פרשת וירא – החלפת הנשמות בעקידת יצחק

ה' יתברך ניסה את אברהם אבינו וביקש ממנו לעקוד את בנו שנאמר "וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כב, ב). אברהם אבינו עמד בנסיון ועקד את בנו על גבי המזבח שבהר המוריה עד שמלאך ה' עצר בעדו ואז אברהם החליט לשחוט "אַיִל" תחת יצחק בנו שנאמר "וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹקִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (בראשית כב, ט – יג).

ויש להבין, הרי אברהם אבינו הצטווה להקריב לה' יתברך בהר המוריה דווקא את בנו יצחק, אז מה הועיל שלבסוף הקריב איל במקומו?

יצחק אבינו נולד עם 'נשמת נקבה' לכן לא היה יכול להוליד

כאשר איש בא לעולם הוא מקבל נשמה. אם נשמתו היא 'נשמת זכר' אזי יש בכוחו להוליד ולהביא בנים, אך אם הוא מקבל 'נשמת נקבה' אזי גובר כוח הנשמה שבו והוא אינו יכול להוליד מחמת אותה הנשמה. וכן אשה שיש לה 'נשמת זכר' אינה מולידה, ונקראת 'איילונית' שהוא מלשון 'איל זכר' שלא יוֹלד (ראה גמ' כתובות דף יא תחילת ע"א). זה הטעם שתלמיד חכם זקן שאין לו בנים אינו ראוי לשבת בהוראה בסנהדרין (ראה משנה הוריות א, ד, וכן רמב"ם הלכות סנהדרין ב, ג) כי חוששים שיש בקרבו 'נשמת נקבה' ואשה הרי פסולה לדוּן. וכל מה שפסלו את האשה לדוּן זה לא מחמת חוֹמריוּת גופה הנברא בצלם נקבה כי אם מצד נשמתה אשר בקרבה, משום שכל דבר שִׂכְלִי נמשך אחרי מחצב הנשמה ('נחלת בנימן' על טעמי המצוות לר' יצחק בנימין וואלף מצוה קכא ד"ה 'סיבה שנייה לחשוכי בנים' הודפס בשנת תמ"ב).

כך היה עם יצחק אבינו שכאשר הוא בא לעולם הוא קיבל 'נשמת נקבה' ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא סימן כא ד"ה הנה בכתוב הזה, 'פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן עשרים וששה ד"ה 'והנה יש לנו לידע' בשם זוהר חדש, 'שפתי כהן על התורה' פרשת וירא ד"ה ויהי אחר הדברים, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ש אות יט. וראה 'אור החיים הקדוש' בראשית לה, כח) אשר היתה משורש נשמת אמו שרה ('אמרי נועם' על התורה לר' מדזיקוב פרשת חיי שרה ד"ה בפסוק ותהי אשה). לכן כאשר המלאכים באו לבשר על לידתו הם חיפשו את שרה שנאמר "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח, ט) כי יצחק משוּיך לנשמתה ('מגלה עמוקות' למחבר 'שבט מוסר' ר' אליהו הכהן על התורה תחילת פרשת תולדות ד"ה אברהם הוליד), ובשׂורת הלידה שייכת דווקא לה שנאמר "הֲיִפָּלֵא מה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן" (בראשית יח, יד), "כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן" – כלומר שהוא יהיה נשמה מִצִּדָּהּ שהיא צד הנקבה ('ראש דוד' על התורה להחיד"א פרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר). וזה גם מה שנאמר על ידי ה' "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן" (בראשית יז, יט). וכן מה שנאמר "וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (בראשית כא, א) , שהתיבה "דִּבֵּר" הוא מלשון 'דיבור קשה' ומכוּון על כך שלא ילדה את יצחק כשהוא שלם בשלימות כפי שצריך ('אור החיים הקדוש' לר' חיים בן עטר בראשית כא, א).

הַחַיּוּת של יצחק היתה תלויה בַּחַיּוּת של שרה מצד נשמת הנקבה שבו, כפי שהתבשר אברהם על ידי המלאך שנאמר "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח, י), "כָּעֵת חַיָּה" הוא לשון נקבה לפי שהחיוּת שלו תלוי בשלה ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק א סימן ד ד"ה לזה אמר המלאך). "וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" – כלומר שיצחק נקרא על שמה של שרה מחמת 'נשמת הנקבה' שבתוכו ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק א סימן ד ד"ה לזה אמר המלאך, עפ"י 'אור החיים הקדוש' לר' חיים בן עטר בראשית כא, א, 'פני דוד' על התורה להחיד"א פרשת וירא אות ו ד"ה ויאמר שוב אשוב, 'שפתי כהן על התורה' תלמיד תלמידו של האר"י ז"ל פרשת וירא על הפסוק 'ויהי אחר הדברים) אשר קשוּרה לשרה שהיא נקבה ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק). שרה שידעה זאת אמרה לאברהם אבינו על הגר ובנה "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (בראשית כא, י), אמרה "עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" לפי שהוא נשמה מצד הנשמה הנקבית שבה ('לב אריה' על התורה לר' אריה לייב האשקי פרשת תולדות אות ו ד"ה זה יתכן).

