פרשת כי תשא – מעלתו של משה רבינו

משה רבנו היה ארבעים יום בהר סיני והצטווה לכתוב את התורה שבכתב כפי שלמד מפי ה' יתברך ואחר כך ללמדה לבני ישראל שנאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל: וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים: וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר" (שמות לד, כז – כט) ('שמות רבה' מז, א - ג, רמב"ן שמות לד, כז).

ויש להבין, מדוע ה' יתברך לא כתב בעצמו את התורה ונתן לישראל אלא ציווה את משה רבינו לכתוב אותה וללמד את עם ישראל?

נשמת משה רבנו היתה בקָנֶה של אדם הראשון ולא חטאה עמו

כל נשמות ישראל היו תלויות בגופו של אדם הראשון ('תפארת שלמה' בראשית על הפסוק 'בראשית וגו' במד"ר בשביל משה, 'תפארת שלמה' בחלק ליקוטים פרשת בהעלותך ד"ה והאיש משה ענו) בכל רמ"ח אבריו ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה ו ד"ה ודע כי אדה"ר מתחלק, 'שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה ג ד"ה דע כי כאשר חטא) ושס"ה גידיו ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה ג ד"ה דע כי כאשר חטא). ובכללם היו גם נשמות הצדיקים התלויות כל אחת באיבר אחר. יש מהן שהיו תלויות במצחו של אדם הראשון, יש מהן בעיניו, יש מהן בחוטמו, יש מהן בפיו, יש מהן באוזנו ('שמות רבה' מ, ג). וכן היו מהן בראשו, בשׂערו, בצוארו ובזרועו ('מדרש תנחומא' פרשת כי תשא סימן יב). והקב"ה הראה לאדם הראשון טרם שנוצר עוד בהיותו גוֹלם, את כל הצדיקים התלויים בגופו ושעתידים לעמוד מזרעו ('שמות רבה' מ, ג, 'מדרש תנחומא' פרשת כי תשא סימן יב).

הנחש הקדמון הסית והדיח להגביר את 'רוח הטומאה' על כל הברוּאים ('ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' ר' יחיאל הייפלרין ערך הבל אות יז ד"ה 'והערב רב היה' בשם הרמ"ע מפאנו) על ידי שהאכיל את חוה מעץ הדעת טוב ורע. ואחר כך כאשר חוה נתנה לבעלה, ועמו גם לכל נשמות הברוּאים שהיו תלויות בגופו ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד רביעי סימן כא, א ד"ה 'והטעם הוא כמו שכתב' בשם הרמ"ע מפאנו), אז אותן הנשמות לא מיחו באדם הראשון ושמעו לעצת חוה ('עמודיה שבעה' עמוד רביעי סימן כז ד"ה 'והטעם למה פירש') לאכול, על אף הציווי של ה' שלא לאוכלו. ובכך הם נהנו ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד רביעי סימן כא, א ד"ה 'והטעם הוא כמו שכתב' בשם הרמ"ע מפאנו) מעץ הדעת טוב ורע ('תפארת שלמה' בחלק ליקוטים בפיוט ליל שבת ד"ה 'קרא למשה מתנה בבית גנזי' כמבואר בספרים) ועברו על 'גזל' ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד רביעי סימן כא, א ד"ה 'והטעם הוא כמו שכתב' בשם הרמ"ע מפאנו), וחטאו ('תפארת שלמה' בחלק ליקוטים פרשת בהעלותך ד"ה והאיש משה ענו) ונטמאו והתערבבו ב'רע' ('עמודיה שבעה' עמוד רביעי סימן כא, א ד"ה 'והטעם הוא כמו שכתב' בשם הרמ"ע מפאנו).

נשמת משה רבינו היתה תלויה בצינור 'קָנֶה' הנשימה של אדם הראשון, אשר אינו נהנה מהאכילה כי הוא משמש רק לקולו של האדם בשׁונה מצינור ה'וֶשֶׁט' המיועד לאכילה ('עמודיה שבעה' עמוד רביעי סימן כז ד"ה 'והטעם למה פירש'). והיה משה נזהר 'שמא יקדים קנה לושׁט' (ראה גמ' תענית דף ה ע"ב) ('מאמר צבאות ה'' להרמ"ע מפאנו חלק א אות יג) ולא טעם באכילת אדם הראשון מאומה ('תפארת שלמה' בחלק ליקוטים בפיוט ליל שבת ד"ה 'קרא למשה מתנה בבית גנזי' כמבואר בספרים), כי לא רצה ליהנות מהאיסור והגזל ('מאמר צבאות ה'' להרמ"ע מפאנו חלק א אות יג, 'עמודיה שבעה' עמוד רביעי סימן כא-א ד"ה 'והטעם הוא כמו שכתב' בשם הרמ"ע מפאנו). ועוד היה אז משה נחבא בגופו של אדם הראשון כפי שנרמז בפסוק "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן" (דברים לג, כא) "מְחֹקֵק" – זה משה רבנו, "סָפוּן" – שהיה נחבא באותה השעה שאכל אדם הראשון מעץ הדעת ('תפארת שלמה' פרשת בראשית ד"ה בראשית וגו' במד"ר בשביל משה, 'תפארת שלמה' בחלק לקוטים פרשת בהעלותך ד"ה והאיש משה ענו), וכך נשמתו לא נהנתה כלל מהאכילה. ונמצא על ידי מעשיו כי "רֵאשִׁית" הציווי של הקב"ה באיסור האכילה היה רק בשבילו ('תפארת שלמה' בחלק לקוטים פרשת בהעלותך ד"ה והאיש משה ענו).

על כך אמר ה' "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב, ז) משום שהיה נאמן ולא רצה ללכת אחרי עצת חוה לאכול מעץ הדעת ולהיכשל בגזל ('מאמר צבאות ה'' להרמ"ע מפאנו חלק א אות יג, 'עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד רביעי סימן כא, א ד"ה 'והטעם הוא כמו שכתב' בשם הרמ"ע מפאנו), אלא קיים את דיבורו של ה' שבו נאמר "וַיְצַו ה' אֱלֹקִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" (בראשית ב, טז – יז). ונמצא כי ציווי זה היה מכוון כנגד משה רבינו שעליו נאמר "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר יב, ג) שהרי על אף שכל הנשמות נהנו מאותה אכילה, נשמת משה רבינו לא נהנתה כלל ('תפארת שלמה' פרשת בראשית ד"ה בראשית וגו' במד"ר בשביל משה). לכן גם בציווי האיסור לא נאמר 'וַיְצַו ה' אֱלֹקִים אֶל הָאָדָם לֵאמֹר' כפי שהיה ראוי אלא נאמר "וַיְצַו ה' אֱלֹקִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר" – כי ה' כיוון "עַל" נשמת משה שהיתה באדם הראשון, על מנת שלפחות הוא יקיים את ציווּיוֹ ולא יתבטלוּ דבריו ('תפארת שלמה' בחלק לקוטים פרשת בהעלותך ד"ה והאיש משה ענו).

כיון שמשה רבינו לא שמע לקול האשה בהיותו בגוף אדם הראשון ועל ידי כן הוא נשאר טוב בלי תערובת רע, לכן ה' הסכים לו לפרושׁ מאשה גשמית היא צפורה שיש בה טוב ורע, כדי להידבק בשכינה הנקראת 'טוֹב'. וכך משה שהיה 'טוֹב' נדבק ב'טוֹב' (ראה גמ' מנחות דף נג תחילת ע"ב) ('עמודיה שבעה' עמוד רביעי סימן כא-א ד"ה 'והטעם הוא כמו שכתב' בשם הרמ"ע מפאנו) ונעשתה לו השכינה כמו 'אשה' ('עמודיה שבעה' עמוד הרביעי סימן כא-א ד"ה וטעם הדבר כי אחר. ראה זוהר פרשת ויחי דף רלו ע"ב ד"ה משה ודאי). אהרן ומרים דיברו על כך שמשה פרשׁ מאשתו כפי שנאמר "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח: וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע ה'" (במדבר יב, א – ב). ועל כך ענה להם ה' "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר יב, ז) וכוונתו שֶׁיָּאֶה ונאה למשה לפרושׂ מאשה, כי הוא היה "נֶאֱמָן" בזמן אדם הראשון ולא נהנה מן הגזל ולא שמע ולא הלך אחרי עצת האשה היא חוה שהאכילה לכל הברואים 'גזל' מעץ הדעת. עם כן "וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה" (במדבר יב, ח) שהרי עשה כדין ('עמודיה שבעה' עמוד רביעי סימן כא-א ד"ה וטעם הדבר וד"ה ובזה תבין למה) והוּתר לו לפרושׁ מאשה ('מאמר צבאות ה'' להרמ"ע מפאנו חלק א אות יג).

נשמת משה רבינו שהיתה בגוף אדם הראשון הצילה את עצמה, אך לא מיחתה כל הצורך בשאר הנשמות. לכן משה רבינו נמסר על ידי פרעה לקוסטינר שיכה בצוארו ('מאמר צבאות ה'' להרמ"ע מפאנו חלק א אות יג). ולצורך כך הביאו סַיִף שאין כמותו ונתנו אותו עשר פעמים על צוארו של משה ('שמות רבה' א, לא), ואז נעשה לו נס וצוארו הפך להיות קשה כמו עמוד של שׁישׁ ('דברים רבה' ב, כט) או כמו מגדל העשוי משן ('שמות רבה' א, לא) של פיל ('מצודת דוד' שיר השירים ז, ה) שנאמר "צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן" (שיר השירים ז, ה). ואחרי שהחרב שלא הזיקה לו ('שמות רבה' א, לא) היא נהפכה על הקוסטינר ('דברים רבה' ב, כט בשם ר' אביתר). ואז ירד מלאך מן השמים שהיה נראה בדמות משה והם טעו בו ותפסו אותו, ומשה רבינו ברח ('שמות רבה' א, לא בשם ר' ינאי, 'דברים רבה' ב, כט בשם בר קפרא). ועל שם הצלה זו קרא משה לבנו "אֱלִיעֶזֶר" שנאמר "וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹקֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה" (שמות יח, ד) (רש"י שמות יח, ד, 'עמודיה שבעה' עמוד רביעי סימן כז ד"ה 'והנה כלל עולה לנו'). הצלתו של משה היתה מדה כנגד מדה על שעשה את רצונו של הקב"ה והיתה נשמתו בצוארו של אדם הראשון כ'אבן דוֹמם' הנעדרת כל הרגשה, כדי שלא ליהנות מאיסור האכילה ('מאמר צבאות ה'' להרמ"ע מפאנו חלק א אות יג).

משה נולד נקי מחטא עץ הדעת כשהוא שלם בגופו ומראהו כמלאך ה'

כאשר נולד משה רבינו נאמר "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" (שמות ב, א – ב), ראתה "כִּי טוֹב הוּא" לפי שהיה כולו 'טוב' ולא פגם כלל באכילת עץ הדעת ('תפארת שלמה' פרשת בראשית ד"ה בראשית וגו' במד"ר בשביל משה) טוב ורע, כך לא היה בו שום פסולת ('שם משמואל' פרשת בחוקותי ד"ה במד"ר כי פועל אדם ישלם לו) על ידי תערובת של 'טוב' עם 'רע' ('תפארת שלמה' רמזי פורים ד"ה לעשות אותם ימי משתה). יופיו של משה היה רב מאוד עד שהכל היו מתאווים לראותו, ומי שראה אותו לא היה מעביר את עצמו ממנו ('שמות רבה' א, כו). משה היה שלם (זוהר פרשת ואתחנן דף רס ע"ב ד"ה אתה החלות להראות את עבדך) בכל גופו, ובכל המעלות ('גבורות ה'' למהר"ל מפראג תחילת פרק שמונה ועשרים ד"ה ויאמר משה אל ה') החל מהיום שנולד (זוהר פרשת נשא דף קלח ע"א אדרא רבא ד"ה 'אבל משה משה') ולא היה אדם שלם כמותו (זוהר פרשת ואתחנן דף רס ע"ב ד"ה אתה החלות להראות את עבדך). לכן כאשר שְׁמוֹ של משה נזכר ברצף פעמיים בפסוק "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (שמות ג, ד) לא ניתן בין התיבות של שׁמו את הסימן הזה ׀ הנקרא 'פַּסֵּק', וזה בכדי לרמוז על שלמותו מתחילת יצירתו ללא הֶפְסֵק (זוהר פרשת נשא דף קלח ע"א אדרא רבא ד"ה 'אבל משה משה' עיי"ש עוד).

משה היה שלם על אף שהיה "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן" (שמות ד, י). וההסבר לכך הוא, כי כשהתינוק נמצא במעי אמו הוא יכול ללמוד את כל התורה כולה היות שהנשמה נבדלת מהגוּף הגשמי. אך בשעה שהנשמה מתחברת לחומריות גופו בעת היציאה מבטן אמו הוא נעשה אדם חי גשמי ועל ידי כך נשכחת ממנו כל התורה, כאשר 'גמר עשייתו' הוא על ידי הכאת המלאך בו. מהחיבור המושלם בין הגוף והנשמה שנעשה על ידי ההכאה בא לאדם 'כוח הדיבור', לכן הכאת המלאך הוא דווקא על פיו של האדם (ראה גמ' נדה דף ל ע"ב). וזה הטעם שמשה רבינו היה חסר את כוח הדיבור למרות שלא היה לו שום פגם גשמי בפה, כי הוא היה נבדל במעלתו הגבוהה ולא נטה אל הגשמיוּת כך שלא היה לו חיבור מושלם בין הנשמה לגוף בעת צאתו לאויר העולם מכוח פעולת הכאת המלאך. ומשום כך גם לא נשכח ממשה רבינו כל מה שלמד בבטן אמו והוא ידע את כל התורה עם לידתו ('גבורות ה'' למהר"ל מפראג פרק שמונה ועשרים ד"ה והכאה הזאת שהוא מכה וד"ה ורמזו דבר זה). אחר כך כשנזדכך גופו של משה על ידי התורה ונתעלה למדרגה רוחנית אז היתה יכולה נשמתו להתחבר עם גופו באופן מושלם והוא השיג גם את 'כוח הדיבור' ('שם משמואל' תחילת פרשת חקת שנת תרע ד"ה 'להבין מדוע נתאחרה') ובאה רפואה ללשונו ('דברים רבה' א, א).

תוארו של משה היה כ'מלאך אלקים' ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מח ד"ה רבי נתנאל) מצד גופו שהיה מזוכך וטהור כעין מלאך ('ברית שלום' על התורה לר' פינחס בן פילטא דף לט ע"א ד"ה וא"כ כך הוא העניין) ומצד פניו שהיו מאירות כאור פני מלאך (רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מח אות לו ד"ה תארו כמלאך אלקים). ומשום כך בצאתו מרחם אמו התמלא כל הבית אוֹרה (ראה גמ' סוטה דף יב ע"א בשם חכמים) ('ולא עוד אלא' למחבר 'שבט מוסר' על פרקי דרבי אליעזר פרק מח ד"ה רבי נתנאל, רד"ל על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מח אות לו ד"ה תארו כמלאך אלקים). וכאשר ראו אבותיו של משה שכך הוא נולד הם קראו את שמו 'יְקוּתִיאֵל' ('פרקי דרבי אליעזר' פרק מח ד"ה רבי נתנאל) כשאר המלאכים שיש אותיות 'א-ל' בשמם כמו מיכאל גבריאל אוריאל, ובכדי להורות על בחינת המלאכוּת שבו על ידי אותיות אלו שבשמו ('ולא עוד אלא' למחבר 'שבט מוסר' על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק מח ד"ה רבי נתנאל. וראה גמ' מגילה דף יג ע"א טעם נוסף בזה). וגם התורה בעצמה קראה למשה רבינו בשם "מַלְאָךְ" שנאמר "וַנִּצְעַק אֶל ה' וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם" (במדבר כ, טז) ('ויקרא רבה' א, א, רש"י במדבר כ, טז, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא סימן לב על הפסוק 'ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו', 'עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת יתרו ד"ה וסיפר הכתוב כי, 'שפתי כהן על התורה' פרשת ואתחנן ד"ה עוד לאמר אמרו, 'השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת וארא ד"ה ועל זה יתבאר פסוק).

ונרמז שמשה רבינו היה מלאך בפסוק "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת" (שמות לא, יח), שראשי התיבות "מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ" או התיבות "אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר" יוצא 'מלאך', כי משה נקרא מלאך. וכך היה גם עם יתרו שנאמר "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם" (שמות יח, ח) ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת כי תשא סימן לב על הפסוק 'ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו'), שראשי תיבות "מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל" יוצא 'מלאך' והוא כנגד משה רבינו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת יתרו על הפסוק 'ויספר משה לחותנו את כל' מזולתו). וכן היה עם משה אצל יהושע שנאמר "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם" (במדבר יא, כח), שהתיבה "כְּלָאֵם" היא אותיות 'מלאך' וכאילו יהושע אמר "אדני משה הוא מלאך" ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת בהעלותך על הפסוק 'ויען יהושע בן נון' מזולתו). וזכה משה להיקרא מלאך כי הוא עלה לשמים אל מקום מדוֹר מלאכי מרוֹם וקיבל את התורה והורידה לישראל, וכזאת לא נהיתה בעולם ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת חוקת ד"ה או ירמוז כי הנה).

השכינה לא סרה ממשה רבינו מהיום שנולד (זוהר פרשת וירא דף קכ ע"ב ד"ה ויקרא אליו מלאך, זוהר פרשת שמות דף יא ע"ב ד"ה וילך איש) והיא היתה מדברת דרך גרונו ('אגרא דכלה' פרשת יתרו על הפסוק 'ומשה עלה אל האלקים') ופיו (זוהר פרשת פנחס דף רלב ע"א ד"ה 'מיד דשמעו' רעיא מהימנא), בשונה משאר הנביאים שהיו אומרים מפי עצמם ('ספר הליקוטים' למחבר 'סדר הדורות' ר' יחיאל הייפרין מערכת שכינה ד"ה והנה מעלת משה' מספר נחלת עזריאל) בשם ה' ('אגרא דכלה' פרשת יתרו על הפסוק 'ומשה עלה אל האלקים'). וזה מה שנאמר "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב, ח), לא נאמר "אֲדַבֶּר אֵלָיו" אלא "אֲדַבֶּר בּוֹ" כלומר בתוכו ממש. ולזאת המדרגה בשלימות לא זכה שום אדם זולתו, וגם לא יזכה בה שום אדם ביבשה עד ביאת הגואל, כפי שהעידה התורה "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" (דברים לד, י). לכן אמרו רבותינו "שכל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מַעֲשַׂי לְמַעֲשֵׂי אברהם יצחק ויעקב" (לשון 'תנא דבי אליהו' רבא פרק כה) ולא אמרו "לְמַעֲשֵׂי משה רבנו עליו השלום' כי אי אפשר להגיע למדרגה שלו ('נפש החיים' לר' חיים מוולוזי'ן שער ג פרק יד ד"ה 'והיה הולך וגדול' והלאה).

משה איש האלקים היה ממוצע בין גשמי לרוחני ועל ידי כך הוריד תורה משמים

משה רבינו עלה מִדַּרְגָה לַדַּרְגָה עד שהגיע לרוּם מעלתו ונקרא "אִישׁ הָאֱלֹקִים" שנאמר "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים לג, א) ('של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת נח ד"ה ולענין מה שאמרו שאילו) וכן שנאמר "תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים" (תהלים צ, א) ('מדרש לפירושים' דרוש כז ד"ה ידועים דברי הקדמונים). ונקרא בשם זה לפי שהיה מחציוֹ ולמטה "אִישׁ" ומחציוֹ ולמעלה "אֱלֹקִים" ('דברים רבה' יא, ד בשם רב אבין). והתעלותו למדרגה זו נרמזה בפסוק "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים" (שמות יט, ג) ('באר מים חיים' פרשת יתרו בחלק כתב יד ד"ה וזה שמספר הקרא). ובכוח שתי הבחינות שהיו בו ('זרע שמשון' על התורה לר' שמשון נחמני פרשת זאת הברכה ד"ה ובזה מקושר) הוא היה יכול לדבר למטה עם בני האדם כמו 'איש' וגם לדבק עצמו למעלה כמו 'אלקים' ('עבודת ישראל' לר' מקוזני'ץ על מסכת אבות פרק שלישי ד"ה עקביה מן מהללאל) ולזכוֹת ל'אור הגנוּז' ('זרע שמשון' פרשת זאת הברכה דף קמא ע"ב ד"ה ועוד לפי דרכנו) כפי שהיה ניכר על פניו בשעה שירד מהר סיני שנאמר "וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו" (שמות לד, כח – ל) ('זרע שמשון' פרשת זאת הברכה דף קמא ע"ב ד"ה ואז זכה לקרני ההוד).

לכן משה רבינו היה יכול להוריד את התורה מן השמים בשעת מתן תורה. כי היה צריך דבר שהוא 'ממוּצע' בין גשמי לרוחני על מנת להוריד את התורה הרוחנית משמי מרומים אל העולם הגשמי, ומשה שהיה ממוּצע בין הגשמי לרוחני היה מסוגל לזה. וזה מה שאמר משה לישראל "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם" (דברים ה, ה) כלומר אני עומד בין "ה' וּבֵינֵיכֶם" כדי להיות הממוּצע וְהַמְּחַבֵּר ('באר מים חיים' פרשת יתרו בחלק כתב יד ד"ה ולהבין סדר הקרא' ועיי"ש עוד בדבריו הנפלאים). ישראל לא היו יכולים לקבל בעצמם את התורה אלא על ידי התקשרותם במשה, והוא היה עומד ביניהם ומקבל מהקב"ה ומשפיע להם. ובלעדי הופעת משה רבינו עליהם באוֹרוֹ לא יכלו ישראל לקבל את התורה בשום אופן. לכן ה' ציוה את כל עשרת הדברות בלשון יחיד כגון "לֹא יִהְיֶה לְך" (שמות כ, ג) "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ" (שמות כ, ד) "לֹא תִשָּׂא" (שמות כ, ז) "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יב) להורות על משה רבינו שניתנה לו כללוּת התורה והוא זה שהודיעה ולימדה לישראל ('באר מים חיים' פרשת יתרו ד"ה ואפשר על כן אמר משה).

ולכן התורה גם נקראת על שמו של משה שנאמר "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג, כב) כי עיקר נתינתה היה למשה ('באר מים חיים' פרשת יתרו ד"ה ואפשר על כן אמר משה, 'ערבי נחל' למחבר 'לבושי שרד' על יורה דעה בפרשת בהעלותך דרוש א ד"ה כי זה עניין דבקות) ולזרעו, והוא נהג בה 'טובת עין' ונתנה לישראל (גמ' נדרים דף לח תחילת ע"א בשם רבי יוסי בר' חנינא). וזה הטעם שה' לא כתב בעצמו את התורה ונתנה לישראל, כי אם היה עושה כך אז התורה היתה במדרגה עליונה ואי אפשר היה לה להינתן לשום בן ישראל ולא להשיגה, זולת משה רבינו עליו השלום. לכן ה' נתן תחילה את התורה למשה והוא זה שכתב אותה, ואחר כך היא השתלשלה לישראל על ידו והם יכלו להשיגה. וזהו מה שציוה ה' למשה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל" (שמות לד, כז) ('ערבי נחל' פרשת בהעלותך דרוש א ד"ה כי זה עניין דבקות).

משה רבנו לא פגם באכילת עץ הדעת כאשר היתה נשמתו בתוך גופו של אדם הראשון, ומחמת כן גופו של משה היה קדוש וטהור ומסוגל לעלות לשמים ולהוריד את התורה הקדושה, אשר לזה לא זכה שום אדם בעולם שהרי גם אליהו הנביא שעלה בסערה השמימה השאיר את גופו בעולם הזה כדי להתלבש בו בשעה שהוא מתראה לעולם. וזה מה שישראל אומרים בתפילתם "יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ, כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בּרֹאשׁוֹ נָתַתָּ בְּעָמְדוֹ לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי, שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים הוֹרִיד בְּיָדוֹ" (מתוך תפילת עמידה בשחרית של שבת), כלומר שמשה רבינו צריך לשמוח "בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ" שהיא חלק נשמתו אשר היתה גנוּזה בתוך גופו של אדם הראשון ובה זכה להיקרא "עֶבֶד נֶאֱמָן", ושעל ידי טהרתה מאכילת עץ הדעת הוא נהיה כלי מוּכשר להוריד "שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים" בידוֹ ('תפארת שלמה' בחלק רמזי פורים ד"ה לעשות אותם ימי משתה ושמחה).

ניצוצות ממשה רבינו נכנסות בחכמי ישראל ועל ידן הם מצליחים בתורה

כאשר היה משה רבינו בסיני התגלה לעיניו כל מה שעתיד תלמיד ותיק לומר לפני רבו ('ויקרא רבה' כב, א) ולחדש מתוך תורה שבכתב (ספר 'מתתי-ה' לר' מתתיה ליברמאן משנת תנ"ו פרשת בחקותי דף מו ע"א טור ב ד"ה ואגב יובן) כך שהכל כבר ניתן לו מראש וכפי שנרמז בפסוק "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" (קהלת א, ט), "מַה שֶּׁהָיָה הוּא" – ראשי תיבות 'משה', הוא זה "שֶׁיִּהְיֶה" אחר כך אל שאר החכמים. "וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" – שאין דבר שיוכל תלמיד ותיק לחדש שלא יְדָעוֹ משה, כי מדרגת ישראל הם תחת משה הנקרא "שָּׁמֶשׁ" שהרי "פני משה כפני חמה" (ראה גמ' בבא בתרא דף עה ע"א בשם הזקנים) והם מקבלים ממנו אוֹר כדמיון השמש המאיר ומחלק הארתו אל הירח והכוכבים (זוהר פרשת עקב דף רע"ג ע"א ד"ה וכל סטר מג' אנפי חיון, 'עץ הדעת טוב' לרבינו חיים ויטאל בחלק מאמרים מאמר לנפטר דף י ע"א ד"ה דרך שני אל המאמר), והכל הוא 'הלכה למשה מסיני' ('עץ הדעת טוב' לרבינו חיים ויטאל בחלק מאמרים מאמר לנפטר דף י ע"א ד"ה דרך שני אל המאמר). לכן אין דבר בתורה שאפשר לומר עליו "חדש הוא!" שהרי וודאי היה כבר לעולמים מימות משה רבינו (עפ"י 'ויקרא רבה' כב, א).

עיקר נשמתו של משה רבינו התיישבה אחרי פטירתו כנגד פני ה' ('מחשוף הלבן' לר' יעקב אבוחצירא פרשת קרח על הפסוק 'כי תשיתהו ברכות לעד') ועם זאת יש לה התפשטות בכל דור ודור, בין הצדיקים ('תיקוני הזוהר' תיקון סט דף קיד ע"א ד"ה ואתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא) בעלי ההלכוֹת והקבלוֹת (זוהר פרשת כי תצא דף רפ ע"א ד"ה והאי איהו) תלמידי החכמים שבדור, אשר מקבלים ניצוץ מנשמתו ('אור החיים הקדוש' פרשת תצוה ד"ה עוד ירמוז לצד כי הגיע) שנקשר בנפשם ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א דרוש ח ד"ה ועוד בזה כי כבר פרשו) בשעה שעוסקים בתורה ('כסא מלך' לר' שלום בוזאגלו על תיקוני הזוהר תיקון סט דף קיב ע"א ד"ה בכל צדיק וחכם). ומשה רבינו מאיר בהם מאוֹר תורתו כמו מָשָׁל השמש המאיר בירח (ראה זוהר פרשת בראשית דף לח ע"א ד"ה ועל דא בשגם). וגם בדורות הללו אוֹר התורה המאיר בתלמידי החכמים הוא אור תורת משה רבינו עליו השלום ('אור החמה' על זוהר פרשת כי תצא דף רפ ע"א על ד"ה 'אתעביד חול' מהרמ"ק), ועל ידו מתגלים ומתחדשים בכל עת חידושי תורה לצדיקים ('עבודת ישראל' לר' מקוזני'ץ פרשת כי תשא ד"ה ומשה לא ידע) כי הוא מקור החכמה המדע והתבונה בתורה, שהוא הצינור המקבל את חכמת האלקים ועל ידו מושפע לישראל ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א דרוש ח ד"ה ועוד בזה כי כבר).

לכן נאמר לישראל "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים" (מלאכי ג, כב), כלומר שהם התבקשו רק לזכור את תורתו של משה רבינו שהרי כל מה שעתיד להתחדש כבר נגלה בעבר למשה. ועוד גם מה 'שמחדשים' בכל הדורות בא מכוח נשמת משה רבינו המתפשטת בכל צדיק וצדיק (עפ"י ספר 'מתתי-ה' לר' מתתיה ליברמאן פרשת בחקותי דף מו ע"א טור ב ד"ה ואגב יובן). לכן אמרו רבותינו כי 'משה רבינו לא מת' (ראה גמ' סוטה דף יג סוף ע"ב, וכן זוהר פרשת בראשית דף לח ע"א ד"ה ועל דא בשגם) לפי שנשאר דבוק עם הצדיקים ותלמידי החכמים ('יערות דבש' לר' יהונתן אייבשיץ חלק א דרוש ח ד"ה וזהו מאמר חכמינו זכרונם לברכה). ומה שנאמר "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'" (דברים לד, ה) הכוונה שרק "שָׁם" הוא מת אבל מתוך הקהל הוא לא נאבד ('תפארת שלמה' בחלק לקוטים פרשת וילך ד"ה הן בעודני חי). ומשום כך גם "לֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ" (דברים לד, ו) של משה רבינו (ראה מעשה בגמ' סוטה דף יג ע"ב – יד ע"א) כי הוא 'קבוּר' בין חכמי הדור ('יערות דבש' חלק א דרוש ח ד"ה וזהו מאמר חכמינו זכרונם לברכה). מטעם זה נהגו עם ישראל בכל הדורות לקרוא למשה בשם 'משה רבינו' משום שהוא זה שמאיר את אור התורה בין תלמידי החכמים ('אור החמה' על זוהר פרשת כי תצא דף רפ ע"א על ד"ה אתעביד חול' מהרמ"ק).

זו הסיבה שרבותינו היו קוראים זה לזה בשם 'משה' (ראה גמ' חולין דף צג ע"א שכך קראו לרבא) אף ששמם היה אחר כמו אביי או רבא ('כסא מלך' לר' שלום בוזאגלו על תיקוני הזוהר תיקון סט דף קיב ע"א ד"ה בכל צדיק וחכם), משום שהניצוץ שבהם ('חומת אנך' להחיד"א פרשת תצוה אות ג ד"ה 'ואפשר לרמוז' מהאר"י ז"ל) הוא ממש משה ('אור החיים הקדוש' פרשת תצוה ד"ה עוד ירמוז לצד כי הגיע, ספר 'מתתי-ה' פרשת בחקותי דף מו ע"א טור ב ד"ה ואגב יובן) המדבר בתוך אותו החכם בבחינת נפש הלומדת תורה ('אור החיים הקדוש' פרשת תצוה ד"ה עוד ירמוז לצד כי הגיע). והיו רבותינו אומרים אחד לשני "משה שפיר קאמרת!" (ראה גמ' שבת דף קא ע"ב, גמ' סוכה דף לט ע"א, גמ' ביצה דף לח ע"ב) שפירושו "משה יפה אמרת!" וגם הוא כנגד ניצוץ 'משה' שנכנס בנשמתו ('חומת אנך' להחיד"א על משלי פרק לא ד"ה 'א"נ אפשר' בשם האר"י ז"ל, 'כסא מלך' על תיקוני הזוהר תיקון סט דף קיב ע"א ד"ה בכל צדיק וחכם, 'מעבר יבק' לר' אהרן ברכיה ממודינא 'שפתי רננות' פרק תשעה ועשרים ד"ה 'וממה שבא בהקדמת תקוני הזוהר') באותה השעה ועזר לו לכוון אל האמת ('כסא מלך' על תיקוני הזוהר תיקון סט דף קיב ע"א ד"ה בכל צדיק וחכם). וכן הם ל"ו צדיקים בכל דור ודור הנרמזים בפסוק "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה" (דברים א, א), לפי שדבר זה שיש ל"ו צדיקים שהם גמטריא "אֵלֶּה" – הוא בכל דור ודור ('נחל קדומים' להחיד"א תחילת פרשת דברים אות א מרבינו אלעזר מגרמייזא) ובוודאי שניצוצות ממשה רבינו מתנוצץ בהם ומנהיג אותם מכוח "אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה", והוא מגן עליהם ועוזרם ('נחל קדומים' תחילת פרשת דברים אות א). 

ובפרט חכם שהוא גדול ('חומת אנך' להחיד"א על משלי פרק לא ד"ה 'א"נ אפשר' בשם האר"י ז"ל, 'חומת אנך' להחיד"א פרשת תצוה אות ג ד"ה 'ואפשר לרמוז' מהאר"י ז"ל) בתורה ובמעשים טובים ('שמחת הרגל' לימוד ג דף ז ע"א ד"ה ולפי האמור יש לרמוז) ומופלג בדוֹרוֹ ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת מ אות ז), וגם פָּרוּשׂ מתענוגות בני אדם ובתורת ה' חפצו ('שמחת הרגל' לימוד ג דף ז ע"א ד"ה ולפי האמור יש לרמוז) הרי שיש ניצוץ ממשה רבינו ('חומת אנך' להחיד"א על משלי פרק לא ד"ה 'א"נ אפשר' בשם האר"י ז"ל, 'חומת אנך' להחיד"א פרשת תצוה אות ג ד"ה 'ואפשר לרמוז' מהאר"י ז"ל) בקרבו ('שמחת הרגל' לימוד ג דף ז ע"א ד"ה ולפי האמור יש לרמוז) והוא מאיר בו את אוֹרוֹ ('דברי סופרים' לר' צדוק הכהן מלובלין אות י ד"ה וכן הוא לענין). ואז אותו החכם נעשה מנהיג של הדור וכל שאר החכמים שבדורו נעשים טפלים לו כי הם ענפים שלו ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל על קהלת סימן ג ד"ה עוד פירוש אחר). וצריך להשגיח אליו ולהתבונן להטות אוזן לדברי תוכחתו כמו שהיו בני ישראל עם משה רבינו ('שמחת הרגל' לימוד ג דף ז ע"א ד"ה ולפי האמור יש לרמוז). ומטעם זה יש דין של 'רבוֹ' לכל תלמיד חכם המופלג בדור (ראה שו"ע יו"ד סימן רמד, י) כי יש בקרבו זיו יקרוֹ של משה רבינו רבן של כל ישראל ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת מ אות ז).

מטעם זה ה' מנע את כניסתו של משה רבינו לארץ ישראל, כי אז היה מתקן את הכל ונשמתו לא היתה מתפשטת עוד בישראל. ועל זה אמר לו ה' "הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר" (דברים לד, ד), כלומר "הֶרְאִיתִיךָ" אותך ממש "בְעֵינֶיךָ" מתפשט בכל דור ודור – ועל כן "שָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר" ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת דברים דף קכז ע"א ד"ה ובזה נתרץ קושיה גדולה). ונרמז לו גם בפסוק "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כז, כ), שהתיבה "תְּצַוֶּה" היא לשון 'צוותא' על דרך שנאמר "כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ" (תהלים צא, יא) לומר לו שהוא עתיד להתלוות לְאִשֵּׁי "יִשְׂרָאֵל" הנכבדים ('אור החיים הקדוש' פרשת תצוה ד"ה עוד ירמוז לצד כי הגיע). וכך כל דור שעבר התפשטו בו הרבה ניצוצות ממשה רבינו. ואילו בדורות המאוחרים כמו בדורנו כבר לא נשארו הרבה ניצוצות מבחינת משה רבינו לצדיקי הדור. לכן בדורות ראשונים היו חכמים משתמשים ב'נבוּאה' ובדורות שאחריהם בדרגה פחותה של 'בת קול' משמים, ואילו בדורות מאוחרים כבר לא היה חזיון נפרץ. וזה הטעם שאין עתה לצדיקים הגדולים 'רוּח הקוֹדש' ו'חזיוֹנוֹת' כדרך שהיה לחכמים הראשונים ('אמרי נועם' לר' מדזי'קוב פרשת ויקרא ד"ה בפסוק ואם כל עדת ישראל).

נשמת משה רבינו עתידה להתגלגל במלך המשיח שיגלה את סודות התורה

נשמת משה רבינו עתידה להתגלגל שוב בדור האחרון כפי שנרמז לו על ידי ה' "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם" (דברים לא, טז) ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה כ ד"ה ובזה תבין מש"ה) והוא יהיה הגואל שישראל מחכים לו ('אור החיים הקדוש' דברים ג, כד ד"ה עוד יתבאר על דרך), ויבוא בסוף הגלוּת כפי שנאמר בשעה ששׂמו את משה במים "וַתָּשֶׂם בַּסּוּף" (שמות ב, ג) לרמוז על סוֹף הגלוּת ('זוהר חדש' פרשת יתרו דף מג ע"ב ד"ה 'ובזמנא דייתי' ואתה תחזה. ראה זוהר פרשת בראשית דף כח ע"ב ואנון גרמו). וכפי שגאל את ישראל בתחילה ממצרים כן הוא יגאל אותם בדור האחרון וישיב בנים לגבולם ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת ואתחנן ד"ה ויאמר ה' אלי רב לך, 'אור החיים הקדוש' בראשית מט, יא) ונרמז דבר זה בראשי תיבות הפסוק "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה" (קהלת א, ט) שיוצא התיבה 'משה' ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת וארא ד"ה יהודה אתה יודוך, 'אור החיים הקדוש' דברים ג, כד ד"ה עוד יתבאר על דרך). לכן הוכפל שמו של משה בתורה "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (שמות ג, ד) אחד כנגד הגאולה הראשונה ואחד כנגד הגאולה האחרונה ('השמטות הזוהר' בראשית דף כג ע"ב סימן ה ד"ה בגין כך איהו). וכן נרמז שגואל ראשון הוא הגואל האחרון בפסוק "מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים" (דברים לג, א) שבתחילתו מופיעה התיבה "מֹשֶׁה" וגם בסופי התיבות יוצא התיבה 'משה' ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת זאת הברכה אות ב ד"ה משה).

משה רבינו יהיה מלך המשיח ('לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת ואתחנן ד"ה ויאמר ה' אלי רב לך, 'ספר הלקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויאמר יהודה לתמר כלתו', 'אור החיים הקדוש' פרשת ויחי פרק מט, יא) כמו שהיה צריך להיות בתחילה לוּלא הקלקול בחטא העגל ושבירת הלוחות ('פרי צדיק' פרשת ויקרא ד"ה והנה כל ענין הקרבנות). ובפסוק שנאמר על מלך המשיח "עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מט, י) (רש"י בראשית מט, י ד"ה עד כי יבא שילה) נרמז שובו של משה, כי "שִׁילֹה" גמטריא 'משה' (זוהר פרשת בראשית דף כה ע"ב ד"ה דבר אחר וכל שיח השדה, 'השמטות הזוהר' בראשית דף כג ע"ב סימן ה ד"ה ובגין דבעא, 'השמטות הזוהר' ח"א סימן ה דף רנג ע"א ד"ה ולנח אתגליא, 'ספר הלקוטים' להאר"י ז"ל פרשת וישב על הפסוק 'ויאמר יהודה לתמר כלתו', 'לקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת ואתחנן ד"ה ויאמר ה' אלי רב לך. ראה זוהר פרשת פנחס דף רמו ע"ב ד"ה עד כי יבא שילה וכן 'בעל הטורים' בראשית מט, י ד"ה שילה), ללמד שמשה יהיה אז מֶלֶךְ על ישראל ('ילקוט דוד' פרשת ויחי ד"ה לא יסור שבט מיהודה). וכן נרמזו בפסוק זה גם אבותיו של משה בן עמרם בן קהת בן לוי, כי התיבות "לוֹ יִקְּהַת" הן אותיות 'לוי קהת', וכן התיבה "עַמִּים" היא אותיות 'עמרם' כאשר האות י' מתחלפת באות ר' באחת משיטות החלפת האותיות העולות מספר היצירה ('עץ הדעת טוב' למהרח"ו פרשת וארא ד"ה יהודה אתה יודוך. וראה זוהר פרשת בראשית דף כה ע"ב סוף ד"ה 'דבר אחר וכל שיח השדה'). וכן זה נרמז בתפילה בתיבות 'ישמח משה במתנת חלקו' (מתוך תפילת שחרית של שבת) כי התיבה 'ישמח' היא אותיות 'משיח' ('תפארת שלמה' פרשת בהעלותך ד"ה והאיש משה עניו. וראה 'אור החיים הקדוש' בראשית מט, יא כיצד יישב שגם נשמת דוד המלך תהיה במלך המשיח).

לכן התארכה הגלות עד כה, כי כל זמן שישראל לא עוסקים בתורה ובמצוות אין משה חפץ לגאול עם זה שבטל מן התורה, כי הוא מוכן למלוך על ישראל בתנאי שהם יעסקו בתורה ('אור החיים הקדוש' פרשת תצוה ד"ה ובדרך רמז יתבאר), ואז גם תעמוד להם זכותו לחזור מגלוּתם וליגאל ('זוהר חדש' פרשת בראשית דף יב ע"ב ד"ה תא ואחזי לך, זוהר פרשת כי תצא דף רעח ע"א ד"ה 'אמרו מארי מתניתין' רעיא מהימנא). ומשה רבינו שהוא יהיה המשיח, עתיד לגלוֹת דברי תורה באותיות התורה העליונות והגדולות ('פרי צדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין פרשת ויקרא אות ט ד"ה והנה כל ענין הקרבנות), ולגלות ולחדש בסודות התורה ('תקוני הזוהר' תיקון סט דף קיא ע"ב ד"ה אמר רבי שמעון) העמוקים שעתידים להתגלות ('תפארת שלמה' פרשת ואתחנן ד"ה ואתחנן אל ה' בעת ההיא), וללמד לישראל את כל הנשכחות שבתורה ('יערות דבש' חלק א דרוש יז ד"ה חזו וראו כמה יקר ושבח) כאשר יבקעו כל מעיינות תורתו שנאמר "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה" (משלי ה, טז) (זוהר פרשת כי תצא דף רפ ע"א ד"ה 'דאנת הוא כשמשא' רעיא מהימנא), במהרה בימינו אמן.