פרשת יתרו – הנהגות קדושת האכילה

פרעה הרשע התחרט על שילוחם של ישראל והחל לרדוף אחריהם עם רכבים רבים שנאמר "וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ: וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ: וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ: וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה: וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן: וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" (שמות יד, ה – י). 

כאשר ים סוף נבקע גם המצריים נכנסו לתוכו עד לרגע שהחליטו לנוּס על נפשם ואז ה' הטביעם לפני שהספיקו לצאת מתוך הים שנאמר "וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם: וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם: וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו: וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד" (שמות יד,  כג – כח).

ויש להתבונן, מה גרם למצריים אשר נכנסו לתוך הים להחליט לנוס על נפשם דווקא בשעה שהם היו נמצאים בתוך ים סוף?

השׂר של מצרים השׁאיל שש מאות מרכבות מהס"מ למרדף אחרי ישראל

כל מעשיו של פרעה הרשע היו בחכמה גדולה כנגד העליונים (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מו ע"ב ד"ה 'ויקח שש מאות' ממהרח"ו). ולאחר שיצאו ישראל ממצרים הוא החליט לרדוף אחריהם, והלך להקריב קרבנות לפני עבודה זרה הנקראת 'בעל צפוֹן' מזל שוֹר שהוא ראש המזלות הצפונית, כפי שנרמז בתיבות "וּפַרְעֹה הִקְרִיב" (שמות יד, י) שהוא לשון קרבן. על ידי כן פרעה הוריד כוחות בקרבנות ונגלה לו השׂר הרוחני של מלכות מצרים ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ שמות יד, י ד"ה ופרעה הקריב) הנקרא בשם 'עוּזָה' (ספר 'ציוני' פרשת בשלח על הפסוק 'ויקח שש מאות רכב בחור'). פרעה ידע כי יש למעלה שש מאות ראשׁים של טומאה מ'המרכבה החיצונה' הנקראים "רֶכֶב בָּחוּר" (שמות יד, ז), והם מכוּונים כנגד שש מאות אלף גברים של ישראל הנמצאים בקוֹדש לבד מנשים וטף. לכן הוא לקח שש מאות רכבים גשמיים כנגד 'המרכבה החיצונית' על מנת להמשיכה עמו למלחמה נגד הקוֹדש ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מו ע"ב ד"ה 'ויגד למלך מצרים' מהרמ"ק).

באותה השעה הלך השׂר הרוחני הממונה על מצרים אל מלאך ס"מ (זוהר פרשת בשלח דף נא סוף ע"א ד"ה ותאנא בההיא) השׂר של אדום (עפ"י 'דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת בשלח ד"ה אמנם אפשר דעל גאולת מצרים) והשאיל ממנו את שש מאות המרכבות של המקטרגים (זוהר פרשת בשלח דף נא סוף ע"א ד"ה ותאנא בההיא) שכולם היו 'קליפוֹת' חיצוֹנוֹת וחיצי חיצוֹנים (ספר 'ציוני' פרשת בשלח על הפסוק 'ויקח שש מאות רכב בחור') כשעל כל מרכבה ומרכבה היו שש מאות מושלים ממונים לקטרג, על מנת לסייע לו (זוהר פרשת בשלח דף נא סוף ע"א ד"ה ותאנא בההיא). ועל כך נאמר "וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (שמות יד, ז) ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף נא ע"ב ד"ה 'כי אימתי אישלים' ממהרח"ו בפירושו השני) כאשר "שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר" הכוונה למרכבות של הס"מ (זוהר פרשת בשלח דף נא סוף ע"א ד"ה ותאנא בההיא, ספר 'ציוני' פרשת בשלח על הפסוק 'ויקח שש מאות רכב בחור', 'שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח על הפסוק 'כתב הרב רבינו מנחם' בשם הריקנאטי).

