חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת חיי שרה – תיקונה של שרה אמנו


אברהם אבינו שלח את אליעזר להביא אשה לבנו יצחק שנאמר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: וְאַשְׁבִּיעֲךָ בה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (בראשית כד, ב – ד). אליעזר קיים את שליחותו וחזר עם רבקה. יצחק אבינו הביא אותה אל האֹהל שהיתה גרה בו אמו ובאותה השעה חזרו להיות שלשה ניסים שהיו בזמן שרה נר שבת דלק מערב שבת לערב שבת, הברכה היתה מצויה בעיסה, והענן היה קשור לאהל. ובדבר הזה נעשתה רבקה דוגמת שרה שנאמר "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (בראשית כד, סז) (רש"י בראשית כד, סז).
ויש להתבונן, מדוע דווקא שלשת הנסים הללו של הנר העיסה והענן היו אצל שרה? ומדוע הם כולם חזרו עם בואה של רבקה לאֹהל של שרה?
הנחש הקדמון החטיא והכשיל את חוה והטיל בה זוהמא
כאשר הקב"ה יצר את חוה הוא עשה שיוֹפיה יהיה יותר מכל הנבראים והביאה לפני אדם הראשון שנאמר "וַיִּבֶן ה' אֱלֹקֵים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (בראשית ב, כב) (זוהר פרשת בשלח דף נה ע"א ד"ה רבי יצחק אמר). יופיה של חוה היה רב כל כך, עד שהבריות לא היו יכולים להסתכל בה ואפילו לא אדם הראשון (זוהר פרשת קדושים דף פג ע"ב ד"ה 'ותנינן שפירו דאדם' רעיא מהימנא). אז הלך הס"מ ו'רכב' על גבי הנחש הקדמון ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה 'ויקח העבד עשרה גמלים' מפרקי דרבי אליעזר) שהיה נראה כדמותו של הגמל ('בראשית רבה' יט אות א, זוהר פרשת בראשית דף לה ע"ב מהשמטות הזוהר סימן לד, 'פרקי דרבי אליעזר' פרק יג ד"ה הקנאה והתאוה והכבוד, 'ספר הבהיר' לר' נחוניה בן הקנה בסוף הספר אות ר' ד"ה שאלו תלמידיו, 'שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה 'ויקח העבד עשרה גמלים' מפרקי דרבי אליעזר) היות שצוארו היה ארוך וכאשר הוא הילך על רגליו היה גופו מתקמט עולה ויורד כמו חטוֹטרת של גמלים, מתוך רְכִּיכוּתוֹ הָרַבָּה ('רד"ל' בפירושו על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק יג ד"ה והיה דמותו כמין גמל). וכשראה הנחש הקדמון את חוה הוא חשק בה ('מגלה צפונות' חלק א למחבר 'שבט מוסר' פרשת לך לך דף לז ע"א ד"ה אמנם נראה בהיות) וביקש להרוג את האדם הראשון על מנת לקחתה לעצמו ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת א אות ז).
הנחש דיבר עם חוה ונתן לה עצה לאכול מעץ הדעת "כִּי יֹדֵעַ אֱלֹקִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹקִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג, ה) (רש"י גמ' שבת דף קמו ע"א ד"ה כשבא נחש על חוה). ומטרתו היתה שאדם הראשון גם יאכל מהעץ ואז ימות כפי שנאמר לו "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז) ואז הוא יישא את חוה אשתו ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה דף יז ע"א). חוה אכלה מעץ הדעת ותיכף ומיד פירסה נידה, ומזה ניתן כוח לנחש הקדמון לקלקל עמה ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת תצוה דף סג ע"ב ד"ה וזהו שאמר הכתוב), והוא פיתה אותה ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה 'ויקח העבד עשרה גמלים' מפרקי דרבי אליעזר) והטיל בה את זוהמתו (גמ' שבת דף קמו תחילת ע"א, רקאנטי פרשת בראשית ד"ה מדרש רות 'בההיא זימנא' בשם הזוהר, הרמ"ד וואלי בראשית ג על הפסוק 'ותקח פריו ותאכל'. ראה זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה תא חזי אתת חוה) ונכנסה בה 'רוח הטומאה' ('ספר הציוני' פרשת תזריע דף סד ע"א ד"ה אשה). לכן נאמר "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (בראשית ג, יג), ו"הִשִּׁיאַנִי" הוא מלשון 'נישׂואין' (רש"י גמ' שבת דף קמו ע"א ד"ה כשבא נחש על חוה). אחר כך כאשר היה אדם הראשון עם חוה הוא נטמא באותה הזוהמא שהיתה בה, ונטמאה גם רוחו ('שפתי כהן על התורה' בראשית א סוף ד"ה ובמדרש בראשון, 'מדרש תלפיות' ענף אדם הראשון ד"ה 'כשבא אדם על חוה' בשם השפתי כהן).
