חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת בראשית – כ"ב אותיות לשון הקודש


בשעה שביקש ה' יתברך לברוא את העולם ירדו ועמדו לפניו כל כ"ב האותיות. כל אחת מהאותיות ביקשה שה' יתחיל לברוא בה את עולמו. אך ה' בחר דווקא באות ב' שנאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א) ('מדרש אותיות דרבי עקיבא' נוסחא ב' לפי דפוס קרקא דף נט ד"ה אמר רבי עקיבא, 'ילקוט שמעוני' בתחילת ספר בראשית רמז א ד"ה שני רבותינו הני). ונמצא על פי זה כי כל כ"ב אותיות לשון הקודש כבר קדמו למעשה בריאת העולם (ראה 'זוהר חדש' רות דף קח ע"א ד"ה והאותיות כולם).
ויש להתבונן, מה עניינן ומעלתן של כ"ב האותיות הנמצאות בתורה הקדושה, אשר באו לפני הקב"ה באותה השעה שהוא ברא את העולם?
כל העולמות נבראו על ידי כ"ב אותיות לשון הקודש
אותיות האל"ף בי"ת נבראו אלפיים שנה לפני שנברא העולם ('זוהר חדש' מדרש רות דף קח ע"א ד"ה והאותיות כולם) והיו חקוקות בשלהבת על כתר נורא של הקב"ה ('ילקוט שמעוני' בתחילת ספר בראשית רמז א ד"ה שני רבותינו הני עשרה) וניתנו בתורה שנאמר "לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם" (תהלים קב, כו) ('זוהר חדש' מדרש רות דף קח ע"א ד"ה והאותיות כולם). תחילת יצירת האותיות נרמזה בפסוק הראשון "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א), "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת" – כלומר תחילה קודם בריאת העולם ברא אלקים את האותיות מא' עד ת'. לכן הבריאה הראשונה של האותיות נאצלה במחשבה בלבד בלא אמירה, כי 'אמירה' היא באותיות האל"ף בי"ת ואילו אז עדיין לא נבראו האותיות. וזה הטעם שנכתבה בבריאה הראשונה רק התיבה "בְּרֵאשִׁית" (בראשית א, א) ולא התיבה "וַיֹּאמֶר" (בראשית א, ג), שנאמרה בשאר חלקי הבריאה ('אור תורה' למגיד ממעזריטש פרשת בראשית ד"ה בראשית נמי מאמר הוא, וכן בקיצור ב'אגרא דכלה' פרשת בראשית ד"ה 'בגמרא ר"ה בראשית' בשם ר' דב בער).
הקב"ה הביט בתורה (רש"י ספר איוב פרק כח, כג, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב בראשית ד"ה והנה נודע כי, 'בת עין' לר' מזיטאמיר תחילת פרשת ויצא ד"ה והנה בחינת יראה) וברא את כל היצורים ('פירוש הגר"א' לספר היצירה פרק ב משנה ה ד"ה ונמצא כל היצור) והעולם, בכ"ב האותיות (זוהר פרשת מקץ דף רד ע"א ד"ה אלא רזא דמלה, רש"י ספר איוב פרק כח, כג, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב בראשית ד"ה והנה נודע, 'מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן קצו, 'אור תורה' למגיד ממעזריטש פרשת בראשית ד"ה בראשית נמי, 'מאור עינים' פרשת בראשית ד"ה להבין הענין, 'בת עין' לר' מזיטאמיר תחילת פרשת ויצא ד"ה והנה בחינת יראה) שבה (רש"י ספר איוב פרק כח, כג, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב בראשית ד"ה והנה נודע כי, 'בת עין' לר' מזיטאמיר תחילת פרשת ויצא ד"ה והנה בחינת יראה). כך כל האותיות החל מהאות א' עד האות ת' ('מגלה עמוקות- רנב אופנים' אופן קצו) היו כְּלֵי אומנותו של ה' במעשה בראשית ('מעבר יבק' שפתי צדק פרק יד ד"ה אחר, 'כתם פז' לר' שמעון לביא על הקדמת הזוהר דף ד ע"ב ד"ה בראשית רב המנונא). והיה זה על ידי ש'צמצם' את עצמו בתוך האותיות ('נועם אלימלך' פרשת וירא ד"ה או יאמר וירא, 'מאור עינים' פרשת בראשית ד"ה להבין הענין), ותחילת צמצומו היה באות א' ואחר כך צמצם את שפעת יקרוֹ והדרוֹ עם אות א' בתוך האות ב' וכן עם אלו שתי האותיות בתוך האות ג', וכך הלאה מאות לאות עד האות ת' שהיא סוף המדרגות ('מאור עינים' פרשת בראשית ד"ה להבין הענין דנודע).
וכשם שמאבנים גשמיות בונים בתים ועל ידי ריבוי הבתים נבנים ערים, ומהערים בונים מדינות ומהמדינות נבנה העולם, כך ממש מהאותיות נבנו התיבות שבתורה הקדושה, ומהתיבות נבנו הפסוקים, ומהפסוקים נבנו פרשיות ומהם נעשו ספרי התורה ('בית מועד' לר' מנחם רבא פרק שלושים ושבעה לקינות איכה דף קעב ע"ב), ומהתורה נברא העולם (רש"י ספר איוב פרק כח, כג, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב בראשית ד"ה והנה נודע כי העולם, 'בת עין' לר' מזיטאמיר תחילת פרשת ויצא ד"ה והנה בחינת יראה) ששניהם דבר אחד הוא ('בית מועד' שלושים ושבעה לקינות איכה דף קעב ע"ב) וזה היה על ידי התנוצצות אורות האותיות אלו באלו, כי כל אחד מהן יש באורו סגולה מיוחדת, על ידי התנוצצותם יצא מהם תולדה כפי בחינת צירוף הרכבתם ונעשו שורש מקור כל הנבראים כל אחד בצירוף המיוחד לו ('נזר הקודש' על בראשית רבה פרשה יז סימן ה ד"ה וחכמת האדם). ונמצא שעל ידי צירופי האותיות א' עד ת' ברא הבורא יתברך את כל העולמות העליונים והתחתונים שנאמר "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א, א). וכל בריה שנבראה על ידי אות הקרובה יותר למאציל היא יותר עליונה, וכן ההיפך. לכן בריה שנבראה מן האות ת' האחרונה היא הבריה הַשְּׁפֵלָה מכל הנבראים ('תולדות יעקב יוסף' פרשת בראשית אות א ד"ה יתבונן המשכיל וידע).
