פרשת בלק – גלגוליו של בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר

בלק מלך מואב פנה לבלעם בן בעור וביקש שיקלל את עם ישראל שנאמר "וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי: וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר: וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק" (במדבר כב, ה - ז). בלעם בן בעור הלך עם שרי מואב על מנת לקלל את ישראל אך ה' מנע אותו והוציא מפיו ברכות ולא קללות כפי שאמר לו בלק "וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ" (במדבר כג, יא).

ויש להתבונן, מי הוא היה בלעם בן בעור אשר דווקא אליו שלח בלק בן צפור מלך מואב שליחים על מנת שיבוא ויקלל את עם ישראל?

נשמתו של לבן הארמי חזרה והתגלגלה בבלעם בן בעור הרשע

לבן הארמי היה מרכבה וראש לסטרא אחרא ('אגרא דכלה' פרשת ויצא ד"ה כי לא, 'ערבי נחל' ויצא דרוש ו ד"ה וממוצא) ורבן של כל בעלי הכשפים ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש 'פרישת שלום' פרשת בלק דרוש ב אות ד ד"ה ולזה בא המלאך), לכן הוא היה נקרא בשם 'לבן' על שהיה "מְלוּבַּן בֶּרֵשַע" ('בראשית רבה' ס, ז בשם ר' ברכיה, 'רבינו אפרים על התורה' בראשית כד, כט). לבן היה חכם בכשפים וקסמים יותר מכולם, ולא היה אדם שניצל מידיו (זוהר פרשת וישלח דף קסו ע"ב ד"ה אמר רבי אבא) למעט יעקב אבינו, שעל אף שניסה לבן לאבדו פעמים רבות ה' לא נתן בידו ולא פגעו בו כישופיו (זוהר פרשת וישלח דף קסז ע"א ד"ה כתיב ביה בבלעם וד"ה ובכלהו עשרה). וכשראה לבן כי לא הועיל לו כלום עם יעקב אבינו, הוא הלך ונהיה המלך הראשון של "אֱדוֹם" ונשתנה שמו ל"בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר" שנאמר "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה" (בראשית לו, לא – לב) ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ה אות ג ד"ה והנה מתחלה, 'מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת בלק דרוש ב אות ה ד"ה והקשה בזהר). ולבן עשה כן כי רצה להתאחד עם "אֱדוֹם" ולבוא יחד עמו על יעקב ('מגלה עמוקות' על התורה מהדורא בתרא פרשת יתרו א אות ז ד"ה ולכן מלך).

אחר כך נשמתו של לבן התגלגלה בבלעם בן בעור ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער רחל ולאה סוף פרק ג, 'אמת יעקב' לר' יעקב ניניו מערכת תי"ו אות ז"ן, 'מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ב אות ה ד"ה אבל הענין, 'מדרש אליהו' למחבר שבט מוסר דרוש ג דף יח ע"א ד"ה ובענין הגלגול, 'מגלה עמוקות' מהדורא תנינא עם פירוש פרישת שלם פרשת פנחס דרוש ד אות א ד"ה והנה במלת ארה, עפ"י 'מגלה עמוקות' על התורה מהדורא תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ה אות ג ד"ה והנה מתחילה) שהיה גם נכדו ('ספר הגירושין' להרמ"ק פרק פב דף סו ע"א טור ב ד"ה ועתה אם תרצה לראות, 'עץ חיים' להאר"י ז"ל שער רחל ולאה סוף פרק ג, 'אמת יעקב' לרב יעקב ניניו מערכת תי"ו אות ז"ן). כך שבלעם בן בעור הרשע הוא לבן הארמי (תרגום דברי הימים א' א, מג, 'תרגום יונתן' המיוחס לר' יונתן בן עוזיאל לבמדבר כב, ה). לכן נאמר על בלעם "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן" (במדבר כד, ג), כלומר בלעם נקרא "שְׁתֻם הָעָיִן" משום שנסתמה האות ע' שבשמו הקודם "בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר" עם האות "ם" שנלקחה מהתיבה 'מות' ומהתיבה 'משחית' – ונעשה שמו "בִּלְעָם" ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ה אות ג ד"ה והנה מתחלה).

והמגיד בהגדה רמז על גלגולו כשאמר "ולבן ביקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי וירד מצרימה" (מתוך 'הגדה של פסח'), כשכוונתו כי לבן עצמו ירד למצרים בגלגול בלעם הרשע לייעץ לפרעה איך לכלוֹת את ישראל ('מדרש אליהו' למחבר שבט מוסר דרוש ג דף יח ע"א טור א ד"ה ובענין הגלגול בשם קרובו, ספר 'ברכת טוב' פרשת בלק דף צח ע"א על הפסוק ד"ה 'לא נחש ביעקב'), כלומר שה"ארמי" שהוא לבן רצה להיות "אובד אבי" אך "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ" (בראשית לב, כו) לכן "וירד מצרימה" כדי לתת עצה לפרעה. וזה נרמז בגלגולו הקודם של בלעם בבלע בן בעור שם נאמר "וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה" (בראשית לו, לא – לב), כי התיבה "דִּנְהָבָה" נחלקת ל"דין – הבה", כנגד מה שבלעם בעצמו היה במצרים והשתתף בעצה הרעה על ישראל לעשות בהם "דִּין" של "הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ" (שמות א, י) על מנת שֶׁיִּלְקוּ ישראל בגופן ('מגלה עמוקות' על התורה מהדורא תנינא עם פירוש 'פרישת שלום' פרשת יתרו דרוש א אות ז ד"ה ולכן מלך ראשון). ועוד רמז בפסוקים "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ" (שמות א, ט – י) כי היו כותבים בתורה את האות ע' בתיבה "עַמּוֹ" כאשר היא 'עי"ן עקומה' לרמוז על כך שבלעם אשר היה "שְׁתֻם הָעָיִן" (במדבר כד, ג) נתן את העצה ('מגלה עמוקות' על התורה מהדורא תנינא עם פירוש 'פרישת שלום' פרשת בלק דרוש ה אות ג ד"ה והנה מתחילה).