חוה נקראה לפני החטא בשם 'חיה' על "כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (בראשית ג, כ) ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית סימן ג), אך אחר החטא שהיא גרמה מיתה לדורות ('כלי יקר' בראשית ג, כ) הוחלף שמה מן 'חיה' ל'חוה' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בראשית סימן ג, 'כלי יקר' בראשית ג, כ, 'פני דוד' להחיד"א פרשת וירא אות מ ד"ה כעת חיה, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת תרומה דף קלז ע"א אות א בשם גורי האר"י), על שם הנחש הקדמוני ('באר מים חיים' לר' חיים מצ'רנוביץ פרשת שמות אות יט ד"ה והנה אבינו הראשון) הנקרא בארמית בשם 'חִוְיָא', אשר נדבק בה ('תפארת שלמה' לר' שלמה מראמדסק פרשת וירא ד"ה כעת חיה ולשרה בן) והטיל ('באר מים חיים' לר' חיים מצ'רנוביץ פרשת וירא אות יד ד"ה ולהבין אומרו כעת) ומילא בה זוהמא ('באר מים חיים' לר' חיים טירר מצ'רנוביץ פרשת שמות אות יט ד"ה והנה אבינו הראשון). וזה הטעם מדוע בפסוק "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (בראשית ג, כ) נאמר ששמה הוא "חַוָּה" אף שבאמת היא קרוּיה על שם "אֵם כָּל חָי" והיתה צריכה להיקרא בשם 'חיה' ('באר מים חיים' לר' חיים מצ'רנוביץ פרשת וירא אות יד ד"ה ולהבין אומרו כעת). ומה שהיא לא נקראה בפירוש בשם 'נחש', היה זה כי אדם הראשון רצה להשאיר את רוֹשם שמה הראשון 'חיה' ולכן הוא רק החליף בשמה את האות י' באות ו' ('כלי יקר' לר' שלמה אפרים מלונטשיץ בראשית ג, כ).
בעקבות החטא הסתלק יוֹפיה של חוה ויוֹפיוֹ של אדם הראשון, והיה יכול האדם הראשון להכיר בחוה אשתו ולהסתכל עליה שנאמר "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ" (בראשית ד, כה) (זוהר פרשת קדושים דף פג ע"ב ד"ה 'ותנינן שפירו דאדם' רעיא מהימנא). חוה הביאה במעשיה עם הנחש את המיתה (זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה תא חזי אתת חוה, 'שפתי כהן על התורה' בראשית א סוף ד"ה ובמדרש בראשון) לבעלה (זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה תא חזי אתת חוה) ולעולם (זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה תא חזי אתת חוה, 'שפתי כהן על התורה' בראשית א סוף ד"ה ובמדרש בראשון), וכפי שהזהיר בתחילה הקב"ה את אדם הראשון "וַיְצַו ה' אֱלֹקִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, טז – יז). וכך גם התקלל האדם בעקבות חטא אכילת עץ הדעת "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט) (ראה 'אור החיים הקדוש' לר' חיים בן עטר בראשית ג, יט).
נשמת חוה התגלגלה בתוך שרה אמנו כדי לתקן את חטאה
נשמת חוה התגלגלה בתוך שרה אמנו ('זוהר חדש' פרשת יתרו דף מב ע"א ד"ה מה עבד, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת תרומה דף קלז ע"א אות א, 'פני דוד' על התורה להחיד"א פרשת וירא אות מ ד"ה כעת חיה, 'מגלה צפונות' לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' חלק א פרשת לך לך דף לז ע"א ד"ה אמנם נראה בהיות, 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא חלק א עם פרישת שלום פרשת וירא ד"ה ואל הבקר רץ, 'בגדי אהרן' על התורה לר' אהרן דרשן פרשת לך לך דף טו ע"א ד"ה ויהי רעב בארץ, 'שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י מערכת א אות ז) לתקן את אשר עיוותה ('אלשיך הקדוש' לר' משה אלשיך תחילת פרשת חיי שרה ד"ה אך הנה ידענו מחכמי האמת). וזה היה תחילת התיקון כפי שנרמז במה שאמרה חוה "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (בראשית ג, יג), שסופי התיבות "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ" יוצא התיבה 'שרה' ללמד על תחילת תיקונה ('אגרא דכלה' למחבר ספר 'בני יששכר' פרשת בראשית ד"ה ותאמר האשה הנחש). וכן נאמר "וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל" (בראשית יח, י) לרמוז שהיא מתקנת את 'פתח האהל' כלומר את חוה שהיתה האשה הראשונה שנבראה בעולם ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא עם פירוש 'פרישת שלום' חלק א' פרשת תולדות דף מח ע"ב ד"ה ולכן כשראה יצחק).
לכן קלסתר פניה של שרה היה דומה לקלסתר פניה של חוה (ראה 'בראשית רבה' מ, ה) ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קלג ע"א ד"ה 'ור' יצחק פליג' מהרמ"ק) כלומר מעין אותו היופי שלה, אשר לא היה כמותו בכל העולם (הרמ"ד וואלי בראשית כ על הפסוק 'ועתה השב אשת האיש'), אף שלא היה לגמרי בדרגת היופי של חוה (עפ"י דברי הגמ' בבא בתרא דף נח ע"א על יופיה של שרה מול חוה עיי"ש). וזה נרמז בפסוק "וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד" (בראשית יב, יד) שסופי התיבות "כִּי יָפָה הִוא מְאֹד" (בראשית יב, יד) יוצא גמטריא 'חוה' עם הכולל ('פני דוד' להחיד"א פרשת לך לך אות טוב ד"ה בפי' התורה). ועל זה אמר אברהם לשרה "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" (בראשית יב, יא) כלומר ששום אשה לא הגיעה ליופי הזה שלך ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה אמרי נא אחותי את). ויופי זה ניתן לשרה כדי שתתקן את הקלקול הראשון של חוה ('מגלה עמוקות' עם פרישת שלום חלק א פרשת וירא ד"ה ואל הבקר רץ).
