פרשת לך לך – שינוי השם של אברהם ושרה

ה' ציוה את אברהם לשנות את שמו מ"אַבְרָם" ל"אַבְרָהָם" ובכוח זה לזכות לפריה ורביה שנאמר "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ: וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (בראשית יז, ה - ו). וכן ה' יתברך ציוה לשנות את שמה של אשת אברהם מ"שָׂרַי" ל"שָׂרָה" ואחרי כן תזכה בפרי בטן שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (בראשית יז, טו - טז).

ויש להתבונן, מדוע על ידי ששינו אברהם ושרה את שמם הם זכו להיפקד בבנם יצחק? ומדוע דווקא בתוספת האות ה' לשמם?

אברם ושרי היו בתחילתם עקרים כך שלא היו יכולים להוליד

אברם ושׂרי היו בראשיתם עקרים כאשר איבר הזכרוּת של אברם ואיבר הנקבוּת של שרי היה מכוסה בעוֹר ובלשון רבותינו הם נקראו 'טוּמְטוּמִים'. ועל זה אמר הנביא "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם: הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם" (ישעיה נא, א - ב) (גמ' יבמות דף סד ע"א, 'ילקוט שמעוני' ספר ישעיה רמז תעג), כאשר "צוּר" הוא כנגד אברם, כי הצוּר יש לו בליטות כמו הזכר והוא קשה כמו שהיה קשה לאברם להוליד, ו"מַקֶּבֶת בּוֹר" הוא כנגד שׂרי אשתו ('מדרש תלפיות' ענף אברהם ד"ה 'מפרשים ז"ל' עיי"ש). ואחרי שנישׂאו אברם ושרי נקרע מעליהם העוֹר שכיסה והם התרפאו (תוספות בגמ' יבמות דף סד ע"א ד"ה אברהם נמי עקור היה). ועל זה נאמר בפסוק "חֻצַּבְתֶּם" – על אברהם אבינו שנעשה לו חלק של זִכְרוּת, ו"נֻקַּרְתֶּם" – על שרה אמנו שנעשה לה חלק של נִקְבוּת (רש"י בגמ' יבמות דף סד תחילת ע"ב).

ועל אף שנקרע טִמְטוּמוּ של אברם והוא כבר היה יכול להוליד ('אור החיים הקדוש' בראשית יא, ל ד"ה ונראה לפרש) וגם הביא את בנו ישמעאל מהגר, הוא ידע ברוח קודשו כי לפי מזלו הוא נקרא 'אינו מוליד' (ראה גמ' שבת דף קנו סוף ע"א), כי הוא לא יכול ללדת מבת זוגו שׂרי את עיקר מזלו שהוא יצחק אשר היה צריך לצאת לעולם, וְיָלַד רק את 'הפסולת' שלו שהוא ישמעאל. ואכן ה' הסכים עמו ואמר שהוא נקרא 'אינו יוֹלד' (ראה 'בראשית רבה' פרשת לך לך פרשה מד, י) ('אור החיים הקדוש' בראשית יז, ה ד"ה ונראה). ושׂרי שנרפאה מטמטומה (תוספות בגמ' יבמות דף סד ע"א ד"ה אברהם נמי עקור היה) לא יכלה כלל ללדת לפי שלא היה לה רחם בגופה שנאמר "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית יא, ל) כלומר שלא היה לה בית ולד (גמ' יבמות דף סד ע"ב) כבר מראשית יצירתה, ובזה היא היתה חסרה את כלי הקיבול שהוולד יכול להיווצר בתוכו ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק א סימן ד).

