צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש

תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
פרשת ויקרא זכור – גלגולם של מרדכי והמן
המן בן המדתא האגגי ביקש להשמיד את כל עם ישראל לאחר שראה כי מרדכי היהודי לא משתחוה לו שנאמר "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ: וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה: וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ: וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי: וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה: וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי" (מגילת אסתר ג, א – ו).
ויש להבין, מדוע מרדכי היהודי נמנע מלכרוע ולהשתחוות לפני המן הרשע על אף שהכניס בזה את כל עם ישראל לסכנה גדולה של השמדה?
יעקב לקח את הברכות של עשו ועל כן עשו רצה להורגו
יעקב לא היה מוכן לתת לעשו לאכול מהלחם והנזיד עדשים עד שמכר לו את 'הבכורה' הנותנת לאדם שְׂרָרָה (ראה רש"י בראשית כה, לא) וכפי שנאמר "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי: וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כה, כט – לד). "וַיִּשָּׁבַע לוֹ" – שנשבע עשו הרשע ליעקב על הבכורה בשׂימת יד תחת יְרֵכוֹ הימנית ('תורת חיים' לר' אברהם חיים שור על מסכת חולין פרק שביעי גיד הנשה דף קמ ע"ב ד"ה הוי אומר יעקב) כדרך הנשבעים באותם ימים קדמונים לשים ידם תחת ירך השני ולומר בזה שכשם שהיד ברשותו תחת ירכו, כן יהיה הוא ברשותו לקיים שבועתו (רד"ק בראשית כד, ג ד"ה שים נא ידך). ולכן האדון היה יושב וירכו על היד של הנשבע (עפ"י אבן עזרא בראשית כד, ב, רד"ק בראשית כד, ג ד"ה שים נא ידך).
לאחר מכן יעקב נכנס לקבל מאביו את ברכתו של עשו אחיו כאשר הוא לבוש בבגדי עשו הרשע ובעורות גדיי עִזִּים על ידיו שנאמר "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן: וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו" (בראשית כז, טו – טז). יצחק ביקש שיעקב יגיש לו לאכול שנאמר "וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ" (בראשית כז, כה) ואז יצחק בירך את יעקב. וכשבא עשו מן הציד ונודע לו שיעקב לקח את ברכתו הוא מיד צעק צעקה אחת גדולה מאד שנאמר "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי" (בראשית כז, לג - לד) ('בראשית רבה' סז, ד).
עשו שהבין כי יעקב אחיו לקח לו את הברכה פרץ בבכי וביקש גם עבור עצמו ברכה שנאמר "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבֲרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (בראשית כז, לח) ושלש דמעות ירדו לו באותה העת, דמעה אחת מעין ימין דמעה אחת מעין שמאל ודמעה אחת נקשרה בעינו ולא ירדה ('מדרש תנחומא' פרשת קדושים אות טו, 'מדרש שוחר טוב' על התהלים מזמור פ' ד"ה לפני אפרים ובנימין). אז יצחק אביו בירך גם אותו ואמר "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל: וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ" (בראשית כז, לט - מ). בעקבות נטילת הברכה עשו היה שׂונא את יעקב וביקש להורגו כפי שנאמר "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא).
כאשר יעקב שב מביתו של לבן, עשו בא לקראתו בכדי להֹרגוֹ שנאמר "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, ז). יעקב התפלל אל ה' שיציל אותו מפני עשו ואמר "הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (בראשית לב, יב). אז יעקב שלח אל עשו אחיו מנחה של צאן ובקר על מנת לרצותו שנאמר "וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו" (בראשית לב, יד), ואף הראה כניעתו לפניו וקרא לעצמו 'עבד' ואילו לעשו קרא 'אדון' שנאמר "וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר: וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ: וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ" (בראשית לב, יז – יט). וכן אמר לכל שאר השליחים ששלח "וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַֽעֲקֹב אַחֲרֵינוּ" (בראשית לב, כא).
בשעה שראה יעקב את עשו מתקרב הוא התחיל לקרוא קריאת שמע ('אברהם אנכי' לר' אברהם פלאג'י פרשת וישלח דף לז ע"א אות יא) כי יש בכוחה של קריאת שמע להינצל מהאויבים, וביקש שבזכותה ינצל מעשו הרשע ('מדרש תלפיות' ענף אחשורוש ד"ה המן) ויכניעו ('אברהם אנכי' לר' אברהם פלאג'י פרשת וישלח דף לז ע"א אות יא). אחר כך הוא השתחווה לפני עשו אחיו כמו עבד לפני אדונו שנאמר "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו" (בראשית לג, ג) בעקבותיו השתחווּ גם שאר בני משפחתו כפי שנאמר "וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ: וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (בראשית לג, ו – ז). ואף שעשו סירב למנחתו של יעקב שנאמר "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ" (בראשית לג, ט) יעקב הפציר בו עד שלקח שנאמר "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹקִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח" (בראשית לג, יא) (להרחבה על מעלת קריאת שמע ראה מאמרינו לפרשת עקב – 'מעלת קריאת שמע').