נשמת הנקבה שביצחק גרמה שהוא לא היה ראוי להוליד ('אמרי נועם' לר' מדזיקוב פרשת חיי שרה ד"ה בפסוק ותהי אשה), וכבר מעת לידתו היה עקר ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז ד"ה ויקרא אברהם) אף שגופו הגשמי היה של זכר ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק). מטעם זה אברהם ושרה שכבר היו זקנים לא מיהרו לחתן את יצחק אבינו בגיל צעיר שיעמיד זרע וימשיך לנטוע נטיעות בתולדותיו, כי הם ידעו שכל זמן שיש בו נשמה של נקבה הוא ממילא לא יכול לפרות ולרבות ('ראש דוד' להחיד"א פרשת תולדות ד"ה איכו השתא הבה). ועוד ידעו שזכר שניתנה בו נשמה של נקבה אין לו קיום והעמדה ואינו יכול לחיוֹת ('חוט של חסד' פרשת חיי שרה ד"ה וה' ברך את אברהם בכל) והמיתה מזומנת לבוא לו ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קג ע"א ד"ה 'נוקבא' מהגליון) (זה היה ממש עניינו של חבקוק בן השונמית שמת בקיצור ימים והחייה אותו אלישע הנביא, כי היה נשמת נקבה ולא היה לו חיים. וראה בזה ב'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה אבל חבקוק, 'אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מד ע"ב ד"ה 'ותעל ותשכיבהו' בפירוש מהרח"ו, 'זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק א' פרשת וירא ד"ה ועל פי הדברים האלה, זוהר פרשת בשלח דף מד ע"ב ד"ה וה' העלים וד"ה 'ודא הוא', 'שמן הטוב וזקן אהרן' בשמן הטוב לר' שלמה אוהב פרשת ויחי דף כב ע"א ד"ה יש לשאול, 'שמן הטוב וזקן אהרן' על התורה בחלק שמן הטוב על מלכים א' דף צז ע"א ד"ה ועל דרך האמת ואכמ"ל). 

שרה ידעה שהקב"ה הבטיח שהיא תקבל בן שיפרה וירבה, כפי שנאמר כבר קודם לכן לאברהם "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ: וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵֽרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (בראשית יז, טו – טז). ואילו לפי בשוֹרת המלאך שאמר לאברהם "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח, י) הרי שהבן יהיה עם 'נשמת נקבה' ולא יוכל להוליד – על כן היא צחקה על הבשוֹרה שלא היתה נחשבת בעיניה לכלום ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרעא דף קמו ד"ה ותצחק שרה וגו'). ועוד שגם אם ייולד לה בן כזה עם נשמת נקבה הרי שלא יהיה לו קיוּם והוא לא יחיה, לכן בשׂורה זו היתה לשׂחוק וצחוֹק בעלמא בעיניה ('אמרי נועם' לר' מדזיקוב פרשת וירא ד"ה בפסוק ותכחש שרה). אמנם ה' מיד אמר על צחוקה של שרה "הֲיִפָּלֵא מה' דָּבָר" (בראשית יח, יד) כלומר שהיה לה להאמין בתמימות שגם דברי המלאך הם מאמר ה' יתברך ('שם משמואל' לר' שמואל בורשטיין מסוכוצו'ב פרשת וירא שנת תרעא דף קמז סוף ד"ה ותצחק שרה וגו' ועיי"ש עוד בביאור שאר דבריה של שרה) ושני הדברים יכולים להתקיים כאחד ('שם משמואל' לר' שמואל בורשטיין פרשת וירא שנת תרעו דף קעו סוף ד"ה ועוד י"ל דהנה לאברהם).

בשעת העקידה יצאה נשמת הנקבה של יצחק והוא קיבל נשמת זכר

בשעה שאברהם אבינו עקד את בנו יצחק והחרב הגיעה על צוארו כדי לשוחטו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי יהודה, 'הרוקח' על התורה פרשת וירא שער לקט בראשית כב, יב) עד שכל מה שנותר היה רק להוליך ולהביא את החרב (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק לא אות נב ד"ה כיון שהגיע החרב) – מיד פרחה ויצאה נשמתו של יצחק ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי יהודה, 'מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת תולדות כב חשון ד"ה אבל סוד הדבר, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא סימן כא ד"ה הנה בכתוב הזה וכן בד"ה והנה יצחק וחבקוק, 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וירא ד"ה והנה להבינך דבר זה, 'פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן עשרים וששה ד"ה והנה תדע דליכא) מרוב פחד השחיטה ('הרוקח' על התורה פרשת וירא שער לקט בראשית כב, יב, 'אור החמה' על זוהר פרשת מצורע דף נה ע"ב ד"ה 'תוספתא ר' אלעזר' ממהרח"ו, 'פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן עשרים וששה ד"ה והנה תדע דליכא) ואימת המוות ('נזר הקודש' בראשית רבה נו, ג ד"ה אברהם לא חזר). ומיתתו של יצחק היתה מוכרחת אז, היות שכבר נגמר זמן חַיוּת 'נשמת הנקבה' שבתוכו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק).