יופיה הרב של שרה היה אוחז את הלבבות כל כך עד שהיה קשה לפרושׁ ממנה. לכן אבימלך (הרמ"ד וואלי בראשית פרק כ על הפסוק 'ועתה השב אשת האיש') חמד אותה ולקחה לעצמו שנאמר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה" (בראשית כ, ב) (הרמ"ד וואלי בראשית פרק כ על הפסוק 'ועתה השב אשת האיש') אך אחרי שראה אבימלך כי עצר ה' את כל נקביהם של אנשי ביתו מדה כנגד מדה על מה שחמד את שרה ('סמוכים לעד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וירא דף ז ע"א ד"ה 'בענין אבימלך' והלאה) וגם התגלה אליו אלקים בחלום והודיע לו "הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" (בראשית כ, ג), אז הוא השיב חזרה את שרה אל אברהם שנאמר "וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כ, יד). ואברהם התפלל עליו ועל אנשי ביתו שירפא אותם ה' והם נרפאו שנאמר "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּרְפָּא אֱלֹקִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ" (בראשית כ, יז).
שרה תיקנה את חטא הנחש כאשר לא התפתתה לפרעה הרשע ואבימלך
כאשר ירד אברהם למצרים הוא הטמין את חוה בתוך תיבה ונעל בפניה כדי שלא יראו אותה הַמִּצְרִים ('בראשית רבה' מ, ה, זוהר פרשת לך לך דף פב ד"ה ויהי כבוא אברם מצרימה). כי אברהם חשש מהַמִּצְרִים ובפרט מפני פרעה הרשע שהיה גלגול הנחש הקדמון. וחששו היה שפרעה יבקש בגלגול זה לעשות מה שעשה עם חוה בגלגול קודם. שאז הוא ביקש להרוג את אדם הראשון על ידי אכילת 'עץ הדעת טוב ורע' ואחר כך לקחת את חוה אשתו, ואולי גם הפעם פרעה שהוא הנחש יבקש להרוג אותו כדי לקחת את שרה אשתו שהיא גלגול חוה. וזה מה שאמר אברהם אבינו לשרה אשתו "וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ: וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת א אות ז בשם ספר 'ברכת טוב', 'ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה דף יז ע"א).
כאשר אברהם ירד למצרים כפי שנאמר "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ" (בראשית יב, י) הוא אכן הביא את שרה למצרים בתוך התיבה. אז המוכסים הכריחו את אברהם לפתוח את התיבה ולראות מה שבתוכה, וכאשר פתחו כל מצרים היה מבהיק מאוֹרה של שרה ('בראשית רבה' מ, ה) כמו אור השמש (זוהר פרשת לך לך דף פב ד"ה ויהי כבוא אברם מצרימה), לפי שהיה היופי שלה מיופיה של חוה ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה אמרי נא אחותי את, הרמ"ד וואלי בראשית יב על הפסוק 'אמרי נא אחותי את'). וכולם תמהו על גודל יופיה (הרמ"ד וואלי בראשית יב על הפסוק 'אמרי נא אחותי את') עד שחשבו בתחילה שזו אבן יקרה שמאירה בתיבה. לכן הם הוציאו את שרה מהתיבה אך ראו שהיתה עדיין מאירה כמו בתחילה (זוהר פרשת לך לך דף פב ד"ה ויהי כבוא אברם מצרימה). אור זה היה מכוח אור השכינה שהיה עמה והתגשם ונתלבש בה, עד שהיה מושג אפילו לרשעים במצרים ('אור החמה' על הזוהר פרשת לך לך דף פב ע"א ד"ה 'ור' יהודה תירץ' מהרמ"ק).
וכיון שהתפרסם מיד יופיה של שרה בכל ארץ מצרים, לכן לא היו יכולים המוּכָסִים להתעלל בה כי היא מיד נלקחה לביתו של פרעה באומרם שזו אינה כדאית אלא למלך שנאמר "וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד: וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה" (בראשית יב, יד – טו) ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה אמרי נא אחותי את). פרעה שהיה שורש הנחש הקדמוני ('סמוכים לעד' פרשת וירא דף ז ע"א ד"ה בענין אבימלך' והלאה) ביקש לקחת את שרה כפי שעשה בראשונה עם חוה, ולהטיל בה שוב זוהמא ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה). ובתחילה כשראה את יופיה של שרה הוא מיד הביא אומנים שיציירו את דיוקנה של שרה בכותל מעל מטתו, ולא נחה דעתו עד שחקקו את דיוקנה של שרה גם בתבנית עץ שהיתה נמצאת עמו כאשר היה הולך לישון. וכל המלכים שהיו אחרי פרעה לא היו שמחים באף איש מבדח שהיה בא לפניהם אלא רק באותו הציור של שׁרה שחקק פרעה על גבי הכותל (זוהר פרשת וארא דף ל ע"א ד"ה פרעה קדמאה בשעתא).
