חיפושדלג על חיפוש
בר עליוןדלג על בר עליון
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד

פרשת וארא – גלגולי הנשמות שבדגים


משה רבינו נשלח להזהיר את פרעה מפני מכת דם והודיע לו שבמכה זו גם הדגים שביאוֹר ימותו כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם: לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו ה' אֱלֹקֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר וְהִנֵּה לֹא שָׁמַעְתָּ עַד כֹּה: כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם: וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר" (שמות ז, יד – יח).
ויש להתבונן, מדוע הקב"ה ביקש להודיע כי ימותו כל הדגים הנמצאים ביאוֹר אם ממילא דבר זה צריך לקרות בהפיכת היאוֹר לדם?
הדגים לא אכלו מעץ הדעת בגן עדן ולא קלקלו בדור המבול
גדולת ומעלת הדגים על שאר הבריות היא בהיות בריאתם וקיומם במים שהוא מקום טהור לגמרי, היכן שהטומאה איננה שׁוֹרה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק פ' דף ריט ע"ב ד"ה אולם לעד"ן דמצד). לכן כאשר הקב"ה ברא את בעלי החיים ביום החמישי לבריאה הוא הקדים לברוא את "הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א פרשת בראשית דף ו ע"ב ד"ה 'ויאמר אלקים ישרצו המים') שהם הדגים הגדולים שבים (רש"י בראשית א, כ) וכן את שאר הדגים לפני העופות כפי שנאמר "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִֽינֵהֶם וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב" (בראשית א, כא). ובזה גם הקדים את הדגים לשאר החיות והבהמות ולרֶמֶשׂ האדמה שנבראו רק ביום השישי לבריאה כפי שנאמר בה "וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ וְאֶת הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְאֵת כָּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב" (בראשית א, כה). וכל זה בגלל מעלת הדגים שהיא גבוהה מכולם ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א פרשת בראשית דף ו ע"ב ד"ה 'ויאמר אלקים ישרצו המים').
הדגים לא היו שותפים בקלקול אכילת עץ הדעת טוב ורע של אדם וחוה בשונה מכל שאר מיני בעלי החיים ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת ויקהל אות ד ד"ה קריבו שושבינין) כפי שנאמר על חוה "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל" (בראשית ג, ו), שריבוי התיבה "גַּם" בא ללמד כי חוה האכילה באותה השעה גם את הבהמות והחיוֹת והעופות וכולם שמעו לה ('בראשית רבה' יט, ה וראה שם שרק 'עוף החוֹל' לא אכל), אך היא לא האכילה את מין הדגים לפי שהם היו מכוסים אז במים ('פרי צדיק' פרשת ויקהל אות ד ד"ה קריבו שושבינין). ומטעם זה אין בדגים הטהורים שום ערבוב של טוב ורע הנגרם מעץ הדעת ('פרי צדיק' פרשת אמור אות ו ד"ה וקדשתו מכל הזמנים) ולא צריך בהם שום בירור ('פרי צדיק' לפרשת ויקהל אות ד ד"ה קריבו שושבינין), בשונה משאר הבהמות והחיות והעופות שיש בהם איסורי אכילה כמו ה'חֵלֶב' בבהמה או 'גִּיד הַנָּשֶׁה' שבחיה ובבהמה, וכן איסור אכילת 'דם' ו'נבילה' שיש על כל פנים בעופות ('פרי צדיק' פרשת אמור אות ו ד"ה וקדשתו מכל הזמנים).
הדגים גם לא קלקלו בדור המבול, לפי שלא היו בחברתם הרעה של בני האדם הגרים ביבשה והיו רק בתוך הַיַּמִּים. ובני האדם לא ידעו באותה העת לבנות ספינות כדי לנסוע בנהרות וּבַיַּמִּים ולגרום להתפשטות קלקולם, עד שבא נח ועשה תיבה המהלכת על פני המים וממנו למדו כל הדורות אחריו לעשות ספינות (הרמ"ד וואלי על פרשת נח פרק ו על הפסוק 'ואני הנני מביא את המבול'). ולפי שהדגים לא השחיתו דרכם לכן הם לא נמחו במבול ('ארץ החיים' על התהלים לר' אברהם חיים הכהן מזמור קכט על הפסוק 'רבת צררוני מנעורי') כפי שנאמר "וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע" (בראשית ו, יז) אך לא כל אשר במים (הרמ"ד וואלי על פרשת נח פרק ו על הפסוק 'ואני הנני מביא את המבול'). וכן שנאמר "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ" (בראשית ז, כא – כב) אך לא דגים שבים (גמ' קידושין דף יג ע"א, גמ' זבחים דף קיג ע"ב בשם רב חסדא). וכך אש פורענות המבול לא שלט בהם ולא נדונו אפילו במים הרותחין ('בן יהוידע' לר' יוסף חיים מבגדד על גמ' סנהדרין דף קח ע"א ד"ה ולא דגים שבים).