ובשעה שיצא קול מבין הכרובים למעלה ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי יהודה) ואמר "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" (בראשית כב, יב) ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי יהודה  ('הרוקח' על התורה פרשת וירא שער לקט בראשית כב, יב) הקב"ה הביא שוב נשמה לתוך יצחק ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי יהודה, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק) רק שעתה היתה זאת 'נשמת זכר' ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק) שבאה לו מהעולם הבא ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן עשרים וששה ד"ה והנה תדע דליכא) ונכנסה בתוכו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק, 'ראש דוד' להחיד"א פרשת וירא ד"ה ואפשר לפרש פ') ולה היה את הכוח להוליד ולהוציא זרע קודש ('ראש דוד' להחיד"א פרשת וירא ד"ה ואפשר לפרש פ'), וגם היו לה 'חיים' כך שיצחק היה יכול להמשיך לחיוֹת על ידה (עפ"י 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק) כי נעשה בן קיימא ('נזר הקודש' על בראשית רבה נו, יד ד"ה רבי). ואז הקב"ה גילה לאברהם את הסוד שיצאה נשמתו של יצחק ובאה לו נשמה אחרת ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וירא ד"ה ומה שאמר אברהם אבינו).

ולאחר שבאה ליצחק נשמה מהעולם הבא (זוהר פרשת נח דף ס ע"א ד"ה 'למה נח נח' בחלק תוספתא) התיר אברהם את יצחק מקשריו, והוא עמד על רגליו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי יהודה) וברך ברכת 'מחיה המתים' ('הרוקח' על התורה פרשת וירא שער לקט בראשית כב, יב, 'לב אריה' פרשת תולדות אות ו ד"ה 'ולפי זה יתכן' כפי שהביא בשם פרקי דרבי אליעזר), ויש אומרים שאברהם ברך את הברכה (זוהר פרשת נח דף ס ע"א ד"ה 'למה נח נח' בחלק תוספתא). וכן מלאכי השרת פתחו ואמרו 'ברוך מחיה המתים' ('קהלת יעקב' ערך ע"ק ד"ה עקידת יצחק). ומחמת הנשמה שבאה ליצחק מהעולם הבא שׁמו של יצחק לא נזכר פעמיים ברצף בתורה, וזה בשונה משאר האבות שעליהם נאמר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (בראשית כב, יא) וכן "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (בראשית מו, ב) (זוהר פרשת נח דף ס ע"א ד"ה 'למה נח נח' בחלק תוספתא), והטעם בזה משום ששמותיהם הוכפלו כנגד רוחם בעולם הזה ורוחם בעולם הבא, ואילו יצחק לאחר העקידה היה כבר בחייו 'בן עולם הבא' והיתה לו רק רוח אחת, לכן לא נכפל שמו ('כתם פז' פרשת נח דף ס על התוספתא ד"ה בר מיצחק דלא כתיב).

הנשמה שקיבל יצחק אחרי העקידה היתה נעלה מאוד בקדושה ולא היה בה אחיזת היצר הרע ('נזר הקודש' על בראשית רבה ל, ד ד"ה כל מי שנכפל). וזה הסיבה שהיה צריך להביא את יצחק בתחילה עם נשמה של נקבה ורק אחר כך לתת לו את נשמתו העיקרית מצד הזכר, מחמת גודל מעלת נשמתו ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרע"ז דף קפ ד"ה ובזה יש לפרש). כי 'החיצונים' לא מניחים לנשמות הגבוהות לבוא לעולם הזה, והדרך להביאם הוא על ידי 'זיווג פגום' שאז החיצונים חושבים שנשמה זו תקלקל את מעשיה ותחזור פגומה עוד יותר, ולכן לא מונעים את בואה לעולם. וכפי שהיה עם אברהם שנולד מתרח ואשתו בימי נדתה. אך מכיוון שיצחק נולד מאברהם ושרה בתכלית הקדוּשה היה חשש ש'החיצונים' יעשו כל אשר ביכולתם על מנת שנשמת יצחק לא תבוא לעולם הזה ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרפ"א דף רד ד"ה ויש להמתיק הדברים) וכוחות הרע יתאמצו מאוד כנגדה ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרע"ז דף קפ ד"ה ובזה יש לפרש) (להרחבה בעניין הבאת נשמות גדולות לעולם ראה מאמרינו לפרשת וישב – 'ביאת נשמתו של דוד המלך').