בכ"ב אותיות התורה ה' יתברך יסד חקק חצב צרף שקל וצר את כל היצוּר ואת כל מה שהוא עתיד ליצוֹר ('ספר היצירה' פרק ב משנה ב), וזה על ידי סידור צירופי האותיות ('נפש החיים' שער ד פרק י ד"ה והענין כי התורה הקדושה) שנכללו בתוך 'עשרה מאמרות' שנבראו בהם העולמות (ראה פרקי אבות ה, א) ('לקוטי יקרים' למגיד ממעזריטש דף טו ע"א ד"ה במדרש כי חלק ה') ובהם היו צירופי האותיות לתיבות אשר היווּ את המציאות, כמו למשל 'אבן' גשמית שהתהוותה מצירוף אותיות א' ב' ן' ('אגרא דכלה' בראשית מדרש רבה ד"ה עוד יתפרש אמון). ונמצא שאין דבר בכל הנבראים שלא נברא באלו הכ"ב אותיות ('שער מאמרי רשב"י' להאר"י ז"ל תחילת פרשת בלק) שהם תורת העולם מבריאתו ועד סופו ('כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על הקדמת הזוהר דף ב ע"ב ד"ה בראשית רב המנונא סבא), וכפי שנאמר על התלבשות האותיות בנבראים "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" (תהלים לג, ו) ('תניא' שער היחוד והאמונה פרק ב). וכך הוא גם בעליונים ש'המרכבה' הקדוֹשה וכן המלאכים למעלה הכל אותיות, וכשאותיות אלו נצבות יחד הן מוֹרוֹת על דמויות 'חיוֹת הקוֹדש' וכדומה ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק ב דרוש יב לט' טבת ד"ה אבל תדע במה שאמרו).
כ"ב האותיות מתלבשות בבריאה ומביאוֹת חיוּת ושפע לעולם
כנגד כ"ב האותיות מא' עד ת' יש כ"ב צינורות בעולם כאשר לכל אות מן האותיות יש צינור אחד שמשם יורד שפע לעולם ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן נ ד"ה ארז"ל בשם ספר הפרדס, 'מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף אותיות ד"ה 'אופן ג' מהמגלה עמוקות, 'זרע שמשון' על מגילת אסתר דף נד ע"ב טור ב ד"ה וכן כתוב בכנפי יונה), והוא סוד הנאמר "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (בראשית מח, כ), שהתיבה "בְּךָ" רומזת לכ"ב אותיות התורה שדרכן יורדים כ"ב צינורות בעולם ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן נ ד"ה ארז"ל בשם ספר הפרדס, 'מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף אותיות ד"ה 'אופן ג' מהמגלה עמוקות). ויש קיוּם לעולם על ידי כ"ב אותיות התורה הנרמזות גם בפסוק "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט, ג) ('ילקוט ראובני' פרשת בראשית ד"ה דע בני) והן נחשבות לעולמות כמו 'נשמה לגוף' על מנת לטלטלו ולנענעו ולהחיוֹתוֹ ('מדרש תלפיות' ענף אותיות ד"ה כלל העולה), ושבלעדיהן יתבטל מציאות החומר עד 'שהיה כלֹא היה' ('אגרא דכלה' בראשית מדרש רבה ד"ה עוד יתפרש אמון). כי על אף שאותיות אלו הן קטני הכמות הרי שהן רבי האיכות ('באר מים חיים' פרשת כי תשא ד"ה ומול זה רומזים אותיות) וכמה עולמות תלויים בהן ('של"ה הקדוש' תורה בכתב פרשת במדבר אות כא ד"ה וכמו שמספר הזה), שהן המקבלות תחילה מעט מעט ברכה והשפעה דרך הצינור של האות עד שמאירות לכל העולמות כולם. לכן כל אחת מהן נקראת בשם 'אות', כי היא אות וסימן שעל ידה יורד כל בחינת ברכות ושפע מאתו יתברך לישראל ('באר מים חיים' פרשת כי תשא ד"ה ומול זה רומזים אותיות). 
וזה כוונת לשון 'כביכול' שנאמרה על הקב"ה "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" ('שמות רבה' פרשה ב, ה) וכן "כָּךְ נִשְׁתַּעְבְּדוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְנִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל עִמָּהֶם" ('שמות רבה' פרשה טו, טז) וכן "כביכול אף הקב''ה בעמידה" (גמ' מגילה דף כא ע"א) ועוד במקומות רבים, שהכוונה בתיבת 'כביכול' היא לומר שעל ידי כ"ב אותיות הקב"ה "יכול" להיות בזה עולם ('נועם אלימלך' פרשת וירא ד"ה או יאמר וירא). והנהגתו באמצעות כ"ב האותיות הקדושות רמוזה בפסוק "וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת" (שמות יד, כה) כלומר שה' יתברך מנהיג את העולם על ידי כ"ב אותיות, כדת תורה שהיא כלולה מכ"ב אותיות ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני על מגילת אסתר דף נד ע"ב טור ב ד"ה וכן כתוב בכנפי יונה). לכן העוסק באותיות התורה הקדושה מושפע ומוגן על ידם. ונרמזה השפעתם בפסוק "אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ" (תהלים כב, ו) כלומר שבטחו "בְּךָ" שזה בכ"ב אותיות התורה ולכן "לֹא בוֹשׁוּ" ('תולדות יצחק' לר' יצחק נעשכיז דף לז ע"ב על תהלים כב, ו). וכן הוא בפסוק "אֱלֹקַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה" (תהלים כה, ב) ('תולדות יצחק' לר' יצחק נעשכיז דף לט ע"א על תהלים כה, ב) ובפסוק "אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ" (תהלים כה, כ) שעל ידי שדבוקים בכ"ב האותיות דבוקים בו יתברך ('תולדות יצחק' לר' יצחק נעשכיז דף לט ע"א על תהלים כה, כ). ובנוסף לכ"ב צינורות כנגד כ"ב אותיות יש עוד ה' צינורות כנגד האותיות הסופיות מ' ן' ץ' ף' ך', והם סך הכל כ"ז צינורות בעולם ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת וישב אופן הארבעים ותשע ד"ה איתא בזהר, 'מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת אמור אופן השלושים וחמש ד"ה הנה בשבת).
