פרשת ויקהל – סילוק כוחות הרע בשבת קודש

התורה הזהירה על שמירת השבת שנאמר "שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לה' כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם: בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, טו – יז). והוסיפה התורה ציווי מיוחד על איסור הדלקת אש בשבת שנאמר "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה, ג).

ויש להבין, מדוע התורה הקדושה הזכירה את 'איסור הדלקת האש' בנפרד משאר איסורי עשיית המלאכות שביום שבת קודש?

השבת הראשונה מנעה את יצירת גופם של השׁדים שהיה מביא חורבן 

הקב"ה ברא את צורתם של השדים ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו סוף פרק יג ד"ה ואם מה שאמרנו) כלומר את נשמתם (עפ"י 'בראשית רבה' ז, ה), בראשית הבריאה רגע לפני כניסת שבת קוֹדש ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו סוף פרק יג ד"ה ואם מה שאמרנו). ולא הספיק להיברא להם גופות עד שהתקדש יום השבת ('ילקוט דוד' פרשת בראשית ד"ה 'וכשברא הקב"ה את העולם' בשם הרקנאטי) והם נשארו בלי גוף (עפ"י 'בראשית רבה' ז, ה). וכך השדים היו בריאה גרועה וחסרה מאוד ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו סוף פרק יג ד"ה ואם מה שאמרנו) כי לא התגלמו ונשארו חסרים ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית ב, ג ד"ה וכן רמז בזה) ופגומים (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה תא חזי הני). וזה הטעם שכאשר נרמזו השדים בתיבה "הַיֵּמִם" שבפסוק "הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו" (בראשית לו, כד), נכתבה התיבה כשהיא חסרה את האות י' כנגד חסרונם של השדים מששת ימי בראשית ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית ב, ג ד"ה וכן רמז בזה).

עשיית השדים לא נגמרה ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית ב, ג ד"ה וכן רמז בזה) וכיון שלא הושלמו למטה אז גם לא הושלמו למעלה. ונשארו השדים מכוסים מעיני בני אדם ועומדים להרע להם (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה תא חזי הני). לכן בסוף מעשה עשיית ששת ימי בראשית נאמר "וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, ג) שנכתבה התיבה "לַעֲשׂוֹת" למרות שהיה ראוי להיכתב "אשר עשה אלקים', אלא לימד כי לא נשלמה אז מלאכת השדים ונשארו חסרים ('צרור המור' לר' אברהם סבע פרשת בראשית ב, ג ד"ה וכן רמז בזה). ועוד שהתיבה "לַעֲשׂוֹת" פירושה שסיים 'בלי עשייה' גמורה של גוף לשדים, כי האות ל' מתפרש מלשון 'לא' וכמו שדרשו רבותינו בפסוק "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם" (ויקרא ז, לז) כי כל העוסק בתורה אינו צריך לא עוֹלה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם (ראה גמ' מנחות דף קי ע"א בשם רבא) ('אור החמה' על זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה 'ברא אלקים לעשות' מהרמ"ק).

הקב"ה היה יכול לברוא את גופם של השדים מוקדם, וגם אם לא הרי שאין הזמן הסמוך לשבת מעכב את ידו – אלא שבכוונה תחילה ברא את נשמת השדים ביום שישי סמוך לשבת, לפי שרצה כי זכות השבת היא זו שתמנע את בריאת גופותיהם ועל ידי כן לא יחריבו את העולם ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל ליקוטים אות קנה והודפס בירושלים שנת תשס"ח מכתב יד קודשו). וזה נרמז בפסוק "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ" (ישעיה נד, ז) "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ" – סמוך לשבת בבריאת השדים, אך מיד "וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ" עם קדוּשת השבת שמנעה את עשיית גופם (פירוש 'יואל משה' על 'מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו סוף פרק יג ד"ה ואם מה שאמרנו) וגם הוא יתברך שמו הכניס את נשמות השדים שכבר נבראו אל נקב 'תהום רבה' במשך ליל שבת ויום שבת. וכשיצאה קדושת השבת ויצאו וראו השׁדים שעדיין לא הושלמו, הם החלו לשוטט לכל צד כדי להתלבש בגוף אחר, אך לא יכלו (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה בתר דאתבריאו). ומאז השדים בורחים מפני קדושת השבת אל הרי החוֹשך ('צרור המור' פרשת בראשית ב, ג ד"ה ולכן הם בורחים).

כוחות החיצונים נטמנים ומתחבאים ב'תהום רבה' מחמת כבוד השבת 

בכל יום שישי יש התגברות של הס"מ וכל כוחות הרע להתגבר ולשאוֹב מן הקדוּשה. כי ביום שישי של ימי בראשית גבר כוחו של הס"מ לפתות את אדם הראשון, ואז גם סמוך לשבת נבראו השדים ('אור החמה' פרשת ויקהל דף רג ע"א ד"ה 'כדין אתפשט' ממהרח"ו, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"א אות א בשם מהרח"ו). ולצורך כך הס"מ (הגהות מהרח"ו על זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"א אות א, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"א אות א בשם מהרח"ו) הולך ולוקח את כוחם של שבעים שׂרי אומות העולם המושלים בעולם הזה ומדביקם בטומאה כדי להגביר את כוחו ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"א אות א בשם מהרח"ו), ויחד הם נעשים מעין 'מדורת אש' רוחנית הלוהטת מכל הצדדים (זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"א ד"ה תא חזי ביומא שתיתאה). ואז לקראת ערב היא מנסה לעלות למעלה יחד עם עוד 'קליפות' טמאות (זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה תא חזי ביומא עיי"ש בהרחבה) שרוצות לעלות אל הקדוּשה ('טוב הארץ' לר' נתן שפירא על משנה מסכת כלים דף ד ע"ב ד"ה צריך לדעת מה).

באותה שעה ישראל מתקנים את 'כבוד השבת' ('מקדש מלך' לר' שלום בוזגלו על זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה ת"ת ביומא) שהם שולחנות השבת וסעודות השבת (זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה תא חזי ביומא שתיתאה) כל אחד ואחד לפי עניינו, וזה גורם שיוצאת 'שלהבת' אחת שהיא מצד החסד ('מקדש מלך' לר' שלום בוזגלו על זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה ת"ת ביומא) ומתחת כסא הכבוד ('טוב הארץ' לר' נתן שפירא על משנה מסכת כלים דף ד ע"ב ד"ה צריך לדעת מה) ויורדת מלמעלה למטה כדי להכניע את הסטרא אחרא ולהזיק אותה ('טור פטדה' ר' חיים הכהן מארם צובא תלמיד מהרח"ו סימן רמז אות ו ד"ה ועוד אני מדבר) והיא מכה את 'מדוּרת האש' (זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה תא חזי ביומא שתיתאה) שנאמר "אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו" (תהלים צז, ג) ('מקדש מלך' על זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה ורבינו הקדוש, 'דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שנדוך מבבל ליום שישי דף פג ד"ה רבה ע"ה היה יושב על כסאו) ושולטת במדורה אשר נכנעת בפניה ('אור החמה' פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה 'ביומא שתיתתא' מהרמ"ק).

אז השלהבת מורידה את 'מדורת האש' (זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה תא חזי ביומא שתיתאה) ושאר הקליפות, והן נופלות ויורדות ('טוב הארץ' לר' נתן שפירא על משנה מסכת כלים דף ד ע"ב ד"ה צריך לדעת מה) אל נקב (זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה תא חזי ביומא שתיתאה) שהוא מעין חלון ('דרך אמת' לר' חיים ויטאל על הקדמת הזוהר דף יד ע"ב אות ג) ב'תהום רבה' (זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה תא חזי ביומא שתיתאה) שהוא התהום התחתון ביותר והגדול שבשבעת התהומים ונמצא מתחת שבעת הארצות ('אור החמה' פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה 'ואש מתלקחת' מר' חיים ויטאל), ושם נגנזות אותן 'הקליפות' החיצוניות ('דרך אמת' לר' חיים ויטאל על הקדמת הזוהר דף יד ע"ב אות ג, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יב דף סו ע"ב ד"ה יאחרו ההכנה). ועל מקום זה אמר דוד המלך "מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה" (תהלים לו, ז) כי התיבה "תְּהוֹם" היא אותיות 'המות' רחמנא ליצלן ('עמק המלך' לר' נפתלי הירץ שער כדור הטהירו פרק שישי ד"ה הכדור הזה. וספר 'דבר בעתו' ליום השישי דף קכ ד"ה 'ובפרוח רשעים' הביא שה' הוא זה שמקשה את 'הקליפות' כל ערב שבת מחדש כבר אלפי פעמים לנסות לעלות לקדושה, וזה כדי להשמידם ולכלותם מעט מעט וגם להרחיקם הרבה מן הקדושה עיי"ש).

הסטרא אחרא מקטנת את עצמה ונטמנת בנקב 'התהום רבה' במשך כל ליל שבת ויום שבת ('הקדמת הזוהר' דף יד ע"ב ד"ה דהא כדין חמאת) עם כל שאר 'החיצונים' (זוהר פרשת ויקהל דף רה ע"א ד"ה בליליא דשבתא) ושם נסגר עליהם פי התהום שלא ייצאו כל השבת ('טוב הארץ' לר' נתן שפירא על משנה מסכת כלים דף ד ע"ב ד"ה צריך לדעת מה, 'ילקוט ראובני' פרשת יתרו כ, יא אות קעה ד"ה 'ידוע כי רע' בשם 'טוב הארץ'). ועל ידי כן מתבערים 'החיצונים' מכל המדורין ומכל העולמות ('אור החמה' פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה 'ביומא שתיתתא' מהרמ"ק), ובכללם כל הרוחות ורוחות הסערה והשׁדים וכל צד הטומאה שכולם נכנסים לנקב של 'תהום רבה' עם התקדש השבת (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה תא חזי אתקדש יומא) ואין להם אפשרות לשלוט (זוהר פרשת ויקהל דף רה ע"א ד"ה בליליא דשבתא) והם נחים מרוגזם כל יום השבת ('אור החמה' פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה 'ביומא שתיתתא' מהרמ"ק) (ובזוהר פרשת ויקהל דף רה ע"א ד"ה 'בליליא דשבתא' כתב שרק המזיק 'אסימון' רשאי להיות שׁוֹרה בהעלם בליל שבת ואחר כך גם הוא נטמן בנקב 'תהום רבה' עיי"ש. וב'אור החמה' על הקדמת הזוהר דף יד ע"ב ד"ה 'דחד דוכתא' ממהרח"ו שהביא כי הוא שזה שמזיק את בני האדם בלילי שבתות).

לכן כל אדם צריך לרחוץ בערב שבת את פניו ידיו ורגליו במים חמים כי על ידי כן מעוררים את 'השלהבת' ('טור פטדה' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו על שו"ע או"ח הלכות שבת סימן רס אות א ד"ה לרחוץ פניו ידיו ורגליו, 'טור פטדה' הלכות שבת סימן ס אות א ד"ה הנה מבואר מדברי, 'טור פטדה' על שו"ע או"ח הלכות שבת סימן רסז סעיף א ד"ה אין שם נפילת אפים) לצאת ולהוריד את 'מדורת האש' לתוך נקב 'תהום רבה' ('טור פטדה' הלכות שבת סימן ס אות א ד"ה הנה מבואר מדברי) ולהכניע אותה. וגם אם אדם טבל לכבוד שבת צריך לשוב ולרחוץ פניו ידיו ורגליו ('טור פטדה' על שו"ע או"ח הלכות שבת סימן רסז סעיף א ד"ה אין שם נפילת אפים) בחמין, אחרי הטבילה ('מקדש מלך' לר' שלום בוזגלו על זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה ורבינו הקדוש). כי המים הם חסד ומתחממים בשלהבת האש בעולם הזה על ידי כן מתעוררת גם 'השלהבת' מצד החסד העליון לדחות את הקליפות ל'תהום רבה' ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שנדוך בחלק 'ליום השישי' דף קכב ד"ה אחר הטבילה ירחץ). וכך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי בערב שבת שהיו מביאים לו כלי מלא במים חמים והיה רוחץ פניו ידיו ורגליו (ראה גמ' שבת דף כה ע"ב) ('דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שנדוך בחלק 'ליום השישי' דף קכב ד"ה אחר הטבילה ירחץ).

ישראל שְׁמוּרִים בשבת ואין שטן ואין פגע רע שכולם ב'תהום רבה'

כיון שכל הרוחות הרעות והמקטרגים הרעים מסתלקים מהעולם ביום שבת (זוהר פרשת ויקהל דף רה ע"א ד"ה כיון דהאי), לכן לא צריך להתפלל בשבת על השמירה של ישראל (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה תא חזי כד אתקדש) כמו שנוהגים לומר בברכת השכיבנו בתפילת ערבית של ימי החול "ושמוֹר צאתנו ובוֹאנוּ" ('אור החמה' על זוהר פרשת ויקהל דף רה ע"א ד"ה 'וכד אינון' מהרמ"ק) וגם לא לחתום "שוֹמר את עמו ישראל לעד אמן", כי זה נתקן לימי החול שצריכים שמירה מפני 'החיצונים' (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה תא חזי כד אתקדש) היות שהשדים והמקטרגים נמצאים בממשלתם ('רקאנטי' על התורה דף כו ע"כ פרשת וירא ד"ה ובספר היכלות). אך בשבת קודש ישראל כבר שְמוּרִים (זוהר פרשת ויקהל דף רה ע"א ד"ה כיון דהאי) על ידי 'סוכת שלום' (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה תא חזי כד אתקדש) שהיא השכינה הקדוֹשה (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת ויקהל דף רה ע"א ד"ה 'וכד אינון' מהרמ"ק) הפורסת כנפיה עליהם (זוהר פרשת ויקהל דף רה ע"א ד"ה כיון דהאי) ועל העולם ושומרת אותו בכל הצדדים (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה תא חזי כד אתקדש) מכל רע (זוהר פרשת ויקהל דף רה ע"א ד"ה כיון דהאי).

אם האדם מתפלל על השמירה בשבת הרי הוא פוגם בכבוד המלך שנמצא בחברתו ואשר שומר אותו מכל דין ופחד, ומבקש לו שומר אחר ('אור החמה' על זוהר פרשת ויקהל דף רה ע"א ד"ה 'וכד אינון' מהרמ"ק). והוא משל לרועה צאן שכל זמן שהצאן במדבר בין הזאבים אז מתפלל על שמירתם, אבל כאשר הצאן בעיר אינו מתפלל על שמירתן. וכך ישראל אינם צריכים בקשה לשמירתם כשנמצאים תחת ממשלתו יתברך. ואדרבא, אם האדם מתפלל על שמירה בברכת השכיבנו שבתפילת ערבית של שבת אז מוֹרה שהשׂדים והמקטרגים הם בממשלתם ולא הוא יתעלה שמו ('רקאנטי' על התורה דף כו ע"כ פרשת וירא ד"ה ובספר היכלות). לכן בשבת משנים את הנוסח ומבקשים בברכת השכיבנו "וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ וכו' וּפְרֹשׂ עָלֵינוּ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ סֻכַּת שָׁלוֹם בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלַיִם אָמֵן". ומזכירים גם את העיר 'יְרוּשָׁלַיִם' היות שהיא מָדוֹר לשכינה, ומזמינים את השכינה לשרות עמנו ולהגן בעדנו כאמא המגינה על בניה (זוהר פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה תא חזי כד אתקדש).

כל כוחות הדין נעלמים ואינם נראים במנוחת השבת ('אור החמה' פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה 'לברכא על אשא' ממהרח"ו) ואינן יכולים לקטרג ולגרום לישראל שום רעה לפי שכולם שקועים בנקב של 'התהום רבה' ('מנחת יעקב' למהר"י סרוק בביאור שירי קודש לסעודה שניה דף ט ע"ב מובא בספר 'חבל נביאים'). לכן יש צורך גבוה שכל אדם יברך את בניו ובנותיו בליל שבת, כי אין שטן ואין פגע רע שיקטרג על הברכה לפי שכולם כבר נדחו בערב שבת ('מעבר יבק' בחלק שפתי רננות פרק מג ד"ה אמרו בפרק). ועל כך אמרו רבותינו "באה שבת באה מנוחה" (ראה רש"י בראשית ב, ב) והוא בכל העולמות (עפ"י זוהר פרשת בראשית דף כא ע"א ד"ה וביומא דשבתא), כי כל בעלי הדין עוברים ממנה ('שם משמואל' לר' שמואל בורשטיין פרשת ראה שנת תרעד דף צב ד"ה ונאמר דוגמא זו) והקב"ה שולט בה לבדו (זוהר פרשת בראשית דף כא ע"א ד"ה וביומא דשבתא). לכן נאמר על השבת "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם" (שמות לא, יז) כי אין ביום השבת מחיצה של 'קליפות' בין הקב"ה לבין ישראל כדרך של ימי החוֹל ('דבר בעתו' בחלק 'ליום שבת קודש' דף רעג ד"ה ואמר ביני ובין).

הרשעים בגיהנם נחים משריפתם ומהמשחיתים ביום שבת קודש

הקב"ה הבטיח הבטחה עולמית לישראל שהם יהיו שווים אל ההנהגה העליונה שנאמר "שַׁבָּת הִוא לה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם" (ויקרא כג, ג), כי היום הזה הוא שבת בכל העולמות ואפילו בגהינם (הרמ"ד וואלי ויקרא כג על הפסוק 'שבת היא לה'), לפי שכאשר מתגלית קדוּשת השבת ואוֹרה בכל העולמות אזי 'הקליפות' מפחדות מפניה ומתכנסות לנקב של 'התהום רבה'. לכן גם בגהינם מסתלק הדין ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"א ד"ה 'מלכא קדישא' מהרמ"ק) ואש הגהינם לא שולטת בו. וכיון שגם השר של גהינם יורד אל שיפולי התהומות לנקב של 'תהום רבה', לכן כל הממונים בגהינם אין להם עוד רשות וכוח כלל ביום השבת ('אור החמה' פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה 'ואש מתלקחת' ממהרח"ו). וכך אין שטן ואין מזיק שולט ביום השבת, ובכלל זה גם בגהינם שלא שולט ולא שורף ביום הזה (זוהר פרשת עקב דף רעג ע"א ד"ה 'ותרין ככרות בשבת' רעיא מהימנא), כי אִשּׁוֹ נכבית ('טור פטדה' לר' חיים הכהן סימן רנה אות א ד"ה אשר חז"ל הגידו, 'טור פטדה' הלכות שבת סימן שא, יט ד"ה מי שהוא אסור).

הרשעים בגהינם נחים ביום השבת (זוהר פרשת אמור דף צד ע"ב סוף ד"ה אמר רבי יהודה, זוהר פרשת מקץ דף קצז ע"ב ד"ה ועל דא תנינן, זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"א ד"ה בשבתי ובירחי) ויש להם חירות (זוהר פרשת מקץ דף קצז ע"ב ד"ה ועל דא תנינן). ואפילו אותם אלו שיורדים לגהינם ואינם עולים ממנו ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר ראשון פרק ארבעה עשר ד"ה וממה שצריך עוד) שהם 'הבא על אשת איש' ו'המלבין פני חבירו ברבים' ו'המכנה שם רע לחבירו' (גמ' בבא מציעא דף נח סוף ע"ב בשם רבי חנינא) גם להם יש מנוחה ביום השבת. לכן השבת נקראת 'עוֹנג' כי היא תענוג העליונים והתחתונים ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר ראשון פרק ארבעה עשר ד"ה וממה שצריך עוד). ומלאך דוּמָה הממוּנה על הנפשות בגהינם מכריז עם כניסת השבת למשחית "הנח להם לרשעים האלו שינוחו!" ומניחין אותם כל השבת כולה (עפ"י 'נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר ראשון פרק ארבעה עשר ד"ה 'וממה שצריך עוד' הרמב"ן בשער הגמול). ואז נפתחים השערים הפנימיים של גהינם ונשמות הרשעים יוצאות אל השערים החיצוניים (זוהר פרשת ויחי דף רלז ע"ב מההשמטות סימן כא ד"ה תא חזי שבעה מדורין), והן שותות ורוחצות ומצטננות במים ('חיי אברהם' על טעמי המצוות אות קעז בשם רבינו בחיי).

יש בגהינם שלושה משחיתים המושלים תחת יד המלאך דוּמָה ושמם 'משחית' 'אף' ו'חימה', וכל שאר הממונים נמצאים תחתם ועושים דין בנפשותיהם של הרשעים. אותם שלושה משחיתים שולטים כל ימי השבוע מזמן תפלת ערבית ומענישים את הרשעים על שהיו במחשׁך מעשיהם הרעים בעולם הזה, וכיוון שהתחילו בלילה אז גומרים להעניש אותם גם ביום. והרשעים צוֹוחִין ואומרים "ווי! ווי!" ואין מרחם עליהם. התחלת עונשם של הרשעים בגהינם היא משנחשך הלילה ועל כך נאמר "מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת" (שיר השירים ג, ח) ('רקנאטי' על התורה דף כו ע"א פרשת וירא ד"ה ובספר היכלות) שהוא על הפחד שבגהינם ('מדרש תנחומא' פרשת משפטים אות ו בשם רבי יונתן). לכן תיקנו שבכל ימי החול בשבוע יאמרו בתחילת תפילת ערבית פסוק להכניעם "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" (תהלים עח, לח) לפי שכל שלושת המשחיתים נכללים בו "וְלֹא יַשְׁחִית" – כנגד משחית, "וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ" – כנגד אף, "וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ" – כנגד חימה ('רקנאטי על התורה' דף כו ע"א פרשת וירא ד"ה ובספר היכלות).

אך משעה שהתקדש ליל שבת מסתלק הדין מן העולם, וגם לרשעים בגהינם יש מנוחה ומלאכי החבלה אינן שולטים עליהם. לכן לא אומרים בליל שבת את הפסוק "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן" (תהלים עח, לח) ('רקנאטי על התורה' דף כו ע"א פרשת וירא ד"ה ובספר היכלות) כי אין לשלושת המשחיתים רשות ושלטון ביום השבת לייסר את הרשעים ('נשמת חיים' מאמר ראשון פרק ארבעה עשר ד"ה וממה שצריך עוד) שהרי הם כבר הלכו והסתלקו לנקב של 'תהום רבה' קודם כניסת השבת (זוהר פרשת תרומה דף קלה ע"ב ד"ה ואסיר לעמא). ואדרבא אם יאמרו את הפסוק יתעוררו על ידו מלאכי החבלה ('רקנאטי על התורה' דף כו ע"א פרשת וירא ד"ה ובספר היכלות) וישובו למקומם כמו ביום חול (זוהר פרשת תרומה דף קלה ע"ב ד"ה ואסיר לעמא). ועוד יש איסור לאומרו גם מפני כבודו של המלך המגן על הרשעים בשבת, וכדי להורות שהסתלק הדין מן העולם ואין רשות למחבלים לחבל. ומי שבכל אופן אומר בערב שבת את הפסוק "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן" (תהלים עח, לח) הרי הוא טועה גמור ('רקנאטי על התורה' דף כו ע"א פרשת וירא ד"ה ובספר היכלות).

אין מנוחה בגהינם ביום השבת לרשעים שחיללו אותה בעולם הזה

אש הגהינם אינה נכבית בשבת לאותם הרשעים שלא שמרו שבת בעולם הזה (זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"א ד"ה אבל נורא דגיהנם), ועל אף שמלאכי החבלה שובתים בשבת בגהינם ולכן אינם דנים ומכים ומצערים אותם, אך צער אש הגהינם עצמו אינו נח להם ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"א ד"ה 'דינין סלקין' מהרמ"ק) והם נידונים אפילו בשבת ('ראשית חכמה' שער היראה פרק יג מסכת גהינם ד"ה ובזוהר אמר שיש) ואין להם מנוחה ('טור פטדה' על שו"ע סימן רנה אות א ד"ה אשר חז"ל הגידו) לעולמים ('מעבר יבק' בחלק 'שפתי רננות' פרק טל ד"ה ואמרו כי באותו), שתולעתם שבגופם לא מתה בשבת וגם האש שבנפשם לא נכבית בגהינם ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת בראשית דף מח ע"א ד"ה 'ואפי' חייבי גהינם' מהרמ"ק). ואוי לאותם ישראלים מחללי שבתות שאין להם מנוחה אפילו בשבת ('מעבר יבק' בחלק שפתי צדק פרק יב ד"ה ובפרשת תרומה). וכמו שהם לא זכו לשמור את השבת בעולם הזה אלא היו מחללים אותה בפרהסיא כך הם לא שומרים את השבת בעולם העליון ואין להם מנוחה (זוהר פרשת תרומה דף קנב ע"ב ד"ה בשבתי ובירחי).

ישראל הצטוו "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה, ג) כי אם הם מבעירים אש בשבת בעולם הזה אז כנגד מבעירים באש את מקום מושבם בגהינם, שהרי לכל אחד יש מקום אפשרי בגהינם ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כד ד"ה 'רבינו אפרים' בשם אלשיך הקדוש). וזה כוונת הפסוק "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם" שלא תהיו גורמים להבעיר את כל מושבותיכם בעולם הזה ובעולם הבא בסיבת חילול "יוֹם הַשַּׁבָּת" ('עץ הדעת טוב' פרשת ויקהל ד"ה התורה נאמר עליה). לכן הפסוק חזר ושנה דווקא את איסור ההבערה בשבת להגיד כי במעשיו של האדם גורם שמקומו המזומן לו בעליונים יבער ('טור פטדה' סימן רנה אות א ד"ה אשר חז"ל הגידו) אפילו ביום שבת עצמו ('עץ הדעת טוב' פרשת ויקהל ד"ה התורה נאמר עליה). ובזה נמצא שהעושה חֵטְא בשבת חמור יותר מביום חול, כי האש בגיהנם נח בשבת והוא גורם להבעירו ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כד ד"ה 'רבינו אפרים') לכן גם עונשו יהיה להישרף בגהינם ביום השבת ('תיקוני הזוהר' תיקון כד דף סט ע"ב ד"ה ובשבת גהינם לא שלטא. אמנם ראה 'זוהר חדש' פרשת בראשית דף כב ע"א ד"ה 'תא חזי אמר' בדעת רב הונא שיש גם למחללי שבת מנוחה בשבת בגהינם והם נענשים כפליים ביום שישי כנגד יום השבת. עיי"ש).

וכאשר נשרפים הרשעים מחללי השבת בגהינם, אז סירחון שְׂרֵפָתָם עולה דרך חלון אחד ומגיע לאפם וחוטמם של הנשמות בחומות גן עדן, הנמצאות שם כי לא קיבלו עדיין את עונשן ולא תוקנו לגמרי. וכשהן מריחות את הריח ההוא הן יוצאים תמהות מתוך חומות גן עדן לראות את הפלא ההוא ולהבין מי הם הרשעים שגרמו להבעיר את אש הגיהנם בשבת קודש ('עץ הדעץ טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת ויקהל ד"ה התורה נאמר עליה). ויש מלאך חבלה אחד ששמו סנטריא"ל (זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"א ד"ה ואינון חייבין) והוא מלשון 'סנטר' כלומר שוטר, המכה והורג וממונה על אלף רבבות מלאכי חבלה ('אור החמה על זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"א ד"ה ר' יוסי אמר' מהרמ"ק) אשר מוציא את כוח גופו ('אור החמה על זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"א ד"ה ר' יוסי אמר' מהרמ"ק) של אותו הרשע מחלל השבת מהקבר, ועמו כוח צער התולעים ומביאו לגהינם. ואז מכריזים על שחילל שבת "זהו פלוני הרשע שלא חשש לכבוד קונו, וכפר בהקב"ה ובכל התורה כולה!" והוא מתבייש לעיני כל (זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"א ד"ה ואינון חייבין).

ובאותו יום יש רשות לרשעים ששמרו שבת ונחים מהגהינם ללכת ולראות את צערם של אלו שחיללו את השבת ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"א ד"ה 'דינין סלקין' מהרמ"ק) השקולה כנגד כל התורה. והם יכולים לראות את בזיון גופם (זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"א ד"ה ואינון חייבין) ואת שרפתם באש בלי מנוחה ('מעבר יבק' בחלק 'שפתי רננות' פרק טל ד"ה ואמרו כי באותו) כפי שהם נענשים 'מדה כנגד מדה' על שעברו על התורה שהיא 'אש' (זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"א ד"ה רבי יוסי אמר) שנאמר "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" (דברים לג, ב) ('מדרש תנחומא' פרשת נח אות יא). ועל כך נאמר "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר" (ישעיה סו, כד), כלומר הרשעים שנחים ביום השבת יוצאים לראות "בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי" אשר חיללו שבת, ורואים "כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת" מהגוף שלהם, "וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה" מנשמתם בגהינם גם ביום השבת. "וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר" כלומר עד שהצופים בהם יאמרו 'דַיִ-רָּאוֹן' כלומר די לנו בראיה זו ואין יכולים לראות יותר (זוהר פרשת תרומה דף קנא ע"א ד"ה ואינון חייבין).

במוצאי שבת יוצאים לעולם כוחות החיצונים וחוזרת האש לבעור בגהינם 

כשיוצאת שבת קודש יוצאת גם 'מדורת האש' של הקליפות מנקב 'תהום רבה' ('טור פטדה' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו הלכות שבת סימן רצו אות ב ד"ה וכאשר נבאר דינים) וחוזרת לאיתנה הראשון ('טור פטדה' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו הלכות שבת סימן דש אות ב ד"ה לעשות מלאכה) וגם כל הקליפות שהיו נסתרות ומתחבאות שם יוצאות מחוריהן ('דבר בעתו' ליום השישי דף רח ד"ה יבעתוהו) להתפשט בעולם (ספר 'הגירושין' להרמ"ק אות פט ד"ה בענין קדושת). ואז פורחים באויר כמה חיילים ומחנות של הסטרא אחרא כדי לשלוט בעולם (הקדמת הזוהר דף יד ע"ב ד"ה כיון דנפק שבתא) ובפרט על ישראל. לכן רבותינו תיקנו לומר מיד אחרי ערבית של מוצאי שבת 'שיר של פגעים' כדי להכניעם והוא מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) המסוגל להבריח מזיקין ('צרור המור' על התורה לר' אברהם סבע חמיו של ר' יוסף קארו פרשת בראשית ב, ג ד"ה ולכן מזמנים במוצאי שבת), ועל ידי מזמור זה אותן 'הקליפות' שיוצאות לעולם (עפ"י 'דבר בעתו' לר' ששון בן מרדכי שנדוך מבגדד ליום השישי דף רח ד"ה יבעתוהו) לא שולטות על עם ישראל הקדושים (הקדמת הזוהר דף יד ע"ב ד"ה כיון דנפק שבתא). ולולא אמירתו היו 'הקליפות' יוצאות ומחריבות את העולם ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יב ד"ה יאחרו ההכנה) (להרחבה על מעלת וחשיבות 'שיר של פגעים' להכניע את כל המזיקים והמקטרגים ראה מאמרינו לפרשת ויחי – 'מעלת שיר של פגעים').

וכן ישראל אומרים במוצאי שבת 'קדושא דסדרא' המתחיל בתיבות "וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר" (מתוך תפילת ערבית למוצאי שבת) כדי לבטל את הקליפות (ספר 'הגירושין' להרמ"ק אות פט ד"ה בענין קדושת) ולהבריח את כל 'החיצונים'. כי על ידה מושכים קדוּשה מלמעלה למטה ומלבישים אותה בתחתונים כאשר מתרגמים את לשון הקודש, וכל עוד יש קדוּשה אז 'החיצונים' נשברים ונכפים ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יב ד"ה ולכן אומרים קדושה דסדרא). לכן אומרים 'קדושא דסדרא' גם אחרי תפילת שחרית ביום חול על מנת לבטל את 'המקטרגים' על התפילה שתהיה מקובלת ורצויה. וכן אומרים 'קדושא דסדרא' גם בליל פורים אחרי קריאת המגילה, כי היות שהתבטל אז ה'סטרא אחרא' לכן מוסיפים על ידי כן ביטול על ביטולם. ומוסיפים לאומרה גם בליל תשעה באב כי היות שיש עצבוּת זה מעורר את 'הקליפוֹת', ובפרט שיושבים כאבלים יש סכנה ורשות למזיקים, לכן אומרים 'קדושא דסדרא' ומבטלים אותם (ספר 'הגירושין' להרמ"ק אות פט ד"ה 'בענין קדושת'. וראה שם כי 'קדושא דסדרא' הנאמרת במנחה של שבת היא מפני עוברי עבירה המדליקין את אש הגהינם ביום השבת ויש קטרוג לכן 'הקדושה דסדרא' מבטלה).

רק אחרי שישראל מסיימים אמירת 'קדושא דסדרא' במוצאי שבת יש רשות לגהינם לחזור ולפעול ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יב ד"ה ולכן אומרים קדושה דסדרא) כאשר מלאך דוּמָה הממונה על הרוחות צועק "חִזְרוּ לכם רשעים לגהינם שכבר השלימו ישראל סדריהן!" ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר ראשון פרק ארבעה עשר ד"ה 'וממה שצריך עוד' בשם הרמב"ן בשער הגמול), ובא כרוז בכל פתח ופתח של גהינם (זוהר פרשת ויחי דף רלז ע"ב מההשמטות סימן כא ד"ה תא חזי שבעה מדורין) ואומר "יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה כָּל גּוֹיִם שְׁכֵחֵי אֱלֹקִים" (תהלים ט, יח), וחוזרים להם הרשעים. ואז גם כל חבורות מלאכי החבלה חוזרים להטריד את הרשעים בגהינם ואין מי שירחם עליהם (זוהר פרשת ויקהל דף רז ע"א ד"ה כדין). לכן נהגו לא למהר במוצאי שבת באמירת מזמור "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" (תהלים צא, א) ובאמירת 'קדוּשא דסדרא' אלא מחשיכין הרבה ואומרים אותו בנחת ('נשמת חיים' מאמר ראשון פרק ארבעה עשר ד"ה 'וממה שצריך עוד').

הכנעת החיצונים בשבת היא מעין ביטולם של החיצונים לעתיד לבוא

אין להדליק את הנר להבדלה עד אחרי שמסיימים 'קדושא דסדרא', כי על ידי כן משליט 'החיצונים' ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יב דף סו ע"ב ד"ה ולכן אומרים קדושה דסדרא) וגורם להדליק את אש הגהינם אף שעדיין לא הגיע זמנו (הקדמת הזוהר דף יד ע"ב ד"ה תלתא אנון דגרמין) ועונשו גדול ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יב דף סו ע"ב ד"ה ולכן אומרים קדושה דסדרא). ואף הרשעים מחללי שבת שנמצאים במדור משלהם בגהינם מקללים את האיש שהדליק את הנר קודם זמנו (הקדמת הזוהר דף יד ע"ב ד"ה תלתא אנון דגרמין) ועל ידי כן הקדים את הדלקת האש בגהינם ('אור החמה' על הקדמת הזוהר דף יד ע"ב ד"ה 'דחד דוכתא' מהרמ"ק), ואומרים עליו "הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה: צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ" (ישעיה כב, יז – יח) (הקדמת הזוהר דף יד ע"ב ד"ה תלתא אנון דגרמין). ומצוה להמתין עם הדלקת הנר עד אחרי הבדלה על הכוס ('מקדש מלך' לר' שלום בוזגלו על הקדמת הזוהר דף יד ע"ב סוף ד"ה בגילוייא, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יב דף סז ע"א ד"ה ומה שנראו דברי הזהר) ב'ברכת הגפן' (עפ"י הנראה מ'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק יב דף סז ע"א ד"ה ומה שנראו דברי הזהר) והוא נכון לבעל נפש ומצוה מן המובחר ('מקדש מלך' לר' שלום בוזגלו על הקדמת הזוהר דף יד ע"ב סוף ד"ה 'בגילוייא'. ובזה יישב סתירה בהקדמת הזוהר דף יד ע"ב ד"ה 'תלתא אנון דגרמין' האם צריך להמתין עם הדלקת הנר עד אחרי 'קדושא דסדרא' או עד אחרי הבדלה על הכוס).

בהבדלה על הכוֹס מפרישין בין קוֹדש לחוֹל ומגבירים 'כוֹס' מצד הקדוּשה על 'מדוּרת האש' של הסטרא אחרא שיצאה במוצאי שבת מהנקב של ה'תהום רבה' ('טור פטדה' על שו"ע או"ח הלכות שבת סימן רעא סעיף יב ד"ה והיינו דוקא כשיש לו). וכך הקליפות נכנעות מפני הבדלה הנאמרת על הכוס ('טור פטדה' על שו"ע או"ח הלכות שבת סימן רצו סעיף ב ד"ה אם אין יין מבדילין). ולכן גם מברכים 'בורא מאורי האש' כדי להשפיע כוח ב'שלהבת' שתמשיך להכניע את 'מדורת האש' שלא ישלטו החיצונים בליל מוצאי שבת (זוהר פרשת ויקהל דף רג ע"ב ד"ה כיון דנפק שבתא) וכופפים את האצבעות לפני הנר לרמוז כי כל הכוחות כולם כפופים תחת השכינה וממנה יהיה להם אוֹר וממשלה ('מדרש תלפיות' ענף הבדלה ד"ה מברך על הנר). וההסתכלות בצפרניים באותה שעה מתישה את כוחה של הסטרא אחרא. והעושה כן ויאוֹת לאוֹרוֹ אינו ניזוק כל אותו השבוע ('תולעת יעקב' בחלק 'מוצאי שבת' דף לב ע"ב ד"ה ומברך על האש, 'ארבע חרשים' פרק ו קנאת אפרים דף יז ע"א ד"ה רק ללמוד כל היום). ומריחים בשׂמים כדי להפיג 'הריח' הרע העולה מן הגהינם אשר חזר לשרוף את הרשעים במוצאי השבת ('מדרש תלפיות' ענף הבדלה ד"ה 'טעם בשם' בשם רבי יעקב בן יקר, 'חיי אברהם' לר' אברהם כלפון על טעמי המצוות אות רלז).

וכמו שהקליפות מתחבאות ונסתרות בנקב 'תהום רבה' ביום השבת מפני מחנה המלך, כך לעתיד לבוא יתחבאו ויסתתרו אומות העולם כאשר יתגלה מלך המשיח שנאמר "וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד ה' וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ" (ישעיה ב, יט) (זוהר פרשת פנחס דף רמג ע"א ד"ה 'ובגין דעלת העילות' רעיא מהימנא). וכשהקדושה תתפשט בעולם וישראל יעשו חיל, אז עתידים גם הקליפות להיכנס לנקב 'תהום רבה' (הרמ"ד וואלי פרשת לך לך פרק טו על הפסוק 'את הקני ואת הקנזי') ובסוף לבוא לידי ביטולם. לכן לפני 'קדושא דסדרא' מזכירים את עניין הגאולה העתידית ואומרים "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" כי אז יהיה ביטול הקליפות לגמרי (ספר 'הגירושין' להרמ"ק אות פט ד"ה בענין קדושת). ושבת היא 'מעין עולם הבא' כי כמו ש'הקליפות' יורדות בה על ידי 'שלהבת ה'' כך לעתיד לבוא הם יתבטלו. וזה הטעם שאומרים בנוסח 'לכה דודי' בקבלת שבת "ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (מתוך פיוט 'לכה דודי' לר' שלמה אלקבץ) כי כך יהיה לעתיד לבוא "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט). ולכן אמרו רבותינו שאם כל ישראל ישמרו שתי שבתות כהוגן הם יביאו מיד את הגאולה (ראה גמ' שבת דף קיח ע"ב בשם רשב"י) כי זה כוחה של השבת לבטל את 'הסטרא אחרא' ('ערבי נחל' על התורה פרשת בהר דרוש א ד"ה ולכן המה עובדי עבודה זרה) וכן יהיה במהרה בימינו, אמן.