הס"מ נקרא בשם "בָּחוּר שֹׁדֵד" (ירמיה טו, ח) (הגהות מהרח"ו על זוהר פרשת בשלח דף נא ע"א אות ה) ולכן הוא גם נזכר בפסוק זה בשם "בָּחוּר" שנאמר "וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר" (שמות יד, ז) ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף נא ע"ב ד"ה 'כי אימתי אישלים' ממהרח"ו בפירושו השני). ואין הכוונה בתיבה "בָּחוּר" לכך שהשש מאות רכבים היו 'נבחרים', כי אם כן אז היה כתוב בלשון רבים ולא בלשון יחיד ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מו ע"ב ד"ה 'ור' יצחק' ממהרח"ו). וטעם נוסף לכך שהס"מ נקרא בשם "בָּחוּר" משום שהוא המובחר בכל שׂרי אומות העולם והראש על כולם ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף נא ע"ב ד"ה 'כי אימתי אישלים' ממהרח"ו בפירושו השני). ועל כך אמר הס"מ "אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל" (שמות טו, ט) שה"אוֹיֵב" הוא הס"מ אשר ביקש לרדוף בעצמו כדי להעמיד עליהם את 'עמודי הקליפה' מכל צד של ישראל עד שישיג אותם, לכן התיבה "שָׁלָל" בפסוק היא גמטריא 'עמודי הקליפה' ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח פרשת בשלח דף יט ע"ב ד"ה תמלאמו).

כל השש מאות מרכבות שלקח השר של מצרים מהס"מ נוספו על "רֶכֶב מִצְרָיִם" (שמות יד, ז) הגשמי שלקח איתו פרעה הרשע ('שערי צדק' לר' יוסף גי'קיטילייא דף טז ע"א ד"ה ודע והאמן, ספר 'ציוני' על התורה לר' מנחם ציוני פרשת בשלח על הפסוק 'ויקח שש מאות רכב בחור', 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת בא ד"ה 'ודע והאמן כי כשרדף' בשם הרקנאטי) והם היו מכוונות ממש כנגד שש מאות אלף רגלי הגברים של ישראל שיצאו מארץ מצרים (הרמ"ד וואלי פרשת בשלח פרק יד על הפסוק 'ויקח שש מאות רכב בחור' עיי"ש), כך נמצא כי היו הרבה מאוד מרכבות ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"ב ד"ה 'והרח"ו זלה"ה פי' ת"ח רתיכא' ממהרח"ו) במרדף של  מצרים אחרי בני ישראל. והצטרפו עם הס"מ גם נשותיו מחל"ת ולילי"ת יחד עם מחנותיהן, לכן ראשי תיבות וסופי תיבות הפסוק "תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי" (שמות טו, ט) עם הכולל יוצא גמטריא התיבות 'גם מחל"ת לילי"ת' לפי שגם הן ומחנותיהן רדפו אחרי ישראל ('מעשה רוקח' על התורה לר' אלעזר רוקח פרשת בשלח דף יט ע"ב ד"ה תמלאמו).

הס"מ התחבר עם השׂר של מצרים ('שערי צדק' לר' יוסף גי'קיטילייא דף טז ע"א ד"ה ודע והאמן, ספר 'ציוני' פרשת בשלח על הפסוק 'ויקח שש מאות רכב בחור', רקנאטי על התורה פרשת בשלח ד"ה ובני ישראל, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת בא ד"ה 'ודע והאמן כי כשרדף' בשם הרקנאטי) כאשר הס"מ היה הראש לכל המרכבות ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"ב ד"ה 'והרח"ו זלה"ה פי' ת"ח רתיכא' ממהרח"ו) ועליו נאמר "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (שמות יד, ז)  כי בתיבה "שָׁלִשִׁם" יש רמז אליו, שכאשר עושים את התיבה לפי 'אם למקרא' כלומר מלאה אות י' כך 'שלישם', אז היא יוצאת בגימטריא קטנה 'סמא"ל'. וכן התיבות "כִּי בָא סוּס" (שמות טו, יט) רומזות לס"מ, כי התיבות "בָא סוּס" בגמטריא עם עוד שתים כנגד שתי התיבות יוצא השם 'סמא"ל' ('שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח על הפסוק 'ויקח שש מאות רכב בחור'). והס"מ חשב באותה שעה לעשות לעצמו שֵׁם גדול על ידי הסיוע הרע הזה, כפי שנרמז בתיבות "שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר" (שמות יד, ז), שראשי התיבות יוצא 'שֵׁם רב' (הרמ"ד וואלי פרשת בשלח פרק יד על הפסוק 'ויקח שש מאות רכב בחור'), והוא גם שָׂם לו מטרה להחזיר את ישראל למצרים על מנת לבטלם מקבלת התורה ('מדרש אליהו' למחבר ספר 'שבט מוסר' פרשת בשלח ד"ה בציוני כאשר רדף).

ישראל ראו את מרכבות המקטרגים ואת השר של מצרים רודפים אחריהם

בשעה שהיו ישראל חונים על יד ים סוף, הם ראו כמה המוֹנים של חיילים ומחנות באים כנגדם מלמטה ומלמעלה (זוהר פרשת בשלח דף נב ע"א – ע"ב ד"ה אמר רבי יצחק), כאשר למטה הם ראו את פרעה וכל מחנותיו עם אבני חצים ובליסטראות (זוהר פרשת בשלח דף מז ע"א ד"ה כמה דאוקימנא) ולמעלה הם ראו כמה מקטרגים (זוהר פרשת בשלח דף נב ע"ב ד"ה אמר רבי יצחק) וביניהם את האוֹפנים נושאי מרכבת הס"מ המשמשים גלגלי מרכבתו, שהיו רצים בבהלה ובמהירות גדולה על מנת להשיג את ישראל ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"ב ד"ה 'והרח"ו זלה"ה פי' ת"ח רתיכא' ממהרח"ו) וכולם היו נאספים עליהם (זוהר פרשת בשלח דף נב ע"א – ע"ב ד"ה אמר רבי יצחק).

ישראל ראו את השׂר של מצרים ('רקנאטי על התורה' פרשת בשלח ד"ה ובני ישראל) עוזא ('רבינו בחיי' שמות יד, י ד"ה ועל דרך המדרש, 'שפתי כהן על התורה' לתלמידו דל פרשת בשלח ד"ה וישאו בני ישראל) שהיה פורח באוויר מזויין למלחמה ('רקנאטי' על התורה פרשת בשלח ד"ה ובני ישראל) ורודף אחריהם שנאמר "וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם" (שמות יד, י) (רש"י שמות יד, י ד"ה נסע אחריהם, 'רקנאטי על התורה' פרשת בשלח ד"ה ובני ישראל), ולשון "וַיִּשְׂאוּ" הוא הסתכלות בדבר עליון (הרמ"ד וואלי פרשת בשלח פרק יד על הפסוק 'וישאו בני ישראל את עיניהם'). לכן גם לא נאמר ש"מִצְרַיִם" היה 'רודף' אחרי בני ישראל כי זו לשון השייכת לעם המצרי שרדף אחריהם, אלא נאמר שהוא היה "נֹסֵעַ" אחריהם שזו לשון המתייחסת לשׂר הרוחני ('שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח ד"ה וישאו בני ישראל) אשר נקרא גם בשם "מִצְרַיִם" כשם האוּמה (עפ"י 'אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת בשלח דף נ ע"א ד"ה ויאמר מצרים' ממהרח"ו). זה גם הטעם שנאמר "נֹסֵעַ" בלשון יחיד ולא 'נוסעים' בלשון רבים – כי הוא מתייחס אל השֹר של מצרים ולא לאוּמה המצרית ('רקנאטי' על התורה פרשת בשלח ד"ה ובני ישראל).

כאשר ישראל ראו את השׂר של מצרים הם התייראו ממנו מאוד שנאמר "וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַֽחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד" (שמות יד, י) ('רקנאטי על התורה' פרשת בשלח ד"ה ובני ישראל) ונתרבה אז פחדם (הרמ"ד וואלי שהיה תלמיד חבר להרמח"ל בפירושו על התורה פרשת בשלח פרק יד על הפסוק 'וישאו בני ישראל את עיניהם'). ועוד נודע שאין מנהג המלך להקדים לפני המחנה למלחמה, ואילו פרעה שינה במלחמה הזאת והקדים את עצמו לעמו. זה גרם שגם השׂר הרוחני שלו היה עמו לפני שאר המחנה המצרי כי דרך השׂר לעמוד עם המלך של האוּמה. וכשראו ישראל שהשׂר שינה מהדרך הרגילה והיה נוסע אחריהם ולפני שאר המחנה המצרי – הם רעשו, כי חשבו ששׂרי מעלה באים להילחם עמהם והוא אות כי ה' חזר בו ממחשבתו הטובה עליהם, אחרת הוא לא היה מסכים למלאכו לבוא כנגדם ('אור החיים הקדוש' על התורה לר' חיים בן עטר שמות יד, י ד"ה ופרעה הקריב). וכך ישראל היו בדוחק מכל הצדדים (זוהר פרשת בשלח דף נב ע"ב ד"ה אמר רבי יצחק) וצעקו אל ה' (זוהר פרשת בשלח דף מז ע"א ד"ה כמה דאוקימנא,  זוהר פרשת בשלח דף נב ע"ב ד"ה אמר רבי יצחק).

ישראל היו נתונים בדין קשה ולא היו ראויים מצד מעשיהם להינצל

באותו הלילה שהיו ישראל צריכים לחצות את ים סוף, הקב"ה כינס את הפמליא שלו בעליונים ודן את דינן של ישראל האם יהיו ניצולים מן 'הדין' (זוהר פרשת בשלח דף מז ע"א ד"ה התיצבו וראו). אז בא השר של מצרים ותבע דין לפני הקב"ה ואמר "מדוע אתה רוצה לעשות דין על מצרים ולקרוע את הים לישראל? והרי כל דרכיך דין ואמת, וכולם חייבים לפניך שאלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה, אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים!" (זוהר פרשת תרומה דף קע ע"ב ד"ה 'אלא בזמנא דישראל' וכתב שם שהשר היה נקרא רהב). ועוד טען שיש עליהם גזר דין "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) שעדיין לא השלימו כי יצאו ממצרים רק לאחר מאתים ועשר שנים (עפ"י 'שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח ד"ה עוד אמר מיד מצרים). ועל ידי כך ישראל היו נתונים אז בדין ('אגרא דכלה' פרשת עקב על הפסוק 'אשר עשה לחיל  מצרים') אצל הקב"ה במשך כל אותו הלילה (זוהר פרשת תרומה דף קע ע"ב ד"ה 'והא ישראל הוו נטלי').

השר של מצרים הלך וצרף אליו את הס"מ כדי שגם יקטרג על ישראל ('השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת בשלח ד"ה הענין כשראו) כדרכו, להזכיר עוונותיהם של רבים ויחידים (עפ"י 'השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת בשלח ד"ה ויקח שש מאות רכב בחור) כדי שלא יצילם ה' בנס ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג' פרק כז דף קז ע"א ד"ה ועפ"י אמו"ת הקודם). וכך קטרג הס"מ ואמר "רבונו של עולם וכי לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים שאתה עושה להם נסים?! ('שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח על הפסוק 'ויסע מלאך האלקים') על כן אינם ראויים להיכנס בתוך הים כי אתה צריך לדון אותם כמו המצריים, או שימותו כולם כאחד או שיחזרו כולם למצרים!" והוסיף גם הוא לקטרג על שלא השלימו את הארבע מאות שנה שנגזר עליהם (זוהר פרשת אמור דף קא ע"ב ד"ה והא אתערו חברייא). ואז הס"מ השמיע קולו לשׂר של הים, שהתמלא על ישראל חֵמָה וביקש להטביעם ('שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח על הפסוק 'ויסע מלאך האלקים') כפי שנרמז בפסוק "וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה" (שמות יד, כט) שהתיבה "חֹמָה" היא בכתיב חסר וכביכול כתוב 'חֵמָה' (ראה 'דעת זקנים' לבעלי התוספות פרשת בשלח על הפסוק 'והמים להם חומה') ('דברי שלמה' דרוש לפרשת בשלח ד"ה אמנם אפשר דעל גאולת מצרים).

בדרך כלל מלאך מוזכר בשם הויה כלומר 'מלאך יהו"ה' (עפ"י 'שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח ד"ה 'נחזור למקומנו' מילקוט שמעוני בשם רשב"י), אך המלאך שהלך אחרי ישראל נקרא "מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים" כפי שנאמר "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַֽחֲרֵיהֶם" (שמות יד, יט) וזה לפי ששם "אֱלֹקִים" הוא מדת הדין ('צרור המור' פרשת בשלח ד"ה ויסע מלאך האלקים), ובא ללמד שישראל היו נתונים אז בדין ומדת הדין היתה מקטרגת עליהם ('צרור המור' פרשת בשלח ד"ה ויסע מלאך האלקים) האם יינצלו או יֹאבדו עִם המצריים ('שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח ד"ה 'נחזור למקומנו' מילקוט שמעוני בשם רשב"י, רש"י שמות יד, יט). לכן אמרו רבותינו שהיה 'קשה' לפני הקב"ה קריעת ים סוף (ראה גמ' סוטה דף ב ע"א וכן גמ' פסחים דף קיח ע"א) בגלל שהיה קשה לו לעבור על 'דרך הדין' מחמת הקטרוגים שקטרגו, ולהציל את ישראל (עפ"י זוהר פרשת תרומה דף קע  ע"ב סוף ד"ה אלא בזמנא דישראל וסוף ד"ה מה כתיב ויהי) שלא היו ראויים לכך ('ילקוט חדש' ערך נסים ונפלאות אות כז).

הקב"ה ציוה את ישראל "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד) כלומר שלא יתעוררו כלל מלמטה (זוהר פרשת בשלח דף מז ע"ב ד"ה תא חזי הכא) גם לא בתפילה וצעקה ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מז ע"ב ד"ה 'ת"ח הכא וגומר דיתערון' מהרמ"ק) כי לא לטובה יחשב להם ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מז ע"ב ד"ה 'לא תתערון מלה' מהרא"ג) מפני שמצדם הם לא הגונים. כי אם תעלה התעוררות ישראל מלמטה למעלה הרי שבהכרח תעלה תפילתם דרך העולמות כולם ואז בדרך עליית התפילות יתעוררו עמהם 'החיצונים' לקטרג ותתעורר מדת הדין ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מז ע"ב ד"ה 'ת"ח הכא וגומר דיתערון' מהרמ"ק) כנגדם, היות שהם היו בעלי חטאים כמו המצריים עובדי עבודה זרה ומגדלי בלורית ('רבינו בחיי' שמות יד, יד ד"ה או יאמר ואתם). ועל כך ציוה אותם ה' ואמר "וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" ממש, כלומר שישתקו מפני שעל ידי דיבורם הם קרובים לקלקל ורחוקים מלתקן ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מז ע"ב ד"ה 'ת"ח הכא וגומר דיתערון' מהרמ"ק).

נשמות האבות הקדושים התגלו בים סוף וזכותם עמדה לישראל להינצל

בשעת קריעת ים סוף באו שלושת האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב אל הים ('מאור ושמש' פרשת בשלח ד"ה 'והנה בקריעת ים סוף' בשם הזוהר), והקדימו והתעוררו בתפילה על ישראל שינצלו מן הדין (זוהר פרשת בשלח דף מז ע"א ד"ה התיצבו וראו). ואכן זכותם עמדה להציל את ישראל (זוהר פרשת בשלח דף מז ע"א ד"ה תא חזי הכא) ולבקוע להם את הים ('צרור המור' פרשת בשלח ד"ה ואלו הג' פסוקים הם כנגד האבות). כי זכותם של האבות הוא למעלה בסוד 'כסא הכבוד' ושם אין חולק ואין מקטרג. וכל דבר שנעשה לאדם על ידי זכות אבות הוא טוב, ואין בו כל כך מקטרג כמו דבר שנעשה בבקשה ותפילה שאז יימצאו מקטרגים ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מז ע"ב ד"ה 'ת"ח הכא וגומר דיתערון' מהרמ"ק). ולולא זכות האבות שעמדה אז לישראל הם לא היו ניצולים ('ילקוט חדש' ערך נסים ונפלאות אות כב).

לכן הקב"ה חיכה ולא עשה 'דין' כל הלילה כי ישראל לא היו ראויים לכך, אלא רק שמר עד הבוקר שנאמר "וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם" (שמות יד, כד) כאשר "אַשְׁמֹרֶת" הוא לשון 'שמירה' ('שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח ד"ה וירדפו מצרים), ואז ה' השגיח בזכותו של אברהם אשר השכים בבוקר לעשות רצון קונו שנאמר "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר" (בראשית יט, כז) (זוהר פרשת תרומה דף קע ע"ב סוף ד"ה מה כתיב ויהי באשמרת) ונפרע מהמצריים (עפ"י 'שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח ד"ה 'וירדפו מצרים' עיי"ש). ואם ה' היה עושה דין בלילה אזי הדין היה חוזר כנגד ישראל ('שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח ד"ה וירדפו מצרים). וכן נאמר "וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ" (שמות יד, כז), "לִפְנוֹת בֹּקֶר" – בשעה שאברהם אבינו הקדים לעשות רצון קונו. "לְאֵיתָנוֹ" – כנגד אברהם שנקרא בשם "אֵיתָן" כפי שנאמר עליו "מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי" (תהלים פט, א) (ראה בבא בתרא דף טו ע"א בשם רב). ובזכותו של אברהם ברחו המים מפני ישראל וחזרו על המצריים (זוהר פרשת תרומה דף קע ע"ב סוף ד"ה מה כתיב ויהי באשמרת). ולוּלא שהשגיח הקב"ה בזכותו של אברהם היו כל ישראל נאבדים בים (זוהר פרשת תרומה דף קע ע"ב סוף ד"ה והא ישראל).

גם זכותו של יעקב אבינו עמדה אז לישראל שנאמר "לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל" (תהלים קכד, א) שזהו 'ישראל סבא' כלומר יעקב אבינו (זוהר פרשת בשלח דף מז ע"א ד"ה התיצבו וראו). וכבר באותו היום שיצאו ישראל ממצרים ה' העלה את יעקב אבינו ואמר לו שיקום ויראה בגאולת בניו וכמה גבורות עושה להם. ויעקב היה שם וראה את הכל שנאמר "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם" (שמות יד, לא), כאשר "יִשְׂרָאֵל" הכוונה היא ליעקב אבינו (זוהר פרשת בשלח דף נג ע"א ד"ה וההוא יומא. ראה 'פירוש הרוקח' על התורה פרשת בשלח שער יחיד רבים פרק יד, ל) שהיה שם יחד עם שאר האבות, וכולם עברו עִם ישראל את ים סוף. וזה מה שאומרים כל יום בתפילה "וְיָם סוּף לָהֶם בָּקַעְתָּ וְזֵדִים טִבַּעְתָּ וִידִידִים עָבְרוּ יָם וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתַר" (מתוך ברכות קריאת שמע), "וִידִידִים עָבְרוּ יָם" – אלו הם האבות הנקראים 'ידידים' כפי שנאמר על אברהם אבינו "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי" (ירמיה יא, טו) ('תפארת שלמה' רמזי פסח ד"ה לגוזר ים סוף לגזרים).

כאשר הקב"ה רוצה להשפיל איזו אומה הוא בתחילה משפיל את השר שלה למעלה ואחר כך את האומה למטה שנאמר "יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה" (ישעיה כד, כא). כעין זה היה גם בים שכשרצה ה' לבקוע את הים היה עדיין השר של הים משפיע על הים מלמעלה, לכן הקב"ה קודם השפילו והסירו מממשלתו שנאמר "וַיּוֹלֶךְ ה' אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה" (שמות יד, כא) כשהכוונה בתיבה "הַיָּם" הוא על השר שלו במרומים שהקב"ה הניע אותו "בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה", ואחר כך הסיר ממשלתו והחריבו מכל וכל. וזה מה שנאמר "וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם" (שמות יד, כא) רוצה לומר שׁשׂם את השׂר של "הַיָּם" לחוּרבן, ורק אחר כך בקע את המים. ואין הכוונה לומר שהים עצמו הפך "לֶחָרָבָה" לפי שאז היה צריך להפוך את סדר הפסוק ולהקדים את התיבות "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם". ובהסרת השר נבקעו המים ממילא, לכן לא נאמר 'ויבקע ה' את המים' אלא "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם" מאליהן ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' פרשת בשלח על הפסוק 'ויט משה את ידו' ד"ה ולתרץ הקושיא).

הקב"ה נלחם בעוזא השׂר של מצרים בס"מ השׂר של אדום ובמרכבותיהם

הקב"ה היה צריך להשפיע ממקום גבוה לפעול פעולות נוראות על מנת שיעקרו כמה מלכויות של מצרים ושל אלופי אדום שהיו משועבדים תחת מצרים, בכדי לעקור את כל שש מאות המרכבות של המקטרגים שהשאיל הס"מ לשׂר של מצרים ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מז ע"ב ד"ה 'ויאמר ה' אל משה' ממהרח"ו). באותה השעה הקב"ה לבש 'לבוש מלחמה' מצד הגבורה על מנת להילחם עם המרכבות של מצרים ושל ס"מ הרשע ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת בא ד"ה 'ודע והאמן' מהרקנאטי, 'שערי צדק' לר' יוסף גי'קיטיליא דף טז ע"א ד"ה ודע והאמן), כך שבשעה שפרעה רדף אחרי ישראל ('רקנאטי' על התורה פרשת בשלח ד"ה ובני ישראל) המלחמה בשמים היתה חזקה ('שערי צדק' לר' יוסף גי'קיטיליא דף טז ע"א ד"ה ודע והאמן, 'שערי אורה' השער השלישי והרביעי הספירה השמינית והשביעית) וגדולה (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת בשלח על הפסוק 'ויקח שש מאות רכב בחור').

משה רבינו אמר לישראל שיידעו כי לא להם המלחמה אלא לה' ('שערי צדק' לר' יוסף גי'קיטיליא דף טז ע"א ד"ה ודע והאמן). לכן נאמר "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד) ('שערי צדק' לר' יוסף גי'קיטיליא דף טז ע"א ד"ה ודע והאמן, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת בא ד"ה דע והאמן' בשם הרקנאטי). וכן נאמר אז "ה' אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות טו, ג) על המלחמה שהיתה ברקיע ('שערי צדק' לר' יוסף גי'קיטיליא דף טז ע"א ד"ה ודע והאמן). וזה גם סוד מה שאמרו המצריים על ישראל כשהם היו בתוך ים סוף "ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם" (שמות יד, כה) (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת בשלח ד"ה וזהו סוד). ומלחמת השֹרים החיצונים היתה קשה אז היות שישראל היו סרבנים אפילו על הים, שהרי אמרו למשה רבינו "הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם: הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (שמות יד, יא – יב) ('שערי צדק' לר' יוסף גי'קיטיליא דף טז ע"א ד"ה ודע והאמן, ספר 'ציוני' פרשת בשלח ד"ה ולפי שהיו ישראל). ולולא שה' נלחם לישראל במצרים היו המצריים ראויים לנצח ולהתגבר ('ילקוט ראובני' פרשת בשלח יד, כה ד"ה 'ויסר את אופן' מרבינו בחיי).

משה רבינו ראה כי האויבים מאחור והים מלפנים וביקש מה' לדעת לאיזה דרך ייסעו. ומיד שלח הקב"ה את מיכאל השר הגדול והוא נעשה לחומת אש בין ישראל ובין מצרים ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מב ד"ה אמר משה) ולא יכלו מצרים להזיק לישראל בחצים ובאבנים (מהרז"ו על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מב ד"ה שלח מיכאל). ואף שהם היו רצים על מנת לבוא מאחורי ישראל הם לא יכלו בפני האש הגדולה כפי שנאמר "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם" (שמות יד, יט) ('פרקי דרבי אליעזר פרק מב ד"ה אמר משה) "מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים" – הוא המלאך מיכאל שהלך לאחוריהם (מהרז"ו על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מב ד"ה שלח מיכאל, רד"ל על פרקי דרבי אליעזר פרק מב ד"ה 'הקב"ה שלח מלאך'. אמנם ראה 'רקנאטי' על התורה פרשת בשלח ד"ה 'וסע מלאך האלקים' שכתב כי מלאך האלקים היא השכינה הקדושה) ועל ידי זה נתן זמן ל'מחנוֹת הקדוּשה' לבוא להילחם למעלה עם 'מחנוֹת הטומאה' שבאו לסייע לשׂר של מצרים, כדי שאחרי שהם ייפלו למעלה אז ייפלו גם המחנות למטה ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף נא ע"ב ד"ה 'בגין דאשתכחו' מהרא"ג).

הקב"ה נלחם לישראל בעוזא השׂר של מצרים וגם בס"מ השׂר של אדום (עפ"י 'דברי שלמה' לר' שלמה שלם דרוש לפרשת בשלח ד"ה אמנם אפשר דעל גאולת מצרים). וזה מה שנאמר "וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת" (שמות יד, כה), "אֹפַן" – הוא השׂר הממונה על מצרים (זוהר פרשת בשלח דף נ ע"א ד"ה תא חזי פרעה) ונקרא כך על שם שהוא פונה אליהם בהשגחתו תמיד ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף נ ע"א ד"ה 'אופן דילהון' מהרמ"ק). "מַרְכְּבֹתָיו" – אלו מרכבות פרעה הגשמיות שהושפעו מיד עם הסרת והעברת השׂר של מצרים (זוהר פרשת בשלח דף נ ע"א ד"ה תא חזי פרעה) וכן מה שנפרע ה' מהשר של מצרים נרמז בתיבות "וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם" (שמות יד, כד) כי התיבה "מַחֲנֵה" יוצאת בגמטריא 'זה מלאך' ('רבינו אפרים על התורה' פרשת בשלח פרק יד, כד). ועִם מפלת מצרים גם נאמר "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד" (שמות טו, טו), כי "אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב" הם שרי האומות למעלה שבאו לעזרת שׂרו של מצרים, והם הם המרכבות שהס"מ שׂרו של אדום השאיל לשׂר של מצרים, וכשהם ראו את מפלת מצרים הם נבהלו ורעדו ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מט ע"א ד"ה 'ובההוא זמנא' ממהרח"ו).

ה' הסיר גם את הס"מ שהוא ראש לכל המרכבות של הסטרא אחרא, ונאמר עליו "וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת" (שמות יד, כה), כאשר "אֹפַן" מתייחס גם למלאך הס"מ. והיה נקרא בשם זה כי הוא מניע כמו גלגל את כל המרכבות שתחתיו ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"ב ד"ה 'והרח"ו זלה"ה פי' ת"ח רתיכא' ממהרח"ו), וגם נרמז בזה שמו כי "אֹפַן" יוצא בגמטריא שם 'סמא"ל' ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"ב ד"ה 'והרח"ו זלה"ה פי' ת"ח רתיכא' ממהרח"ו, 'צרור המור' פרשת בשלח ד"ה וילך מאחריהם ויבא, 'פירוש הרוקח' פרשת בשלח שער לקט פרק יד, כה ד"ה אפן, 'שפתי כהן על התורה' פרשת בשלח ד"ה וירדפו מצרים). והיות שכל המרכבות העליונות עומדות זו על זו והשׂר שהוא ה"אֹפַן" מנהיג מעליהם ומהווה את העילה והסיבה והחיוּת של כל מרכבות החיצונים, לכן הסרתו מיד השפיע עליהם שנאמר "וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת" ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"ב ד"ה 'גלגלי דרתיכא' מהרא"ג) ואז כל המרכבות של הסטרא אחרא לא זזו מקומם ולא יכלו לרוץ בבהלה לפני ישראל ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מח ע"ב ד"ה 'והרח"ו זלה"ה פי' ת"ח רתיכא' ממהרח"ו).

המצריים ראו שהוכנע והושפל השר של מצרים ומיד נסוּ מפני ישראל

בשעה שהשׂר של מצרים קטרג על ישראל הוא היה בגדלוּת והאומה המצרית הרגישה זאת במזלה, לכן היה רם לבבם והם נכנסו לתוך הים ('אגרא דכלה' פרשת עקב על הפסוק 'אשר עשה לחיל מצרים'). אך כאשר ה' העביר את השׂר הממונה על מצרים כפי שנאמר "וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו" (שמות יד, כה) ראו את זה המצריים שרדפו אחרי ישראל, ומיד אמרו "אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם" (שמות יד, כה) (זוהר פרשת בשלח דף מט ע"א סוף ד"ה ותא חזי בשעתא) כלומר שהמצריים אמרו לנוּס מהמלחמה ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מט ע"א ד"ה 'ויאמר מצרים הנה' מהרמ"ק) כי ראו שה' נלחם "בְּמִצְרָיִם" של מעלה (זוהר פרשת בשלח דף נ ע"א ד"ה ויאמר מצרים, 'רקנאטי' פרשת שלח לך ד"ה ובני ישראל) שהוא השׂר שלהם המכונה בשם "מִצְרָיִם" ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף נ ע"א ד"ה ויאמר מצרים' ממהרח"ו), ושכבר נשבר כוחו ותוקפו למעלה (זוהר פרשת בשלח דף נ ע"א ד"ה ויאמר מצרים) ונשפל ממעלתו ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מט ע"א ד"ה 'ויאמר מצרים' מהרמ"ק). מטעם זה אמרו המצריים "כּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם" ולא אמרו "כּי ה' נִלְחָם בָּנוּ" – היות שדיברו על השׂר שלהם ולא על עצמם ('אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף נ ע"א ד"ה 'א"ר יוסי האי' מהרמ"ק) (להרחבה על שר מצרים ראה מאמרינו לפרשת בא – 'שחיטת העבודה זרה של מצרים').

כאשר נשבר כוחו של השׂר של מצרים למעלה אז נשבר גם כוחם של אומת מצרים למטה (זוהר פרשת בשלח דף נ ע"א ד"ה ויאמר מצרים). והמצריים הרגישו שנפל שׂרם כי מרכבותיהם הגשמיות התנהלו בכובד רב שנאמר "וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת" (שמות יד, כה) ('שערי צדק'  דף טז ע"א ד"ה ודע והאמן, 'ספר הציוני' פרשת בשלח ד"ה 'ויסר את אופן'). ואז הקב"ה הציף עליהם את מי ים סוף והרגם שנאמר "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד" (שמות יד,  כז – כח). ועל אותו היום נאמר "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם" (שמות יד, ל), כשהכוונה על השר של מצרים שעזר לאומתו וקטרג על ישראל, ובאותו היום של קריעת ים סוף הוא נענש והושפל ('ראש דוד' להחיד"א פרשת בשלח דף נד ע"ב ד"ה ובזה יתבאר קראין), כן יאבדו כל אויבך ה', אמן.