלתם את נפשותינו) אשר עלתה ברגע מ'הקליפה' ואף זכתה ל'רוח הקוֹדש' ('בן יהוידע' למחבר הבן איש חי זבחים דף קטז ע"ב) ונבואה, וכפי שנלמד ממה שאמרה למרגלים "וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם" (יהושע ב, טז) ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה עוד דע כי רחב הזונה), שאם לא שרתה עליה 'רוּח הקוֹדש' לא היתה יודעת שהם עתידים לחזור לאחר שלשה ימים ('ספרי' על ספר דברים אות כב).

רחב היתה גיוֹרת (גמ' מגילה דף יד ע"ב, 'ילקוט חדש' דבורה וכל הנביאות סימן ט) חסידה ('ילקוט חדש' דבורה וכל הנביאות סימן ט). ועל אף שנשמות הגרים באות מתחת לכנפי השכינה, הרי שנשמתה באה למעלה מכנפי השכינה משום שהיתה בה 'נשמת ישראל' ממש ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת שלח לך ד"ה והצלתם את נפשותינו). רחב לא רצתה להינשא לישראלי בדרך של 'אשת יפת תואר', וביקשה להידבק בעם ישראל שכולו זרע אמת זרע יעקב ולהיקרא בעצמה בשם ישראל ולהתגייר ('מחשבות חרוץ' לר' צדוק הכהן מלובלין דף כט ע"ב ד"ה וגילוי אלי). ולגודל נשמתה ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה עוד דע כי רחב הזונה) נשׂאה יהושע בן נון (גמ' מגילה דף יד ע"ב, 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה עוד דע כי רחב הזונה) כפי שנלמד מהפסוק "וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יהושע ו, כה) ('מדרש תלפיות' ענף חיתון ד"ה 'כלי יקר יהושע' בשם 'כלי יקר'). ויהושע השלים את 'חצי גופו' על ידי נשמתה הקדושה של רחב אשר יצאה מ'הקליפה' ('זרע שמשון' פרשת מטות דף קכד ע"א ד"ה מדרש ילקוט). ולא חל עליה איסור נשואין כמו עם שבעת העמים שהיו גרים בארץ ישראל, כי היא לא היתה מעמים אלו ורק באה לגוּר שם (תוס' גמ' מגילה דף יד ע"ב עיי"ש) (להרחבה על נשמות הגרים מול נשמות ישראל ראה מאמרינו לפרשת עקב – 'נשמות הגרים').

יהושע התחתן עם רחב והביא ממנה בנות שמהן יצאו שמונה נביאים והם כהנים (גמ' מגילה דף יד ע"ב) אשר היו עומדים ומשמשים על גבי המזבח ומברכים את ישראל בשם ה' המפורש ('במדבר רבה' ח, י). וכל הנביאים הללו היו בעלי תורה ('מחשבות חרוץ' לר' צדוק הכהן מלובלין דף כט ע"ב ד"ה וגילוי אלי) גיבורים ועשירים ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' זבחים קטז ע"ב ד"ה ימחול לי בשכר) שהרי לוּלא כן לא היתה שׁוֹרה עליהם הנבואה ('מחשבות חרוץ' לר' צדוק הכהן מלובלין דף כט ע"ב ד"ה וגילוי אלי, 'בן יהוידע' על גמ' זבחים קטז ע"ב סוף ד"ה ימחול לי בשכר). ונרמזו כולם באות הראשונה של הדברים שבאמצעותם הצילה רחב את המרגלים שנאמר "וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" (יהושע ב, טו), התיבות "חֶבֶל" "חַלּוֹן" "חוֹמָה" – כולם מתחילים באות ח' לרמוז על שמונה נביאים שיצאו ממנה ('בן יהוידע' על גמ' זבחים קטז ע"ב סוף ד"ה ימחול לי בשכר) כי זכות הצלתם עמדה לה ('במדבר רבה' ח, י). וגם היא עצמה נעשתה מרובה בזכויות ולכן נקראה בשם 'רחב' ('תנא דבי אליהו' אליהו זוטא פרק כב אות ג ד"ה דבר אחר גדולה תשובה).

