צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
פרשת ויגש – גלגולי נשמת משיח בן יוסף
אחרי שסעדו האחים ושתו יין בביתו של יוסף הצדיק, ציוה יוסף לשים את גביע הכסף שלו באמתחת בנימין ולשלוח את אֶחָיו לדרכם שנאמר "וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ: וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר: הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם" (בראשית מד, א – ג). כאשר התברר לאחים שהגביע נמצא באמתחת בנימין הם היו בצער גדול מאוד ומיד קרעו את בגדיהם וחזרו לפני יוסף להתחנן על בנימין שנאמר "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה: וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה" (בראשית מד, יג – יד).
ויש להבין, מדוע החליט יוסף הצדיק לצער את כל האחים שלו השבטים הקדושים ולהחביא את 'גביע הכסף' בתוך אמתחת אחיו בנימין?
יוסף הצדיק חשב שהוא צריך להיות 'משיח בן יוסף'
ה' עתיד להעמיד לישראל שני משיחים את משיח בן יוסף ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק נז דף קפח ע"א ד"ה והנה כבר מקובלת אצלנו) כגואל ראשון ('אשכול הכופר' לר' אברהם סבע על מגילת רות ג, יב) ואת משיח בן דוד ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק נז דף קפח ע"א ד"ה והנה כבר מקובלת אצלנו) כגואל אחרון ('אשכול הכופר' לר' אברהם סבע על מגילת רות ג, יב) ועיקרי ('אמרי נועם' פרשת דברים אות יג ד"ה בפסוק ד' אלקי אבותיכם), שמעלתו תהיה גדולה יותר מהראשון (ספר 'המפואר' לר' שלמה מולכו 'ענין משיח ומלכות בית דוד' דף טו ע"א טור ב ד"ה ואמר אחר כך). ושניהם רמוזים בפסוק "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" (בראשית מט, י), "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" – הוא משיח בן דוד, "וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" – הוא משיח בן יוסף (זוהר פרשת בראשית דף כה ע"ב ד"ה דבר אחר וכל שיח השדה, 'זכר דוד' מאמר שלישי פרק נז דף קפח ע"א ד"ה 'והנה כבר מקובלת אצלנו' בשם הזוהר, 'לקט שמואל' לר' שמואל פיבוש הכהן דף י ע"א טור ב ד"ה לא יסור). ומשיח בן יוסף ממתין ומצפה מתי יבוא היום שיגאל את ישראל ('אשכול הכופר' לר' אברהם סבע על מגילת רות ד, א) מאומות העולם ויכניעם, ואחרי כן יוכל להתגלות משיח בן דוד (זוהר פרשת משפטים דף קכ ע"א ד"ה ולבתר נטלי וד"ה אבל בדרגא) ולעסוק בגאולת החיים וב'גאולת המתים' שהיא תחיית המתים ('אשכול הכופר' על מגילת רות ד, ד).
יוסף ראה כבר בילדותו שעתיד לצמוח ממנו משיח בן יוסף, ויהודה ראה שעתיד לצמוח ממנו משיח בן דוד ('מאור ושמש' פרשת פנחס ד"ה והנראה לרמוז). ובגלל חלומו הנבואי של יוסף שבו ראה את אביו ואמו משתחווים לו כפי שנאמר "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (בראשית לז, ט), חשב יעקב שבימיו יגיע העולם לתיקונו ויהיה תחיית המתים ורחל אמו של יוסף שכבר מתה תקום לתחיה ('בראשית רבה' פד, יא). כך חשבו גם האחים, לכן כאשר ראו את יוסף אחיהם נאמר "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת" (בראשית לז, יט - כ) וכוונתם היתה להרוג (עפ"י 'תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ וישב ד"ה ונראה מה יהיו חלומותיו) כעת את 'משיח בן יוסף' ('יערות דבש' חלק ב' בדרוש י"א ד"ה וכמו שאמרו בנביאים) ב'חֶרֶב' הקדוֹשה שלהם ('תפארת יהונתן' וישב ד"ה ועתה לכו ונהרגהו), כי הרי 'משיח בן יוסף' צריך למות (עפ"י 'תפארת יהונתן' וישב ד"ה ועתה לכו ונהרגהו). ואחר כך יוסף הצדיק יקום בסוד תחית המתים שתהיה בימיהם וימלוך, ואז יתקיימו חלומותיו ('תפארת יהונתן' וישב ד"ה ונראה מה יהיו חלומותיו). אך השבטים טעו בכך שחשבו כי מותו של משיח בן יוסף תהיה בימיהם ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת ויגש דף סז ע"א ד"ה עוד נראה מה עם).
יוסף הקדים לרדת למצרים ולמלוך לפני יהודה כדי להיות לישראל למחסה ולמסתור, וכפי שמשיח בן יוסף עתיד לבוא לפני משיח בן דוד ('גבול בנימין' על התורה פרשת שמות חלק א דרוש טו דף לג ע"ב סוף ד"ה עוד איתא בשמות רבה). יוסף ששלט במצרים לא התוודע אל אחיו ולא לאביו עד שהגיע בנימין למצרים, משום שביאת בנימין למצרים רומזת על בואו של אליהו הנביא שהוא עתיד לבשר את הגאולה לפני התגלות ה' בעולם ולפני ביאת המשיח, כפי שנאמר "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג, כג) ('תפארת שלמה' פרשת מקץ ד"ה אם כנים אתם אחיכם). וזה לפי שלאליהו הנביא יש שורש ב'שבט בנימין' (ראה 'ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לה ד"ה 'ודע כי הנשמה הבאה') וכפי שאמר אליהו לחכמים "מבני בניה של רחל אני" ('בראשית רבה' עא, ט). ועל בואו קודם משיח כבר אמר הנביא "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן" (ירמיה ג, יד), "אֶחָד מֵעִיר" – זה אליהו הנביא הנקרא על שם עירו 'התשבי' ו'הגלעדי' (ראה מלכים א' יז, א), "וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה" – אלו שני המשיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד שנקראים על שם משפחתם ושעל ידם יתקיים "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן" ('קול אליהו' לגאון ר' אליהו מווילנא ספר ירמיהו אות קס).