שרה הצדקת שמרה על צניעותה אצל פרעה הרשע שלא יטיל בה זוהמא ('ילקוט דוד' פרשת לך לך ד"ה מה נסה הקב"ה), ולא רצתה לשמוע לפיתויו של אותו ערל וטמא (הרמ"ד וואלי בראשית פרק יב על הפסוק 'ולאברהם הטיב בעבורה'). ומלאך ה' היה הולך לפניה ('מגלה עמוקות' עם פירוש פרישת שלום חלק א פרשת וירא ד"ה 'ואל הבקר רץ') והשכינה היתה עמה כל העת (זוהר פרשת לך לך דף פא ע"ב ד"ה אמרי נא אחותי) גם באותו הלילה שנלקחה בו לבית פרעה. ובשעה שהיה פרעה רוצה להתקרב אליה (זוהר פרשת לך לך דף פב ע"א ד"ה ויצו עליו פרעה) בעל כורחה כאשר התגבר עליו יצרו (הרמ"ד וואלי ספר בראשית פרק יב על הפסוק 'ולאברהם הטיב בעבורה'), היה בא המלאך ומלקה אותו בהוראת שרה. היא היתה אומרת לו "הך!" והמלאך היה מכה (זוהר פרשת לך לך דף פב ע"א ד"ה ויצו עליו פרעה, הרמ"ד וואלי בראשית פרק יב על הפסוק 'ולאברהם הטיב בעבורה'). ועל כל מכה היה אומר המלאך לפרעה "עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם!" (בראשית יב, יז) ובזה נמסר משמים לפרעה שהיא אשת אברם (עפ"י הרמ"ד וואלי בראשית פרק יב על הפסוק 'ולאברהם הטיב בעבורה').
כאשר פרעה היה קרב אל שרה ונוגע באחד מבגדיה או תכשיטיה (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה כגוונא דשרה), היה מיד יוצא כוח רוחני מאותו הבגד או התכשיט ומכה את פרעה ('אור החמה' על זוהר פרשת כי תצא דף רעו ד"ה 'עירובין נדה יבמות' מהרמ"ק), כגון אם נגע בסנדלה (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה כגוונא דשרה) היה יוצא ממנו כוח רוחני ('אור החמה' על זוהר פרשת כי תצא דף רעו ד"ה 'עירובין נדה יבמות' מהרמ"ק) ומכה אותו. והסגולה שהוכנסה בהם היתה מחמת השכינה שעם שרה. וכך המשיך להיות עד שהטמא הזה פרשׁ ממנה והחזיר אותה אל בעלה (זוהר פרשת כי תצא דף רעו ע"א ד"ה כגוונא דשרה). וכמו שהנחש לקה בצרעת אחרי שפגם בחוה ('מגלה צפונות' חלק א' פרשת לך לך דף לז ע"ב ד"ה ויראו אותה שרי פרעה) והם עד היום הקשׂקשׂים הנמצאים על הנחשים ('סמוכים לעד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וירא דף ז ע"א ד"ה אמנם נראה), כך גם פרעה לקה בצרעת הקשה ביותר הנקראת בשם 'ראתן' שנאמר "וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ" (בראשית יב, יז) ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת לך לך דף לז ע"ב ד"ה ויראו אותה שרי פרעה). ובזה נרמז שהוא שורש הנחש וחזר לקלקולו ('סמוכים לעד' פרשת וירא דף ז ע"א ד"ה 'ובזה הותרה השאלה'. וראה ב'שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ת ערך תפילה אות כו שאברהם לא התפלל לרפואתו של פרעה כמו שהתפלל על אבימלך, כי אמרו רבותינו שאין רפואה למכתו של הנחש גם לעתיד לבוא ופרעה היה ממש גלגול הנחש).
ה' יתברך הביא על שרה צרה גדולה בכך שנלקחה לבית פרעה ולבית אבימלך, כדי שיתוקן על ידה הקלקול של חוה ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה בראשית כג, א ד"ה אך הנה ידענו, 'ילקוט דוד' פרשת לך לך ד"ה למה נסה הקב"ה להביא צרה) כי שניהם היו מצד הסטרא אחרא של הנחש (קרית ארבע לר' רחמים חורי תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה) בעוד שפרעה היה ממש הנחש הקדמוני ('בגדי אהרן' על התורה פרשת לך לך ד"ה ויהי רעב בארץ). ושרה אמנו היתה צריכה להישמר מהם ולשמור על צניעותה שלא יוטל בה שוב זוהמא ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה בראשית כג, א ד"ה אך הנה ידענו, 'ילקוט דוד' פרשת לך לך ד"ה למה נסה הקב"ה להביא צרה, 'שם משמואל' פרשת תולדות שנת תרפ"ב דף שטז טור א ד"ה הענין שהי' צריך שיבואו) ובזה להביא לתיקון חוה שהתפתתה ונדבק בה הנחש וזוהמתו ('ילקוט דוד' פרשת לך לך ד"ה למה נסה הקב"ה להביא צרה, 'שם משמואל' שנת תרע"ז פרשת חיי שרה דף רמב טור א ד"ה ונראה דהנה). ואם חלילה שרה אמנו היתה מתפתה לפרעה ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה 'ובגין כך' מהרמ"ק), אז לבד מהחטא היא גם היתה מחטיאה את בעלה שהיה נפגם כשהיה קרב אליה, והיה נעשה להם ממש כמו אדם הראשון שנפגם אחרי שחוה התפתתה לנחש ובסוף יצא מהם קין ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה 'ובגין כך' מהרמ"ק) (להרחבה על לידתו ויצירתו של קין ראה מאמרינו לפרשת וארא – 'גלגולו של פרעה הרשע').