אותיות התורה מתלבשות בכל הדברים הגשמיים בעולם שהם 'החוֹמר' לאותיות התורה ('אגרא דכלה' בראשית מדרש רבה ד"ה אמר ר' בניא העולם). וזה מה שנאמר "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם" (נחמיה ט, ו), התיבה "אַתָּה" – היא בחינת כל האותיות מאות א' ועד האות ת' ('תניא' לר' שניאור זלמן מלאדי שער היחוד והאמונה פרק ב, 'מאור עינים' פרשת בשלח דף לג ע"ב ד"ה הנה כששומע ד"ת) וכנגד ה' מוצאות הפה שהם מקור האותיות ('תניא' לר' שניאור זלמן מלאדי שער היחוד והאמונה פרק ב). ואותיות אלו הן החיוּת ש"מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם" ('מאור עינים' פרשת בשלח דף לג ע"ב ד"ה הנה כששומע ד"ת) דומם, צומח, חי, ומדבר ('בת עין' לר' מזיטאמיר פרשת ויחי ד"ה 'והחיות הנמשך להדבר' בשם הרבי מנאראדיץ), וכפי שנאמר "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ" (תהלים לג, ו) ('מאור עינים' פרשת בשלח דף לג ע"ב ד"ה הנה כששומע ד"ת) וכן שנאמר "וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם" (ישעיה מ, ח). והוא גם על דרך מה שנאמר "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם", שפירושו כי אם יסתלקו האותיות 'מעשרה מאמרות' שבהן נבראה הארץ בששת ימי בראשית אשר עומדות ומקיימות ומחיוֹת את העולם, אזי יחזרו הברואים שבכל העולמות העליונים והתחתונים כולל הדומם שבארץ הגשמית לאין ואפס ממש וכמו לפני ששת ימי בראשית. כי גם בדומם יש נפש וחיוּת רוחנית בהתלבש בה אותיות הדיבור מעשרה מאמרות המהוות ומחיוֹת את הדומם ('תניא' שער היחוד והאמונה פרק א).
יש קדושה באותיות לשון הקודש ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן סוף פרק יז ד"ה מי שיודע בנפשו), לכן האוחז בידו אותיות אל"ף בי"ת של כתב אשורית ונשבע בהם, הרי זה כאילו נשבע ב'ספר נביא' מנביאי הקודש (ראה הרמ"א על שו"ע יו"ד סימן רלז אות ו בשם הבית יוסף) ('זרע שמשון' על התורה לר' שמשון נחמני פרשת בראשית דף ו ע"ב טור ב ד"ה ויקרא אדם שמות). ובעולמות העליונים קדושת האותיות עוד רבה יותר ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת במדבר אות כא ד"ה וכמו שמספר הזה), כי יש באותיות רוחניות פנימית וצורתם הגשמית מתייחסת לפנימיות נשמתן, כי לכל אות יש צורה רוחנית ואור נכבד המשתלשל ממדרגה למדרגה בדרך השתלשלות הספירות עד שמגיע ומתלבש באות ההיא, ונמצא שהאות היא כסא והיכל לרוחניות ההיא. ודבר זה יפעל ויקרה כאשר יניע האדם אות אחת מאותיות התורה בשפתיו. ואף בעצם כתיבת האותיות כבר שׁורה רוחניות עליונה עליהם. וזה סוד קדושת ספר התורה, וכן סוד אות מ' ו-ס' שהיו עומדות בלוחות הברית בדרך נס, וכן סוד פריחת האותיות הנזכרות בעניין שבירת הלוחות על ידי משה רבינו ('חסד לאברהם' מעין שני נהר יא ד"ה אין הדברים כן, 'מדבר קדמות' להחיד"א מערכת א אות מג בשם 'חסד לאברהם').
האותיות חקוקות בגופו של האדם ובולטות ומאירות במצחו
האדם נוצר מכל כ"ב האותיות הקדושות ('שער רוח הקודש' להאר"י ז"ל דרוש א ד"ה 'גם דע כי האדם' עפ"י ספר היצירה, 'אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סז ע"ב ד"ה ה"ג ואשתכ' כולי האי אי שצדיק' מהרא"ג). ולכן 'אדם' נקרא על שם בריאתו מן 'האדמה', וזה לפי שורש אותיותיו למעלה על שהוא 'עולם קטן' וכלול מכל הנבראים (זכר דוד' מאמר ראשון תחילת פרק פא ד"ה יסוד השמות ושורשן). אין שום גוף או נפש או רוח או נשמה של האדם שלא נברא על ידי כ"ב אותיות התורה ('שער רוח הקודש' תחילת דרוש ב, 'חסד לאברהם' מעין רביעי נהר ו) והן חקוקות בגופות בני האדם ('שער רוח הקודש' דרוש א ד"ה נחמד מאד, 'ככר לאדן' להחיד"א על אבות דרבי נתן פרק ג ד"ה רמז דכתיב צדקה תציל ממות) ונמצאות בפניו של האדם כאשר העוֹר סוכך עליהן כמו מסך הרקיע ('חסד לאברהם' מעין רביעי נהר ו). ואם יחסר מהאותיות הללו לאדם או לשאר היצורים שנוצרו על ידם, אז יהיו הנוצרים בעלי מומים ('פירוש הגר"א' לספר היצירה פרק ב משנה ה ד"ה ונמצא כל היצור). ועל כך אמרו רבותינו כי משה רבינו היה מושלם בכל כ"ב אותיות ולא היה חסר מהן אפילו אות אחת ('מדרש תלפיות' ענף אותיות ד"ה מגלה עמוקות אופן סט) (וראה ב'גבורות ה'' למהר"ל מפראג פרק שמונה ועשרים ד"ה 'והכאה הזאת' וד"ה 'ורמזו דבר זה' שמשה היה כבד פה וכבד לשון מחמת גודל נשמתו ביחס לגופו אך לא שהיה בעל מום עיי"ש ואכמ"ל).