בשעה שאברם ושׂרי היו עקרים, הם היו מולידים נשמות של גֵּרִים על ידי זיווגם ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קסח עא ד"ה 'כסא דעבדין' ממהרח"ו, 'אור החיים הקדוש' פרשת תזריע יב, ב ד"ה אשה כי תזריע. וראה זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה רב מתיבתא אמר) בכוונוֹת הייחודים שלהם ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו) ובכוח אות י' שהיה בשמה של 'שרי'. כי עולם הבא נברא באות הזאת שנאמר "כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (ישעיה כו, ד) והוֹלדת הנשמות מתייחסות לעולם הבא ('אור תורה' למגיד ממעזריטש פרשת לך לך ד"ה איתא אברם). כך שעל אף ששׂרי לא היתה יולדת אז בגשמיוּת, הרי שבכל זיקה וזיקה היא ואברהם כן היו מולידים 'נשמות' בלי גוף גשמי ('אור החיים הקדוש' פרשת תזריע יב, ב ד"ה 'אשה כי תזריע' עיי"ש) על מנת שאלו יתווספו לגרים כשיבואו להידבק בעם ישראל ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו). וזה מה שנאמר על אברם ושרי "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית לך לך יב, ה), שהכוונה בזה היא לא רק על הגרים הגשמיים שהם גיירו בדורם ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו) אשר קיבלו עליהם לא לעבוד עבודה זרה ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו, ופירוש 'יד יהודה' על 'מאמר אם כל חי' חלק ג סימן ו אות יח), אלא גם על כל באי עולם שעתידים להתגייר לגמרי ולהיות 'גרי צדק' ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו), עד ימות המשיח ('ילקוט חדש' בחלק 'אברהם וכל הדורות שבימיו' אות מ ד"ה 'מאריך הרבה' מהרמ"ע מפאנו, 'מגלה עמוקות' פרשת ויצא ד"ה ויצא יעקב מבאר שבע, 'מגלה עמוקות' פרשת וישב ד"ה וישב יעקב בארץ) (להרחבה על נשמות הגרים ראה מאמרינו לפרשת עקב – 'מקור נשמות הגרים').

בתוך האות ה' טמון כוח היצירה וההוֹלדה שבעולם הזה

כאשר רצה הקב"ה לברוא את העולם הוא השתמש באות ה' שנאמר "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (בראשית ב, ד), "בְּהִבָּרְאָם" – נדרש כאילו נכתב "בה'-בָּרְאָם", כלומר הקב"ה ברא את העולם הזה באות ה' (גמ' מנחות דף כט ע"ב) וזה לעומת האות י' שבה נברא העולם הבא ('זרע שמשון' פרשת לך לך דף יב ע"ב טור ב ד"ה ובזה יובן הטעם). ובתוך האות ה' הוא הטמין את כוח היצירה של העולם, וכן קיומם התמידי של השמים והארץ תלוי בה (עפ"י פשט דברי הזוהר פרשת נשא דף קכג ע"א ד"ה בה אתברי על עלמא). ומטעם זה יש בה גם את כוח הזרע, ההוֹלדה וההתפשטוּת ('מגן דוד' להרדב"ז תחילת האות ה). כי העולם נברא על מנת ליישבו בבני אדם, וכך גם האות ה' שבה נברא העולם מסוגלת להביא תולדות ליישוב העולם ('כלי יקר' בראשית יז, טו).

לכן כאשר יש אות ה' בתוך שם האיש או האישה הרי זה מסוגל להוֹלדה ('זוהר חדש' שיר השירים דף פח בסוף ע"ב ד"ה ובגין כך אברם, 'רבינו בחיי' בראשית יז, ה). והוא מזל לבנים ('דבק מא"ח' לר' אברהם חמוי מערכת ה אות כא בשם הרמ"ע מפאנו בספרו 'כנפי יונה') כי באות ה' שהיא כלי ההוֹלדה ('סמיכת חכמים' מסכת ברכות פרק ראשון דף לז ע"ב אופן יא ד"ה נ"ל לתרץ לפי) יש כוח להביא תולדות ('זוהר חדש' שיר השירים דף פח בסוף ע"ב ד"ה ובגין כך אברם, 'רבינו בחיי' בראשית יז, ה) וממנה באה ההוֹלדה ('מעשה רוקח' על המשניות מסכת יבמות דף נו ע"א טור ב). ואין בכל האותיות אות המתוקנת להוליד חוץ מאות ה' ('זוהר חדש' שיר השירים דף פח ע"ב ד"ה ומנא לן דההוא) וכפי שנרמז בפסוק "הֵא לָכֶם זֶרַע" (בראשית מז, כג) ('פירוש הטור על התורה' בראשית ל, ג, 'כלי יקר' בראשית יז, טו, 'סמיכת חכמים' מסכת ברכות פרק ראשון דף לז ע"ב אופן יא ד"ה נ"ל לתרץ לפי, 'מעשה רוקח' על המשניות מסכת יבמות דף נו ע"א טור ב, 'אור תורה' למגיד ממעזריטש פרשת לך לך ד"ה איתא אברם) כלומר שמהאות "הֵא" יהיה "לָכֶם זֶרַע" ('זכר דוד' זכות מאמר ג פרק ג דף מה ע"א ד"ה וטעם שנצטוינו).

אות ה' מתוקנת לעשות פירות יותר מכל שאר האותיות ('זוהר חדש' שיר השירים דף פח ע"ב ד"ה ומנא לן דההוא). ויש לזה רמז גם בצורת האות, לפי שהאות ה' פתוחה מלמטה להורות שבכוח האות הזאת יכולה האישה לקבל את הזרע וללדת את הָעֻבָּר ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויצא בפסוק 'וירא ה''). וכן האות ה' זו האות היחידה הבנויה משתי אותיות נפרדות, שהן אות ד' ואות ו' הנכתבות בתוך האות ה' קרוב אך בנפרד, בעוד אחת תלויה ומובלעת בתוך השניה אך לא דבוקה בה. ודבר זה הוא בחינת הָעֻבָּר, שהוא אומנם בא מתוך האישה ונקרא 'ירך אמו' אך הוא לא חלק מגופה ממש ('מגן דוד' על האותיות להרדב"ז תחילת אות ה). לכן נאמר על שרה אמנו "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה" (בראשית יא, ל) ששם "שָׂרַי" גרם לה להיות עקרה, כי היה חסר לה את האות ה' שהיא אות מוצלחת להוליד זרע ('נזר הקודש' על בראשית רבה לח, כ סוף ד"ה שנה לעבורה).

וכאשר הגר שפחתה של שרי ראתה שהיא עצמה התעברה מאברם ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת וישלח דף לד ע"ב ד"ה מדרש רבה) ואילו שרי גבירתה לא התעברה, אז נעשה כבודה של שׂרי מזולזל בעיניה ('תרגום יונתן' על בראשית טז, ד) והיא היתה מבזה אותה ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת וישלח דף לד ע"ב ד"ה מדרש רבה) על שלא זכתה להריון כמותה שנאמר "וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ" (ראה רש"י בראשית טז, ד) ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת וישלח דף לד ע"ב ד"ה מדרש רבה). לכן שׂרי פנתה לאברם בעלה ואמרה "חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ" (בראשית טז, ה). בעקבות כך אברם נתן לשרה רשות לעשות בה הטוב בעיניה שנאמר "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ" (בראשית טז, ו).

הגר ברחה ופגשה בדרך חמשה מלאכים ('בראשית רבה' עה, ד בשיטת רב חמא בר חנינא, 'בראשית רבה' מה, ז בשיטת ר' יוסי בר חנינא) הרמוזים בתיבה "וַיִּמְצָאָהּ" (פירוש 'אשד הנחלים' על 'בראשית רבה' מה, ז ד"ה חמשה) ובתיבות "ויאמר" שבפסוקים "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ: וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר: וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ: וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן" (בראשית טז, ו – יב), ('בראשית רבה' מה, ז בשם ר' יוסי בר חנינא. וראה פירוש 'אשד הנחלים' על 'בראשית רבה' מה, ז ד"ה חמשה). ובאו דווקא חמשה מלאכים כדי לרמוז לה שׁשׂרי אינה ראויה להריון משום שאין לה אות ה' בשמה, ולכשהשתנה שמה אף היא תהיה בהריון, לכן שלא תשוב לבזותה ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת וישלח דף לד ע"ב ד"ה מדרש רבה).

האות ה' נוספה לשמם של אברם ושרי על מנת שיפרו וירבו

כדי שאברם ושרי יוכלו להוליד, הקב"ה היה מוכרח לסלק את האות י' משמה של 'שרי' ולהחליפה באות ה' וכן להוסיף את האות ה' לשמו של 'אברם'. כי מתחילה בכל ביאה וביאה שהיו עושים היו מולידים נפשות של גרים ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת לך לך דף יז ע"א טור א ד"ה ילקוט מהלי' ע"פ) כל זמן שהיו עקרים ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת שלח לך דף קסח עא ד"ה 'כסא דעבדין' ממהרח"ו, 'אור החיים הקדוש' פרשת תזריע יב, ב ד"ה אשה כי תזריע. וראה זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה רב מתיבתא אמר) בכוונוֹת היחודים שלהם ('מאמר אם כל חי' מתוך עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו) וכל זה היה על ידי האות י' שהוא מצד העולם הבא, אך לא היה בהם כוח להוליד בגוף ממש כי העולם הזה נברא באות ה'. וכאשר הוציא הקב"ה את האות י' והכניס את האות ה' בשמותיהם של 'אברם' ו'שׂרי' כך שנקראו 'אברהם' ו'שרה' – אז יכלו שניהם כבר להוליד מעין העולם הזה שנברא באות ה' ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת לך לך דף יז ע"א טור א ד"ה ילקוט מהלי' ע"פ).

לאברם ושׂרי היה חסר את האות ה' בשמם, וכאשר הקב"ה נתן להם את האות הזאת שבה מאירים השמים הכוכבים וכל המזלות, אז הם יכלו לזכות לזרע יצחק (זוהר פרשת פנחס דף רטז ע"ב ד"ה תא חזי כל בריין) כי האות ה' הוא סימן לזרע ('פירוש הטור על התורה' בראשית ל, ג) וכפי שאמר הקב"ה לאברהם אבינו "אַבְרָם לֹא מוֹלִיד אַבְרָהָם מוֹלִיד" ('בראשית רבה' לך לך פרשה מד, י) כלומר ש"אַבְרָם" אינו מוליד בן שיירש אותו כמו יצחק אך "אַבְרָהָם" כן ('נזר הקודש' בראשית רבה מד, י ד"ה והרמב"ן ז"ל). וכן "שָׂרַי לֹא תֵלֵד, שָׂרָה תֵּלֵד" ('בראשית רבה' לך לך פרשה מד, י) כלומר בשם "שרי" היא לא יכולה להוליד ואילו בשם "שרה" כן ('זרע שמשון' פרשת לך לך דף יב ע"ב טור ב ד"ה ובזה יובן הטעם). וגם כפי שרמז הקב"ה בהבטחתו לאברהם אבינו "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב, ב), שהתיבה "וַאֲגַדְּלָה" מתחלקת ל"וַאֲגַדְּלָ–ה", כלומר שאגדל את שמך על ידי תוספת אות ה' לשמך ואז "אֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" ('כלי יקר' בראשית יז, טו).

וכן אמר הקב"ה לאברהם אבינו "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו, ה), "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה" – לא נאמר "לַשָּׁמַיִם" אלא "הַשָּׁמַיְמָה" בתוספת האות ה', לפי שאמר לו הקב"ה כי באות ה' הוא ברא את העולם ובאות הזאת שיוסיף לשמו הוא יפרה וירבה ('בראשית רבה' פרשת לך לך סימן לט אות יא) כי יהיה נעשה בריה חדשה להיות לו כוח להוליד זרע קדוש ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על המדרש 'בראשית רבה' פרשה מד, י ד"ה והרמב"ן ז"ל. ועיי"ש שהאות ה' נוספה לאברהם אבינו דווקא אחרי שהיה בן מאה שאז נתבטל יצרו ותאוותו והיה יכול להוליד את יצחק זרע קודש). ועוד רֶמֶז לדבר במה שנאמר לאברהם אבינו "וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ" (בראשית יז, ו) "וְהִפְרֵתִי אוֹתְךָ" – כלומר ש"האות" שלך היא זו שמפרה אותך ('אגרא דכלה' פרשת לך לך יז, ו ד"ה והפרתי), וכך אכן היה. וכפי שהטבע נברא על ידי האות ה' כך הקב"ה שינה על ידה את טבעו של אברהם אבינו ('רבינו בחיי' פרשת בראשית פרק ב פסוק ד ד"ה על דרך הקבלה) וכשנוספה לו האות לשמו הוא יצא מהמזל שלא היה רָאוּי להוליד, למזל חדש הראוי להוליד ('בראשית רבה' מד, י). וכמו שקיבל אברהם את האות ה' כך קיבלה גם שרה את האות ה' על מנת לפרות ולרבות (עפ"י 'פירוש הטור על התורה' בראשית ל, ג).

האות ה' שנוספה לאברהם ושרה התפצלה מהאות י' שבשם 'שׂרי'

האות ה' שנוספה לאברהם אבינו והאות ה' שנוספה לשרה אימנו, התפצלו מהאות י' שהיתה בשם שָׂרַי ('בראשית רבה' מז, א, 'האלשיך הקדוש' פרשת לך לך פרק יז פסוק טו, 'באר מים חיים' פרשת לך לך סעיף טז ד"ה ואמנם לתרץ, 'צמח דוד' פרשת לך לך ד"ה 'לא תקרא את שמה' בשם המדרש). לכן אחרי שכבר קיבל אברהם את האות ה' לשמו, הקב"ה ציווה אותו שלא לקרוא לאשתו יותר בשם "שָׂרַי" שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ" (בראשית יז, טו), "כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ" – פירושו שכבר מהעת שאמרתי "וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם" (בראשית יז, ה) נחסרה האות ה' מתוך האות י' שבשם 'שָׂרַי' ונשאר לה רק האות ה', לכן כבר מאז שְׁמָהּ הוא לא 'שָׂרַי' אלא 'שָׂרָה' ('חוט של חסד' פרשת לך לך על הפסוק 'ויאמר אלקים אל אברהם', 'מאיר בת עין' לר' מאיר בקייאם על מסכת ברכות פרק ראשון דף טז ע"א ד"ה מעתה אפשר).

וזה מדויק בלשון הפסוקים שאצל אברהם נאמר "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית יז, ה) ואילו אצל שרה נאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ" (בראשית יז, טו) כלומר שלא נאמר 'והיה שמה שרה' כמו אצל אברהם אבינו, כי 'אברהם' נקרא בשמו משעה שנוספה לו אות ה' מן האות י' של שם שׂרי, ואז לא נשאר ב'שׂרי' אלא רק עוד אות ה' וממילא "שָׂרָה שְׁמָהּ" ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על 'בראשית רבה' מז, א ד"ה יו"ד שנטל הקב"ה). ומשום כך גם נאסר על עם ישראל לקרוא ל'אברהם' בשם 'אברם' (ראה גמ' ברכות דף יג ע"א בשם תני בר קפרא ורבי אליעזר) ('מאיר בת עין' לר' מאיר בקייאם על מסכת ברכות פרק ראשון דף טז ע"א ד"ה מעתה אפשר) כי הקורא בשם זה מראה שכביכול לא קיבל אברהם את האות ה' מתוך האות י' של שרה, שעל ידה הוא בא לידי הוֹלדה ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כ"ץ מסכת ברכות פרק ראשון דף לז ע"ב אופן יא ד"ה נ"ל לתרץ לפי).

האות י' של שם 'שׂרי' התפצלה לשתי אותיות ה', כאשר אחת לקחה לשרה והשניה אברהם ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא מהדורא בתרא פרשת חיי שרה ד"ה גם רמז על סוד). ולזה אמר הקב"ה לאברהם אבינו על שרה אשתו "וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (בראשית יז, טז) "נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן" – כלומר "מִמֶּנָּה" דווקא יבוא לך הבן, על ידי האות ה' שנלקחה מתוך שמה "שָׂרַי" וניתנה לך ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת לך לך על הפסוק 'ויאמר אלקים אל אברהם'). וכיון שכאשר ה' הבטיח הבטחה זו לאברהם כבר ניתנה לשרה האות ה', לכן אמר "נָתַתִּי מִמֶּנָּה" שהוא בלשון עבר ('כלי יקר' בראשית יז, טו). ועל זה היה שמח אברהם אבינו ואמר בליבו "הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד" (בראשית יז, יז), כלומר "הַלְּבֶן" – האם בזכות אות ה' בן מאה יוליד?! "הֲבַת" – האם בזכות אות ה' בת תשעים תלד?! ('באר מים חיים' פרשת לך לך סעיף טז ד"ה ואמנם).

תיאור נישואיהם של אברם ושרי לא נזכרו בתורה באריכות כמו שנזכרו נישואי יצחק ורבקה ונישואי יעקב ורחל, כי בתחילה לא התקיים הזיווג שהרי לא הביאו תולדות גשמיים. ורק אחרי ששינו את שמם ל'אברהם ושרה' היה קיום לזיווגם ('קדושת לוי' לר' לוי יצחק מברדיצ'ב פרשת תולדות ד"ה ונבאר מה), כי אברהם נטל אות ה' מתוך האות י' של שם 'שרי' כך שנעשו שניהם גוף אחד וזיווגם עלה יפה להוליד יחד בן ('נזר הקודש' בראשית רבה מז, א ד"ה 'נחלק חציו' בשם ה'יפה תואר'). וזיווגם לא עלה בתחילה לפי שלא היה להם אות ה' בשמם אשר ממנה נברא העולם הזה והיא קיומו כפי שנאמר "כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" (ישעיה כו, ד). וכפי שגם נרמז בפסוק "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" (בראשית ב, ד), שהתיבה "בְּהִבָּרְאָם" נדרש כאילו נכתב "בה'-בָּרְאָם" (גמ' מנחות דף כט ע"ב). ואחרי שהשתנה שמם ל'אברהם ושרה' עם האות ה' אז הם הביאו תולדות ('קדושת לוי' לר' לוי יצחק מברדיצ'ב פרשת תולדות ד"ה ונבאר מה).