שרה תיקנה את חטאה של חוה ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה בראשית כד, סז ד"ה וראוי לשים לב, 'שפתי כהן על התורה' תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה, 'השל"ה הקדוש תורה שבכתב פרשת חיי שרה אות ד ד"ה ואף שאמרנו שכל הדורות, 'ילקוט דוד' פרשת לך לך ד"ה 'ולפי שהיה אברהם' בשם השל"ה, 'תפארת שלמה' פרשת וירא ד"ה כעת חיה ולשרה בן, 'זכר דוד' לר' דוד זכות מאמר ג פרק א דף לה ע"א ד"ה וביאור דברי חכמים, 'בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן פרשת לך לך דף טו ע"א ד"ה ויהי רעב בארץ) בכך שנלקחה על ידי אבימלך ונשמרה ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה פרק כג, א ד"ה אך הנה ידענו) ובכך שנכנסה לתוך 'הקליפות' במצרים ויצאה טהורה ('אור החמה' על זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה 'ובגין כך' מהרמ"ק) מידיו של פרעה הנחש ('מגלה עמוקות' חלק א' עם פרישת שלום פרשת וירא ד"ה ואל הבקר רץ), כי לא היתה עמו ('בגדי אהרן' לר' אהרן דרשן פרשת לך לך דף טו ע"א ד"ה ויהי רעב בארץ) ולא נדבקה בה זוהמתו (זוהר פרשת חיי שרה דף קכב ע"ב ד"ה תא חזי אתת חוה). ולרמוז על כך היא נקראה בתחילה בשם "שָׂרָי" (בראשית יא, כט) שהוא מעין לשון מחילה כמו "שָׁרֵי לֵיה מָרֵיה" שפירושו 'ימחל לו אדוֹנוֹ' (ראה רש"י גמ' עירובין דף כט ע"א ד"ה שרי ליה מריה) כי הקב"ה מחל לחוה על מעשיה, בהיותה בגלגול שרה ('שפתי כהן על התורה' תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה). וכן האות י' בשם "שָׂרָי" רומזת על שמה המקורי של חוה שהוא 'חיה' ('פני דוד' להחיד"א פרשת וירא אות מ ד"ה 'כעת חיה' מגורי האר"י ז"ל).
שרה תיקנה את מה שפגמה חוה ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז פרשת חיי שרה דף י ע"א ד"ה אכן נראין הדברים). וכנגד מה שחטאו כל הבריות בעקבות מעשיה של חוה, היתה שרה אמנו גלגולה מכשירה את הנשים ומגיירן ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת א ערך אבלות אות כד), והביאה 'חיים' לעולם כנגד חוה שהביאה את המוות ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת א ערך אבלות אות כד). תיקון חוה נרמז בפסוק "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כג, א) כאשר התיבה "וַיִּהְיוּ" עולה בגמטריא 'חטא חוה' לרמוז כי חטא זוהמת הנחש של חוה נתקן על ידי שרה בחייה ('מחשוף הלבן' על התורה לר' יעקב אבוחצירא תחילת פרשת חיי שרה). וכן בפסוק "וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ" (בראשית כג, ב) שהתיבה "וַיָּבֹא" גמטריא 'חוה' ('חומת אנך' להחיד"א פרשת חיי שרה ד"ה בקרית ארבע היא חברון, 'מחשוף הלבן' פרשת חיי שרה ד"ה אי נמי יש לרמוז), לפי שאברהם ידע שהיא תיקנה בחייה את חטא חוה, ועל מנת כן בא לספוד ולה ולבכותה ('מחשוף הלבן' פרשת חיי שרה ד"ה אי נמי יש לרמוז). ולכן האות כ' בתיבה "וְלִבְכֹּתָהּ" שנכתבת בתורה היא קטנה, כי לפי האמת זה לא היה יום הספד וצער אלא יום הילולא על שתיקנה את חוה ('חומת אנך' להחיד"א פרשת חיי שרה ד"ה בקרית ארבע היא חברון).
שרה תיקנה את מצוות חלה נדה והדלקת הנר שבהם פגמה חוה
חוה כִּבְּתָה את נרו של אדם הראשון שנאמר "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז) לכן ניתן לכל אשה מצות הדלקת הנר בערב שבת לכפר על אותו 'הנר' שְכִּבְּתָה. היא שפכה את דמו של אדם הראשון לכן ניתן לכל אשה דם נדה שיכפר על אותו הדם ששפכה ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א, 'מדרש תלפיות' ענף חוה ד"ה 'ילקוט משלי' בשם ילקוט משלי) כי 'הדם הוא הנפש' ('מגלה עמוקות' פרשת שלח לך ד"ה ג' מצות נצטוו הנשים) וגם כנגד הזוהמא שניתן בה על ידי הנחש ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה קיב). אדם הראשון היה 'חלתו' של עולם וחוה טימאה אותו ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א) קלקלה עיסתו וגרמה שתצא רוחו וישוב לאדמתו ('מגלה עמוקות' פרשת שלח לך ד"ה ג' מצות נצטוו הנשים), לכן ניתן לכל אשה מצות הפרשת חלה לכפר על 'החלה' שטימאה ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות א, 'מדרש תלפיות' ענף חוה ד"ה 'ילקוט משלי' בשם ילקוט משלי). והתיבה 'חוה' סימן לכולם כי היא ראשי תיבות חלה, וסת, הדלקה ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות לא תעשה מצוה קיב). וכן נרמז בפסוק "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל), שהתיבה "הַחֵן" ראשי תיבות הדלקה, חלה, נדה ('מגלה עמוקות' פרשת שלח לך ד"ה ג' מצות נצטוו הנשים).
