חג הפסח – איסור חמץ בשבעת ימי הפסח

הקב"ה הזהיר את ישראל שלא לאכול חמץ במשך כל שבעת ימי חג הפסח שנאמר "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי" (שמות יב, טו). וכן נאמר "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם" (דברים טז, ג) וכן נאמר "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" (שמות יג, ג). ועוד הוסיף הקב"ה באזהרה שהחמץ גם לא יראה ולא ימצא שנאמר "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ: כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת" (שמות יב, יט - כ), וכן שנאמר "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לה': מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ" (שמות יג, ו – ז). וכן שנאמר "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים" (דברים טז, ד).

ויש להתבונן, מדוע נאסר על עם ישראל לאכול חמץ במשך כל שבעת ימי הפסח, ואף הוזהרו עליו מאוד שלא יראה ולא ימצא כלל בבתיהם?

כל 'חמץ' ו'שׂאוֹר' שנאמר בתורה הוא כנגד הסטרא אחרא

בכל מקום שנאמר בתורה "חָמֵץ" כמו בפסוקים "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ" (שמות יג, ז) וכן "וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" (שמות יג, ג) ('יסוד יוסף' תחילת פרק פד ד"ה ושמרתם את המצות) הרי הוא רומז לס"מ עצמו ('אור החמה' על זוהר פרשת כי תצא דף רפב ע"ב ד"ה ופסח דרועא מהרמ"ק, 'זכר דוד' מאמר שלישי תחילת פרק כא דף פו ע"ב ד"ה 'יטהר הלב' בשם החיד"א, 'יסוד יוסף' רבו של מחבר 'קב הישר' תחילת פרק פד ד"ה ושמרתם את המצות. ראה זוהר פרשת פנחס דף רנא ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר) שהוא היצר הרע והוא השטן והוא מלאך המוות אשר יורד ומסית ועולה ומשׂטין ואחר כך נוטל רשות ויורד ונוטל את נשמתו של האדם. והתיבה 'חמץ' מורה על כך כדרך הפסוק "אַשְּׁרוּ חָמוֹץ" (ישעיה א, יז) שאם הופכים את אותיות התיבה "חָמוֹץ" יוצא התיבה 'מוֹחֵץ', כי מלאך המוות הוא המוֹחֵץ ('מצודת דוד' על טעמי המצוות להרדב"ז מצוה קז ד"ה עוד דע כי אין). ולכן ה'חמץ' הוא גם כנגד הנחש הקדמון, ונרמז שמו בראשי תיבות של שלשה מיני חִמוּצִים מהתורה ומרבותינו שהם 'חמץ שאוֹר נוּקשה' ('אמרי נועם' לר' מדזי'קוב לפסח דף ג ע"א ד"ה כי ידעו אשר חמץ). ומשום כך היצר הרע נקרא בפי רבותינו 'שְׂאוֹר שבעיסה' (ראה גמ' ברכות דף יז ע"ב בשם ר' אלכסנדרי) ('ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן פרשת בשלח דף מד ע"ב ד"ה ולפעמים מכנה).

כל מקום שנכתב בתורה 'שְׂאוֹר' (שהוא חמץ המשמש כמו שְׁמָרִים של היום המתפיחים את הבצק) הוא רומז לבת זוגתו של הס"מ ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת כי תצא דף רפב ע"ב ד"ה ופסח דרועא מהרמ"ק, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי תחילת פרק כא דף פו ע"ב ד"ה 'יטהר הלב' בשם החיד"א, 'יסוד יוסף' לר' יוסף יודל מדובנא תחילת פרק פד ד"ה ושמרתם את המצות) היא הלילי' ('אור החמה' על זוהר פרשת כי תצא דף רפב ע"ב ד"ה ופסח דרועא מהרמ"ק, 'קב הישר' פרק פט דה והואיל והדבר כן) הרשעה ('יסוד יוסף' תחילת פרק פד ד"ה ושמרתם את המצות, 'קב הישר' פרק פט דה והואיל והדבר כן). ועוד בת זוגתו מכוּנה בכל מקום ('יסוד יוסף' לר' יוסף יודל מדובנא תחילת פרק פד ד"ה ושמרתם את המצות) גם בשם "מַחְמֶצֶת", כגון מה שנאמר "כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת" (שמות יב, כ) (זוהר פרשת פנחס דף רנא ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר, 'יסוד יוסף' תחילת פרק פד ד"ה ושמרתם את המצות). מטעם זה התיבה "מַחְמֶצֶת" נכתבה בלשון נקבה (זוהר פרשת פנחס דף רנא ע"ב ד"ה אמר רבי אלעזר, עפ"י 'אלה המצוות' לר' משה חאגיז אות יט ד"ה כל ישעם וחפצם). וכיון שהליל' הנקבה קשה בטומאתה וְקִלְקוּלָהּ יותר מבעלה הזכר, לכן נאמר עליה לשון ציווי ואזהרה "כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ" (שמות יב, כ) ואילו על הס"מ בעלה נאמר רק לשון בקשה "וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" (שמות יג, ג) ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת פנחס דף רנא ע"ב ד"ה כלא פלחין מהרמ"ק).

ה'שׂאוֹר' 'החמץ' ו'המחמצת' שבתורה רומזים לסטרא אחרא אשר עם ישראל היו משוקעים בה במצרים (זוהר פרשת בא דף מ ע"א ד"ה והיינו דאמר רבי שמעון, 'בני יששכר' למהרצ"א מדינוב מאמרי חדש ניסן מאמר ד דרוש ה ד"ה והנה לבעבור זה), שהרי ישראל היו נמצאים אז תחת רשותו של 'החמץ' הוא הסטרא אחרא (זוהר פרשת תצוה דף קפב ע"א ד"ה תא חזי כד נפקו). וכן היה 'שׂאוֹר בעיסתם' כי היו תחת רשותו וממשלתו של 'הנחש' ('עץ החיים' לר' יהודה בן חנין על טעמי המצוות מצוה מא ד"ה ועל דרך האמת) שהרי מצרים היתה מֶטְרוֹפּוֹלִין ל'נחש' ששם היתה הקליפה, וכפי שנאמר על פרעה מלך מצרים "הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" (יחזקאל כט, ג) שהוא כוח הנחש הקדמוני ('בית מועד' דרוש שלשה ועשרים דף קכט ע"א ד"ה וזהו שכתוב כי נער ישראל). וישראל זנו אחריו והיו עובדים לאותו צד של הטומאה, כפי שנאמר עליהם "וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ" (יחזקאל כ, ז) ('עץ החיים' לר' יהודה בן חנין על טעמי המצוות מצוה מא ד"ה ועל דרך האמת). והיו שקועים במצרים בתוך ארבעים ותשע שערי טומאה ('ערבי נחל' פרשת בשלח דרוש ג ד"ה והענין היא וכי היות).

בפסח מצרים התבטל הסטרא אחרא ויצאו מרשות הטומאה אל הקדושה

כדי להוציא את ישראל ממצרים היה צריך לבטל את כוח הס"מ וכל הרע והמרכבה הטמאה ('בני יששכר' למהרצ"א מדינוב מאמרי חדש ניסן מאמר ד דרוש ה  ד"ה והנה תבין לפי זה) וזה נעשה על ידי גילוי ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש יא ד"ה אפשר לפי פשוטו) של אוֹרוֹת ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת פ אות יד) עליונים ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש יא ד"ה אפשר לפי פשוטו) גדולים מאוד ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת פ אות יד) בליל פסח של יציאת מצרים, ברגע אחד ובפעם אחת ('פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער המצוות פרק א ד"ה אמנם הענין כי בשאר הזמנים) כך שהקדוּשה האירה פתאום אל תוך הרע ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת פ אות יד) אחרי חצות הלילה של ליל היציאה, ועל ידי כן היה ביטול כוחו של הס"מ  ('בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חדש ניסן מאמר ד דרוש ה  ד"ה והנה תבין לפי זה) ונכנעו 'הקליפות' ('אהבת דוד' להחיד"א דרוש יא ד"ה אפשר לפי פשוטו) והסטרא אחרא ('מדבר קדמות' להחיד"א מערכת פ אות יד), וכל הרע נדחה והתבטל מכוח מַרְאֶה האוֹר הגדול ('סידורו של שבת' לר' חיים מצרנובי'ץ מחבר 'באר מים חיים' על התורה שורש השביעי שבת בבית תעלה תפילת העמידה דף פז ע"ב ד"ה וזהו רמז בעל המסדר) (להרחבה על האור הגדול שהושפע ביציאת מצרים ראה מאמרינו לפרשת אמור - 'ספירת העומר').

בשעה שישראל יצאו ממצרים הוציא הקב"ה אותם מרשוּת הסטרא אחרא הנקרא 'חמץ' (זוהר פרשת תצוה דף קפב ע"א ד"ה תא חזי כד נפקו) שהוא תחת יד קליפת טומאת הנחש הקדמוני ('בית מועד' דרושים שונים על המועדים לר' מנחם רבא דרוש שלשה ועשרים דף קכט ע"א ד"ה ןזהו שכתב כי נער ישראל) והסתלק מעליהם עוֹר קליפת 'הנחש' וטומאתו, עד שהם נעשו כמו תינוק שננער עתה ויוצא מבטן אמו לכן נאמר עליהם "כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי" (הושע יא, א) ('בית מועד' דרושים שונים על המועדים לר' מנחם רבא דרוש שלשה ועשרים דף קכט ע"א ד"ה וכן נפשות המצריים). ואחרי שיצאו ישראל מרשות הס"מ הם נכנסו ברשות השכינה ('בית מועד' דרוש שלשה ועשרים דף קכט ע"א ד"ה וזהו שכתוב כי נער ישראל) היא ממשלת הקדוּשה והטהרה, בסוד מה שנאמר עליהם במדבר "וה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם" (שמות יג, כא) ('עץ החיים' ביאור על טעמי המצוות לר' יהודה בן חנין מצוה מא ד"ה ועל דרך האמת).

כשישראל יצאו ממצרים הם נשׂאו עליהם את הבצק שנשאר להם מסעודתם כפי שנאמר "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם" (שמות יב, לד). והיה להם באותה השעה נס, שאף על פי שהם צררו את הבצק בְּשִׂמְלֹתָם ועל שׁכמם כך שהיה ראוי להיחמץ – הוא לא נחמץ כלל. וזה היה נס גדול שלא שלט עליהם ולא על מזונם כוח הס"מ שהוא המחמיץ, על אף שעשו את הבצק במצרים ששם היו כל כוחות הס"מ ('בית מועד' לר' מנחם רבא דרוש שלשה ועשרים דף קכט ע"א ד"ה וכן נפשות המצריים). ורק כאשר הגיעו למקום הנקרא 'סוּכוֹת' הם אפו את בצקם ('אבן עזרא' שמות יב, לט, 'ספורנו' שמות יב, לט) לכדי מַצּוֹת. ויכלו לעשות כן כי לא החמיץ להם עד אז כפי שנאמר "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם" (שמות יב, לט). וכל זה היה כי השכינה שמרה עליהם מן 'המזיקים' שהם השלוּחים של הס"מ. ואם חלילה ישראל היו אוכלים חמץ הם לא היו יוצאים עוד מרשותו של הס"מ ('בית מועד' דרוש שלשה ועשרים דף קכט ע"א ד"ה וכן נפשות המצריים).

ה' יתברך הוא זה שציוה את ישראל לאכול ביציאתם מארץ מצרים מַצּוֹת ולא חמץ, כי הם יצאו מידיו של 'הנחש' ('בית מועד' דרוש שלשה ועשרים דף קכט ע"א ד"ה וכן נפשות המצריים) ועד שלא אכלו מהמַצּוֹת שהוא היה עבורם רפואה לחיזוק אמונתם, הם היו צריכים להימנע מהחמץ כדי שלא יזיק להם צד הטומאה שבו. ואחרי שאכלו כבר מהמצוֹת הקב"ה התיר להם גם את אכילת החמץ ואמר להם שהם יכולים מעתה לאכול חמץ והוא לא יזיק להם עוד (זוהר פרשת תצוה דף קפג ע"ב ד"ה כך כד נפקו). וכך נשאר איסור אכילת חמץ דווקא בימים שבהם נהפך לישראל מעבדוּת פרעה לעבדות ה' יתברך ויצאו מרשוּת אחרת לרשוּת הקדוּשה, כי ימים אלו נתעצמו וקנו סגולה והן מורים כי יצאו מרשות הקליפות במצרים ונכנסו ברשות הקדוּשה. אך בשאר ימות השנה שעומדים ממילא ברשות הקדוּשה אין צורך באיסור החמץ ('ברית הלוי' לר' שלמה אלקבץ פרק שלשה עשר דף יט ע"ב – כ ע"א ד"ה כל בר לבב). 

בבדיקת החמץ ושריפתו מתחילים מחדש את ביטול הסטרא אחרא

אין איסור החמץ ושׂאוֹר כמו שאר איסורי התורה שתמיד האוכל אותם מכניס את עצמו תחת רשוּת 'הקליפוֹת', אלא הוא הוראת ענין דווקא לשבעת ימי הפסח ('אור החמה' על זוהר פרשת בא דף מ ע"א ד"ה 'אימה גדולה' מהרמ"ק) שאז איסורם מזיק ומעורר את 'החיצונים' ('אור החמה' על זוהר פרשת תצוה דף קפג ע"ב ד"ה 'ולמלכא וגומר דרך כלל' מהרמ"ק), ובהרחקה בפסח מ'שׂאור' 'חמץ' ו'מחמצת' מראים ישראל שהם השתחררו מהחיצונים ומכל כוחות הטומאה במצרים. ואם חלילה אדם לא יתרחק מהם ויאכל אותם בתוך שבעת ימי הפסח אז הוא ידבק בהם ויכנס ל'קליפות', וכיון שכולם מראים חירות מהם ואילו הוא הראה את היותו תחת רשותם היפך הראוי – על כן דינו בכרת. ואילו בשאר ימות השנה אכילת 'חמץ' ו'מחמצת' ו'שׂאור' לא גורמת לסטרא אחרא לשלוט על ישראל ('אור החמה' על זוהר פרשת בא דף מ ע"א ד"ה 'אימה גדולה' מהרמ"ק) ולהזיק לאדם ('אור החמה' על זוהר פרשת תצוה דף קפג ע"ב ד"ה 'ולמלכא וגומר דרך כלל' מהרמ"ק) כי ה'חמץ' וה'שׂאוֹר' לא תחת רשוּתם כל שאר ימות השנה כפי שהם בשאר איסורי תורה ('אור החמה' על זוהר פרשת בא דף מ ע"א ד"ה 'אימה גדולה' מהרמ"ק).

אין בכל האיסורים שבתורה חומרות כמו האמורות של החמץ בפסח, שיש בו איסור אכילה ואיסור הנאה וגם איסורו במשהו וצריך לחפש אחריו שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא – והכל משום שהוא רומז ליצר הרע הוא השטן הוא מלאך המות ('מצודת דוד' ביאור על טעמי המצוות על דרך הסוד להרדב"ז מצוה קז ד"ה עוד דע כי אין). לכן כל המרבה לבדוק ולחפש את החמץ לפני חג הפסח הרי זה משובח. ומצוה רבה על הנשים לכבד הבתים יפה יפה ולחטט אחר החמץ בחוֹרים ובסדקים במקום שיש לחוּש וגם במקום שאין לחוּש, ועוד יש כהנה מנהגים טובים בזה מנהג ותיקין, שכולם אהובים ולכולם יש שורש למעלה ומעשה ידינו כוננה לבער את 'רוּח הטומאה'. ובכלל זה מצות הגעלת כלים ('פלא יועץ' לר' אליעזר פאפו תחילת ערך חמץ ד"ה מצות בעור חמץ), לכן נכון ללמד את בני הבית כי בשעה שמגעילין ומלבנים את הכלים מפני החִמוּץ יכוונו גם כן שינער הקב"ה את הָרִשְׁעָה מן הארץ ('יסוד יוסף' לר' יוסף יודל מדובנא רבו של מחבר 'קב הישר' פרק פד ד"ה ומנהג ישראל תורה). ועוד נהגו ישראל לגרר את השולחנות והספסלים והכתלים מפני חשש החִמוּץ ('יסוד יוסף' לר' יוסף יודל מדובנא פרק פד ד"ה ומנהג ישראל תורה, 'קב הישר' לר' צבי הירש קאיידנוור פרק פט ד"ה ומנהגן של ישראל) וכנגדם יגרוֹר וינער ה' יתברך את כל הנגעים של הסטרא אחרא אשר שקוּעים בקירות וכתלי ביתו של האדם ('יסוד יוסף' לר' יוסף יודל מדובנא פרק פד ד"ה ומנהג ישראל תורה).

בדיקת החמץ הנעשית בליל י"ד בניסן מתחילה את הכנעתה של הסטרא אחרא ('טור ברקת' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו על שו"ע או"ח סימן תלו תחילת אות א) עד לעיקר ('טור ברקת' על השו"ע או"ח סימן תלא אות א ד"ה אמר הגאון) הכנעתה בליל ט"ו בניסן ('טור ברקת' על שו"ע או"ח סימן תלו תחילת אות א, 'טור ברקת' על השו"ע או"ח סימן תלא אות א ד"ה אמר הגאון). אמנם בשונה מליל ט"ו בניסן שאז נכנע כל הסטרא אחרא ומתבטל בכל הנוגע אל הכלל, הרי שעל ידי הבדיקה בליל י"ד בניסן כל אחד ואחד מכניע את החלק שלו הנוגע לו בביתו אשר שם נכנס הסטרא אחרא בעוונו ('טור ברקת' על שו"ע או"ח סימן תלה אות א). והבדיקה נתקנה להיעשות דווקא בלילה לפי שאז הוא זמן שליטת המזיקים כפי שמבקשים בתפילת ערבית "וּשְׁמֹר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, כִּי אֵל שׁוֹמְרֵנוּ וּמַצִּילֵנוּ אַתָּה מִכָּל דָּבָר רָע וּמִפַּחַד לָיְלָה" (מתוך ברכת 'השכיבנו' בערבית) ('טור ברקת' על שו"ע או"ח סימן תלא אות א ד"ה אמר הגאון) וכל פעולתנו בליל זה הוא לסלק את 'הקליפה' מֵעִמָּנוּ ('זכר דוד' מאמר שלישי פרק כא ד"ה וביודענו שכל פעולתנו).

לכן אפילו מי שיש לו עת קבוע ללמוד בשעת הבדיקה לא ילמד עד שיבדוק את החמץ, על מנת להכניע את הסטרא אחרא מעצמו ומכל מקומות הקדוּשה שנכנס שם מפני העוונות. רק אם התחיל ללמוד מבעוד יום אין צריך להפסיק כי לימודו הוא דבר גדול יותר ('טור ברקת' על השו"ע או"ח סימן תלא אות א דף ה ע"ב טור א) ואין שולטת עליו אז 'הקליפה' כלל, כפי שאמרו רבותינו "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (ראה גמ' קדושין דף ל ע"ב) כי התורה מגינה ומצילה בשעה שעוסק בה (ראה בזה מעשה עם דוד המלך בגמ' שבת דף ל ע"ב). ואחר לימודו יעשה את הבדיקה ('טור ברקת' על השו"ע או"ח סימן תלא אות א דף ה ע"ב טור א). וכן לא מתחילים שום מלאכה עד שבודקים את החמץ, כדי שלא לחזק את 'הקליפה' בשעה שצריך להכניעה. וכך הוא גם באכילה כי 'שעת אכילה היא שעת מלחמה' בשטן העומד תמיד על שולחנו של האדם לקטרג עליו, שמטעם זה גם אסור לאדם לדבר בשעת הסעודה שמא מחמת השטן יקדים קנה לוושׁט ויסתכן (ראה גמ' תענית דף ה ע"ב מר' יוחנן). לכן לא יאכל האדם לפני שיבדוק את החמץ, כי אם יעכב את הבדיקה בשל אכילתו יכול השטן להתגבר עליו בעוון זה והוא יבוא לידי סכנה ('טור ברקת' על השו"ע או"ח סימן תלא אות א דף ה ע"א טור ב).

מטמינים עשרה פתיתי חמץ כנגד כוחות הטומאה ובשריפתם גוברים עליהם

המדקדקים נוהגים כמנהג חסידים ראשונים לצוות את בני ביתם להניח ('יסוד יוסף' פרק פד ד"ה ומנהג המדקדקים, 'קב הישר' פרק פט ד"ה וקבלה היא בידי מן רבותי) עשרה פתיתי חמץ (עפ"י 'פלא יועץ' ערך חמץ ד"ה וכן בליל ארבעה עשר) בעשרה מקומות בבית ('יסוד יוסף' פרק פד ד"ה ומנהג המדקדקים, 'קב הישר' פרק פט ד"ה וקבלה היא בידי מן רבותי) כנגד עשר מכות שהביא הקב"ה על המצריים, וכנגד עשרה דינים שעתיד הקב"ה לעשות באותם אלו שֶׁמְּצֵרִים לעם ישראל ('קב הישר' פרק פט ד"ה וקבלה היא בידי מן רבותי), וכנגד עשר קליפות של טומאה ('מדרש תלפיות' ענף חמץ ד"ה וצריך עשר החתיכות) זוהמת הסטרא אחרא, כדי שהיא לא תעלה ותקטרג. וכן כנגד עשרה דברים שעתיד ה' יתברך לעשות לאותה הזוהמא לנער ולבער ולמגר ולכרות ולהמם ולהרוס ולעקור ולכרות ולנצח ולקעקע את ביצתה. וכן עשרה פתיתי החמץ הם גם כנגד אותם עשרה מקומות בארץ ישראל שעתיד הקב"ה לקדש בעשר קדושות (ראה משנה כלים פרק א, ו – ט) ('יסוד יוסף' לר' יוסף יודל מדובנא פרק פד ד"ה ומנהג המדקדקים).

יבדוק האדם את ביתו בעיוּן רב ('קב הישר' פרק פט ד"ה וצריך שיבדוק בעיון רב) עד היכן שידו מגעת ('זכות דוד' מאמר שלישי דף פז ע"ב ד"ה ובכן באור ארבעה עשר) ולא בדרך ארעי ('קב הישר' פרק פט ד"ה וצריך שיבדוק בעיון רב) כמו שַׂר ההולך בביתו. ואף על פי שיודע שכבר בדקו בני ביתו את הבית יפה, יִרְאֶה כאילו לא בדקו כלל. ובשעה שמלקט את עשרת הפתיתים יכוון שהם כנגד עשרה כוחות טומאה של הסטרא אחרא ('פלא יועץ' ערך חמץ ד"ה וכן בליל ארבעה עשר) ועתה הוא מבטל אותם. וזהו עיקר טעם הנחת הפתיתים הללו (עפ"י 'קרבן עני' ביאור על הגדה של פסח לר' נתן עמרם בנו של מחבר 'מטעם המלך' דף א ד"ה אור לארבעה עשר). וכשהוא בודק את חדרי הבית יכוון גם כן שיתבערו ויסורו מכל הבית כל מיני סטרא אחרא שהתפשטו ונדבקו שם על ידי מחשבות רעות ופעולות רעות שנעשות בבית ('יסוד יוסף' פרק פד ד"ה ומנהג המדקדקים). וכן כאשר יאמר את נוסח הביטול לחמץ 'כָּל חֲמִירָא' ויבטלו כעפר הארץ באמירת "ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא" יכוון אל סודו כפי מה שיד שׂכלו מגעת, ובכללות יכוון לבער ולבטל את רוח הטומאה ('פלא יועץ' ערך חמץ ד"ה וכן בליל ארבעה עשר).

וכשהאדם עושה שריפת חמץ ביום י"ד בניסן, יכוון שנעשה ביעור חמץ גמור וגובר על 'הקליפות' ('יסוד יוסף' פרק פה ד"ה ולכך צריך האדם, 'קב הישר' פרק צ ד"ה ואחר כך יראה האדם) ועל כל צד הטומאה ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת וארא דף נו ע"ב ד"ה ועוד יש לומר), וששריפת עשרת הפתיתים הם כנגד עשרת כוחות הטומאה ('משנת חסידים' לר' עמנואל חי ריקי מסכת ניסן אות ב, 'מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ענף חמץ ד"ה וצריך עשר החתיכות, 'דרך פקודיך' למהרצ"א מדינוב מצוה ט אות ה, 'פלא יועץ' ערך חמץ ד"ה וכן בליל ארבעה עשר, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי דף פז ע"ב ד"ה ובכן באור ארבעה עשר) שביעורם מוֹרה על חירות מהסטרא האחרא ('קב הישר' פרק צ ד"ה הכלל העולה). וכדי לרמוז על כך אמרו רבותינו ששריפת החמץ היא עד שלא יהיה ראוי לאכילת 'כלב' שהוא כינוי לסטרא אחרא (ראה גמ' פסחים דף מה ע"ב) ('טור ברקת' לר' חיים הכהן תלמיד מהרח"ו הלכות פסח סימן תמב סעיף ט). ומוסיפים לשריפה את חמשת בדי הערבה של הושענא רבא, כי עתיד הקב"ה לבער ולהכרית את הסטרא אחרא בחמשה גבורות, ונכון לכוון לזה ('יסוד יוסף' פרק פה ד"ה ולכך צריך האדם). ובסוף השריפה אומר בנוסח הביטול "לבטיל ולהוי הפקר כעפרא דארעא" כי רוצים ש'הקליפה' היא הנחש הקדמוני תחזור להיכנע ולשוב אל חלק העפר כמו שנאמר עליה בתחילה "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (בראשית ג, יד) ('טור ברקת' לר' חיים הכהן מארם צובא מתלמידי מהרח"ו על שו"ע או"ח סימן תלד סוף אות ג).

כשם שאת בדיקת החמץ לביטול 'הקליפות' יש לעשות בהיותו טהור ולאחר נטילת ידיים ('קרבן עני' על סדר הפסח לר' נתן עמרם בנו של מחבר 'מטעם המלך' בפרק 'דין בדיקת החמץ' דף א ע"א ד"ה אור לארבעה עשר), כך גם אחרי שהאדם מסיים את ביעור ושריפת החמץ בערב פסח המוֹרה על חרות מהסטרא אחרא, יש חיוּב גדול באותה העת של ערב פסח לרחוץ בחמין כדרך השבוּי היוצא מבית השביה ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר 'קב הישר' פרק פה ד"ה ולכך צריך האדם, 'קב הישר' פרק צ ד"ה הכלל העולה), כדי להסיר מעליו את זוהמת השביה ('יסוד יוסף' פרק פה ד"ה ולכך צריך האדם). כי אדם זה יצא משעבוד הסטרא אחרא המושלת על ישראל בעוונות הרבים ואין היא מקטרגת יותר למעלה באותה השעה ('יסוד יוסף' פרק פה ד"ה אמנם קדם הטבילה). ואחרי שסיים את הביעור יתעסק בדברים קדוֹשים מאוד, לפי שהוא יוצא כעת מתחת הסטרא אחרא אל תחת הקדוּשה העליונה ('יסוד יוסף' פרק פה ד"ה ולכך צריך האדם). ונכון להתעסק אז בעשיית ואפיית הַמַּצּוֹת כדי שעל ידי כן יכניס עצמו באותה הקדושה העליונה, ויעשה את אותם הַמַּצּוֹת בשמחה וחדוה של מצוה ('קב הישר' פרק צ ד"ה הכלל העולה. וראה ב'בני יששכר' מאמרי חדש ניסן מאמר ד דרוש ו ד"ה 'ועתה ממילא רוחא' שכאשר י"ד בניסן חל בשבת קדושת השבת גורמת ממילא לביעור הסטרא אחרא ואין צורך בשריפה).

בליל הסדר מוכנע לגמרי כוחו של הסטרא אחרא כמו שהיה במצרים

עיקר הכנעת 'הקליפה' הוא בליל פסח עצמו ('טור ברקת' על שו"ע או"ח סימן תלא אות א ד"ה אמר הגאון) שהוא 'ליל שימורים' כלומר לילה שֶׁשְּׁמוּרִים בו מ'חמץ' ו'שׂאור' (זוהר פרשת כי תצא דף רפב ע"ב ד"ה רעיא מהימנא). וזה מה שהצטווּ "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות יב, יז) שהוא מלשון שמירה שלא יבוא בהם חמץ ושׂאור ('בני יששכר' מאמרי חדש ניסן מאמר ד דרוש ה ד"ה והנה לבעבור זה, 'יסוד יוסף' תחילת פרק פד ד"ה ושמרתם את המצות) שהם כנגד הסטרא אחרא (זוהר פרשת בא דף מ ע"א ד"ה והיינו דאמר רבי שמעון). ועל ידי כך שאין חמץ, אז גם השטן שהוא היצר הרע והוא מלאך המוות שהוא כנגד החמץ, אינו מסוגל לעמוד מול האוֹר הגדול שמושפע בלילה הזה כפי שהיה בעת יציאת מצרים (הרמ"ד וואלי בספר 'עניני חג המצות' נושא 'סוד יציאת מצרים בכללות' ד"ה סוד היציאת מצרים). ואין בכל השנה עת הגון כמו הלילה הזה, שבו התבטלו כל כחות הטומאה והסתלקו 'החיצונים' לגמרי שלא כדרך הטבע על מנת להוציא את ישראל מארץ מצרים ('זכר דוד' מאמר שלישי דף קג ע"א פרק ז"ך ד"ה ואין לנו בכל השנה). ובכל שנה ושנה בליל פסח חוזרת הכנעתם עת שמתקדש יום החג. ועל דבר זה אומרים 'הלל גמוּר' בבית הכנסת בליל החג מה שאין כן בשאר המועדות ('זכר דוד' מאמר שלישי דף פח ע"א ד"ה ושני עיקרים).

ורבותינו תיקנו לפתוח את ההגדה של פסח בשפה הארמית באמירת "הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם, כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל, כָּל-דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח, הַשַּׁתָּא הָכָא לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, הַשַּׁתָּא הָכָא עַבְדֵּי לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין", בכדי שהמון העם הנשים והטף יבינו את הדברים כי זו היתה אז השפה המדוברת בפיהם. ואף על פי שארמית היא גם שפתם של הַשֵּׁדִים ויש חשש שהם ישמעו שהזמינו את כולם ויבואו גם הם לאכול ולכלוֹת הסעודה או להזיק חלילה לבני הבית – עם זאת אומרים כן, לפי שלא חוששים בלילה הזה מכל 'הקליפות' משום שהן נכנעות ואין להן כוח לבוא אל בתיהם של ישראל בלילה הזה, מידי שנה ושנה עוד מהלילה הראשון של יציאת מצרים. לכן אין שבח ופרסום גדול לה' יתברך יותר מאשר אמירת "הָא לַחְמָא עַנְיָא". וזה הטעם שתיקנו את אמירתו בתחילת ליל הסדר כדי שגם הילדים יוֹדוּ לאל על זה כפי מה שהם מבינים בְּשִׂכְלָם, טרם שתחטוף אותם השינה ('שתי ידות' על התורה לר' אברהם חזקוני פרשת צו דף עט ע"א ד"ה וע"כ רבן גמליאל).

סילוק החמץ והשׂאוֹר מהבתים הוא סילוק 'הקליפוֹת' ('של"ה הקדוש' בדרושים לחג הפסח והובא ב'חלוקא דרבנן' דף לא ע"ב ד"ה ושאור חמוצו יותר קשה) לכן אסור לאכול חמץ בפסח כדי שלא לשוב ולעורר את כוחם ('ספר הגירושין' להרמ"ק סוף פרק פד דף סח ע"א טור ב) ועוד ליהנות מהשטן הוא 'היצר הרע' ותאוותיו ('אור החמה' על זוהר פרשת תצוה דף קפג ע"ב ד"ה 'וחמץ אתוקד' מהרמ"ק). ואדרבא כל ענייני החירות שעושים בלילה הזה של ליל חג הפסח הם על חירות הנפש אשר עַם ישראל נגאלו מ'הקליפות', שהיו שקועים בהם במצרים ויצאו מהם לחירות. וכך מידי שנה מבערים את החמץ שהיא הקליפה 'בבל יראה ובל ימצא' מהבתים, ובבוא קדושת הפסח נכנסים בקדושה העליונה ויוצאים מאפילה לאוֹרה. לכן עושים את כל סימני החירות של ההסיבה ושתיית כוסות היין, ושמחים בשמחה של מצוה (ספר 'חלוקא דרבנן' דף כט ע"ב בהקדמה לפרק 'סדר של פסח וענין ההגדה' ד"ה כל ענייני חירות). וישראל הצטווּ "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם" (שמות יב, יט) כי שבעת ימי הפסח הם ימי שמחה שבהם עלו ישראל לגדוּלה ויצאו משעבוד של הסטרא אחרא (זוהר פרשת בא דף מ ע"א ד"ה כהאי גוונא ישראל).

בכל שנה ושנה שומרים ישראל את הימים האלו שבהם יצאו מרשוּת אחרת אל רשוּת הקדוּשה. ועל כך הצטווּ ישראל "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ" (שמות יב, טו) (זוהר פרשת בא דף מ ע"א ד"ה כהאי גוונא ישראל)  כדי להראות כי הם היו עבדים לעם אחר וברשות הסטרא אחרא, וכשיצאו נעשו מכאן והלאה בני חורין מכל הקליפות של 'שׂאוֹר' 'חמץ' ו'מחמצת' שהם פורשׁים מהם (זוהר פרשת בא דף מ ע"א ד"ה והיינו דאמר רבי שמעון וד"ה אמר רבי יהודה). וכך נמצא שמתוך שס"ה ימים בשנה יש שנ"ח ימים שבהם יש אחיזה ושליטה לנחש הקדמון שהוא אותן האותיות, ונוספים להם עוד שבעת ימי הפסח המשלימים לשס"ה ימות השנה רק שבאותם השבעה אין ל'נחש' רשות ואחיזה בישראל והוא ב'לא יראה ולא ימצא' ('ברית כהונת עולם' לר' יצחק איזיק כץ מאמר מצות משוחים בשמן פרק טו, 'בני יששכר' מאמרי חדש ניסן מאמר ד דרוש ה ד"ה והנה עוד קראו). ואם ישראל שומרים את שבעת ימי הפסח יש כוח להכניע את הסטרא אחרא שלא תרים ראש גם בשאר ימות השנה (הרמ"ד וואלי שהיה תלמיד חבר לרמח"ל דברים פרק טז פרשת ראה על הפסוק 'ולא יראה לך שאור בכל גבולך').

הנזהר מחמץ כלשהו בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה

שמירת הפסח כראוי בכל עניינו היא תועלת נפש לכל השנה ('מחברת הקודש' לר' חיים ויטאל שער יציאת מצרים דף סז ע"א ד"ה כל השומר פסח). וכל הנזהר ממשהו חמץ בפסח ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ח אות יח מגורי האר"י ז"ל, 'דרך פקודיך' למהרצ"א מדינוב מצוה י אות ד מהאר"י ז"ל, 'בני יששכר' מאמרי חדש ניסן מאמר ד דרוש ו ד"ה 'והנה ככה' מהאר"י ז"ל) וחושש לצאת ידי כל הדעות, ונזהר בתכלית הזהירות ('פלא יועץ' לר' אליעזר פאפו ערך פסח ד"ה 'וכבר משלו משל לזה' מהאר"י ז"ל) מכל מיני חימוץ במאכל ומשתה בימי הפסח, ומדקדק בזה הרבה מאוד ('אור החמה' על זוהר פרשת בא דף מ' ע"א ד"ה וכולהו בחד דרגא' מהרא"ג) ומחמיר חומרות יתרות ('פלא יועץ' תחילת ערך חמץ ד"ה 'מצות ביעור חמץ' מגורי האר"י ז"ל) הרי מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה ('אור החמה' על זוהר פרשת בא דף מ' ע"א ד"ה וכולהו בחד דרגא' מהרא"ג, 'פלא יועץ' ערך פסח ד"ה 'וכבר משלו משל לזה' מהאר"י ז"ל, 'פלא יועץ' תחילת ערך חמץ ד"ה 'מצות ביעור חמץ' מגורי האר"י ז"ל, 'דרך פקודיך' למהרצ"א מדינוב מצוה י אות ד מהאר"י ז"ל, 'בני יששכר' מאמרי חדש ניסן מאמר ד דרוש ו ד"ה 'והנה ככה' מהאר"י ז"ל). כי אין יצר הרע שולט במי ששמר פסח כהלכתו ('מקדש מלך' לר' שלום בוזאגלו על הזוהר פרשת כי תצא דף רפב ע"ב ד"ה גופיה. ראה זוהר פרשת כי תצא דף רפב ע"ב ד"ה 'רעיא מהימנא' רעיא מהימנא) היות שהוא כבר ביער בפסח את רוּח הטוּמאה מכל וכל, ולא נתן מקום שישלוט בו 'הסטרא אחרא' ('פלא יועץ' תחילת ערך חמץ ד"ה 'מצות ביעור חמץ') הוא היצר הרע (עפ"י 'שמחת הרגל' להחיד"א לימוד א דף ד ע"א), כך שאין לו דרך להחטיאו ('פלא יועץ' תחילת ערך חמץ ד"ה 'מצות ביעור חמץ').

וזה הטעם שאיסור החמץ מוזכר שבע פעמים בתורה הקדושה בפסוקים "כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל" (שמות יב, טו) "כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל" (שמות יב, יט) "כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ" (שמות יב, כ) "עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ" (שמות יב, לט) "וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" (שמות יג, ג) "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ" (שמות יג, ז) "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ" (דברים טז, ג) כי כל הפסוקים הללו הם מכוונים כנגד יצר הרע שיש לו שבעה שמות והם רַע (ראה בראשית ח, כא), ערל (ראה דברים י, טז) טמא (עפ"י תהלים נא, יב) שׂוֹנא (ראה משלי כה, כא) מכשוֹל (ראה ישעיה נז, יד), אבן (ראה יחזקאל לו, כו), צפוֹני (ראה יואל ב, כ) (ראה גמ' סוכה דף נב ע"א). ושמותיו של היצר הרע מכוונים כנגד שבעה גופי עבירה שיש אצל בני האדם וכפי שמנה אותם שלמה המלך "עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי: לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה: יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים" (משלי ו, יז – יט). ולכן כנגד היצר הרע הזה ציותה התורה דווקא "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם" (שמות יב, יט) כדי להרחיק ולבטל את היצר הרע מליבנו מכל וכל ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק ב דרוש ד' פרשת צו ושבת הגדול דף קכו ע"ב טור א' ד"ה מכל אלה).

ונרמז הדבר בפסוק "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות יב, יז) שאפשר לקוראו גם "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמִּצְוֹת", כלומר שאם האדם שומר את "הַמַּצּוֹת" שמירה מעולה כהלכות הפסח אז הוא בטוח שגם יִשָּׁמְרוּ 'הַמִּצְוֹת' שלו לבלתי יחטא ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ח אות יח). ובעבור הבטחה זו שלא יחטא כל השנה ראוי לאדם להיזהר הרבה, כי אין שכר גדול מזה ('פלא יועץ' ערך פסח ד"ה 'וכבר משלו משל לזה'). לכן החברים הספרדים תלמידי האר"י ז"ל היו מחמירים בפסח כמנהג האשכנזים ('מחברת הקודש' לרבינו חיים ויטאל שער יציאת מצרים דף סז ע"א ד"ה כל השומר פסח). ואשריהם ישראל ונשותיהם יותר מהם, שנזהרים לבער החמץ בתכלית הזהירות ומחמירים יותר ממה שצריך, ותבוא עליהם ברכת טוב ('פלא יועץ' ערך פסח ד"ה 'וכבר משלו משל לזה') שהנזהר מחמץ בפסח אפילו בכלשהו – בטוּח שתעלה לו שנה טובה ('מורה באצבע' להחיד"א סימן ז אות קצו בשם רבותינו). ואף בראש השנה הבא עליו שהוא 'יום הדין' נחתם פי השטן ואין הוא יכול להשׂטין עליו ('אור החמה' על זוהר פרשת תצוה דף קפג ע"ב ד"ה 'וחמץ אתוקד' מהרמ"ק).

הקב"ה עתיד לחפש ולבטל את הסטרא אחרא כמו בביעור החמץ

החיפוש למציאת חמץ מהסדקים והחוֹרים בליל י"ד בניסן הוא על ידי ראיית הנר ('יסוד יוסף' פרק פד ד"ה ומנהג המדקדקים) של שעוה שבידו ('קב הישר' פרק פט ד"ה וצריך שיבדוק בעיון רב) שהוא מכוון כנגד 'אוֹר עליון' וכפי שנרמז בפסוק "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז) ('טור ברקת' על שו"ע או"ח סימן תלג אות א דף ו ע"א טור א) ואין עושים זאת באוֹר החמה או הלבנה ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק יא סימן ד ד"ה ואיתא בפסיקתא). וכך גם הקב"ה עתיד לחפש את כל זוהמת הסטרא אחרא על ידי "נֵּרוֹת" בשעה שזוהמא זו תבקש להתחבא מפני אוֹר השכינה כפי שנאמר "וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת" (צפניה א, יב) ('יסוד יוסף' פרק פד ד"ה ומנהג המדקדקים, 'קב הישר' פרק פט ד"ה וצריך שיבדוק בעיון רב). ולכן אמרו רבותינו "אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר" (משנה פסחים א, א) לרמוז על החיפוש והביטול העתידי של 'זוהמת הנחש' הוא היצר הרע בי"ד בניסן ערב פסח. והנביא רמז על היום הזה בדברי הנחמה של ירושלים "כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ" (ישעיה מ, ב) ('עץ הדעת טוב' מכתב יד שהודפס בשנת תשס"ח לר' חיים ויטאל דף קעז ע"א טור ב ד"ה ואחר כך ידבר).

הביטול יהיה באלף השישי לבריאת העולם, שכבר בתחילתו היו ראויים ישראל להיגאל. וכנגדו אמרו רבותינו כי זמן שריפת 'החמץ' הוא בתחילת השעה השישית של היום (ראה משנה פסחים א, ד), ומה שהתאחר עד כה בתוך האלף השישי וישראל עדיין לא נגאלו, הרי זה בעוונות אך לא על פי גזירת מלך מלכי המלכים ('עץ הדעת טוב' מכתב יד שהודפס בשנת תשס"ח לר' חיים ויטאל דף קעז ע"א טור ב ד"ה ואחר כך ידבר), ומכל מקום בתוך האלף השישי הם בוודאי יגאלו, שאם לא יעשה הקב"ה בזכותם של ישראל הרי שיעשה למען שמו ('מטעם המלך' לר' חיים עמרם מדמשק בן דודו של 'אור החיים הקדוש' חלק רביעי ערך פסח סימן תקעט). וביטול החמץ שעושים אחר השריפה ביום י"ד בניסן מרמז על הביטול העתידי של הס"מ הוא שׂרו של אדוֹם, שהקב"ה עתיד להעביר אותו מהעולם יחד עם העם העמלקי ביום י"ד בניסן ערב פסח (ראה זוהר פרשת פנחס דף רמט ע"א ד"ה ובחדש הראשון) וזה נרמז בפסוק "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טז) ('מעשה רוקח' על התורה לר' אלעזר רוקח פרשת בא ד"ה במדבר רבה על הפסוק). ומטעם זה אמירת הזמר 'חד גדיא' בליל פסח התייסד עד לשלב שבו הקב"ה שוחט את מלאך המוות כשהכוונה היא לביטול הס"מ לעתיד לבוא (עפ"י 'מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח על משנה מסכת פסחים דף כז ע"א טור א ד"ה 'ובזה נבא') (להרחבה על מחית עמלק לעתיד לבוא ראה מאמרינו לפרשת כי תצא – 'מצות מחיית זכר עמלק').

אמנם ביטול זרעו של עשו והשר שלו ('עץ הדעת טוב' מכתב יד שהודפס בשנת תשס"ח לר' חיים ויטאל דף קעח ע"א טור א ד"ה ואחר כך ידבר) הוא הס"מ (עפ"י 'בני יששכר' לר' צבי אלימלך מדינוב מאמרי חדש ניסן מאמר ד דרוש ו ד"ה והנה בזמן צאתנו ממצרים) יהיה דווקא על ידי מלך המשיח ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח על משנה מסכת פסחים דף כו ע"ב ד"ה 'ובזה נבא') וכפי שנאמר עליו "רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם וְלִירוּשָׁלִַם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן" (ישעיה מא, כז) וזה מכוּון כנגד מה שנאמר על עשו ועל שׂרוֹ שבמרומים "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי" (בראשית כה, כה) (ראה גמ' פסחים דף ה ע"א בשם ר' ישמעאל), ואז משיח יקיים את הפסוק "אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם" (שמות יב, טו) ('עץ הדעת טוב' מכתב יד שהודפס בשנת תשס"ח לר' חיים ויטאל דף קעח ע"א טור א ד"ה ואחר כך ידבר). לכן התיבה 'משיח' היא בגמטריא 'נחש' כנגד הס"מ ('בני יששכר' מאמרי חדש ניסן מאמר ד דרוש ו ד"ה והנה בזמן צאתנו ממצרים). וכן שמו של המשיח הוא "צֶמַח" כפי שנאמר עליו "כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח" (זכריה ג, ח). ונרמז בשמו "צֶמַח" שהוא אותיות חמץ למפרע כי על ידו יתבער החמץ שהוא הס"מ מן העולם ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח על משנה מסכת פסחים דף כו ע"ב ד"ה 'ובזה נבא' ועיי"ש עוד) יחד עם בת זוגתו (עפ"י 'מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח על משנה מסכת פסחים דף כז ע"א טור ב ד"ה 'ובזה נבא') ויהיה "יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט) ('קב הישר' סוף פרק צ ד"ה 'ואחר כך יראה האדם' ועיי"ש עוד בדבריו הנפלאים) במהרה בימינו, אמן.