פרשת פקודי – השראת השכינה על הארץ

התורה מתארת את השלמת מעשה בניית המשכן אשר התחיל על פי ציווי ה' בפרשת תרומה כפי שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות כה, ח - ט). וכן נאמר בתחילת פרשת פקודי "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן" (שמות לח, כא), "הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן" – אחד כנגד המשכן שבשמים למעלה והשני כנגד המשכן שבארץ למטה ('מאירת עיניים' לר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן פרשת זאת הברכה ד"ה ועד"ה ידיד ה', 'צרור המור' פרשת פקודי ד"ה 'ואמר אלה פקודי המשכן').

ויש להתבונן, מדוע עם ישראל הצטוו לעשות משכן גשמי לה' על הארץ? ומדוע היה כנגדו משכן רוחני אחר הנמצא בשמי מרומים?

השכינה שהסתלקה בתחילת הבריאה חזרה וירדה על ידי צדיקי הדורות 

בתחילת הבריאה עיקר השכינה היתה שרויה בין התחתונים ('בראשית רבה יט, ז, 'שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה ולפעמים נקראת) בדרך קבע ('שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה ולפעמים נקראת) כפי שנאמר אצל אדם וחוה "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹקִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם" (בראשית ג, ח) ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת תרומה דף פד ע"א טור א ד"ה פסוק והבריח התיכון. ראה 'בראשית רבה' יט, ז וב'הגהות הרד"ל' שם). אך בעקבות חטא אדם הראשון עלתה לה השכינה ('בראשית רבה' יט, ז, 'שיר השירים רבה' ה, א, 'במדבר רבה' יג, ב, 'שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה ולפעמים נקראת) רקיע אחד אל הרקיע הראשון. וכאשר חטא קין היא עלתה לרקיע השני. כשחטאו אנשי דור אנוש היא עלתה לרקיע השלישי. ובחטאם של דור המבול היא עלתה לרקיע הרביעי. ובחטאי דור המגדל שהם דור הפלגה היא עלתה לרקיע החמישי. וכשחטאו אנשי סדום היא עלתה לרקיע השישי. ובעקבות חטאי המצריים בימי אברהם היא הסתלקה ועלתה לרקיע השביעי ('שיר השירים רבה' ה, א, 'במדבר רבה' יג, ב, 'בראשית רבה' יט, ז). מטעם זה הקב"ה היה נקרא "אֵל עֶלְיוֹן" בזמן אברהם אבינו שנאמר "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" (בראשית יד, יח – כ) ('זרע שמשון' פרשת לך לך דף יב ע"א טור ב ד"ה פ"ק דע"ז).

אחר כך באו במשך הדורות כמה צדיקים והחזירו את השכינה למטה. בתחילה אברהם הורידה חזרה מהרקיע השביעי לשישי ('בראשית רבה' יט, ז, 'שיר השירים רבה' ה, א, 'במדבר רבה' יג, ב) לאחר שהוא נימול ונעשה צדיק תמים וגם עמד בעשרה נסיונות ('זרע שמשון' פרשת לך לך דף יב ע"א טור ב ד"ה פ"ק דע"ז). אחר כך בא יצחק והורידה לרקיע החמישי. ואז יעקב הורידה משם לרקיע הרביעי ('בראשית רבה' יט, ז, 'שיר השירים רבה' ה, א, 'במדבר רבה' יג, ב). ובזה התחזקו 'יסודות העולם' היות שהרקיע הרביעי הנקרא 'זְבוּל' הוא מקום 'ירושלים' ו'המקדש' של מעלה וכניסת השכינה לשם מעידה על השראת השכינה גם בארץ. ומשום שאברהם יצחק ויעקב היו הראשונים שהורידו את השכינה מרקיע לרקיע הם נקראו בשם 'אבות'. וכן זה הסיבה שדווקא עליהם נאמר "אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב" (מתוך הברכה הראשונה בתפילת שמונה עשרה) כי אף שהם היו יחידים בדורם באמונתם ירדה בעבורם השכינה כמה רקיעים ('זרע שמשון' פרשת לך לך דף יב ע"א טור ב ד"ה 'פ"ק דע"ז' ועיי"ש). אחר כך בא לוי והוריד את השכינה מהרקיע הרביעי לרקיע השלישי. ואז קהת הורידה לרקיע השני, ועמרם הורידה לרקיע הראשון אך עדיין לא לארץ ('בראשית רבה' יט, ז, 'שיר השירים רבה' ה, א, 'במדבר רבה' יג, ב). 

המשכן שבנה משה רבינו למטה היה מכוון כנגד המשכן הרוחני למעלה

ה' ציוה לקחת חומרים לבניית המשכן שנאמר "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים: וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן" (שמות כה, ב – ז). ואחרי שלקחו ישראל את הכסף והזהב למשכן נאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח), כשהכוונה שהקב"ה צירף מחשבה טובה למעשה, וכבר נעשה בעליונים משכן כדוגמת מה שעתיד להיות למטה ('שמן הטוב וזקן אהרן' על התורה בחלק 'זקן אהרן' פרשת תרומה דף מא ע"א על הפסוק 'ועשו לי מקדש') רק שלא היה מסודר כל כך במקומו עד אחרי שנבנה המשכן הגשמי למטה (עפ"י זוהר פרשת תרומה דף קנט ע"א ד"ה אלא ודאי הכי). לכן נאמר בפסוק "מִקְדָּשׁ" ולא 'משכן', כי הוא מדבר על המשכן למעלה ורומז על היותו רוחני וקדוש לאלקים ('שמן הטוב וזקן אהרן' על התורה בחלק 'זקן אהרן' פרשת תרומה דף מא ע"א על הפסוק 'ועשו לי מקדש'). וזה גם הטעם שנאמר בפסוק "וְעָשׂוּ" בלשון נסתר ולא לשון ציווי 'תעשוּ' – כי מדבר על המשכן בעליונים שנעשה מיד לפני ה' יתברך ('שמן הטוב וזקן אהרן' על התורה בחלק 'זקן אהרן' פרשת תרומה דף מא ע"א על הפסוק 'ועשו לי מקדש' מהמגיה).

כאשר משה רבינו רצה לבנות את המשכן, הקב"ה הראה לו את מראה המשכן הרוחני למעלה ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת תרומה אות יא, 'צמח דוד' למחבר שו"ת בית דוד חלק א פרשת משפטים ד"ה עי"ל במ"ש בפ"ק דתעניות) על ידי גבריאל המלאך ('ברכת שמואל' לאביו של מחבר ספר 'קב הישר' תחילת פרשת פקודי דף מח ע"א טור ב) ולפי זה משה בנה את המשכן למטה. וזה מה שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות כה, ח - ט) "אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ" – שהראה לו מראה עליון ולפי זה בנה את התחתון ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת תרומה אות יא, 'צמח דוד' על התורה למחבר שו"ת בית דוד חלק א פרשת משפטים ד"ה עי"ל במ"ש בפ"ק דתעניות). וציוה אותו לעשות למטה בגשמיות כפי שראה בתבנית המשכן למעלה שנאמר "וְכֵן תַּעֲשׂוּ". ולכן אמר ה' "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" ולא 'ושכנתי בתוכו', כי אין כוונתו שהוא יתברך ישכון בתוך המשכן הרוחני למעלה בין העליונים הנקרא "מִקְדָּשׁ" שהרי בזה אין יתרון לישראל, אלא שעל ידי המשכן העליון ה' ישרה את שכינתו בתוך ישראל במשכן הגשמי למטה ('זקן אהרן' על התורה פרשת תרומה דף מא ע"א על הפסוק 'ועשו לי מקדש').

ומיד לאחר שמשה רבינו הקים את המשכן התחתון הוקם גם המשכן העליון ממש (זוהר פרשת תרומה דף קנט ע"א ד"ה ואי תימא והא, 'שושן סודות' אות תקיד, 'שפתי כהן על התורה' פרשת תרומה ד"ה 'עוד אמרו ועשית את השלחן'), כאשר הקמת המשכן למעלה היתה על ידי רמיזת ה' למלאכי השרת ('במדבר רבה' יב אות יב, 'מדרש תנחומא' פרשת נשא אות יח) ואז ה' יחד עם צבאו בעליונים חנכו אותו (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף עו ע"א ד"ה ועוד במאי קא מיפלגי). לכן נאמר בתורה "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, יח) ולא נאמר רק "מִּשְׁכָּן", וזה בכדי לרבות "הַמִּשְׁכָּן" של מעלה ביחד עם המשכן של מטה ('בעל הטורים' שמות מ, יח). וכן נאמר "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ז, א) כשהתיבה "אֶת" בפסוק מֵרַבָּה את המשכן של מעלה ('מדרש תנחומא' פרשת נשא יח). וזה גם מה שאמר ה' יתברך "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח), "שָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – בלשון רבים, כי אני שוכן בתוך המשכן של מטה וגם בתוך המשכן של מעלה ('צמח דוד' חלק א פרשת משפטים ד"ה עי"ל במ"ש בפ"ק דתעניות). ועל זה נאמר "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת" (תהלים פד, ב), "מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ" – לשון רבים, כנגד המשכן של מעלה וכנגד המשכן של מטה ('מאירת עיניים' לר' יצחק דמן עכו פרשת זאת הברכה ד"ה ועד"ה ידיד ה').

כל מעשה המשכן בארץ הוא כעין מה שלמעלה, וזה סוד כל מעשי המשכן (זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"ב ד"ה כתיב בראשית). לכן כמו שהלוים היו חונים סביב משכן העדות כנגד כוחות הטומאה שסביבותיה שנאמר "וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר א, נג), כך גם סביב המשכן של מעלה יש מלאכי שרת הסובבים אותו לשומרו תמיד לבל יכנסו שם כוחות הטומאה ו'החיצונים' ('עץ החיים' לר' יהודה בן חנין על טעמי המצוות מצוה כב ד"ה שצונו לשמור, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א פרק ט"ל ד"ה ברם לעד"ן שמשמרתם היתה נגד המקטרגים) לכן גם נאמר לשון כפולה בשמירת המשכן "וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל" (במדבר יח, ג) וגם בפסוק "וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ" (במדבר יח, ה) – אחד כנגד משכן של מעלה ואחד כנגד משכן של מטה ('עץ החיים' על טעמי המצוות מצוה כב ד"ה שצונו לשמור). וכן דווקא בצלאל שהיה נער בן שמונה שנים עשה את המשכן, כיוון שגם המשכן העליון נקרא על שמו של מלאך מטטרו"ן המכונה בשם 'נער' ('ילקוט דוד' פרשת תצוה ד"ה 'קשה איך' בשם האלשיך הקדוש) אשר משמש שם בעצמו ככהן גדול ('האלשיך הקדוש' פרשת תרומה פרק כה, ח-ט). ורק אחרי שנבנה המשכן בארץ ונכנס הכהן הגדול למטה במשכן, נכנס גם 'הכהן הגדול' שהוא מלאך מטטרו"ן לשמש למעלה במשכן (זוהר פרשת תרומה דף קנט ע"א ד"ה ואי תימא הא) (להרחבה על מלאך מטטרו"ן ראה מאמרינו לפרשת בראשית – 'ויתהלך חנוך את האלקים').

משה רבינו הוריד עוד את השכינה כך שתשרה בתוך המשכן של מטה

ה' יתברך ציוה את ישראל "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח) בכדי שיעשו מקום לשכינה שתשרה (זוהר פרשת תרומה דף קמו ע"א סתרי תורה ד"ה עד דנפקו) בין בני האדם כמו שהיא נמצאת בדיוּרים העליונים (עפ"י זוהר פרשת פקודי דף רלא ע"ב ד"ה כתיב בראשית). ואכן כאשר משה רבינו וכל ישראל עשוּ משכן וכלים, חזרה השכינה לשכוֹן בתחתונים בדומה לראשית הבריאה ('שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה ולפעמים נקראת) בזכות כוחו של משה רבינו ('זרע שמשון' פרשת תרומה דף פד ע"א טור א ד"ה פסוק והבריח התיכון) אשר הוריד אותה מהרקיע הראשון אל התחתונים פה בארץ ('בראשית רבה' יט, ז, 'שיר השירים רבה' ה, א, 'במדבר רבה' יג, ב) והשרה את השכינה בין יריעות קרסים קרשׁים ואדנים ופרוֹכת ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני תחילת פרשת פקודי ד"ה ואלה פקודי המשכן). ואז מחמת השראת השכינה שהיתה במשכן הוא נקרא 'משכן העדוּת', כי קיומו היה עדות ששוֹרה שכינה בישראל ('מדרש תנחומא' פרשת פקודי אות ב), רק שאז השכינה היתה נמצאת בתחתונים בדירת ארעי ('שתי ידות' לר' אברהם חזקוני תחילת פרשת פקודי ד"ה ואלה פקודי המשכן) בתוך אהל, ולא בקביעות בקרקע כמו בתחילת הבריאה ('שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה ולפעמים נקראת).

בשעה שה' ציוה את עם ישראל לעשות לו מקום להשראת שכינתו למטה, טענו כל מלאכי השרת לקב"ה "מה לך לדוּר במקום טומאה בין בני אדם, עדיף לך לדוּר בינינו לפי שאנו טהורים ובמקום טהרה אנו עומדים, תשכון בינינו ואל תשכון ביניהם!" (ספר 'רזיאל המלאך' שקיבל אדם הראשון דף יב ע"ב טור א). והיו מקטרגים אלף וחמש מאות ריבוא מלאכים שלא תרד השכינה. וכן כל מלאכי עליון באו לפני הקב"ה ואמרו "רבון העולם, הלא כל הזִיו וכל האוֹר שלנו הוא בשכינת כבודך, ועתה תרד לשכון למטה?!". ובאותה שעה התחזקה השכינה ושברה את החוֹשך והאפילה כמי ששוברת קרח גדול שקפא על פני הארץ. כיון שראו כך כל המלאכים מיד פתחו ואמרו "ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ" (תהלים ח, ב) על ששבר את המים הקפואים בעליונים ושלט בכולם. ולכן נאמר בכלוֹת המשכן "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ז, א) כאשר "וַיְהִי" הוא לשון צער כנגד הצער שהיה למלאכים ביום שכילה משה את המשכן והשכינה ירדה לארץ (זוהר פרשת תרומה דף קמ ע"ב ד"ה ותנינן אלף וחמש מאה וד"ה בההיא שעתא. וראה טעם נוסף על צערם ב'אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קמ ע"ב ד"ה 'ואי תימא' ממהרח"ו).

משה רבינו בירך את בני ישראל ביום כלוֹת בניית המשכן ואמר "וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָ-י אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ" (תהלים צ, יז) (רש"י שמות מ, מג) כלומר שהמשכן עתה עושה כוננות לשכינה ולנו להושיבנו יחד במדור אחד, כי הוא מקום דירה לעליונים ולתחתונים כאחד ('כלי יקר' שמות לט, מג) והשכינה מצאה בו דירה כפי דירתה בעולם העליון ('אור החמה' על זוהר פרשת תרומה דף קמ ע"ב ד"ה 'וכמה דאנן' מהרמ"ק) שזה היה תכלית בניית המשכן ('צרור המור' פרשת נשא ז, פח – פט ד"ה וחזר לומר זאת חנכת המזבח). וכל מקום שהיה המשכן של מטה מתקדם במדבר, היה המשכן של מעלה מתקדם כנגדו ('ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן דף נט ע"ב טור א). וכיוון שהמשכן נבנה על ידי משה רבינו בקדוּשה ובכוונה נשגבה כנגד המשכן שלמעלה ושרתה בו השכינה, לכן לא יכלו לשלוט עליו אומות העולם, והמשכן על כל חלקיו נגנז לאחר בניית בית המקדש הראשון, במחילות סודיות תחת ההיכל של המקדש בירושלים (ראה גמ' סוטה דף ט ע"א), כולל עצי השיטים שהרכיבו את משכן העדות (גמ' סוכה דף מה ע"ב ורש"י שם).

בית המקדש שנבנה על ידי שלמה המלך היה מקום קבוע להשראת השכינה

הצדיקים אמנם הורידו במשך הדורות את השכינה לארץ, אך היא היתה דרה 'דירת ארעי' ולא 'דירת קבע'. והשכינה היתה אז פורחת באויר ולא מוצאת מנוח לכף רגלה בארץ כמו בתחילת הבריאה. מטעם זה נאמר "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח) ולא נאמר "ושכנתי למטה", כי השכינה היתה אז כמו אכסנאי, שכל מקום שהולכים ישראל היה ה' הולך עמהם ושוכן בתוכם, אבל לא במקום קבוע ('שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה ולפעמים נקראת). לכן דוד המלך ביקש לעשות מקום קבוע לשכינה בארץ על ידי שהוא יבנה את בית המקדש וכפי שנאמר על ידו "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (תהלים קלב, ב - ה) ('שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה ולפעמים נקראת, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תרומה ד"ה 'ועל דרך זה' בשם 'שערי אורה'). 

נתן הנביא אמר לדוד המלך כי יפה הוא ביקש, וזה מה שאמר ה' "כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן" (שמואל ב' ז, ו). אך נגזר על דוד המלך שהוא לא יבנה את בית ה', לכן הוא רק הכין את הכסף והזהב והברזל והעצים ואבני השוֹהם ואבני המילואים וכל אבני המקדש, וכן כל תכנוּן מבנה הבית כיצד יהיה חדריו ועליותיו והעזרות והאוּלם וההיכלות, וכמה משקל וגודל כל כלי וצורה במקדש. והכל קיבל ברוּח הקוֹדש כפי המבנה שלמעלה, וכפי שנצרך להשראת השכינה למטה (ראה דברי הימים א' כח, יא - יט) ('שערי אורה' לר' יוסף ג'יקטיליא השער הראשון הספירה העשירית ד"ה ולפעמים נקראת, 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תרומה ד"ה 'ועל דרך זה' בשם 'שערי אורה').

דוד המלך מסר את נפשו על מנת לבנות את בית המקדש של מטה ושעל ידו יִבָּנֶה גם המקדש של מעלה שהוא 'שער השמים' כי עניין אחד להם, ואז על ידי כן יֵרֵד השפע מלמעלה למטה. וכיון שמסר את נפשו על שני בתי המקדש העליון והתחתון, לכן חינוך המקדש נקרא על שמו של דוד המלך שנאמר "מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד" (תהלים ל, א) ויש שתי לשונות שירה בפסוק, לשון אחת כנגד בית המקדש של מעלה והשניה כנגד בית המקדש של מטה, כי מסר נפשו על שניהם. וכן הוא מה שנאמר "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ: אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לה' נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי: אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה: עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה' מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" (תהלים קלב, א – ה) "זְכוֹר ה' לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ" – הוא מה שנתן דוד את נפשו על המקדש, "עַד אֶמְצָא מָקוֹם לה' " – הוא בית המקדש של מעלה, "מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב" – הוא בית המקדש של מטה (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' של ר' נפתלי כץ דף עו ע"א טור ב ד"ה וכאן אמרינן).

אחרי ששלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון וסידר את כל צורתו ומבנהו כפי מה שציוה אותו דוד אביו, אז שרתה השכינה למטה בבית המקדש שהוא בית העולמים בדרך קבע, כשם שהיתה בתחילת הבריאה. וזה מה שנאמר "וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת: וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לָבוֹא אֶל בֵּית ה' כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'" (דברי הימים ב' ז, א - ב). באותה העת חזר להיות מושפע כל השפע לעם ישראל ולכל שבעים אומות העולם ('שערי אורה' השער הראשון הספירה העשירית ד"ה ולפעמים נקראת, 'השל"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תרומה ד"ה מתחילה אקדים), וכמו שיהיה לעתיד לבוא כאשר השכינה תחזור לשרוֹת בקביעוּת מקום בין התחתונים. לכן הנחמה לעם ישראל שיצאו לגלות היא "וּבִירוּשָׁלִַם תְּנֻחָמוּ" (ישעיה סו, יג) כי נחמתם תלויה בחזרת השכינה לירושלים והתגלוּתה בעולם, שאז גם תהיה מושפעת ירושלים של מטה מירושלים של מעלה ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש ארבעים לנחמה דף קפב ע"ב ד"ה ולמה שיסוד בנין).

בית המקדש של מטה היה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה

בית המקדש הראשון שנבנה בידי שלמה המלך היה כולל את כל הכוחות העליונים וכל המבנה והצורה של בית המקדש העליון ('נפש החיים'  לר' חיים מוולוזי'ן שער א, ד, 'עבודת הקודש' לר' מאיר בן גבאי חלק ד פרק כד). ושלמה דייק בבנייה, לפי שהראה לו הקב"ה את 'בית המקדש של מעלה', ועל ידי כן עשה את תבנית המקדש בארץ כמותו ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק א בסוף פרק כו). וכך נמצא ש'בית המקדש של מעלה' ו'בית המקדש של מטה' היו מכוונים אחד כנגד השני ('מדרש תנחומא' פרשת ויקהל אות ז) זה מקביל לזה ('נחלת בנימן' מצוה צו ד"ה ואף דוד מפרש הא) וכאילו נבנו שניהם כאחד. וזה מה שנאמר על בניית המקדש בזמן שלמה המלך "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ" (מלכים א' ו, ז), פתח וסיים את הפסוק בתיבות "בַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ" – אחד כנגד בית המקדש של מטה והשני כנגד בית המקדש של מעלה ('פירושי ר' אליעזר מגרמייזא על התורה' פרשת מצורע ד"ה בקירות הבית והבית בהבנותו) הנמצא במקום קבוע ונאמן ('ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן דף נט ע"ב טור א).

ובעת שבנו את בית המקדש למטה לא השתמשו בכלי ברזל שנאמר "כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ" (מלכים א' ו, ז) ללמד שלא היה אחיזה ל'טומאה' ו'לקליפות' בתוך בית המקדש של מטה ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן פז) ועל כן אין להם גם אחיזה בבית המקדש של מעלה. וזאת הסיבה שהיה אסור לכל הזבים, המצורעים וטמאי מתים להיכנס לבית המקדש של מטה, משום שטומאתם שקוּלה לכוחות הטומאה הרוחניים וכשאין להם אחיזה בבית המקדש של מטה, ממילא אין להם אחיזה גם בבית המקדש של מעלה ('טעמי המצוות' לרבינו מנחם הבבלי מצוות עשה מצווה קמא). ומשום כך היה גם מצוה להביא לבית המקדש נדרים ונדבות בשלשת הרגלים, שהיות ובית המקדש של מעלה ושל מטה מכוונים אחד כנגד השני אז כשהכהן מקריב למטה, מעלה עליו ה' כאילו הקריב למעלה ושימש לפניו. וכן כל אדם שנכנס למקדש של מטה היה נחשב כאילו נכנס לבית המקדש של מעלה. וכשמביא בידו עוֹלה או מנחה, הרי הוא כאילו הביא למעלה. וכשאוֹכל מהקרבנות למטה נחשב כאילו אוֹכל משולחנו של ה' למעלה ועל ידי כן שוֹרה על האדם קדוּשה יתירה ('אשל אברהם' לר' אברהם טובייאנה על טעמי המצוות מצוה פג ד"ה טעם המצוה הזאת).

בית המקדש של מעלה ובית המקדש של מטה היו מכוונים אחד כנגד השני ('רזיאל המלאך' דף כג ע"ב טור א, 'של"ה הקדוש' שער האותיות אות ק ד"ה הנה האדם התחתון, 'זרע שמשון' פרשת תרומה דף פג ע"ב ד"ה מדרש רבה, 'חוזה דוד' על התהלים מזמור מח על הפסוק 'גדול ה' ומהולל מאד') ונחשבו כאילו הם משולבים כאחד ממש. וזה מה שאמר שלמה המלך "בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים" (מלכים א' ח, יג) "בָּנֹה בָנִיתִי" – כלומר שניים בניתי, בית המקדש של מטה בירושלים וכנגדו בית המקדש של מעלה (ראה 'עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת פקודי ד"ה או ירמוז), ששניהם בפעם אחת הוקמו. כי לא היו יכולים להקים את המקדש של מעלה עד שהוקם של מטה, ובזה היה נחשב לשלמה כאילו הוא בנה גם את המקדש למטה וגם את המקדש למעלה (הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' דף עו ע"א טור א-ב ד"ה וכאן אמרינן). ועל היותם מכוונים אחד כנגד השני רומז הפסוק "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹקֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ" (תהלים מח, ב) שהתיבות "גָּדוֹל ה'" וכן התיבות "בְּעִיר אֱלֹקֵינוּ" – זה על ירושלים של מעלה, והתיבות "וּמְהֻלָּל מְאֹד" וב"הַר קָדְשׁוֹ" – זה על ירושלים של מטה ששם הוא מקום ההילול וההודאה ('חוזה דוד' על התהלים מזמור מח על הפסוק 'גדול ה' ומהולל מאד').

ובזה טעו ישראל קודם חורבן בית המקדש, כי הם חשבו שכיון שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית מקדש של מעלה, אז כשם שאי אפשר להחריב את המקדש של מעלה ('צרור המור' פרשת נח ד"ה ובכפרת העונות) שהוא קיים לעולם ('בגדי אהרן' על התורה בראשית דף ו ע"א ד"ה כולהו עובדא) כך אי אפשר יהיה להחריב את המקדש של מטה. ועל כך אמר להם הנביא "אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה" (ירמיה ז, ד), כלומר אל תבטחו לבכם על דברי שקר ש"הֵיכַל ה' " של מטה ו"הֵיכַל ה' " של מעלה הכל דבר אחד ולכן לא יחרב של מטה ('צרור המור' פרשת נח ד"ה ובכפרת העונות), כי רק בית המקדש שיבנה לעתיד לבוא על ידי ה' יהיה בו קיום בארץ, אך שני בתי המקדש שנבנו על ידי בני אדם אצל שלמה המלך ובימיו של עזרא הסופר, אין בכוחם להתקיים. ועל כך נאמר "אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ" (תהלים קכז, א) (זוהר פרשת פנחס דף רכא ע"א ד"ה ומדארגיזו קמיה וד"ה ביומוי דעזרא).

על ירושלים היה מושפע שפע מלמעלה ('אשכול הכופר' על מגילת אסתר למחבר 'צרור המור' דף לח ד"ה ונוכל להתיר הספקות) בכוח ההתעוררות של בני האדם למטה ('בית מועד' דרוש ארבעים לנחמה דף קפג ע"א ד"ה ועל ירושלים העתידה להבנות), כיוון שירושלים של מטה היתה מכוונת כנגד בית המקדש של מעלה. ומחמת השפע אז ירושלים של מטה היתה 'כלילת יופי' בחכמה. וזה הטעם ששלמה המלך סיפר בפתיחת ספר קהלת על כך שהוא היה מֶלֶךְ בירושלים שנאמר "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם" (קהלת א, א) ללמד שמצד המקום הוא השיג את חכמתו. ולכן גם נזכר במגילת אסתר על מרדכי היהודי שהוא הוגלה מהעיר ירושלים שנאמר "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי: אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם" (מגילת אסתר ב, ה – ו) ללמד בזה שמרדכי היהודי היה גדול בחכמה, ובשל כך הוא גם ישב שם בין הסנהדרין ואף ידע שבעים לשון ('אשכול הכופר' על מגילת אסתר למחבר 'צרור המור' דף לח ד"ה ונוכל להתיר הספקות). 

ונמצא כי יש למעלה 'משכן' ו'מקדש' המכוונים כנגד המשכן והמקדש שבארץ ('האלשיך הקדוש' פרשת תרומה כה ח-ט). ומקדש ה' העליון נמצא במקום רוחני שהוא למעלה מהמשכן העליון ('ילקוט דוד' פרשת תצוה ד"ה 'קשה איך' בשם 'האלשיך הקדוש') ברקיע הרביעי הנקרא זבוּל (ראה גמ' חגיגה דף יב ע"ב) ('רזיאל המלאך' דף כג ע"ב טור א, 'של"ה הקדוש' שער האותיות אות ק ד"ה הנה האדם התחתון). ובזמן שבית המקדש היה בנוי בארץ אז גם בית המקדש של מעלה פעל ושם מיכאל הכהן הגדול הקריב 'קרבנות אש' (ראה גמ' מנחות דף קי ע"א בשם רב גידל). אך מאז שבית המקדש למטה נחרב וישראל גלו, אז גם בית המקדש למעלה כביכול 'נחרב' והמשכן הוא זה שמשמש מאותו הזמן למעלה, ושׁם מלאך מטטרו"ן משמש ככהן גדול ומקריב את נפשות הצדיקים בכל הדורות במקום 'קרבנות אש' ('אלשיך הקדוש' פרשת תרומה כה ח-ט, 'זרע ברך' לר' ברכיה ברך חלק ב' פרשת תרומה ד"ה ויש לדקדק) שהם בסוד "וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן" (מתוך תפילת שמונה עשרה) ('דרך חכמה' למהרי"ל פוחוביצ'ר דף כה ע"ב טור א אות ב ד"ה ובהיות הדבר). וכך על אף שהמשכן הגשמי למטה נגנז וגם המקדש למטה נחרב, הרי שהמשך קיומו של המשכן למעלה מחזיק את העולם שלא יהיה מתמוטט והולך ('עיני העדה' לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' פרשת ויקהל ד"ה עמודיה ד' בלישנא).

בית המקדש השלישי עתיד לרדת משמים ואז השכינה תחזור ותשכון בו

כבר בימי קדם ידעו שמקום זה שבירושלים מכוון כנגד בית המקדש של מעלה ושׁשׁם שכינתו של הקב"ה (הרמב"ן בראשית יד, יח ועיי"ש עוד בזה). ונבוכדנצר הרשע רצה להחריב את בית המקדש של מטה ואחר כך להחריב גם את מקום מעונו של ה' שכנגדו למעלה, כפי שאמרו רבותינו עליו "אמר אותו רשע, בתחילה אחריב דירה של מטה ואחר כך אחריב דירה של מעלה" (גמ' סנהדרין דף צד ע"ב ורש"י שם) אך לא היה בכוחו להזיק מאוּמה לבית המקדש של מעלה כי אין לו חלק ושורש בעולמות העליונים ולא היה יכול לנגוע שם כלל. ומכל מקום דוד המלך רצה שייחשב לו לעוון כאילו הוא באמת הזיק לבית המקדש של מעלה והמחשבה הרעה שלו תחשב כמעשה. וזה מה שביקש דוד "יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסֲבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת" (תהלים עד, ה) (ראה גמ' סנהדרין דף צו ע"ב) כלומר שייחשב לנבוכדנצר כאילו אותו העץ שבעזרתו שבר את בית המקדש של מטה – פגע גם בבית המקדש של מעלה ('נפש החיים' לר' חיים מוולאוזי'ן שער א פרק ד ד"ה ובאמת כי האיש).

למעשה נבוכדנצר הרשע לא היה יכול לגעת גם בבית המקדש שלמטה משום ששלמה המלך בנה אותו עם כוונות ומחשבות כנגד בית המקדש העליון, וכבר התבשר אחרי תפילתו לה' כי לא ישלטו שונאים במעשה ידיו ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק א פרק כו). לכן כאשר באו הבבליים לשרוף את בית המקדש הוא גבה ועלה למעלה, וכפי שרמז שלמה המלך בתפילתו "וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן" (מלכים א' ט, ח) ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' אופן פז, 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק א פרק כו) והוא עלה והתחבר יחדיו עם בית המקדש של מעלה שנאמר "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" (תהלים קכב, ג) ('לב אריה' פרשת ויחי אות טו ד"ה ולפי זה נראה). כך שלמעשה בית המקדש כולו נגנז ומעולם לא שלטה בו ידם של אומות העולם ('מגלה עמוקות' פרשת דברים ד"ה איתא בכנפי יונה, 'מאמר חיקור דין' לרמ"ע מפאנו חלק א פרק כו). והיה זה בדומה למה שלקחו משמים את המפתחות של בית המקדש הראשון בעת שנכנסו הכובשים לירושלים (ראה גמ' תענית דף כט ע"א) ('מאמר חיקור דין' חלק א פרק כו). ואחרי שגלתה השכינה עם חורבן הבית, היא נשבעה שלא תיכנס שוב במקדש של מעלה עד שתיכנס קודם לכן במקדש של מטה (ראה גמ' תענית דף ה ע"א בשם ר' יוחנן) ('עיני העדה' פרשת בשלח דף ק ע"ב ד"ה עוד יתכן לפרש).

אבני הקודש של בית המקדש הסתלקו בנס להתנוסס אל מקום שלא שולטת בו יד אדם ('ראש דוד' להחיד"א פרשת ואתחנן דף קמ ע"ב טור א ד"ה 'וכזה ראיתי' למהרמ"ע מפאנו) ועל מנת לְהַשְׂבִּיעַ אז את עיניהם של אותם הרשעים שבאו להחריב, הביאו מלאכים עפר ואבנים וסיד ממקום אחר ובנו מבנה שהיה מעֵין בית המקדש, ואותו שרפו והחריבו השׂונאים ('מגלה עמוקות – רנב אופנים' אופן פז, 'מדבר קדמות' להחיד"א אות מ סעיף מג, 'ראש דוד' להחיד"א פרשת ואתחנן דף קמ ע"ב טור א ד"ה 'וקרוב לזה' בשם ר' בצלאל הדרשן). לכן ה' מנע ממשה רבינו לבוא לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש, כי אם היה בונה אותו אז לרוב גדולתו וצדקותו לא היה רשות לגעת בבית המקדש כלל וגם לא להחליפו למראית עין, ואז לחילופין ישראל היו נאבדים ('מגלה עמוקות - רנב אופנים' סוף אופן פז). וכל יסודות המקדש כולם נגנזו ולא אבדה אפילו אבן אחת. ועתיד ה' להחזיר אותם למקומם ואז יראו שלא שלטו בהם שאר האומות ושכל אבני הבניין עומדות בקיומן שנאמר "קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיה נב, ח) (זוהר פרשת פקודי דף רמ ע"ב ד"ה תא חזי וד"ה וכד יהדר וד"ה וכדין כי עין בעין) (להרחבה לגבי בית המקדש השני שכן נחרב ראה מאמרינו לפרשת מטות מסעי – 'ימי בין המצרים').

אם ישראל היו זוכים אז כבר לאחר שיצאו ממצרים היה הקב"ה מוריד להם את בית המקדש מוכן משמים, אך דבר זה נדחה בעוונות לסוף הימים לעת הגאולה האחרונה (זוהר פרשת פנחס דף רכא ע"א ד"ה דאפילו קרתא וד"ה בית ראשון וד"ה והכי הוא), שאז יוריד ה' את בית המקדש השלישי (זוהר פרשת פנחס דף רכא ע"א וד"ה בית ראשון, 'חסד לאברהם' מעין א' נהר יז) שיהיה כלול משני בתי המקדש הראשונים (זוהר פרשת פנחס דף רכא ע"א ד"ה בית ראשון) במעלה שלו, ואף יותר מהם ('אגרא דפרקא' למחבר בני יששכר אות שכב) שנאמר "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן" (חגי ב, ט) ('ארץ החיים' על התהלים לר' אברהם חיים הכהן מזמור יא, א בשם הזוהר). והוא יהיה מעשי ידיו של הקב"ה שנאמר "כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן" (תהלים קב, יז) ('ארץ החיים' על תהלים מזמור קב, יז) וכן "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם ה' " (תהלים קמז, ב) (זוהר פרשת פנחס דף רכא ע"א ד"ה ולזמנא דאתי). לכן יש נוהגים להגיד בסוף תפילת העמידה 'יהי רצון' בנוסח הזה "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ" (הוא נוסח הספרדים) ('קשר גודל' להחיד"א סימן ז אות כא, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת פנחס דף רכא ע"א אות א). וכיון שהוא יהיה בניינו של ה' ולא של בשר ודם, ממילא גם לא ייחרב יותר (זוהר פרשת פנחס דף רכא ע"א ד"ה ולזמנא דאתי).

לעתיד לבוא המקדש של מטה יהיה כמו המקדש של מעלה (עפ"י רש"י תהלים קכב, ג) אחד מכוון כנגד השני ואף מחוברים זה בזה שנאמר "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו" (תהלים קכב, ג) ('לב אריה' פרשת ויחי אות טו ד"ה ולפי זה נראה). והשכינה תשוב ותיכנס בבית המקדש של מטה ובה ימלוך ה' לעולם ועד, וכנגדה יכנס ה' שוב גם בבית המקדש של מעלה (ראה גמ' תענית דף ה ע"א) ('עיני העדה' פרשת בשלח דף ק ע"ב ד"ה עוד יתכן לפרש) ועל אז נאמר "וְיִגְדַּל ה' מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל" (מלאכי א, ה) ('תורת חכם' על התורה לר' חיים הכהן מארם צובא פרשת תולדות דף ס ע"ב) לפי ש"ִגְבוּל יִשְׂרָאֵל" הכוונה לבית מקדש של מעלה המכוון כנגד בית מקדש של מטה ('גבול בנימין' לר' בנימין הכהן פרשת תולדות חלק א דרוש ח ד"ה הנה כי כן יבורך גבר). ואז הקדוּשה וההשפעה תרד בהתמדה אל המקדש למטה ('בית מועד' דרוש ארבעים לנחמה דף קפג ע"א ד"ה ועל ירושלים העתידה להבנות). וכמו שבית המקדש למעלה עשוי מ'אש' רוחנית, כך כנגדו גם בית המקדש של מטה עתיד להיבנות באש ('ברכת שמואל' פרשת ויצא דף יט ע"א טור א ד"ה אמנם באופן אחר) כי תהיה 'חומת אש' סביבו ('ארץ החיים' על תהלים מזמור קב, יז) וקיומו יהיה לעולמים (עפ"י 'מראות יחזקאל' למחבר ה'בן איש חי' סוף סימן מח ד"ה והנה אמרו) במהרה בימינו, אמן.