וכיוון ששרה היתה תיקונה של חוה לכן היא תיקנה את שלשת המצוות הללו ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל שמואל א' אות א ד"ה כי את חנה, 'אמרי שלל' להחיד"א על ההפטרות הפטרת שלח ד"ה 'ובזה ניחא' מגורי האר"י ז"ל) עד היכן שידה מגעת, והיה לה בהן נסים. הברכה היתה מצויה בעיסה שלה בשביל מצות חלה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק א דף לה ע"א ד"ה וביאור דברי חכמים) ועל כך אמר אברהם לשרה "מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת" (בראשית יח, ו) על מנת שתוציא חלה מן העיסה בטהרה לתיקונה ('מגלה עמוקות' על התורה פרשת שלח לך ד"ה מה שנתנו). הנר שהדליקה לכבוד שבת היה דולק מערב שבת לערב שבת (ראה בראשית רבה ס, טז) ('זכר דוד' מאמר ג פרק א דף לה ע"א ד"ה וביאור דברי חכמים) כלומר כל ימות השבוע ('אור החמה' לר' אברהם אזולאיעל זוהר פרשת חיי שרה דף קלג ע"א ד"ה 'ושרגא הוה דליקת' מהרמ"ק). ובמצות הנדה נאמר עליה "חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים" (בראשית יח, יא) ('זכר דוד' מאמר ג פרק א דף לה ע"א ד"ה וביאור דברי חכמים) ללמד שלא היה לה טומאת זוהמת דם הנִדוּת, לכן דלתות האֹהל שלה היו פתוחות לרווחה. וכנגד זה גם היה ענן השכינה ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה בראשית כד, סז ד"ה ובזה נבא אל הענין) קשור לפתח האוהל ('בראשית רבה' ס, טז) לתקן 'פתחי נדה' ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת שלח לך ד"ה ג' מצוות נצטוו הנשים).
שרה תיקנה את חוה במעשיה ('ילקוט ראובני' פרשת וירא ד"ה 'יצחק הוא גלגל אדם וחוה' ממקובלים), עד שהיא נעשתה כמו קודם החטא הקדמון שאז היתה חוה נקראת בשם 'חיה' על "כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (בראשית ג, כ) ('עירין קדישין' לר' ישראל מרוזי'ן פרשת וירא ד"ה וזה הוא בעצמו). ולגלגול הזה רמזו המלאכים כאשר באו ובישׂרו לאברהם "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (בראשית יח, י) וכן שאמרו "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן" (בראשית יח, יד), "כָּעֵת חַיָּה" – לרמוז שנתקנה חוה והיא ראויה להיקרא בשם "חַיָּה" (פירוש 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת תרומה דף קלז ע"א אות א, 'ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה), כי אחרי שתיקנה שרה את חלקה בחטא חוה והיתה מנוּקה ('שם משמואל' פרשת וירא תרע"ג ד"ה וגם לפי ענין הטעם) ממנו מכל וכל, ונשלמה בצדקתה בשלמוּת הראוּי בגיל תשעים, אז היתה ראויה ('באר מים חיים' פרשת וירא סוף ד"ה ולהבין אומרו כעת חיה) ויכולה להוליד את יצחק ('שם משמואל' פרשת וירא תרע"ג ד"ה וגם לפי ענין הטעם) שהיה צריך לצאת זך ונקי מהחטא הקדוּם ('באר מים חיים' פרשת וירא סוף ד"ה ולהבין אומרו כעת חיה).
כאשר השטן בה לבשר לשרה על עקידת יצחק הוא היה רכוב על גבי הגמל. כששׂרה ראתה אותו היא חשבה שהוא שוב פעם בא לפתותה כפי שעשה בזמן חוה שרכב אז על גבי הנחש שהיה בדמות גמל והחטיאה. ומרוב פחד ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה ויקח העבד עשרה גמלים) שנרשם בה בשעה שראתה אותו ('שפתי כהן על התורה' תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה), פרחה נשמתה ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה ד"ה ויקח העבד עשרה גמלים) והיא מתה. הפחד שלה לא היה מפני בשׂורת העקידה חלילה, שהרי היה לה שמחה בזה שה' בחר בבנה להיות מוקרב לפניו בקל וחומר מהאמוריים שהיו מקריבים את בניהם להישרף לעבודה זרה בתופים ובמחולות, כי שרה אמנו איננה היתה קלה בדעתה כשאר הנשים ואברהם היה טפל לה בנבואה. אלא ששׂרה פחדה שמא הוא שוב בא להסיתה לעבירה ולא תוכל לעמוד כנגדו ותגרום מיתה לה ולדורות, לא מיתת העולם הזה שזה כבר נגרם על ידי חוה בחטא הקדמון אלא מיתת העולם הבא ('שפתי כהן על התורה' תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה).