וכעין זה היה מעשה בזמן ירמיה הנביא שהיו החכמים עוסקים ב'ספר היצירה' ונברא להם אדם שהיה כתוב במצחו 'וה' אלקים אמת'. והיה אותו הנברא מוחק עם סכין את האות א' מהתיבה 'אמת' לומר שלא עשו כהוגן ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שני פרק א דף א ע"ב ד"ה וכדי להראות, 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק לג דף פב ע"א ד"ה ולעורר לב). במצח כל אדם נמצאות כ"ב האותיות והן נגלות ונכסות, ולפעמים הן בולטות ומאירות כדרך החוֹשן והאוּרים ותוּמים. וצריך לכך התבוננות רבה מאוד להבין הדברים במהירות רבה טרם יתכסו. וכדוגמא אם הן מורות שם 'אברהם' אז יבלטו אותיות אלו במקומן. ואפשר גם שהאותיות יצטרפו יחד כגון שיתנוצצו אותיות 'חיים' ביחד, ואז זה יורה כי נגזר על האדם חיים. ואחר כך אותיות אלו חוזרות ונעלמות ('שער רוח הקודש' דרוש א ד"ה והנה אין במצח רק כ"ב אותיות). והצדיקים יש בנפשם להאיר בתוך העוֹר שבפני האדם ולחוּץ, ולעבור דרך העור בהתגלות לעין הזוכה לראות מן האותיות. והיו החכמים הראשונים רואים את העבירות כתובות במצחו של האדם, וגם בדורות מאוחרים היו כאלו צדיקים ('חסד לאברהם' מעין רביעי נהר ו ד"ה דע כי).
וכך היה מעשה שפעם בא האר"י ז"ל אל ר' חיים ויטאל ואמר שהוא רואה בתוך כ"ב אותיות האל"ף בי"ת שבמצחו כי כל האותיות מאירות היטב כסדרן ורק האות ג' מהופכת. ור' חיים ויטאל ביקש מיד מהאר"י ז"ל שיגיד לו את שוֹרש הדבר כי בוודאי לא על חִנָּם הוא. ואמר לו האר"י ז"ל כי האות ג' מורה שאף על פי שהוא גומל חסד עם אביו כראוי על כל פנים הוא צריך עוד לגמול חסד. ובשביל זה כל האותיות נרמזות במצחו ביוֹשר ורק הארת האות גימל מהופכת ('יסוד יוסף' פרק כא ד"ה דהמע"ה התפלל ואמר) עד כאן המעשה. וכל אלו האותיות נמצאות באדם במשך כל חייו, אך כאשר הוא מת פורחות ממנו כל כ"ב האותיות שחקוקות בו ('ילקוט חדש' ערך בריאת העולם והאדם אות טו, 'לב אריה' פרשת בראשית ד"ה 'והנה כשראה' בשם 'ילקוט חדש', 'ככר לאדן' להחיד"א על אבות דרבי נתן פרק ג ד"ה 'רמז דכתיב צדקה תציל ממות' עפ"י הזוהר). לכן המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא, כי הוא מקיים נפש שנבראה ומתקיימת בכ"ב אותיות וגם העולם בכללותו נברא בכ"ב אותיות. ומטעם זה כאשר בנימין הצדיק שהיה גבאי צדקה בזמן רבותינו חלה ונטה למוּת, מלאכי השרת ביקשו עליו רחמים בעבור שפרנס מכספו אשה אחת ואת שבעה בניה ועל ידי כן החייה אותם, ואז הוסיפו לו משמים בדיוק כ"ב שנים על חייו (ראה המעשה בגמ' בבא בתרא דף יא ע"א) ('ככר לאדן' להחיד"א על אבות דרבי נתן פרק ג ד"ה 'רמז דכתיב צדקה תציל ממות' עפ"י הזוהר). 
וכן הוא בראש השנה שקובעים בשמים מי לחיים ומי למוות, והדבר נחקק על מצח האדם בצורת האות ת' במילוי. שמי שנכתב לחיים ירשם התיבה 'תיו' על מצחו, ומי שנכתב חלילה למיתה ירשם התיבה 'תאו' על מצחו. וההבדל הוא באות האמצעית, שמי שנכתב לחיים מקבל משם 'הויה' שהוא מדת הרחמים את האות הראשונה שהיא האות י', ואם נכתב חלילה למיתה אז הוא מקבל משם 'אלוקים' שהוא מדת הדין את האות הראשונה שהיא האות א' ('שער המלך' לר' מרדכי ווילקאטש שער שלישי תחילת פרק חמישי ד"ה 'ודע דביומא דדינא' בשם 'גליא רזיא'). ולזה מבקשים "עֲשֵׂה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה" (מתוך סליחות לימי שני נוסח סְפַרְד) כדי שנזכה לקבל את האות הטובה, שהיא האות י' ממדת הרחמים. וכן אמר הנביא ישעיה למלך אחז "שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹקֶיךָ" (ישעיה ז, יא) כלומר שישאל האם רוצה אות משם 'הויה' או משם 'אלוקים' ('שער המלך' לר' מרדכי ווילקאטש שער שלישי תחילת פרק חמישי ד"ה ויש ליתן טעם. אמנם ראה ביאור הזוהר בזה בפרשת ויקרא דף א ע"ב ד"ה העמק שאלה). ולטעם זה יש נוהגים לומר את הפיוט 'שוֹפט כל הארץ' (לר' שלמה אבן גבירול) בראש השנה סמוך לתקיעת שופר שבו נאמר "מַטֵּה כְּלַפֵּי חֶסֶד לְהַטּוֹת אִישׁ לִתְחִיָּה, עַמְּךָ הַטֵּה לְחֶסֶד גְּמָל נָא עָלָיו וְחָיָה, כְּתֹב תָּו חַיִּים וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד, עוֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעוֹלַת הַתָּמִיד" – כלומר מבקשים "כְּתֹב תָּו חַיִּים" שהוא 'תיו' משם הויה ולא תו מיתה שהוא 'תאו' משם אלקים.