לכן ה' יתברך עשה שיצחק ייוולד עם נשמה של נקבה כך שהוא לא ראוי להוליד, כדי שלא יהיה מקום לכוחות 'החיצונים' כל כך לקטרג עליו כי היות שלא יכולה לצאת ממנו האוּמה הישראלית הם לא יתאמצו למנוע את בואו לעולם ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרפ"א דף רד ד"ה ויש להמתיק הדברים). אמנם בשעה שהגיע עת העקידה ואברהם היה עוקד את בנו למטה, היה הקב"ה כופת את שׂריהם של אוּמוֹת העולם למעלה ('בראשית רבה' פרשת נו, ה) ועמהם כל כוחות הסטרא אחרא המשתלשלים מהם ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרע"ז דף קפ ד"ה ובזה יש לפרש) ונעקרו גם כל שרי הדין למעלה ('עמק המלך' לר' נפתלי הירץ שער התוהו דף כ ע"ב ד"ה כי כשנעקד) והשתתקו כל כוחות הרע שבעולם ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרע"ז דף קפ ד"ה ובזה יש לפרש) וכל כוחות החיצונים נקשרו אז ואבד כוחם ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרפ"א דף רד ד"ה ויש להמתיק הדברים), לכן אז ניתנה ביצחק הנשמה מצד הזכר, לפי שיכלה באין מפריע ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרע"ז דף קפ ד"ה ובזה יש לפרש) לצאת אל האוֹר ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרפ"א דף רד ד"ה ויש להמתיק הדברים). 

על ידי החלפת נשמתו של יצחק אבינו בשעת העקידה מנשמת נקבה לנשמת זכר הוא זכה להאריך ימים. ושם התקיימה ביצחק הבן הבשורה שנאמרה לאברהם אביו "יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (בראשית כב, טז – יז), וכפל הלשון על ריבוי הזרע הוא אחד לאב ואחד לבן ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך מהדורה בתרא על פרשת וירא דף ח ע"ב ד"ה ובזוהר איתא). וכן בשעת העקידה נתקן שיהיה שני 'עולת תמיד' בכל יום בבית המקדש, כדי שיהיה זכרון לעקידת יצחק. וזה נרמז בציווי קרבן העולה שנאמר "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (ויקרא ו, ב), "תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה" – התיבה "הִוא" נכתבת בלשון זכר אך נקראת בלשון נקבה, כי רומזת על יצחק אבינו שהיה בו בתחילה נשמת נקבה ובשעת העקידה פרחה נשמתו ונזדמנה לו נשמת זכר, לפי שטעם קרבן עולה הוא משום יצחק אבינו (ספר 'מתתיה' לר' מתתיה ליבר מן דרשן על התורה תחילת פרשת צו ד"ה במדרש תנחומא).

הקב"ה רמז לאברהם אבינו שנשמתו של יצחק עתידה להתחלף לזכר

הקב"ה רמז לאברהם אבינו כי בנו יצחק עתיד לשוב לבחינה של זכר, כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ" (בראשית יח, י), "שׁוֹב אָשׁוּב" – נאמר כפול, אחד כנגד יצחק שהיה בתחילה נקבה ואחד כנגד מה שחזר להיות זכר ('ראש דוד' להחיד"א פרשת חיי שרה ד"ה וחלוקת צופיה הליכות שבכל יום. ראה 'אור החיים הקדוש' בראשית יח, י) בשעת העקידה ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קג ע"א גליון ד"ה נוקבא) בזכות אברהם ('ראש דוד' להחיד"א פרשת חיי שרה ד"ה וחלוקת צופיה הליכות שבכל יום). "אֵלֶיךָ" – הכוונה שבך הוא עתיד להתקשר ולא בצד הנקבה (זוהר פרשת בשלח דף מד ע"ב ד"ה תא חזי באברהם), כלומר ה' בישר לאברהם ברמז שאף שיש ליצחק בתחילה 'נשמת נקבה' הרי שבסוף העקידה תבוא לו 'נשמת זכר' ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת בשלח דף מד ע"ב אות א) חדשה, ועל ידה הוא יהיה דבק בו ('קרבן שבת' פרק א סימן דד"ה לזה אמר המלאך). 

וזה נרמז כאשר ה' אמר לאברהם על שרה "וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵֽרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ" (בראשית יז, טז). "וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן" – כלומר שהבן יהיה בעתיד שייך לך ולבחינתך שהוא בחינת הזכר ויהיה ראוי להוליד. וזה גם מה שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב), "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" – שהזרע יהיה נקרא לך ולשורשך, כך שעל אף שבשעת הלידה היה בו רק מנשמת שרה הרי שבשעת העקידה תתחלף נשמתו ויתעבר בו מנשמתך אברהם ('אמרי נועם' פרשת חיי שרה ד"ה ובפסוק ותהי אשה). ולזה גם רומזת התיבה "בְיִצְחָק" לומר שיקרא לו זרע רק בחלק מיצחק אך לא בכל יצחק, לפי שהנשמה שיש בו עתה פרוֹח תפרח, ואז "יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" בגוף זה עם נשמה אחרת שהיא מהזכר ('פני דוד' על התורה להחיד"א פרשת וירא אות כז ד"ה כי ביצחק). וזה נרמז גם באות הראשונה של התיבה "בְיִצְחָק" כאשר התיבה כביכול מתחלקת 'ב-יצחק' כלומר יצחק השני שאחר העקידה בו יהיה זרע ('בתי הנפש' על ההגדה להחיד"א הובא בסוף ספרו 'מראית העין' ד"ה ברוך שומר).