נשמת חוה שהיתה בשרה התגלגלה אחרי פטירתה בתוך רבקה
נשמת חוה שבתוך שרה התגלגלה אחרי פטירתה ברבקה. לכן כשמתה שרה נתבשר אברהם "הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ: אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם: וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל: וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה" (בראשית כב, כ – כג) כי באותו הזמן ממש נולדה רבקה ('מגלה עמוקות' פרשת לך לך דף ח ע"ב ד"ה או אמר במחזה, 'קרית ארבע' לר' רחמים חורי תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה), ו"עד שלא השקיע הקדוש ברוך הוא שִׁמְשָׁהּ של שרה הזריח שִׁמְשָׁהּ של רבקה" ('בראשית רבה' פרשת נח נז, ב) וחזרה שרה למלאוֹת חסרונה ברבקה ('שפתי כהן על התורה' לתלמיד תלמידו של האר"י ז"ל פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה) ולהמשיך את תיקון חוה. וגלגולן נרמז בפסוק "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה" (בראשית כד, סז) שסופי תיבות "שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח" יוצא 'חוה' ('צמח דוד' על התורה למחבר שו"ת בית דוד פרשת חיי שרה ד"ה ויבאה יצחק). וכן נרמז בפסוק "יִדַּעְתָּ שַּׁחַר מְקֹמוֹ" (איוב לח, יב), שהתיבה "שַּׁחַר" ראשי תיבות שרה, חוה, רבקה ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת רי"ש אות ג ד"ה 'רבקה' ועיי"ש פירוש הדברים על דרך הסוד), כי רבקה היא שרה שהיתה חוה ('מגלה עמוקות' חלק א עם פרישׂת שלום פרשת חיי שרה דף מה ד"ה אבל ותמת רמז).
לכן נאמר אחרי פטירת שרה אמנו "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (בראשית כג, א) בכדי לומר שהיא חזרה וחיתה ברבקה, והיה הֲוָיָה לחייה ('שפתי כהן על התורה' לר' מדרכי הכהן מצפת פרשת חיי שרה ד"ה שני חיי שרה) כי גם רבקה היתה צדיקה כמותה ותיקנה את עוון חוה ('צמח דוד' על התורה לר' דוד יצחק אייזק מחבר שו"ת בית דוד פרשת חיי שרה ד"ה ויבאה יצחק) על שנשמתה התגלגלה בתוכה ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת תולדות על הפסוק 'ותאמר לו אמו', 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת תולדות ד"ה לה' לנוכח אשתו, 'עיני העדה' על התורה למחבר ספר 'שבט מוסר' על ספר דניאל דף קל ע"ב ד"ה ויביאה ד' שנים חסרים). וכן נאמר על רבקה "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד, סז) ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה, 'מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת לך לך דף ח ע"ב ד"ה או אמר במחזה) כמו שנאמרה התיבה "וַיְבִאֶהָ" בחוה "וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם" (בראשית ב, כב) ('עיני העדה' על התורה למחבר ספר 'שבט מוסר' על ספר דניאל דף קל ע"ב ד"ה ויביאה ד' שנים חסרים). וכן נרמז שרבקה תיקנה את חוה בפסוק "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כה, כא), שסופי התיבות "לי-הוה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" יוצא 'חוה' ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת תולדות ד"ה לה' לנוכח אשתו, 'עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה או יראה ויעתר, 'לקוטי שושנים' לר' שמשון מאוסטרופולי דף ט ע"ב ד"ה אמרו רז"ל עץ).
בשעה שהתבשר אברהם שמתה שרה אשתו ונולדה רבקה זוגתו של יצחק – הוא ידע שנשמת שרה נכנסה ברבקה. וכמו שהנשמה יצאה משרה על ידי 'עבד' שהוא הס"מ אשר רכב על גמל ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת פרשת חיי שרה ד"ה ויקח העבד עשרה גמלים), מחמת יראתה שלא תקלקל כמו חוה ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י מערכת אלף ערך אבלות אות לא), כך היה צריך להחזיר את נשמתה על ידי עבד הרוכב על גמל. וזה מה שנאמר על אליעזר עבד אברהם "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר: וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת" (בראשית כד, י – יא). לכן אברהם השׁביע את אליעזר עבדו לפני צאתו על מנת שלא 'יחזור' לסוּרוֹ ויחטיא את רבקה שנאמר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: וְאַשְׁבִּיעֲךָ בה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץֹ" (בראשית כד, ב – ג), והעבד אכן נשבע לו על כך שנאמר "וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל הַדָּבָר הַזֶּה" (בראשית כד, ט) ('שפתי כהן על התורה' לר' מרדכי הכהן מצפת מתלמידי תלמידיו של האר"י ז"ל פרשת חיי שרה ד"ה ויקח העבד עשרה גמלים).
רבקה רכבה על הגמל כפי שנאמר "וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ" (בראשית כד, סא) וזה בכדי לרמוז על אותו הנחש הקדמון שהיה כעין גמל ובא הס"מ ורכב עליו לפתוֹת את חוה ולהטיל בה זוהמא, ואילו עתה רבקה 'רוכבת' עליו לכפות אותו תחתיה ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת חיי שרה ד"ה ותרכבנה על הגמלים). כי היות שנשמת שרה היתה בתוך רבקה לכן היא היתה צריכה לרכוב מעל 'הגמל' כלומר למעלה מן השטן, על מה שהוא רצה לכבות את נשמת שרה וגרם לה שמתה מאימתו ('ילקוט דוד' פרשת חיי שרה ד"ה 'למה היתה רבקה' בשם שפתי כהן). וזה הסיבה שרבקה נפלה מהגמל בשעה שראתה את יצחק כפי שנאמר "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל" (בראשית כד, סג – סד) כדי ללמד שבאותה השעה הסתלק צד המוות שהוא הס"מ הרוכב על 'הגמל' ('מגלה עמוקות' עם פרישׂת שלום חלק א' פרשת חיי שרה דף מה ד"ה אבל ותמת רמז). מטעם זה אמרו רבותינו שהרואה גמל בחלומו סימן שנגזרה עליו מיתה משמים והצילוהו ממנה (ראה גמ' ברכות דף נו ע"ב) ('מגלה עמוקות' עם פרישׂת שלום חלק א' פרשת תולדות דף מח ע"ב ד"ה ויהי יצחק בן ארבעים).