על ידי שיהושע נשׂא את רחב התקיים מה שראתה אשת פוטיפר

כאשר יהושע הגיע ליריחו פגש אותו מלאך שרמז לו כי עליו לשׂאת את רחב לאשׁה שנאמר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן" (יהושע ה, יג - טו). המלאך רמז שהוא היה בגלגול קודם יוסף ורחב היתה אשת פוטיפר, ושאז הוא נעל הפתח בפניה שלא רצה להיזקק לה אך עתה שלא ינעול בפניה אלא ישׂאנה כי 'אדמת קודש' היא. וזה מה שנאמר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ" – היכן שישבה רחב, "וְחַרְבּוֹ" – היא התיבה 'רחב' בהיפוך אותיות, "שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ" – לרמוז כי עתה היא נשלפה מכוחות הטומאה ונטהרה. לכן "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ" שהוא כינוי למקום הברית המכוּנה 'רגל' ורומז כי מה שגדר בגלגול קודם עם אשת פוטיפר יסיר עתה היות שרחב נטהרה ונזדככה מן הסִיגִים. ויהושע שמע לו וְנָשָׂא אותה לאשׁה שנאמר "וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן" ('בן יהוידע' על מגילה דף יד ע"ב ד"ה בני לא הוו).

רחב היתה אחת מארבע הנשים היפות בעולם (גמ' מגילה דף טו ע"א), וכל כך היה רב יוֹפיה עד שכל מי שהכיר אותה והזכיר את שמה (גמ' תענית דף ה ע"ב בשם ר' יצחק, גמ' מגילה דף טו ע"א) בדרך חיבה, כאשר ליבו היה נוטה אליה ('בן יהוידע' על מגילה דף טו ע"א ד"ה רחב בשמה) היה מיד רואה קרי (גמ' תענית דף ה ע"ב בשם ר' יצחק, גמ' מגילה דף טו ע"א). יופיה לא הוכחש ממנה בבחרוּתה ובזקנוּתה ('בן יהוידע' על מגילה דף טו ע"א ד"ה ת"ר ארבע נשים יפיפיות היו בעולם) וכל שלשים ואחד מלכים שהיו בארץ ישראל קלקלו עמה בזמן היותה גוֹיה. לכן כאשר יהושע לקחה לאשה היה לו קצת אחיזה ודבקוּת באותם עמים שהיו בארץ ישראל ועל ידי כן היה יכול להכניעם ('מגלה עמוקות' פרשת ויחי דף סא ע"ב ד"ה וזרעו יהיה מלא הגוים), כי ה' חפץ שכאשר מלך או גיבור עושה נקמה באומות יהיה לו חיבור או קשר עמהם על מנת לקיים "מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ" (ישעיה מט, יז) ('גליא רזיא' דף כג ע"א טור א ועיי"ש כמה דוגמאות לזה במשך הדורות ואכמ"ל), וזה מה שנרמז בדברי יעקב ליוסף "וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" (בראשית מח, יט) כלומר שעל ידי "זַרְעוֹ" שהוא נישׂואיו עם רחב אשר היתה "מְלֹא הַגּוֹיִם" כלומר מ'ל"א מלכים' – אז יהושע ישלוט בהם ('מגלה עמוקות' פרשת ויחי דף סא ע"ב ד"ה וזרעו יהיה מלא הגוים) והם ייכנעו תחתיו ('מגלה עמוקות' פרשת ואתחנן ד"ה סוד נ' הפוכה).

אשת פוטיפר ראתה באצטגנינות שיוסף יהיה נזקק לה ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע ב, א ד"ה זונה ושמה רחב, 'בן יהוידע' על גמ' מגילה דף יד ע"ב ד"ה בני לא הוו), אך לא ידעה כי מה שראתה זה על הגלגול השני שלהם ('בן יהוידע' על גמ' מגילה דף יד ע"ב ד"ה בני לא הוו) אצל רחב ויהושע ('חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע ב, א ד"ה זונה ושמה רחב. וראה עוד ב'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל על הפסוק 'ותתפסהו בבגדו'). וכך מה שלא לקח יוסף הצדיק את ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת מ' בשם רבינו חיים ויטאל ז"ל, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות מ ד"ה 'הטעם שלקח' בשם הרמ"ע מפאנו) זליכה ('ספר הישר' ד"ה וד"ה ותאמר אליו זליכה) אשת פוטיפר אדוֹניו, הוא לקח אותה מאוחר יותר בגלגול רחב. וכיון שיהושע נמשל לירח ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת מ' בשם רבינו חיים ויטאל ז"ל, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות מ ד"ה 'הטעם שלקח' בשם הרמ"ע מפאנו)  כפי שאמרו רבותינו 'פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה' (גמ' בבא בתרא דף עה ע"א) לכן המעשה עם רחב ויהושע היה דווקא בעיר יריחו ('גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת מ' בשם מהרח"ו, 'גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות מ ד"ה 'הטעם שלקח' בשם הרמ"ע מפאנו). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.