מטעם זה ה' הבטיח מיד אחרי העקידה שיצחק יוליד ויתרבה כי הוא כבר קיבל את נשמת הזכר, וכפי שנאמר "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי" (בראשית כב, טו – יז) ('מגלה צפונות' חלק א' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וירא ד"ה 'ויקרא מלאך ה'' בהערה, 'קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת וירא דף יא ד"ה 'קח נא את בנך'), "אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית" – רומז על 'הלידה השניה' של יצחק לאחר שהתחלפה נשמתו. "אַרְבֶּה" – בגמטריא 'יצחק' לפי שהוא ראוי עתה להוליד ולהתרבות. ונשמת הזכר הזאת הגיע לו בזכות אברהם אבינו שנאמר "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי" ('מגלה צפונות' חלק א' לבעל השבט מוסר פרשת וירא ד"ה 'ויקרא מלאך ה'' בהערה) על שהעלה אותו למזבח ועל ידי כן גרם שיקבל נשמת זכר ויינתן בו כוח ההולדה ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז ד"ה ויקרא אברהם).

וכן זה מה שנאמר "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בראשית כה, יט), כלומר לימד שכל ה"תּוֹלְדֹת" של יצחק הם משום ש"אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" כאשר יצחק כבר היה חי ('ראש דוד' להחיד"א פרשת תולדות ד"ה איכו השתא הבה) על ידי שבזכותו באה ליצחק 'נשמת זכר' בעקידה (ראה 'מגלה עמוקות' על התורה תחילת פרשת תולדות ד"ה אברהם הוליד). ועל אף שבתחילה היה בו נשמה של נקבה ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ט לשבת תשובה ד"ה נחזור לעניננו) בעבור שרה אמנו שהיתה נקבה, הרי שהיא השתנתה ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה איכו השתא הבה). לכן הוא נקרא "יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם" כי הפסוק מדבר לאחר העקידה, מה שאין כן קודם לעקידה שהיה נקרא 'בן שרה' ('לב אריה' לר' אריה לייב האשקי פרשת תולדות אות ז ד"ה ולפי זה נראה). זה גם הטעם שדווקא אברהם נקרא 'אביו' של יעקב בפסוק "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק" (בראשית כח, יג) לפי שאברהם הוא זה שגרם כי יצחק יוליד את יעקב על ידי שהוליך את יצחק לעקידה ושם קיבל נשמה שמולידה ('מגלה צפונות' חלק א' למחבר 'שבט מוסר' פרשת ויצא ד"ה 'והנה ה' נצב עליו').

וזו היא גם כוונת הפסוק "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א) שיש מרבותינו אומרים כי "בַּכֹּל" זו בת שהיתה לאברהם (ראה גמ' בבא בתרא דף טז ע"ב) ויש אומרים "בַּכֹּל" זה בן ונרמז בתיבה עצמה שיוצאת בגמטריא 'בן' (ראה רש"י בראשית כד, א). ושתי הדעות הן אמת ורומזות ליצחק אבינו, כי קודם העקידה היה בו נשמת נקבה והוא היה בכלל 'בת', אך אחרי העקידה נהפך יצחק ל'בן' על ידי נשמת הזכר שקיבל. ונמצא כי 'הבת' שהיתה נקראת "בַּכֹּל" התהפכה ל'בן' וזה נרמז בגמטריא השווה ביניהם ('חוט של חסד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת חיי שרה ד"ה וה' ברך את אברהם בכל, 'קרבן שבת' פרק א סימן ד ד"ה ויתורץ גם כן הפסוקים וד"ה ויתורץ גם כן הקושיא, 'נזר הקודש' על בראשית רבה ס, יג ד"ה ואמנם שוב). ומטעם זה הפסוק "וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א) מופיע מיד אחרי מיתת וקבורת שרה ללמד שיצחק כבר לא דבוּק בה על ידי נשמתו אלא באברהם אבינו, וזו היא הברכה ש"בֵּרַךְ" ה' את אברהם ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק א סימן ד ד"ה ויתורץ גם כן, 'זרע ברך' חלק א' לר' ברכיה ברך פרשת חיי שרה ד"ה ומה שנעשה כך). 