נשמות ישראל הקדושות התגלגלו בתוך דגים ומשם פרו ורבו במצרים
הנשים היהודיות הצדקניות שהיו במצרים רצו להעמיד את עם ישראל, ולהקים ששים רבוא נשמות צבאות ה' ('של"ה הקדוש' בחלק 'מצה שמורה' ד"ה והיא שעמדה וכו' קשה). כי הן ידעו את הסוד שעם ישראל צריכים להיות במספר ששים רבוא על מנת שייצאו ממצרים ויקבלו את התורה (ספר 'תולעת יעקב' לר' מאיר בן גבאי סדר ליל פסח דף לח ע"ב ד"ה שוב אמרו שם), ושאי אפשר לקבלה לולא שיהיו בשלימות של ששים רבוא ('של"ה הקדוש' בחלק 'מצה שמורה' ד"ה והיא שעמדה וכו' קשה). לכן הנשים היו משתדלות בכל עוז להיפקד בפרי בטן וכך להשלים את המניין של ישראל ולמהר את הגאולה (ספר 'תולעת יעקב' סדר ליל פסח דף לח ע"ב ד"ה שוב אמרו שם). וה' סייע בעדן ובשעה שהיו הולכות לשאוב מים כדי לרחוץ לבעליהן ולקשט עצמן ('ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן על התהלים מזמור קכט על הפסוק 'רבת צררוני מנעורי' אות ל) היה ה' מזמן להם בכדיהן דגים קטנים, כאשר חצי מהכד היה מלא במים והחצי השני היה מלא בדגים (גמ' סוטה דף יא ע"ב בשם רב עוירא) קטנים, שיש בכוח אכילתן להפרות ולהרבות את האיש ('ארץ החיים' על התהלים מזמור קכט על הפסוק 'רבת צררוני מנעורי' אות ל).
באותה שעה שלח הקב"ה את נשמות ישראל הקדושות בתוך אותם הדגים שהיו נמצאים במים שהוא מקום טהרה ('של"ה הקדוש' בחלק 'מצה שמורה' ד"ה והיא שעמדה וכו' קשה), וכששאבו הנשים את הדגים בכדיהן אז היו שואבות עמהם גם את נשמות ישראל (פירוש 'מטה אהרן' על 'חלוקא דרבנן' מהשל"ה דף ז ע"א ד"ה בצאת ישראל ממצרים). ואחר כך היו מאכילות את בעליהן באותם הדגים הקטנים, ומתעברות מבעליהן (גמ' סוטה דף יא ע"ב בשם רב עוירא) באותן הנשמות שבדגים (פירוש 'מטה אהרן' על 'חלוקא דרבנן' מהשל"ה דף ז ע"א ד"ה בצאת ישראל ממצרים). וכך ישראל היו רגילים לאכול במצרים מהדגים הקטנים שֶׁהִפְרוּ אותם כפי שאמרו במדבר "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם" (במדבר יא, ה) "אֲשֶׁר נֹאכַל" – לשון הווה כי בכל שעה היו אוכלים דגים במצרים ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת בהעלותך ד"ה וז"ש זכרנו וכו' אשר נאכל). ונשות ישראל היו משתדלות בזה, עד שבני ישראל התרבו למספר ששים רבוא והשכינה היתה שרויה ביניהם, והיו יכולים להיגאל (פירוש 'מטה אהרן' על 'חלוקא דרבנן' שעל השל"ה דף ז ע"א ד"ה בצאת ישראל ממצרים).
ועל זה נאמר "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו" (תהלים קיד, א - ב) כי "בֵּית יַעֲקֹב" אלו הנשים אשר שאבו דגים קטנים (פירוש 'מטה אהרן' על 'חלוקא דרבנן' שעל השל"ה דף ז ע"א ד"ה בצאת ישראל ממצרים) ונעשו להם נִסִּים בדגים הללו ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת בהעלותך ד"ה וז"ש זכרנו וכו' אשר נאכל) עד שהעמידו את צבאוֹת ה' ו"הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו". ועל כך אמרו רבותינו "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים" (ראה גמ' סוטה דף יא ע"ב בשם רב עוירא) (פירוש 'מטה אהרן' על 'חלוקא דרבנן' מהשל"ה דף ז ע"א ד"ה בצאת ישראל ממצרים). ולזה רמז יעקב אבינו כאשר בירך את אפרים ומנשה "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (בראשית מח, טז) שכוונתו כי על ידי "וְיִדְגּוּ" כלומר 'דגים', יבואו נשמות ישראל במצרים וישאבו אותם הנשים בכדיהן, ואז יהיו ישראל "לָרֹב" במספר ששים ריבוא ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויחי אות טו) וייצאו "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית טו, יד) שזה אותן הנשמות ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ד לשבת הגדול דף יד ע"ב ד"ה פש גבן עלי). לכן התיבות "וְיִדְגּוּ לָרֹוב" עם שני הכולל כנגד שתי התיבות יוצא בגמטריא 'ס' רבוא' ('פני דוד' להחיד"א פרשת ויחי אות טו).
בני ישראל הוציאו את כל הנשמות ממצרים כפי שאמרו רבותינו על הפסוק "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות יב, לו) שישראל "עשאוה כמצולה שאין בה דגים" (גמ' ברכות דף ט ע"ב בשם ריש לקיש) והכוונה לנשמות ישראל שיצאו והתבררו כולם ממצרים ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת ז, יז ד"ה ועתה נבאר). וזה הטעם שהקב"ה הודיע במכת דם שהדגים ימותו כפי שנאמר "וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר תָּמוּת וּבָאַשׁ הַיְאֹר וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר" (שמות ז, יח) כדי ללמד כי ישראל כבר הוציאו את כל נצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שהיו בדגים ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת עקב ד"ה ועתה אחל לבאר) והעלו ותיקנו אותן בלי יגיעה וטורח. ועל כך אמרו ישראל "זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם" (במדבר יא, ה) ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת בהעלותך ד"ה זכרנו את הדגה). ובהיות ישראל הולכים במדבר אמרו "וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ" (במדבר יא, ו) כי לא זכו שם להתעבר בנשמות קדוֹשוֹת כמו שקיבלו ב"חִנָּם" בהיותם במצרים ('אהבת יהונתן' הפטרת עקב ד"ה ועתה אחל לבאר).