לבן הארמי היה מקליפת הנחש הקדמון ונרמז בשמו 'לבן' שהוא ראשי תיבות "לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ" שזהו שם של קליפת הנחש שעתידה להתבטל כפי שנאמר "בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ" (ישעיה כז, א). וכן רמז על שורשו בדבריו ליעקב "נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ" (בראשית ל, כז) שכוונת לבן גם לרמוז על קליפת ה'נחש' שלו. לכן היה בכוחו לרמות את יעקב בפיו ('אמרי נועם' פרשת ויצא אות מה ד"ה אמנם עניין קליפת לבן) ולפתות ולרמות את שאר הבריות. ועל כך הוא הוזהר משמים "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית לא, כד) כדי להזכירו את חטא 'עץ הדעת טוב ורע' ('אמרי נועם' פרשת ויצא אות מו ד"ה והנה לבן הוא הנחש). ועוד על ידי קליפת ה'נחש' שלו היה מפעיל בפיו את הכוח של התרפים באמצעות 'שם טומאה' שהיה ניתן בפיהם. ולכן גם בלעם היה מקליפת 'הנחש', וכפי שנאמר עליו "וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים" (במדבר כא, א). וגם הוא היה כוחו בפיו ולכן בלק שלח לקרוא לו שיהיה כנגד משה רבינו שהיה כוחו בפיו ('אמרי נועם' פרשת ויצא אות מה ד"ה אמנם עניין קליפת לבן).

בלעם בן בעור היה ראש המכשפים כמו שהוא היה בגלגול לבן הארמי

לבן היה נמצא ב'הררי קדם' אצל שני המלאכים עז"א ועזא"ל שנפלו משמים, ולמד מהם את חכמת הכישוף ('עץ הדעת טוב' לרבינו חיים ויטאל פרשת בלק). וכך גם היה בלעם הרשע ששני המלאכים הללו היו רבותיו ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ד אות י ד"ה והנה כמו), והוא קיבל באמצעותם כוח נבואה ('ילקוט ראובני' פרשת בלק בשם עמק המלך) ולמד מהם כישופים (זוהר פרשת בלק דף רח ע"א ד"ה לבן ובלעם, 'קב הישר' פרק כח). לכן בלעם היה משקר כאילו הוא רואה מחזה ה' לפניו שנאמר "נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם" (במדבר כד, ד), אך למעשה כל ידיעותיו ונבואותיו היו מאותם שני מלאכים שהיו גם נקראים "נֹפֵל" ו"גְלוּי עֵינָיִם" ושהיו מדברים ביניהם על הדברים שידעו מזמן היותם בשמים, ובלעם היה שומע את דבריהם. לכן נאמר על בלעם "שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל" (במדבר כד, ד) ולא נאמר "שֹׁמֵעַ קוֹל אֵל", כי שמע דיבורים בשם ה' אך לא ישירות (זוהר פרשת בלק דף רח ע"א ד"ה תא חזי וד"ה אשר מחזה) (להרחבה על אותם שני מלאכים ראה מאמרינו לפרשת משפטים – 'מכשפים ומכשפות').

לבן הארמי ובלעם היו דומים במעשי הכשפים, כי אצל לבן נאמר "נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ" (בראשית ל, כז) שהוא היה 'מנחש' כלומר עוסק בכשפים בכל עסקיו עם יעקב, וגם אצל בלעם הרשע נאמר "וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו" (במדבר כא, א) שגם הוא היה עוסק ב"נְחָשִׁים" שהם כשפים (זוהר פרשת וישלח דף קסז ע"א ד"ה כתיב ביה בבלעם). לכן כפי שלבן שיבח את עצמו ואמר ליעקב ומשפחתו "יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע" (בראשית לא, כט) כעין זה נאמר גם על בלעם "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (במדבר כב, ו) שהוא עניין חכמת הכישופים ('אמת יעקב' לר' יעקב ניניו מערכת תי"ו אות זן ערך 'תרפים'). ובלעם ידע את מעשה הכישופים ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער רחל ולאה סוף פרק ג, 'אמת יעקב' לר' יעקב ניניו מערכת תי"ו אות ז"ן) מלבן הארמי (זוהר פרשת וישלח דף קסו ע"ב ד"ה אמר רבי אבא) שזו היתה חכמתו ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער רחל ולאה סוף פרק ג, 'אמת יעקב' לר' יעקב ניניו מערכת תי"ו אות ז"ן).