גדולי הדורות השיגו וידעו את סוד צירופי כ"ב האותיות
כ"ב האותיות נראות קטנות בכתיבתם אך שורשן רב בקודש, ואי אפשר לשׁער ולהעריך את גודל מהותן ואיכותן של כל אות ואות, שהן עולמות הקדוּשה והטהרה ('אוהב ישראל' לר' מאפטא פרשת ויצא על הפסוק 'ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו'). וכאשר הן נדרשות במילואן המה מתרבים לאין קץ ובהן גנוזים מסתורין של יוצר בראשית אשר נרמזים בתורה ('אגרא דכלה' התחלת פרשת בראשית ד"ה בראשית התחלת התורה הקדושה), ואין בני אדם יכולים בדרך כלל להשיג בשׂכלם אפילו ברצון ומחשבה את סודות האל"ף בי"ת וכל שכן בפיהם, ואפילו מלאכים עליונים ועליוני העליונים לא יכולים להשיגם כיון שהם סתומים (זוהר פרשת אחרי מות דף עג ע"א ד"ה תא חזי מלה קדמאה). אמנם אדם שכן יידע וישיג מאותם הצירופים והתמורות של כ"ב האותיות, יידע חכמה גדולה כי הכל תלוי בהם, והוא בסוד "נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ" (שיר השירים א, ד) ('ספר הליקוטים' חלק ב להרמ"ד וואלי בביאור מאמרי חז"ל וזהר ד"ה והנה ידוע גם כן).
על ידי האותיות היו הקדמונים הקדושים משתמשים בשמות הקודש בקדושה ובטהרה, כי היו מדבקים עצמם בקדושה טהרה וכוונה שלימה באימה וביראה אל 'האותיות הקדושות' בסוד נפשם רוחם ונשמתם, ועל ידי זה היו יכולים לפעול ולהמשיך הדבר אשר היו צריכים ('אוהב ישראל' לר' מאפטא פרשת ויצא על הפסוק 'ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו') ואף להחיות מתים, כפי שאלישע הנביא החיה את הילד חבקוק על ידי צירופי האותיות ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שני פרק א דף א ע"ב ד"ה וכדי להראות). אותיות אלו ניתנו למשה רבינו במעמד הר סיני, וכל אות ואות שנמסרה לו היתה עולה ומתעטרת תחילה על ראש 'חיוֹת הקודש' העליונות ואחר כך יורדת למטה ונמסרת למשה. ובדורות הראשונים שידעו והסתכלו בחכמות עליונות, ידעו לצרף את האותיות שניתנו בהר סיני למשה רבינו. ואפילו החייבים שבישראל אז ידעו קצת בחכמת האותיות העליונות והתחתונות ולהנהיג על ידם את המעשים בעולם הזה (זוהר פרשת ויקרא דף ב תחילת ע"א ד"ה 'ויקרא אל משה' ועיי"ש).
זו היתה חכמתו של אדם הראשון ('בת עין' לר' מזיטאמיר תחילת פרשת ויצא ד"ה 'והנה בחינת יראה' בשם הרבי מנאראדיץ) שהיה מכיר בכ"ב אותיות ('ברכת שמואל' לר' אהרן שמואל קאיידנוור אביו של מחבר 'קב הישר' פרשת חקת ד"ה נחזור לענינינו) לדעת מאיזה צירופי אותיות נמשכים כל בעלי החיים כפי שורש אחיזתם באותיות התורה ('בת עין' תחילת פרשת ויצא ד"ה 'והנה בחינת יראה' בשם הרבי מנאראדיץ), וכך קרא שמות לכל הבריות ('ברכת שמואל' פרשת חקת ד"ה נחזור לענינינו, 'בת עין' לר' מזיטאמיר תחילת פרשת ויצא ד"ה 'והנה בחינת יראה' בשם הרבי מנאראדיץ) על ידי צירופי אותיות שנבראו בהן ('ברכת שמואל' פרשת חקת ד"ה נחזור לענינינו) שנאמר "וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ" (בראשית ב, יט), כלומר שמו של הבעל חי הוא ממש חיוּתוֹ ('בת עין' תחילת פרשת ויצא ד"ה 'והנה בחינת יראה' בשם הרבי מנאראדיץ). כגון שם 'אריה' שאדם הראשון הכיר בטבעו שהוא מלך וגיבור עד שהנביאים המשילו את הקב"ה לאריה שנאמר "כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג" (הושע יא, י) ומזה הבין אדם הראשון שהאריה נברא בג' אותיות השם שהן אותיות 'איה' והוסיף את האות ר' שהוא רומז ל'רוּח' ונוצר שם 'אריה' ('ברכת שמואל' פרשת חקת ד"ה נחזור לענינינו) וכך הוא קרא שמות לכל בעלי החיים. כי גם דבר המגושם בתכלית מסתתר בתוכו אותיות התורה על ידי צמצומים, כפי שמו הנקרא בלשון הקודש ('אגרא דכלה' בראשית מדרש רבה ד"ה עוד יתפרש אמון מכוסה). 
כ"ב האותיות וסודותיהן התגלו גם ליעקב אבינו. והיה זה בשעה שהוא נרדם וחלם על הסולם וראה מלאכים עולים ויורדים נאמר "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵֽאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כח, יא) ('מגלה עמוקות' פרשת ויצא דף כד ע"ב טור א בשם הזוהר), ונרמזה ידיעת האותיות בתיבה "וַיִּשְׁכַּב" המתחלקת לתיבות "ויש-כב", כלומר יש במקום ההוא כ"ב אותיות ('מגלה עמוקות' פרשת ויצא דף כד ע"ב טור א) של התורה הקדושה, ועל האדם להידבק בהם ('תולדות יצחק' על התורה לר' יצחק מנעשכיז פרשת ויצא דף טז ע"א). יעקב מסר את סודות כ"ב האותיות לבנו יוסף הצדיק לפני שהוא הוּרד למצרים ('ילקוט ראובני' פרשת וישב ד"ה 'ועשה לו כתונת פסים' בשם רבינו בחיי). וזה עניין 'כתונת הפסים' שמסר לו, כי 'הלבישו' בידיעת החכמה על ידי כ"ב אותיות ('ויוסף אברהם לר' אברהם פלאג'י אות פ דף עא ע"ב אות ח בשם רבינו בחיי). וכך היה גם עם שלמה המלך שידע והבין בסוד האותיות כי שרתה עליו רוח הקודש שנאמר "נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל" (משלי ל, א), " נְאֻם הַגֶּבֶר" – על 'רוח הקודש' ששרתה עליו, "לְאִיתִיאֵל" – הוא שלמה המלך שהבין באותיותיו של האל, "וְאֻכָל" – שהיה יכול לעמוד בהם ולמלוך על העליונים והתחתונים ('מדרש משלי' פרק ל, א).