יעקב אבינו התגלגל במרדכי היהודי ועשו הרשע בהמן האגגי
יעקב התגלגל במרדכי היהודי, ועשו התגלגל בהמן האגגי ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק סד ד"ה מרדכי שלא רצה, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש ב' לשבת זכור דף ז ע"ב ד"ה 'וראה זה חדש' מהרמ"ז בספרו ערכי הכינויים כ"י, 'בני יששכר' מאמרי חדש אדר מאמר ו ד"ה 'ונראה להבין הדבר' מהרמ"ז ז"ל, 'פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י דרוש לשבת זכור דף כב ע"ב ד"ה היום הזה, 'קרן ישועה' לבן איש חי על מגילת אסתר בהקדמה לספר ד"ה ובאופן אחר פירשנו. וראה 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל שמואל א' סימן ט ד"ה 'סוד ירך יעקב') אשר יצא מזרעו ('ארבע חרשים' פרק לז דף סט ע"ב טור ב ד"ה ועתה באתי להודיעך) והרמז שהיה במרדכי את נשמת יעקב אבינו, הוא מה שנאמר על מרדכי כי הוא בא משבט יהודה וגם משבט בנימין (ראה גמ' מגילה דף יב ע"ב) "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי" (אסתר ב, ה), וכאשר לוקחים את השם 'בנימן' כאשר הוא כתוב חסר אות י' כמו בפסוק "וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן" (בראשית מד, יב) יחד עם השם 'יהודה' – זה יוצא בגימטריא 'יעקב' ('אמרי נועם' לרבי מד'זיקוב על מועדי השנה לפרשת תצוה זכור דף ס ע"א טור א ד"ה 'בפסוק ולקחת').
וכשם שיעקב ועשו נקראו בשם "אִישׁ" שנאמר "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז) כך הם גם נקראו בגלגול מרדכי והמן שנאמר "וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ" (אסתר א, ח), שהם מרדכי והמן ('פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י דרוש לשבת זכור דף כב ע"ב ד"ה היום הזה) כפי שנאמר "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי" (אסתר ב, ה) וכן "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה" (גמ' מגילה דף יב ע"א בשם רבא). מטעם זה נאמר על מרדכי היהודי בסוף המגילה כי הוא "דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" (אסתר י, ג), "דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ" – כנגד נשמתו של יעקב אבינו שהיא 'קו הממוצע' הנוטה תמיד אל צד החסד ('אמרי נועם' מועדים בחלק לפורים ד"ה 'כי מרדכי היהודי' עיי"ש ביאור תחילת הפסוק ואכמ"ל), "וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" – היות שכל ישראל הם זרעו ממש של יעקב אבינו אשר התגלגל במרדכי היהודי (ערך ש"י לר' שלמה יהודה טבאק חלק 'זרעים מועד' דף קצא על מסכת מגילה פרק א דף ז ע"ב).
וכשם שנאמר בעשו הרשע "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כה, לד) כך נאמר על גלגולו הבא בהמן "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ" (אסתר ג, ו) ('זכירה לחיים' לר' חיים פלאג'י על מגילת אסתר דף קט ע"ב ד"ה ויהי באמרם, 'כסא דוד' דרוש ב לשבת זכור דף ח ע"א ד"ה וחשבה לדעת, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה והיה בהני"ח הקדמות). וזה גם מה שנאמר לרבקה אמנו על יעקב ועשו שהיו במעיה "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶֽאֱמָץ וְרַב יַֽעֲבֹד צָעִיר" (בראשית כה, כג), "וְרַב" רומז על המן הרשע שנאמר בו "וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו" (אסתר ה, יא) ('אמרי נועם' לר' מדזיקוב על מועדי השנה לפרשת תצוה זכור דף ס ע"א טור א ד"ה 'בפסוק ולקחת'). ובזה המן גם החזיק את לשון אבותיו בידיו, שהרי עשו בעצמו אמר "יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ" (בראשית לג, ט). וזה בשונה מיעקב אבינו שאמר "יֶשׁ לִי כֹל" (בראשית לג, יא) כמו הלשון שנאמרה אצל מרדכי היהודי "לְכָל זַרְעוֹ" (אסתר י, ג) ('רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן מלובלין דף צ ע"א ד"ה והמן כשראה).
מרדכי קנה את המן לעבד עולם ותיקן את מה שיעקב קרא לעשו אדון
בשנת שתיים למלכות אחשורוש מרדו במלך אנשי העיר ששמה הינדקי. המלך שלח את המן ומרדכי להילחם בהם, כאשר על מחצית החיילים היה ממונה מרדכי ועל מחצית השניה היה ממונה המן. אחשורוש נתן להם צידה ואת כל פרנסת אנשיהם בשווה על מנת שיספיק להם לשלוש שנים. הם הלכו וְעָשׂוּ מצור על העיר הינדקי, כאשר מרדכי וחיילותיו באו ממזרח והמן וחיילותיו באו ממערב. המן הלך והוציא את כל הממון והצידה שנתן לו המלך לפרנסת החיילים שתחתיו בתוך שנה אחת, ואילו מרדכי צמצם ממונו. כיון שראה המן שלא נשאר בידו מאומה מן הממון ומן הצידה, ביקש ממרדכי שילווה לו והוא יחזיר לו כפול. מרדכי ענה להמן שהוא לא ילווה לו משום שהוא עצמו מיעקב ואילו הוא המן מעשו, והיות שעשו ויעקב אחים הרי שהתורה אסרה להלוות בריבית לאחים שנאמר "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ" (דברים כג, כא) ('מנות הלוי' לר' שלמה אלקבץ דף קסב ע"א על הפסוק 'וכל זה איננו שוה' בסופו ד"ה וגופא עובדא).
כאשר הגיע זמן הסעודה באו חיילותיו של המן. אך כיון שלא היה להמן מה לתת להם, הם רצו להורגו. מיד חזר המן אל מרדכי ואמר שילווה לו והוא יחזיר פי עשר מההלוואה. אך מרדכי אמר שהוא מוכן לפרנס את חיילותיו רק אם הוא ימכור לו את עצמו לעבד, והמן אמר שטוב הדבר. ואז הם כתבו את שטר המכירה על גבי מִצְחַת הנחושת שעל הברך. ועיקר השטר היה הודאה של המן כי הוא מכר את עצמו למרדכי מרצונו ובחפץ נפשו להיות לו עבד עבדים, ושהוא יהיה עובד את מרדכי יום אחד בכל שבוע כל ימי חייו וכל ימי חיי בניו ובני בניו עד סוף כל הימים. וכן שלא ינטור למרדכי שנאה על עסק המכירה שנמכר לו כמו שנטר עשו ליעקב על עסק הבכורה. ואם יעבור על איזה דבר ממה שכתב בשטר אזי יעקר עץ מביתו ויתלו אותו עליו ('מנות הלוי' דף קסב ע"א על הפסוק 'וכל זה איננו שוה' בסופו ד"ה 'וגופא עובדא' ועיי"ש).
ואחר כך כאשר נכבשה העיר הינדקי תחת ידיהם, אז המן בן המדתא נעשה עבד עבדים למרדכי היהודי יום אחד בכל שבוע. וכך הוא המשיך לעבוד אותו עד העת שבו נאמר "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ" (אסתר ג, א) שאז מיד נשתמט המן מלעבוד את מרדכי. וכשביקש מרדכי מהמן שיחזור לעבוד אותו יום בשבוע כפי שהוא התחייב בשטר המכירה, הציע המן לשלם למרדכי עשרת אלפים כיכר כסף ובלבד שישחרר אותו. אך מרדכי סירב ואמר כי אפילו אם ייתן לו את כל ממונו לא יועיל לשחרר אותו שהרי כל מה ששייך לעבד שייך לאדונו ('תרגום ראשון' על מגילת אסתר ד"ה 'למקצה חדשים שלשה' וכו' הובא בסוף 'תרגום שני' על מגילת אסתר. וראה גם ב'אגדת אסתר' מהדורת בובר פרק ה, ט).
מרדכי לא נהג בחסד עם המן לתת לו מזון בהלוואה בהיותם במלחמה ורק לאחר שמכר את עצמו ובניו כעבדים נתן לו אוכל וצידה. והסיבה לכך, משום שמרדכי ידע כי הוא גלגול יעקב והמן גלגול עשו, על כן הוא התחכם שהמן יכתוב בידו שהוא וזרעו עבדים למרדכי כפי שאמר יצחק אבינו לבנו עשו "וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד" (בראשית כז, מ) ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה והיינו טעמא). וגם רצה מרדכי לתקן בזה את מה שקרא יעקב לעשו בשם 'אדון' כאשר אמר "מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו" (בראשית לב, יט) ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק סד ד"ה מרדכי שלא רצה) וגם את מה שאמר יעקב לעשו "עַבְדְּךָ יַעֲקֹב" (בראשית לב, כא) ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק סד ד"ה מרדכי שלא רצה) כי הקב"ה הקפיד אז עליו (ראה 'פרקי דרבי אליעזר' סוף פרק לז) ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה 'והיינו טעמא' בשם פרקי דרבי אליעזר ומדרש רבה), ומחמת כן קנה כעת את המן לעבד ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק סד ד"ה מרדכי שלא רצה) עולם ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה והיינו טעמא).
המן מכר את עצמו כעבד למרדכי בשביל ('קרן ישועה' לבן איש חי על מגילת אסתר בהקדמה לספר ד"ה ובזה יובן שזה מכר) לחם ('תורת חיים' לר' אברהם חיים שור על מסכת חולין פרק שביעי גיד הנשה דף קמ ע"ב ד"ה הוי אומר יעקב) להאכלת חיילותיו, וכפי שעשה בגלגולו הקודם בעשו הרשע כאשר מכר את בכורתו ליעקב בשביל אכילת ('קרן ישועה' לבן איש חי על מגילת אסתר בהקדמה לספר ד"ה ובזה יובן שזה מכר) לחם ונזיד עדשים שנאמר "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כה, לד). ומרדכי קשר את שטר המכירה של המן על יְרֵכוֹ הימנית דווקא, כיון שהוא היה המקום בו נשבע עשו ליעקב על מכירת הבכורה. וכשהיתה זחה דעתו של המן על מרדכי, היה מרדכי פושט את יְרֵכוֹ בשטר מכירתו אשר עליו להראות לו שגם הוא וגם אבותיו וכל האומה שלו כולם המה עבדיו מימים קדמונים על ידי הבכורה שקנה יעקב מעשו ונשבע לו אז בשׂימת יד תחת יְרֵכוֹ הימנית ('תורת חיים' לר' אברהם חיים שור על מסכת חולין פרק שביעי גיד הנשה דף קמ ע"ב ד"ה הוי אומר יעקב). וכשהיה רואה המן את הירך של מרדכי הוא היה מתרגז (זוהר פרשת משפטים דף קיב ע"ב ד"ה תא חזי).
מרדכי לא השתחוה להמן ותיקן את ההשתחויה של יעקב אבינו
כאשר יעקב אבינו השתחווה לפני עשו לא היה זה חס ושלום לעשו ממש, כי יעקב השלם והבחיר שבאבות לא היה משתחוה לפני עשו שהוא מצד 'אל אחר', שהרי כל המשתחוה לו כאילו משתחוה לאל אחר ממש (זוהר פרשת וישלח דף קעא ע"ב ד"ה והוא עבר לפניהם, 'קול בוכים' לרב גלאנטי דף נד ע"א ד"ה והענין כי הראשון), אלא שהשכינה עברה באותה השעה לפני יעקב שנאמר "וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם" (בראשית לג, ג) ויעקב כרע לפניה שבע פעמים שנאמר "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו" (בראשית לג, ג). לכן לא נאמר בפסוק "וישתחוּ לעשו" כי ההשתחוויה היתה לפני השכינה ולא לפני עשו הרשע שהוא בחינת 'אל אחר' (זוהר פרשת וישלח דף קעא ע"ב ד"ה כגוונא דא ד"ה כרע וסגיד). אמנם האמהות והשבטים שהיו עם יעקב אבינו לא ידעו שהוא השתחוה לשכינה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא דף צ ע"ב לשבת זכור ד"ה 'והנה האי דכתוב' מהרמ"ק ור' אברהם גלאנטי) ואחרי שראו שהשתחוה ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא דף צ ע"ב לשבת זכור ד"ה 'והנה האי דכתב') גם הם באו והשתחווּ ממש לעשו ('קול בוכים' לר' אברהם גלאנטי דף נד ע"א ד"ה והענין כי הראשון), ודבר זה נחשב ליעקב אבינו כפגם של 'מראית עין' ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא דף צ ע"ב לשבת זכור ד"ה 'והנה האי דכתב').
יעקב אבינו חזר בגלגול מרדכי בכדי לתקן את פגם ההשתחויה לפני עשו ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק סד ד"ה מרדכי שלא רצה, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש ב לשבת זכור דף ז ע" ד"ה 'וראה זה חדש' בשם הרמ"ז בספרו ערכי הכינויים), לכן לא רצה מרדכי להשתחוות לפני המן שהוא עשו הרשע, אף שהכניס את כל ישראל בסכנה גדולה מחמת כן ('ספר הגלגולים' להאר"י ז"ל פרק סד ד"ה מרדכי שלא רצה, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש ב לשבת זכור דף ז ע" ד"ה 'וראה זה חדש' בשם הרמ"ז ז"ל בספרו ערכי הכינויים) שנאמר "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ: וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה: וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ: וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם" (מגילת אסתר ג, א –ד). ואם מרדכי כן היה כורע לפני המן אז היה נחרב העולם ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יד לשבת זכור ד"ה ובהא ניחא).
מרדכי לא השתחווה להמן ועל ידי כן תיקן את יעקב כפי שנרמז בפסוק "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז) שהתיבה "תָּם" היא ראשי תיבות 'תיקן מרדכי', כי מרדכי גלגולו עשה את יעקב 'שלם' (ראה אונקלוס בראשית כה, כז) ('קרית ארבע' פרשת תולדות דף יד ע"ב טור א ד"ה ויעקב איש תם). וגם תיקן על ידי זה את כל עשרים ושתים ההשתחוויות ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל שמואל א' סימן ט ד"ה סוד ירך יעקב) שהיו על ידי יעקב האמהות והשבטים. כי היו שבע השתחוויות על ידי יעקב, ארבע על ידי ארבע האמהות נשותיו של יעקב, אחת עשרה על ידי השבטים למעט בנימין שעוד לא נולד – סך הכל עשרים ושתיים השתחוויות. ונרמזו ההשתחוויות הללו בפסוקים בהם נאמר כי מרדכי סירב להשתחוות לפני המן הרשע "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ: וַיְהִי (באמרם) כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם" (מגילת אסתר ג, ג – ד), כאשר התיבה "באמרם" נכתבת עם האות ב' אך נקראת עם האות כ' "כְּאָמְרָם", משום שצירוף שתי האותיות יחד יוצא כ"ב שהוא בגימטריא עשרים ושתיים כנגד כל ההשתחוויות ('מנות הלוי' לר' שלמה אלקבץ דף ק ע"א ד"ה ואחר ההצעה הזאת).
וכאשר המן ראה שמרדכי לא השתחווה לו הוא התרגז מאוד שנאמר "וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה" (מגילת אסתר ג, ד). ואף אמר לזרש אשתו "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (אסתר ה, יג). כי כל מגמתו של המן הרשע היה שישתחווה לו מרדכי היהודי וכל גדולתו היתה נחשבת בעיניו לְאַיִן כלפי מה שלא השתחווה לו, ובשביל זה אף הלך אל המלך לבקש שיתלו את מרדכי על העץ כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ" (אסתר ו, ד). וכל זה היה משום שהמן לא רצה שמרדכי יצליח לתקן את ההשתחוויות שעשה יעקב לפני עשו ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יד לשבת זכור ד"ה ובהא ניחא). אך כבר אמרו לו אוהביו של המן "לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו" (אסתר ו, יג) כלומר כשם ש"נָפוֹל" אז בגלגולו יעקב כך "תִּפּוֹל לְפָנָיו" עתה בגלגולו מרדכי, כי הוא לא משתחווה כלל על מנת לתקן את העוון הראשון ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת תולדות דף יד ע"ב טור א ד"ה ויעקב איש תם).
המן רצה להרוג את מרדכי כשם שעשו רצה להרוג את יעקב
עשו הרשע טרח כל ימיו והשתדל להרוג את יעקב אבינו ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יד לשבת זכור ד"ה ובהא ניחא) כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי" (בראשית כז, מא) ('אור זרוע לצדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין דף ה ע"ב אות ד), ולא נתנו ה' בידו. ואילו כעת שבא יעקב בגלגול מרדכי ועשו בגלגול המן ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יד לשבת זכור ד"ה ובהא ניחא), השנאה שהיתה לעשו בגלגול הראשון רבצה כעת גם בהמן ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יד לשבת זכור ד"ה ובהא ניחא, 'פדה את אברהם' לר' אברהם פלאג'י דרוש לשבת זכור דף כב ע"ב ד"ה היום הזה) וביקש לנקום מיעקב על שלא נתן לו בגלגול עשו אחיו לאכול את התבשיל האדוֹם בְּחִנָּם אלא רק תמורת מכירת הבכורה ('קרית ארבע' לר' רחמים חורי מתוניס פרשת תולדות דף יד ע"א ד"ה הלעיטני נא). וכפי שתמיד זמם עשו הרשע לעשות לאחיו, התייעץ גם עתה המן להרוג ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יד לשבת זכור ד"ה ובהא ניחא) את יעקב שהיה מגולגל בתוך מרדכי היהודי ('קרן ישועה' למחבר ה'בן איש חי' בהקדמה לספר ד"ה ובזה יובן שזה), ובזה ביקש להוציא לפועל את מה שרצה אז עשו הרשע "בְּלִבּוֹ" ('אור זרוע לצדיק' לר' צדוק הכהן מלובלין דף ה ע"ב אות ד).
המן הרגיש במזלו שמרדכי הוא יעקב אבינו אשר לקח ממנו בגלגול הקודם את בכורתו ואת ברכתו, לכן ביקש להרוג את כל ישראל שנאמר "וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי" (אסתר ג, ו) ועל ידי כן רצה שתתבטל הבכורה והברכה שלקח יעקב ביטול גמור ('כסא דוד' דרוש ב לשבת זכור דף ח ע"א ד"ה וממילא רווחא, 'כסא דוד' דרוש כא לשבת זכור ד"ה והיה בהני"ח הקדמות). וכך נמצא כי המן ביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש לא מחמת פשעם וחטאם כנגדו כי לא היה דורש כלל רעתם, אלא רק על היותם "עַם מָרְדֳּכָי". לכן כָּפַל הפסוק ואמר פעמיים את התיבות "עַם מָרְדֳּכָי" (אסתר ג, ו), בכדי לחזק דבר זה במסמרוֹת ששנאת המן לעם ישראל היתה נמשכת ומסובבת משנאת מרדכי ('מנות הלוי' דף קב ע"ב על הפסוק 'ויבז בעיניו לשלוח' ד"ה והדבר מבואר. ראה גמ' מגילה דף יב סוף ע"ב מה אמרה כנסת ישראל).
המן ביקש להתגבר על ישראל בכוח שלושת הדמעות שהוריד עשו הרשע ולכן כתב שלוש לשונות "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" (אסתר ג, יג) ('קרן ישועה' למחבר הבן איש חי בהקדמה לספר ד"ה ולכן כיון דמזלי). ואילו את מרדכי היהודי הוא ביקש לתלות בבוקר בשעת קריאת שמע שנאמר "וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל אֹהֲבָיו יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו" (אסתר ה, יד). והמן רצה כך בכדי שלא יוכל מרדכי להינצל בזכות קריאת שמע, שהרי יעקב קרא קריאת שמע וניצל מעשו הרשע ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף אחשורוש ד"ה המן). אך למעשה יעקב אבינו כבר ראה מה שעתיד להיות בזמן מרדכי והמן, ובאותה שעת רצון של קריאת שמע שקרא נגד עשו הרשע הוא התפלל שהקב"ה יציל אותו גם מהמן ולא תעשינה ידיו תושיה לבטלו אז מקריאת שמע, ויוכל לקוראה בעת צרת המן ולהינצל ('אברהם אנכי' לר' אברהם פלאג'י פרשת וישלח דף לז ע"א אות יא).
מרדכי תיקן את מעשה נטילת הברכות של יעקב אבינו
יעקב אבינו גרם לעשו לזעוק זעקה גדולה שנאמר "כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי" (בראשית כז, לד), ונפרע על זה ליעקב בשושן הבירה ('בראשית רבה' סז, ד) על ידי המן שהיה גלגול עשו ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה והיינו טעמא, 'כסא דוד' דרוש ב לשבת זכור דף ח ע"א ד"ה וממילא רווחא), וכפי שנאמר על מרדכי שהיה גלגול יעקב ('כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה והיינו טעמא) "וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדֹלָה וּמָרָה" (אסתר ד, א) (בראשית רבה סז, ד, 'כסא דוד' להחיד"א דרוש כא לשבת זכור ד"ה והיינו טעמא), והיה הדבר מדה כנגד מדה ('כסא דוד' דרוש ב לשבת זכור דף ח ע"א ד"ה וממילא רווחא). אמנם אצל מרדכי נאמר לשון "זְעָקָה" ולא לשון "צְעָקָה" כמו אצל עשו, כי התיבה "זְעָקָה" יוצאת בגימטריא 'יעקב' ובאה לרמוז שנפרע כאן ליעקב אבינו ('נפלאות חדשות' לר' שמשון מאוסטורפולי בפרשת פקודי לפורים ד"ה בילקוט בתחלתו).
מרדכי רצה לתקן את המעשה של יעקב כפי שנאמר "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר" (אסתר ד, א) "וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו" – לתקן מה שעשה יעקב בבגדי החמודות כפי שנאמר "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (בראשית כז, טו). "וַיִּלְבַּשׁ שַׂק" – לתקן מה שעשה יעקב בלבישת עורות גדיי עִזִּים שנאמר "וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו" (בראשית כז, טז). "וָאֵפֶר" – לתקן מה שעשה יעקב במטעמים שנאמר "וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ" (בראשית כז, יז). וגם אסתר המלכה ביקשה לתקן את שלושת הדמעות שהוריד עשו הרשע כשלקח לו יעקב את הברכות, לכן גזרה שלשה ימים תענית שנאמר "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן" (אסתר ד, טז) ('קרן ישועה' על מגילת אסתר לר' יוסף חיים מבגדד בהקדמה לספר ד"ה ולכן כיון דמזלי).
אך למעשה בכוח הברכות שקיבל יעקב מיצחק גבר מרדכי ונתלה המן, כי אם עשו הרשע היה מקבל את הברכות אזי המן שהוא עשו הרשע היה ניצל מהתליה, כפי שנרמז בדבריו של יצחק לעשו "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ" (בראשית כז, ג) ('ערך ש"י' לר' שלמה יהודה טבאק מחכמי הונגריה חלק 'זרעים מועד' דף קצא על מסכת מגילה פרק א דף ז ע"ב עפ"י האלשיך הקדוש). דבר זה נגרם על ידי יין שהביא אז מלאך בדרך נס ליעקב אבינו וממנו השקה ליצחק אביו שנאמר "וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ" (בראשית כז, כה) ('תרגום יונתן' בראשית כז, כה). בכוח היין לא הבחין יצחק שטעמו של הבשר היה בשר גדי ולא בשר צבי כפי שהיה אמור להביא עשו מִצֵּידוֹ ('ערך ש"י' חלק 'זרעים מועד' דף קצא על מסכת מגילה פרק א דף ז ע"ב בשם האלשיך הקדוש) וגם לא הבחין שזה יעקב ולא עשו אף שבתחילה היה לו ספק. וכך על ידי היין יצחק בירך את יעקב וקילל את עשו, ולא ידע כי הם להיפך. וכיון שהם הם למעשה מרדכי והמן, אז נמצא שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. לכן זכר לנס וסיבתו אמרו רבותינו "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (ראה גמ' מגילה דף ז ע"ב) שפירושו 'חייב אדם להשתכר ביין בפורים עד שלא יידע בין ארור המן לברוך מרדכי' ('ערך ש"י' חלק 'זרעים מועד' דף קצא על מסכת מגילה פרק א דף ז ע"ב). מטעם זה גם עושים 'סעודת פורים' כנגד הסעודה שהכין יעקב ליצחק אביו (ערך ש"י על חנוכה ב סימן עת"ר סעיף ב ד"ה באגדות שלי), ולובשים בפורים תחפושות כשם שיעקב התחפש אז בבגדי עשו ובעורות גדיי העזים ('ערך ש"י' על שו"ע סימן תר"ע) עד שיצחק היה סבור שהוא מברך את עשו ולא ידע שהוא מברך את יעקב ('ערך ש"י' לר' שלמה יהודה טבאק מחכמי הונגריה חלק 'זרעים מועד' דף קצא על מסכת מגילה פרק א דף ז ע"ב).
יעקב אבינו התפלל על הצלתו מהמן הרשע בעת גלגולו במרדכי היהודי
יעקב אבינו ראה כי הוא עתיד להתגלגל במרדכי היהודי והיה מתפלל על הצלתו מידי המן הרשע שהוא גלגול עשו כפי שאמר "הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (בראשית לב, יב) ('כסא דוד' דרוש ב לשבת זכור דף ח ע"א ד"ה ומה טוב). "הַצִּילֵנִי נָא מִיַד" – ראשי תיבות 'המן' ('בעל הטורים' בראשית לב, יב, 'מגלה עמוקות' פרשת וישלח ד"ה כנגד חרב זה שלח יעקב), "מִיַד אָחִי" – שהוא אחי עכשיו, "מִיַּד עֵשָׂו" – כשהוא יבוא בגלגול המן ('כסא דוד' דרוש כא דף צ ע"ב לשבת זכור ד"ה אמור מעתה), "כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" – שהרי המן עתיד לצאת ולהכות "אֵם עַל בָּנִים" כפי שנאמר בגזירתו "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד" (אסתר ג, יג) ('בעל הטורים' בראשית לב, יב). ולכן אמר יעקב "הַצִּילֵנִי" בלשון יחיד, כי הוא עצמו עתיד להיות מרדכי וצריך הצלה מידי עשו שיתגלגל בהמן ('כסא דוד' דרוש ב לשבת זכור דף ח ע"א ד"ה ומה טוב).
ועוד רָמַז יעקב בבקשתו "הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (בראשית לב, יב), "מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" – שהתיבה "אָחִי" גימטריא 'אויב' והכוונה היא להמן הרשע שנאמר עליו "אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הָמָן הָרָע הַזֶּה" (אסתר ז, ו) שירצה בעתיד להרוג את כולם ('שפתי כהן על התורה' לתלמיד תלמידו של האר"י ז"ל פרשת וישלח בחלק הגמטריאות על הפסוק 'מיד אחי'), וגם התיבה "מִיַד" רומזת על המן הרשע לפי שהוא היה מארץ 'מָדַי' ('דגל מחנה אפרים' לר' משה חיים אפרים מסדילקוב פרשת וישלח ד"ה 'הצילני נא מיד' עייש. וראה גמ' מגילה דף יב ע"א בשם רבא). וכן התיבה הזאת רומזת על שיש חמשים וארבע פעמים את השם 'המן' במגילה שזה יוצא גימטריא של התיבה "מִיַד". וכל זה בנוסף לכך ששמו של המן מופיע בראשי התיבות שבתחילת הפסוק "הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי" ('פרי עץ חיים' להאר"י ז"ל שער הפורים פרק ו ד"ה פורים סוד הוד).
עשו הרשע רָמַז ליעקב שהוא עתיד לבוא בגלגול המן הרשע כדי לנקום על שלא נתן לו לאכול בְּחִנָּם שנאמר "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָֽאָדֹם הַזֶּה" (בראשית כה, ל) שסופי התיבות "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן" יוצא 'אני' וראשי התיבות יוצא 'המן' ('קרית ארבע' על התורה לר' רחמים חורי מתוניס פרשת תולדות ד"ה הלעיטני נא) אך ה' כבר הבטיח לשמור את יעקב גם בסוף הדורות כאשר הוא יבוא בגלגול מרדכי, וכפי שנרמז בסופי תיבות הפסוק "כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (בראשית כח, טו) שיוצא התיבה 'מרדכי' ('נחל קדומים' להחיד"א פרשת ויצא אות ה). ועל זה גם נאמר "וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" (ירמיה ל, ז) כלומר שעתיד להיות "עֵת צָרָה" ממש "לְיַעֲקֹב" אבינו בשעה שהוא יבוא בגלגול מרדכי בזמן הפורים ('כסא דוד' להחיד"א דרוש יד לשבת זכור ד"ה ובהא ניחא, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת פ אות ט"ל ערך פורים), ואז "וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ" – שהן אותיות "וּמֵהָמָן יִוָּשַׁע" ('מנות הלוי' לר' שלמה אלקבץ דף קנו ע"א על הפסוק 'ותאמר אסתר אם על המלך' בסוף ד"ה ומצאתי בשערי בינה, 'כסא דוד' דרוש יד לשבת זכור ד"ה ובהא ניחא, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת פ אות ט"ל ערך פורים).
יעקב אבינו ראה ברוח הקודש את כל מעשה המן, וידע שהכל יתגלגל בעבור שמרדכי לא ישתחוה להמן על מנת לתקן מה שנראה כי הוא עצמו השתחווה לעשו – לכן התפלל על זה, ובזכותו ניצלו ישראל בזמן המן הרשע ('כסא דוד' דרוש ב לשבת זכור דף ז ע"ב ד"ה ולפי דברי ספר ערכי הכינויים). וזה מה שרמז יעקב בדבריו לעבדים ששלח אל עשו שנאמר "וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר" (בראשית לב, יז), "וְרֶוַח" – רומז על "רֶוַח וְהַצָּלָה" (אסתר ד, יד) שיהיה לישראל בעתיד על ידי מרדכי בימי המן. וכן התיבה "עֵדֶר" יוצאת בגימטריא 'מרדכי', לרמוז כי כל האומות עתידים לרעוד ממנו שנאמר "וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם" (אסתר ט, ג) ('שפתי כהן על התורה' פרשת וישלח בחלק הגמטריאות על הפסוק 'ורוח תשימו').
וכן יש רמז במנחה ששלח יעקב לעשו שנאמר "וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו" (בראשית לב, יד), "וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה" – סופי תיבות למפרע 'המן' ('מנות הלוי' לר' שלמה אלקבץ דף קעט ע"א על הפסוק 'והמלך קם בחמתו' ד"ה על המטה, 'שפתי כהן על התורה' לתלמיד תלמידו של האר"י ז"ל פרשת וישלח בחלק הגמטריאות על הפסוק 'מיד אחי'). "וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ" – רמזה התורה כי כל הדורון שנתן המן לאחשורוש עשרת אלפים ככרי כסף על היהודים לאבדם עתידים לחזור "בְיָדוֹ" של מרדכי, כי את כל בית המן ייתן אחשורוש למרדכי ואסתר המלכה שנאמר "בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר הַיְּהוּדִים" (אסתר ח, א) ונאמר "וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן" (אסתר ח, ב). ועוד זה נרמז בצווי יעקב לעבדיו "כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ: וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו" (בראשית לב, יח – יט), שהיה צריך לומר "מְעַבְדְּךָ יַעֲקֹב" ולא "לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב", אלא שרמז כי ה"מִנְחָה" שעתיד לתת המן לאחשורוש תחזור "לְיַעֲקֹב" שהוא מרדכי היהודי ('מגלה צפונות' על התורה לר' אליהו הכהן מחבר ספר 'שבט מוסר' חלק א פרשת וישלח ד"ה וכפי מה שפירשנו). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.
עוד...
- פרשת בראשית – כ"ב אותיות לשון הקודש
- פרשת נח – אות ברית הקשת בענן
- פרשת לך לך – שינוי השם של אברהם ושרה
- פרשת וירא – החלפת הנשמות בעקידת יצחק
- פרשת חיי שרה – תיקונה של שרה אמנו
- פרשת תולדות – לקיחת הברכות מיצחק אבינו
- פרשת ויצא – גלגול נשמות ישראל בצאן לבן
- פרשת וישלח – מעלת קבר רחל אמנו
- פרשת וישב – יוסף הצדיק ואשת פוטיפר
- פרשת מקץ חנוכה – ניסי מלחמות החשמונאים