כאשר אמר בלק לבלעם "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (במדבר כב, ו) כוונתו היתה שהוא יודע כי כל כישופיו הם מכישופי לבן הארמי, ושכל העולם פחד מלבן וכישופיו (זוהר פרשת וישלח דף קסו ע"ב ד"ה אמר רבי אבא). ועוד לבן ובלעם היו דומים שכשם שהיה מצוי הממונה של לבן אצל לבן הארמי והיה מודיעו דברים שנאמר "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה" (בראשית לא, כד), כך גם היה הס"מ הממונה על כל כוחות השמאל מצוי אצל בלעם הרשע (זוהר פרשת בחוקותי דף קיב ע"ב - קיג ע"א ד"ה ויאמר אליהם לינו). וכמו שהיה לבן הרשע מגביר טומאתו באמצעות ערוותו, על ידי שהיה לוקח את 'התרפים' שזה גולגולת המדברת באמצעות כישופים ומיטמא איתה יותר באמצעות ערוותו, ושמטעם זה הם נקראו 'תרפים' שהוא לשון 'תורף' כשמו של בית הערווה, כך גם בלעם הרשע היה מיטמא על ידי אתונו (ראה גמ' עבודה זרה דף ד ע"ב) ('שפתי כהן על התורה' פרשת ויצא ד"ה ורחל).

לבן הארמי היה רבן של כל בעלי הכשפים ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ב אות ד ד"ה ולזה בא המלאך) וחכם בכשפים וקסמים יותר מכולם (זוהר וישלח דף קסו ע"ב ד"ה אמר רבי אבא), וכך גם בלעם היה גדול בכוח פיו יותר מכל המכשפים שבעולם (זוהר פרשת בחוקותי דף קיב ע"ב ד"ה תא חזי במילה דפומא). לכן הוא נקרא בשם "הַקּוֹסֵם" שנאמר "בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם" (יהושע יג, כב) כלומר שהוא היה המיוחד שבקוסמים ולא קם עוד כמוהו באומות העולם ('מאמר קשיטה' להרמ"ע מפאנו סימן צז) שידע לפעול בכל פעולות הקוסמים והיה בקי בהם – קיבץ שׁדים והשביעם והקטיר להם קטורת, הוריד כוחות מן הכוכבים על ידי עשיית צורות, והיה מושך על עצמו רוח טומאה מן הקליפות ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר א' פרק מט דף קכה ד"ה והנה כתב הרמז). בלעם היה מקור הטומאה ושורש הרע בעולם ('מאור ושמש' לר' קלונימוס קלמן פרשת בלק ד"ה או יאמר) והיה משׁרה את הטומאה עליו על ידי הזיווג עם האתוֹן, ומטעם זה הוא נקרא "בֶּן בְּעוֹר" (במדבר כב, ה), כשהכוונה לאתון שלו המכוּנה בארמית 'בעיר' (גמ' סנהדרין דף קה ע"א). ועוד היה נטמא בכל חמשים שערי הטומאה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק כח דף קט ד"ה 'וכתב הר"ב סדר היום' בשם הרב 'סדר היום').

בלעם ניסה לאבד את ישראל כמו שלבן הארמי ניסה לאבד את יעקב אבינו

כל מעשיו של לבן עם יעקב אבינו שגר בביתו היה בכישופים (זוהר פרשת ויצא דף קנח ע"ב ד"ה רבי אבא פתח). לכן יעקב לא לקח שום דבר בחינם מלבן אלא היה עובד אצלו וכל מה שקיבל היה תמורת עבודתו, כי כתבו המקובלים שאם אדם לוקח בחינם ממכשף אז הוא יכול לשלוט בו, אבל אם הוא משלם בכסף מלא אין למכשף יכולת לשלוט בו ('תפארת יהונתן' על התורה לר' יהונתן אייבשיץ פרשת כי תצא ד"ה על דבר אשר לא קדמו) שכך היא 'רוח הטומאה' מזדמנת תמיד בכל דבר שהוא בחינם. אך אם האדם משלם על דבר ב'כסף מלא' הרי זה מעביר מעליו את 'רוח הטומאה' (זוהר פרשת תרומה דף קכח ע"א ד"ה בספרא דחרשי). ומכיון שבכל אופן יעקב חשש מכשפיו של לבן, לכן כאשר רצה לצאת מביתו הוא לא נטל רשות מלבן כי חשש שמא יעכבנו, ורק ברח משם כפי שנאמר "וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא: וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד" (בראשית לא, כ – כא) (זוהר פרשת ויצא דף קנח ע"ב ד"ה רבי אבא ד"ה אבל).

לבן לא רדף אחרי יעקב אבינו כדי להילחם אתו לפי שכוחם של האנשים שהיו עם יעקב היה גדול יותר, אלא רצה להרוג אותו בפיו על ידי קללה (זוהר פרשת וישלח דף קסז ע"א ד"ה תא חזי מה כתיב) בעזרת השׁבעת שמות של כוחות טומאה ('עץ הדעת טוב' על התורה לר' חיים ויטאל פרשת בלק) ולאבדו מהעולם. וזה מה שנאמר על לבן "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" (דברים כו, ה). לכן אלהים בא בלילה ללבן והזהירו לא לדבר אתו מטוב ועד רע, לפי שהיה כוח בפיו של לבן להזיק ליעקב אבינו (זוהר פרשת וישלח דף קסז ע"א ד"ה תא חזי מה כתיב). וכוונת בלעם הרשע ולבן הארמי היתה זהה – לאבד ולשרש את זרע ישראל מן העולם ('מאור ושמש' על התורה לר' קלונימוס קלמן אפשטיין פרשת בלק ד"ה ונבוא לביאור) על ידי קללה ('גבול בנימין' על התורה לר' בנימין הכהן חלק א דרוש ט' ויצא והפטרה דף כא ע"ב טור ב), אך כשם שלבן לא היה יכול בגלגול הראשון לעשות נחש וכישוף ליעקב אבינו, כך גם בגלגול בלעם הקוֹסם הוא לא היה יכול לעשות מאומה לישראל ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ה אות ג ד"ה והנה מתחלה).