וכך היתה גם חכמתו של בצלאל בעת שעשה את המשכן, הארון וכל כליו, לפי שהוא היה יודע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ (ראה גמ' ברכות דף נה ע"א בשם רב) ('תולדות יעקב יוסף' פרשת בראשית אות א ד"ה יתבונן המשכיל וידע). וכן היו הקדמונים יודעים לצרף את כ"ב אותיות הקודש ועל ידם לברוא כפי רצונם ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סז ע"ב ד"ה ה"ג ואשתכ' כולי האי איש צדיק' מהרא"ג). וכמו שהיו בזה כמה מעשים (ראה מעשה עם רבא בגמ' סנהדרין דף סה ע"ב, וכן מעשה עם האבן עזרא בספר 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שני פרק א דף א ע"ב ד"ה וכדי להראות) ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק לג דף פב ע"א ד"ה וכח אותיות). וכך היה דרכם שהיו לוקחים עפר חדש שלא עֻבַּד בּוֹ, והיו מניחים אותו על הארץ בשווה. ואז היו חוקקים באותו עפר את שֵם הדבר שהיו רוצים לברוא, ובכל אות ואות היו מצרפים עמה את כל אותיות האל"ף בי"ת. למשל כשרצו ליצור 'אדם', היו מצרפים עם האות א' את כל אותיות האל"ף בי"ת וכן עם האות ד' מצרפים את כל האל"ף בי"ת, וכן עם האות מ' מצרפים את כל האל"ף בי"ת. והיו עושים עוד כמה דברים, ואז היה נברא אותו הדבר שרצו ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סז ע"ב ד"ה ה"ג ואשתכ' כולי האי איש צדיק' מהרא"ג).
תחילת יצירת האדם הוא בכ"ב האותיות של לשון הקודש
טוב שהאב והאם יציירו בשעת העיבור לנגד עיניהם את צורת האותיות של האל"ף בי"ת כי בצורת האותיות שבתורה יש רמזים נפלאים ורזים עליונים, וכוח צורת האותיות שהם יציירו נגד עיניהם פועל בַּוָּלָד להשלימו אל תכלית השלימות ('מדרש תלפיות' ענף אשה מזרעת תחילה ד"ה נ"ל שטוב לצייר). שהרי באב כבר חקוקים כ"ב האותיות שחקק בו אביו בעת יצירתו לפני כמה שנים, ועתה בעת העיבור הוא חוקק את כ"ב האותיות שבו בבנו. ועל ידי האותיות מתהווה הוולד ומתגדל ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סז ע"ב ד"ה ה"ג ואשתכ' כולי האי אי שצדיק' מהרא"ג). וכן נהגו כי הדבר הראשון שמלמדים את הילד זה אותיות האל"ף בי"ת (זוהר פרשת אחרי מות דף ע"ג ע"א ד"ה ותא חזי מלה קדמאה), שמביאים לילד לוח ועליו כתוּבוֹת כל האותיות מהאות א' ועד האות ת', וקורא לפניו המלמד את האותיות א, ב, ג, ד והלאה ואחר כך את האותיות בסדר יורד ת, ש, ר, ק והלאה וכל אות אומר המלמד ואחר כך אומר הילד. ואחר כך קורא לו פסוק "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב" (דברים לג, ד) ואומר 'תורה תהא אומנותי ואל שדי בעזרתי' ואחר כך פסוק ראשון של קריאת שמע, והילד עונה אחריו כל תיבה ותיבה. ואחר כך נותן מעט דבש על לוח האותיות והילד מלחך את הדבש שעל האותיות בלשונו ('יסוד יוסף' פרק עט ד"ה ומביאים הלוח).
וטוב שכל אדם אשר קרא קריאת שמע על המיטה וטרם נרדם, יהרהר בצורתם של אותיות האל"ף בי"ת ויישן מתוך כך וכפי שנרמז בפסוק "וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כח, יא) ('מישרים מגיד' למלאך המגיד האחרון בחלק על ספר שופטים דף יא ד"ה ועתה באתי). וכן בשעת פטירתו של האדם כאשר דנים אותו על מעשיו, תחילת דינו הוא על התורה ששואלים אותו האם פטר את עצמו מן התורה שנמשלה למים שנאמר "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן" (משלי יז, יד) (ראה גמ' קידושין דף מ ע"ב בשם רב המנונא), כלומר ששואלים אותו האם יצא ידי חובה ועסק בתורה. אמנם טרם כל דבר שואלים אותו בשמים האם הוא יודע את אותיות האל"ף בי"ת. ואז הוא חייב להראות מיד באצבעותיו כל אות ואות מכ"ב אותיות הנמצאות באל"ף בי"ת. ואין לו אז שום ספר או פנקס רק אצבעותיו, כי כל האותיות רמוזות ('לקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל בחלק 'סדר האלפא ביתא שבאצבעות' דף כא ע"א ד"ה הנה ארז"ל אין תחלת דינו של האדם) בכל שְׁלֹשִׁים ('מדרש תלפיות' ענף אותיות ד"ה 'שיח יצחק' בשם 'שיח יצחק' מכתבי האר"י ז"ל) פרקי אצבעוֹת ידיו של האדם שנאמר "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה, א) ('לקוטי הש"ס' להאר"י ז"ל בחלק 'סדר האלפא ביתא שבאצבעות' דף כא ע"א ד"ה הנה ארז"ל אין תחלת דינו, 'מדרש תלפיות' ענף אותיות ד"ה 'שיח יצחק' בשם 'שיח יצחק' מכתבי האר"י ז"ל).
וכן אמרו רבותינו על ביאת האדם לעולם הבא 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו' (ראה גמ' פסחים דף נ ע"א, גמ' כתובות דף עז ע"ב) וכוונתם לרמוז שלאחר מותו הוא צריך להראות 'בידו' את האותיות ('מדרש תלפיות' ענף אותיות ד"ה 'שיח יצחק' בשם ספר 'שיח יצחק'). לזה גם אמרו רבותינו כי "הידים עסקניות הן" (ראה גמ' סוכה דף כו ע"א, וכן גמ' שבת דף יד ע"א) משום שהאותיות הרמוזות באצבעותיו חיוֹת הֵנָּה ואינן שוקטות, ושוֹלטוֹת בכל מקום. וכן על דבר זה אמרו רבותינו כי אם אדם מרים ידו להכות את חברו "אף על פי שלא הכהו נקרא רשע" (ראה 'שמות רבה' א, כט), כי אף על פי שכל מה שהוא עשה היה רק להרים את ידו, הרי שבמעשה זה הוא השתמש ב'אותיות התורה' הרמוזות בידו והוציא אותן לבזות את חברו בהרמת היד – ועל כך הוא כבר נקרא בשם רשע ('מדרש תלפיות' ענף אותיות ד"ה א"ה כיון שאותיות התורה).
על ידי החטא פוגמים בכ"ב האותיות שבהן נברא העולם
כל הבריאה כולה היתה על ידי התורה שהביט בה הקב"ה וברא באותיותיה את העולם ('באר מים חיים' פרשת כי תשא ד"ה ועל זה אמר הכתוב ויברך). וכשישראל אינם מקיימים את התורה ('באר מים חיים' פרשת כי תשא ד"ה ועל זה אמר הכתוב ויברך) וחוטאים, הם מאבדים את העולם שנברא באותיות התורה ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק א פרק שלישי), פוגמים בכל העולמות ('ראשית חכמה' שער התשובה שער ה ד"ה וא' מהדברים שצריך השב), וחוטאים ופוגמים באותם כ"ב אותיות שהם 'כ"ב אורות עליונים' ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין רביעי נהר יח) והם נחלשים וכוחם מתמוטט מפני פגם התחתונים ('חסד לאברהם' מעין שני נהר כד). ואז גם אותן אותיות שבהם נברא העולם הזה פורחות מהעולם ומלואו, ומבקש העולם לחזור לתוהו ובוהו ולהיאבד מכל וכל ('באר מים חיים' פרשת כי תשא ד"ה ועל זה אמר הכתוב ויברך).
לכן תקנו רבותינו לומר וידוי בסדר אל"ף בי"ת 'אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דֹפִי וְלָשׁון הָרָע, הֶעֱוִינוּ, וְהִרְשַׁעְנוּ, זַדְנוּ, חָמַסְנוּ, טָפַלְנוּ שֶׁקֶר וּמִרְמָה, יָעַצְנוּ עֵצוֹת רָעוֹת' וכו' ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק א פרק שלישי) כי הם כנגד כ"ב אותיות התורה שבהן נבראו כל העולמות ('ראשית חכמה' שער התשובה שער ה ד"ה וא' מהדברים שצריך השב, 'בת עין' ליום כפור ד"ה ובעבור זאת נתקנו) אשר חסרו בעוונות, וכפי שנרמז בתחילת הוידוי "אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ" (לפי נוסח אשכנז), כלומר שהחסרנו את האבו"ת שהן אותיות האל"ף בי"ת ('בת עין' ליום כפור ד"ה ובעבור זאת נתקנו). ועתה על ידי הוידוי בסדר האל"ף בי"ת נטהרות כל כ"ב האותיות אשר נפגמו בחטא ('דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר נתיב הג' התשובה אות ח ד"ה וסדר הוודוי) והן כולן נתקנות ('בת עין' ליום כפור ד"ה ובעבור זאת נתקנו) ונרחץ כל העוון של כ"ב האותיות הפגומות ('עיר מקלט' והגהות בסוף הספר דף ע על סדר הא"ב ד"ה אתא בזהר פ' פקודי). ויש גם מכפילים בוידוי את אותיות מנצפ"ך כגון "כִּזַּבְנוּ כָּעַסְנוּ" "מָרַדְנוּ מָרִינוּ דְבָרֶיךָ" "נִאַצְנוּ נִאַפְנוּ" וכו' (וכן הוא נוסח הספרדים) כנגד האותיות הסופיות של אותיות מנצפ"ך הנוספות על כ"ב האותיות ('חסד לאלפים' למחבר 'פלא יועץ' סימן קלא אות ב, 'כף החיים' לר' חיים פלאג'י סימן טז אות ז).
וזה גם ענין הבל פיהם של תינוקות של בית רבן. שכיוון שהאותיות נחלשו והתמוטטו על ידי החטאים של בני האדם, צריך להחזיקם ולהעמידם ולחדשם, וזה נעשה על ידי הבל של תינוקות הכלול מאותיות התורה העולה ומתהווה ממנו רוחניות המצורף מאותיות, שאז המלאכים נוטלים אותו ומעלים אותו אל סוד הייחוד העליון. ואפילו שיהיו האותיות שלהם בלי צירוף של תיבות כגון שיהיו התינוקות קורין לפי סדר את כל אותיות האל"ף בי"ת – א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' י' כ' ל' מ' נ' ס' ע' פ' צ' ק' ר' ש' ת' – גם אז נעשה רוח אחת מכל אות ואות היוצאת מפיהם והיא עולה למעלה ('חסד לאברהם' לזקנו של החיד"א מעין שני נהר כד) (וראה עוד דברים נפלאים על עניין האל"ף בי"ת בספר 'מישרים מגיד' למלאך המגיד האחרון בחלק על ספר שופטים דף יא ד"ה 'ועתה באתי לאלפך'). לכן לגודל חשיבות כ"ב אותיות הקודש יש נהגו כי כאשר מתחיל הילד ללמוד מתחילים אתו בפסוק "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ" (שמות טז, טז) משום שיש בפסוק זה את כל אותיות האל"ף בי"ת ('חיי אברהם' על טעמי המצוות מצוה שסא).