עיקר מטרת שהותם של ישראל במשך ארבע מאות שנה במצרים היה כדי להוציא את ניצוצי הקדושה של נשמות ישראל. אך למעשה הם ביררו משם את כל הניצוצות הקדושות עוד קודם הזמן על ידי שהיו יולדות ששה בכרס אחת (ראה 'מדרש תנחומא' פרשת שמות אות ה), עד שהשאירו את מצרים "כמצולה שאין בה דגים" (ראה גמ' ברכות דף ט ע"ב בשם ריש לקיש) ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ד לשבת הגדול דף יד ע"ב ד"ה פש גבן עלי) וכפי שנרמז בתיבה "מִצְרַיְמָה" (בראשית מו, כז) שהיא בגמטריא 'שְׁמָמָה' ('חומת אנך' להחיד"א שמות פרק א, א אות ו). לכן ישראל לא היו צריכים להישאר עוד במצרים ולהשלים את ארבע מאות השנה שנגזר עליהם ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ד לשבת הגדול דף יד ע"ב ד"ה פש גבן עלי), ואדרבא אם היו מתעכבים שם עוד היו גורמים גלות ל'שכינה הקדוֹשה'. לפיכך ישראל מיהרו לצאת משם בחיפזון ('מאיר בת עין' לר' מאיר בקייאם על גמ' ברכות פרק קמא דף יג ע"א). וגם נגזר עליהם לא לשוב למצרים היות לפי שאין עוד מה לברר שם ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ד לשבת הגדול דף יד ע"ב ד"ה פש גבן עלי) שכבר נטלו עמהם את כל ניצוצות הקדוּשה בצאתם ממצרים ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת עקב ד"ה ולכך צותה התורה).
נפשות גבוהות מתגלגלות בדגים אך לא של צדיקים גדולים
כאשר יש נפשות גבוהות שחוטאות ונגזר עליהן להתגלגל בבעלי חיים, אזי הן תרדנה להתגלגל דווקא בדגים ('אור החיים הקדוש' בראשית א, כו ד"ה ואומרו וירדו) כי המובחר שבבעלי החיים הוא הדגים, ולפי מעלת ומדרגת הנפשות כך תהיינה גלגוליהן ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת פרשת בלק ד"ה אמנם אמיתות). וזה נרמז בפסוק "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם" (בראשית א, כו), "וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם" – רומז שבאמצעות המעשים יכול האדם לרדת ממדרגה שהיא בחינת אדם למדרגה שהיא בחינת דגים. ושם בגלגול הדגים אין הוא צריך לסבול צער השחיטה ('אור החיים הקדוש' בראשית א, כו ד"ה ואומרו וירדו), כי הדגים נאכלים בלי שחיטה ('פרקי דרבי אליעזר' לר' אליעזר בן הורקנוס פרק תשיעי ד"ה בחמישי השריץ) היות שאינם צריכים לטהר ולזכך את החומר כמו שאר בעלי החיים, כי בריאתם מן המים אשר אינם מקבלים טומאה (פירוש 'ארץ ישראל' על ספר 'ארץ החיים' לר' אברהם חיים הכהן תהלים נ, א). וכל מה שצריכים הדגים הוא שיאספו אותם שנאמר "אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם" (במדבר יא, כב) ובזה הם מותרים לאכילה ולא צריכים לסכין השחיטה ('אור החיים הקדוש' בראשית א, כו ד"ה ואומרו וירדו).
אמנם צדיקים גדולים כמו אלו הנזכרים בתורה בוודאי לא צריכים שום תיקון בדגים ('ישמח משה' לר' משה טייטלבאום הראשון פרשת וירא ד"ה 'והשבתי לפי שעיקר' בתשובה שנתן לחוזה מלובלין. הודפס בשנת תרמז). לכן בדורות הראשונים לא התגלגלו בדגים, כי היו אז רק צדיקים גדולים כמו מתוּשלח וחנוֹך וחבריהם שאינם צריכים להתגלגל כלל. ואילו שאר בני דורם היו רשעים, כך שלא היה אף אדם שהיה ראוי להתגלגל בתוך דגים ('ישמח משה' לר' משה טייטלבאום הראשון פרשת נח ד"ה 'והנה נודע מפי חכמי האמת' הודפס בשנת תרמז). וכך גם היה בימי אברהם אבינו, שבדורו רק המפורסמים שבתורה היו צדיקים כמוהו ואילו שאר בני הדור היו רשעים ועובדי עבודה זרה, לכן לא התגלגלו אז נפשות לתוך דגים. ומטעם זה אברהם אבינו גם לא הביא דגים לסעודה שעשה למלאכים אלא מאכלים אחרים שנאמר "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם" (בראשית יח, ח) לפי שעיקר מטרת הסעודה להעלות ניצוצות ולתקן גלגולים ('ישמח משה' לר' משה טייטלבאום הראשון פרשת וירא ד"ה 'והשבתי לפי שעיקר').
וכן היה בסעודה שעשה יעקב אבינו כאשר באו לפניו לָבָן ובניו שלא הגיש שׁם דגים כפי שנאמר "וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר" (בראשית לא, נד), כי בני הדור ההוא היו רשעים למעט יעקב ובניו שנזכרו בתורה והיו צדיקים גדולים ('ישמח משה' לר' משה טייטלבאום הראשון פרשת וירא ד"ה 'והשבתי לפי שעיקר'). ואף שבדורות מאוחרים החלו כבר להתגלגל בדגים על מנת למרק עבירות קלות, חזר הדבר שוב בדורו של שלמה המלך שלא היו נשמות מגולגלות בדגים, היות שהירח היה במילואו והיה "אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ" (מלכים א' ה, ה) כשהכוונה בזה שבדורו כולם היו נשמות חדשות, ולפיכך לא היה שייך בהם גלגול בדגים. ומטעם זה לא הוגשו דגים בסעודתו הגדולה של שלמה המלך כפי שנראה מהפסוקים המתארים את סעודתו שנאמר "וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה לְיוֹם אֶחָד שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח: עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וּבַרְבֻּרִים אֲבוּסִים" (מלכים א' ה, א – ג) ('ישמח משה' לר' משה טייטלבאום הראשון פרשת וירא ד"ה 'והשבתי לפי שעיקר' בשם החוזה מלובלין).
צדיקים קטנים מתגלגלים בדגים כדי למרק וללבן עוד את נפשם
צדיקים היושבים בגן עדן צריכים לפעמים להתגלגל על איזה דקדוק שלא קיימו ('בני יששכר' מאמרי חודש סיון מאמר ה אות ח"י ד"ה ונראה לפרש). ואף שהדקדוק ההוא אינו מוכרח להתקיים על פי התורה, כי דברי התורה המה המצוות כפשוטן ולפי המקובל בדרכי עשייתם, אלא שיש עוד באותן המצוות גם מצוות נעלמות עד אין חקר, המובנות למשׂכילי מדע בכל דור ודור ('בני יששכר' מאמרי חודש סיון מאמר ה אות ח"י ד"ה אבל הענין הוא), כמו מצוות שעל פי הסוד צריך להיזהר בהם אך לא לפי הפשט ששם אין אזהרה או עונש, והצדיק צריך להתברר גם בזה (עפ"י 'בני יששכר' מאמרי חודש סיון מאמר ה אות ח"י ד"ה 'ונראה לפרש' ועיי"ש שהביא דוגמא למקיים מצות עוֹנה בימות החול ואכמ"ל). אמנם גם כאן הכוונה היא דווקא לצדיקים קטנים ('ישמח משה' לר' משה טייטלבאום הראשון פרשת וירא ד"ה 'והשבתי לפי שעיקר' בתשובה שנתן לחוזה מלובלין, הודפס בשנת תרמז) שרבים מהם (עפ"י 'ארץ החיים' על התהלים מזמור קכט על הפסוק 'רבת צררוני מנעורי) צריכים עוד איזה תיקון מועט ('ליקוטי מהרצ"א למחבר 'בני יששכר' בחלק השמטות דף סט ע"א ד"ה ואשכחנא פתרי) ומירוּק לנפשם ('נחלת בנימן' לר' יצחק בנימן וואלף מצוה קיו דף קנא ע"ב ד"ה זכר תמים יקריבנו) (וראה בספר 'החזיונות' לר' חיים ויטאל חלק א אות כב שהביא מהרח"ו מעשה שהיה בחייו עם איש חכם וצדיק שהתגלגל בדג כדי לתקן חטא קל שנשאר לו עיי"ש באריכות).
אותן נשמות של צדיקים בני תורה ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו חלק שני סימן קד, 'תיקוני תשובה' מהדורא תניינא לגורי האר"י ומשמו של האר"י ז"ל פרק עשירי ד"ה 'וצדיקים בני תורה' ונמצא בסוף ספר 'מאה קשיטה' להרמ"ע מפאנו בדפוס מונקאטש, 'ילקוט ראובני' פרשת בהעלותך ד"ה 'אם חטא אדם' בשם הרמ"ע מפאנו) או ניצוצות מהם ('ידו בכל' למחבר שבט מוסר דף סז ע"ב סימן שפ ד"ה מסכת סנהדרין) מתגלגלים לזמן הקצר ולפעמים רק כרגע ('בני יששכר' מאמרי חודש סיון מאמר ה אות ח"י ד"ה וצריך להתבונן) באחד מדגי הים ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו חלק שני סימן קד, 'תיקוני תשובה' מהדורא תניינא לגורי האר"י ומשמו של האר"י ז"ל פרק עשירי ד"ה 'וצדיקים בני תורה' נמצא בסוף ספר 'מאה קשיטה' להרמ"ע מפאנו דפוס מונקאטש, 'עמק המלך' שער רישא דזעיר אנפין פרק מה דף קנג ע"א טור ב ד"ה שנאמר שופך, 'ילקוט ראובני' פרשת בהעלותך ד"ה 'אם חטא אדם' בשם הרמ"ע מפאנו, 'ליקוטי מהרצ"א' למחבר ספר 'בני יששכר' בחלק השמטות דף סט ע"א ד"ה ואשכחנא פתרי, 'מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' פרשת בראשית דף ו ע"ב ד"ה ויאמר אלקים ישרצו המים, 'בני יששכר' מאמרי חודש סיון מאמר ה אות ח"י ד"ה 'ונראה לפרש', 'נחלת בנימן' לר' יצחק בנימן וואלף מצוה קיו דף קנא ע"ב ד"ה זכר תמים יקריבנו, 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ד אות נב בשם 'ילקוט ראובני') ולא בשום בריה אחרת ('ידו בכל' למחבר שבט מוסר דף סז ע"ב סימן שפ ד"ה מסכת סנהדרין).
הדגים אינם צריכים שחיטה אלא די באסיפתם שהיא מתירה אותם באכילה (זוהר פרשת שמיני דף מב ע"א רעיא מהימנא ד"ה פקודא בתר דא, 'מגלה עמוקות' פרשת בהעלותך דף מב ע"א ד"ה ובר"מ ובתיקונים איתא) כפי שנאמר "אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם" (במדבר יא, כב) ('עמק המלך' שער רישא דזעיר אנפין פרק מה דף קנג ע"א טור ב ד"ה שנאמר שופך) והוא תיקון מועט לטהרתם ('יערות דבש' חלק א' דרוש א לחודש אלול ד"ה והנה אמרו אין בן דוד). ובהוצאתם מן המים אין להם יותר חיוּת והם מתים, אך לא על ידי מלאך המוות. וזה בשונה מכל המיתות האחרות שכולן נעשות על ידי מלאך המוות, ואפילו אם נהרג אדם או בהמה הרי שגמר יציאת הנפש זה על ידו ('ספר הליקוטים' לר' יחיאל מיכאל היילפרין בערך חטאים סעיף נא). ולשון זו של 'אסיפה' נאמרה גם אצל הצדיקים, כמו אצל אברהם "וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית כה, ח) וכן אצל יצחק "וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית לה, כט) וגם אצל יעקב אבינו "וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (בראשית מט, לג) ובא לרמוז על גלגולם של הצדיקים בתוך הדגים ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו חלק שני סימן קד, 'תיקוני תשובה' מהדורא תניינא לגורי האר"י ומשמו של האר"י ז"ל, 'זכר דוד' מאמר ראשון פרק פ' דף ריט ע"ב ד"ה אולם לעד"ן דמצד מעלתם), אף שהאבות עצמם בוודאי לא היו צריכים שום גלגול ('עפ"י ישמח משה' לר' משה טייטלבאום הראשון פרשת וירא ד"ה 'והשבתי לפי שעיקר' בתשובה שנתן לחוזה מלובלין).
ובדבר זה דומים תלמידי חכמים לדגים, לפי שכמו שהדגים אינם נשחטים על ידי מלאך המוות, כך גם תלמידי חכמים ('תיקוני הזוהר' תיקון כא דף נט ע"ב ד"ה ועוד שכינתא, וכן זוהר פרשת כי תצא דף רעח ע"ב ד"ה פקודא בתר דא) שעוסקים בתורת ה' שהיא עץ חיים ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת שמיני דף מב ע"א ב'רעיא מהימנא' מהרמ"ק) אינם צריכים 'שחיטה' בעת המיתה ('תיקוני הזוהר' תיקון כא דף נט ע"ב ד"ה ועוד שכינתא, וכן זוהר פרשת כי תצא דף רעח ע"ב ד"ה פקודא בתר דא). וגם אם הם גרים בחוץ לארץ שאז מותם של הבריות מגיע על ידי מלאך המוות או שגרים בארץ ישראל שאז מותם של הבריות מגיע על ידי חרבו של הבורא ('אור החמה' על זוהר פרשת שמיני דף מב ע"א רעיא מהימנא מהרמ"ק), בכל אופן מותם של תלמידי חכמים מגיע על ידי 'אסיפה' כמו הדגים ('תיקוני הזוהר' תיקון כא דף נט ע"ב ד"ה ועוד שכינתא, וכן זוהר פרשת כי תצא דף רעח ע"ב ד"ה פקודא בתר דא). וזה על ידי שהשכינה נגלית אליהם בסיוע כל הצדיקים שבגן עדן ואז התלמיד חכם גּוֹוֵעַ עצמו מהגשמיות ומתאסף אל עמיו עם השכינה, ואיסופו אל כבוד ה' 'מתרת' אותו ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת שמיני דף מב ע"א רעיא מהימנא מהרמ"ק).
והצדיקים כבר בחייהם נקראים בשם 'דגים' (ראה 'אבות דרבי נתן' פרק מ, ט בשם רבן גמליאל הזקן) ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת צ אות ג בשם 'כלי יקר' לר' שלמה אפרים, 'מעשה רוקח' מסכת תרומות דף י ע"ב ד"ה 'שהצדיקים נקראים', 'טור ברקת' לר' חיים הכהן הלכות יום טוב סימן תקכז אות ח ד"ה 'ועוד ירצה במאמרו', 'גבול בנימין' על התורה פרשת ויקרא דרוש כה דף נ ע"א ד"ה ואמנם טעם). וכמו שהדגים נמצאים בים שהוא מקום טהרה ('אור החמה' על זוהר פרשת שמיני דף מב ע"א רעיא מהימנא מהרמ"ק, 'כסא מלך' לר' שלום בוזאגלו על תיקוני הזוהר תיקון כא דף נט ע"א ד"ה יאסף להם) והוא חיוּתם ('גבול בנימין' על התורה פרשת ויקרא דרוש כה דף נ ע"א ד"ה ואמנם טעם, 'בן יהוידע' על גמ' קדושין דף יג ע"א ד"ה ואלו הכא אפילו), כך תלמידי חכמים נמצאים בים התורה ('אור החמה' על זוהר פרשת שמיני דף מב ע"א רעיא מהימנא מהרמ"ק, 'כסא מלך' לר' שלום בוזאגלו על תיקוני הזוהר תיקון כא דף נט ע"א ד"ה יאסף להם) והיא חיוּתם ('גבול בנימין' על התורה פרשת ויקרא דרוש כה דף נ ע"א ד"ה ואמנם טעם, 'בן יהוידע' על גמ' קדושין דף יג ע"א ד"ה ואלו הכא אפילו). וכמו שאסיפת הדגים מן הים 'מתירה' אותם, כך הפסקת לימוד התורה מפיהם של תלמידי חכמים אוספת אותם מן העולם ('אור החמה' על זוהר פרשת שמיני דף מב ע"א רעיא מהימנא מהרמ"ק והביא שכך היה עם דוד המלך בעת פטירתו עיי"ש) ללא צורך בשחיטה (זוהר פרשת שמיני דף מב ע"א ד"ה 'פקודא בתר' רעיא מהימנא).
אכילת דגים בשבת קודש מתקנת את הנפשות המגולגלות בדגים
תיקון הנפשות הנמצאות בדגים הוא על ידי שֶׁיֵּאָכְלוּ הדגים לכבוד שבת וסעודת מצוה. ולפעמים מתגלגלות הנפשות רגע קט באיזה דג, וכשנאכל תכף נהיה לו תיקון ('בני יששכר' מאמרי חודש סיון מאמר ה מעלת התורה ד"ה וצריך להתבונן). ולכן יש כאלו שנמנעים מלאכול דגים בימות החול היות שאין בהם כוח להעלות את הניצוצות שבדגים, והכל עולה רק בזכות השבת ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן כח הלכות שבת אות ז, 'דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שנדוך מבבל דף פב ד"ה רבא מלח שבוטא). אמנם פעם בשנה כן ניתן לתקן את הנפשות שבדגים גם ביום חול, וזה בערב יום הכפורים שהוא שעת חיתום גזר דין, ואז האכילה היא מצוה מן התורה והיא עת תשובה. וכמו שבאכילות ערב יום הכפורים האדם מתקן את כל אכילות האיסור של כל השנה בנקל מאוד, הרי בוודאי שיוכל לזכות גם בזה להעלות את הנפשות המגולגלות בדגים. וזה הטעם במעשה שהביאו רבותינו על חייט אחד שקנה דג בסכום גדול מאוד של זהובים כדי לאוכלו בערב יום הכפורים, היות שידע מעלת היום ורצה לתקן בו את הנפש שבדג (ראה מקור המעשה ב'בראשית רבה' יא, ד ד"ה אמר רבי תנחומא) ('תורת משה' לחתם סופר בפרשת האזינו לערב יום הכפורים ד"ה מעשה בחייט שקנה דג).
צריך לחזר אחרי דגים לשבת (ראה גמ' שבת דף קיח ע"ב בשם רב שהוא עונג שבת) ('ידו בכל' למחבר שבט מוסר דף סז ע"ב סימן שפד ד"ה 'מסכת סנהדרין' מחכמי הקבלה) דג גדול או דג קטן ('סדר היום' לר' משה בן מכיר הכנת יום השישי לכבוד שבת ד"ה הג' צריך להשתדל) וכפי שנאמר בפיוט לסעודת שבת של האר"י ז"ל "נוּנִין עם רַחְשִׁין" כאשר "נוּנִין" פירושו 'דגים' בגדלים שונים (פירוש 'מנחת יעקב' על פיוט האר"י לשבת קודש בחלק שירי קודש דף י ע"ב ד"ה קריבו שושבינין). ויש לעשות מהדגים תבשיל ('סדר היום' לר' משה בן מכיר הכנת יום השישי לכבוד שבת ד"ה הג' צריך להשתדל) בין רב ובין מעט ('יוסף אומץ' לר' יוסף יוזפא האן נורילינגן ראש הדיינים בפרנקפורט בפרק 'דיני ערב שבת והנהגתו' סעיף תקן וכתב שהוא לפי הקבלה). ואז מי שהוא 'עשיר' בדעת יאכל דגים גדולים כי יכול להוציא מהם את הנצוצות הקדושות, ומי שהוא 'עני' בדעת ועל כן לא יכול להוציא מהדגים הגדולים – יאכל דגים קטנים ('פרי צדיק' על התורה פרשת אמור סוף אות ו ד"ה וקדשתו מכל הזמנים). ומכל מקום בדגים קטנים יש יתרון, לפי שאי אפשר שלא יהיה בכמה דגים איזה ניצוץ אחד שיתוקן על ידי אכילת שבת ('ידו בכל' למחבר שבט מוסר דף סז ע"ב סימן שפד ד"ה 'מסכת סנהדרין' מחכמי הקבלה) ובהם אפשר גם לתקן יותר נשמות מגולגלות מאשר בדגים גדולים ('יוסף אומץ' לר' יוסף יוזפא האן נורילינגן ראש הדיינים בפרנקפורט בפרק 'דיני ערב שבת והנהגתו' סעיף תקן וכתב שהוא לפי הקבלה).
לכן מצוה גדולה לקנות דגים לכבוד שבת קודש ולאוכלם (ספר 'חרדים' פרק לג ד"ה על עוון עריות חמור, 'אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן כח הלכות שבת אות ז, 'תיקוני תשובה' מהדורא תניינא לגורי האר"י ז"ל משמו של האר"י ז"ל פרק עשירי ד"ה 'וצדיקים בני תורה' והובא בסוף ספר 'מאה קשיטה' להרמ"ע מפאנו דפוס מונקאטש, 'וימהר אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ד אות נב בשם 'ילקוט ראובני', 'גבול בנימין' חלק א' דרוש ס דף קיו ע"א ד"ה ובשמות רבה, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק פ' דף ריט ע"ב ד"ה אולם לעד"ן דמצד מעלתם, 'חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות אות רכז) בכל שלושת סעודות השבת ('אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן כח הלכות שבת אות ז, 'מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן נב, 'מגלה עמוקות' על התורה מהדורא בתרא פרשת נשא דרוש א ד"ה כלל הדברים שבבשר, 'ילקוט חדש' ערך מצות אות עד, 'ילקוט חדש' בערך 'אכילה ושתיה וענייני הגוף' אות ט, 'יוסף אומץ' לר' יוסף יוזפא האן נורילינגן ראש הדיינים בפרנקפורט בפרק 'דיני ערב שבת והנהגתו' סעיף תקן וכתב שהוא לפי הקבלה) ובפרט בסעודה שלישית (ספר 'חרדים' פרק לג ד"ה על עוון עריות חמור, 'כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו חלק שני סימן קד, 'אור צדיקים' למהר"מ פאפירש סימן כח הלכות שבת אות ז, 'תיקוני תשובה' מהדורא תניינא לגורי האר"י ז"ל משמו של האר"י ז"ל פרק עשירי ד"ה 'וצדיקים בני תורה' דפוס מונקאטש).
ועל ידי אכילת הדגים בסעודות השבת יכול האדם להעלות את נפשות הצדיקים המגולגלות בתוכם ('גבול בנימין' חלק א' דרוש סב דף קיח ע"ב טור ב ד"ה למדנו מכל האמור) חזרה אל מנוחתם (ספר 'חרדים' פרק לג ד"ה על עוון עריות חמור), ובפרט בשעת המנחה של שבת קודש (פירוש 'יואל משה' על מאמר חקור דין להרמ"ע מפאנו חלק שני פרק יז ד"ה ולעתיד לבוא יכשרו יותר) בעת סעודה שלישית. והטעם שאז מסוגלים יותר לתיקון הנפשות שבדגים, משום שהיא עת רצון ו'העין פקוחה' בעליונים להשגיח אז על העולם, בדומה לעינו של הדג שאין לו עפעפיים ועיניו פקוחות תמיד ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו חלק שני סימן קד, 'תיקוני תשובה' מהדורא תניינא לגורי האר"י ז"ל משמו של האר"י ז"ל פרק עשירי ד"ה 'וצדיקים בני תורה', 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ראשון פרק פ' דף ריט ע"ב ד"ה אולם לעד"ן דמצד מעלתם), לכן שעה זו של מנחה בשבת רומזת על דגי הים. וזו הסיבה שהאמורא רבא היה מולח ומכין בעצמו את הדג של שבת (ראה גמ' שבת דף קיט ע"א), כי היה שמח באותו 'הרצון' המתגלה בשבת וביקש לעורר דברים עליונים כך שיושפע הארת תוספת שבת בדג ההוא, אשר יסייע לברר את הניצוצות שבו ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שנדוך דף פב ד"ה רבא מלח שבוטא).
ואם האדם הוא 'בעל נפש' ראויה ('זכר דוד' מאמר ראשון פרק פ דף ריט ע"ב ד"ה אולם לעד"ן דמצד) אז אפשר שיזדמן לו דג שנפש טהורה גנוזה בו ויזכה להשיב אותה בקדוּשה ולהעלוֹתה באותה שעה ('כנפי יונה' להרמ"ע מפאנו חלק שני סימן קד, 'ילקוט ראובני' פרשת בהעלותך ד"ה אם חטא אדם, 'תיקוני תשובה' מהדורא תניינא לגורי האר"י ז"ל משמו של האר"י ז"ל פרק עשירי ד"ה 'וצדיקים בני תורה'), וה' יתברך הוא זה שמזמין דג עם נפש של צדיק לידי אדם כשר כדי שיעלה אותה ('נחלת בנימן' מצוה קיו דף קנא ע"ב ד"ה זכר תמים יקריבנו). ואז זוכה אותו האדם שאוכל את הדג שהנפש של הצדיק נדבקת בו ועוזרת לו בעבודת ה' ('חתם סופר' פרשת בהעלותך על הפסוק 'זכרנו את הדגה'). ואם יש בדג נשמה מעולה אז היא גם מזככת את שִׂכְלוֹ ורעיוֹנוֹ ומנהיגה אותו בדרך ישרה ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת עקב ד"ה ולכך צותה התורה). ואם אדם אכל דג ותיקן את הנשמה שבו, אז כאשר הוא יבוא בעצמו לידי גלגול בדג לאחר פטירתו, הקב"ה ינהג עמו מדה כנגד מדה ויזמן שהדג בו הוא התגלגל יֵאָכֵל על ידי ישראל כשר וצדיק ותתוקן נשמתו ('חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות אות רכז וכתב שהוא על פי הסוד).
משיח בן דוד יבוא כאשר לא יהיו עוד נפשות מגולגלות בדגים
עיקר אכילת החי בעולם הזה הוא לברר 'ניצוֹצוֹת של קדוּשה' מאותם מיני בעלי חיים טהורים (החיד"א בהגהה על ספר 'עיר מקלט' שעל טעמי המצוות סימן קנח וקנט), אשר מתוקנות על ידי ברכה ואכילה כראוי ('אהבת יהונתן' הפטרת בלק ד"ה 'אמנם אמיתות' מהאר"י ז"ל) במשך כל הדורות עד לביאת משיח בן דוד (עפ"י 'יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א דרוש א לחודש אלול ד"ה והנה אמרו אין בן דוד בא). אמנם בזמן בית המקדש היה אפשר לעלות את הנפשות המגולגלות בבעלי החיים גם על ידי הקרבה על המזבח (עפ"י 'נחלת בנימן' לר' יצחק בנימן וואלף מצוה קיו דף קנא ע"ב ד"ה זכר תמים יקריבנו). וזה למעט הנפשות המגולגלות בדגים, כי הדגים היו פסולים להקרבה. והטעם לפסילת הדגים לפי שהקרבת הקרבנות היא מחמת 'נפש האדם' הטמונה בקרבנות כדי לזכותו ולהעלותו להיות גמר דינו באש המזבח. לכן היו צריכים להקריב בקרבנות גם את הַחֵלֶב של הבהמה כמו שנאמר "וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה" (ויקרא ד, כו) כי מוֹשב הנפש הוא בחֵלֶב. אבל צדיק המגולגל בדגים אינו צריך לזה כי צדיק הוא, ורק על דבר מועט התגלגל מחמת שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים הקרובים אליו ('נחלת בנימן' מצוה קיו ע"ב ד"ה זכר תמים יקריבנו) (להרחבה על עניין הקרבנות שבמזבח ראה מאמרינו לפרשת ויקרא – 'הקרבנות בבית המקדש').
אין משיח בן דוד בא עד שיכלו כל 'הנשמות ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א דרוש א לחודש אלול ד"ה והנה אמרו אין בן דוד בא) הישנות' להתגלגל בעולם ('מגלה עמוקות' על התורה מהדורא בתרא פרשת ויחי ד"ה הענין אין בן דוד) ויתוקנו. ובכללם גם כל נשמות הצדיקים שבדגים ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א דרוש א לחודש אלול ד"ה והנה אמרו אין בן דוד בא) עד שייעשה העולם 'כמצולה שאין בה דגים' כפי שהיה במצרים שֶׁכָּלוּ ממנה כל הנשמות המתגלגלות (עפ"י 'מגלה עמוקות' על התורה מהדורא בתרא פרשת ויחי ד"ה הענין אין בן דוד). וזה יקרה על ידי משיח בן יוסף שנקרא גם בשם 'אסף' על שאוסף את כל הניצוצות הנדחוֹת שנותרו ('מגלה עמוקות' על התורה מהדורא בתרא פרשת ויחי ד"ה הענין אין בן דוד) או בזמן מלחמת גוג ומגוג שאז יהיה "רַעַשׁ גָּדוֹל" כדי להוציא לאור את כל הנשמות שנשארו בבעלי החיים ולקבצם ולהחזירם לאיתנם שנאמר "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא בְּיוֹם בּוֹא גוֹג עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה' תַּעֲלֶה חֲמָתִי בְּאַפִּי: וּבְקִנְאָתִי בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל: וְרָעֲשׁוּ מִפָּנַי דְּגֵי הַיָּם וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיַּת הַשָּׂדֶה וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה" (יחזקאל לח, יח - כ). והקדים הפסוק את "דְּגֵי הַיָּם" כי רוב הנשמות מגולגלות בהם ('צוארי שלל' להחיד"א הפטרת שבת וחול המועד סוכות אות א).
ואמרו רבותינו "אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחוֹלה ולא ימצא" (גמ' סנהדרין דף צח ע"א בשם ר' חנינא) לפי שאכילת דגים קטנים מונעת את חולי המעיים ומפרה ומרבה ומבריאה את הגוף ('ראשית חכמה' פרק דרך ארץ דף רכא ע"א ד"ה מעשה בר"ע שהיה לו), וכוונת רבותינו לומר שבאחרית הימים יבקשו דגים לרפואת החולה בנפשו, כדי שיימצא בהם איזה ניצוץ ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' דף סז ע"ב סימן שפ ד"ה מסכת סנהדרין) של נשמה מעולה ('אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת עקב ד"ה ולכך צותה התורה) להבריא אותו, אך לא יימצא ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' דף סז ע"ב סימן שפ ד"ה מסכת סנהדרין, 'אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת עקב ד"ה ולכך צותה התורה). ודבר זה הוא אינו בגדר הרגיל היות שבריבוי הדגים הקטנים שנותנים לחולה בוודאי שיימצא שם איזה ניצוץ לתיקונו. ואם בכל אופן יתברר שלא נמצא בין הדגים הקטנים שניתנו לו לאכול איזה ניצוץ כלשהו הרי זה סימן שכבר נתקנו כל הניצוצות ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' דף סז ע"ב סימן שפ ד"ה מסכת סנהדרין) של הנשמות (עפ"י 'אהבת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ הפטרת עקב ד"ה ולכך צותה התורה) עד שאין עוד ניצוץ נשמה בשום דג. ואז שיושלמו כל הנשמות בתכלית השלימות יבוא משיח בן דוד ('ידו בכל' למחבר 'שבט מוסר' דף סז ע"ב סימן שפ ד"ה מסכת סנהדרין) במהרה בימינו, אמן.

יצירת קשר
עבור לתוכן העמוד