נשמת הנקבה של יצחק שפרחה מגופו נכנסה בתוך האיל שהוקרב

לאברהם היה צער בשעה שנאמר לו "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה" (בראשית כב, יב) כי חשב שקרבנו לא שלם ולחינם סידר את הכל ובנה את המזבח. אז זימן לו הקב"ה "אַיִל" שנאמר "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו" (בראשית כב, יג). האיל הזה נברא בכוחו (זוהר פרשת וירא דף קכ ע"ב ד"ה הא תנינן הוא איל) הרוחני ('אור החמה' זוהר פרשת וירא ד"ה 'אברהם בתרא' מהרמ"ק) בין השמשות ערב שבת ראשונה של בריאת העולם, על מנת שיזדמן בשעה שיצטרך לו אברהם אבינו (זוהר פרשת וירא דף קכ ע"ב ד"ה הא תנינן הוא איל), ואז שנה אחת לפני מועד עקידת יצחק הוא התגשם ונגלם בפועל לצורת איל ('אור החמה' זוהר פרשת וירא ד"ה 'אברהם בתרא' מהרמ"ק, 'ברכת שמואל' לאביו של מחבר 'קב הישר' פרשת וירא ד"ה 'וכדי שנבוא' בשם הזוהר) ונעשה בשעת העקידה כ'כבש בן שנתו' שכשר לקרבן התמיד (זוהר פרשת וירא דף קכ ע"ב ד"ה הא תנינן הוא איל). ומה שהוא נקרא בתורה בשם "אַיִל" שמעיד על כך שהוא גדול בשנים, היה זה מחמת שהקדימה 'רוחניותו' להיברא כבר בעת בריאת העולם בין השמשות ('אור החמה' זוהר פרשת וירא ד"ה 'אברהם בתרא' מהרמ"ק. ראה 'תיקוני הזוהר' תיקונא תניינא דף קלט ע"א ד"ה בראשית תמן אש לעולה).  

האיל שנברא רץ מגן עדן ('הרוקח' על התורה פרשת וירא חלק לקט בראשית כב, יג) ובא להיות מוקרב תחת יצחק. אז היה עומד שם הס"מ ומסיתו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי זכריה) ודוחפו ('הרוקח' על התורה פרשת וירא חלק לקט בראשית כב, יג) כדי לבטל את קרבנו של אברהם אבינו. והיה האיל נאחז בשתי קרניו בין האילנות שנאמר "וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו" (בראשית כב, יג) ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי זכריה). ובאותה השעה נשמת הנקבה ('ראש דוד' להחיד"א פרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר בהקדמה, 'דברים אחדים' דרוש ט לשבת תשובה ד"ה ואפשר במה) שהיתה בתוך יצחק ופרחה לה בשעת העקידה, נכנסה בתוך האיל ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח, 'נחלת בנימן' על טעמי המצוות מצוה קג ד"ה ועוד נראה לפר', 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ש אות יט, 'ראש דוד' להחיד"א פרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר בהקדמה, 'נזר הקודש' על בראשית רבה נו, יד ד"ה רבי בשם חכמי האמת).

לכן מיד אחרי שנאמר לאברהם להימנע משחיטת יצחק נאמר "וְהִנֵּה אַיִל אַחַר" (בראשית כב, יג), בכדי ללמד שנשמתו של יצחק נכנסה באיל ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת וירא ד"ה 'ויקרא מלאך ה'' בהערה שם). ורמז לכך כי "אַחַר" הוא בגמטריא 'יצחק' עם הכולל ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ט לשבת תשובה ד"ה ואפשר במה) וכאילו נכתב 'והנה איל יצחק' ('פני דוד' להחיד"א פרשת וירא אות כ ד"ה ואפשר לרמוז). וכבר קודם לכן נצנצה באברהם 'רוח הקודש' והוא התנבא על האיל הזה שמוכן מששת ימי בראשית ('ראש דוד' פרשת וירא ד"ה ומעתה נבא לביאור הכתוב) כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹקִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (בראשית כב, ז – ח), "יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" – כלומר השה שעתיד להיות העוֹלה הוא ממש "בְּנִי" מכוח הנשמה שתבוא לו מיצחק בשעת העקידה ('ויואל משה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח ד"ה 'מפריחת נשמתו' בשם הגאון מלבוב, 'מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' הרב אליהו הכהן ענף יצחק ד"ה 'ספר קרבן שבת' מהמחבר). ונרמז גם בראשי תיבות "אֱלֹקִים יִרְאֶה לּוֹ" שיוצא 'איל' ('ראש דוד' להחיד"א פרשת וירא ד"ה ומעתה נבא לביאור הכתוב, 'פני דוד' להחיד"א פרשת וירא אות לג).

אברהם לקח את האיל והקריב אותו תחת יצחק שנאמר "וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (בראשית כב, יג) ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי זכריה). והתקיים באיל הפְשֵׁט וניתוח כמו בקרבן התמיד, וכאילו יצחק היה שחוּט ושרוּף ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח) מכוח הנשמה שלו שהיתה באיל ('ויואל משה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח ד"ה ולפיכך). ואברהם היה מתפלל שכל פעולה תהיה תחת בנו. על הדם אמר "רבון העולמים תהא רואה דם יצחק זרוק לפניך" וכן על העוֹר "תהא רואה כאלו עורו של יצחק הפשטתי לפניך" וכששרפו "תהא רואה כאלו אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח" ('במדבר רבה' יז, ב). וכל זה אמר לפי שהיתה נשמת יצחק בתוך האיל ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח אות לא ד"ה ונתקיים) ונמצא בזה שיצחק נשחט ממש ('ראש דוד' להחיד"א פרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר בהקדמה) וכאילו גם נקרב בגופו ('נזר הקודש' על בראשית רבה נו, יד ד"ה רבי בשם חכמי האמת).

שרה אמנו נפטרה מיד עם פריחת נשמת הנקבה של יצחק בגלל קשר הנשמות

נשמת יצחק אבינו היתה מהצד של שרה ושניהם היו שורש אחד ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת חיי שרה ד"ה והנה התוספות שם) ונשמה אחת ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ש אות יט) והיו קשורים זה בזה. לכן כשפרחה נשמת הנקבה שהיתה ביצחק ('מגלה עמוקות' פרשת וירא ד"ה ואברהם היו יהיה, 'זרע ברך' פרשת חיי שרה ד"ה והנה התוספות שם) אזי באותו רגע ממש פרחה גם נשמתה של שרה ('מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת תולדות ד"ה אבל רזא דמילתא, 'זרע ברך' פרשת חיי שרה ד"ה והנה התוספות שם, 'קרבן שבת' פרק א סימן ד ד"ה וכדי לתרץ) מחמת שנפשה היתה קשורה בנפשו ('מגלה עמוקות' פרשת וירא ד"ה ואברהם היו יהיה, 'זרע ברך' פרשת חיי שרה ד"ה והנה התוספות שם) ואז הם התחברו יחדיו ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד 'המגלה עמוקות' פרשת חיי שרה ד"ה והנה התוספות שם). וכך על אף שהיה על שרה לחיות עוד שלושים ושבע שנה, הרי שמחמת הקשר בין הנפשות גם היא מתה בעת שיצאה נשמת יצחק בעקידה ('מגלה עמוקות' פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויצחק בא מבא באר').

שרה נפטרה בשעת העקידה כאשר יצחק היה בן שלושים ושבע שנים (ראה זוהר פרשת וירא דף קג ע"א ד"ה והנה בן לשרה, וכן 'מדרש תנחומא' פרשת שמות אות א, וכן רש"י בראשית כה, כ), ונרמז בפסוק "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כג, א). שהתיבה "וַיִּהְיוּ" היא בגמטריא שלושים ושבע ('שפתי כהן על התורה' פרשת וירא על הפסוק 'ויהי אחר הדברים האלה'). ואברהם אבינו שידע כי נשמת שרה ונשמת יצחק אחת הן, ידע ששרה תמות אם תפרח נשמת יצחק. וזה מה שנאמר לאחר פטירת שרה "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (בראשית כג, ב), "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד" – שעל מנת כן הוא בא לכתחילה בכדי לספוד לה, כי הבין שהיא נפטרה. ונרמז בתיבה "וַיָּבֹא" שהוא ראשי תיבות 'ונשמת יצחק בתוך איל', לפי ששרה ויצחק היו שורש אחד ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ש' אות יט).

אחרי פטירת שרה אמנו ניצוץ מנשמתה התגלגל ברבקה אמנו ('גליא רזיא' מתלמידי האר"י ז"ל דף לח ע"א ד"ה תדע כי בענין, 'מגלה עמוקות' פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויצחק בה מבא באר', 'לב אריה' פרשת חיי שרה אות יא ד"ה 'ובזה יתבאר' בשם 'פרקי דרבי אליעזר' אף שלא נמצא במהדורה שבידנו) לכן ביום שמתה שרה נולדה רבקה ('לב אריה' פרשת חיי שרה אות יא ד"ה 'ובזה יתבאר' בשם שפתי כהן על התורה). וגם דיוקנה של רבקה היה דומה לגמרי לדיוקנה של שרה אמנו ('מגלה עמוקות' פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויצחק בה מבא באר') כפי שנאמר על רבקה "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד, סז) כלומר שהיתה כדמות אמו ממש (זוהר פרשת חיי שרה דף קלג ע"א ד"ה אמר רבי יהודה). ומשום כך בשעה שרבקה באה לאוהל של שרה חזרו כל הסימנים שהיו שם בחייה של שרה ('מגלה עמוקות' פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויצחק בה מבא באר') כמו השכינה ששרתה שם והנר שהיה דולק מערב שבת לערב שבת במשך כל ימות השבוע. וכן רבקה היתה דומה לשרה גם בכל מעשיה (זוהר פרשת חיי שרה דף קלג ע"א ד"ה ויביאה יצחק).

בת זוגו של יצחק נולדה רק לאחר שיצחק קיבל את נשמת הזכר

אברהם ושרה המתינו מלהשׂיא את יצחק, כי הוא לא היה ראוי לישא אשה ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ט לשבת תשובה ד"ה ובהכי ניחא) כל עוד היה בו נשמת נקבה שאינה מולידה ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה איכו השתה הבה). ובנוסף גם לא היתה לו בכלל בת זוג בעולם כי אין בת זוג לאדם שיש לו 'נשמת נקבה' ('אור החיים הקדוש' בראשית כב, כ, 'סמוכים לעד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וירא ד"ה וישב אברהם אל נעריו). אך לאחר שיצחק קיבל בשעת העקידה נשמת זכר ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה איכו השתה הבה) הוא כבר נעשה ראוי להוליד, ואז נולדה לו בת זוגו ('סמוכים לעד' פרשת וירא ד"ה וישב אברהם אל נעריו) רבקה, שממנה היה צריך להביא תולדות ('נזר הקודש' על בראשית רבה ס, יג ד"ה ואמנם שוב). והיא התעכבה מלבוא לעולם עד אותה העת שהתחלפה נשמתו של יצחק בשעת העקידה ('הרי בשמים' לר' יצחק בדרשי פרשת חיי שרה דף יד ע"ב ד"ה ונלע"ד הכונה). ואז יצחק נלקח לגן עדן למשך שלוש שנים עד שרבקה תגדל, כי שם בגן עדן השטן לא היה יכול לקטרג עליו מדוע אינו נושא אשה אחרי שכבר באה לו נשמת זכר ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ע' ערך עקדה דף קפה ע"א וד"ה והנה לכאורה).

הקב"ה בישר לאברהם מיד אחרי העקידה על לידתה של רבקה כדי להודיעו שהיא בת זוגו של יצחק ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה איכו השתה הבה, 'בגדי אהרן' על התורה לר' אהרן דרשן סוף פרשת וירא ד"ה ויאמר כי נשבעתי) ונולדה כעת ('אור החיים הקדוש' בראשית כב, כ, 'סמוכים לעד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וירא ד"ה וישב אברהם אל נעריו) שנאמר "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע: וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ: אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם: וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל: וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם" (בראשית כב, כ – כג) ('אור החיים הקדוש' בראשית כב, כ, 'בגדי אהרן' על התורה לר' אהרן דרשן סוף פרשת וירא ד"ה ויאמר כי נשבעתי). "אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" הכוונה אחרי שפרחה נשמת הנקבה של יצחק ובאה לו נשמת זכר ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר), תכף ה' בישרו על לידת רבקה שנאמר "וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה" ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר, 'בגדי אהרן' על התורה סוף פרשת וירא ד"ה ויאמר כי נשבעתי), וזה בכדי שיחכה ולא ימהר להשׂיאוֹ לאשה אחרת לרוב זריזותו ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר).

מטעם זה אמרו רבותינו כי הזיווג של יצחק בא מהר המוריה (ראה 'בראשית רבה' פרשה ס, י) אף שדרך כל אדם שזיווגו נקבע כבר ארבעים יום קודם הלידה (ראה גמ' סוטה דף ב ע"א) ('קרבן שבת' פרק א תחילת סימן ב ד"ה וכדי לתרץ), משום שיצחק החליף את 'נשמת הנקבה' שאין לה זיווג ב'נשמת זכר' כאשר הוא נעקד על המזבח בהר המוריה ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת חיי שרה ד"ה מה' יצא הדבר) ורק אז היה ראוי לזיווג של נקבה ('קרבן שבת' פרק א תחילת סימן ב ד"ה וכדי לתרץ), וגם רק אז קיבלה בת זוגו רבקה את נשמתה עם פטירת שרה אמנו (ספר 'ארבע חרשים' לר' יששכר בער בחלק קנאת אפרים פרק טו דף יא ע"ב ד"ה ונח"ל). ויש מרבותינו שאמרו שזיווגו של יצחק בא ממה שאמרה רוח הקודש על רבקה בבית בתואל "וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (בראשית כד, נא) (ראה 'בראשית רבה' פרשה ס, י), כלומר שעד עתה לא הוזכר על יצחק אלא שהוא בנה של שרה כגון "וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח, י), וכן "וּלְשָׂרָה בֵן" (בראשית יח, יד) לפי שהיה מצד הנקבה שלה, אך לאחר העקידה הוא כבר חזר להיות 'בן אברהם' שנהפכה נשמתו לזכר ועל זה נאמר "וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ" ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת חיי שרה ד"ה מה' יצא הדבר) ושני הטעמים אחד הם.

זו גם הסיבה שמיד אחרי שה' ברך את אברהם בבן שנשמתו היא של זכר כפי שנאמר "וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א) (ראה רש"י בראשית כד, א וכן לעיל) נאמר שהוא שלח את אליעזר עבדו והשׁביעו לקחת לו את בת זוגו "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: וְאַשְׁבִּיעֲךָ בה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" (בראשית כד, א – ג) ('זרע ברך' חלק א פרשת חיי שרה ד"ה ומה שנעשה כך, 'קרבן שבת' פרק א סימן ד ד"ה ויתורץ גם כן). וזה היה לאחר שיצחק המתין לבת הזוג של נשמתו שלש שנים, מהעת שכבר היה ראוי להינשא עד שהיה בגיל ארבעים כפי שנאמר "וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה" (בראשית כה, כ) ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה איכו השתה הבה). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.