כל הנסים שהיו באהל של שרה חזרו עם בואה של רבקה
יצחק הביא את רבקה לאֹהל של שרה אמו לנסות אם יֵרָאוּ בה הסימנים שהיו לאמו כפי שנאמר "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד, סז) ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה בראשית כד, סז ד"ה והנה על פי הדברים) ונרמז בפסוק זה שהיא היתה גלגול של שרה ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה דף יז ע"ב) כי נאמר שהביא אותה "הָאֹהֱלָה" עם אות ה' הידיעה לפי שהיא היתה ממש "שָׂרָה אִמּוֹ" ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה)) וכאילו נאמר בפסוק 'וַיְבִאֶהָ שָׂרָה אִמּוֹ הָאֹהֱלָה' ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה דף יז ע"ב). וחזרו כל הדברים שהיו בזמן שרה ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי תחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה) שגם רמוזים בגמטריא האות ה' היתירה שבתחילת התיבה "הָאֹהֱלָה". ואלו הם חמשה דברים שהיו אז באֹהל – רבקה עצמה ועוד ארבעה דברים שהיו בזמן שרה וחזרו ('אלשיך הקדוש' פרשת חיי שרה בראשית כד, סז ד"ה והנה על פי הדברים) והם הענן שהיה קשור אל פתח האֹהל, הדלתות הפתוחות לרווחה באֹהל, הברכה שהיתה משוּלחת בעיסה, והנר שהיה דולק מליל שבת לליל שבת ('בראשית רבה' ס, טז) כסימן להשראת השכינה באֹהל (זוהר פרשת בראשית דף נ ע"א ד"ה ואי תימא אי הכי, עפ"י זוהר פרשת חיי שרה דף קלג ע"א ד"ה ויביאה יצחק).
וכשרבקה היתה באהל היא עשתה עיסה והפרישה את חלתה בטהרתה כמו שרה אמנו ('בראשית רבה' פרשה ס, טז), לפי שהיתה דומה לשרה בכל מעשיה (זוהר פרשת חיי שרה דף קלג ע"א סוף ד"ה ויביאה יצחק האהלה) ובחסידותה ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת חיי שרה דף קלג ע"א 'לאהל שרה' מהרמ"ק). ואחרי שיצחק ראה שחזרו כל הסימנים שהיו באהל בזמן חייה של שרה אמו ('אלשיך הקדוש' לר' משה אלשיך פרשת חיי שרה בראשית כד, סז ד"ה והנה על פי הדברים) הוא קיים מה שנאמר "וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (בראשית כד, סז) ('צמח דוד' על התורה ר' דוד יצחק אייזק מחבר שו"ת בית דוד בפרשת חיי שרה ד"ה ויבאה יצחק), כי לבד מהאהבה שהיה לו מצד שהיא אשתו, עוד הוסיף לה אהבה מצד שהיא אמו אשר חזרה עתה לביתו. והיתה זו נחמתו על מותה של אמו ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס בתחילת פרשת חיי שרה ד"ה ויהיו חיי שרה) שנאמר "וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ". וכל זה לפי שרבקה היתה דומה לשרה אמו מצד הנשמה שהתגלגלה בה ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן תחילת פרשת חיי שרה דף יז ע"ב).
כיון שיצחק היה הסיבה שבגינה פרחה נשמת אמו שרה לכן הוא זה שהביא את נשמת אמו שהיא רבקה חזרה לאֹהל וכפי שנאמר בפסוק "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה" (בראשית כד, סז), ונרמז בתיבה "הָאֹהֱלָה" שעם הכולל יוצא גמטריא 'אמו'. ונכתב בפסוק פעם נוספת "אִמּוֹ" על מנת לאמת את הענין ('שפתי כהן על התורה' פרשת חיי שרה סוף ד"ה ויקח העבד עשרה גמלים) ושרה רמזה עוד בחייה על שהיא עתידה לחזור בגלגול בתוך רבקה באומרה "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה" (בראשית יח, יב), "אַחֲרֵי בְלֹתִי" – כלומר אחרי מיתתי, "הָיְתָה לִּי עֶדְנָה" – שאחזור בעלמה צעירה, וכפי שתרגם אונקלוס את התיבה "עֶדְנָה" בלשון "עוּלֵימוּ" (ראה 'מצודת ציון' על משלי ל, יט) ('אבקת רוכל' לכטנשטיין כלל יא פרט י שאלה קג ד"ה עיין ויביאה יצחק). וכך גם צורת דיוקנה של רבקה היה כדיוּקן שרה ממש (זוהר פרשת חיי שרה דף קלג ע"א ד"ה רבי יהודה אמר), כלומר שהיה קלסתר פניה של רבקה כקלסתר פניה של שרה ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת חיי שרה ד"ה ואף שאמרנו וד"ה יצחק ורבקה, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תולדות אות לה ד"ה הקדמה שניה). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד