פרשת נח – אות ברית הקשת בענן

בורא עולם עשה ברית שלא יביא עוד מבול והסימן לכך היא הקשת שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ: וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹקִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" (בראשית ט, יב – יז). ואמרו רבותינו כי סוד הקשת גדול ('של"ה הקדוש' פרשת נח תורה שבכתב ד"ה אמנם על דרך הסוד) עליון (זוהר פרשת נח דף עב ע"ב ד"ה אבל האי קשת) ונורא מאוד ('רקנאטי' על התורה פרשת נח ד"ה את קשתי נתתי בענן, 'של"ה הקדוש' פרשת נח תורה שבכתב ד"ה אמנם על דרך הסוד).

ויש להבין, מדוע דווקא הקשת ניתנה כסימן לכל חי על כך שהבורא יתברך לא יביא שוב מבול של מים על העולם?

הקשת היא התלבשות השכינה ב'קליפות' בסוד תיבת נח

בזמן המבול ניתן רשות לסטרא אחרא להתפשט בכל הארץ שנאמר "וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם: כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ: וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ" (בראשית ז, כא – כג). וניתנה הרשות לסטרא אחרא להתפשט כי כבר נשחתה כל הארץ ברוב הרע שהמשיכו עליה הדורות החטאים ההם, והיתה היא צריכה לקחת את השייך לה ואחר כך לשוב ל'תהום רבה' מקום 'הקליפוֹת' ו'החיצונים'. וכדי שנח ובניו וכל שאר הבריות אשר עמו יינצלו והתקיימו, היה צריך שהשכינה תהיה מהלכת בתוך 'הקליפות' באופן שלא תבריח את 'הקליפות' אלא תיתן להן מקום (ספר 'קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני פרק 'תיבת נח וקשת' ד"ה והקשת).

לכן השכינה היתה צריכה להיות בזמן המבול בסוד 'הֶסְתֵּר' כדי שתוכל להציל את המתחזק בתוכה ושלא תהיה הארתה למטה בהיותה בתוך 'הקליפות' כפי הארתה למעלה – וזה היה בחינת 'התיבה' שעשה נח, ובה היו במשך כל ימי המבול נח ובניו וכל שאר הבריות וכך ניצלו. ואחרי שנגמר המבול אמר הקב"ה שלא יביא עוד פעם מבול לעולם שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (בראשית ח, כא), כלומר שלא יינתן שוב רשות לסטרא אחרא להתפשט על כל העולם כאשר היה. לשם כך צריך את השפעת השכינה בעולם המלובשת ב'קליפות' וכך לתת לסטרא אחרא לשלוט מעט כדי שיוכל להימשך מזה עניין הגלות לעם ישראל, אך לא יותר מידי שלא יהיה חורבן עולם כבראשונה (ספר 'קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני פרק 'תיבת נח וקשת' ד"ה והקשת).

וזהו עניין 'הקשת' שהוא בסוד התיבה ממש, כי הקשת הנגלית בארץ היא תוֹלדה ורמז לאורות העליונים הנראים במרכבה העליונה וכפי מה שנשאר לצורך השמירה עתה, כאשר קשת זו מתלבשת ב'קליפות' שבעולם הזה ומשאירה מקום לרשעים להתהלך סביב. וזה מה שראה הנביא יחזקאל במרכבה העליונה של ה' יתברך וכפי שתיאר בדבריו "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'" (יחזקאל א, כח). כי השכינה היתה אז בימיו כבר בגלות  לכן ראה את הבחינה הזאת של 'הקשת'. ובחינה זו של הקשת היא השומרת את ישראל בזמן הגלות, כאשר היא נותנת גם כן מקום לסטרא אחרא לשלוט שליטה הראויה לה בהיותה מלובשת בתוך ה'קליפות' (ספר 'קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני פרק 'תיבת נח וקשת' ד"ה והקשת), והלבשה זו ניכרת בגווניה (עפ"י 'כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר הפיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת נח דף עב כ"ה ולא יחזיק קלנא).

מטעם זה הקשת שמאירה עתה בזמן גלותם של ישראל לא מאירה בכל גווניה (עפ"י 'כסא מלך' לר' שלום בוזגלו על תיקוני הזוהר תיקון נח דף צב ע"ב) כראוי. לפעמים היא מאירה מעט ולפעמים לא מאירה כלל, וכן לפעמים נראית בשלימותה ולפעמים לא (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה 'רבי יהודה אמר' רעיא מהימנא). והתלבשות 'השכינה' ב'קשת' והארתה בעולם הזה דרך 'הקליפות' הוא דווקא בקשת הנראית בארץ ישראל (עפ"י זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה 'רבי יהודה אמר' רעיא מהימנא, 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת בחקותי אופן לט ד"ה מבואר ברעיא מהימנא), ששׁם ישראל הם בחינת בנים לה' אלקים. אך בחוץ לארץ ששם ישראל הם בחינת עבדים לה' אלקים (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"ב ד"ה 'אבל קשת' רעיא מהימנא, 'מגלה עמוקות' על התורה פרשת בחקותי אופן לט ד"ה מבואר ברעיא) אז הקשת היא של מלאך מטטרו"ן והיא זו המאירה שם ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת בחקותי אופן לט ד"ה מבואר ברעיא, 'ילקוט חדש' ערך מלאכים אות פג). כי מלאך זה הוא עבדו זקן ביתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה אשר ניתן לו שלטון בכל אשר לרבו (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה 'וכי בגלותא' רעיא מהימנא).

אסור להסתכל בקשת בגלל 'הקליפות' שסובבות אותה

מַרְאֶה הקשת מתלבש ב'קליפות' ('תיקוני הזוהר' תיקון נח דף צב ע"ב ד"ה ואלין תלת גוונין) שהן 'רוח סערה', 'ענן' ו'אש מתלקחת'. לכן אסור להסתכל בקשת ('תקוני הזוהר' תיקון יח דף לו ע"א ד"ה אמר רבי אלעזר', 'כסא מלך' לר' שלום בוזגלו על תיקוני הזוהר תיקון נח דף צב ע"ב ד"ה ולכך אסור לאסתכלא בקשת) יותר מידי (שו"ע או"ח סימן רכט, א), מחמת אותן שלושת הקליפות ('תיקוני זוהר תיקון נח דף צב ע"ב ד"ה ובגין דאינון עריות, תיקוני הזוהר תיקון יח דף לו ע"א ד"ה אמר רבי אלעזר). כי בכל המקומות שבקדוּשה אשר שם ניתן ל'קליפות' אחיזה – מסוכן מאוד להסתכל בהם כדי שלא לתת גאוֹן לסטרא אחרא, ועל זה נאמר "כְּבֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר" (משלי כה, ב). והמסתכל בו נקרא שאינו חס על קוֹנוֹ (ספר 'קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני פרק 'תיבת נח והקשת'). לכן אמרו שמי שרואה את הקשת צריך ליפול על פניו (ראה גמ' ברכות דף נט ע"א בשם ר' יהושע בן לוי) כלומר לא להסתכל ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף עא סוף ד"ה ר"ש פתח וממעל הרקיע), ולא משום מראה הקשת עצמה אלא משום ש"הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן" (בראשית ט, טז) כלומר שהקשת נמצאת בתוך שלושת 'הקליפות' הטמאות הסובבות אותה ('באר לחי רואי' על תיקוני הזוהר תיקון יח דף לו ע"א ד"ה ואראה ואפול).

ונאסר על עם ישראל הקדוֹש ('תיקוני זוהר' תיקון נח דף צב ע"ב ד"ה ובגין דאינון עריות) להסתכל בשלושת הקליפות הסובבות את הקשת, כדי שלא להתקשר בהן בשום עניין. והוא בסוד "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם" (ויקרא יט, ד) ('באר לחי רואי' על תיקוני הזוהר תיקון יח דף לו ע"א ד"ה ואראה ואפול), כי ההסתכלות ב'קליפה' מטמא את קוֹדש ישראל ('כסא מלך' על תיקוני הזוהר תיקון נח דף צב ע"ב ד"ה ולכך אסור) וכן המסתכל בדבר רע כמו האלילים ואלהי מסכה, מתחלפת נשמתו ונהפך עצמוּתוֹ עד שנעשה בו רושם שיהיה כמותו ('באר לחי רואי' על תיקוני הזוהר תיקון יח דף לו ע"א ד"ה ואראה ואפול). לכן אסור להסתכל בקשת יותר מדאי ('ספר זכירה' דף נה ע"ב ד"ה סכנה מי שרואה בקשת). וכשרוצה לברך על הקשת לא ידקדק בהבטה ('אבודרהם' הלכות ברכות שער שמיני דף צד ע"א ד"ה הרואה הקשת) אלא תכף שיראה יברך הברכה ולא יסתכל בה במחשבת לבו ('מאירת עינים' לר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן, 'אבן יקרה' למחבר 'הלבושים' על רקנאטי פרשת נח ד"ה ומפני שהיא מנהגת). ועונשו של המביט בה ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף עא ד"ה ר"ש פתח וממעל הרקיע) יותר מידי (עפ"י שו"ע או"ח סימן רכט, א), שיהיו עיניו כהות (גמ' חגיגה דף טז ע"א בשם ר' יהודה ברבי נחמני) ('אבודרהם' הלכות ברכות שער שמיני דף צד ע"א ד"ה הרואה הקשת, 'ספר זכירה' דף נה ע"ב ד"ה סכנה מי שרואה בקשת) כפשוטו ('כתם פז' על זוהר פרשת נח דף עא ד"ה ר"ש פתח וממעל הרקיע).

אסור לאדם להסתכל בקשת (זוהר פרשת קדושים דף פד ע"ב ד"ה 'דתא חזי' רעיא מהימנא, זוהר פרשת נח דף עא ע"ב ד"ה ולית רשו) גם משום שהיא מַרְאֶה השכינה (זוהר פרשת קדושים דף פד ע"ב ד"ה 'דתא חזי' רעיא מהימנא) כי יש קלוֹן לשכינה (זוהר פרשת נח דף עא ע"ב ד"ה על דא אקרי) כאשר רואים את גווני 'הקליפות' מתקשרות עמה בקשת (זוהר פרשת נח דף עא ע"ב ד"ה ולית רשו) עד שנעשים גווני הקשת חֲשׁוּכִים ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עא ע"ב ד"ה 'כתב דכתיב' מהרא"ג). שרְאִיַּת מראה השכינה בגווניה הבהירים כאשר הם בתוך דבר גשמי חשוּך, הרי הוא כדמיון ומשל למלך שבנה פלטרין במקום האשפה והביבין, ואין ראוי להסתכל אז על המלך כאשר הוא 'לבוש' בְּלוֹאֵי סחבוֹת ובגדים צוֹאִים ('כתם פז' פרשת נח דף עא ע"ב ד"ה דלא יחזי קלנא בשכינתא). וזהו מה שאמרו רבותינו "כל שלא חס על כבוד קונֹו" ורואה את מראה הקשת, ראוי לו "שלא בא לעולם" (גמ' חגיגה דף טז ע"א מר' אבא).

מראה הקשת גורם לה' להיזכר בשבועה ולרחם על בני האדם

הקשת נבראה בששת ימי בראשית ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת נח דף עא ע"ב מהגליון) בין השמשות של ערב שבת ('פרקי אבות' פרק ה, מו, 'פירוש הרוקח' על התורה פרשת נח שער המרבה ט, יג ד"ה את קשתי) כפי שנאמר "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן" (בראשית ט, יג) כלומר שנתן אותה כבר לפני זמן רב (זוהר פרשת נח דף עא ע"ב ד"ה ויאמר אלקים לנח). כי כבר מאז תחילת הבריאה היה צפוי לפניו יתברך שיצטרכו את הקשת להיות אות ברית בימי נח ('קהלת יעקב' ערך ק"ש על תיבה 'קשת' אות ג בשם החסיד השל"ה). וכמו שכל הדברים שנבראו בין השמשות נעלמו עד בֹא עיתם, כך גם הקשת נעלמה מהעולם ולא היה קשת ביום המעונן, לא בקיץ ולא בחורף. ורק אחרי שעברו אלף ושש מאות חמשים ושש שנה מבריאת העולם התחדשה הקשת בימי נח ('בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק כג ד"ה ואחר הערות) במציאות הטבע (עפ"י 'תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ בראשית ט, יב עיי"ש) והתהוותה בהכאת האויר הלח עד שהיה נראה לעין ('קהלת יעקב' ערך ק"ש על תיבה 'קשת' אות ג בשם החסיד השל"ה).

הקשת באה להגן על העולם (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה רבי יוסי אמר), כי כאשר הקב"ה 'כועס' ('אור החמה' על זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה כד מהרמ"ק) על הרשעים שמתרבים בעולם והוא רוצה לאבדם (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה פנחס בן אלעזר) השכינה מתגלית בקשת וזה מגן שהקב"ה לא יעשה 'דין' ('אור החמה' על זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה כד מהרמ"ק). ודבר זה מָשָׁל למלך שכל פעם שבנו חוטא כנגדו והוא בא להלקותו, מִתְגַּלָּה לפניו המלכה בלבושי מלכות ואז עובר מלפניו הרוגז על בנו ושמח במלכה. כך הקשת לכן היא תמיד נראית ב'לבושי כבוד' של מלכות (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה רבי יוסי, זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה 'קום אנת' רעיא מהימנא). ואז מתקיימת השבועה של ה' שהתקבלה מכפל התיבות "לֹא" בפסוק "וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (בראשית ח, כא), וכפי שהוזכרה שבועתו זו בפסוק "כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ" (ישעיה נד, ט) (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה פנחס בן אלעזר).

וכן כאשר מדת הדין מקטרגת להחריב את העולם ומבקשת שיפר את שבועתו ויביא מבול על העולם, אז על ידי מראה הקשת הקב"ה זוכר את שבועתו ובריתו ולא מפר את השבועה שנאמר "אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" (בראשית ט, יג) ('ברית שלום' לר' פינחס בן פילטא פרשת מטות דף קה טור א ד"ה אלא העניין הוא). וכך ראיית הקשת על ידי הקב"ה גורמת לרחם על בני האדם ('מאירת עינים' פרשת נח אות יד ד"ה ובקש וכו' המשל הוא) שכאשר רואה אותה הוא נזכר ב'ברית עולם' מימות המבול ('כתם פז' על זוהר דף עא ע"ב ד"ה והנה הרב הרמב"ן). וכל עצם הימצאות הקשת היא סימן שיש 'דין' באותה שעה להכרית את הרשעים מן העולם ('הקדמת הזוהר' דף א ע"ב ד"ה ובההיא שעתא), כאשר הקשת שנראית בבוקר מוֹרָה על בני יעקב, והקשת שנראית בערב מוֹרָה על אומות העולם (ספר 'זכירה' לר' זכריה סימנר דף נה ע"ב ד"ה 'קשת הנראה בבוקר' בשם המקובלים).

לכן מי שרואה את הקשת בגווניה צריך לברך "בָּרוּךְ אַתָּה ה' וכו' זוֹכֵר הַבְּרִית נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ" (ראה שו"ע או"ח סימן רכט, א) (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה פנחס בן אלעזר, זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה 'רבי יהודה אמר' מרעיא מהימנא). "זוֹכֵר הַבְּרִית" – הכוונה לקב"ה שנשבע לא להביא עוד מבול, שכשהוא רואה את הרשעים ורוצה להחריב את עולמו אז רואה את הקשת וזוכר הברית ונמנע. ואין לומר שהקב"ה צריך 'זכירה' שהרי אין שכחה לפניו אלא שכוונתו להראות לעולם את הקשת שיידעו כי רבוּ הרשעים ואלמלא השבועה היה מחריבו. "נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ" – שלא ימחק את העולם אפילו בריבוי הרשעים. "וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ" – אפילו לא היה הברית אך כיון שאמר שלא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ, הרי ברור הוא שיקיים מאמרו ('אבודרהם' הלכות ברכות שער שמיני דף צד ע"א ד"ה הרואה הקשת). ומברכים על כל קשת שתהיה, כי על ידי כולן זוכרים את חסדו יתברך ומברכים לו שהוא זוכר חסדיו ('מדרש אליהו' למחבר 'שבט מוסר' פרשת נח דף יד ע"א ד"ה והקשה קרובי).

היו צדיקים שהגנו על העולם ולא היה צריך בימיהם את הקשת

אם יש בארץ צדיק (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה ובשעתא דאית צדיק) גמור, אשר מבטל גזירות רעות וכל גזירותיו מתקיימות ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על 'בראשית רבה' לה דף ז ע"א ד"ה ועל זה אמר כאן) הרי הוא מגן על העולם ומקיים בזה את הברית של ה' יתברך עם העולם (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה ובשעתא דאית צדיק, זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה 'קום אנת' מרעיא מהימנא), ואז לא צריך את אות הקשת (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה ובשעתא דאית צדיק) לכן היא גם לא תופיע בימיו ('בית אלקים' להמבי"ט שער היסודות פרק כח ד"ה היעוד התשיעי). וכך על אף שהקשת הוא דבר טבעי,  הרי שזכותו של הצדיק תגבר על הטבע והקשת לא תיראה בימיו כלל ('מאמר הרקיעים' להרמ"ע מפאנו דף ד ע"ב ד"ה ויש בזה שטה). לכן מעלה היא לצדיק שלא נראית קשת בימיו ('ברית שלום' לר' פינחס בן פילטא פרשת מטות דף קה טור א ד"ה אלא העניין הוא). ואם אין צדיק כזה בארץ אז הקשת כן נראית, כדי להראות שהעולם עומד להיאבד ולא מתקיים אלא בשביל קשת זו (זוהר פרשת פנחס דף רטו ע"א ד"ה ובשעתא דאית צדיק) שהיא השכינה המלובשת בתוך הקשת (עפ"י ספר 'קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני פרק 'תיבת נח וקשת' ד"ה והקשת).

ומשום כך כאשר ה' כרת את ברית הקשת "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר" (בראשית ט, ח), "אֶל נֹחַ" – ולא נאמר 'לנח', ללמד שאם יהיה צדיק כמו נח שהוא עצמו "אוֹת הַבְּרִית" (בראשית ט, יב) אז לא יהיה צריך לאות של הקשת ('שפתי כהן על התורה' פרשת נח ד"ה יש להקשות) כי הוא יבקש רחמים ויגן על הדור בזכותו. לכן אם בימיו של צדיק לא התגלה קשת, הרי זה סימן כי הוא אכן חסיד וצדיק (זוהר פרשת ויקרא דף טו ע"א ד"ה מכאן). כך היה עם ר' שמעון בר יוחאי שהעולם לא היה צריך בימיו לאות הקשת, כי הוא עצמו היה 'אות' וסימן בעולם. ולא היה גזירה שנגזרה על העולם שלא היה ר' שמעון בר יוחאי מבטל אותה. ועליו נאמר "צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם, צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹקִים" (שמואל ב' כג, ג), "צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם" – הוא הקב"ה המושל על האדם, "צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹקִים" – שכביכול הצדיק מושל בקב"ה כי הקב"ה גוזר והוא מבטל (זוהר פרשת ויקרא דף טו ע"א ד"ה מכאן).