לבן היה בלבו לקלל את יעקב אבינו ולאבדו מן העולם לכן ה' הזהירו "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע" (בראשית לא, כד) , וכן היה עם בלעם שביקש לקלל את ישראל וה' הכריחו לברך שנאמר "וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ: וַיַּעַן וַיֹּאמַר הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים ה' בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר" (במדבר כג, יא – יב). ועל שניהם נאמר "פִי רָשָׁע וּפִי מִרְמָה עָלַי פָּתָחוּ" (תהלים קט, ב), "פִי רָשָׁע" – הוא בלעם הרשע, "וּפִי מִרְמָה" – הוא לבן הארמי שבשמו אותיות 'רמאי' ('גבול בנימין' על התורה חלק א דרוש ט' ויצא והפטרה דף כא ע"ב טור ב וכתב שם שהתחיל הרמז בבלעם כי עליו כתוב במפורש שבא לקלל את ישראל). וכן נאמר על לבן ועל בלעם "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, כג) , "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב" הוא כנגד לבן הארמי שביקש לעשות נחשים וכשפים ליעקב ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ה אות ג ד"ה והנה מתחלה, 'ברכת טוב' פרשת בלק דף צח ע"א על הפסוק ד"ה 'לא נחש ביעקב') כפי שאמר "נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ" (בראשית ל, כז). וגם ראשי התיבות "לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב" יוצא התיבה 'לבן' (ספר 'ברכת טוב' פרשת בלק דף צח ע"א על הפסוק ד"ה 'לא נחש ביעקב'). והמשך הפסוק "וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל" הוא כנגד בלעם הרשע שביקש לקסום קסמים נגד ישראל ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ה אות ג ד"ה והנה מתחלה).

כאשר נפרדו לבן הארמי ויעקב אבינו הם נשבעו שלא ילכו להזיק אחד לשני, והעמידו גל אבנים ומצבה לעדוּת על כך, כדי שאם יבואו להזיק אחד לשני הרי שהם יִפָּרְעוּ מהם שנאמר "עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה" (בראשית לא, נב). ואז כאשר בלעם הרשע שהוא היה ('מדרש תנחומא' פרשת ויצא אות יג) גלגול ('עץ חיים' להאר"י ז"ל שער רחל ולאה סוף פרק ג) לבן הארמי, היה הולך לקראת בלק לקלל את ישראל, הוא עבר בדרך בין שתי גדרות של קיר אבנים והאתון שראתה את מלאך ה' ניסתה ללכת לצד ולחצה את רגלו לקיר עד שנהיה צולע שנאמר "וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ" (במדבר כב, כה). ו"קִּיר" האבנים הזה היה אותו 'גַּל אבנים' שהעמיד לבן הארמי עדוּת להרע למי שיעבור על השבוּעה ויבוא להזיק לשני ('מדרש תנחומא' פרשת ויצא אות יג). לכן נאמר "הַקִּיר" בה' הידיעה, להגיד שהוא אותו גל אבנים של יעקב ולבן ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ה אות ג ד"ה והנה מתחלה).

בזה נמצא כי בלעם עבר ראשון את הברית שעשה לבן עם יעקב "אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה" (בראשית לא, נב) ('צרור המור' פרשת ויצא פרק לא ד"ה ולזה תמצא כי), ולכן הוא נפגע מהקיר והתקיים בו "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה" (דברים יז, ז) ('מדרש תנחומא' פרשת ויצא אות יג) על שביקש לפרוץ את גדר הברית שבין יעקב ללבן ('ילקוט דוד' פרשת בלק על הפסוק 'ותלחץ רגל בלעם אל הקיר' משפתי כהן על התורה). ולכן לפני שנלחצה רגלו של בלעם נאמר "וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה" (בראשית כב, כד) לרמוז שבלעם עבר על ה"גָּדֵר" של הברית ושבועת "גַּלְעֵד" (בראשית ל, מז). ומדה כנגד מדה הוא נענש "וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם" (במדבר כב, כה), כי כמו שבימינו השבועה היא על ידי תקיעת כף של יד ביד, הרי שבימיהם כל השבועות היו על ידי נתינת היד ב'רֶגֶל' כפי שאמר אברהם אבינו לעבדו אליעזר "שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי" (בראשית כד, ב), וכיון שבלעם עבר את השבועה אשר נשבע ליעקב ברגל, לכן נלחצה רגלו. וזה גם הטעם שרבותינו אמרו כי בלעם היה חיגר ברגלו אחת (ראה גמ' סנהדרין דף קה ע"א בשם ר' יוחנן) ('ברית שלום' על התורה לר' פינחס בן פילטא פרשת בלק דף קא ע"א ד"ה וכתב הגאון).

כבר בגלגול לבן נרמז לו שהוא עתיד להתגלגל בבלעם ואז תִּלָּחֵץ רגלו אל 'הגל של אבנים' שנאמר "עֵד הַגַּל הַזֶּה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה" (בראשית לא, נב) ('מגלה עמוקות' על התורה מהדורא תנינא פרשת בלק דרוש ה אות ג ד"ה והנה מתחילה). ועוד בגלל שעבר בלעם הרשע על השבועה שנשבע לבן הארמי בחייו ליעקב אבינו, לכן התקיים בו "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם" (תהלים נה, כד) והוא נהרג על ידי פנחס בפחות ממחצית חייו, בגיל שלושים ושלוש בלבד (ראה גמ' סנהדרין דף קו ע"ב) ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בלק). לזה רמז יעקב אבינו כאשר קרא לגל האבנים בשם "גַּלְעֵד" שנאמר "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל וַיֹּאכְלוּ שָׁם עַל הַגָּל: וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד" (בראשית ל, מו – מז), כלומר הראה בזה על גלגולו העתידי בבלעם שייהרג בגיל ל"ג שנים ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ב אות ה ד"ה אבל הענין, 'מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת בלק דרוש ב אות ה ד"ה והקשה בזהר).

וכן נרמז גיל מותו של בלעם בַּשְּׁבוּעָה של לבן עם יעקב שנאמר "עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה" (בראשית לא, נב) "גַּל" גימטריא שלושים ושלוש ('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת בלק) ו"הַמַּצֵּבָה" גמטריא 'בלעם' ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ב אות ה ד"ה אבל הענין, 'מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת בלק דרוש ב אות ה ד"ה זכינו לדין, 'מגלה עמוקות' על התורה מהדורא תנינא פרשת בלק דרוש ה אות ג ד"ה והנה מתחילה) "לְרָעָה" – רומז שכשהוא יהיה בגיל ל"ג ימיתהו פנחס וידוּן אותו בארבע מיתות בית דין ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ה אות ג ד"ה והנה מתחלה). ומטעם זה גם יש ל"ג פעמים שם הוי"ה בתוך הפרשה של בלק, כי ה' יתברך הביא למותו של בלעם הרשע בגיל ל"ג שנה ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ה אות ו ד"ה ואמר בפסוק. וראה שם אות ח, וכן ב'רסיסי לילה' לר' צדוק הכהן דף מג ע"ב וב'דעת זקנים' פרשת שמות פרק א פסוק י שמיישבים כיצד 'בלעם' היה היועץ של פרעה במצרים כפי שאומרת הגמ' בסוטה דף יא ע"א אם חי כה מעט שנים ואכמ"ל].

בלעם הרשע הומת בחרבו ובא על עונשו בגלגול זה ובגלגול לבן הארמי

בלק בן צפור ראה מה שקרה אצל לבן הארמי שלא היה יכול לעשות ליעקב אבינו מאומה, לכן היה מתיירא מישראל. וזה נרמז בפסוקים "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי: וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא" (במדבר כב, ב – ג), כי "וַיַּרְא בָּלָק" "אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל" סבא, שהוא יעקב אבינו עליו השלום, "לָאֱמֹרִי" – הוא בהיפוך אותיות 'ארמי' שהכוונה ללבן הארמי. ועל זה נאמר "וַיָּגָר מוֹאָב" שהוא על סוד מה שנאמר אצל לבן "יְגַר שָֽׂהֲדוּתָא" (בראשית לא, מז). ואחר כך הוסיף "כִּי רַב הוּא" כלומר דיבר על לבן הארמי שהיה רבן של כל בעלי הכשפים ואף על פי כן לא היה יכול לעשות דבר ליעקב אבינו. ועתה ניסה בלק לשוב ולקרוא לבלעם שיפעל כנגד עם ישראל ('מגלה עמוקות' פרשת בלק דרוש ב אות ד ד"ה ולזה בא המלאך) שנאמר "וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי: וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ" (במדבר כב, ה – ו).

כאשר ראה בלעם הרשע שהעצה שנתן לבלק איך להכשיל את בני ישראל עם בנות מדין הצליחה ונפלו חללים רבים בעם ישראל, הוא הלך לקבל את שׂכרו במדין. וכאשר הוא התעכב שם, הבחין כי גם פנחס בן אלעזר נמצא באזור (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"א ד"ה 'אן הוה בלעם' ותחילת ד"ה כיון דחמא לפנחס) ופחד ממנו פחד גדול ('יסוד יוסף' רבו של מחבר 'קב הישר' סוף פרק כה), לכן הוא אמר איזה כישוף ועף באויר (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"א ד"ה 'אלא ההוא רשע' וד"ה 'פנחס חמא ליה'). ועל כך נאמר "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת: בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד" (תהלים צב, ז – ח), "אִישׁ בַּעַר" – הוא בלעם בן בעור ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת פינחס דרוש א אות י ד"ה והוא סוד) שנחסר ממנו האות ו' על ש"לֹא יֵדָע" באמת 'דעת' עליון ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ה אות ט ד"ה ולכן כשבא דוד), "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים" – הם מלכי מדין שפרחו עמו באויר, "עֵשֶׂב" – ראשי תיבות 'עם שני בניו' כלומר בני בלעם ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת פינחס דרוש א אות י ד"ה והוא סוד). [ורמז זה מתיישב עם מה שאמרו רבותינו כי בעור הוא לבן הארמי (ראה סנהדרין דף קה ע"א ורש"י שם) משום שגם נשמתו של בעור התגלגלה בתוך בנו בלעם שנאמר "בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר" (במדבר כד, ג) ('מגלה עמוקות' מהדורה תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת בלק דרוש ה אות ב ד"ה 'והנה מתחלה' בשם האר"י ז"ל בלקוטי תורה)].

פנחס ראה לפתע אדם עף באויר והולך ונעלם מהעין והבין שזהו בלעם הרשע, לכן מיד הרים קולו (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"א ד"ה 'אלא ההוא רשע' וד"ה 'פנחס חמא') בשאגה ('מגלה עמוקות' פרשת פנחס דרוש ב אות ג ד"ה או אמר) לחייליו ואמר "האם מישהו יודע איך לפרוח באויר אחרי אותו הרשע?" (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"א ד"ה 'אלא ההוא רשע' וד"ה 'פנחס חמא ליה'). ומיד קם אחד ושמו צַלְיָה משבט דן (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"ב ד"ה צליה בריה דבשבטא) שידע לכוּף תחתיו את ראשי טומאת הכשפים ('יסוד יוסף' סוף פרק כה), ולקח בידיו (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"ב ד"ה צליה) שֵׁם קדוש המבטל את כל כוח הקליפות ('אור החמה' זוהר פרשת בלק קצד ע"א בשם הרמ"ק) ועף באויר אחרי בלעם (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"ב ד"ה צליה בריה) כדי להורידו לארץ ולבטל את כשפיו ('אור החמה' זוהר פרשת בלק דף קצד ע"א בשם הרמ"ק). וכיון שראה בלעם הרשע כי צליה רודף אחריו, הוא פנה באויר לדרך (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"ב ד"ה צליה) של מקום טומאה שלא ניתן רשות לעין לראות. ורצה בלעם שצליה לא יידע לאיזה מקום הוא נכנס, ולהיעלם מעיניו ('אור החמה' זוהר פרשת בלק קצד ע"א בשם הרמ"ק) וכך לא יוכל להיכנס ולתופסו. וכשעשה זאת בלעם, צליה היה בצער ולא ידע מה לעשות (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"ב ד"ה צליה בריה).

פנחס היה חכם בחכמה של אותה הטומאה שאליה נכנס בלעם, אך מפני שהיה כהן לא עלה ולא רדף אחריו ורק היה מלמד את צליה מלמטה ('אור החמה' זוהר פרשת בלק קצד ע"א בשם הרמ"ק), ומיד קרא לעבר צליה ואמר שיהפוך בכוחותיו (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"ב ד"ה רמא ליה) ויוכל למצוא את בלעם ('אור החמה' זוהר פרשת בלק קצד ע"א בשם הרמ"ק). פנחס השׁביע את 'נחש הקדמוני' שיניח לצליה לעבור ('מקדש מלך' על זוהר פרשת בלק דף קצד ע"א), ואז התגלה על ידי פנחס המקום שאליו נכנס בלעם ('יסוד יוסף' לרבו של מחבר ספר קב הישר סוף פרק כה), ונכנס צליה פנימה למקומו של בלעם, והורידו לפני פנחס בן אלעזר (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"ב רמא ליה). ירידת בלעם בן בעור אל הארץ היתה באמצעות 'הציץ' של הכהן גדול, כאשר פינחס הראה אותו כנגד בלעם ושאר הרשעים שהיו פורחים בכשפיהם ('מגלה עמוקות' מהדורא תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת פנחס דרוש א אות י ד"ה 'ויציצו' רמז על הציץ) והם היו נופלים מהאויר על חלליהם כפי שנאמר "וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם" (במדבר לא, ח) (רש"י במדבר לא, ח ד"ה וכלי הקדש). ונפילתם על ידי מראה הציץ נרמז בפסוק "וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד" (תהלים צב, ח) ('מגלה עמוקות' מהדורא תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת פנחס דרוש א אות י ד"ה 'ויציצו').

כאשר בא בלעם הרשע לפני פנחס בן אלעזר, אמר לו פנחס "אתה הוא לבן הארמי שרצית לאבד את יעקב אבינו וירדת למצרים לאבד את זרעו, ואחרי שיצאו ממצרים שלחת לפניהם את עמלק הרשע, ונפלו עשרים וארבע אלף איש מעם ישראל בעצה הרעה שלך, לכן אי אפשר יותר להשאיר אותך בחיים!" (עפ"י 'תרגום יונתן' המיוחס ליונתן בן עוזיאל במדבר לא, ח). מיד העמיד פנחס את הסנהדרין שידונו אותו ופסקו את דינו למיתה בארבע מיתות בית דין. וזה כוונת הנביא "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם" (יהושע יג, כב), "בְנֵי יִשְׂרָאֵל" אלו הם הסנהדרין שפסקו את דינו למיתה ('מאמר קשיטה' להרמ"ע מפאנו סימן צז). פנחס אמר מיד לצליה שיקום ויהרוג את בלעם הרשע אך לא באמצעות שם קדוֹש, לפי שאין ראוי להזכיר על הרשע הזה שם של קדוּשה (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"ב ד"ה כיון דנחת וד"ה בההוא שעתא) שאז תצא נשמתו בשם ה' ועלול להתקיים באותו רשע מה שביקש "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים" (במדבר כג, י), אלא רצה שיתקיים בו "וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד" (תהלים צב, ח) ('מגלה עמוקות' מהדורא תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת פנחס דרוש א אות י ד"ה 'ויציצו' רמז על הציץ).

צליה ניסה להרוג את בלעם בכמה דרכים אך לא הצליח, עד שאמר לו פנחס שייקח את חרבו של בלעם שחקוק עליה נחש משני הצדדים (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"ב ד"ה כיון דנחת וד"ה בההוא שעתא) ואין בה שום כיתוב או צד של קדוּשה, בשוֹנה מחרבותיהם של ישראל שהיה חקוק עליהם שם הויה ('חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א מעין ה' נהר לב) ובחרב שלו עצמו יהרוג אותו. וכך עשה צליה והרג את בלעם הרשע (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"ב ד"ה בההוא שעתא) ושיתף בהריגתו גם שמות 'טומאה' ('מגלה עמוקות' מהדורא תנינא עם פירוש פרישת שלום פרשת פנחס דרוש א אות י ד"ה 'ויציצו' רמז על הציץ). וזה מה שנאמר "וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב" (במדבר לא, ח), "הָרְגוּ" הוא לשון רבים כנגד פנחס שהיה מבטל את כְּשָׁפָיו יחד עם צליה שהרגו בחרב ממש. ואף בשעה שהומת עמד בלעם ברשעו ולא עשה תשובה, לכן הוא נקרא "קּוֹסֵם" גם בעת הריגתו שנאמר "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם" (יהושע יג, כב) (מאמר 'מאה קשיטה' להרמ"ע מפאנו סימן צז).

הסנהדרין דנו האם להרוג את בלעם, כי כאשר פרח באויר הוא השתטח לפני 'כסא הכבוד' ואז היה לפנחס ספק האם הוא יהיה בעל תשובה ואין דבר העומד בפני התשובה (ראה 'זוהר חדש' דף כה ע"א ד"ה 'ר' חייא' בשם ר' ייסא). אך הסנהדרין חייבו אותו מיתה על שנהרגו על ידו עשרים וארבע אלף מישראל ('מגלה עמוקות' פרשת מטות דרוש ב אות ב ד"ה אבל התירוץ הוא), ואחר מותו קיימו בגופו של בלעם הרשע ארבע מיתות בית דין – סקילה, שריפה, הרג וחנק (גמ' סנהדרין דף קו ע"ב וראה רש"י שם) וזרקו את גופו בין גל האבנים והמצבה שלבן הארמי העמיד לעדוּת עם יעקב אבינו ('פענח רזא' בסוף פרשת ויצא, 'ספר הליקוטים' לר' יחיאל היילפרין מחבר 'סדר הדורות' ערך אבות סעיף שכ). ומרוב שבלעם היה אדוּק בכוחות העליונים הטמאים, נחלקו כל אבריו לכל מיני הכוחות ההם ונשמתו התלבשה בהם ('אור החמה' זוהר פרשת בלק קצד ע"א בשם הרמ"ק), וכל עצמותיו נרקבו ונעשו נחשים מזוהמים המזיקים לבריות, ואפילו התולעים שאכלו את בשרו הטמא הפכו להיות נחשים (זוהר פרשת בלק דף קצד ע"ב ד"ה דכך ארחוי דההוא). ועוד אחרי מותו באו כל המזיקים הנקראים 'נגעי בני אדם' שנבראו מחמת זרע לבטלה של ישראל שקלקלו עם בנות מואב בעצת בלעם, ולקחו ממנו את נקמתם של ישראל ('אור החמה' פרשת בלק דף קצד ע"ב בשם מהרח"ו) (להרחבה בעניין נגעי בני אדם ראה מאמרינו לפרשת וישב – 'שמירת ברית קודש').

נפשו של בלעם הרשע חזרה והתגלגלה בנבל הכרמלי

נפשו של לבן שהיתה מגולגלת בבלעם חזרה והתגלגלה בנָבָל הַכַּרְמְלִי ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה והענין הוא במה שביארנו וד"ה גם ענין נבל, 'ספר הגלגולים' להרמ"ע מפאנו סימן מט), לכן התיבות 'לבן' ו'נבל' הן אותן אותיות רק בחילוף הסדר ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה גם ענין לבן נתגלגל, 'ספר הגלגולים' להרמ"ע מפאנו סימן מט). כך לבן שהיה מגולגל בבלעם זכה להתגלגל אחר כך בנבל הכרמלי ועל ידי כן הגיע לו תיקון ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה ענין כלב בן יפונה) ונרמזו כל הגלגולים הללו בשם לבן שהוא ראשי תיבות לבן, בלעם, נבל ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה גם ענין לבן נתגלגל). ומשמים זיכו את בלעם בתיקון, לפי שגם הוא תיקן את אליעזר עבד אברהם על ידי שאמר לו "בּוֹא בְּרוּךְ ה'" (בראשית כד, לא) והוציאו מכלל ארור לכלל ברוך (ראה 'בראשית רבה' פרשת חיי שרה ס, ז) ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה ענין כלב בן יפונה). ותיקון בלעם נרמז בפסוק "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ" (ישעיה מט, יח), שראשי התיבות "נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ" יוצא התיבה 'נבל' – כי ממנו והילך התחיל בלעם להיתקן ('גולל אור' לר' מאיר ביקייאם בחלק השמטות אות ה"א, 'תפארת שלמה' דרוש לראש השנה ד"ה 'אתם נצבים היום' בשם האר"י ז"ל על ספר ישעיה).

כשם שלבן היה מקליפת 'הנחש' הקדמוני ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה והענין הוא במה שביארנו) וגם בלעם הרשע גלגולו ('אמרי נועם' פרשת ויצא אות מה ד"ה אמנם עניין קליפת לבן), כך גם נבל היה בו מכוח 'הנחש' הקדמוני ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה והענין הוא במה שביארנו). וכשם שלבן היה רמאי אף נבל היה רמאי ('ילקוט שמעוני' שמואל א' רמז קלד, מדרש 'שוחר טוב' נג אות א), שהרי תכונותיו הרעות של לבן השפיעו והופיעו גם אצל נבל הכרמלי. לכן היה אומר נבל "אֵין אֱלֹקִים" כפי שנאמר "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹקִים הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל אֵין עֹשֵׂה טוֹב" (תהלים נג, ב). וכן נבל היה מגלה עריות ומהרהר בעבודה זרה נוסף לכך שהיה כופר בדוד כפי שאמר "וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיֹּאמֶר מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשָׁי הַיּוֹם רַבּוּ עֲבָדִים הַמִּתְפָּרְצִים אִישׁ מִפְּנֵי אֲדֹנָיו" (שמואל א' כה, י) (מדרש 'שוחר טוב' על התהלים נג, א). נבל גם היה 'רע עין' לכן לא רצה לשלוח לדוד המלך מנחה מזבחו כאשר ביקש דוד (ראה שמואל א' כה, יא) ('קב הישר' סוף פרק כו), וזה כפי שבלעם בן בעור בגלגולו הקודם היה בעל 'עין רעה' וביקש להטילה על ישראל "וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו" (במדבר כד, ב) (ראה רש"י במדבר כד, ב ד"ה וישא בלעם).

ה' יתברך חיכה לנבל שישוב בתשובה במשך עשרה ימים וכיוון שלא שב בתשובה הרגו שנאמר "וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף ה' אֶת נָבָל וַיָּמֹת" (שמואל א כה, לח). והיו אלו עשרת ימי תשובה בין ראש השנה לבין יום הכיפורים כאשר במוצאי יום הכיפורים הוא מת (גמ' ראש השנה דף יח ע"א). עשרת הימים הללו היו גם בימיו של בלעם הרשע כי המעשה שבלעם ניסה לקלל את ישראל היה בסוף חודש אלול ('מגלה עמוקות' פרשת בלק ד"ה ויאמר מואב. ראה 'מגלה עמוקות – רנ"ב אופנים' אופן קז), והמתין בלעם הרשע עד ראש השנה כדי לקללם לפי שאז נידונים ישראל ויש רשות לשטן לקטרג. וזה נרמז בדברי בלעם "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל" (במדבר כג, ז) ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת בלק כב, ח), כאשר בתיבה "לְכָה" יש אות ה' יתירה כי אות זו רומזת לפתחה של תשובה (ראה גמ' מנחות דף כט ע"ב בשם ר' יהודה בר אלעאי) ('מגלה עמוקות' פרשת פנחס דרוש ד' אות ב ד"ה או לפי שראה), וכן התיבה "אָרָה" היא ראשי תיבות א' ראש השנה. אך כיון שהיו ישראל תוקעים אז בשופר היה השטן מתבלבל ולא מקטרג, והקב"ה גם לא כעס בעשרת ימי תשובה כך שלא היה יכול בלעם לקללם. וביום הכיפורים שאין לשטן כוח לקטרג נאלץ לברכם, ואחר כך הלך לו ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ פרשת בלק כב, ח).

מותו של נבל הכרמלי היה על גבי מיטה בביתו לאחר צאת יום הכיפורים, ובזה התקיימה נבואת בלעם הרשע על עצמו "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" (במדבר כג, י) מה שלא התקיים בחייו שהרי נהרג בחרב ('ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בלק על הפסוק 'תמות נפשי מות ישרים') במיתה של טמאים ('עמק המלך' לר' נפתלי הירץ בן יעקב אלחנן דף קז ע"א שער קרית ארבע תחילת פרק קט). ונבואתו ל"מוֹת יְשָׁרִים" התקיימה דווקא בנפשו שהיא שבה והתגלגלה בנבל ('מגלה עמוקות' פרשת שמות בסוף ד"ה ויפן כה וכה) ונתקנה קצת בימי דוד ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת פנחס דרוש ב אות ב ד"ה והנה בזה הפסוק), לכן אמר "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים" ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא פרשת שמות בסוף ד"ה ויפן כה וכה), אך שאר חלקיו של בלעם ('מגלה עמוקות' פרשת שמות בסוף ד"ה ויפן כה וכה) שהם הנשמה והרוח ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת פנחס דרוש ב אות ב ד"ה והנה בזה הפסוק), הפכו להיות שׁדים ורוחות רעות ('מגלה עמוקות' פרשת שמות בסוף ד"ה ויפן כה וכה) ועליו נאמר "כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ" (משלי כד, כ), כאשר התיבה "נֵר" היא ראשי תיבות נשמה רוח ('מגלה עמוקות' מהדורא בתרא פרשת פנחס דרוש ב אות ב ד"ה והנה בזה הפסוק).

ה' הכניע את בלעם הרשע אשר יעץ לפרעה במצרים, וכפי שנרמז בפסוק "כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם" (שמות יד, כה) שהראשי תיבות יוצא 'לבן' שהיה גלגולו ('ברכת טוב' על התורה לר' משה נראל הכהן פרשת בלק דף צח ע"א על הפסוק ד"ה 'לא נחש ביעקב'). וכאשר ביקש בלעם להרע לישראל במדבר, ה' יתברך הכניעו והפך עליו את עצתו שתפגע בו. לכן תכף אחרי שאמר בלעם את דברי הנבואה על עם ישראל הוא אמר "הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי" (במדבר כד, יד) ('באר מים חיים' סוף פרשת בלק ד"ה וישא) וכוונתו כי מעתה הרי הוא כשאר עמו, לפי שנסתלק האלהים מעליו (רש"י במדבר כד, יד). וכן אמר הנביא על בלעם "עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל" (ירמיה יז, יא), "עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט" – על שהיה בלעם בעל תאוות ממון ורצה כסף וזהב, לכן התקיים בו "בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ" כלומר שמת במחצית ימיו בגיל שלושים ושלוש. ועוד אחרי גלגוליו בלבן הארמי ובבלעם הרשע, הוא שב בגלגול האחרון בתוך נָבָל הכרמלי שנאמר "וּבְאַחֲרִיתוֹ יהיה נָבָל" ('שער הגלגולים' להאר"י ז"ל הקדמה לו ד"ה גם ענין נבל) (ועיין ב'ספר הליקוטים' להאר"י ז"ל פרשת בלק על הפסוק "תמות נפשי מות ישרים" לגבי גלגולים אחרים שהיו לבלעם. וכן עיין בזה ב'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל הקדמה כב). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.