וכעין זה היה עם אדם הראשון, שכאשר הוא חטא נפגמו כל כ"ב אותיות התורה ('עיר מקלט' והגהות בסוף הספר דף ע על סדר הא"ב ד"ה אתא בזהר, 'קב הישר' פרק קב ד"ה ודע כי הקלפה, 'יוסף תהילות' להחיד"א על התהלים קיט, א ד"ה עדותיך משפטיך, 'כסא דוד' דרוש ה' לשבת תשובה ד"ה וחוץ מדרכנו). שמהם נברא האדם ('זכר דוד' מאמר שני פרק א דף א ע"ב ד"ה וכדי להראות). לכן בא דוד המלך עליו השלום שהיה גלגול נשמתו של אדם הראשון ('יוסף תהילות' להחיד"א על התהלים קיט, א ד"ה עדותיך משפטיך, 'כסא דוד' דרוש ה' לשבת תשובה ד"ה וחוץ מדרכנו אפשר לרמוז, 'פני דוד' להחיד"א פרשת ויחי אות ל ד"ה ואתה תחזה שם) וראה ברוח חכמתו לשורר את מזמור קי"ט בתהלים שבו ישנם שמונה פסוקים על כל אות ואות בסדר האל"ף בי"ת ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויחי אות ל ד"ה ואתה תחזה שם), בכדי לתקן את כ"ב האותיות ואת 'מדת הוֹד' שהיא מידה שמינית בספירות אשר בהן חטא אדם הראשון ('יוסף תהילות' להחיד"א על התהלים קיט, א ד"ה עדותיך משפטיך, 'כסא דוד' דרוש ה' לשבת תשובה ד"ה וחוץ מדרכנו, 'פני דוד' להחיד"א פרשת ויחי אות ל ד"ה ואתה תחזה).
מעלת כ"ב האותיות לפי סדר האל"ף בי"ת גדולה עד מאוד
צירוף אותיות האל"ף בי"ת למפרע מורה על 'דין' ו'חורבן' ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סז ע"ב ד"ה ה"ג ואשתכ' כולי האי איש צדיק' מהרא"ג). לכן על ידי היפוך כ"ב האותיות הקדושות העליונות אפשר למחות את הרשעים. וכך היה אצל הרשעים בדורו של נח שנאמר בהם "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ" (בראשית ז, כג) לכן נאמר לנֹח "בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה" (בראשית ז, א) כאשר התיבה "בֹּא" היא בהיפוך סדר האותיות (זוהר פרשת נח דף סז ע"ב ד"ה רבי אלעזר שאיל) כי אחרי שנח עסק באותיות הקודש למפרע נמחו אותו הדור ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סז ע"ב ד"ה ה"ג ואשתכ' כולי האי איש צדיק' מהרא"ג). וכן אחרי שבראו אדם על ידי האותיות הקדושות בימי ירמיהו הנביא וראו שזה מביא כפירה כי יאמרו עליהם שהם אלוה על שבראו אדם כפי שעשה הקב"ה בראשית הבריאה – לכן אמר להם ירמיה שיכתבו את אותיות האל"ף בי"ת למפרע על גבי עפר ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שני פרק א דף א ע"ב ד"ה וכדי להראות, 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק לג דף פב ע"א ד"ה ולעורר לב) עם אותיות 'אדם' (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת נח דף סז ע"ב ד"ה ה"ג ואשתכי' כולי האי איש צדיק' מהרא"ג) ויזרקו את העפר על האדם שנברא. ואחרי שעשו כן אותו האדם נעשה לפניהם לעפר ואפר ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שני פרק א דף א ע"ב ד"ה וכדי להראות, 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק לג דף פב ע"א ד"ה ולעורר לב).
כאשר ר' אלעזר הַקָלִיר ('ספר זכירה' סוף ענייני התפילה ד"ה סגולה שירה שאומרים ע"פ א"ב) הוא ר' אלעזר בנו של ר' שמעון בר יוחאי (תוספות גמ' חגיגה דף יג ע"א ד"ה ורגלי, 'שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי עלינו לשבח ונוסח התפלה דרוש א ד"ה 'ועתה אכתוב' כפי שאמר האר"י ז"ל לרבינו חיים ויטאל ז"ל) רצה לייסד פיוטים, הוא עלה לעליונים באמצעות שם קדוש ושאל את המלאך מיכאל איך המלאכים משוררים את שירתם. והשיב לו מיכאל שהם שׁרים על סדר האל"ף בי"ת. ואז עשה גם הוא כן ('ספר זכירה' לר' זכריה סימנר סוף ענייני התפילה ד"ה סגולה שירה שאומרים ע"פ א"ב) וחיבר פיוטים על סדר האל"ף בי"ת בסדר עולה ובסדר יורד לפי הצורך, כפי שהמלאכים מזמרים ומשבחים למעלה ('יסוד יוסף' לרבו של בעל 'קב הישר' פרק פז ד"ה כי אקח מועד) וכל פיוטיו מיוסדים על פי חכמת האמת ('שער הכוונות' להאר"י ז"ל דרושי עלינו לשבח ונוסח התפלה דרוש א ד"ה 'ועתה אכתוב') ויש בהם סודות נפלאים ('קב הישר' פרק פו ד"ה על כן לא יהיה קל). לכן צריך לומר את הפיוטים של הקרוב"ץ שחיבר ר' אלעזר הקליר הנמצאים במחזורי האשכנזים בשמחת הלב ובכוונה ושפה ברורה, ולא כמשׂא חס וחלילה ('יסוד יוסף' לרבו של בעל 'קב הישר' פרק פז ד"ה כי אקח מועד, 'קב הישר' פרק פו ד"ה על כן לא יהיה קל). 
וכעין זה עשה גם דוד המלך שחיבר את מזמור קמ"ה בתהלים על סדר האל"ף בי"ת "אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹקַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרֲכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: בְּכָל יוֹם אֲבָרֲכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר: דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ" וכו' (תהלים קמה, א – ד) ('ספר זכירה' סוף ענייני התפילה ד"ה סגולה שירה שאומרים ע"פ א"ב). וכן עשה שלמה המלך עליו השלום כאשר את הנשים הכשרות אשר הן הסיבה לתורה, הוא שיבח באמצעות כ"ב אותיות התורה שנאמר "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ: בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר: גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיה: דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ" וכו' (משלי לא, י – יג) ('מדרש האיתמרי' למחבר 'שבט מוסר' דרוש א ד"ה באופן שכל מי שיש לו). וכן בתפילת יוֹצר של קריאת שמע נתקן על סדר אל"ף בי"ת "אֶל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה" וכו'. וביוצר של שבת נתקן "אֵל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים, בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָל הַנְּשָׁמָה, גָּדְלוּ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם, דַּעַת וּתְבוּנָה סוֹבבִים הוֹדוֹ, הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה" וכו' ('ספר זכירה' סוף ענייני התפילה ד"ה סגולה שירה שאומרים ע"פ א"ב) והכל הוא עניין אחד. ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד