פרשת שמיני – גלגוליו של דָּוִד מלך המשיח

דוד המלך ביקש לבנות לה' את בית המקדש אך ה' יתברך רצה כי בנו שלמה הוא זה שיבנה אותו, לכן הזדרז לשלוח לדוד את נתן הנביא שיבשר לו על כך. בתחילת דבריו נתן הנביא תיאר איך הקב"ה העלה את דוד לגדוּלה להיות נגיד ומלך על עם ישראל שנאמר "וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי עַל יִשְׂרָאֵל: וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ" (שמואל ב' ז, ח – ט). ובסוף דבריו הוסיף נתן הנביא להבטיח לדוד המלך בשם ה' שמלכותו תהיה לעולמים שנאמר "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם" (שמואל ב' ז, טז).

ויש להתבונן, מיהו היה דוד בן ישי שעלה לגדוּלה וזכה למלוֹך על כל שבטי ישראל, ושה' הבטיח לו כי מלכותו תהיה קיימת לעולמים?

אדם הראשון נתן שבעים שנה מחייו לדוד המלך כי לא היו לו חיים

כאשר הקב"ה ברא את האדם הראשון נאמר "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹקִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ" (בראשית א, כז – כח), ובאותה שעה כל הבריות המליכו את אדם הראשון עליהם וקיימו את הפסוק "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ" (דברים יז, טו) שתהא אימתו עליך (ראה גמ' כתובות דף יז ע"א בשם רב אשי) ('ילקוט חדש' הנקרא גם 'ילקוט הישראלי' לר' ישראל מבלזיץ ערך דוד אות לד בשם הרמ"ע מפאנו, והובא בקיצור ב'ילקוט חדש' ערך דוד אות קיג). והיה צריך אדם הראשון לחיות במשך אלף שנה ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק ג ד"ה והנה קודם החטא), ואם באלף שנה הללו הוא היה בלי שום חטא (פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק ג אות יט) כצדיק גמור, אז גם אחריהם הוא לא היה רואה עוד שום שחת אלא רק חי חיי נצח ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק ג ד"ה והנה קודם החטא) לעולמים (פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק ג אות יט).

אדם הראשון הוזהר לא לאכול מעץ הדעת כדי שלא ייענש וימות שנאמר "וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז). ואחרי שאדם הראשון כן אכל מהעץ, הוא היה מתפלל שלא יתקיים בו העונש למות באותו היום על מנת שיספיק לעשות תשובה ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק ג ד"ה כי אמנם אדם הראשון). והועילה תפילתו ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק ג אות יט) בחמלת ה' עליו כי חפץ חסד הוא, והאריך את אפו עד סוף האלף שנה שהיה צריך לחיות בהן לכתחילה ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק ג ד"ה והנה קודם החטא), ורק אחר כך היה צריך למות (פירוש 'יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק ג אות יט) ולהתקיים בו הפסוק "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית ג, יט) ('ספורנו' בראשית פרק ג, יט). ובזה הגזירה "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז) התקיימה לפי יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה שנאמר "כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל" (תהלים צ, ד) ('ברית שלום' לר' פינחס בן פילטא פרשת אמור דף עח ע"ב טור ב ד"ה על פי הדברים). ובעקבות מעשיו של אדם הראשון הגיע מיתה לכל צאצאיו אחריו ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל סימן לב ד"ה ומ"ש כי ביום אוכלו מות ימות).

ביום השישי לבריאת העולם בשעת המנחה ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק ג ד"ה כי אמנם אדם הראשון) הראה הקב"ה לאדם הראשון את כל הדורות שעתידים לצאת מזרעו שנאמר "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" (בראשית ה, א) (זוהר פרשת לך לך דף צ ע"ב ד"ה תא חזי דאמר רבי שמעון, זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה זה ספר תולדות אדם, 'ילקוט שמעוני' לר' שמעון הדרשן בראשית רמז מא, 'ילקוט חדש' פרק 'אדם והדורות עד נח' אות נג ד"ה זה ספר תולדות אדם), והכוונה שראה אותם בצלם דמותם כפי שעתידים לבוא לעולם (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה זה ספר תולדות אדם, 'אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת לך לך דף צ ע"ב ד"ה לאו הכי מהרמ"ק) ובכללם ראה את כל החכמים וכל המלכים שעתידם להנהיג ולמלוך על ישראל (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה זה ספר תולדות אדם), כי אותם הדמויות עומדות לפני הקב"ה (זוהר פרשת לך לך דף צ ע"ב ד"ה ועל דא כולהו) מיום שנברא העולם (זוהר פרשת לך לך דף צ ע"ב ד"ה תא חזי דאמר רבי שמעון). ובאותה העת הקב"ה העביר אותם לפני אדם הראשון ('זוהר חדש' שיר השירים דף פב ע"ב ד"ה ותמן אעבר קמיה). ועל כך אמר אדם הראשון "גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ" (תהלים קלט, טז) (זוהר פרשת לך לך דף צ ע"ב ד"ה ועל דא כולהו).

בשעה שביקש אדם הראשון רחמים על עצמו שלא יתקיים בו גזר דינו למות באותו היום שחטא ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ד פרק ג ד"ה כי אמנם אדם הראשון) הוא ראה בין אותם המלכים שעתידים להיות לישראל את דוד המלך שעתיד להיוולד ולמוּת (זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה זה ספר תולדות אדם), לפי שאין לו חיים כלל ('זוהר חדש' שיר השירים דף פב ע"ב ד"ה ותמן אעבר קמיה) בעולם הזה אלא רק שלוש שעות ('ילקוט שמעוני' פרשת בראשית רמז מא). ושאל אדם הראשון את הקב"ה "מי הוא זה?" וענה לו ה' "שזה אם היו לו חיים היה נעשה לדוד המלך". כיון שראה כך אדם הראשון אמר לקב"ה "מהשנים שלי אני נותן לו במתנה שבעים שנה" ('זוהר חדש' על שיר השירים דף פב ע"ב ד"ה ותמן אעבר קמיה. וראה זוהר פרשת בראשית דף נה ע"ב ד"ה זה ספר תולדות אדם וכן 'במדבר רבה' יד, יב) וכתב שטר מתנה לדוד המלך, שעליו חתם הקב"ה עם מלאך מטטרו"ן והאדם הראשון ('ילקוט שמעוני' פרשת בראשית רמז מא) והשמים והארץ עמדו עליו כעדים ('מדרש תלפיות' למחבר 'שבט מוסר' ענף דרוש ד"ה מדרש ועיי"ש). ואז כל איבר ואיבר של אדם הראשון נתן חיים משלו לאיבריו של דוד המלך ('זוהר חדש' שיר השירים דף פב ע"ב ד"ה ותמן אעבר קמיה).

אדם הראשון לקח שבעים שנה מסוף ('נפש החיים' לר' חיים מוולוזי'ן שער א פרק כ בהגהה ד"ה ופנימיות הענין) אותם אלף שנה שקיבל לחיוֹת בעולם הזה ('זוהר חדש' שיר השירים דף פב ע"ב ד"ה ותמן אעבר קמיה) והוסיפם לדוד המלך, שבלעדיהן לא היו לו חיים כלל (זוהר פרשת ויחי דף רלג ע"ב ד"ה אמר רבי יהודה, זוהר פרשת פקודי דף רלה ע"א ד"ה חיים שאל ממך, זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה רבי שמעון אמר). ועל הוספה זו נאמר "יָמִים עַל יְמֵי מֶלֶךְ תּוֹסִיף שְׁנוֹתָיו כְּמוֹ דֹר וָדֹר" (תהלים סא, ז) ('פרקי דרבי אליעזר' לתנא ר' אליעזר בן הורקנוס פרק יט ד"ה ולקחתי משנותי) כאשר שני "דֹר" הם יחד שבעים שנה (פירוש מהרז"ו על 'פרקי דרבי אליעזר' פרק יט ד"ה שנותיו כמו דור), ועל זה גם נאמר "חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ" (תהלים כא, ה) שב"חַיִּים" אלו דוד המלך התקיים (זוהר פרשת פקודי דף רלה ע"א ד"ה חיים שאל ממך, זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה פתח ואמר חיים). ונרמזו אותם השנים שקיבל דוד המלך בפסוק שנאמר על אדם הראשון "וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת" (בראשית ה, ה) שהתיבות "אָדָם אֲשֶׁר חַי" יוצאות בגמטריא 'נתן לדויד' עם האותיות ושני הכולל כנגד התיבות (ושמו של דוד נכתב עם י' כמו בדברי הימים א' ג, א) (כנלע"ד לדייק ב'דברים נחמדים' למחבר ספר 'בני יששכר' המרצ"א מדינוב בחלק 'מנא הא מילתא' אות כח כדי ליישב את הגימטריא שהביא שם).

האבות נתנו מחדש את השבעים שנה שנתן אדם הראשון לדוד המלך

אדם הראשון השאיר לדוד המלך שבעים שנה מחייו, אך כיון שחטא נפגמו אותם השנים מצד זוהמת החטא ('זוהר הרקיע' להאר"י ז"ל בביאור פרשת וישלח דף מה ע"ב) והיצר הרע ששלט באדם הראשון. וכך היו ימים אלו 'ימי מיתה' ו'ימי רעה' ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי על זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה 'תו אבהן שבקו ליה' מר' אברהם גלאנטי הנקרא הרא"ג, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק מג דף קמא ע"א ד"ה 'והר"ב זהרי חמה' ונראה שהביא את דברי ר' אברהם גלאנטי) כפי שנאמר עליהם "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז) ('זוהר הרקיע' להאר"י ז"ל פרשת וישלח דף מה ע"ב, 'שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף נה ד"ה אמר שמואל מצאתי כתוב), ומי שעתיד להיות נֵפֶל כמו דוד המלך צריך 'ימי חיים' ו'ימי טובה' ('אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה 'תו אבהן שבקו ליה' מהרא"ג, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק מג דף קמא ע"א ד"ה 'והר"ב זהרי חמה' ונראה שהביא את דברי הרא"ג) ולא ימים פגומים שלא מועילים לו ('זוהר הרקיע' פרשת וישלח להאר"י ז"ל דף מה ע"ב). ואף שאדם הראשון עשה בימים אלו תשובה, הלוואי שהועיל לעצמו ('זוהר הרקיע' להאר"י ז"ל פרשת וישלח דף מה ע"ב, 'שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף נה ד"ה אמר שמואל מצאתי כתוב). וזה נרמז בפסוק "אַךְ הֶבֶל כָּל אָדָם" (תהלים לט, יב), כלומר אחרי שחטא "אָדָם" הראשון הרי נחשב "הֶבֶל" מתנתו לדוד המלך ('טל אורות' למהר"מ פאפירש דרוש שני לפרשת לך לך דף יז ע"ב ד"ה ארז"ל כי חיי דהע"ה).

לכן באו אבותינו אברהם יעקב ויוסף ('זוהר הרקיע' להאר"י ז"ל פרשת וישלח דף מה ע"ב) וכל אחד ואחד מהם השאיר לדוד המלך חלק מחייו (זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה תו אבהן שבקו). אברהם אבינו השאיר לו חמש שנים לפי שהיה צריך לחיות עד גיל מאה ושמונים שנה אך חי רק עד מאה שבעים וחמש שנה שנאמר "וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים" (בראשית כה, ז). יצחק לא השאיר לו כלום ובא יוסף במקומו והשאיר לו שלושים ושבע שנים מחייו, שהיה צריך יוסף לחיות עד גילו של אביו יעקב מאה ארבעים ושבע שנה אך חי רק מאה ועשר שנה שנאמר "וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" (בראשית נ, כו). ויעקב השאיר לו עשרים ושמונה שנים, כי היה צריך לחיות כמו אברהם זקנו עד גיל מאה שבעים וחמש שנה אך חי רק עד גיל מאה ארבעים ושבע שנה שנאמר "וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (בראשית מז, כח). וכך יחד הם השאירו לדוד המלך 'שבעים שנה' והוא התקיים בשנים אלו (זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"ב ד"ה תו אבהן).

אבותינו הקדושים הוצרכו לחזור ולתת לדוד המלך שוב את השנים שנתן לו אדם הראשון ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת ויחי ד"ה ענין ולא השיגו ימי שני אבותיו) על ידי שוויתרו משנות חייהם, כדי למלא את שִׁבְעִים שנותיו של דוד המלך ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן שלושים וששה ד"ה והנה האחים שקנאו, 'פלח הרימון' אופן שנים עשר ד"ה ועל פי זה יובן). והיה זה מן הדין היות שבכולם היו מגולגלים חלקים רוחניים של אדם הראשון ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף נה ד"ה אמר שמואל מצאתי כתוב, 'פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן שלושים וששה ד"ה והנה האחים שקנאו) שנתקנו בהם ('שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף נה ד"ה אמר שמואל מצאתי כתוב), אברהם תיקן חלק הנפש של אדם הראשון, יצחק תיקן חלק הרוח של אדם הראשון, ויעקב תיקן חלק הנשמה של אדם הראשון ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הראשון ברית אברהם פרק ה ד"ה אבל ביאור אחד). וכך נמצא כי אדם הראשון שהוא בעל המתנה הראשונה, הוא בעצמו היה גם בעל המתנה האחרונה שניתנה על ידי אבותינו לדוד המלך ('אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה 'תו אבהן שבקו ליה' מהרא"ג) (להרחבה על תיקון חלקי אדם הראשון באבות הקדושים ראה מאמרינו לפרשת לך לך – 'תיקונו של אברהם אבינו', פרשת לך לך – 'תיקונו של יצחק אבינו', פרשת מקץ – 'תיקונו של יעקב אבינו').

והטעם שיוסף הַצַּדִּיק נתן לדוד המלך כמה שנים במקום יצחק אבינו, הוא משום שבשעת העקידה כאשר היה יצחק בן שלושים ושבע שנה פרחה נשמתו והוא קיבל נשמה חדשה, וכיון שהוצרך בעצמו ל'שנים' ו'חיים' עבור נשמתו החדשה, לא היה ביכולתו לתת 'חיים' לדוד המלך. לכן נכנס תחתיו יוסף הצדיק ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת ויחי ד"ה ענין ולא השיגו ימי שני אבותיו) שגם בו היה מגולגל חלק רוחני מאדם הראשון ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת ויחי ד"ה ענין ולא השיגו ימי שני אבותיו, 'פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן שלושים וחמשה ד"ה והנה האחים, 'יוסף תהילות' להחיד"א על התהלים מזמור קיח ד"ה עדותיך משפטיך) וגם התעברה בו נשמת יצחק אבינו ('גולל אור' לר' מאיר ביקייאם אות דלת ערך דוד, 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א אות א) כפי שנרמז בפסוק "וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ" (בראשית מא, מה) כי התיבה "פַּעְנֵחַ" היא בגמטריא 'יצחק', לומר ש'צפוּן בו יצחק' אבינו ('חומת אנך' להחיד"א בראשית מא אות ו על הפסוק 'ויקרא פרעה ליוסף צפנת פענח') ויוסף נתן לדוד המלך שלושים ושבע שנה כנגד שלושים ושבע השנים שהיו ליצחק קודם העקידה ('זוהר הרקיע' פרשת וישלח להאר"י ז"ל דף מה ע"ב, 'שער מאמרי רז"ל' להאר"י ז"ל דף נה ד"ה 'אמר שמואל מצאתי כתוב' ועיי"ש טעם סודי בזה כיצד שנים אלו מכוונים לשנותיו של דוד המלך, 'עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת ויחי ד"ה ענין ולא השיגו ימי שני אבותיו) (להרחבה על פריחת נשמתו של יצחק בעקידה ראה מאמרינו לפרשת וירא – 'החלפת הנשמות בעקידת יצחק').

אדם הראשון התגלגל בדוד המלך שתיקן אותו והשלים שנותיו

אדם הראשון חזר והתגלגל גלגול שני ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין רביעי עין יעקב נהר נח ד"ה ודע סוד מאמרם, 'זכירה לחיים' לר' חיים פאלאג'י פרשת ויגש דף יד ע"א ד"ה ואקרון דורמיטא) בדוד המלך עליו השלום ('אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה 'בר דאדם קדמאה' מהרא"ג, ספר הפליאה לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין רביעי עין יעקב נהר נח ד"ה ודע סוד מאמרם, 'יוסף תהילות' להחיד"א מזמור קיח ד"ה עדותיך משפטיך) ובא לתקן את הגלגול הקודם באדם הראשון ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל מתוך כתב יד כפי שהודפס בשנת תשס"ח בביאורו על התהלים לט, יג ד"ה שמעה תפלתי, 'אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה 'בר דאדם קדמאה' מהרא"ג, ספר הפליאה לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, 'אגרא דכלה' למהרצ"א מדינוב פרשת ויצא על הפסוק 'וילך ראובן בימי קציר'). וזה הטעם שאדם הראשון נתן לדוד המלך 'חיים' ('יוסף תהילות' להחיד"א מזמור קיח ד"ה עדותיך משפטיך, הרמ"ד וואלי ספר בראשית פרק ה ד"ה ויהיו על ימי אדם, 'שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' פרשת תזריע על הפסוק 'אשה כי תזריע' סוף ד"ה צריך להבין מאי) מחייו, מה שלא עשה כן לשום צדיק אחר שהיה עתיד להיות בעולם, כי ראה שהוא גלגולו ('יוסף תהילות' להחיד"א מזמור קיח ד"ה עדותיך משפטיך) וכשנתן לו שנות חיים לא נתן אלא לעצמו ('אור החמה' על זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה 'בר דאדם קדמאה' מהרא"ג, 'שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' פרשת תזריע דף מח ע"א ד"ה צריך להבין) כדי להשלים את תיקונו ('תיקוני הזוהר' תיקון ע דף קלח ע"ב ד"ה ושבעין דחסרו).

לכן דוד המלך נקרא "אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמואל א' טז, יב), כי "אַדְמוֹנִי" רומז שהוא גלגול אדם הראשון ('אדרת אליהו' למחבר הבן איש חי סוף פרשת בחוקותי ד"ה ואפשר לרמוז) אשר נוצר מן האדמה ('בן יהוידע' למחבר ה'בן איש חי' מסכת ראש השנה דף טז ע"א ד"ה והוא אדמוני עם יפה עינים) ובא לתקנו ('אדרת אליהו' למחבר ה'בן איש חי' סוף פרשת בחוקותי ד"ה ואפשר לרמוז). ועוד נאמר עליו "יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" לפי שהיה גלגול אדם הראשון המצוין ביופי הדרו יותר מכל בני דורו ('אנ"ך יפה' לר' רחמים פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י פרשת בהעלותך דף פג ע"א אות ג ד"ה אמנם, עפ"י 'של"ה הקדוש' תורה שבכתב פרשת תולדות אות כה ד"ה הרי כי יעקב תקן האדמוני). ומשום כך דוד נמשח למלך דווקא בעיר חברון מקום האבות הקדושים, כי גם הם תיקנו חלקים רוחניים של אדם הראשון ('חומת אנך' להחיד"א על דברי הימים א' פרק יא ד"ה לאמר). וזה הסיבה שהמורד במלכות בית דוד חייב מיתה (ראה 'בראשית רבה' צד, ט ד"ה אמר רבי יהודה), כי לדוד משפט המלוכה ('ילקוט חדש' ערך דוד אות קיג ד"ה שלשה דברים) על שהוא גלגול אדם הראשון שהיה מלך על העולם הזה ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ח' שבת זכור דף לג ע"ב ד"ה 'ואפשר להרחיב הדבר' בשם הרמ"ע מפאנו), כפי שקיבלוהו הבריות עליהם ('חומת אנך' להחיד"א על בראשית אות ו בפסוק 'ויקרא פרעה ליוסף צפנת פענח'), ואי אפשר למרוד בו ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד הראשון סימן ו ד"ה אבל ביאור).

דוד המלך ידע את גלגולו (עפ"י 'מגיד מישרים' למלאך המגיד של ר' יוסף קארו פרשת כי תצא יום שבת י"ז לתמוז ד"ה ומאי דאמרן) לכן אמר את מזמור התהלים "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (תהלים צב, א) כי אדם הראשון אמר אותו בתחילה (ראה 'בראשית רבה' כב, יג) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת האזינו ד"ה וכן דוד שהוא). וכן דוד המלך היה נזהר לא לישון בלילה אלא רק להתנמנם עד חצות (גמ' ברכות דף ג ע"ב בשם רבי אחא) למשך שִׁשִּׁים נשימות (גמ' סוכה דף כו ע"ב בשם אביי, זוהר פרשת ויגש דף רז ע"א ד"ה בגין דכד אתפליג) ואחר כך להיות נעוֹר (רש"י על גמ' ברכות דף ג ע"ב ד"ה מתנמנם כסוס) ולהתגבר כארי (גמ' ברכות דף ג ע"ב בשם רבי אחא), לפי שהוא היה תיקונו של אדם הראשון ולא רצה לטעום את טעם המוות שבשינה (זוהר פרשת ויגש דף רז ע"א ד"ה בגין דכד) שהיא 'אחד מששים למיתה' (ראה גמ' ברכות דף נז ע"ב), וכל זה מחמת שבגלגולו הקודם הביא את המוות לעולם ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על 'בראשית רבה' פג, א ד"ה מדבר בדוד). וכיון שדוד המלך לא טעם את טעם המיתה והשתדל לחיוֹת כל העת, לכן נאמר עליו "דוד מלך ישראל חי וקיים" (ראה גמ' ראש השנה דף כה ע"א בשם רבי) ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל והם ליקוטים שיצאו מתוך כתב יד כפי שהודפס לראשונה בשנת תשס"ח בביאורו על התהלים קיט, יז ד"ה כבר ביארתי במהדורא, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ד אות ב).

דוד המלך ביקש לתקן גם את עשרים וארבע מיני טומאה ('ארצות החיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ט ד"ה 'אמור מעתה' בשם ספר 'תורה וחיים') שהטיל הנחש הקדמון באשה בעקבות חטא עץ הדעת טוב ורע וממילא בבריאה, וכפי שרמוז בדברים שנאמרו לנחש "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה" (בראשית ג, טו) שהגמטריא של התיבה "וְאֵיבָה" היא עשרים וארבע (זוהר פרשת אחרי מות דף עט ע"א). לכן בא דוד המלך והתקין כנגד אותן הטומאות עשרים וארבע משמרות כהונה בבית המקדש (ראה גמ' תענית דף כז ע"א בשם רב) בכוונה מכוּונת להעביר גלולים מן הארץ מזוהמת הנחש. ועוד דוד המלך תיקן בברכת 'בונה ירושלים' שבברכת המזון לומר את התיבות "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך" כי הן עשרים וארבע אותיות בדיוק, כנגד עשרים וארבע תיבות בברכת 'בונה ירושלים' שבתפילת העמידה (לפי נוסח אשכנז) והכל לתיקון עשרים וארבע מיני טומאה כפי שאיוותה נפשו של דוד ('ארצות החיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ט ד"ה 'אמור מעתה'). וכפי מידתו של דוד המלך נוספה לו אות יו"ד בשמו בספר דברי הימים כמו בפסוק "וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִיד אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ בְּחֶבְרוֹן" (דברי הימים א' ג, א) כי השם "דָוִיד" בגמטריא הוא עשרים וארבע ('ארצות החיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ט ד"ה 'אמור מעתה' בשם ספר 'תורה וחיים').

מותו של דוד המלך נגזר עליו בעת גלגולו הקודם באדם הראשון

כל השתדלותו של דוד המלך היתה לתקן את עוונו של אדם הראשון ('ארצות החיים' לר' חיים פאלאג'י דרוש ט ד"ה 'אמור מעתה' בשם ספר 'תורה וחיים'). וכן כל היסורים והסכנות שהיו לדוד המלך עליו השלום כפי שהתפלל עליהם בספר התהלים, כל אלו היו לכפר על חטא אדם הראשון השייך לנפשו כי נפש 'אדם' הוא ('חומת אנך' להחיד"א על תהלים נט, ב ד"ה הצילני מאויבי). דוד המלך חי שבעים שנה והשלים את תשע מאות ושלושים שנה של אדם הראשון לאלף השנים הראשונות של בריאת העולם (זוהר פרשת וישלח דף קסח ע"א ד"ה רבי שמעון אמר), ובזה נמצא כי דוד המלך היה בערוֹב ימיו זקן מפולג בין אלף שנה. לכן נאמר על דוד "וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ הַחַדְרָה וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד" (מלכים א' א, טו) על אף שבגלגולו הנוכחי היה רק בין שבעים שנה ('אנ"ך יפה' לר' רחמים פאלאג'י בנו של ר' חיים פאלאג'י על מלכים א' סימן א אות א דף קכו ע"א ד"ה והמלך דוד זקן) ועוד כוחו היה במותניו (עפ"י גמ' סנהדרין דף כב ע"א ורש"י שם במעשה עם בת שבע שקינחה שלש עשרה פעמים אחרי שהיה עמה). לכן סופי שתי התיבות הראשונות "וְהַמֶּלֶךְ זָקֵן מְאֹד" יוצאות בגמטריא 'שבעים' והתיבה "מְאֹד" היא אותיות 'אדם', לרמוז כי שבעים שנותיו הם תשלום לאלף שנה שהיה לאדם הראשון לחיות ('אנ"ך יפה' לר' רחמים פאלאג'י על מלכים א' סימן א אות א דף קכו ע"א ד"ה והמלך דוד זקן).

הקב"ה גילה לדוד המלך כי יום מותו יהיה בשבת, אך דוד המלך ביקש למות יום אחד לפני כן ביום שישי ערב שבת (גמ' שבת דף ל ע"א בשם רב). והטעם שרצה למות בערב שבת, כיון ששִׁבְעִים שנות חייו של דוד היו קצובות מאת אדם הראשון שנברא בערב שבת קודש, ומשום שהקב"ה "ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום" (ראה גמ' ראש השנה דף יא ע"א) כלומר שהם מתים ביום בו נולדים, לכן דוד המלך ביקש למות ביום בו נולד אדם הראשון ששנות חייו הם שלו ('מטעם המלך' לר' חיים עמרם חלק ד סימן תקכז ד"ה הטעם למה ששאל דוד, 'אבות לראש' לר' רחמים פאלאג'י בחלק 'נשמה יתירה' מערכת ש' דף קמב אות מה ערך 'דוד' בשם 'מטעם המלך'). ובאמת כיון שדוד המלך היה גלגול אדם הראשון שנברא בערב שבת, הוא היה צריך למות בערב שבת. אך מכיון שביום שישי אדם הראשון חטא ולמחרת ביום שבת עשה תשובה והתכפר לו עד שנעשה בריה חדשה, הרי זה נחשב לו כאילו שנברא בשבת. לכן דוד המלך מת דווקא ביום שבת כי מעלה היא לנפשו הרמה על שמת בגלגול זה של דוד המלך ביום שהתכפר בו לאדם הראשון ונעשה בריה חדשה. וזה היה הנחשב לדוד שהתמלאו שנותיו ('אבות לראש' לר' רחמים פאלאג'י בחלק 'נשמה יתירה' מערכת ש' דף קמב אות מה ערך 'דוד').

דוד המלך היה צריך לכתחילה להיות נֵפֶל ולמות ביום בו הוא נולד. והטעם לזה כי הוא היה גלגול של אדם הראשון ובסיבת חטאו בעץ הדעת נגזרו עליו שתי מיתות שנאמר "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז), אחת היא מיתת אדם הראשון והשניה מיתת דוד כשייוולד. אם אדם הראשון היה חי כל האלף שנה שהם יום אחד של הקב"ה אשר עליו נאמר "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ" אז לא היה נשאר לדוד שום שנים לחיות בהם והיה מוכרח להיוולד ותכף למוּת ולהיות נֵפֶל, ובזה היו מתקיימות שתי המיתות שנגזרו ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל מתוך כתב יד כפי שהודפס בשנת תשס"ח בביאורו על התהלים קיט, יז ד"ה כבר ביארתי במהדורא, 'יד יהודה' על מאמר חקור דין חלק ב פרק ז אות מב ד"ה וכבר זכרנו. ראה 'ילקוט חדש' ערך 'דוד וכל מלכי יהודה ומלכי ישראל' אות כב). אך אחרי שדוד המלך קיבל שבעים שנה מאדם הראשון, אז מותו שבא בסוף ימיו הוא קיום המיתה השניה בציווי "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז) ('חסד לאברהם' מעין רביעי נהר נח ד"ה וידוע סוד מאמרם). לכן כל מותו של דוד היה בעוונו של אדם הראשון על היותו גלגולו ('יד יהודה' על 'מאמר חקור דין' חלק א פרק יב אות סט בפירוש), ולולא כן היה ראוי להצילו מן המוות ואף לעשותו משיח ('מאמר חקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק א פרק יב ד"ה וכמו שיבא).

דוד המלך עתיד להתעבר באדם שייבחר להיות מלך המשיח

דוד המלך עתיד להתעבר בתוך האדם שֶׁיִּבָּחֵר להיות מלך המשיח ('אור החמה' על זוהר פרשת לך לך דף פב ע"ב ד"ה 'ואולם כח דוד המלך' מהרמ"ק, 'כתם פז' לר' שמעון לביא מחבר פיוט 'בר יוחאי' על זוהר פרשת לך לך דף פב ע"ב ד"ה ואין דבורנו עם המפקפקים, 'נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר רביעי פרק ששה עשר ד"ה 'ואמנם בהתר' ומביא שם שבזה שהם שניים ומתאחדים מתיישבת הגמ' במסכת סוכה דף נב ע"ב שלעתיד לבוא דוד נמנה בין שבעה רועים ובמקביל לו משיח נמנה בין שמונה נסיכי אדם. וראה שבזה גם מתיישבת הסתירה שהביא 'נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת פקודי דף רלב ע"ב אות א שלפי הש"ס דוד ומשיח הם שניים נפרדים ואילו לפי הזוהר דוד עצמו הוא מלך המשיח). ואז דוד המלך יאיר במלך המשיח, כך שדוד המלך ומשיח בן דוד עניינם יהיה אחד בגאולה ('אור החמה' על זוהר פרשת לך לך דף פב ע"ב ד"ה 'ואולם כח דוד המלך' מהרמ"ק). ולכן אמרו רבותינו שמלך המשיח יקרא בשם 'דוד' (ראה גמ' סנהדרין דף צח ע"ב בשם רב, 'איכה רבה' א, נא בשם ר' שמואל ברבי יצחק, זוהר פרשת לך לך דף פב ע"ב ד"ה ובגין כך דוד מלכא חי) כי דוד המלך יהיה ממש בתוך מלך המשיח (עפ"י 'אור החמה' על זוהר פרשת לך לך דף פב ע"ב ד"ה 'ואולם כח דוד המלך' מהרמ"ק).

ובזה דוד המלך יהיה מלך המשיח בעצמו (ספר 'פליאה' לר' אביגדור קרא מפראג דף ס ע"ב טור א, רקנאטי על התורה פרשת וישב דף לד ע"א ד"ה 'ספר הבהיר מאיר טעמא' בשם הקלירי, 'אגרא דכלה' פרשת לך לך על הפסוק 'ולוט עמו הנגבה' ד"ה ולוט עמו, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר שלישי פרק מג דף קמא ע"א ד"ה והר"ב זהרי חמה נראה, 'זקוקין דנורא ובעורין דאשא' לר' שמואל היידא על 'תנא דבי אליהו' רבא פרק לא אות קד) כפי שהוא מכוּנה 'דוד מלכא משיחא' כלומר 'דוד מלך המשיח' ('חסד לאברהם' מעין רביעי נהר נח ד"ה וידוע סוד מאמרם), וכפי שאמר הפייט "קול צמח איש צמח שמו, הוא דוד בעצמו מבשר ואומר" (מתוך פיוטי אשכנז ל'הושענא רבא' ומיוחס לאנשי כנסת הגדולה) ('זיקוקין דנורא ובעורין דאשא' לר' שמואל היידא על 'תנא דבי אליהו' רבא פרק לא אות קד, הקדמת ספר 'ווי העמודים' לר' שבתי הורוביץ בנו של השל"ה הקדוש דף מד ע"א טור א ד"ה וכן מצאתי), והוא יבוא בקץ הימין ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד שישי מגדל דוד סימן לד ד"ה ועוד קשה שאמר). וזהו מה שביקש דוד המלך "הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי" (תהלים לט, ה) ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד שישי מגדל דוד סימן לד ד"ה ועוד קשה שאמר) שכוונתו על קץ הגאולה (זוהר פרשת ויחי דף רלג ע"ב ד"ה תא חזי יומין דבר נש) לפי שדוד הוא המשיח שיבוא בקץ הימין. ולכן אמר "קִצִּי" שהוא קץ המיוחד לי ('עמודיה שבעה' לר' בצלאל הדרשן עמוד שישי מגדל דוד סימן לד ד"ה ועוד קשה שאמר). ומשום כך דוד אמר כמה בקשות ותחנונים על פקידת הקץ שבעתיד כי הדבר היה נוגע לו ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל על 'בראשית רבה' עה ד"ה ואמנם כדברים).

הפעם הראשונה שמוזכר דוד המלך בספר דברי הימים הוא בפסוק "דָּוִיד הַשְּׁבִעִי" (דברי הימים א' ב, טו), והאות י' שם בשמו "דָּוִיד" באה להורות שיש לחלוק לו כבוד על שֶּׁתִּתָּלֶה ביאת הגאולה בו. וכן מכאן והלאה בספר דברי הימים מזכירו כל העת בשם 'דָּוִיד'. ונאמר עליו "הַשְּׁבִעִי" כדי לרמוז שהגאולה העתידה על ידו תהיה בשנה השביעית היא שנת השמיטה (הקדמת ספר 'ווי העמודים' לר' שבתי הורוביץ בנו של השל"ה הקדוש בסוף הספר דף מד ע"ב טור א), וכפי שאמרו רבותינו "בַּשִּׁשִּׁית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא" והמלחמות שבשנת שביעית הם התחלת הגאולה. ומתוך שעתידים להיגאל בשנה שביעית קבעו את 'ברכת הגאוּלה' שבתפילת העמידה "רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ וּמַהֵר לְגָאֳלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְמַעַן שְׁמֶךָ וכו' " בברכה השביעית (גמ' מגילה דף יז ע"ב בשם מר). וזו גם הסיבה שבתעניות צבור היו מוסיפים את ברכת "מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה וכו' " דווקא בברכה השביעית (ראה משנה תענית ב, ד) כי דוד בעצמו יהיה הגואל האחרון בגאולה שתהיה בשנה השביעית ('מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח על המשניות מסכת תענית ובספר דף מה ע"א טור א ד"ה שביעית).

המשיח יהיה גלגול שלישי של אדם הראשון ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין רביעי נהר נח ד"ה וידוע סוד מאמרם, 'אגרא דכלה' למהרצ"א מדינוב פרשת לך לך על הפסוק 'ולוט עמו הנגבה') כי אחרי שאדם הראשון חטא הוא התגלגל בדוד המלך לתיקונו ועתיד להיכנס במלך המשיח ('נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר רביעי פרק שישי ד"ה 'אמונת הגלגול' בשם חכמי האמת והצדק). והסוד הזה רמוז בשמו של אדם הראשון כי 'אדם' הוא ראשי תיבות אדם דוד משיח ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל סימן י"ו ד"ה ולכן אמר בקרובי, 'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל סימן לב ד"ה ומ"ש כי ביום אוכלו מות יומת, 'מאירת עיניים' לר' יצחק דמן עכו פרשת וישב ד"ה 'אמר לי חכם מקובל' בשם חכם מקובל, 'רקנאטי על התורה' פרשת בראשית דף ז ע"ב ד"ה ספר הזוהר רבי שמעון, 'חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי מעין רביעי נהר נח ד"ה וידוע סוד מאמרם, 'נשמת חיים' לר' מנשה בן ישראל מאמר רביעי פרק שישי ד"ה 'אמונת הגלגול' בשם חכמי האמת והצדק, 'זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת בראשית דף ח ע"א טור א ד"ה מדרש ילקוט, 'יוסף תהילות' להחיד"א מזמור קיח ד"ה 'עדותך משפטיך' בשם המקובלים). ועל ידי כך נמצא כי העולם נעוץ סופו בתחילתו ובאמצעו ('זרע שמשון' פרשת בראשית דף ח ע"א טור א ד"ה מדרש ילקוט) ודוד המלך חי וקיים לעולם ('מאירת עיניים' לר' יצחק דמן עכו תלמיד הרמב"ן פרשת וישב ד"ה 'אמר לי חכם מקובל'). וכפי שרמז דוד על עצמו "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי" (תהלים קלט, ה) "אָחוֹר" – הוא אדם הראשון, "וָקֶדֶם" – מלך המשיח באחרית הימים ('שמן הטוב וזקן אהרן' בחלק 'שמן הטוב' לר' שלמה אוהב פרשת תזריע על הפסוק 'אשה כי תזריע' סוף ד"ה צריך להבין מאי).

דוד הוא מלך המשיח שישלים את תיקונו של אדם הראשון

דוד המלך שהוא גלגול אדם הראשון ('אגרא דכלה' פרשת לך לך ד"ה ובזה יבואו כל הדקדוקים) יהיה הגואל האחרון כפי שרמוז בסופי תיבות "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט) שיוצא התיבה 'דוד' (הקדמת ספר 'ווי העמודים' לר' שבתי הורוביץ בנו של השל"ה הקדוש דף מד ע"א טור א ד"ה וכן מצאתי, 'לב אריה' לר' יהודה אריה לייב האשקי פרשת ויחי אות כב ד"ה והנה מצאתי כתוב). ומעלתו תגדל אז ויהיה מעל האבות הקדושים ומעל משה רבינו אבי הנביאים (פירוש 'מאורי אש' על 'תנא דבי אליהו' זוטא פרק כ אות יח), ובמדרגת אדם הראשון שקודם חטאו ('זיקוקין דנורא ובעורין שאשא' על 'תנא דבי אליהו רבא' פרק לא אות קד, 'מאורי אש' על 'תנא דבי אליהו זוטא' פרק כ אות יח). ואז יתקיימו מעשי ידיו של הקב"ה הוא 'אדם הראשון' יציר כפיו, כאשר תתקיים מלכות בית דוד באחרית הימים ('אגרא דכלה' למהרצ"א מדינוב פרשת לך לך ד"ה ובזה יבואו כל הדקדוקים), ודוד המלך שהוא (פירוש 'אבן יקרה' למחבר ה'לבוש' על רקנאטי פרשת בראשית דף ז ע"ב ד"ה ספר הזוהר) מלך המשיח יחיה לנצח ולא יראה השחת. ודבר זה הוא מן הדין כי הגזירה "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז) כבר התקיימה באדם הראשון ובגלגולו דוד המלך ('מאמר חקור דין' חלק ב פרק ז ד"ה וכבר זכרנו), ועתה במלך המשיח תתקיים מחשבתו הראשונה של ה' שהוא יחיה לעולם ('שושן סודות' לתלמיד הרמב"ן אות שז).

דוד המלך התחיל את תיקונו של אדם הראשון ('של"ה הקדוש' בחלק 'תורה שבכתב' פרשת תולדות אות כח ד"ה והטעם שהֻצרך לגלות במחשבה) וּגְמָר התיקון השלם יהיה על ידי משיח בן דוד ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל מתוך כתב יד כפי שהודפס בשנת תשס"ח בביאורו על התהלים קיט, יט ד"ה או ירצה כי, 'של"ה הקדוש' בחלק 'תורה שבכתב' פרשת תולדות אות כח ד"ה והטעם שהֻצרך לגלות במחשבה) שאז בימיו יתוקן חטא אדם הראשון לכל העולם בשעה שיבולע המוות לנצח כפי שנאמר לעתיד לבוא "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" (ישעיה כה, ח) ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל מתוך כתב יד כפי שהודפס בשנת תשס"ח בביאורו על התהלים קיט, יט ד"ה או ירצה כי, הקדמה לספר 'סמיכת חכמים' של ר' נפתלי כץ דף כח ע"ב ד"ה וגם הובא במקובלים) וזה יהיה היפך העונש של אדם הראשון שבו נאמר "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז) ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל מתוך כתב יד כפי שהודפס בשנת תשס"ח בביאורו על התהלים קיט, יט ד"ה או ירצה כי). ואחר כך כנגד מה שהביא אדם הראשון את המוות על כל העולם והם מתו בסיבתו, יבוא הוא כמלך המשיח ויעשה את התיקון ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל סימן לב ד"ה ומ"ש כי ביום אוכלו מות יומת) הגמור (הקדמה ל'סמיכת חכמים' דף כח ע"ב ד"ה וגם הובא במקובלים) כאשר הוא יקים את כולם בעת 'תחיית המתים' ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל סימן לב ד"ה ומ"ש כי ביום אוכלו מות יומת).

הגאולה יכולה להתעכב עד שישראל יבקשו את דוד מלכם וכפי שנאמר "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (הושע ג, ה) (עפ"י 'זרע שמשון' פרשת מסעי דף קכה ע"ב טור א ד"ה שבת) כי דוד המלך הוא זה שצריך לחזור ולמלוך לעתיד לבוא (עפ"י זוהר פרשת פקודי דף רלב ע"ב ד"ה בעלמא דין דכתיב). וכשתגיע הגאולה אז כוחו של דוד המלך אשר יהיה בתוך מלך המשיח ישפיע עליו לנקום ולפעול פעולות בימים ההם ('אור החמה' על זוהר פרשת לך לך דף פב ע"ב ד"ה 'ואולם כח דוד המלך' מהרמ"ק), לפי שלא היה בכל מלכי ישראל במשך הדורות מושיע כדוד המלך, לוחם מלחמות ה'. ואחר כך יבוא השלום והאמת שנאמר "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב, ד), ותהיה מנוחתו של דוד המלך כבוד כקיסר השולט בכל העולם ('כתם פז' לר' שמעון לביא על זוהר פרשת לך לך דף פב ע"א ד"ה ואין דבורנו עם המפקפקים) ויתקיים בישראל "וְעָבְדוּ אֵת ה' אֱלֹקֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם" (ירמיה ל, ט) ('נשמת חיים' מאמר רביעי פרק שישי ד"ה אמונת הגלגול) וכן "וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם" (יחזקאל לז, כה) ('רקנאטי על התורה' פרשת בראשית דף ז ע"ב ד"ה ספר הזוהר רבי שמעון, 'מאירת עיניים' לר' יצחק דמן עכו פרשת וישב ד"ה 'אמר לי חכם מקובל' בשם חכם מקובל) במהרה בימינו, אמן.