יוסף היה השורש וההתחלה ל'משיח בן יוסף' ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין בחלק קדושת השבת מאמר ה') והוא עצמו היה סוד משיח בן יוסף ('חומת אנך' להחיד"א פרשת וישב פרק ב). וזה הטעם שמשה רבינו טרח ולקח את עצמותיו של יוסף עמו כשיצאו ממצרים, על מנת להציל על ידי כן את נשמת משיח בן יוסף ('אמרי נועם' פרשת לך לך אות כא ד"ה ומלכי צדק מלך שלם). יוסף סבר שכבר התבררו ישראל ועל ידו יהיה מחיית עמלק שהוא שורש 'הקליפות'. אמנם כאשר באו השבטים לארץ מצרים והיו בביתו, הוא ראה ש'הקליפה' עדיין בתוֹקפה והבין שלא התבררו עדיין כל השבטים. לכן עשה תחבולה לצער את האחים בעניין החבאת הגביע באמתחת בנימין שנאמר "וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ: וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר" (בראשית מד, א – ב) וכל זה עשה על מנת שישובו בתשובה שלמה ואחר כך הוא יתוודע אליהם ויהיה בעצמו 'משיח בן יוסף' ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת מקץ אות ח ד"ה וישתו וישכרו).
אך בשעה שהאחים הקדושים התחננו לרחמיו, אנשים רבים מבית פרעה ומן המצריים חִילוּ את פניו של יוסף על מנת שימחל לבנימין כי נכמרו רחמיהם על תחנוני יהודה. ומחמתם לא היה יכול עוד יוסף להתאפק כפי נאמר "וְלֹֽא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (בראשית מה, א – ג) (רמב"ן בראשית פרק מה פסוק א, 'פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת מקץ אות ח ד"ה וישתו וישכרו) וכך יוסף התוודע אליהם לפני שהם תיקנו את הכל מצדם, וזה גרם שנדחה זמן התגלותו של משיח בן יוסף. דבר זה היה מאת ה' יתברך, אשר נתן בלב האנשים לחלוֹת את פני יוסף על מנת שלא יוּכל להתאפק כי עוד לא הגיע הזמן של 'משיח בן יוסף', והוא עתיד לבוא מזרעו של יוסף ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת מקץ אות ח ד"ה וישתו וישכרו).
לכן כאשר השבטים באו אל יעקב אביהם לבשׂר לו כי יוסף חי נאמר "וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא משֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם: וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (בראשית מה, כה – כח), השבטים אמרו "עוֹד יוֹסֵף חַי" וכוונתם היה שכשם שאירע ביוסף עצמו שנחשב כמת ואחר כך נמצא חי, כן יהיה עוד פעם שנית לעתיד לבוא במשיח בן יוסף כי 'מעשה אבות סימן לבנים', רק שאז משיח ימות ממש ויחזור ויחיה בסוד תחיית המתים. וכן יעקב שחזרה אליו נבואתו כפי שנאמר "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" מיד ראה בנבואה כי הריגת משיח בן יוסף ותחייתו לא תהיה בימיהם אלא לאחר זמן רב ועל כך אמר "רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי" ('עיני העדה' למחבר 'שבט מוסר' פרשת ויגש דף סז ע"א ד"ה עוד נראה עם).
יהושע היה 'משיח בן יוסף' ודוד היה צריך להיות 'משיח בן דוד'
נשמת יוסף הצדיק התגלגלה ביהושע בן נון (ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת מ בשם ר' חיים ויטאל, 'מדרש תלפיות' ענף גלגולים אות יוד, 'חומת אנך' להחיד"א על ספר יהושע א, א ד"ה 'זונה ושמה רחב' מהרמ"ע מפאנו בשם מהרח"ו, 'בן יהוידע' למחבר ה'בן איש חי' מסכת מגילה דף יד ע"ב ד"ה בני לא הוו ליה) שהיה מזרעו של שבט אפרים ושממנו צריך לבוא משיח בן יוסף ('אמרי נועם' פרשת דברים אות יג ד"ה 'בפסוק ה' אלקי אבותיכם' בשם תנא דבי אליהו), ועל ידי כן יהושע בעצמו היה 'משיח בן יוסף' ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' עניין המשיחים ד"ה 'מב"י ומב"ד – משה ויהושע'). מטעם זה נשלחו יהושע וכלב לרגל את הארץ, כפי שציוה ה' לשלוח לארץ ישראל "אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד" (במדבר יג, ב) הרומז על שניהם, וכן כמו שצוּוה משה רבינו "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" (במדבר יג, א) שמיעוט "אֲנָשִׁים" הוא שניים. והכוונה בזה היתה שיהושע יהיה 'משיח בן יוסף' וכלב שהוא משבט יהודה יהיה 'משיח בן דוד'. ואם הם לבדם היו מרגלים את הארץ ולא היו מוציאים דיבה אז היה התיקון השלם. אלא שישראל לא רצו בזה ושלחו איש מכל שבט והם הוציאו את דיבת הארץ ('אמרי נועם' פרשת דברים אות יג ד"ה 'בפסוק ה' אלקי אבותיכם' בשם תנא דבי אליהו).
בשעה שיהושע בן נון נכנס לארץ ישראל התגלה אליו מלאך שׂר צבא ה' לפי שזה עניינו של 'משיח בן יוסף' לעשות מלחמות, וכפי שנאמר "וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ" (יהושע ה, יג – יד) ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' עניין המשיחים ד"ה 'מב"י ומב"ד – משה ויהושע') . ויהושע הנהיג את עם ישראל במלחמות לכיבוש הארץ, ואם ישראל היו ראויים באותה העת הרי שיהושע היה נהיה 'משיח בן יוסף' ממש והיה נלחם את כל המלחמות של ישראל נגד אויביהם, ואחר כך היה מתגלה דוד המלך בעצמו כמשיח בן דוד וגואל את ישראל ובונה את בית המקדש שלא היה נחרב לעולם. אך בגלל העוונות של עם ישראל עדיין לא הושלם התיקון, והתגלותם של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד נדחתה (קונטרס 'דברי חלומות' לר' צדוק הכהן מלובלין דף צו ע"ב ד"ה בליל שבת קודש) (להרחבה על גלגול נשמת יוסף ביהושע בן נון ראה מאמרינו לפרשת וישב – 'יוסף הצדיק ואשת פוטיפר').
כאשר אלדד ומידד התנבאו במדבר ואמרו "משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ" (ראה רש"י במדבר יא, כח) הם חשבו שאם הם רואים בנבואה שיהושע מכניס את ישראל לארץ למרות שהמלוכה מגיעה דווקא ליהודה כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ" (שופטים א, ב), הרי זה לפי שיהושע שהוא מזרע בני אפרים הוא בעצמו 'משיח בן יוסף' ועל כן צריך שתתקיים בו גם מיתתו של משיח בן יוסף ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב' בדרוש י"א ד"ה ולכך אמרו הנה) אשר עתיד להיהרג במהלך המלחמה הגדולה של גוג ומגוג, בשעת המנחה של יום שבת קודש עת שמקיימים בישראל סעודה שלישית ('אמרי נועם' פרשת כי תצא אות טז ד"ה 'או יש לרמז כי'. וראה שם שלכן קיום סעודה שלישית על ידי ישראל יכולה להציל אותם ממלחמת גוג ומגוג ולהציל גם את משיח בן יוסף מלמות במלחמה). וכדי להוציא את הדבר מליבם הם מיד אמרו שכל נבואתם היא על 'מלחמת גוג ומגוג' שתהיה רק לעתיד לבוא (ראה גמ' סנהדרין דף יז ע"א) ורק אז יהיה העניין הזה ולא קודם ('יערות דבש' חלק ב' בדרוש י"א ד"ה ולכך אמרו הנה).
לולא שירבעם בן נבט חטא הוא היה נעשה משיח בן יוסף
נשמת יוסף הצדיק נכנסה בירבעם בן נבט. לכן כנגד מה שנאמר אצל יוסף "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּֽעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית לט, יב) נאמר אצל ירבעם "וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה: וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים" (מלכים א' יא, כט – ל) ('גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות היו"ד דף כט ע"ב ד"ה 'ירבעם היה נשמת יוסף' ועיי"ש עוד בזה). ירבעם היה תלמיד חכם גדול עד שכל שאר תלמידי החכמים באותו הדור היו נחשבים לפניו כעשב השדה. לא היה בתורתו של ירבעם שוּם דוֹפי והיה מחדש בתורה דברים שלא שמעתם אוזן (גמ' סנהדרין דף קב ע"א). הוא היה צריך להיות משיח בן יוסף ולגאול את ישראל כפי שנרמז בפסוק "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לג, ה) שראשי תיבות "מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד" יוצא 'ירבעם' ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' לר' נתן נטע שפירא באופן קנח).
אך למעשה ירבעם בן נבט לקח את הקְדוּשָה והלביש אותה בסטרא אחרא על ידי שני עגלים שעשה לעבודה זרה (ספר 'קנאת ה' צבאות' להרמח"ל בפרק 'ירבעם היה מיועד למשיח בן יוסף' ד"ה ועתה אודיעך בזה סוד גדול וד"ה ועתה אודיעך בזה הענין). וגיחזי שהיה חוטא ומחטיא (גמ' סנהדרין דף צ ע"א. ראה גמ' סנהדרין דף קז ע"ב) תלה את העגלים באוויר וחקק להם פֶּה, ואז על ידי כישוף שעשה היו העגלים אומרים "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי" (שמות כ, ב-ג) (גמ' סנהדרין דף קז ע"ב), וכפי שאמר 'עגל הזהב' על ידי הכשפים של יוֹנוֹס ויוֹמברוֹס בני בלעם הרשע (ראה 'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא). ודבר זה נגרם בגלל שירבעם הלביש את הקְדוּשָה בסטרא אחרא ('ספר קנאת ה' צבאות' להרמח"ל בפרק 'ירבעם היה מיועד למשיח בן יוסף' ד"ה 'ועתה אודיעך בזה' ועיי"ש עוד). וכדי שלא תתקלקל נשמת 'משיח בן יוסף' שבתוך ירבעם, הסתלקה הנשמה הזאת ממנו קודם החטא וכך היא נשארה נקיה ('וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת יוד אות תקו ד"ה ירבעם) (להרחבה על עניין 'עגל הזהב' ראה מאמרינו לפרשת כי תשא – 'מעשה העגל').
כאשר יעקב אבינו ראה ברוח הקודש כי מאפרים בנו של יוסף עתיד לצאת ירבעם בן נבט, הוא סירב לברך אותו ואמר "מִי אֵלֶּה" (בראשית מח, ח) ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קנח) כשכוונתו שהוא אינו ראוי לברכה כי ירבעם ייצא ממנו (עפ"י רש"י בראשית מח, ח). ויש אומרים שמחמת כן הסתלקה מיעקב אבינו באותה השעה 'רוח הקודש' (רש"י בראשית מח, ח). אז יוסף אמר ליעקב אביו שאף על פי כן יברך את בנו אפרים בעבור הניצוֹץ הקדוש שבתוכו שנאמר "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו בָּנַי הֵם אֲשֶׁר נָתַן לִי אֱלֹקִים בָּזֶה וַיֹּאמַר קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם" (בראשית מח, ט), "בָּזֶה" – בניצוֹץ הקדוֹש שהיה שׁוֹרה בתוכו ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קנח) ואז הסכים יעקב לברכו. ובאמת אם עָם ישראל היה זוכה, אזי ירבעם בן נבט שמלך על ישראל היה נעשה משיח בן יוסף ורחבעם בן שלמה שמלך על יהודה היה נעשה משיח בן דוד, ו'משיח בן יוסף' היה נעשה משנה למלך המשיח שהוא 'משיח בן דוד' ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו תחילת סימן י).
כאשר ירבעם קלקל ופרחה ממנו הנשמה הקדושה של משיח בן יוסף, היא נכנסה בבנו 'אָבִיהָ' (ספר 'קנאת ה' צבאות' לרמח"ל בסוף חלק שני ד"ה ועתה). ובעבור שירבעם התחייב מיתה על מה שמרד במלכות בית דוד ('פתח עינים' להחיד"א על מסכת בכורות דף ח ע"ב ד"ה 'רציצא דמית מהיכא' מגורי האר"י ז"ל) נפטר בנו אביה לאחר שהיה חולה מאוד. וכך הנביא התנבא לאמו של אביה "וְאַתְּ קוּמִי לְכִי לְבֵיתֵךְ בְּבֹאָה רַגְלַיִךְ הָעִירָה וּמֵת הַיָּלֶד: וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם" (מלכים א' יד, יב-יג) "יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב" – היא נשמתו של משיח בן יוסף ('קנאת ה' צבאות' לרמח"ל בסוף חלק שני ד"ה ועתה, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת מ אות יח. ראה 'זוהר חדש' פרשת בלק דף סט ע"א ד"ה 'ומהאי בריה דאביה') שהוא דבר טוב אל ה' ('זוהר חדש' פרשת בלק דף סט ע"א ד"ה 'ומהאי בריה דאביה') שהיתה חבויה בו ובזכותה זכה לקבורה שנאמר "כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר" כלומר בשוֹנה מכל שאר משפחתו של ירבעם ('קנאת ה' צבאות' לרמח"ל בסוף חלק שני ד"ה ועתה, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת מ אות יח).
באותו יום שמת אביה בנעוריו, נולד לאביה בן. הבן הזה נלקח למדבר ועמו מאה ושבעים גיבורים, כולם צדיקים לפי שלא היה להם חלק בחטאות ירבעם. בבן הזה היה את נשמת 'משיח בן יוסף' ('זוהר חדש' פרשת בלק דף סט ע"א ד"ה ומשיחא דא וד"ה ומהאי בריה) וה' האריך אפים לירבעם בן נבט עד אשר נולד לו בן בנו שהוא משיח בן יוסף ('אור החמה' על זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א רעיא מהימנא ד"ה 'כתב בגין' ממהרח"ו ז"ל). ומה שנאמר על אביה "וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ" (מלכים א' יד, יב) זוהי נבואה לעתיד לבוא שכאשר ימות משיח בן יוסף יספדו לו כל ישראל ('זוהר חדש' פרשת בלק דף סט ע"א ד"ה ומשיחא דא וד"ה ומהאי בריה) כפי שאמר הנביא זכריה על ההספד שיהיה לעתיד לבוא במותו של משיח בן יוסף "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר: בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" (זכריה יב, י – יא) (גמ' סוכה דף נב ע"א, רש"י זכריה פרק יב פסוק י). והנבואה על ההספד העתידי נאמרה בעת פטירת אביה בגלל נשמת 'משיח בן יוסף' שהיתה חבויה בו ('מגלה עמוקות- רנב אופנים' אופן רנב).
נשמתו של משיח בן יוסף נכנסה בתוך יונה הנביא
יונה הנביא היה הבן שהחיה אליהו הנביא לאשה הצרפית ('פרקי דרבי אליעזר' תחילת פרק לג, 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק טז) ובאותו מעשה הוא נתן בו ניצוץ של 'משיח בן יוסף' מנשמת יוסף הצדיק (''ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק לה ד"ה וזהו בחי' אליהו, 'קהלת יעקב' ערך י"ו ד"ה יונה הנביא אות ב בשם האר"י ז"ל) כך שיונה הנביא היה בעצמו 'משיח בן יוסף' ('תנא דבי אליהו רבה' פרק יח ד"ה פעם אחת היו רבותינו, 'אגרא דכלה' פרשת דברים ד"ה מול סוף, 'מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן קי"א ובאופן רנב) בסוד גלגול הנשמות (פירוש 'זקוקין דנורא' על 'תנא דבי אליהו רבה' פרק יח ד"ה 'פעם אחת היו רבותינו' אות קפח). ובמעשה הזה שהיה לאליהו עם בן הצרפית נרמז שאליהו הנביא עתיד לבוא לפני משיח בן יוסף ('תנא דבי אליהו רבה' פרק יח ד"ה פעם אחת, 'ילקוט שמעוני' מלכים א' רמז רח) כשם שהוא הקדים לבוא לפני שהביא את נשמתו של הילד יונה אשר היה צריך להיות משיח בן יוסף (פירוש 'זקוקין דנורא' על 'תנא דבי אליהו רבה' פרק יח ד"ה 'פעם אחת' אות קפח). וכן רָמַז אליהו הנביא על כך בדבריו לאשה הצרפית "אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהוֹצֵאתְ לִי וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה" (מלכים א' יז, יג) ('בגדי אהרן' על התורה פרשת שמות דף א ע"ב טור א ד"ה ואקדים מ"ש בספר).
לכן חרה ליונה הנביא מאוד על כך שהעיר נינוה לא נהפכה בימיו כי חשב שאם נינוה לא נהפכת אזי היא תיהפך עליו בדרך אחרת על ידי מלחמת גוג ומגוג ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד סוף פרק טז) שתהיה בימיו, וכיון שהוא יהיה משיח בן יוסף על כן ימות באותה המלחמה. לכן יונה הזכיר את מיתתו בדבריו שנאמר "וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת" (יונה ד, ט) כשכוונתו שהוא חשש פן ימות במלחמה (ביאור 'יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' חלק ד פרק טז ד"ה בימיו שלא נתקיימה). זה הטעם מדוע כאשר רבותינו היו מוסיפים בתעניות ציבור שש ברכות נוספות לתפילת עמידה, הם הקדימו לומר את ברכת "מי שענה את יונה במעי הדגה" לפני ברכת "מי שענה את דוד ואת שלמה בנו" למרות שלפי סדר הדורות יונה היה אחרי דוד ושלמה (ראה גמ' תענית דף יז ע"א), משום שלעתיד לבוא 'משיח בן יוסף' שהוא יונה הנביא יבוא תחילה וייהרג ורק אחר כך יציץ ויפרח משיח בן דוד ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד סוף פרק טז, 'מדרש תלפיות' אות א ענף אליהו ומשיח בשם 'מאמר חיקור דין').
נשמת יונה בן אמיתי עתידה לשוב בתוך 'משיח בן יוסף' הסופי (ביאור 'יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' חלק ד פרק טז ד"ה ואין נסתר מ"ש התו', 'גולל אור' לר' מאיר בקייאם אות פ"א דף לח ע"א ד"ה 'רבי פנחס בן יאיר' מהרמ"ע מפאנו). וזה מה שניבא יעקב אבינו לשבט יהודה על אחרית הימים "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מט, י), שבתחילה "עַד כִּי יָבֹא" – שהתיבה "יָבֹא" ראשי תיבות יונה בן אמיתי שהוא 'משיח בן יוסף', ואחר כך יתקיים "שִׁילֹה" – שהוא גמטריא 'משה', שבעצמו יתגלגל ב'משיח בן דוד' ('קהלת יעקב' ערך י"ו ד"ה יונה הנביא אות ב בשם הרמ"ז) ונשמתו הגדולה תכלול גם את נשמת דוד המלך ('אור החיים הקדוש' פרשת ויחי מט, יא ד"ה או יאמר). גלגול משיח בן יוסף נרמז בפסוק "בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" (תהלים קכו, ו), "אֲלֻמֹּתָיו" הם כנגד אלומותיו של יוסף בחלומו, והתיבה "יָבוֹא" כשהיא בכתיב חסר רומזת על 'אביה בן ירבעם' ('מדרש לפירושים' דרוש המ' משיח דף קכט ע"ב ד"ה גם נוכל לומר), ו'יונה בן אמתי' שהוא משיח בן יוסף ('מדרש לפירושים' דרוש המ' משיח דף קכט ע"ב ד"ה גם נוכל לומר. 'מגלה עמוקות' עם פירוש פרישת שלום פרשת וישב אופן נח) (וראה 'שבחי האר"י ז"ל' ד"ה 'ואני אמרתי אגלה' וד"ה 'ואני הצעיר שלמה מעיד' שגם האר"י ז"ל היה משיח בן יוסף ואכמ"ל).
משיח בן יוסף עתיד להילחם בגוים ולמות על ידי ארמילוס הרשע
כאשר יגיע העת הקב"ה יגלגל את נשמתו של יוסף הצדיק בתוך 'משיח בן יוסף' הסופי ('גליא רזיא' לתלמיד האר"י ז"ל דף יח ע"א טור ב, 'גלגולי נשמות' לרמ"ע מפאנו סעיף קטז) שיהיה במעלה גדולה על שאר האנשים (ספר 'המפואר לר' שלמה מולכו 'ענין משיח ומלכות בית דוד' דף טו ע"א טור ב ד"ה ואמר אחר), והוא יבוא בתחילת ימות המשיח שנאמר "תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף" (דברים לג, טז) כפי שיוסף הצדיק בא בתחילה למצרים לפני שאר אחיו ('ילקוט דוד' פרשת וישב ד"ה כשם שבא). ומשיח בן יוסף ילחם באומות העולם ('תפארת יהונתן' פרשת וילך ד"ה יהושע הוא עובר) לא בחיל ולא בכוח כי אם בשם ה' (עפ"י 'אשכול הכופר' למחבר 'צרור המור' דף ו ע"ב ד"ה ולז"א ברוך ה') על ידי מחנוֹת השכינה שיבואו משמים לעזור לו במלחמותיו. כפי שנרמז בפסוק שנאמר על יוסף "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (דברים לג, יז), שהתיבה "רְאֵם" היא ראשי תיבות שמות מלאכי השרת רפאל אוריאל מיכאל שיסייעו לו ('רזיאל המלאך' דף לו ע"ב ד"ה חקב טנע).
משיח בן יוסף יהיה איש גבור חיל שילחום את מלחמות ה' ('אשכול הכופר' למחבר 'צרור המור' מגילת רות ד, ד ד"ה ואני אמרתו). הוא יהיה 'משיח מלחמה' להכות את הרשעים ('אמרי נועם' פרשת חקת אות יא ד"ה והנה זה השם) של מלכות אדום במלחמת גוג ('מרבה לספר' על הגדה של פסח לר' ידידיה טיאה ווייל בפירוש 'חד גדיא' דף מז ע"ב ד"ה ואתא שוחט ושחט), להשמיד את זרע עמלק ('במדבר רבה' יד, ב) ולדחות את כוחות הרע מן העולם ('שם משמואל' פרשת ויגש תרע"ה ד"ה ולפי מה שאמרנו). וכשם שיוסף שלט על כוחות הסטרא אחרא במצרים, כן הוא יתגלגל בתוך משיח בן יוסף וישלוט בהם לעתיד לבוא ('גליא רזיא' דף יח ע"א טור ב). וזה כוונת הפסוק "מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טז) שהמלחמה "בַּֽעֲמָלֵק" היא "מִדֹּר" של יהושע בן נון שהוא מזרעו של יוסף הצדיק ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת פנחס ד"ה עמלק הוא משורש) וגלגול נשמתו (ספר 'גלגולי נשמות' להרמ"ע מפאנו מערכת מ בשם רבינו חיים ויטאל זצ"ל), עד ל"דֹּר" האחרון שאז יחזור שוב יוסף הצדיק שהוא שִׂטְנוֹ של עשו, ויכניע את עמלק הרשע ('תורת נתן וליקוטים ממהרח"ו' פרשת פנחס ד"ה עמלק הוא משורש) (להרחבה על שליטת יוסף בכוחות הסטרא אחרא במצרים ראה מאמרינו לפרשת מקץ – 'בזכות יוסף הצדיק').
עתידה להיות מלחמה גדולה בין משיח בן יוסף לארמילוס הרשע (ראה 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף קפח ע"ב ד"ה ויקבוץ מלך אדום) שהס"מ שרו של אדוֹם יהיה מלובש בו ('מרבה לספר' על הגדה של פסח לר' ידידיה טיאה ווייל בפירוש 'חד גדיא' דף מז ע"ב ד"ה ואתא מלאך המות), ואז משיח בן יוסף ייפול על ידי שיידקר בחרב ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו תחילת פרק טז) בזמן היותו בשערי ירושלים ('ליקוטי נביאים' להאר"י ז"ל ספר יחזקאל ד"ה בן אדם) ויעלה לו כך בגלל עוונות עם ישראל ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' תחילת פרק טז) ובגלל עוון שני עגלי עבודה זרה שהעמיד ירבעם בן נבט שהוא קשור לנשמתו (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת ויחי דף רכח ע"א ד"ה 'דכתיב בבקר' מהרמ"ק). מיתתו תהיה כפרה על כל ישראל שהתחייבו כליה ('אשכול הכופר' למחבר 'צרור המור' ד, ו ד"ה ואולי יאמר) ויכופר להם עוון העגל לגמרי כך שלא יישאר לישראל שום שמץ מזה החטא. וזה על דרך שאמר הנביא על משיח בן יוסף "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא לָנוּ" (ישעיה נג, ה) ('מרבה לספר' על הגדה של פסח לר' ידידיה טיאה ווייל בפירוש 'חד גדיא' דף מט ע"א ד"ה ואתא מלאך המות) כלומר שהוא יהיה רפואה לצדיקים (ספר 'המפואר' לר' שלמה מולכו בחלק 'ענין משיח ומלכות בית דוד' דף טו סוף ע"א ד"ה ואע"פ שאמר).
משיח בן יוסף יהיה מחוּלל מפשעי ישראל ובפרט מעוון עבודה זרה. ומחמת העוונות שרובצים עליו ('זכר דוד' מאמר שלישי פרק נז דף קפח ע"א ד"ה 'והנה כבר מקובלת אצלנו' בשם הרמ"ק בפירוש הזוהר) עתיד משיח בן יוסף למוּת (זוהר פרשת כי תצא דף רעט ע"א ד"ה ובזמנא דנוקבא. ראה זוהר פרשת משפטים דף קכ ע"א ד"ה 'דרועא שמאלא' רעיא מהימנא) בסייף ('זכר דוד' מאמר שלישי פרק נז דף קפח ע"א ד"ה 'והנה כבר מקובלת אצלנו' בשם הרמ"ק בפירוש הזוהר). אמנם אומות העולם לא יידעו על מותו כי ענן יכסה על גופו, ואם חלילה יידעו הם יעלו ויהרגו את כל ישראל. וכשישראל יראו שנפל 'משיח בן יוסף' הם יברחו (עפ"י 'ידו בכל' סימן אלף עא ד"ה והנראה לענ"ד). ועל אותו היום נאמר "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹקֵי יַעֲקֹב" (תהלים כ, ב), "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה" – הוא היום שאחרי הריגת משיח בן יוסף שישראל יהיו אז בצרה ('אשכול הכופר' למחבר ספר 'צרור המור' ר' אברהם סבע דף ו ע"ב ד"ה ולז"א ברוך ה'). וזה יהיה מכה קשה מאוד לישראל ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי העמידה דרוש ו) שיבכו עליו בכי רב, כי יסברו בטעות כי 'משיח בן דוד' נהרג ('בגדי אהרן' על התורה לר' אהרן דרשן תאומים סוף פרשת זאת הברכה ד"ה לסיים' בשם 'טוב הארץ') ויאמרו "אין לנו עוד משיח אחר!" ויספדו עליו ('גבול בנימין' פרשת וישלח חלק ב דרוש לב לסוכות יום ראשון דף קפט ע"ב טור א ד"ה ולענין מ"ש לעיל).
מותו של משיח בן יוסף יהיה כפרה על הדורות כפי שאמר הנביא "וה' הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ" (ישעיה נג, ו). גופו של משיח בן יוסף המת יהיה מוטל בשלמותו במשך ארבעים יום ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת ויחי ד"ה 'בן פורת יוסף') והיא תשתמר מפני אדם ובהמה וחיה שלא ייגעו בה. אז יספדו לו כל ישראל כפי שנאמר "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר: בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן: וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד: מִשְׁפַּחַת בֵּית לֵוִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד: כֹּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת מִשְׁפָּחֹת מִשְׁפָּחֹת לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד" (זכריה יב, י - יד) וימס ליבם של ישראל ויכשל כוחם אז כי תהיה צרה לישראל שלא היתה כמוה מעולם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף קפט ע"ב ד"ה וכאשר ילחם מלך המשיח) ומשיח בן דוד יצדיק את הדין על מותו של משיח בן יוסף ויאמר 'ברוך דיין האמת' ('מגלה עמוקות' עם פירוש פרישת שלום פרשת וישב אופן קי"ו).
על מיתתו של משיח בן יוסף רמזו רבותינו כשאמרו "אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחוֹלה ולא יִמָּצֵא" (ראה גמ' סנהדרין דף צח ע"א בשם רבי חנינא), כי 'דג' הכוונה למשיח בן יוסף, ו'חוֹלה' אלו עם ישראל שבאותו הדור ('גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות עי'ן דף לז ד"ה 'ואפשר שבהצטרפות' מהרמ"ע מפאנו, 'זכר דוד' מאמר ג פרק נה דף קפג ע"א טור א ד"ה איך נתפתו גדולי הדור) אשר יהיו שרויים אז בצרה ומשיח בן יוסף 'לא יִמָּצֵא' כי הוא מת ('זכר דוד' מאמר ג פרק נה דף קפג ע"א טור א ד"ה איך נתפתו גדולי הדור). משיח בן יוסף קרוי בשם 'דג' כמו שיוסף הצדיק נקרא בשם 'דג' כאשר יעקב בירך את בניו ואמר "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז). וכן כמו שיהושע בן נוּן שהנהיג את ישראל בכניסה לארץ נקרא בשם דג שהרי 'נוּן' הוא תרגום של 'דג'. ומשיח בן יוסף יקרא בשם 'יִנּוֹן' שהוא השם 'נוּן' בתוספת האות י', כפי שהוסיפו להוֹשע בן נוּן את האות י' בראש שמו ונקרא בשם 'יהושע', וכפי שיוסיפו לעתיד לבוא לשם 'דוד' את האות י' ויהיה בשמו המלא 'דויד'. ועל כך נאמר "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ" (תהלים עב, יז), "שֶׁמֶשׁ" הוא משיח בן דוד שנאמר "וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי" (תהלים פט לז), ו"לִפְנֵי" בוֹאוֹ של משיח בן דוד יבוֹא "יִנּוֹן" שהוא משיח בן יוסף ('מגלה עמוקות' עם פירוש פרישת שלום פרשת ויחי דף קצו ד"ה גם נרמז. וראה גמ' סנהדרין דף צח ע"ב בשם רבי ינאי).
עם ישראל מבקשים בכל יום בתפילת העמידה שלא ימות משיח בן יוסף
משה רבינו התפלל תמיד שלא ייהרג משיח בן יוסף ('ילקוט חדש' ערך משה אות קיא, 'זכר דוד' מאמר שלישי דף קפח ע"א ד"ה' ושם ב' משיחים אלו' בשם הזוהר, 'מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת וזאת הברכה על הפסוק 'בכור שורו הדר לו' ד"ה אפשר לרמוז) וקיבל לצורך כך יסורים על עצמו ('מדרש לפירושים' דרוש המ' משיח דף קכט ע"א ד"ה והקשיתי לשאול). וגם 'נשמת משיח בן דוד' שהוא נשמת משה רבינו ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו בפרשת כי תשא ד"ה עוד אפשר), סובל בין 'הקליפות' ייסורים קשים ומרים יותר מן המוות על מנת שלא ייהרג משיח בן יוסף ('ספר הליקוטים' להרמ"ד וואלי חלק א' עניין המשיחים ד"ה מב"ד בכח התבוננותו) ומתפלל עליו שיקבל חיים שנאמר "חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד" (תהלים כא, ה) ('אמרי נועם' מבן המחבר במאמר לפורים ד"ה כי נודע). ועליו התפלל גם דוד המלך ואמר "פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ" (תהלים פו, טז), "תְּנָה עֻזְּךָ לְעַבְדֶּךָ" זה משיח בן דוד ממלכוּת יהודה, "וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ" זה משיח בן יוסף שיושיע אותו ה' מן ההריגה בזכות "אֲמָתֶךָ" היא רחל אמנו, אשר זכותה יכול להגן על בנה כי "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" (ירמיהו לא, יד) ('חוזה דוד' על תהלים לרבי דוד חזן מזמור פו ד"ה ואתה ה' א-ל).
עם ישראל מתפללים בכל יום שלא ימות משיח בן יוסף. וכפי שאמרו נשמותיהן של שמעיה ואבטליון להאר"י ז"ל כאשר השתטח על קבריהם, שצריך לכוון בכל שלושת התפילות שמתפללים בכל יום בעת תפילת העמידה, בתיבות "וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין" שה' יתברך יְחַיֶּה את משיח בן יוסף ולא ימות על ידי ארמילוס הרשע ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי העמידה דרוש ו), לפי שמשיח בן יוסף הוא הנקרא "כִסֵּא דָוִד". ועל ידי התפילה עליו יכול להיות שיכופר עוון ישראל ('זכר דוד' מאמר שלישי דף קפח ע"א ד"ה' ושם ב' משיחים אלו' מהרמ"ק בפירושו על הזוהר. ראה 'קהלת יעקב' ערך 'אמ' סוף ד"ה אמון מנוא) ויתמתקו 'הדינים' מתוך רחמים ('אמרי נועם' פרשת בשלח אות ב ד"ה וידוע מעקדת יצחק), ותהיה זכות שלא ימות משיח בן יוסף ('זכר דוד' מאמר שלישי דף קפח ע"א ד"ה' ושם ב' משיחים אלו' מהרמ"ק בפירושו על הזוהר. ראה 'קהלת יעקב' ערך 'אמ' סוף ד"ה אמון מנוא). וכן טוב לכוון בפרשת 'עקידת יצחק' בתפילת שחרית בתוך התיבות "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (בראשית כב, יב) שלא ייהרג משיח בן יוסף ('פתח הדביר' לר' חיים פונטרימולי חלק ב בקונטרס 'חיים שנים ישלם' סימן א אות ז ד"ה 'טוב לומר פרשת עקידה' ועיי"ש. והוא על פי תיקוני הזוהר תיקון תנינא דף קלט ע"א ד"ה ובגין לא אית קרבן וד"ה 'ובשמא דקודשא בריך הוא' ששם מבואר כי יצחק מסר נפשו בעקידה כדי להציל את משיח בן יוסף ומאותו הזמן כבר יצא עליו קול בעליונים "וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" עיי"ש).
כל הנביאים והצדיקים והחסידים שבעולם במשך כל הדורות התפללו על משיח בן יוסף שלא ייהרג, ובוודאי תפילותיהם לא ישובו ריקם ולא ייהרג משיח בן יוסף על ידי ארמילוס הרשע, כי יבטל הקב"ה את הגזירה ההיא ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת זאת הברכה דף קז ע"ב ד"ה אפשר לרמוז על משיח בן יוסף). ודבר זה אפשרי אם הגאולה תהיה "בְּעִתָּהּ" (ישעיה ס, כב) שאז משיח בן יוסף לא ימות כי יהיה כבר חירות מפני מלאך המוות ('מדרש לפירושים' דרוש המ' משיח דף קכט ע"א ד"ה 'והקשיתי לשאול' עפ"י כתבי הזוהר). משום שדווקא בגאולה קודם זמנה הנקראת "אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיה ס, כב) משיח בן יוסף עתיד למות, כי אז הגאולה היא ביסורים כמו שאר 'חבלי משיח' שיהיו אז, ובדומה לכל הגאולות שבאו קודם זמנם שכולם היו ביסורים ('אמרי נועם' לר' מדזיקוב מבן המחבר לפורים ד"ה כי נודע). וכל זה למעט אם עם ישראל יעסקו בלימוד התורה בפנימיותה על דרך הסוד שאז גם בגאולת "אֲחִישֶׁנָּה" לא יהיו חבלי משיח וצירי לידה ('אגרא דפרקא' סימן רמז ד"ה 'והנה בגמרא' עיי"ש). [ויש הסוברים להיפך כי גאולת 'אחישנה' תהיה על ידי זכות ישראל ובנחת ושלוה ואילו גאולת 'בעיתה' תהיה בדור חייב ועל ידי חבלי משיח ומיתת רבים חלילה (ראה 'רוממות אל' לאלשיך הקדוש על ספר תהלים מזמור עב, ה. וכן נראה מ"'כרתי ופלתי' לר' יהונתן אייבשיץ על יורה דעה סימן קי בסופו ד"ה 'ובזה יובנו דברי התוס'' וכן מ'אור החיים הקדוש' על התורה במדבר כד, טז. וראה גמ' סנהדרין דף צח ע"א בשם ר' יהושע בן לוי)].
משיח בן יוסף יקום לתחייה ויהיה משנה למשיח בן דוד
כל מטרתו ומסירות נפשו של משיח בן יוסף תהיה על מלוכתו של משיח בן דוד ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב צאן יוסף ד"ה וחזור לענייננו), וגם אם ימות יביא הצלה לישראל, כי ('זכר דוד' מאמר ג פרק פב דף רסג ע"א ד"ה וענין המלחמה ההיא) אחרי מותו יבוא משיח בן דוד ויקים אותו לתחייה ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת ויחי ד"ה 'בן פורת יוסף'. ראה 'מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן רנב, 'זכר דוד' מאמר ג פרק פב דף רסג ע"א ד"ה וענין המלחמה ההיא) והוא יחזור עם נשמה שתהיה מושלמת עוד יותר ממה שהיתה לו קודם למותו ('ספר המפואר' לר' שלמה מולכו פרק 'עניין משיח ומלכות בית דוד'), ויראה את נקמתו ונקמת ישראל במפלת המלך גוג ('זכר דוד' מאמר ג פרק פב דף רסג ע"א ד"ה וענין המלחמה ההיא) בשעה שילחם יחד עם משיח בן דוד את מלחמות ה' ויכניעו את האומות ('עיני העדה' פרשת וילך דף נא ע"א ד"ה הנראה בזה שבא). ואחר כך ימסור משיח בן יוסף את המלוכה על ישראל לידי משיח בן דוד ('גבול בנימין' על התורה הפטרת ויגש חלק א דרוש יג דף כט ע"ב ד"ה הדבר הזה ראינו). וזה הטעם ש'בית יוסף' נמשל ללהבה בפסוק "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח) כי בדומה ללהבה גם מלכותו איננה קיימת תמיד, ועתידה לעבור למשיח בן דוד ('גבול בנימין' על התורה הפטרת ויגש חלק א סוף דרוש יג דף ל ע"א ד"ה הדבר הזה ראינו).
ואחר כך משיח בן יוסף ישמש כמשנה למשיח בן דוד (פירוש 'ויואל משה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו פרק יז, 'חזה ציון' על התהלים לר' עמנאול חי ריקי תהלים קיט, פא על התיבות 'כלתה לתשועתך') אשר ימלוך מסוף העולם ועד סופו ('זכר דוד' מאמר שלישי דף קצ ע"ב ד"ה וזכו אלו השבטים) ויהיה בכוחו להמית בפיו את כל הרשעים שנותרו (ספר 'המפואר לר' שלמה מולכו 'ענין משיח ומלכות בית דוד' דף טו ע"ב טור א ד"ה תדע למה). ובשעה זו יתקיים חלומו הנבואי של יוסף הצדיק על אֶחָיו, כפי שאמר להם "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ" (בראשית לז, ו - ח) ('מגלה עמוקות' עם פירוש פרישת שלום פרשת וישב אופן נח) "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה" – היא הגלוּת של ישראל, "וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי" – שיקום בתחילה הוא כמשיח בן יוסף לגאול אותם לפני משיח בן דוד, "וְגַם נִצָּבָה" – שהוא עתיד למות ולקום שנית לחיים. ואז יתאמת מלכותו ('עיני העדה' פרשת וישב דף נ ע"א טור א ד"ה עוד יש לפרש) שישתחווּ לו, כפי שראה יוסף הצדיק בחלום הנבואה ('מגלה עמוקות' עם פירוש פרישת שלום פרשת וישב אופן נח, 'עיני העדה' פרשת וישב דף נ ע"א ד"ה עוד יש לפרש).
באותה העת עתידים להתקיים גם דבריו של יהונתן בן שאול ('ויואל משה' על 'מאמר חיקור דין' תחילת פרק יז) לדוד בן ישי, כפי שאמר לו "וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה" (שמואל א' כג, יז) שהרי יהונתן חשב בחייו שהוא עצמו יהיה 'משיח בן יוסף' ('פרי צדיק' לראש חודש כסלו סוף אות א בשם הרמ"ע מפאנו) כי היתה בו נשמת יוסף הצדיק (עפ"י 'גלגולי נשמות' לרמ"ע מפאנו סעיף קטז. ראה 'גולל אור' לר' מאיר בקייאם אות פ"א דף לח ע"א ד"ה רבי פנחס בן יאיר מהרמ"ע מפאנו. וראה דבר נפלא בהקשר לזה בספר 'מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח בפתיחה למשניות דף ג ע"א) שהוא הגואל לפני בואו של משיח בן דוד ('אשכול הכופר' לר' אברהם סבע על מגילת רות ג, יב) וכפי שרמוז בשמו 'יוסף' שבמילוי הוא 'יוד ואו סמך פא' ויוצא גימטריא 'גואל צדק' ('אמרי נועם' פרשת ויצא בחלק ליקוטים אות ד ד"ה יוסף במילואו). אך לבסוף לא התקיימו דבריו ויהונתן מת קודם שהגיעה מלכותו של דוד המלך. אמנם לעתיד לבוא כן יתקיימו דבריו כאשר 'משיח בן יוסף' יהיה משנה ל'משיח בן דוד' ('ויואל משה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו תחילת פרק יז) אשר יצליח על ידו בשלוֹם ובמישוֹר ('זכר דוד' מאמר ג פרק פב דף רסג ע"א ד"ה וענין המלחמה ההיא). במהרה בימינו, אמן.
עוד...
- פרשת בראשית – כ"ב אותיות לשון הקודש
- פרשת נח – אות ברית הקשת בענן
- פרשת לך לך – שינוי השם של אברהם ושרה
- פרשת וירא – החלפת הנשמות בעקידת יצחק
- פרשת חיי שרה – תיקונה של שרה אמנו
- פרשת תולדות – לקיחת הברכות מיצחק אבינו
- פרשת ויצא – גלגול נשמות ישראל בצאן לבן
- פרשת וישלח – מעלת קבר רחל אמנו
- פרשת וישב – יוסף הצדיק ואשת פוטיפר
- פרשת מקץ חנוכה – ניסי מלחמות החשמונאים