והיה מעשה עם אליהו הנביא ור' יהושע בן לוי שישבו ולמדו יחד. וכאשר הגיעו לשמועה בשמו של ר' שמעון בר יוחאי שכבר נפטר, אמרו ש"היות והוא בעל השמועה נעלה אליו ונשאל אותו". וכך הלכו אליהו הנביא ור' יהושע בן לוי יחדיו. כאשר נשמת ר' שמעון בר יוחאי ראתה אותם באים לפניו שאל את אליהו הנביא "מי איתך?" ענה "גדול הדור ר' יהושע בן לוי". שאל ר' שמעון בר יוחאי "האם נראתה הקשת בימיו?" אמר אליהו הנביא "כן". אמר ר' שמעון בר יוחאי "אם נראתה הקשת בימיו אין הוא כדאי לראות פני" ('בראשית רבה' לה, ב). והטעם שרשב"י לא רצה לראות את ר' יהושע בן לוי ('ככר לאדן' להחיד"א על בראשית רבה כג, לה) כדי שלא יבוא גם להיקבר לידו (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת נח ד"ה ושכבתי עם אבותי) (אמנם עיין בגמ' כתובות דף עז ע"ב שמשמע כי בימיו של ר' יהושע בן לוי לא נראתה באמת הקשת, ומה שאמר שם על עצמו שנראתה בימיו היה מחמת ענוותנותו. ו'בן יהוידע' על גמ' כתובות דף עז ע"ב ד"ה 'סבר לא אחזיק' כתב שלא שיקר כי כיוון בדבריו על זמן היותו קטן בשנים ורשב"י שאל על היותו גדול בשנים ע"כ. ואולי לכך גם כיוון פה אליהו הנביא בדבריו ולא שיקר).

ר' שמעון בר יוחאי חשש שמא ייקבר לידו אדם שנראתה הקשת בימיו, כי אז ימעיטו לו סתרי עליונים ורזי תחתונים בסיבתו (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת נח ד"ה ושכבתי עם אבותי). והטעם בזה, כי כאשר הצדיקים נפטרים מגלים להם רזי עליונים ותחתונים, ואם נקבר אצלם אדם שאינו שווה במעלתם אז ממעטים העליונים מלגלות להם סודות שבהם הם נהנים ו'אוֹכלים' כל טוב ('מעבר יבק' בחלק שפת אמת פרק י ד"ה כתוב בהלכות קבורה). ואף שבבית העלמין נמצאים רק גופות הנפטרים ולא נשמותיהם, הרי שמידי פעם כן מניחים את הנשמות על העצמות וכך יש ביכולתם לְדַבֵּר שם עם המתים האחרים (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת נח ד"ה ושכבתי עם אבותי). לכן ר' שמעון בר יוחאי שאל אם נראתה קשת בימיו של ר' יהושע בן לוי, כי היה יירא שימעיטו לו את אמירת הסודות בסיבת הימצאו לידו ('מעבר יבק' בחלק שפת אמת פרק י ד"ה כתוב בהלכות קבורה. ועיין ישוב הסתירה בין הגמ' והזוהר האם היה הקשת בימי רשב"י ב'ככר לאדן' להחיד"א על בראשית רבה כג, לה וב'דבש לפי' להחיד"א מערכת ק אות לב ערך קשת).

היו כמה אנשי מופת שלא נראתה הקשת בימיהם (פירוש 'הרוקח' פרשת נח שער המרבה בראשית ט, יג ד"ה את קשתי) כי הם היו אות לעולם שלא ייחרב. כך היה בדורו של חזקיה מלך יהודה שבזכותו לא נראתה הקשת בימיו ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ק אות לב ערך קשת). והוא נרמז בפסוק "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם" (בראשית ט, יב) שהתיבה "לְדֹרֹת" נכתבה חסרה שתי אותיות ו', כדי להוציא מן הכלל שני דורות (ספר 'ציוני' פרשת נח דף יא ע"ב ד"ה וכן בנשיאות כפים, 'ילקוט ראובני' פרשת נח ט, יב בשם ספר ציוני) שחסרה בימיהם הקשת ('אלשיך הקדוש' פרשת נח ד"ה ונבא אל ביאור הכתובים) והם דורו של חזקיה מלך יהודה ודורו של ר' שמעון בר יוחאי (ראה תחילת 'בראשית רבה' לה, ב) שלא היתה נראית הקשת בימיהם כי לגודל זכותם לא הוצרכו ל'אות' (ספר 'ציוני' פרשת נח דף יא ע"ב ד"ה וכן בנשיאות כפים, 'ילקוט ראובני' פרשת נח ט, יב בשם ספר ציוני) והגנו על הדור ('גבול בנימין' על התורה חלק א דרוש ד פרשת נח והפטרה דף ז ע"א). והם היו דוגמת שבת קודש ויום טוב שאין הם צריכים לתפילין שהיא 'אות', לפי שהם עצמם 'אות' (ספר 'ציוני' פרשת נח דף יא ע"ב ד"ה וכן בנשיאות כפים, 'ילקוט ראובני' פרשת נח ט, יב בשם ספר ציוני).

לפני ביאת המשיח תיראה הקשת בגוונים מאירים במיוחד

בזמן הגלות ('קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני פרק 'תיבת נח והקשת') הקשת מכוסה ב'קליפות' החוֹפוֹת עליה ('כסא מלך' לר' שלום בוזאגלו על תיקוני הזוהר תיקון יח דף לא ע"א) והן גורמות לה שיהיו גווניה חשוכים ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עב ע"ב והרא"ג כתב ד"ה אבל כד יפקון) מצד הסטרא אחרא, ושיחול איסור להסתכל עליה ('קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני פרק 'תיבת נח והקשת'). אך לעתיד לבוא כאשר ייצאו ישראל מן הגלוּת הקשה ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת נח דף עב ע"ב והרא"ג כתב ד"ה אבל כד יפקון) בזמן הגאולה, תפשוט הקשת את לבושי החול ('קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני פרק 'תיבת נח והקשת'), ותהיה ללא התלבשות 'הקליפות' ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עב ע"ב והרא"ג כתב ד"ה אבל כד יפקון) כי ימותו 'הקליפות' ('כסא מלך' לר' שלום בוזאגלו על תיקוני הזוהר תיקון יח דף לא ע"א). ואז יהיה מותר להסתכל בקשת שנאמר "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם" (בראשית ט, טז) ('כסא מלך' לר' שלום בוזאגלו על תיקוני הזוהר תיקון יח דף לא ע"א, 'קנאת ה' צבאות' להרמח"ל חלק שני פרק 'תיבת נח והקשת' עפ"י הזוהר, 'כסא מלך' לר' שלום בוזאגלו על תיקוני הזוהר תיקון נח דף צב ע"ב ד"ה ומיד וראיתיה).

הקשת תיראה אז בגווניה המאירים ('תיקוני הזוהר' תיקון יח דף לז ע"ב, 'כסא מלך' על תיקוני הזוהר תיקון נח דף צב ע"ב ד"ה ומיד וראיתיה) ויאירו פניה שנאמר "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה" (ישעיה ס, ב). ואף שבגלות "כְּבֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר" (משלי כה, ב) ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת נח דף יד ע"ב במהדורת ווארשא ד"ה אחר כך אמר ואני) וגווניה של הקשת חשוכים ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עב ע"ב והרא"ג כתב ד"ה אבל כד יפקון), הרי שלעתיד לבוא הקשת תהיה מקושטת בגווניה כמו כלה המתקשטת לבעלה (זוהר פרשת נח דף עב ע"ב ד"ה אבל האי קשת). אז יזכור הקב"ה את בריתו (בראשית ט, טז), ושנמצאת השכינה בגלות ויקים אותה מעפרה. ועל כך נאמר "וְעָבְדוּ אֵת ה' אֱלֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם" (ירמיה ל, ט) מהעפר. וכן יתקיים לעתיד לבוא "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת" (עמוס ט, יא). ונמצא כי בפסוק "וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם" (בראשית ט, טז) נזכרת גאולת ישראל העתידה וגם זיכרון השכינה יחד (זוהר פרשת נח דף עב ע"ב ד"ה אבל האי קשת).

אחרי שיישברו 'הקליפות' ('באר לחי רואי' על תיקוני הזוהר תיקון יח דף לו ד"ה וברי עד דאלין) תיגלה מלכותו של ה' על ישראל ('אור החמה' על זוהר פרשת נח דף עב ע"ב ד"ה ה"ג 'עד שיתחזי' מהרא"ג) ותראה הקשת בגווניה המאירים. ורמז לאות הקשת לפני הגאולה הוא במה שנאמר אצל משה רבינו בגאולה הראשונה "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ" (שמות ג, יב) ולקיים בגאולה האחרונה "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת" (מיכה ז, טו). ובאותו הזמן "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" (קהלת א, ט) ('תיקוני הזוהר' תיקון יח דף לו ע"ב ד"ה כל זמנא דאלין) ראשי תיבות 'משה', כי כמו שהגאולה הראשונה ממצרים היתה על ידי משה רבינו כך הוא יחזור בגלגול בגאולה האחרונה לגאול את ישראל ('כסא מלך' על תיקוני הזוהר תיקון יח דף לא ע"א). ועל מה שמשה התחיל להעביר את שלושת הקליפות ביציאת מצרים ואז ישראל נגאלו, הוא ישוב להשלים את סילוק שלושת הקליפות לפני הגאולה העתידה ('באר לחי רואי' על תיקוני הזוהר תיקון יח דף לו ע"ב ד"ה לקיימא ביה). לכן סימן זה הוא בידיהם של ישראל, שאם הקשת מאירה בגווניה יש לצפות ל'רגלי משיח' ('תיקוני הזוהר' תיקון יח דף לו ע"ב ד"ה כל זמנא דאלין) כלומר לבואו של המשיח ממש (עפ"י זוהר פרשת נח דף עב ע"ב ד"ה אבל האי קשת).

כאשר הקשת תהיה בגווניה הוא סימן לרגלי משיח ועל כך שעומד ה' יתברך למלוך בכבודו על העולם ('אגרא דכלה' למחבר 'בני יששכר' המרצ"א מדינוב פרשת נח בראשית ט, יב ד"ה 'ביני וביניכם'). וה' יתברך הודיע כבר לנֹח כי לעתיד לבוא תהיה קשת מיוחדת לגאולה, אשר תהיה שונה מהקשת הרגילה שהיא אות המבול. והקב"ה רצה שנח יבדיל בין הקשת הרגילה שהיא אות המבול לבין הקשת המיוחדת בעת הגאולה. אך נח התקשה להבין את ההבדל בין מראה חשׁוּך של הקשת הרגילה לבין הקשת במראה בהיר אשר מאיר בגוונים מאירים, לכן בסוף העניין ה' יתברך הראה לנח בעיניו את הקשת הרגילה של המבול כפי שנאמר בפסוק האחרון בברית הקשת "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" (בראשית ט, יב – יז), והראה לו כדי שנח יידע שכל זמן שהוא רואה את המראה הזה הוא אות על המבול אך לא אות על הגאולה ('צמח דוד' על התורה למחבר שו"ת 'בית דוד' פרשת נח דף לו ע"א ד"ה ובזה מתורץ).

מציאות הקשת בגוונים מאירים הוא סימן מובהק אל ביאת המשיח ותיקון העולם. כי אין משיח בן דוד בא אלא או בדור שכולו חייב או בדור שכולו זכאי (ראה גמ' סנהדרין דף צח ע"א בשם ר' יוחנן). ואם הדור בעת הגאולה כולו חייב, אז ה' יתעורר לתקנו בעל כורחו על ידי המשיח. לכן גם אז ה' יתברך יגלה את הקשת בגוונים מאירים כדי שיהיה על ידי כן תיקון העולם על כל פנים, אף על פי שיש עוונות המונעים. כי סוף סוף אדון הכל רוצה לתקן את עולמו גם כשהוא בקלקול גמור, לפי שכבר נשׁבע שלא לאבדו עוד שנאמר "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ" (ישעיה נד, ט) ואם אי אפשר האיבוד הרי שצריך תיקון, כי אחת מהשתים לא ימנע. ואם הדור כולו זכאי אז הגאולה ממילא תבוא מכוח הזכויות. ונמצא כי מכל מקום הקשת עתידה להאיר בגוונים מאירים והוא סימן מובהק אל ביאת המשיח ואל תיקון העולם (הרמ"ד וואלי פרשת נח פרק ט על הפסוק 'ובין כל נפש חיה'), שאז יתבררו הצדיקים מן הרשעים וימלוך ה' יתברך בכבודו ('אגרא דכלה' פרשת נח בראשית ט, יב ד"ה 'ביני וביניכם ובין כל נפש חיה') במהרה בימינו, אמן.