אותיות ה' שנוספו לאברהם ושרה נתנו בהם את כוח ההולדה

האות י' שורשה במדרגת הזכר ואילו האות ה' שורשה במדרגת הנקבה. לכן אמרו רבותינו "איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן" (ראה גמ' סוטה יז ע"א בשם ר' עקיבא) "איש ואשה זכו שכינה ביניהן" – כי נשלם בהם יחד אותיות י"ה מתוך שמם 'איש ואשה'. אך אם "לא זכו" אז מסתלק מהם שם י"ה ונשארות אותיות 'אש' ו'אש' שהיא "אוכלתן". לכן בתחילה שהיה ב'שָׂרַי' את האות י' שנאחזת במדרגת זכר היא לא יכלה להוליד, אך כשנקבע בה אות ה' האוחזת במדרגת הנקבה אז היא ילדה. ומשום כך האות י' יצאה לגמרי משמה של שרה ולא נשארה יחד עם האות ה' שנוספה לה, כדי שלא תהיה לה ממנה איזה מניעה לזרע קודש. ואף שלאברהם נוספה אות ה' שהיא במדרגת נקבה לא היה בזה פגם כי אות זו היה שורשה מהאות י' שהיא נאחזת במדרגת הזכר, לכן אין קפידה בדבר ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל בראשית רבה מז, א ד"ה נחלק חציו).

ואחרי שהאות י' יצאה משמה של שרה ('בראשית רבה' מז, א), אז השורש הרוחני של האות הזאת עלה למעלה ('נזר הקודש' על 'בראשית רבה' מז, א ד"ה היה טס ופורח) והיה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה ('בראשית רבה' מז, א) כדי להתרעם על מה שהוציאו אותו משרה הצדקת, לפי שהאותיות הקבועים בשמו של כל צדיק מתעלים והולכים בשורשן העליון על ידי כשרון המעשה של הצדיק ('נזר הקודש' על 'בראשית רבה' מז, א ד"ה היה טס ופורח). ואמרה לפניו האות י' "רבון העולמים בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת?". אז הקב"ה ענה לה "לשעבר היית בשמה של נקבה ובסופן של האותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות" והוא נתן אותה בתחילת שמו של יהושע בן נון ('בראשית רבה' מז, א בשם רשב"י). והיה לאות י' ריצוי בכך על אף שלא זכתה להישאר אצל שרה הצדקת, לפי שהיא נעקרה משרה הנקבה וניתנה אצל יהושע בן נון הזכר, וזה כפי 'מדרגת הזכר' אשר גם האות י' אוחזת בו (עפ"י 'נזר הקודש' על 'בראשית רבה' מז, א ד"ה נחלק חציו).

על ידי הוספת האות ה' לשמו של אברהם הוא נעשה לבריה חדשה ('תפארת יהונתן' בראשית טז, ג) ואז היה יכול להוליד משרה ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת חיי שרה ד"ה 'וכן כתב עוד הרב' בשם האר"י ז"ל). באותו מעמד הוא גם נימול, ומאז נאסר עליו להיות עוד עם הָגָר השפחה המצרית ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ בראשית טז, ג). וכן על ידי הוספת האות ה' נוצרה לשרה רֶחֶם ('אגרא דכלה' פרשת לך לך יז, טז ד"ה וברכתי, עפ"י 'סמיכת חכמים' מסכת ברכות פרק ראשון דף לז ע"ב אופן יא ד"ה נ"ל לתרץ לפי) בדרך פלאית, שהיה בה חידוש הבריאה בטִבעה של שרה ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק א סימן ד), וגם נפתח רחמה ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת חיי שרה ד"ה 'וכן כתב עוד הרב' בשם האר"י ז"ל) כך שיכלה להביא תולדות ('אגרא דכלה' פרשת לך לך יז, טז ד"ה וברכתי), כפי שנאמר "וה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו" (בראשית כא, א -ב). וכאשר היא נפקדה, נפקדו עמה גם כל שאר הנשים העקרֹות שבעולם (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת לך לך ד"ה ואתנה בריתי. ראה רש"י בראשית פרק כא פסוק ו, וכן 'מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו א, ג).

כל האימהות הקדושות שהיה בשמן אות ה' זכו לפרות ולרבות

דווקא האמהות הקדושות כמו רבקה, לאה, בלהה וזלפה שהיה בשמותיהן אות ה' זכו ללדת (עפ"י 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויצא ד"ה וירא ה', עפ"י 'מעשה רוקח' על המשניות מסכת יבמות דף נו ע"א טור ב) בנים ('דבק מא"ח' לר' אברהם חמוי מערכת ה אות כא), כי התקבלה תפילתן להיפקד בכוח אות ה' שהיה בשמן (ראה 'בראשית רבה' מה, ד בשם ר' חנינא בן פזי) ('לקט שמואל' לר' שמואל פייבוש הכהן דף ח ע"ב בערך אבות אות ד ד"ה בצדקתם זכו), אך שׂרי ורחל שהיה חסר להן את האות ה' התעכבו מִלֶּדֶת (עפ"י 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויצא ד"ה וירא ה'). שׂרי ידעה כי חסר לה את האות ה', לכן נתנה לאברם את שפחתה הגר בשביל שהיא ואברם יִבָּנוּ ממנה. ואמרה שרי לאברם "אתה אין לך אות ה' ולי אין אות ה' בֹא אל שפחתי הגר ואני אקח ממנה את האות ה' שהיא האות הראשונה שבשמה, ואתה תיקח את האות ה' שהיא גימטריא קטנה של שתי האותיות האחרונות 'גר' – וְנִבָּנֶה ממנה לפריה ורביה" ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה ותאמר שרי).

וכן רחל אמנו לא היה לה אות ה' בשמה ולא יכלה ללדת ('פירוש הטור על התורה' פרשת ויצא פרק ל, ג, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויצא בפסוק "וירא ה'", 'מראית העין' להחיד"א סוטה כו ע"א, 'מעשה רוקח' על המשניות מסכת יבמות דף נו ע"א טור ב, 'אור תורה' למגיד ממעזריטש פרשת לך לך ד"ה איתא אברם, 'זכר דוד' זכות מאמר ג פרק ג ד מה ע"א ד"ה וטעם שנצטוינו להפריש, 'דרוש שמואל' בסוף ספר לקט שמואל לר' שמואל פיבוש הכהן דף מד ע"ב ד"ה ישפוט ה' ביני וביניך). לכן אמרה רחל ליעקב אבינו "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית ל, א) "הָבָה לִּי בָנִים" – כלומר אם היה לי אות ה' בשמי היו לי בנים ('דבק מאח' לר' אברהם חמוי מערכת ה אות כא). ועל כך ענה לה יעקב אבינו "הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (בראשית ל, ב), כאשר התיבה "הֲתַחַת" מתחלקת ל"הֲ-תַחַת" בכדי לרמוז לה כי אכן הכוח לזה הוא באות ה' ('כלי יקר' בראשית יז, טו).

מטעם זה אמרה רחל ליעקב "וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" (בראשית ל, ג), וכוונתה של רחל כי בשם בלהה יש שתי אותיות ה', ועל ידי שיעקב ייקח אותה "אִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" כלומר רחל תִּבָּנֶה ותוכל ללדת על ידי אחת מאותיות ה' של בלהה (פירוש 'הטור על התורה' פרשת ויצא פרק ל פסוק ג, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל, פרשת ויצא בפסוק 'וירא ה'', 'מראית העין' להחיד"א על גמ' סוטה דף כו ע"א, 'מעשה רוקח' על המשניות מסכת יבמות דף נו ע"א טור ב) שתינתן לה, והאות השניה תישאר לבלהה ('זכר דוד' זכות מאמר ג פרק ג ד מה ע"א ד"ה וטעם שנצטוינו להפריש). ורחל לקחה דווקא ממנה את האות ה' לשמה, כי בלהה היתה מניצוצי שורש נשמתה. וזאת הסיבה שכאשר רחל אמנו נפטרה קיבל יעקב אבינו מאת הבורא יתברך כי הוא צריך לתקוע את אוהלו, שהוא מקום השינה הקבוע שלו, דווקא באוהל של בלהה ולא באוהל של לאה, לפי שבלהה היתה ניצוץ מנשמת רחל והוא היה שייך דווקא אל רחל ('באר מים חיים' פרשת קרח ד"ה ועוד נראה השתוות).

חנה אשת אלקנה שהיתה עקרה ידעה את הסוד הזה של האות ה', לכן נאמר עליה "וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (שמואל א' א, יא), "אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ" – אמרה חנה הרי יש כבר בשׁמי את האות ה' ועדיין אני עֲנִיָּה מבנים, לכן אני הסתר לבעלי ואז יתקיים בי הדין שנאמר בסוטה "וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָֽאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע" (במדבר ה, כח) שאז אפקד, כי על ידי שאני טהורה וישרה אזי תועיל לי האות ה' כפי שנזכרה בהבטחה "וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע" וכאילו נאמרה התיבה בחילוק "וְנִזְרְעָ-ה", לפי שהאות הזאת גורמת שיהיה "זָרַע" ('מראית העין' להחיד"א על גמ' סוטה דף כו ע"א).

ומסיבת מעלתה של האות ה' היה מנהג בישראל לתלות על צוואר הילדים טס של מתכת ועליו חרוט האות ה', מפני שהאות ה' מסוגלת לזרע ('ספר המטעמים' לר' יצחק ליפיעץ מערכת י' ערך יולדות אות י' דף כד ע"א). וכן האות ה' עצמה כאשר נעשית מכסף היא מסוגלת לפריה ורביה ('ספר רפואה וחיים' לר' חיים פאלאג'י פרק יב אות כא, 'ספר המידות' למוהר"ן ערך בנים בתוספות אות ח), ועל כן יש שנהגו גם מנהג יפה לחקוק על טבעת הנישואין העשויה מכסף את צורת האות ה' ('בן איש חי' לר' יוסף חיים מבגדאד שנה א' פרשת שופטים אות ח).

האות ה' משפיעה רק בעם ישראל וכאשר נישאים איש ואשה

אות ה' מאירה ומועילה לפריה ורביה דווקא כאשר יש זכר ונקבה (עפ"י זוהר פרשת בראשית דף נא ע"א ד"ה אמר רבי שמעון) ודווקא בעם ישראל אך לא בין אומות העולם. לכן אברהם אבינו ילד את ישמעאל עוד בזמן שנקרא "אברם" ולפני שנימול, ואילו את יצחק הוא זכה ללדת לאחר שנהיה שלם בכוח ברית המילה ששייכוֹ לקדושה ובכוח השם אברהם שהיה שותף להזרעה ולהולדה. וזה מה שנאמר "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בראשית כה, יט), ללמד שבכוח השם "אברהם" נולד יצחק אבינו ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה אל אביו).

והנה כמעט בכל מקום בתורה שנזכרת התיבה 'נערה' היא נכתבת רק באותיות 'נער' כלומר שהיא חסרה את האות ה', ובכל אופן קוראים את התיבה כאילו נכתב 'נערה'. כך לגבי רבקה אמנו שנאמר "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל" (בראשית כד, טז) וכן "וַתָּרָץ הַנַּעֲרָ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (בראשית כד, כח). וכן אצל דינה שנאמר "וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ" (בראשית לד, ג) וכן "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה" (בראשית לד, יב) וכך הוא בפרשת נערה בתולה מאוֹרסה שנאמר "כִּי יִהְיֶה נַּעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ" (דברים כב, כג) וכן נאמר "כִּי יִמְצָא אִישׁ נַּעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ" (דברים כב, כח). והסיבה היא לפי שכל זמן ש'הנערה' לא התחברה עם 'זכר' היא עדיין חסרה ונקראת רק "נַּעֲרָ", וברגע שתינשא לזכר היא מקבלת את תוספת האות ה' שתאיר בה (זוהר פרשת בא דף לח ע"ב ד"ה אלא הכי תנינן, זוהר פרשת בראשית דף נא ע"א ד"ה אמר רבי שמעון).

המקרה היוצא דופן בתורה הוא בפרשת 'הוצאת שם רע לנערה בתולה' שם כתוב פעם אחת "נַּעֲרָה" בתיבה מלאה כפי שנאמר "וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה" (דברים כב, יט) והסיבה היא לפי שֶׁשָּׂם התיבה "נַּעֲרָה" מתייחסת לאביה ואז היא כן נחשבת בשלימות ('רקנאטי' פרשת כי תצא ד"ה ואם בשדה). וכך אצל כל אישה לאחר שנישאת (עפ"י 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת שמיני ד"ה ואם נקבה תלד¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬) ונבעלת (עפ"י ספר 'הגירושין' להרמ"ק אות עח עפ"י הזוהר) היא מקבלת את האות ה'. וזה נרמז בשם 'נקבה' שהוא ראשי תיבות שמותיה של האישה ('ערכי הכינויים' לר' יעקב צמח מערכת נ אות קלט ערך 'נערה', 'ערכי הכינויים' לר' משה זכות אות נו"ן סעיף תעו ד"ה נקבה) לפי הגיל. 'נ' – כנגד 'נַּעֲרָ' שהיא בגיל שתים עשרה עד שתים עשרה וחצי ,'ק' – כנגד 'קטנה' שהיא מתחת לגיל שתים עשרה, 'ב' – כנגד 'בוגרת' שהיא מעל גיל שתים עשרה וחצי. והאחרונה היא האות "ה" – שהיא האות שחלה על האישה לאחר שתינשא לאיש (עפ"י 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת שמיני ד"ה ואם נקבה תלד¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬¬). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.